{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-62","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":62,"title":"שער הסליחות - פרק ח:","hebrewTitle":"שער הסליחות - פרק ח:","segments":[{"index":1,"he":"שער הסליחות - פרק ח:\nדע, כי כבר הודעתיך שיש י\"ג חיוורתא דרישא, והם ג' שמות הויה, וב' שמות הם כנגד \nהפנים, ושם אחד מאחורי הראש. והנה אלו ב' שמות שכנגד הפנים, הם ב' שמות הראשונים, \nשל י\"י י\"י אל רחום, ואינם במנין הי\"ג מדות. והנה מאלו הב' שמות, יוצאין ב' שמות \nמצפ\"ץ מצפ\"ץ בא\"ת ב\"ש, והם א' מימין כנגד א\"א, וא' משמאל כנגד ז\"א, כי גם בעתיק יש \nז\"א וא\"א: \nוהנה בכל אחד מאלו השמות, כלולים כל הי\"ג ת\"ד באופן זה, כי הד' עלאין הם בסוד \nמוחין, וזהו בסוד מ דמצפ\"ץ. ואח\"כ הנשארים הם ט' תיקונים, והם בסוד צ' דמצפ\"ץ. \nוהטעם, כי ראשונים הם סוד הד' הנכללין בכתר חכמה, כי אלו יש להם יותר הארה להיותם \nכלולים ברישא דעתיקא כנודע. ואח\"כ הט' האחרים נמנין מבינה ולמטה, וז\"ס צ'. ואח\"כ \nלהיות שעכ\"ז יש יתור לבינה מאלו שתחתיה, לכן חזר למנות הח' בפ\"ע, והם פ' של מצפץ. \nאח\"כ ץ' אחרונה הם הט' דז\"א, הרי שבכל שם מאלו נכללין תרין דיקנין. והנה אלו הב' \n"},{"index":2,"he":"שמות מצפ\"ץ מצפ\"ץ, משם משתלשלין ב' פאתי הראש, ושם הם ב' שמות אלהים ביודין, הם גי' \nמצפ\"ץ. והנה ב' פאתי הראש אשר משם נמשכין רישא דדיקנא, הם אלהים אלהים, והנה אלהים \nבמילוי יש י\"ג אותיות, כזה - אלף למד הי יוד מם, נגד י\"ג ת\"ד הנמשכין משם: \nלמורינו האר\"י זלה\"ה: \nאמר יצחק. מנין י\"ג מדות הם, אל רחום וכו' ונקה, אלו י\"ג מדות ת\"ד דא\"א, הורידן משה \nלמטה במקום הדין למתקם. אמנם ט' ת\"ד דז\"א, הם ארך א'. אפים ב'. ורב חסד ג'. נושא \nעון ד'. ופשע ה'. ונקה ו'. פוקד עון אבות על בנים ז'. על שלשים ח'. ועל רבעים ט'. \nוהנה ג' תיקונים אחרונים הזכירם משה, אחר י\"ג ת\"ד דא\"א, כי שם מקום הדינין, וכיון \nלהמשיך י\"ג מכילין דרחמי כדי למתקם. כי ג' אלו קשים לפקוד עון, והם יותר דין מכל \nהשאר כמבואר מפשוטים, וצריכין מתוק. והנה תיקון ח' דא\"א, הוא מזלא, כנז' באדרא. \nולפיכך נוצר חסד שהוא בינה, רמוז בנוצר חסד, בנ' גדולה בנוצר, לרמז בינה שבכתר, \n"},{"index":3,"he":"שהוא חד חוטא דשערי דדיקנא, כי הוא קו ירוק המקיף העולה למטה. וכן יש דוגמתו למעלה, \nלהקיף זקן העליון, ושם נעלמים נ' שערים העליונים, בתכלית הרחמים בהעלם ודקות גדול: \nצמח - שבהיות נ' רומז לנ' שערים, ולהיותה גדולה רומז לבינה, שכל האותיות גדולות הם \nבבינה, כנודע. ובהיות נעלם בתוכה, מורה על העלם, ע\"כ: \nוהנה הז' הוא ואמת, וכנגדו נזכר בתיקוני א\"א, שהוא מי אל כמוך ישוב ירחמנו. וכן \nאמרו באדרא דקל\"ד, הה\"ד ישוב ירחמנו, ובז\"א דלתתא ואמת, וזה ראיה למניננו שמנינו \nפה: \nודע, כי י\"ג ת\"ד הם ג' הויות, שבהם י\"ב אותיות, והם נגד י\"ב ת\"ד, והמזל הכוללם אותן \nכולם הם י\"ג. וג\"פ הויה, עולה ע\"ח, גי' מזלא, להורות, דכולא במזלא איתכללו. והנה אם \nנדקדק באותיות נוצר, הם רצון בהיפך, כי במצח הוא רצון חסד עילאה, ולמטה בזקן נהפך \nלנוצר, והוא תיקון ח' היוצא מרצון העליון שבמצח, ומקיף הזקן. ולהיות כי הוא בינה \n"},{"index":4,"he":"שבכתר, נמצא בר\"ת נוצר חסד לאלפים - נחל, כי הוא נחל קדומים, והוא הנוצר חסד \nלאלפים, זו נוצר חסד עלאה, להורידו למטה, כי חסד עלאה הוא הויה דיודין, גי' חסד, \nויורד למטה משם להויה דאלפין על ידו, וזהו לאלפים, מלוי אלפים. והנה בתיקון ו' \nדעתיק, הוא חסד דעתיק, וזהו כי חפץ חסד הוא, כנזכר באדרא. וכנגדן בי\"ג מדות אלו \nבתיקון ו', מנינו ורב חסד, מדה ו'. ומדה זו הוא מדות כ\"ג, ומכאן מתחיל דיקנא דכהנא \nרבא, דאיתתקן בח' תיקונים, כנזכר באדרא. והוא אתגלייא קצת ע\"י חסד עלאה, דאיהו גופא \nדאתלבש ביה חסד דעתיק דלגו, כנזכר באדרא, דחסד דקשוט בחיי דנשמתא. ולפיכך נאמר \nבכתוב, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכולי, כי הם זקן תוך זקן, כי ממדה \nו' ואילך, מתחיל זקן אחר מתלבש בשמונה בגדים. והתיקונים אלו, הם לו כנשמה, ולפיכך \nנגלו ע\"י התלבשות ח' בח'. נמצא, כי התיקון ו' מתלבש, וממנו ואילך הם דיקנא דכהנא \n"},{"index":5,"he":"רבא, בהתלבשות ח' בח' נגלין, והם נגד ח' בגדים, וח' מכוסים הם תקוני דיקנא דעתיקא \nממש, והם נשמה לאלו. והנה י\"ג תיקוני דיקנא אלו, הם כלם בכתר, וה' ראשונים נגד אור \nצח ואור מצוחצח ואור קדמון וחו\"ב, ומשם ואילך מתחיל חסד, והוא דיקנא דכהנא רבא \nמסטרא דחסד קאתי, כנזכר באדרא דקל\"ג. ודע, כי התלבשות ח' אלו, נמשכין ונעשין נשמה \nלז\"א, שגם הוא מתחיל מחסד. ונמצא, שיש חסד לגו בעתיקא, וחסד המתלבש בו מלבר, והוא \nחסד דלגו בז\"א. ועוד יש חסד דלבר המתלבש בו בז\"א, והבן כל זה. כי לפ\"ז, נמצא כ\"ג \nוסגן הכהן וכהן הדיוט, ע\"כ: \nועתה נתחיל בסדר הי\"ג. דע, כי סדרם כך הוא - אל, רחום, וחנון, ארך, אפים, ורב חסד, \nואמת, נוצר חסד, לאלפים, נושא עון, ופשע, וחטאה, ונקה: \nאל. דע, כי תחלה תצייר אות א בציור יוי כזה א. ואות ל כ\"ו. והרי אלו עולין נ\"ב, כי \nהוא שורש ב\"ן. וקודם הכל דע, כי בכל מדה מאלו הי\"ג, צריך לכלול בו שם א\"ל. והטעם \n"},{"index":6,"he":"הוא, כי שורש כל הדיקנא הוא שם א\"ל, כמו שבארנו ונבאר: \nונחזור לענין. דע, כי מב' שמות אלהים הנ\"ל, שהוא בב' פאתי הראש, מהם נמשכין ב' \nרישין דדיקנא, וכל א' משניהן, לוקח שם אל משם אלהים שלמעלה ממנו, ובכל א' יש בו אל \nקוצי דשערי. אמנם באותו המצח של הדיקנא, שם הוא י\"ה דאלהים, יוד בימין וה' בשמאל \nבמצר, וזהו מן המצר קראתי יה. ואח\"כ מלמטה כשמתחיל להתרחב הזקן, שהוא בב' תפוחין, \nג\"כ יש שם יה הב', מאלהים הב', יוד מימין ה' משמאל, וזהו ענני במרחב יה. אח\"כ ב' \nמימין סתומות דב' אלהים, הוא בפה, שהם בשפתיים ובשיניים, שהוא כעין ם סתומה, הרי \nאיך שם אלהים כולל