{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-58","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":58,"title":"שער חזרת העמידה - פרק ז:","hebrewTitle":"שער חזרת העמידה - פרק ז:","segments":[{"index":1,"he":"שער חזרת העמידה - פרק ז:\nסוד ברכת כהנים. בג' פסוקים אלו יש בהם י\"ג יודין, כנגד י\"ג ת\"ד דא\"א. וט' ווין, \nנגד ט' ת\"ד שבז\"א, הנקרא ו' שבשם. וששה ההין, נגד המלכות הנקראת ה' תתאה, ויש בה ו' \nת\"ד בלתי שיער, והם סוד שש מעלות לכסא. ותכוין, להאיר מי\"ג דא\"א, לט' ת\"ד דז\"א. \nומט' ת\"ד דז\"א, לו' דנוקבא. ונ\"ל חיים ששמעתי ממורי זלה\"ה, כי לכך בי\"ג ת\"ד דא\"א, \nשהם ג' הויות, שיש בהם י\"ב אתוון והכולל י\"ג, ומילוי של ג' הויות אלו הם ביודין. \nותמצא, שיש בהם ג\"כ י\"ב יודין, וכללם י\"ג, כנגד י\"ג דא\"א. וט' ווין, נגד ט' דז\"א. \nוו' ההין, נגד ו' דנוקבא כנ\"ל. להורות, כי שורש כולם בא\"א, בי\"ג ת\"ד שבו. ועיין \nביחוד שיש לו בסוד י\"ג חוורתא דרישא דא\"א. נמצא, כי ז\"א אין לו רק ט' תיקונים, \nוכשנשלמים בו כל הי\"ג, אז נתמלא זקנו, ולכך מטבע העולם שלא לצמוח שער בזקן האדם, רק \nמי\"ג שנה ואילך, אחר שנגמר זקן האדם העליון ז\"א. אמנם, מי שמתחיל לצמוח קודם, הכל \n"},{"index":2,"he":"הוא בחי' השפיים. והטעם, כי התיקון א' מי\"ג ת\"ד, הוא אל, ואל מקום למעלה אצל פאות \nהראש. ואמנם בא\"ת ב\"ש, הוא למעלה בשפה, כי אל בא\"ת ב\"ש, ת\"ך, והוא גי' שפם. ולכן \nזהו התיקון הראשון הקודם לצמוח באדם, ולכן בכ\"ג, יש בו לאו יותר בהקפת ראש. וזהו \nפי' דיקנא דכהנא רבא הנזכר באד\"ר. נמצא, שכ\"ג אינו מקבל מהאור הגדול, כ\"א ע\"י \nצינורות שהם השערות: \nהטבת חלום. יאמר החולם ג\"פ, חלמא טבא חזאי. להוריד שפע טובה על ג\"ר של מדת החסד. \nאח\"כ ג' פעמים להוריד אל גבורה, וכן לכל הז' מדריגות על הסדר. והמטיבים, כופלים בכל \nפעם, חלמא טבא חזית, ג\"פ, להשלים כוונת החולם, שהוא במקום ה' תתאה במקום יה\"ו, \nומשלימין המרכבה להורדת טובה הנ\"ל. ויש נוהגין לומר, חלמא טב בלא אלף, וכן טוב בכל \nסדר זה להסיר כל י\"א קליפין, גי' ט\"ב, שלא יקטרגו עליך. חלמא - גי' היה הוה ויהיה \nע\"ה. ר\"ל, עם ג' כוללים של ג' תיבין, ועם ד' אותיות. חזאי - גי' כ\"ו כמספר הוי\"ה, \n"},{"index":3,"he":"וכן חזית במ\"ק עם המלה עולה אהי\"ה. וכשהם אומרים בכל פעם - חלמא דידך טבא הוא, טבא \nליהוי, רחמנא לשוויה לטב, טבא הוא טבא להוי, הרי ז\"פ טבא. ז' הטבת כללותן ממספר \nמ\"ט, ועם כ\"א הראשונים הרי ע'. אח\"כ אומרים שבע זמנין, יגזרון עלך מן שמיא דיהוי \nטבא