{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-71","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":71,"title":"שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ו:","hebrewTitle":"שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ו:","segments":[{"index":1,"he":"שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ו:\nואבאר הדבר יותר בביאור, הנה דע לך, כי בלילה אין היחוד שאנו עושין לתכלית הזווג, \nרק לעשות כלי. פירוש, כי הנה בינה כשנזדווג עם החכמה ביאה ראשונה, בתחלת בריאת עולם \nכנ\"ל, הנה השפיע בה סוד רוח א', הנזכר בסבא דמשפטים, דשביק לה בעלה, והוא מסוד הדעת \nשבאבא שהוא השם דיודין, וזהו רוחא חדא דשביק חכמה בבינה לעשותה כלי, כדי שתהא ראויה \nלהתעבר ולקבל טפת העיבור: \nוהנה סוד זה הדעת שבחכמה, נמשך מדעת עליון שהוא בדיקנא דעתיק מזל הי\"ג, הנשפע ממזל \nהח', אשר בו ג' ע\"ב, וכל ההמשכות האלו הם מדעת עליון דעתיקא דעתיק יומין, שהוא \nרדל\"א הגנוז בין גולגלתא ומוחא דא\"א, כמבואר אצלי באדר\"ז, והוא סוד דאוירא דיתיב על \nקרומא דמוחא. והנה נמצא, כי האי רוחא מוחא נקרא אוירא דכיא, כי היא סוד רוח הנמשך \nמן יסוד דחכמה ההוא נתיב לא ידעו עיט, איתגניז ביסוד של האמא. אמנם סוד זה השם, הוא \n"},{"index":2,"he":"ביוד\"ין, גי' ע\"ב, וג\"פ עולה רי\"ו. וכבר הודעתיך, כי שם רי\"ו מטיל היסוד בנוקבא \nבביאה ראשונה לעשותה כלי, כי סוד רי\"ו הוא הכלי, ואח\"כ מושך לה סוד הע\"ב תיבות \nכוללין רי\"ו, ואז הוא טיפה זרעית להוליד ממש. לכן סוד רי\"ו, הוא נוקבא. וע\"ב הוא \nזכר, כנזכר פ' בשלח: \nוכבר ידעת, כי חסד גנוז בפומא דאמה. ונמצא, כי סוד יסוד זה הוא נמשך מן החסד, והכרח \nלזה ג\"כ הוא, כי שם מלוי דיודין לעולם הוא בחסד, וכן הוא גי' ע\"ב כמנין חסד. אמנם \nג\"פ ע\"ב, הם רי\"ו, ענינם הוא סוד חסד חסדים, פי', כי ג' פרקין דזרועות ימינא, והם \nמתגלין בפומא דאמה, ואלו הם שבהם נעשה כלי. וזהו סוד מה שידעת, כי חסד כונן ומתקן \nלמטרוניתא, ונמצא עתה, כי סוד כלי זה שהנחיל חכמה לבינה, נקרא אוירא דכיא, כי הם \nסוד ה\"ח, ואוירא דכיא הוא סוד ה\"ג שביסוד בינה, ומאלו הב' נתקנו גלגלתא דז\"א כנודע \nבאדם, ונעשה מהם סוד הדעת דז\"א: \nנמצא כי מיסוד חו\"ב נעשה דעת בז\"א, אך להיות שגם סוד אוירא דכיא הוא רוחא דגניז \n"},{"index":3,"he":"ביסוד הבינה, לכן אנו אומרים כי נה\"י דאמא הם ג' מוחין לז\"א, ואין חושבין את החכמה, \nכי גם האי אוירא נחשב משל