{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-7","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":7,"title":"נתיב ושביל הנזכר בכל מקום:","hebrewTitle":"נתיב ושביל הנזכר בכל מקום:","segments":[{"index":1,"he":"נתיב ושביל הנזכר בכל מקום: \n(ד) ונלע\"ד נתן - ושבילך במים רבים, שהם ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, עם אותיות פלא, \nהרי בגימטריא שביל כנודע. וע\"י שביל הנזכר שהוא רחמים רבים, מתבטל כח הדין. וז\"ס \nועקבותיך, שהם ב\"פ עקב, שגימטריא ד\"פ אלהי\"ם לא נודעו, שהם נמתקו בגבורתם ונהפכו \nכולם לרחמים, וז\"ש במי\"ם רבי\"ם, בגימטריא ד\"פ אלהים, ועתה נקראים מים שהם חסדים: \nונחזור עתה אל הכוונה הנ\"ל, כי אחר אשר המשכנו האורות הנ\"ל אל השביל ואל הנתיב \nהעליונים במלת ברוך, שהוא גימטריא ברכה ג\"כ כנ\"ל, שהם השביל והנתיב, אז צריך שיתחבר \nכל זה בבחי' זיווג בנתיב שלה לבד, שהוא היסוד. ואח\"כ צריך להמשיך שפע אל המלכות \nשבה, שהוא עטרת היסוד שבה, כמבואר אצלינו ענינם. והוא הבשר הנקרא שפולי מעים. (הגהה \nצמח - שהוא נקרא בשר תפוח). וב' בחי' אלו נרמזו בתיבת אתה: \nוהוא שתכוין בר\"ת \"אשר \"תנה \"הודך, והוא, כי יסוד הזכר חכמה נקרא ראש, ויסוד שלה \n"},{"index":2,"he":"נקרא אשר, כנזכר בזוהר פרשת ויחי דרמ\"ו. ובתיקונים דע\"ז. והוא, כי עתה ע\"י המשכת כל \nהשפע הנזכר ביסוד שלה בלבד, ואז נקרא היסוד שלה אשר, ומשם תמשיך אחר כך אל תנ\"ה, \nוהוא העטרה של היסוד שבה, הנקרא תנ\"ה, לפי שהוא נעשה מג' אהי\"ה דיודי\"ן אלפי\"ן \nההי\"ן, שהוא כמנין תנ\"ה. והנה כל השפע הזה הנמשך שם, הוא בחי' ה' חסדים שנותן בה \nחכמה, ואמנם בעטרת יסוד שבה, שם ה' גבורות ונקראים הודך, לפי שהם מתפשטים מן החסד \nעד הוד, ולכן כולם נקראים הודך. וכל אלו הה\"ג מתקבצים אחר כך בעטרת היסוד שלה, \nהנקרא תנ\"ה כנ\"ל. הרי עתה נמשכים ה\"ח של הזכר בעטרה שבה ששם ה\"ג. וכל זה נרמז במלת \nאתה, \"אשר \"תנה \"הודך כנזכר: \nואח\"כ במלת יהו\"ה, תכוין, כי עתה יוצא השפע משם מן העטרה של בינה ולחוץ, ונתפשט עד \nהמקיפין של המוחין דז\"א, הנקראים יהו\"ה. וז\"ס תנה הודך על השמים, כי מן העטרה דבינה \nהנקרא תנ\"ה הודך כנזכר, משם נמשך על השמים, שהם המקיפין של המוחין של ז\"א, העומדים \n"},{"index":3,"he":"על השמים, שהוא ז\"א הנקרא שמים, ואינם בשמים ממש במוחין פנימים, רק על השמים בסוד \nמקיפין כנזכר: \nאח\"כ צריך לכוין עתה בשם הוי\"ה זו, איך נעשית גם הוא רל\"ב, כמנין רל\"ב של ברוך, \nשנמשך השפע ההוא כאן. ופירוש הדבר - כי הד' מוחין, הם הנקראים ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, והם \nבגימטריא