וטבא ליהוי, הרי ע\"ב. ואלו הב', הם ממקור חו\"ב. ומן השמים, היינו מכתר עליון \nממקור הטוב. (בכ\"י וז\"ל - ג' הטבה, גי' אהי\"ה, ובו י\"ב צירופים גי' טבא): \nס\"א - כשהם אומרים כפל ו' הטבות ז\"פ, הרי מ\"ב, גי' אהיה יהו. ויצרפו אליהן שאמרו \nכ\"א פעמים טבא בענייתן, דהיינו בכל א' מז' פעמים אמרו ג' פעמים חלמא טבא חזית, הרי \nס\"ג שהוא בבינה, שממנה יצאו ז\"ת המושפעים במלכות. ויצרף עוד כללות הג' תיבות של \nחלמא טבא חזית ג' פעמים הרי ס\"ו, גי' אדנ\"י ע\"ה, שהוא במלכות, סוד החולם המשפיעים \nלה כל השפע הזה. ויצרפו עוד כללות ו' הטבות שבסדר חלמא דידך וכו', הרי ע\"ב גי' חסד, \n"},{"index":4,"he":"שהוא מקור השפע. ואח\"כ יאמר החולם בלחש בינו לבין עצמו, חטאתי עויתי פשעתי במ\"ע \nול\"ת, התלוין במלכות או בחסד, והרי אני מצדיק עלי את הדין. ובפעם ב' יאמר, ביסוד או \nבגבורה. ובפעם ג' יאמר, או בהוד או בת\"ת. ובפעם ד', בנצח. ובפעם ה', בת\"ת או בהוד. \nבפעם ו' יאמר, בגבורה או ביסוד. בפעם ז' יאמר, בחסד או במלכות. ורשות בידו לכוין \nבאחד משתיהן, או מעילא לתתא, או באור חוזר מתתא לעילא, אך לא יזכור שניהם, רק א' \nמהם. ובג' הפוכות יכוין כולם בבינה, להפוך מדין לרחמים, בכל הע' שנים שלה, המשפיעים \nאל הז' מדות. ובג' פדיות, יכוין לחכמה, שמשם פדיון הבכור. ובג' שלומות, יכוונו לכ\"ע \nשכולו שלם, לא יגורוהו רע. וכל א' מג' מדות אלו כלול משלשתן. ויש בהן גם כן בחי' \nעצמן וקבלתן והשפעתן. וכשיאמר ה' שמעתי שמעך, פעם א' יכוין להוריד שפע מכתר לחכמה. \nפעם ב' מחכמה לבינה. פעם ג' מבינה לו\"ק. שיר למעלות, פעם א' להוריד שפע מחסד \n"},{"index":5,"he":"לגבורה. פעם ב' מגבורה לת\"ת. פעם ג' מת\"ת ולמטה, כי אין הרים אלא אבות. כה תברכו, \nמלכות. ברוך תודיעני אורח חיים, נה\"י. או יאמר כה תברכו באחרונה. ומיד לך אכול \nבשמחה לחמך, שתיקן כל האורות עד רצון עליון, כי כבר יש כאן מרכבה עליונה שלימה, \nשכבר רצה אלהים את מעשיך: \nבקשה על החלום. צריך לבאר מה שארז\"ל, כל החלומות הולכין אחר הפה. והענין, כי חלום \nגימ' ג' הויות, והחלום הוא במחשבה, וצריך להוציאו בפה. ודיבור בא דרך הגרון, ובגרון \nיש ג' אלהים, והם ג' שרים - שר המשקים, שר האופים, שר הטבחים. והם נגד קנה וושט \nוורידין, הם ג' אלהים, וזה שר - ש', הוא מלוי אלהים ביודין, ור', הוא אחוריים \nדאלהים, והוי\"ה הנ\"ל דגדלות, הם הממתיקין לג' אלהים. ופ\"ה, גימ' ג\"כ אלהים ע\"ה. \nוהכוונה שימתקו אלו הג' אלהים, עם ג' הויות. וזה ארז\"ל אחר הפה, כי פה גימטריא \nאלהים, וכפי מה שפותר הפה כן הפתרון. והענין, כי