אמא. נמצא, כי אחר ביאה ראשונה דבריאת עולם, אז אתא מפתחא \nדכליל שית שהוא הז\"א, וסתם פתחא דאמא, כי נה\"י שלה נעשין מוחין אליו. נמצא, כי \nמקורה סתום וגנוז, בתוך גולגלתא דז\"א, ואז אותו הכלי הנקרא אוירא דכיא יהבא אותו \nלז\"א, ואז חזרה הבינה להיות סתומה כבתחלה. ואח\"כ בזווג ב', הוצרך להנחיל החכמה פעם \nב' כלי א', ואח\"כ נזדווג עמה, והוצרך אל כלי מחדש. והנה כה דרכה תמיד עמו, כי מאחר \nשז\"א סותם תמיד פתחה, נמצא כי לעולם הבינה סוד בתולה. וזה סוד אסתר ירקרקת היתה, \nמיסוד הבינה, והיא נקראת אילת השחר, ורחמה צר, בכל שעה דומה לבעלה טעם בתולה, והבן \nזה: \nאמנם, מה דשביק בה ההוא רוחא בכל זמנא, איננה לבטלה, כי הלא הוא נמשך למטה בז\"א, \nוממנו נמשך אל המלכות, לעשותה כלי גם היא, כמ\"ש. כי הנה בהאי טפה הנקראת כלי, הוא \n"},{"index":4,"he":"נמשכת מיסוד ז\"א לנוקבא, לעשותה כלי, כי הלא להיות כי לעולם סוד המלכות בעשיה אצל \nהחיצונים, והיא צריכה שתהא בתולה ואיש לא ידעה מפני חיצונים, ובפרט בלילה, אז תרעין \nדילה סתומים, והיא בתולה ממש, ובפרט אחר החורבן בזמן הגלות: \nאמנם, כשאותו כלי נמשך אליה ג\"כ, אז אין בה כלל שום מלוי יודין, כי מתחלה היה חציו \nנוטל ז\"א לעצמו לדעתו, וחציו נותן לה ביסוד שלה למטה, וב' רוחין אלו החצאין, הם \nמלוי ההין, כי ב' ההין הם יו\"ד, א\"כ נמצא, כי נחלק לחצאין ממש. הרי נתבאר כי תחלת \nכל זווג, בין באמא ובין במלכות, צריך תחלה לעשותה כלי, ואח\"כ יחוד ב' לזווגם, \nולהוליד ולהתעבר. אמנם סוד עשייתם כלי, הוא בחצות לילה באמצעי, כי אז נזדווגים \nאו\"א, בסוד ביאה ראשונה לעשותה כלי, ומזה נמשך ביאה ראשונה לזו\"נ בחצות, לעשותה \nכלי. וביום, אז זווג שניהן נעשין לעיבור ממש. כי בשמע ישראל, הוא זווג או\"א, ובשים \nשלום, הוא מתעורר זווג זו\"ן, נמצא, כי יחוד ק\"ש שבלילה, היא תכלית לעשות כלי את \n"},{"index":5,"he":"האמא ואת המלכות, שיהיו מוכנים ביום להתעבר מביאה שניה: \nהנה מהראוי היה שנאמר ק\"ש בחצי הלילה כי אז זמנה, אמנם אנו אומרים אותן קודם שישן, \nכי אחר כך בחצות לילה, נעשה הדבר למעלה ע\"י נשמותינו, כמ\"ש בע\"ה. לכן אנו אומרים \nק\"ש, קודם שנפקוד רוחינו, בהיותינו עדיין כאן בעה\"ז, וכוונתן הוא לאחר חצות: \n \n"},{"index":6,"he":"שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ז:\nאמנם הענין הוא, כי תחלה אנו אומרין המפיל חבלי שינה, כמו שידעת כוונתינו, ואז ההוא \nרוחא דבמלכות, חוזר לעלות ונדבק במקורו בז\"א, ואין המלכות מאירה מצדה