רל\"ב, ותכוין להמשיכם ולכוללם כולם בשם ב\"ן האחרון, לפי שעתה ז\"א נקרא \nב\"ן, לפי שהוא בסוד ו\"ק, כבן היונק משדי אמו. וצריך שזה הב\"ן שלו, יהיה ציורו כמנין \nברוך שהוא רל\"ב. כיצד - ד' ההי\"ן שבשם זה הב\"ן, כ\"א בג' ציורים - דו, די, ווו, כנ\"ל \nבשם אהי\"ה דההי\"ן, יהיה גימטריא קס\"ח, ויו\"ד הרי כ', ותצייר הד' בב' ווי\"ן יהיה \nבגימטריא ל\"ב, ועם קס\"ח יהיה בגימטריא ר', וב' ווי\"ן כמנין רי\"ב, אח\"כ תקח הד' \nההי\"ן כפשוטן שהוא כ', הרי רל\"ב כמנין ברוך עם ד' אותיות. והרי נתבאר ג' תיבות ברוך \nאתה יהו\"ה: \nגם צריך שבכל פעם שאתה מברך ומזכיר שם הוי\"ה, שתכוין לכלול ביחד הוי\"ה ואדנ\"י. \n"},{"index":4,"he":"והענין - כי הנה בכתיבתו הוא הוי\"ה, ובקריאתו אדנ\"י. וביותר מזה צריך שתכוין, אפילו \nבכל פעם שאתה מזכיר שם הוי\"ה, אפילו שאינו בברכה, תכוין אל קשר המלכות אל ז\"א באופן \nזה - כי הג' אותיות ראשונות יה\"ו הוא דז\"א, וה' אחרונה היא מלכות, ותכוין שנעשית \nזאת ה' אחרונה שם שלם, הנקרא אדנ\"י, והרי נתחברו יחד הוי\"ה ואדנ\"י בשם הוי\"ה, מעץ \nחיים עצמו ע\"כ: \n \n"},{"index":5,"he":"שער הברכות - פרק ב:\nברוך - הוא יסוד אבא הטמיר וגנוז בתוך יסוד אימא, באותו השביל דקיק, נתיב לא ידעו \nעיט. וכמו שבברכת אבות אמרנו, שהיסוד שהוא ברוך בלשון זכר, מחובר עם ה' תתאה הנקרא \nברכה, עכ\"ז נקרא ג\"כ ע\"ש הזכר ברוך. והנה כן גם כאן מלמעלה למטה, להיות היסוד דאבא \nמחובר ומלובש בנקודת ציון שבמלכות דאימא המזדווגים ע\"י שביל דקיק, כנ\"ל כי תמיד הם \nכחדא ולא מתפרשין לעלמין, לכן נקרא ע\"ש יסוד דאבא ברוך, אפילו כשהוא בתוך יסוד אימא \nהנקרא ברכה: \nחסד תפארת גבורה: \nאתה יהו\"ה אלהינו הם חג\"ת, ונודע כי ה' גבורות הם ה' אותיות מנצפך, העולים פ\"ר, ואם \nתחלק פ\"ר לה' חלקים, יהיה בכל חלק נ\"ו, לכן אלהינו מסיים בנ\"ו, לרמז כי היא גבורה \nאחת מה' גבורות: \nמלך העולם - הנה אחר שאמא מקבלת שפע מאבא, ע\"י אותו שביל דקיק הנזכר המזווגם, אז \nאמא נותנת שפע לכל העולמות שתחתיה, ונקראת מלך העולם, ר\"ל להשפיע לקיום העולם וזהו \n"},{"index":6,"he":"זיווג תדיר דלא פסיק לעלמין, שהוא לקיום העולמות: \nאשר קדשנו - הנה הבינה נקראת אשר, בסוד מאשר שמנה לחמו, כנזכר בזוהר והוא יתן מעדני \nמלך, כי הבינה הוא הנותן שפע לעולמות שהוא סוד מעדני מלך. ומ\"ש אשר קדשנו שלא \nלנוכח, וברוך אתה לנוכח, הענין הוא, שכבר נודע שכל קודש הוא מאבא, ויסוד דאבא הוא \nטמיר וגנוז תוך יסוד אמא, ולכן אנו אומרים אשר קדשנו שלא לנוכח, כי הבינה שהיא אשר, \nקדשנו ע\"י יסוד אבא, הנקרא קודש, לכן אנו אומרים שלא לנוכח כיון שהוא טמיר בנקודת \nציון כנזכר ואינו