אפילו אחר שנגזרה גזירה בבית דין \n"},{"index":6,"he":"של מעלה, במקום שרומז החלום, עכ\"ז נמתקת בבית דין של מטה, ומלמדת סנגורייא על \nישראל. ולזה אמר יוסף, לאלהים פתרונים, ר\"ל שפתרון שייך לאלהים, הפה הנ\"ל. א\"כ, \nתספרו לי ואני אפתור החלום, כי יוסף גי' ג\"פ ב\"ן, לרמז לג\"פ ב\"ן שיש בג' אלהים הנ\"ל \nכנודע. וא\"כ לי נאה הפתרון: \nובזה תבין, מה שייכות יש לחלום עם ברכת כהנים, ובאיזה מקום ראוי לבקש על החלום, \nשאומרים רבש\"ע וכו' הנזכר במסכת ברכות. והענין הוא, כי יש בברכת כהנים ג' הויות, \nוהם נגד ג' רישין - רדל\"א, וכ\"ע, ומ\"ס. והנה יברכך הוא ט\"ו אותיות, והם י\"ב אותיות \nשבג' הויות, ועם כללותן ט\"ו. ובכל הג' פסוקים, יש ג\"כ ט\"ו תיבות ג\"כ נגד הנ\"ל. \nוממ\"ס נפקין י\"ג ת\"ד מיניה, והם ג' הויות עם הכולל. ומכתר נפקי י\"ג תקוני דרישא. \nועל ענין זה אנו אומרים אחר ברכת כהנים ויעבר וכו', כדי לתקן י\"ג ת\"ד דז\"א: \nונחזור לענין, כי אחר המשכת אורות בברכות כהנים ע\"י הכהן איש חסד, שהוא נוטל חלק \n"},{"index":7,"he":"בראש, ועל ידו המשכת אורות מתלת רישין, לבד מה שמגיע לש\"ץ ולקהל כנ\"ל: \nוהנה, כשהכהן אומר וישם לך שלום, יכוין אז לבקש על החלום, כי ר\"ת \"וישם \"לך \"שלום, \nהם ול\"ש, גימ' ג' אלהים וג' הויות כנ\"ל, הממתיקים ע\"י כנ\"ל. ולזה נתכוין איוב \nבאמרו, שלו קויתי ויפרפרני, פי', שחשב שהיה הדינין ממותקין, שהם ג' אלהים עם ג' \nהויות, אבל ויפרפרני, שנהפך הכל לדין, שהם פ\"ר כנודע. ומ\"ש אח\"כ ויפצפצני, הוא פ\"ץ \nמנצפ\"ך, ועיין בל\"ת פרשת וישב בענין חלום שר המשקים ושר האופים. ותכוין להוריד שפע, \nע\"י ב' שמות מ\"ה דאלפי\"ן, שיש בו י' אותיות, ואדנ\"י במלואו, שיש בו י\"ב אותיות. כי \nאדנ\"י אשר בכאן הוא במלוי, והוא למעלה, בדיקנא עלאה דא\"א. ובזה תבין מ\"ש בזוהר בלק, \nע\"פ אם עונות תשמר י\"ה אדני מי יעמוד, אם חובין סגיאין עד דסליק לעילא עד או\"א, הא \nאדני דאיהו רחמי. ואמא דא אע\"ג דאיהי רחמי, אתער בה דינין. וכל דרגין אסתכמו \n"},{"index":8,"he":"בדיניה, דרגא אחרת אית דנהיר, דכל אסוותין נפקין מנה, ואיהו יחוס עלן, מאן ניהו, \nאיהו מי יעמוד ודאי. מי כו' עד י\"ה אדני. והנה שם זה שהוא אדני, הוא במלוי, כי \nהפשוט הוא למטה במלכות איך יוכל לעמוד, כי מאחר שאו\"א שהם י\"ה, שהם יותר עליונים \nמשם אדנ\"י פשוט, לא יכלו לעמוד. אבל הטעם הוא, כי זה אדני הוא בבחינת מלוי כנ\"ל, \nויש בו י\"ב אותיות, שהוא בי\"ב תיקוני דיקנא דא\"א, והוא יותר עליון מאו\"א כנודע. \nובזה יתיישבו הדברים. (ג): \nהגהה (ג) נלעד\"ן - שעדיין