כל הי\"ג ת\"ד: \nוהנה אל אל שבב' שמות של אלהים, הם בב' ראשין דדיקנא. והנה ב' אל אלו, הם נמשכין מן \nאל אל של ב' אלהים, הרי ד' פעמים אל אאל אל. וכאשר נציירוהו ע\"ד ציור הנ\"ל, יהיה \nד\"פ נ\"ב, שהוא בגי' קדקד, והוא סוד יצחק בגי', כי הוא מקום הדינין שהוא שם אלהים, \n"},{"index":7,"he":"אשר ממנו הוא שורש כל הדיקנא. ואל תתמה אם כל הדיקנא הוא דינין, כי כבר הודעתיך \nשהדיקנא הוא שורש כל הדינין כולם, רק שהם נרפין, הרי לך בציור הזה נכללין בו כל \nכוחות הדינין, שהם גי' יצחק: \nאח\"כ תצייר ב' אל בציור ב', והוא אות א' ציור יוד, ואות ד' יוד כזה - ל', הרי גי' \nם'. והוא סוד מ' סתומה, ששם נכללין כל הדינין בבטן המלאה, ושם הם נכפין ע\"י שם אל, \nהרועה והכופה אותן שם, בסוד אל זועם בכל יום. ואעפ\"י שב\"פ אל יש בב' רישא דדיקנא, \nעכ\"ז כבר ידעת כי בעתיק כולו חד הוא, ואתכלל בחד: \nמע\"ח - פירוש כי אל זועם. פי', כי שם אל שבכאן, הוא זועם וכועס על הדינין לכפותן, \nוע\"י שזועם עליהם ימתקו. רחום. אם תצרף קדקד הנ\"ל, שהוא ציור האל, עם ציור הב' אל, \nהעולה ם, יהיה רמ\"ח, ושש אותיות של מילוי אל, אלף למד, הרי גי' רחום. כי כבר \nהודעתיך, כי בכל מדה צריך לכלול שם אל, ואיני מאריך בזה מכאן ולהבא: \nוחנון. הנה הוא גי' ק\"כ, והוא לרמז על שורש הכל, שהוא שם אלהים בכללות, אשר בו ק\"ך \n"},{"index":8,"he":"צירופים כנודע, והם גי' וחנון. ושם אלהים זה, הוא אות ו' שבפאות הראש. עוד יש פי' \nב', כי וחנון עם ה' אותיותיו וכוללותיו, גי' קכ\"ו. והם ג' שמות מ\"ב, היוצאין מג' \nשמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה כנודע, והוא גי' קכ\"ו. ארך. הם ב' אלפין שבב' שמות אל, שהם \nבמילואם אלף אלף, גי' ארך, ועם המלה רכ\"ב. עוד פירוש ב', כי הלא ש\"ע נהורין יורדין \nמעתיק, והם מתחברים בב' שמות אל אל, שבתיקון ראשון כנ\"ל. והנה ב' שמות אל אל \nבמלואם, שהם אלף למד אלף למד, גי' ש\"ע. ואלו הם ש\"ע נהורין דכלילין בב' תפוחין \nדעתיקא. וכבר הודעתיך, כי הרכ\"א מהם נשארין בעתיקא, והק\"ן הולכים אל ב' תפוחים \nדז\"א, והנה לכן נקרא תיקון זה ארך: \nאפים. הוא שם אהיה ביודין, ואם תסיר ממנו שם אל שהוא ג' יודין ואלף, נשאר גי' אפים \nע\"ה. ואז בהסירך ממנו שם אל שהוא חסד, הנה השאר נשאר דין שהוא אפים, לכן בא שם אל \nאשר הוא סוד ארך כנ\"ל, ואז נעשה ארך אפים. והנה ראוי שיהיו תיקון א', אבל באמרו \n"},{"index":9,"he":"אפים לשון רבים, נעשו ב' תיקונים, והם ב' אפים. עוד פי' ב', כי אהיה בההין גי' קנ\"א \nואם תסיר ממנו סוד אהיה שהוא כ\"א, נשאר אפים עם הכולל: \n(הנה אמרנו בכוונת אתה גבור, שיש אלף ות\"ה גבוראן, וכולם בשורש גבורה א' נזכר \nבזוהר, שהם פ\"ד גבורות כנז' בעמידה. ושמעתי ממורי זלה\"ה, שיש ג\"כ אלף ות\"ה חסדים, \nוכולם הם בשורש חסד א', שהוא ורב חסד, כי לכן נקרא בסופו ו' ורב חסד, ר\"ל רב של \nחסדים, שכולם יוצאין ממנו. והנה ורב חסד, עולה