{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-66","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":66,"title":"שער קריאת ספר תורה - פרק א:","hebrewTitle":"שער קריאת ספר תורה - פרק א:","segments":[{"index":1,"he":"שער קריאת ספר תורה - פרק א:\nהשער הי\"ד שער קריאת ספר תורה, ותשלום התפלה ויתחלק לז' פרקים: \nבעת פתיחת ההיכל להוציא ס\" ת ביום שבת, היה נוהג מורי זלה\"ה, לומר בריך שמיה מ\"ש \nבזוהר פ' ויקהל דף רי\"ו. ובקונטריס אומר ג\"כ. גם מורי זלה\"ה היה אומר הסדר הכתוב \nבזוהר, שצריך לומר בעת הוצאת ס\"ת בריך שמיה, ולא הזכיר יום שבת, אלא סתם בריך שמיה \nדמארי עלמא עד ולשלם וכו'. (א): \nהגהה (א) צמח - וכן נראה מלשון זוהר שם דקאמר רזא דס\"ת וכו', דיומא דא וכו', אחר כך \nדר\"ו, קאמר בריך שמיה, משמע שאין לאמרו ביום שבת, ואפילו הכי, אינו אסור לאומרו גם \nבחול בשעת הוצאת ס\"ת: \nהנה סוד התורה, הוא סוד יסוד דאבא שבתוך ז\"א, והנה הזיווג שאנו עושין הוא שהיסוד \nדאמא נפתח, ויוצאין אורות החסדים והגבורות משם. אך יסוד אבא סתום בכל צדדיו והאורות \nשבתוכו אינן יוצאין מתוכו, רק הארה בעלמא להוציא את יעקב, אך מוחין עצמן שבפנים \n"},{"index":2,"he":"אינם יוצאים, לכן עתה אחר זיוג העמידה, אז נבקע יסוד אמא ומאירין המוחין שבתוכן אל \nיעקב ורחל, העומדין חוץ לז\"א בנ\"ה שבו: \nאמנם לצאת אותן האורות לחוץ, צריך ב' מיני בקיעות - א', שיבקע יסוד אמא, והחסד שלה \nהמתפשטין בזעיר אנפין, ומלבישין את היסוד אבא כנודע. וכשיבקע, יוצא אור יסוד אבא, \nתוך ז\"א עצמו, לחוץ מן יסוד אמא, הרי ב' בקיעות באים כאחד. וזהו פתיחת ההיכל להוציא \nס\"ת לחוץ ממנה. פי' - ההיכל, יסוד אמא, ס\"ת, יסוד ועיין לקמן: \nספר תורה שנוהגין להוציא בב' וה'. כבר הודעתיך בששת ימי המעשה, שיום ב' וה' הוא סוד \nהיצירה, הנרמז בז\"א אות ו' שבהוי\"ה, הוא הנקרא תורה, לכן בב' ימים אלו דווקא אנו \nמוציאין הס\"ת: \nסוד הס\"ת יום ב' וה', הוא בסוד העולמות. כי הנה יום א', הוא סוד עולם הבריאה, לכן \nאז הנשמה הולכת, ולכן אנשי משמר לא היו מתענין יום א' מפני הסכנה. וביום ב' הולך \nהרוח שהוא מיצירה, ולכן צריך לקרות בתורה אותו יום, שתורה סוד היצירה וזעיר אנפין. \n"},{"index":3,"he":"אח\"כ יום ג' סוד עשייה, שהולך הנפש, לכן עד יום ג' רשאי להבדיל. יום ד' עשייה, חוזר \nועולה וקונה נפש לשבת הבאה. יום ה' עולם יצירה, חוזר ועולה, וקונה רוח לשבת הבאה, \nלכן קורין בתורה, סוד זעיר אנפין המקנן ביצירה. יום ו' עולם הבריאה, חוזר ועולה \nוקונה נשמה לשבת הבאה: \nוהנה כוונת הוצאת ס\"ת הוא זאת, כי הלא כבר בארנו, כי לעולם סוד התורה הוא יסוד אבא \nשבתוך ז\"א. והנה הזיוג שאנו עושין הוא, שהיסוד של אמא נפתח, ויוצאין אורות החו\"ג \nמשם. אך היסוד דאבא הוא סתום בכל