נראה מבחוץ, ע\"כ במצותיו - נצח והוד. וצונו - יסוד. וחתימת הברכה, \nמלכות, אשר בה בחי' הגפן, ועץ, ואדמה: \nוהנה כל מ\"ש, רמוז בתיבת ברוך, כי ב' דברוך רומז אל החכמה, והוא ב' לכתר. ואות ר' \nלאמא, הנקראת אשר ראש. ואות ו' לז\"א, עמודא דאמצעיתא, יחודא דתרוייהו, ולכן בא ו' \nאחר אותיות ב\"ר, שהם או\"א. והנה ך' דברוך, לא רמזנו אותה בברכה, כי אם מחכמה ולמטה, \n"},{"index":7,"he":"מפני שהם בחי' ברוך כנ\"ל. והנה כ' זו, רמוז לכתר, והוא כתר דל\"ב נתיבות חכמה, דכתיב \nנתיב לא ידעו עיט. וכתר זה הוא שלא השיג מרע\"ה, כי הוא סוד הנ' דנ' שערי בינה, \nשנעלם ממשה. ולעתיד נאמר, הנה ישכיל עבדי, בסוד לא כן עבדי משה, בסוד לקדושים אשר \nבארץ המ\"ה, דהיינו ישיגו כל הנ' שערי בינה שבגי' מ\"ה: \nמה הפרש בין גשם למטר, שהמטר רומז ליסוד דזעיר, רמ\"ח אברים ע\"ה, שהוא בחי' דין \nשביסוד, דהיינו ה' גבורות. וגשם, הוא יסוד אבא, ונקרא שביל - י\"ש ל\"ב, היינו חכמה, \nול\"ב נתיבות. ושביל ע\"ה, גימטריא גשם, והוא רחמים גמורים. לפיכך יש, עולה י\"פ אל, \nכנגד י\"ס דאבא, שהוא חסד גמור. אבל באמא ובזעיר, הם ה\"ח וה\"ג. וז\"ס בים דרכך, דרך \nשהיא המלכות, הוא בים שעולה ב\"ן, שבה הוא שם ב\"ן שהוא גבורה. ושבילך שהוא יסוד \nדאבא, במים רבים דהיינו אמא. ועקבותיך לא נודעו שהם נ\"ה שלו שהיו מגולים, עתה הם \nמכוסים ונעלמים בזעיר, ולפיכך לא נודעו: \n"},{"index":8,"he":"מהאר\"י זלה\"ה, בים דרכך וגו', מדבר באריך שמתלבש במים עליונים, וע\"י מתגלים לנו \nהאורות, ואנו נהנים ממנה. אבל עקבותיו וראשי הרגלים לפי שהם מגולים, לא נודעו, שאין \nאנו יכולים לידע ולהשיג אותו האור המגולה שהוא צח ותקיף מאוד, ואי אפשר להשיגו בלא \nהתלבשותו.: \n(א) נלע\"ד נתן - ושבילך במים רבים, י\"ל אע\"פ שהיסוד נכנס תוך המ\"נ ביסוד דאמא, \nהנקראים מים רבים כחשבון שביל ממש, אע\"פ כן מהחזה ולמטה בזעיר, אזי היסוד דאבא נודע \nלכל, מפני שהוא מגולה ויוצא מנרתקו ולחוץ. אבל עקבותיך שהם נ\"ה, לעולם הם סתומים \nבתוך נ\"ה דאמא, ואינם מתגלים לחוץ כלל ועיקר בשום אופן, מפני שהז\"א אין יכול לקבל \nהארתם דנ\"ה בלי תיק שהם נ\"ה דאמא, וז\"ס לא נודעו - נודע ו' שהוא ז\"א: \nלמה נאמר קדשנו שלא לנכח, הטעם הוא, כי יסוד דחכמה הנקרא ברוך, ונקרא אתה, טמיר \nוגנוז בנקודת ציון דאמא, ואינו נראה לחוץ, וזה אחר כניסתו לתוכה. ולכן בתחלה אנו \n"},{"index":9,"he":"אומרים אתה לנוכח, שעדיין לא נכנס בתוכה ואח\"כ אנו אומרים אשר קדשנו, כי אשר הוא \nבינה כנודע, ובתוך היסוד דילה, גנוז יסוד דאבא הנקרא קדש. וז\"ס אשר קדשנו במצותיו \nשלא לנוכח, כי הוא טמיר, כי קדשנו הוא בינה, אשר בתוך נקודת ציון