כלל, רק מיסוד \nהבינה שהוא בונה את הצלע. עד שבבוקר, אז ויביאה אל האדם בשים שלום. נמצא, כי הרי \nהמלכות חזרה להיות בתולה, ולכן אנו צריכין לעשותה כלי בחצות הלילה, לה ולבינה עלאה: \n\n"},{"index":7,"he":"וכבר בארנו, כי בחצות לילה היא ראויה לאומרה, רק כי אז נעשה ע\"י נשמותינו למעלה, אך \nעתה קודם שישן אנו אומרים אותה, נמצא, כי כוונת ק\"ש הוא לעשותה כלי לבינה ולמלכות, \nע\"י זווג חצות לילה. וק\"ש בשחרית, הוא לזווגם ממש, לצורך עיבור לחו\"ב. ובשים שלום, \nלזו\"ן: \nועתה נבאר ענין ק\"ש, הנה אנו אומרים ק\"ש, הכוונה, בשמ\"ע ישרא\"ל, תכוין אל ז\"ק הבינה \nתתאין, שהם סוד ע' שנין עלאין, ולהמשיכם מבינה אל המלכות ע\"י ז\"א, וזהו שמע - שם \nע', שתקבל השם שהוא מלכות, מן ע' דבינה, לכן ע' זו גדולה, כי היא בבינה, ועי\"ז הוא \nעולה המלכות עד הבינה. ולפי שכל עיקר המלכות, אין בה רק סוד נקודה א' תחת ו\"ק דת\"ת, \nלכן צריכין לקבל מן ז\"ק עליונים. אך הת\"ת אין צריך לקבל, רק מן ב' לבד, והם חו\"ב \nשבחכמה, וזו ישראל - שי\"ר א\"ל. והוא סוד ישראל עלה במחשבה, שהוא סוד החכמה: \nוהנה, מת\"ת דז\"א ולתתא, הוא סוד המלכות. נמצא, שאין למעלה מהם רק ח\"ג, שהם לו לז\"א, \n"},{"index":8,"he":"ולה מלכות, והם צריכין לקבל מח\"ג שבחכמה. והנה ג\"ר שהם המוחין, בין בז\"א ובין \nדנוקבא, עדיין אין מקום קבלתן רק עד אח\"כ באחד, כמ\"ש בע\"ה. והוא, כי ישראל נעלה \nבמחשבה, ועי\"ז נמצא כי המלכות קבלה איזה תיקון, ועלתה בבינה ומעוררת אותן. וז\"א ג\"כ \nנתקן, ועולה באבא ומעורר אותן, ואז כיון שמעורר אותו, אז מתעורר היסוד שבחכמה בסוד \nג' שמות דיודין הנ\"ל, שהם כנגד י\"י אלהינו י\"י, כנ\"ל בתחלת הדרוש. כי גם אלהינו, \nגי' ק\"ב, כמנין שם מלוי יודין, הרי ע\"ב, ועוד ל' נגד הויה שהוא גי' כ\"ו, ועם ד' \nאותיות הרי ל', הרי ק\"ב. נמצא כי ג' שמות רי\"ו, הם מתחילין עתה להתעורר. נמצא, כי \nתכלית שם זה של הרי\"ו, שהם ג\"פ שם ע\"ב מלוי יודי\"ן, כוונתן להדביק יחד באו\"א ודעת, \nולכן כנגדם הם י\"י אלהינו י\"י, שהם או\"א ודעת. אמנם, תחלה לקחם אבא גם אלהינו כנ\"ל, \nאך כוונת אלהינו להכין את אמא, ועדיין לא קבלה. נמצא, כי אין עתה רק הכנה לבד \n"},{"index":9,"he":"והתעוררות. אח\"כ שכבר התעוררו, אז צריך שיעלה מ\"נ לבינה, כדי לקבל כלי הזה. והנה \nמ\"נ שלה הם הבנים, שהם זו\"ן, ולכן אנו אומרים אחד - אח ד', והם מתחברים יחד, להיותן \nמ\"ן ביסוד בינה: \nאמנם כבר ידעת, כי גם אנו צריכין להשתתף באותו