צדדיו, והאורות שבתוכן אינן יוצאין מתוכן, רק הארה \nבעלמה להוציא את יעקב, אך המוחין עצמן שבפנים אינן יוצאין, ולכן עתה אחר זווג של \nעמידה, אז נבקע היסוד של אמא, ומאירין המוחין שבתוכם לחוץ, אל יעקב ורחל העומדין \nמחוץ לזעיר אנפין בנה\"י שבו. אמנם, לצאת אותן האורות לחוץ, צריך ב' מיני בקיעות, א' \nהוא שיבקע היסוד דאימא, והחסדים שלה המתפשטין בזעיר אנפין, ומלבישין את היסוד דאבא \n"},{"index":4,"he":"כנודע, ולכשיבקע יצא אור דאבא בתוך הז\"א עצמו, חוץ מן יסוד דאמא, זה בקיעה ראשונה, \nוזהו פתיחת ההיכל, להוציא הס\"ת ממנו ולחוץ, כי ההיכל הוא יסוד דאמא, שבתוכו הס\"ת \nהוא יסוד של אבא נתון. בקיעה ב', אחר כך שיבקע היסוד דז\"א עצמו, ויעבור האור מחוץ \nלו, וזהו בקיעה ב'. וז\"ס פתיחת התיק הס\"ת, להוציא ולהראות הכתב (צמח - מכאן שצריך \nתיק לס\"ת) שבתוכו לחוץ, אל כל האנשים, ואז אנו קוראים בס\"ת התורה שבתוכו, ויוצא \nהאור שבתוכו לחוץ, שהוא הכתב שבספר תורה: \nונלע\"ד באופן אחר, כי הבקיעה ראשונה היא הוצאת היסוד דאבא חוץ לגופא דז\"א, כי כבר \nהוא יוצא מתוך היסוד דאמא, כי היסוד דאמא הוא כבר נפסק במקום החזה. ובקיעה ב', הוא \nבקיעת היסוד עצמו דאבא שהוא הס\"ת, ולהוציא הארה שבתוכו, ובזה יצדק יותר סדר \nהבקיעות, כי בקיעת ההיכל הוא ז\"א, ובקיעת הס\"ת עצמו הוא בקיעת היסוד דאבא עצמו. אך \nהפירוש הראשון הוא יותר פשוט אצלי בביאור שכך שמעתי: \n"},{"index":5,"he":"אמנם מספר העולין לס\"ת, הוא חילוק, כי בב' וה' עולין ג', ובר\"ח ד', וביום טוב ה', \nוביה\"כ ו', ובשבת ז', ובכ\"מ שהם, נבאר אותם במקומם: \nאני חיים וויטאל, ראיתי למורי זלה\"ה שאמר להר\"ם רומי, שיעשה לו ספר תורה כמו \nבמדינה, ולא היה מקפיד על הפתוחות וסתומות של המחמירין שמשנים אותם: \nמצאתי כתוב, רמז להעולין בספר תורה בכל שנה, סימנך - שמ\"ע, הוא ג' אותיות, נגד ג' \nהעולין שבת למנחה, ובב' וה'. ישרא\"ל - ה' אותיות, נגד העולין ביו\"ט. הוי\"ה - ד' \nאותיות, נגד העולין בר\"ח וחולו של מועד. אלהי\"נו - ו' אותיות, נגד יוה\"כ. הוי\"ה \nאח\"ד - ז' אותיות, נגד העולין בשבת: \nהנה רז\"ל נובלות חכמה של מעלה תורה. דע, כי התורה הוא יסוד אבא שבתוך ז\"א, ומכחו מה \nשנפל ממנו ויצא לחוץ לז\"א, משם יצא יעקב הנקרא תורה, כמ\"ש תורה צוה לנו וכו', שהוא \nיסוד דאבא הנקרא תורה, והוא הוציא התורה הנק' קהלות יעקב, שהם אורות הנקהלים \n"},{"index":6,"he":"ונקבצים ביעקב ויצא ממשה: \nמצאתי כתוב, טעם ז' העולין בס\"ת בשבת, הם נגד ב' רמונים שעל ס\"ת כנודע, שהם ב' \nעטרין לז\"א שהוא הס\"ת, שאנו ממשיכין אותם מנה\"י דאו\"א, ומיסוד דא\"א הנקרא רצון. \nולפי שהוא הנהר היוצא מן העדן שאינו פוסק והולך, לכן בשבת מוסיפין עוד עולין כמו \nשרוצין. יוה\"כ - עולין ו', מאחר שאסור בתשמיש, לכן אין