דילה יסוד דאבא, \nהנקרא קודש, ואינו נגלה: \n \n"},{"index":10,"he":"שער הברכות - פרק ג:\nברוך אתה - דע, כי אין ברוך שבתפלה, דומה לברוך שבברכת הנהנין ושבמצות. כי ברוך \nשבתפלה, הוא מלמטה למעלה, ויהי ביאורו כן - ברוך, מלכות, בסוד היסוד הדבוק בה. אתה, \nחסד, כי אין זיווג אלא ע\"י חסד. יהו\"ה, בסוד התפארת. הרי מלמטה למעלה, עד החסד. \nאח\"כ עולים לקבל מח\"ב, וז\"ס אלקינו - בינה. ואלקי אבותינו - חכמה. ומקבלין משם תרין \nעטרין, דגניזין בח\"ב. ואחר שנתקנו מלמטה למעלה עד חכמה, יורד השפע מלמעלה למטה, \nמחכמה לאבות העולם. וזהו אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. ואמנם שפע זה בהיותם \nבתוך החכמה, כד עלו אבהן במחשבה ובעלמא דאתי, וכשיוצאים לחוץ לירד למטה, יוצאים \nבאותו השפע, ולכן אנו חוזרים ואומרים האל הגדול הגבור והנורא, שהם חג\"ת: \nאמנם בברוך שבברכת הנהנין וברכת המצות, הוא מלמעלה למטה. כי תיכף בעלות ברכת האדם \nבכוונה למקום המלכות, ירד השפע מעולם הנעלם למטה. וזהו - כי ברוך ירמוז לבינה, סוד \n"},{"index":11,"he":"נקודה האמצעית שבה, בהתחבר בזאת הנקודה דעת עליון, והוא נתיב לא ידעו עיט, וז\"ס \nושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. ואל יקשה בעיניך, באמרנו שבברוך ירמוז לבינה, \nומ\"ש בזוהר פרשת ואתחנן דף רס\"ד ב', ואי תימא עלמא דאתי איקרי ברוך, לאו הכי, דהא \nנקודה עילאה הוא דכר, ועלמא דאתי היא נוקבא, איהו ברוך ואיהי ברכה, ברוך דכר ברכה \nנוקבא, שכבר נתרץ קושיא זו במאמרינו, שאין נקרא ברוך, אלא בסוד דעת עליון, המתחבר \nעמה בסוד שביל דקיק, דנחית מן י' שהוא חכמה: \nונמצא, כי ברוך, הוא סוד מלכות בינה, הנרמזת בב' ויסוד חכמה הנרמזה בר' דהיינו \nראשית חכמה, וסוד דעת הנרמז בו' עילאי וסוד כתר נרמז בך' פשוטה, כי נתיב לא ידעו \nעיט, הוא שער הנ' והוא כתר עליון, כנזכר בתיקונים דף קי\"ט ע\"ב, לפי שממנו נמשך \nהטיפה העליונה והנעלמה, והכל נכלל בברוך, והוא דוגמת ברוך שבתפילה שפירש אותו \nבתיקונים ב' תרין שכינתא עילאה ותתאה וכו': \n"},{"index":12,"he":"אתה, הוא חסד, כי אחר שהתחיל השפע מבינה ע\"י חכמה, ונתגלה במקום גבוה, נתגלה יותר \nבחסד, כי שם תחלת מקום הגילוי, ולפיכך נקרא אתה, כמד\"א אתה כהן לעולם, כנזכר בזוהר \nפרשת עקב רע\"ד ומשם יורד השפע למטה הנקרא יהו\"ה. ואח\"כ אלהינו שהוא סוד גבורה השמאל \nכלולה בימין, וימין כלול בו, דכד משתכחין מרזא דתרין סטרין, אתקרי אלהינו. ואין זה \nדומה לאלהים, כי הוא בתרין סטרין. א\"ל מימין, והי\"ם משמאל, ולפיכך הוא דין. אבל \nכאן, אותיות נ\"ו, והם נ' משמאל מצד הדין, רזא דסיהרא ו' מצד ת\"ת שהוא רחמים, ונמצא \nשבזה בתחלה אל שהוא