פ\"ר, והם סוד ה\"ח, וכל חסד כלול מכל \nהה', הרי ה\"פ פ\"ר גי' אלף ות', ועם ה\"ח שהם השורש, הרי אלף ות\"ה): \nורב חסד. הנה אפים הנ\"ל, סוד ק\"ל בגי'. וכבר ידעת, כי כל ק\"ל מצד הדין שהוא בנוקבא, \nוהנה שם ק\"ל שרשו הוא, יוד, יוד הא, יוד הא ואו, יוד הא ואו הא, כנודע. ואנו צריכין \nלחבר בו סוד הע\"ב, שהוא סוד החסד, ואז נעשין ע\"ב ק\"ל, שהוא גי' ר\"ב. והנה מלוי \nאלפין הוא בז\"א, שהוא סוד הואו, וזהו ורב חסד. ואחר שנעשה כל זה אז הוא מתהפך לשם \n"},{"index":10,"he":"ע\"ב דיודין, שהוא גי' חסד, וזהו ורב חסד: \n(מע\"ח - ואמת. באדרא אמרו שאמת בעתיקא תליא מלתא, והוא די\"ג תיקונים הנזכר בכי תשא, \nהם בדיקנא דעתיקא, ובפרשה שלח שנזכר ט' תיקונים דיקנא דז\"א, לא נזכר תיקון ואמת, \nואלו אמת לא קאמר, וז\"ס הפסוק מה תצעק אלי, ר\"ת אמת. אמר על פ' זו אמרו בזהר, \nבעתיקא תליא מלתא): \nואמת. הוא סוד אהיה פעמים אהי\"ה. (ב): \n(ב) צמח - דהיינו בז\"א שהוא מה, והוא נקרא אמת תליא בעתיקא, וזהו מה תצעק אלי, ר\"ת \nאמת: \nפי' אחר, הנה סוד ז' שמות ס\"ג, שהם גי' ואמת, והם בב' תפוחין דעתיקא, הנקרא ואמת, \nוהוא מדה ז' מן הי\"ג מדות: \nורב חסד. כבר נתבאר שהוא סוד הגבורה מן המקיף, ואנו רואין שנקרא ורב חסד. והענין \nהוא, כי הנה י\" ס הפנימים הם מלמעלה למטה כסדרן, והמקיפין להיפך. ואם תמנה הפנימית \nבסוד י\"ג מדות, יהיה תיקון ורב חסד סוד ספירת הוד, וגם הוא דין. אמנם הוא דין \nממותק, לכן נקרא ורב חסד, והוא כי ורב חסד גי' פ\"ר, כמנין מנצפך שהם ה\"ג, ונקרא \n"},{"index":11,"he":"בלשון זה, להורות על המיתוק: \nואמת. כבר בארנו, כי ואמת הם ז' שמות ס\"ג דבב' תפוחין, ג' מימין וג' משמאל וא' \nבאמצע כנגד המשך החוטם, והנה זהו תיקון ז' והוא ספירת יסוד: \nנוצר חסד. כבר בארנו שהוא בינה דחכמה נוצר, ויסוד של כתר חסד, ושניהן תיקון א' הם. \nאמנם נקרא רצון כנודע, ומשם נשמת משה, שהוא גי' נוצר, אותיות רצון כנודע. גם מצח \nרצון הוא בינה, לכן אותיות מתגלים במצח, לכן נ' של נוצר חסד, גדולה, כי היא הבינה \nמאלפא ביתא גדולה. והוא סוד אחוריים דחכמה, העולה קפ\"ד. ופנים דאמא שהוא קס\"א, אהיה \nדיודין, ושניהם גי' נוצר, נגד יסוד שבכתר. וכבר ידעת, כי חסד מתגלה בפומא דאמה, \nכנזכר באדרא. ופי', כי ה' חסדים עומדים ביסוד, לתת אל הנוקבא, ולכן נקרא חסד. והנה \nלטעם זה, נקרא זה תיקון ח', מזלא עלאה, כי הוא סוד יסוד הכתר, המזיל טללי ברכה \nוחסדים טובים, לכן תיקון זה הוא של ע\"ב, כמנין חסד. ומיניה יונק אבא, כי הוא דכורא: \n"},{"index":12,"he":"\nאמנם תיקון הי\"ג, הוא ונקה, וגם הוא נקרא מזלא כנודע, כי הוא החסד שבכתר, והוא ג\"כ \nנוזל ויורד בפומא דאמה, כנודע. והוא אהיה דיודין, גי' ונקה, לכן מזה המזל הי\"ג, \nיונקת אמא שהיא סוד אהיה, לכן אמרו בזוהר, דאבא טמיר וגניז יתיר מאמא. להיותו יונק \nממזל הראשון הח' דע\"ב דיודי\"ן דהויה, ואמא מהתחתון, מאהיה