שום יחוד ע\"י יסוד דא\"א, אלא \nשהם נגד נה\"י דאו\"א לבד. ביו\"ט - ה', מאחר שעיקר העיטרא דז\"א היא מאימא, כנזכר \nבפסוק \"אלה מועדי י\"י, ר\"ת אמ\"י, לכן הם ה', נגד ה' גבורות דאימא. בר\"ח וחש\"מ - ד', \nנגד שז\"א יונק מי\"ס דאו\"א, ומכללות הח' דאבא ומכללות ה\"ג דאימא, ולכן הד' שהוא \nמגבורות דאימא קורא קרבנות בענין היום, כדי לקרב האותיות שלא יהא הג' מעכבות. ושאר \nהקריאה בבו\"ה, הוא להמשיך מנה\"י דאימא, לכן הם ג' לבד, ע\"כ מ\"כ: \nהנה נודע, כי החו\"ב הוצרכו תיקון, כי הבינה היתה תחילה מקבלת האור אב\"א, כי לא יכלה \n"},{"index":7,"he":"לסבול פב\"פ, ואז נתקטנה ונתמעטת הכלי שלה, וזה המיעוט נפל למטה. וכן החכמה, מאחר \nשהבינה לא היתה יכולה לקבל האור לה אם היתה פב\"פ, ובחינה זו ירדה למטה, באופן שגם \nמן אור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר ממה שקבלה עתה וגם מהבינה, ירדה להם חלק למטה \nבמקום ז\"א. וזשרז\"ל, נובלות חכמה של מעלה תורה, פירוש, האור שנבל ונפל מן החכמה \nעליונה שהוא אבא, נעשה התורה שהוא ז\"א, וכשהז\"א עולה למעלה, מעלה עמו מן אותו האור \nשנפל מלמעלה מן או\"א, וחזר להעלות אלו הנובלות הנז', וניצוצי הקדושה שנפלו למטה. כי \nכמו שנשמות הצדיקים מעלים מ\"נ לצורך זו\"נ לזווגם, כך זו\"נ מעלים מ\"נ לצורך זיווג \nאו\"א, מן אותו הנובלות שנפלו מהם למטה: \nודע, כי מן ג\"ר שהם א\"א ואו\"א, לא נפלו בבריאה, לכן לא נזכר בהם מיתה, רק בז' מלכים \nבלבד. רק ירדו במקומם באצילות, למקום שהיו שם זו\"ן קודם שנפלו בבריאה, וכיון שנשארו \nבאצילות, לא נק' מיתה אלא נפילה. וז\"ס הנובלות הנז', שג' נובלות הן, נובלות דחכמה \n"},{"index":8,"he":"תורה, ונקרא נובלות התורה, כי בחינת אלו שנפלו, אינם בחינת הפנים ח\"ו, רק בחינת \nאחוריים לבד היותר חיצונים, להיותם דינים קשים ומרים, וז\"ס נובלות התורה. נובלות \nהחכמה תורה, הוא יעקב הנקרא תורה, והוא אחוריים שנפלו מן החכמה עילאה. ונלע\"ד נתן, \nשזהו עצמו נובלות הג': \nנובלות אורה של מעלה הוא גלגל חמה, בסוד כי נר מצוה ותורה אור (ועיין בתיקונים) \nוכבר ידעת, כי הטפה המגדלות ומציירות הולד, הן בחינת חו\"ג. והן בחינת האותיות שמהם \nנוצר הולד, וגם האותיות הם בחינת הכלים, ואלו נעשים כלים לאו\"א בסוד אחוריים כנז', \nואלו הם שירדו למטה עם שאר החסדים, שיורדים לצייר הכלים של הולד שהם ז' מלכים של \nזו\"ן: \nוהנה אלו הבחי' הם כ\"ב אותיות התורה, הז' אותיות הם כלים לזו\"ן שהם ז' מלכים, וט\"ו \nאותיות הם כלים לאו\"א היותר גדולים מזו\"ן. וסימן אותיות או\"א, הם י\"ה, כי גם או\"א \nנק' י\"ה שבשם, ואותיות של זו\"ן, הם ז' שעטנ\"ז ג\"ץ. ומט\"ו אותיות הנשארים, הו' מהם \n"},{"index":9,"he":"שהם אותיות בד\"ק חי\"ה, הם אחוריים דאו\"א, כנז' בזוהר כ\"י. ושאר אותיות