זיוג, רק שאין בנו כח לעלות שם, כי \nאם ע\"י שנמסור עצמינו על ק\"ה, ולכן צריך לכוין במלת אחד למסור נפשותינו על ק\"ה, \nולחבר נפשותינו עם זו\"נ בסוד מ\"ן. ואז תכוין להוריד רי\"ו הנ\"ל באמא, ונעשית כלי, \nואח\"כ נותנין ברישא דז\"א, בד' דאחד: \nואח\"כ תכווין בבשכמל\"ו, יחוד זו\"נ, לעשות כלי את המלכות ג\"כ, לכן היא צריכה אל \nהתיקון פעם ב'. והענין הוא, כי הלא מהמשך כלי הבינה, נמשך כח בז\"א לעשות כלי למלכות \nכמבואר אצלי, לכן דוגמת י\"י אלהינו י\"י, כן הוא ברוך שם כבוד, שהם חב\"ד של הז\"א, \nשהם סוד רי\"ו. אמנם הרי\"ו ההוא משתנה בו, כי אינו נותן כולו, כי בו נשאר שורש \nהחסדים שם ע\"ב, ואינו נותן רק הגבורות שהם סוד רי\"ו התחתון, שהוא - י', י\"ה, יה\"ו, \n"},{"index":10,"he":"יהו\"ה. יו\"ד, יו\"ד ה\"ה, יו\"ד ה\"ה ו\"ו, יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"ה, לכן אנו ממשיכין תחלה סוד \nברוך שם כבוד בחב\"ד דז\"א, ומשם במלכות, וזהו מלכותו. ואז מאירין מוחין דיליה \nבגולגלתא דילה, הנקרא מלכותו. ואח\"כ מזדווגים ועולים הנפשות למ\"נ, ואז צריך להפקיד \nרוחו שם בסוד מ\"נ. וזהו ההפרש שיש בעשותה כלי, שאין צריך עליות נפשך רק בסוד פקדון. \nאך בזיוג הבוקר, צריך נ\"א ע\"י מיתה ממש: \nותכוין באמרך לעולם ועד, שאז מזדווג ונמשך בה הרי\"ו התחתון, מן הז\"א לנוקבא. כי כן \nעולה גימ' לעולם ועד, כמנין רי\"ו ם. והענין, כי גם בהפקד נפשך, אתה צריך לכוין \nלאותן הטפות הנשמות של הקרי, להעלותן משם, ולהמית גופם על ידי זה הרי\"ו הא' והב', \nשהוא בגי' חרבו, ותעלם עם נפשך, ותכוין, כי הלא ע\"י הרי\"ו נעשית היא כלי, כדוגמת \nבינה, ם מרובעת, ששם נוצר הולד בסוד מ' יום של יצירת הולד, וזהו מם סתומה של לעולם: \n\n"},{"index":11,"he":"ותכוין להמשיך שם אותן הנשמות, ומה שהיה תחלה בזכר בלי נקבה, עתה יוצרו בסוד נקבה, \nבאותה הכלי שהוא ם סתומה של לעולם. גם תכוין, כי כמו שאתה מחבר ובונה כל איברי \nדזכר, ברמ\"ח דק\"ש כנודע, כך אנו נוצרין רמ\"ח אברים לאותן הנשמות, גם כן תוך ם \nסתומה. וזה תכוין, עד שתגמור ק\"ש. אמנם הזהר, שלא תכוין בם' של לעולם, עד שתגמור \nהב' תיבות של לעולם ועד, שהם עולין רי\"ו ם, כדי לעשותה כלי בסוד רי\"ו, דהיינו לעולם \nועד. ואח\"כ תצייר צורת ם, שהיא הכלי שבה נגמר הולד למ' יום צורתו, ואם תכוין הם', \nבמקומה באמרך לעולם, אז נשארין אותן נצוצים תלוים ועומדים באויר, לכן הזהר בזה: \nאמנם סוד יחוד של ק\"ש זה עתה, אחר שכבר עשית אותה בתפלת