אינו מיושב המאמר מהזהר, תמצא ג' פירושים לעומקו, עכ\"ה: \nהשער הי\"א שער כוונת אמן ויתחלק לד' פרקים: \n \n"},{"index":9,"he":"שער חזרת העמידה - פרק א:\nכוונת אמן. כבר בארנו, שצריך לכוין בו ב' שמות הנכללין ביחד, והוא שם יאהדונה\"י, \nשהם גי' אמן. והנה ג' אותיות יש באמן, וצריך לכוין בכל אות מאלו שמות הנ\"ל, ולכך \nראוי לפרש היאך רמוזים ג' אותיות אלו. והנה, אות א' רמוז בת\"ת שבז\"א. אות כ' ביסוד \nשבז\"א. ואות ן' פשוטה, במקום החלל בין תרי ירכין נ\"ה, אחר שנסתיים היסוד, כי אין \nאורך היסוד כאורך נ\"ה, לכן ממקום שנסתיים היסוד עד שיעור נ\"ה, שהם באותו קו האמצעי, \nהוא סוד צורת ן' פשוטה. נמצא, כי ג' אותיות של אמן אלו, הם כולם בקו האמצעי דז\"א, \nאך אינם מתחילין רק מן הת\"ת ולמטה, כי משם ולמטה מתחלת הנוקבא שהוא רחל לצאת, ומשם \nולמטה הם מחוברים ביחד אב\"א קו האמצעי: \nאמנם כבר ידעת, מ\"ש בתיקונים על וכנפיהם פרודות, כי זו\"ן הם מתפרדין דין מן דין, \nבסוד זרועות ורגלים, הנקראים כנפיהם, לפי שאין שיעור בנוקבא בזרועותיה ורגליה כמו \n"},{"index":10,"he":"הז\"א, לכן א\"א שיהיו מחוברים הזו\"ן בזרועות ורגלים, כי הרי אין הנוקבא מתחלת מרישא \nדז\"א, אלא מת\"ת ולמטה, וכל פרצופה אינם רק ברגלים אלו לבדם של ז\"א, א\"כ א\"א שיהיו \nמחוברים. אמנם מן הת\"ת דז\"א ולמטה בקו האמצעי, שם הם מחוברים ומיוחדים חיבור גמור, \nושם הם נעשין שם הזה יאהדונה\"י, ואין נפרדין הוי\"ה מאדני, לכן אין אנו רומזים \nחיבורם רק בג' אותיות אמ\"ן, כי שם הוא חיבורם לבד ולא במקום אחר: \nוהנה, ענין חיבורם יחד בג' אותיות אלו הוא כך, כי אות א' הוא סוד ת\"ת דז\"א, ושם \nמחוברים זו\"ן יחוד אחד, כי משם מצד פנים הוא ת\"ת דז\"א, ובצד אחור נעשה כתר אל \nנוקבא. ואות מ', ביסוד דז\"א, כי מצד פנים הוא יסוד דז\"א, ומצד אחור הוא דעת דנוקבא. \nואות ן', באותו חלל ואויר שבין נ\"ה דז\"א, אחר שנסתיים היסוד עד שיעור סיום נ\"ה, שם \nבאותו חלל קו האמצעי, הוא סוד ן' פשוטה. וכבר הודעתיך, כי מן פי האמה ביסוד יוצא \nבחי' הבל, והוא אור גדול, והוא נמשך דרך יושר בין הרגלים, ואור זה יוצא מן פי היסוד \n"},{"index":11,"he":"של אבא שהוא תוך יסוד דז\"א כנודע, ואין גילוי גמור של פי היסוד דאבא אלא שם לבד, \nוגם יוצא הארה משם דרך פי היסוד של הז\"א עצמו. אמנם עיקרו מן אבא, כי אין לו שום \nגילוי אחר אלא זה לבד. אמנם הארה זו משמשת ליעקב, כי הלא כתר דיעקב הוא בת\"ת דז\"א, \nודעת דיעקב הוא ביסוד ז\"א. ואמנם שאר גופא דקו האמצעי דיעקב, אין לו מה שיסמוך \nכנגדו בז\"א, וא\"כ מהיכן יצאו. אמנם