שהם מלאכ\"ת \nסופ\"ר, הם בנים לאו\"א. והנה זה הטעם שאנו מתייגין על אותיות אלו תגין, ותבין למה \nבשעטנ\"ז ג\"ץ ג' תגין על כל אות מהם, ובד\"ק חי\"ה תג אחד לבד. והענין, כי שעטנ\"ז ג\"ץ \nהם ז' מלכים, וכבר ידעת כי הז\"מ הם מקבלין אור של הגוף של א\"ק ולא יותר למעלה, \nונמצא חסרים ג' אורות עליונים של אוזן חוטם פה, לכן נשברו פנים ואחור שלהם. ואלו הם \nסוד ג' תגין על כל אות מהם, כי מורין העדר האור מהכלים שהם האותיות, ונשאר האור \nלמעלה מהם ולא בתוכם. אמנם אותיות בד\"ק חי\"ה, הם אחוריים של או\"א שירדו, ואו\"א \nמקבלים האורות של ח\"פ, ולא חסר מהם רק אור אזן עליונה, כי לכן לא ירד מהם רק \nאחוריים, לנגד אותו אור שחסר מהם אנו מתייגים תג אחד על כל אות מאלו. כבר ביארנו לך \nטנת\"א של הנקודות, וכאן הנקודות הם אורות שיצאו תחלה והאותיות הם הכלים, ואח\"כ \n"},{"index":10,"he":"נפרדו אלו מאלו, ואז האורות נשארו בבחינת תגין של האותיות שהם הכלים, ואחר כך באו \nהטעמים שהוא בחינת שם מ\"ה החדש שיצא מן המצח כידוע. הטעם שיש בספר תורה תגין \nואותיות ואין בה נקודות וטעמים, כבר אמרנו לעיל כי אחר שבירות הכלים נשארו האורות \nבבחינת תגי\"ן על האותיות, ואח\"כ באו הטעמים שהוא שם מ\"ה, לכן יש בס\"ת תגין ואותיות, \nולא טעמים ונקודות. וס\"ת היא יסוד החכמה, וכבר ידעת כי במחשבה אתבררו כולהו, לכן \nס\"ת מורה על בחינה זו, וע\"י זה שאנו קוראין בה בטעמים ונקודות, אנו מתקנים אותה. \nולזה תראה כי לטעמים יש הוראה בהוצאת הפה, כי יש ניגון פרטי לכל טעם, וכן הנקודות. \nאך התגין אין להם שום הברה, והענין, כי בחי' טעמים ונקודות, בהיות האורות מאירים \nתוך הכלים, לכן עושין נדנוד והברה והם נרגשין, שמאירים האותיות ע\"י הניגון שלהם. \nאבל התגין, הם הוראה בהיות האורות מבחוץ ועומדים מרחוק, לכן אין התגין נרגשין \n"},{"index":11,"he":"באותיות. גם חילוק אחר, כי ט\"נ, יש קצתם תוך אמצעות האות, כמו דג\"ש רפ\"ה פסי\"ק \nמקי\"ף, וגם תחת האותיות, אך התגין הם תמיד חוץ לאותיות, (שהם זו\"ן הנק' אותיות) \nעכ\"ז הם עומדים אצלם להאיר להם, אע\"פ שאינם בתוכם. ודע, כי בחינת תגין הוא אהי\"ה \nדיודי\"ן ודאלפי\"ן, הרי ד\"ש, והוי\"ה ואהי\"ה גי' מ\"ז והוי\"ה דההי\"ן שעולה ב\"ן, ס\"ה \nגי' ת\"ג. סוד תרין רמונים. כבר נודע כי הז\"א שהוא בן או\"א, הוא בחי' התורה, שנובלת \nחכמה של מעלה תורה. והנה ידוע, כי בן היקר, ירית תרין עטרין מסטרא דאבא עטרא דחסד, \nומסטרא דאמא עטרא דגבורה, וכנגדן אנו משימין על ס\"ת ב' רמונים. וכשמשים רמון ורמון, \nיכוין רמון ימין בעטרא דחסד, וברמון שמאל בעטרא דגבורה: \nענין התרין רמונים. כי הנה הס\"ת הוא דיוקנא דז\"א, ובצאתו מההיכל, הוא כעין יציאות \nז\"א ממעי אמו, ואז יוצא הארה מז\"א, שהוא מושפע באותו שעה מן א\"א כתרה של