דיודין. (ג): \nהגהה (ג) מע\"ח - תיקון א' נוצר חסד, ואחריו לאלפים. והנה חסד גי' ע\"ב דיודי\"ן, \nובדיקנא א\"א, יש ג' הויות דיודין, ובהם י\"ב אותיות, (פי' אחר, הנה יסוד אבא ע\"ב, \nגי' חסד, ואחוריים קפ\"ד, והיא תוך יסוד אמא שהוא אהיה. והנה קפ\"ד וקס\"א, גי' נוצר. \nוכן בינה נקרא, ע\"ש ששומר ונוצר בתוכה יסוד אבא, שהוא חסד.) והמזל הי\"ג כוללן, והשם \nע\"ב דיודי\"ן גי' חסד, וז\"א הוא מ\"ה באלפין, ולא יש בו כי אם ט' ת\"ד. וכדי להמשיך לו \nעד מנין י\"ג, צריך לכוין להמשיך לו הארה מאותן ד' יודין דע\"ב, והוא חסד נוצר חסד \n"},{"index":13,"he":"לאלפים, כי הויה ד' יודי\"ן שהוא ע\"ב, נותן הארה לז\"א שם מ\"ה דאלפין, מד' יודין \nהנ\"ל, ועם זה נשלמו לו י\"ג. פירוש אחר, ע\"ב דיודין שהוא יסוד אבא העולה חסד, הוא \nתוך יסוד בינה הנקרא נוצר, וביסוד בינה יש אהיה דיודין קס\"א, גי' לאלפים, וזהו נוצר \nחסד לאלפים, ע\"כ: \nלאלפים. הוא ספירת הוד דכתר, ולפי שנ\"ה חבירים ורעים זה לזה, כמארז\"ל, קול שני רעים \nאני שומע תהום אל תהום קורא, כי הם סוד תרי פלגי דגופא, לכן נכללין יחד. לאלפים, הם \nב' אלפים נ\"ה. והנה הנצח הוא בכלל ההוד למתקו, לכן נרמז הנצח בהוד בסוד לאלפים, ולא \nהוד בנצח שהוא נושא עון. אמנם ביאור הענין של לאלפים, בארתיו במקום אחר שיש לאדם \nהשולטין עליו מצולת ים, ומתגבר עליו יצה\"ר ע\"ש: \nנושא עוון. הוא תיקון י' והוא נגד ספירת נצח שבכתר. נושא, גי' שכ\"ה ניצוצין, \nהממותקין בשם הויה, והויה ושכ\"ה, גי' נשא. וז\"ס הנזכר באדרא, חזי הוינא נהורא עלאה \n"},{"index":14,"he":"נהיר וסליק לשכ\"ה עיבר וכו', וחד חשיך הוי מסתחי וכו', פתחי ואמרי נושא עון, חמיתא \nשהוא סוד שכ\"ה דינין שהם חשך, והם נרחצים ונמתקין ע\"י שם הויה, ושניהם גי' נשא. \n(ד): \n(ד) צמח - ולא הוד בנצח, היינו תיקון נושא עון, כי בו נצח דכתר מקיף, וכיון שהוא \nנצח ונושא עון לשון יחיד, לזה לא נרמז אותו הוד כמו לאלפים שנים. והוד מקיף וגבורה \nפנימי, הם אלו הדינין, ובנושא עון נצח, שניהם חסד ורחמים: \nוחטאה, תיקון י\"ב הוא הפה בהיותו פנוי משערות, כדי שלא יתעכב יציאת ההבל מן הפה \nכשהוא בחי' א\"מ, אל הדיקנא. וז\"ס הפסוק אמרתי שגם זה הבל, כי תיקון י\"ב שהוא גי' \nזה, הוא כדי לתקן מקום לצאת ההבל, כי הוא תיקון בלי שערות כנודע, וזהו שגם זה הבל: \nסוד ויעבור. כבר נתבאר אצלינו ג' כוונת כנ\"ל, שיש בויעבר כנ\"ל. אמנם בב' שמות אלו \nי\"י י\"י, כבר נתבאר אצלינו ששם א' הוא בקוצי דשערי דאריך אנפין, והוא תחתון, וקורא \n"},{"index":15,"he":"לשם עליון של ד' תיקונים קדמאין דדיקנא דא\"א, וזהו ויקרא י\"י י\"י, ופסיק טעמא \nבגוייהו. והנה השם הא' שהוא תחתון, יכוין בו כי י' שבו הוא הויה א' דמלוי דאלפין, \nוה' אהיה דמלוי אלפין, וו' הויה דאלפין, וה' שניה אדני פשוט. והויה זו על סדר הזה, \nקורא להוי\"ה אחרת עליונה ממנה, והוא השם הב'. ותכוין בו, כי י' שבו הוא הויה