רחמים ימין, נכלל בסוד ה\"י שהוא דין שמאל, וסוד נ' שהוא דין \nשמאל, נכלל בתוך ו' רחמים, הרי סטרא דשמאלא כליל בימינא, וימינא ביה. כנזכר בר\"מ \nפרשת עקב דף ר\"ע ע\"ב: \nוהנה ע\"כ סוד השפע הנזכר היורד מלמעלה להתברך המדות הנזכרות לצורך עצמן, ולא להשפיע \nלאחרים, לכן אינו מגיע השפע רק עד (ג) הזרועות. וכאשר יתברכו מדות אלו הנזכרות \n"},{"index":13,"he":"לצורך עצמן, אז יחזרו למקומם לבינה, לקבל שפע להוריד למטה, ואז נקראת הבינה מלך, \nלהיות שבה נשפעין ומלובשים לבוש מלכות ועשירית. ואם זה השפע לא היה להם מתחלה, לא \nיוכל לקבל שפע להריק למטה, כד\"א ולא יראו פני ריקם, כי מדות אלו הם סוד הפנים פני \nמשה: \nאמנם נ\"ה אינם עולים למקור העליון שהוא בינה בזרועותיהם, כי אין דקותם כל כך, \nלשיוכלו להכלל בעולם הנעלם, ולעלות שם, ולקבל שפע, לפיכך הם לבר מגופא והבן זה. מלך \nזה עולם הנעלם ולפיכך אנו אומרים אשר קדשנו דרך נסתר באור הסתום. ועולם זה הוא \nנקודה אמצעית שבבינה, דוגמת ציון שהוא במלכות, ואין המדות האלו עולים רק עד מקום זה \nלבד, ולא למעלה ממנו. ומקום זה שעולים בו הוא בסוד התדבקות השביל העליון בתוכה, \nונקרא אשר, כמו שהיסוד נקרא למטה אשר, כמד\"א מאשר שמנה לחמו, כן עלמא דאתי נקרא \nאשר, בסוד דעת עליון הדבוק בו. וזהו מלך העולם אשר: \nועם זה יתיישבו ב' מאמרים הסותרים זא\"ז בפירוש אשר. (א) ואשר זה הוא אהי\"ה: \n"},{"index":14,"he":"(א) הגהה נלע\"ד נתן - שז\"ס מאשר שמנה לחמו, מאשר שהוא יסוד אבא, הנקרא לחמו, בסוד \nכי הלחם אשר הוא אוכל, בסוד אכלה ומחתה פיה. ואז הבינה נעשית שמנה, בסוד העיבור, \nשהז\"א ממלא כריסה דבינה, ע\"י שהוא בתוכה בסוד העיבור, בסוד מבטן מי יצא הקרח כנודע. \nוגם נוכל לומר, מאשר הוא יסוד דאבא, משם יבא שמן ולחם, שהם חו\"ג דאבא, הנקראים שמן \nולחם. כי הגבורות שלו, הם חסדים דאמא. אבל הגבורות דאמא עצמה, נקרא יין, כנודע בסוד \nיין דמנטרא. וז\"ס מאשר שמנה לחמו: \nאו נוכל לומר, מאשר שהוא יסוד כנ\"ל, שמנה לחמו, בסוד המוציא לחם מן הארץ, כנודע \nשהוא יסוד אבא, הטמיר וגניז בתוכה. והוא יתן מעדני מלך, שהוא יסוד דאריך המלובש \nבתוך יסוד דאבא, והוא נקרא מלך - א\"א. מלכי - או\"א. המלכים - מחסד עד הוד. הקדוש - \nהוא יסוד זעיר. ברוך - הוא יסוד נוקבא דזעיר, ששם נעלם כל השפע שיורד מי\"א פרצופים. \nועם המלכות עצמה הרי י\"ב. וז\"ס הוא - כי ביסוד שלה, משפיעים כל הפרצופין כנודע. ע\"כ \n"},{"index":15,"he":"מהר\"ן: \nוב' בחינות אלו, שהם - סוד נקודה אמצעית שבבינה, הנקראת עלמא דאתי, וסוד הדעת \nהעליון שבתוכה, הוא קדושה ומצוה. כי סוד הדעת העליון, הוא קדושה בסוד קודש העליון, \nהנמשך מחכמה. ועלמא