תורה. \nוכאשר מניחין עליו הרימונים, יכוין ב' עטרין דאו\"א, והם הרמונים שלו, חסד כלל ה\"ח, \n"},{"index":12,"he":"גבורות כלל ה\"ג, ואז הוא עת רצון, והמגדל הוא בסוד אדני, וס\"ת בסוד הויה. וכאשר \nמוליכין אותו צריך לחבקה, להורות שהוא ת\"ת דז\"א, והוא בין ב' דרועין דז\"א, ובה\"כ \nעצמה, היא המלכות. וכשמגביהין אותו להראות לעם הכתב, מורה בזה שז\"א נותן כל מה שהיה \nלו למלכות, לכן הס\"ת בלי טעמים ונקודות, לומר שלא נשאר בלתי אם גויתו סוד האותיות, \nאבל הנקודות והטעמים סוד תורה שבע\"פ, לא. ויניח ב' ידיו על ב' עמודיו, להמשיך על \nהס\"ת ב' עטרין בה' אצבעות הימין, וה' אצבעות של שמאל, ויכוין שהם קס\"א וקנ\"א, גי' \nשי\"ב, דהיינו גי' י\"ב הויות. וכ\"ח אותיות דמלוי המלוי, נגד כ\"ח פרקין. ושי\"ב, נגד \nגימטריא ספר. גם ד' ע\"ב בארבע אצבען, גימטריא רפ\"ח, ושם ב\"ן בגודל ימין, דהיינו ש\"ם \nוספ\"ר בשוויה גמור, להמתיק המלכות להעלותה לז\"א פב\"פ. ויאמר ברכו את ה' המבורך, \nפי', שהוא מבר\"ך שהוא שמאל וימין. וכשקורא, יכוין כי הדוכן הוא הר סיני, וכאלו מקבל \n"},{"index":13,"he":"התורה מפי זעיר אנפין. ואם יזכה, יאירו גולמי אותיות שלפניו, כאש לבנה. להורות, כי \nחוט של חסד משוך עליו, ואם לא יזכה כ\"כ, יאירו כאש שחורה. ואם לא יהיה כוונה ח\"ו, \nאז יהיה כעס ככהן: \nכמה שנים התפלל מורי זלה\"ה בביתו בעשרה במנין לבד, בלא ס\"ת בהסגר ולא היה חושש כלל \nלס\"ת. בעת הקריאה, היה יושב מורי ז\"ל, ולקדיש היה עומד, ואח\"כ היה חוזר ויושב: \nמע\"ח - גם מנהגו היה בהוצאת ס\"ת, היה מנשק הס\"ת ומלוה אותה עד סמוך לתיבה, והוא \nנשאר שם, עד שהיו פותחין אותה, והיה מסתכל ורואה האותיות היטיב, עד שהיה מכיר \nלקראתן, ואח\"כ היה חוזר למקומו ויושב, ולא נזקף כמו שנוהגין הרבה, אלא יושב במקומו \nעד אחר קריאת ס\"ת, ואח\"כ לקדיש ס\"ת, קם לענות איש\"ר, וישב פעם אחרת, והיה אומר שהיה \nנמשך אור גדול, ע\"י הסתכלותו בס\"ת מקרוב עד שיוכל לקרות אותיות. גם כשהיה קורא \nבתורה, לא היה נוגע ביריעות הס\"ת, רק ע\"י המפה של הס\"ת, גם לא היה עולה בתורה בשבת \n"},{"index":14,"he":"אלא לששי, כמבואר לקמן: \nמע\"ח - צריך לומר וזאת התורה אשר שם משה וכו'. סודו, כי ארז\"ל נובלת חכמה של מעלה \nתורה, כי היסוד דאבא בתוך ז\"א, ומכחו וממה שנפל ממנו ויוצא לחוץ דז\"א, משם יוצא \nיעקב הנק' תורה, כמ\"ש תורה צוה לנו משה מורשה שהוא יסוד אבא הנקרא משה, והוא הוציא \nהתורה שהוא קהלות יעקב, שהם האורות הנקהלים ונקבצים ביעקב, הוציאם משה: \n \n"},{"index":15,"he":"שער קריאת ספר תורה - פרק ב:\nועתה נבאר ענין ג' העולים לס\"ת ביום ב' וה'. והענין הוא, כי הלא אע\"פ שהאירו גם \nהחג\"ת דאמא וחג\"ת דז\"א, וכמו שבארנו כי בחזרת העמידה עולין יעקב ורחל עד חג\"ת, אך \nבחי' היסוד של