הענין הוא זה, כי מן האור וההבל היוצא מפי היסוד \nאבא וביושר מגיע עד הרגלים, שם מכה אותו הארה כנגדו בצד פנים ונעשה גופא של יעקב: \nאמנם זה ההבל עצמו כבר נתבאר אצלינו שהוא סוד הבל בן מאדה\"ר, וז\"ס משה, ר\"ת - שת \nהבל משה, כמ\"ש במקומו בעז\"ה. ואמנם, גם הבל יוצא מבחינת ז\"א עצמו, והוא מבחינת \nהחו\"ג של בינה המתגלים בז\"א, וגם הוא יש לו שורש, והוא סוד קין יתרו צרי כמ\"ש בע\"ה. \nוהנה מן ההבל זה של ז\"א עצמו, שהוא מצד בינה, משם מאיר אל רחל, ונעשה כנגדו גופא \n"},{"index":12,"he":"דאמצעיתא דרחל, כי הזרועות והרגלים שלה אין צורך לזה, כי נ\"ה של ז\"א ארוכים ויש להם \nעל מה שיסמוכו, אך היסוד של ז\"א קצר ואין לו על מה שיסמוך, גופא דאמצעיתא דרחל, אלא \nבזה ההבל היוצא ממנו סוד הן' והרי נתבאר סוד הן' איך הוא בהבל זה, שהוא הבל דז\"א \nממש, והוא נקרא הויה, וכנגדו מאחוריו גופא דנוקבא, אדני, הרי ג' קשורים בג' מקומות. \nלכן באות א' של אמן, תכוין יאהדונה\"י, וכן באות מ' וכן באות ן', וז\"ס שאמרו בזהר פ' \nוילך דרפ\"ה, על סוד אמן, א' דא רישא עמיקא דבירא הוא. פי', כי כבר הודעתיך כי פירוש \nעמיקא דבירא, הוא היסוד של אמא עלאה, שנפתח פיה בחצי ת\"ת דז\"א, והנה לכן אות א' הוא \nשם, נגד א' דאהיה שהוא אור הבינה הנקראת אהיה, הנפתחת מפי היסוד שלה בת\"ת דז\"א. \nוז\"ס א' שבתוך הואו דשם מ\"ה, כי א' הוא בשליש אמצעי, ששם פתיחות פי היסוד הנקרא \nאהיה: \nמ פתוחה - נהרא דנגיד ונפיק, הוא היסוד דז\"א. וכנגדו מאחוריו מ סתומה, דעת דנוקבא \n"},{"index":13,"he":"סתום, ן' פשוטה וכפופה, פשוטה נגד הבל של יסוד דז\"א, ש הוא פשוט וישר, ובו נכלל נ' \nכפופה, והוא גופא דנוקבא מאחוריו, הנקרא נ' כפופה. הרי בארנו ענין כוונת אמן. אמנם \nהכוונה הוא להוריד אור עליון מן בינה אמא עלאה אל זו\"ן, באותן ג' מקומות החיבור \nוהייחוד: \nהאמנם אמן של חזרת העמידה, אין שם אב\"א, לכן כוונת אמן אינו אלא לחברם בסוד פב\"פ \nבג' מקומות אלו, אך עכ\"ז עיקר הכוונה כמו שידעת, כי הקדושה בכ\"מ שהוא שם, מנחת שם \nרושם א', וא\"כ אעפ\"י שעתה הוא פב\"פ, אנו אומרים אמן, להאיר אותם הג' קשורים \nהראשונים, כי שם נשאר בהם רשימו, ושם הוא כוונת אמן. ומורי זלה\"ה רצה לבאר לנו, \nהיאך אות א' מורה על ב' שמות הויה אדני, וכן אות מ' וכן אות ן'. ולא ביאר רק אות \nא', ואפי' אות זו שכחתי. האמנם מכח סימנים שאני זוכר, נראה לעניית דעתי שהוא זה, \nואיני זוכר אם כך הוא ממש, ועל כל זה לא אניח מלכתוב, כי כפי הסימנים הנ\"ל, ודאי \n"},{"index":14,"he":"שכך הוא: \nוהענין, כי הלא שם מ\"ה דאלפין