דע\"ב \nדיודי\"ן, הה' אהיה דיודי\"ן, הו' הוי\"ה דס\"ג, הה' אדני במלוי אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד \nשיש בו י\"ב אותיות. תיקון א' אל, וכבר נתבאר אצלינו בביאור הזוהר מאמר פרשה נשא \nבאדרא דף קל\"א. ובארנו, כי ג' אל הם, אל שדי אל הויה אל אדני, ושלשתן נכללין באל \nהראשון הנקרא אל שדי, כי הוא בבריאה, ובו שורש יצירה ועשיה בסוד הג' אלהים \nשבויכולו, והיות שם אל שדי בבריאה, לפי שהוא בסוד הבינה שהוא סוף ג\"ר, ושם אמר \nלעולמו די, כי משם ולמטה הם בחינה אחרת של ז\"ת, וכך שם שדי זה נזכר בכ\"מ, אשר שם \n"},{"index":16,"he":"נאמר בחינה זו, להבדיל בינה ובין המדריגה התחתונה הימנה, אעפ\"י שכולם בקדושה. וגם \nכל ג' אל הנ\"ל, הם שרשם בבריאה שהוא הבינה הנקראת ארץ אדום, ולכן שלשתן רמוזים בשם \nאהי\"ה דאלפין, באופן זה, כי אות ראשונה א', הוא שם אל הראשון, שהוא ל' אל\"ף עלמין. \nאל הויה גי' ז\"ן, והוא ב' אותיות ראשונים שהם אל מן אלף, וה' מן ה' ראשונה, וי\"ו מן \nיו\"ד, וה' מן ה' תתאה, הרי ז\"ן. אל אדני, גי' צ\"ו, הוא באותיות הנשאר מן אהי\"ה \nהנ\"ל, שהם פ' מן אל\"ף, א' מן ה\"א, ד' מן יוד, א' מן ה\"א אחרונה, גי' צ\"ו עם כללות \nי' אותיות ממלוי אהי\"ה כנ\"ל. וענין נוצר חסד הוא, נוצר - הוא בינה דחכמה, וחסד - \nיסוד הכתר כמבואר אצלינו, ושניהם אינם אלא תיקון א'. והטעם, כי הבינה הוא שמינית \nמתתא לעילא, ויסוד שמיני מעילא לתתא, לכן הם שווים בבחינה זו. ראוי לכוין באל מלך \nיושב, כי אל מלך, סודו בינה דעתיק, וגם מלך, גי' עתיק בא\"ב דאי\"ק בכ\"ר. ויושב על \n"},{"index":17,"he":"כסא רחמים, הוא א\"א. ואח\"כ מפרש והולך כל הז' תיקונים, ומתנהג בחסידות - הוא חסד \nעלאה, תקונא דגולגלתא חוורתא. מוחל עונות עמו - טלא דבדולחא, דאיהו במוחא סתימאה, \nהמבטל כח עונות. מעביר ראשון ראשון - הוא קרומא דאוירא, שהוא כח המפסיק בין א' לא'. \nמרבה - לשון עמר נקי כשלג ילבינו. וסליחה לפושעים - לזה צריך כח גדול רעוא דרעוין. \nעושה צדקות - אשגחא תדירא, לא כרעתם תגמול - חוטמא דא\"א, ואחר שזוכר הז' שבחים \nהאלו, חוזר ואומר אל הורית לנו לומר וכו': \nמע\"ח - אחר עמידה, אל מלך יושב על כסא רחמים, כבר כתבנו שהקדושת שבת מתחלת משעה ו' \nמיום ו', והם ז' שעות עד הלילה, וכ\"ד שעות של יום שבת עצמו, הרי ל\"א, נגד חסד אל כל \nהיום, והם ל\"א שעות, וזה אל מלך יושב על כסא רחמים, שכל שעות אלו יושב על כסא \nרחמים, וזהו יום הששי ויכולו, ר\"ל מסוף שעה ה', דהיינו מתחלת שעה י', מתחלת קדושת \nשבת ובחול יושב על כסא דין. וצ\"ל ומתנהג בחסידות בוי\"ו. ר\"ת כרוב, בסוד וירכב על \n"},{"index":18,"he":"כרוב: \nאחר חזרת שץ העמידה, יאמר וידוי בפרטות חטאיו עם הקהל קודם ויעבור, ואח\"כ יאמר הי\"ג \nמדות, וביום ב' וה', יאמר וידוי ויעבור ונ\"א תיכף, כדי לסמוך תיכף אחר הורדת הטפה \nבשים שלום את הוידוי, שלא יהיו חטאיו מעכבין את החסדים, כמ\"ש בעז\"ה. ואח\"כ ויעבור \nזיוג לאה, משום שהאור גדול בהם צריך להתפשט, כדי שיקבלו אור התחתונות. ואח\"כ נפילת \nאפים, הורדת הטפה מיעקב אל רחל. ואח\"כ חוזר ומתחיל, אנשי אמנה ויעבור וכו' אל תעש \nוכו' מה נאמר ויעבור וכו', ואעפ\"י שכבר נעשה הזיוג אין חשש, כי זה סוד שהוא בועל \nושונה זיווג כפול, והוא דבר עמוק. אח\"כ והוא רחום מעומד, גם נהג מורי זלה\"ה לומר \nולפרט הוידוי כולו, אפילו שלא היה בו חטא, והיה אומר כי כל האדם אעפ\"י שלא ימצאו \nבו, צריך להתוודות עליהם בפרטות, ולזה נתקן בלשון רבים, וכן צ\"ל בלשון רבים, חטאנו \nוכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, \n"},{"index":19,"he":"כי זהו הערבות שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ\"י שאין בו אותו עון, עכ\"ז ראוי \nהוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו הרי כאלו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון \nרבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד, לומר כי מה שחטא, נחשב כאלו עשינו אני \nוהוא חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות. אמנם כבר בארנו, כי אחר חזרת ש\"ץ עמידה, \nיאמר כל הקהל ביחד וידוי, אח\"כ י\"ג מדות אח\"כ נפילת אפים. אמנם סוד הוידוי, בסוד \nונשא השעיר עליו את כל עונותם, והוא נפרש מן הקדושה, ע\"י אותו החלק שלוקח בעת \nהוידוי, ואחר שהלך לו, אז אנו עושין אלו הב' זיווגים, ולא יתערב זר בתוכינו. והנה \nי\"ג מדות, גורם להתמלאות זקן ז\"א בי\"ג תיקונים, וגם להזדווג ז\"א עם לאה מהחזה \nולמעלה, ואח\"כ בנפילת אפים אז הוא זיוג יעקב עם רחל: \nוהנה כשתאמר הוידוי, אז על כל מלה ומלה שתאמר אשמנו בגדנו, תכה באגרופך על הלב. \nוסוד הדבר, כי לעולם הלא האדם ע\"י חטאיו, הוא גורם שיסתלק המוחין ויחזרו למעלה \n"},{"index":20,"he":"במקום הסתום. ואמנם כבר בארנו סוד הלב של אדם שהוא בחזה, ונעשה כשיוצאין הארת חו\"ג \nהיוצאין מיסוד אמא הנפסק בחזה, אשר שם הוא בחינת הלב, כי בתחלת יציאת המאורות נעשה \nשם הארות גדולות, והוא בחינת הלב. לכן צריך אדם להכות בלבו, להורות כי הוא גורם \nלהעלות החסדים למקום הסתום, ומנען מן המקום מגולה מן הלב, לכן יכוין כי ע\"י הוידוי \nשאומר, מתכפרין עונותיו, ועם זה החסדים יורדין ומתגלין בחזה, כי שם מקום גלוין, ואז \nהם מתגלין שם במקום הלב. ולפי שסוד היד ימנית, הוא סוד ה\"ח בשרשן העליון, לכן יכה \nביד ימינא שם, ויכוין לנענע החסדים ממקומן, ולהורידן במקום הגלוי: \nענין ע\"ב רי\"ו האמורים בכ\"מ, הוא סוד ויעבור, וגם סוד תב\"ל, שהוא בסוד ב' רי\"ו, \nענינם הם - כי הנה רי\"ו א' יש בהויות, ורי\"ו א' באהיה. והנה בהוי\"ה יש ד' אותיות, \nונגד י', הוא הוי\"ה דיודין, ע\"ב. ונגד הה', הויה דס\"ג, ועם י' אותיותיה ע\"ג, שהוא \n"},{"index":21,"he":"ע\"ב ב'. ונגד הו', שם מ\"ה דאלפין, ועם מספר ד' אותיות של הויה שהוא כ\"ו, הם ע\"ב עם \nהכולל. ונגד