אבא אינו מתגלה, רק בחינת נ\"ה שלו לבד, כי בב' וה' לבד דחול נבקעים \nנה\"י דאבא ויוצאין ומאירין לחוץ. והנה הכהן הוא נגד קו ימין נצח, והלוי הוא נגד קו \nשמאל הוד, וישראל נגד קו האמצעי יסוד (א), ואח\"כ חוזרין ומתעלמין, כי אין זה רק \nהארה לפי שעה ואח\"כ מתעלמים, ואז מחזירים ס\"ת למקומו: \nהגהה (א) צמח. כזה - כהן, נצח ז\"א, שבתוכו פרק התחתון דנצח אבא. לוי, הוד ז\"א, שבו \nפ\"ת דהוד פרק אבא. ישראל, יסוד דז\"א, שבו פ\"ת דיסוד אבא: \nאמנם כוונת האדם באחיזתו ס\"ת בידו הוא (ב). כשאדם עולה לקרות בס\" ת, יכוין ויאחוז \nבב' ידיו בס\"ת עצמו ביריעות התורה, יד א' מפה ויד א' מפה, ויכוין כי ס\"ת הוא סוד ב' \nשמות של אהיה דיודין וההין, והם קס\"א קנ\"א גי' חדש, ויכוין כי ע\"י ב' ידיו שבהם כ\"ח \n"},{"index":16,"he":"פרקין, הוא נשלם ונעשה שם, וז\"ס שם חדש, כי הפשוט והמלוי של כל שם אהיה, הם י\"ד \nאותיות. ותכוין כי אהיה דיודין הם י\"ד אותיות ביד ימינך, ואהיה דההין י\"ד אותיות \nביד שמאלך, הרי בין שניהם כ\"ח, וכשתצרף כ\"ח עם חדש, יהיה גי' שם, וקרא לך שם חדש. \nוהנה שם וספר, הכל אחד בגי', כי ספר, גי' י\"ד אותיות של אהיה דיודין וי\"ד אותיות של \nאהיה דההין, עם חשבונם שהם שי\"ב, הרי הכל גי' ספר, וז\"ס ס\"ת. ואח\"כ יכוין לכלול יד \nשמאל ביד ימין, להראות שימתקו הגבורות ונכללו בחסדים, ותסלק יד שמאל ותשאר יד ימינך \nלבדה אוחזת בס\"ת, כ\"ז שתקרא. והנה תחלה תפתח ותראה ואח\"כ תסתום ותברך, ותחזור ותפתח \nותקרא, ותחזור ותסתום ותברך. גם לא תאחוז הס\"ת ביריעה בידך, רק ע\"י מפה של ס\"ת, כי \nהנוגע בס\"ת עצמו ח\"ו עליו נאמר, כל האוחז ס\"ת ערום נקבר ערום, כדאיתא במס' מגילה \nבסופו: \nהגהה (ב) מע\"ח - בחול אינן מתגלין רק ג' פרקין תתאין דנה\"י דאבא, וכן דנה\"י דז\"א: \n"},{"index":17,"he":"הטעם שקורין בתורה בב' וה', נודע הוא כי ג' עולמות בי\"ע עולין באצילות, כנז' בכוונת \nמנחה של ע\"ש. והנה כפי עלייתן, כך הן ירידתן של כל ימי השבוע, כי ביום א' יורד \nהבריאה. וביום ב' יורד היצירה, שהוא ו' בחינת התורה, לכן אז קורין בתורה. וביום ג' \nיורד העשייה, ואינו יורד האור התורה שם, יום ד' משבת הבאה, וחוזר לעלות מה שירד \nעולם העשיה, לכן אין ביום ג' וד' ס\"ת. יום ה' עולם היצירה, ולכן מוציאין הס\"ת. יום \nו' עולם הבריאה. ובשבת עולם האצילות. ומפני שיום א' ויום ו' עולם הבריאה כנ\"ל, הנה \nלרוב הארתן א\"צ להוציא בהם ס\"ת: \nמע\"ח - צריך לעסוק ולקרות בתורה הרבה בב' וה', שהם בחינת הרוח והוא ז\"א הנקרא תורה, \nוז\"ס תקנת עזרא לקרוא בתורה בב' וה', והוא ג\"כ סוד עליות משה להר סיני ביום ה' לקבל \nלוחות, וירידתו עם לוחות ביום ב', כי לוחות התורה הם הכסא כבוד, הוא סוד כשתחליף \nאותיות לחת בא\"ת ב\"ש, יהיה אותיות כס\"א: \n \n"}]}