הוא למעלה במקום הדעת דז\"א, הקושר עמו חו\"ב. וכן הת\"ת \nנקרא שם מ\"ה, ונקשרים עמו ח\"ג. וכן ביסוד נקרא שם מ\"ה, ונקשרים עמו נ\"ה. והנה כבר \nידעת כי דכורא בנצח, ונוקבא בהוד, כי הוי\"ה לימינא ואדני לשמאלא. והנה בסוד הת\"ת יש \nבו מ\"ה א', ובזה השם חציו הוא בחי' הוי\"ה, וזה ו' בבחי' ימינית שבת\"ת, שהוא קרובה \nאל החסד. ובבחי' השמאלית שבת\"ת הקרובה אל הגבורה, שם הוא בחי' אדני. כיצד - הנה \nחציו הוי\"ה דמ\"ה הראשון בצד ימין, הוא יו\"ד ה\"א. והנה יוד ה\"א גי' כ\"ו, כמנין הוי\"ה \nלימינא. ותצייר אות א' של מלוי ה\"א, ותצייר בציור יו\"ד, הרי גי' מ\"ה, שהוא הוי\"ה \nהנ\"ל במלוי אלפין. גם הוא מ\"ו כי הוא מלוי ע\"ב כנודע, והוא בקו ימין. אח\"כ חציו \nהאחרון דשם ו\"ה נוטין לשמאל, והוא אדני. כיצד - וא\"ו ה\"א גי' י\"ט, מנין חוה, הוא \nנוקבא. אח\"כ תצייר ב' אלפין שיש במלוי וא\"ו ה\"א, א' ראשונה בציור יו\"י, והב' בציור \n"},{"index":15,"he":"יוד, הם גי' מ\"ו, ועם י\"ט הרי ס\"ה, גי' אדני, הרי אדני משמאל. נמצא, כי ציור אות א' \nבציורה שהוא בשם מ\"ה שבת\"ת זו, היא גורמת אל שם הוי\"ה אדני. הרי איך שם יאהדונה\"י, \nבסוד א'. אמנם ענין כולל בסוד עניית אמן, דע, כי הלא כבר בארנו, כי אמן, הוא כוונתו \nבחיבור ב' שמות הנ\"ל: \nכוונת ב\"ה וב\"ש. ברוך הוא - אהיה מלביש לג' מילוי יודין, הנקרא ס\"ג. ברוך שמו - \nאדנ\"י מלביש לג' מילוי אלפין. גם כוונה אחת לד' אותיות הוי\"ה, ותכוין, כי ברוך - \nאות י' מהשם, והוא - ה' של השם. ושם אהי\"ה. וברוך, ו' של השם, ושם הויה. ושמו, ה' \nתתאה, והם שם אדנ\"י: \nכוונת אמן להר\"ם דולונזנו, כוונת אמן, להוריד שפע וברכה מראש אצילות עד סופו, על \nהסדר. ר\"ל מן י' שבשם לה', ומן ה' לו', ומן ו' לה' אחרונה. כיצד - א' דאמן, הוא סוד \nי' שבשם, כמ\"ש בר\"מ כד איהו חד ה\"א, ואות א' או אות י' קדמאה לה', א\"ה או י\"ה, הרי \nשהשוה א\"ה לי\"ה. וכן יש א' שצורתו יוד. ונודע, כי יוד שבשם כולל א\"א ואבא. כי קוצו \n"},{"index":16,"he":"של יוד, רומז לא\"א. וגוף י', לאבא. וכן א דאמן, ניקוד קמץ, שהיא נקודת כתר. ומ' \nדאמן, אמא, רזא דאשת חיל, ה' ראשונה, וכן היא נקוד ציר\"י, שהוא נקוד בינה. ון' \nפשוטה, לרמז לזו\"ן, וכמ\"ש בזוהר. וראוי לדעת, דלכאורה אדרבא, דנ' כפופה ירמוז \nלשניהן, לפי שהוא בצורת ו' שהוא ז\"א, ואח\"כ מושבה רמוז למלכות, כי באשה קראה מושב, \nאבל ן' פשוטה אינה אלא פשיטות אחת, איך ירמוז לשניהם: \nאבל ענין הוא סוד גדול, בסוד עץ עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ, דוקא היא ארץ חפץ, \nובפ' פקודי דקס\"ה וז\"ל, לא איקרי גדול אלא בהאי דכתיב גדול ה' ומהולל מאוד בעיר \nאלוהינו, וכן תמצא בזוהר פרשה כי תשא, הדא הוא דכתיב גדול ה' ומהולל, במה איתקרי \nגדול, להתעטר בעטרוי בעיר אלוהינו כדין נהירא דעתיקא קדישא נהיר ואתעטר בגין להדבק \nבקרתא קדישא וכו'. ומ\"ש לאתעטר בעטרוי, הוא סוד אתרוג ופנימי. ודע, כי בלשון יוני \nקורין למי שהוא נשוי, מעוטר. ועוד דע, כי מהולל, הוא בהיפך ובתולותיו לא הוללו. \n"},{"index":17,"he":"וכשתתבונן תבין כל זה בזוהר פ' ויצא, וז\"ל - והאבן וכו' בית אלוהים. היינו קרית מלך \nרב, אית מלך ואית מלך, ודאי עלמא עלאה מלך רב, ואיהו קרית מלך רב. וסוד הדבר, כי \nהנהר היוצא מעדן, אינו נכנס בביתו אלא כשהוא בגבורתו, והוא אינו מתגבר אלא מסטרא \nדגבורה, לכן נקרא בית אלהים שהוא גבורה, והיינו נמי קרית מלך רב, כי אז הוא גדול. \nוידוע מאמר רז\"ל, המקשה את עצמו לדעת, יהא בנידוי. מכל זה תבין, כי הן' פשוטה ודאי \nכולל דכר ונוקבא, הרי איך במלת אמן נרמז כל שם הוי\"ה על הסדר. ומנין כי א\"מ רומז \nלשם י\"ה, שכך הוא בפ' תרומה ע\"פ יום ליום יביע אומר, אמרו, א' אבא איהו ודאי דסליק \nונחית ואתחברת מ' בהדיה ודא אמא. והכוונה שנרמזו בפ' וילך באתוון גליפין דר' אליעזר \nמן א למ' ומן מ' לן' עד רשייא עמיקא דבירא דכל ברכאן נפקין מתמן נבעין מ' פתוחה נהר \nדנגיד ונפיק ן' פשוטה כללא דב' נונין נ' כפופה בכללא דפשוטה היא: \n"},{"index":18,"he":"ובאמן של קדיש יש לכוין יאהדונה\"י גי' אמן, קב\"ה ושכינתיה, כמ\"ש פ' תרומה. כי ע\"כ \nבקדושה זו, קב\"ה אסתלק ביקריה, ויקריה היינו שכינתיה. ואח\"כ יש\"ר, שם י\"ה רבא ודאי, \nככתוב ומה תעשה לשמך הגדול, כי כיון שנכנס בירושלים של מטה, ודאי שיבא בירושלים של \nמעלה, בסוד י\"א ה\"ה ו\"י ה\"ה. וז\"ס בסבא דמשפטים, דהא בגלותא אסתלק מי מאלהים לעילא \nכביכול מעל בנין, ובנין נפלו, ושמא קדישא דהוי שלים, ההוא שמא עלאה נפל, וע\"ד אנו \nמצלאין על שמא דא, דיתבני כמה דהוי, ודא יתגדל ויתקדש שמיה רבא ההוא קדמאה דכולא \nבגין דלית ליה בנינא אלא בהדה מי לא אתבני לעלם אלא בהדה. ובזוהר בראשית מי בעי \nבאלהים לאתגליא ולאתקרי בשמיה ולאתלביש בלבוש יקר ונהיר וברא אלה ואתחברו אתוון \nואשתלים בשמא דאלהים ועד דלא ברא אלה לא אסתלק בשמא דאלהים. ובפרשת פנחס העונה \nאיש\"ר בכל כחו, ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף, בגין דיתבר חילא ותוקפא \n"},{"index":19,"he":"דסט\"א, ובפ' נח בזימנא דישראל מתיבין בקול רם איש\"ר, קב\"ה איתמלי רחמין וחיים על \nכולא, עכ\"ל. ע\"כ מכ\"תי: \n \n"}]}