דאתי, הוא מצוה העליונה, כמו שהמלכות הוא מצות המלך התחתונה. \nוזהו אשר קדשנו במצותיו. וימשוך קדושה ומצוה זו עד למטה בקדוש התחתון, ובמצוה \nהתחתונה. וזהו במצוותיו - ב' מצות, עליונה ותחתונה. וכל זה בברכת המצות, כי מצוה \nממשיך השפע מעולם הנעלם: \nאבל בברכת הנהנין, אין אנו אומרים לא קדושה, ולא מצוה, כי אחר שנתברכו האבות, וחזרו \nועלו להוריד שפע מבינה ולמטה, לא הורידו שפע רק מיסוד בינה בדעת שבה, ולא מסוד עלמא \nדאתי, שהוא נקודה אמצעית שבה, אלא מסוד הבינה עצמה מחיצונותיה ולפיכך אנו אומרים \nבורא פרי, שהוא סוד בינה המקננא בתלת ספירין בבריאה. וז\"ס בורא, כי משם יורד לעולם \nהיצירה, שהוא סוד התפארת, הנקרא בן י\"ה, דמקננא בשית ספירין ביצירה. והגפן או העץ, \n"},{"index":16,"he":"או האדמה, בסוד העשייה, שהמלכות נקראת גפן, עץ, אדמה, והיא מקננת בעשיה. ע\"כ: \n \nשער הברכות - פרק ד:\nונבאר עתה מנהג מורי זלה\"ה, בענין הח\"י ברכות של שחר. וענין ציצית ותפילין וכו'. עד \nפרשת העקידה בכללות, ואח\"כ נבארנו בפרטות בע\"ה: \nהח\"י ברכות וברכות שיש מן ענ\"י עד ברכת התורה, היה נוהג מורי זלה\"ה לאמרם בביתו \nאפילו בלילה קודם עלות השחר, ומסדרם בכל ברכה וברכה שנתחייב בה, וכמ\"ש בגמרא וכתב \nהרמב\"ם ז\"ל, כד שמע קל תרנגולא, מברך הנותן לשכוי בינה. כד משי ידיה, מברך ענ\"י, \nוהיה נפנה ובודק נקביו. ואח\"כ היה מניח ביום, ציצית טלית גדול ומתעטף בו, ואח\"כ \nמניח תפילין, ואח\"כ היה הולך לבה\"כ, מעוטף ומוכתר בתפילין ובציצית טלית גדול. ושם \nהיה מתחיל, מן אלקינו ואלקי אבותינו שהוא פרשת העקידה: \nוהנה כל הח\"י ברכות, שהוא מן הנותן לשכוי, עד סוף ברכת התורה, חייב אדם לברך בכל \nיום. אע\"פ שאינו חייב בהם ביום ההוא, כגון שלא ישן בלילה ההוא כלל, או לן בכסותו \n"},{"index":17,"he":"ובאזורו ובמצנפתו, או אם לא הותר מנעליו וכיוצא בו. והטעם הוא, לפי שלא נתקנו אלא \nעל מנהגו של עולם, ולא על כל אדם ואדם בפרטות. ועוד כי כולם יש בהם רמז אל דברים \nעליונים, ואין ראוי לבטלם. חוץ מענ\"י, ואשר יצר, אם לא ישן כלל בלילה, או אם לא \nהוצרך לנקביו כלל. וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט\"ב ובי\"כ, מפני שאז הכל אסורים \nבנעילת הסנדל: \nוכשהיה בבה\"כ, והיה איזה אדם מברך ברכות הנזכרות היה יושב ושומע, ועונה אמן, ואף אם \nהיה באמצע התפלה, היה פוסק ושותק ועונה אמן, ואפילו אם היו המסדרים הרבה. ובברכת \nהתורה של שחר, היה עונה אמן בין ברכה ראשונה להערב נא, והוא כמ\"ש הפוסקים, כי הם ב' \nברכות, ואעפ\"י שמתחיל והערב נא בוי\"ו, אינן אלא ב' ברכות, ואינן ברכה א', וע\"כ היה \nעונה אמן באמצע ב' ברכות אלו ע\"כ: \n \n"}]}