הה' אחרונה, הוא הב\"ן דההין, ואין בו ע\"ב רק בסוד רבוע, כי אות ה' זו \nהיא רביעית שבשם, ולכן הוא ברבוע, הרי ד' פעמים ע\"ב. אמנם הוי\"ה דיודין הראשונה, \nהוא כמנין חסד ממש, כי כל שאר הג', אינם רק ע\"י חיבור וצירוף. ולכן הוא לעולם סוד \nע\"ב של ויעבור, וג' ע\"ב אחרים גי' רי\"ו, כמנין גבורה, גם ראיה. פי', כי הב' הוא \nע\"ג, והג' ע\"א, ובין שניהן הוא כל אחד ע\"ב. וזהו לשון ג\"ע, כלומר שאינו בפ\"ע \nכראשונה, רק נוגעת עם הג', ובין שניהן נעשין ע\"ב ע\"ב. נמצא, כי ג' אחרונים הם רי\"ו, \nוז\"ס ע\"ב רי\"ו לעולם, והרי בארנו רי\"ו של הויות. עוד יש רי\"ו של אהי\"ה, כי הם ג' \nשמות אהי\"ה, דיודי\"ן דההין דאלפין. והנה יש מלוי המלוי, באהיה דיודין דההין דאלפין, \nודיודין ודאלפין, כל אחד יש בו כ\"ז אותיות במלוי המלוי, וכשתרבענה יהיה מ\"ד, מ\"ד עם \n"},{"index":22,"he":"הכ\"ז הם ע\"א. אמנם אהי\"ה דההין, אין בו רק כ\"ה אותיות, ועם רבוע מ\"ד, הרי ס\"ט, תצרף \nעמו ד' אותיות דאהיה, הרי ע\"ב, וזה האחת המיותרת כאן, תצרפנו עם כל א' מע\"א הנ\"ל, \nיהיה ג\"כ ע\"ב, הרי ג\"פ ע\"ב הם רי\"ו. הרי ב\"פ רי\"ו של הויה ושל אהיה, הם כמנין תב\"ל. \nוהמלכות הלוקחת ב' רי\"ו הנ\"ל, נקראת תבל, המלכות נקראת תבל, הכינוי זה נקרא כך, \nבשעה שהמלכות מתחברים בה הרי\"ו העליון בסוד מזלא קדישא, ורי\"ו התחתון שבה בסוד ע\"ב \nקד\"ם כנ\"ל, וכמבואר אצלי בכוונת הק\"ש בעת השכיבה. והנה ב' פעמים רי\"ו, גי' תבל, ואז \nנקראת כך: \nמהחברים - בסדר והוא רחום, מתחלה עד כי אל טוב וסלח אתה, שי\"ב תיבין, נגד י\"ב \nהויות. מן אנא מלך עד אין כמוך, ק\"ל תיבין, נגד ה\"ח ה' הויות. מן הפותח עד סוף, פ' \nתיבין, כמנין יסוד, וכולם יחד גי' ראשך עם כולל עליך ככרמל, וכמספר המלוין של ע\"ב \nס\"ג מ\"ה ב\"ן קס\"א קנ\"א קמ\"ג, ואמר שזה החשבון צ\"ע. אח\"כ התחנה, שלפני ה' שארית \n"},{"index":23,"he":"ישראל פליטת אריאל, יש בהם פ' תיבין, כמנין יסוד: \nמהאר\"י זלה\"ה. כשאדם מתפלל עם הצבור, אומר ויעבור י\"י וכו', וכשהוא מתפלל ביחיד, \nיאמר י\"ג מדות בא\"ת ב\"ש, מצפ\"ץ מצפ\"ץ ת\"ך וכו'. (א): \n(א) ונלע\"ד שצ\"ע, שבמ\"א אומר להיפך: \nמע\"ח - לא יפסיק בין חזרת הש\"ץ ובין נ\"א, אלא צ\"ל הוידוי פעם א', וי\"ג מדות פעם א', \nואח\"כ יאמר נ\"א, עד למען שמך. ואח\"כ יאמר הסליחות. ולא כמו שאומרים ב\"פ או ג' פעמים \nהוידוי, כי הוא כמו הכלב השב על קיאו, וכשארז\"ל עבירות שהתוודה עליהן ביה\"כ זה, אל \nיתוודה ביה\"כ אחר. וזהו בשאר ימי השבוע, אבל בב' וה' יעשה כסדר הזה, שיאמר פעם א' \nוידוי, וי\"ג מדות פ\"א, ואח\"כ נ\"א, ואח\"כ אל מלך וכו', ואח\"כ ויעבור וכו', תמהנו \nוכו', אל תעש עמנו וכו', אח\"כ מה נאמר עד שמע ישראל, אח\"כ והוא רחום. ואע\"פ שחוזרים \nאחר נ\"א ואומרים ויעבור ב' או ג\"פ, הוי כמארז\"ל הבועל ושונה הויין לו בנים זכרים \nוד\"ל, כי אז הוא זיוג לאה וישראל כנ\"ל: \n \n"}]}