ערבית, כבר בארתיו במ\"א, \nובארתיו שם סוד ק\"ש דשחרית וערבית ועת השכיבה, ולמה לא נאמר ק\"ש במנחה ע\"ש היטיב. \nאמנם תכוין כשתאמר בידך אפקיד רוחי, במה שבארתי לך בכמה מקומות, כי הידים של הבינה, \n"},{"index":12,"he":"שם ה' אצבעות ימינים, וה' אצבעות שמאלים, הם נעשין סוד כלי אל המלכות להיות בתוכה \nסוד מ\"נ. וז\"ס ה' אותיות מנצפ\"ך כפולות. אמנם אלו נמשכין לה בכח שם בוכ\"ו, הנמשך מן \nאהיה שבבינה, והוא גי' ד\"ל כמנין ידך, לכן כשתאמר בידך, תכוין לשם זה, אשר ע\"י \nנעשית באר וכלי לקבל מ\"נ. אח\"כ תכוין בס\"ת של בידך אפקיד רוחי - ידך למפרע. ותכוין, \nכי היא היד הב' השמאלית של הבינה, לכן הוא למפרע, והוא בס\"ת. והענין, כי אלו הב' \nידים נעשים בית קבול להיותה בתוכה המ\"נ, יד ימנית ע\"י שמאלית, ובתוכם תפקוד נפשך \nבפקדון וכו': \nטעם למה בהיות הנה\"י דאמא נכנסין ברחל בסוד הדרומיטא יוצא ממנה בחינת יעקב, אך \nכשנכנסין בלאה אינו יוצא, אף כשנכנסין. והענין הוא במה שהודעתיך, שלאה אינה מכלל \nהי\"ס, רק אחוריים חיצונים מבחינה תחתונה דבינה, לכן כדי שתעשה פרצוף גמור, הלואי \nשיספיקו לה כל ההארות ההם, לצורך עצמה. אבל רחל, היא מכלל י\"ס, ושוה להם, לכן אין \n"},{"index":13,"he":"צריכין כ\"כ לעשות פרצוף, לכן מה שהוברר ממנה יוצא יעקב: \n \nשער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ח:\nבענין ק\"ש של השכיבה כבר ביארנו. אך דע, כי ראוי שתכוין בה ג\"כ כשאר ק\"ש של שחרית \nג\"כ, ולא תחסר דבר כלל, חוץ המקומות שנראה שחלוקים יחד. כיצד - בה' אלהינו ה', \nתכוין ג' ע\"ב. אך בשחר, הם ע\"ב קס\"א ע\"ב. ג\"כ כשתאמר לעולם ועד, אחר שתכוין כוונת \nדשחרית, תכוין ג\"כ אח\"כ מה שבארנו סוד הרי\"ו, שיש בו שם ע\"ב קדם, שהם רי\"ו ום סתומה \nשל לעולם, ותכוין כל הכתוב אצלי בק\"ש הזאת של השכיבה: \nאח\"כ כשתאמר שמע ישראל, אמור פסוק יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל \nבגרונם וכו', וכבר נת\"ל כוונתן. אך יש איזה כוונה שדלגתי, והוא שתכוין, שהוא ר\"ת \nבאר, והוא סוד ה' אלהים ה' אדני, כמנין באר. פי', שתכוין לעשות מ\"נ העולה מתתא \nלעילא. במלת פיפיות, תכוין להויה מלוי ההין, שהיא נקרא חרב פיפיות. פי', כי זה השם \nנקרא חרב שיש לו ב' פיות, כיצד - כשתצייר צורת אות ה' בג' ציורין, שהם די דו ווו \n"},{"index":14,"he":"הרי גי' מ\"ב. והנה הם ד' ההין בשם זה נחלקים, ב' ההין תחלה, וב' ההין אח\"כ בסוף. \nוהנה ב' ההין הראשונים הם ב\"פ מ\"ב, שהם פ\"ד, ועם כולל פ\"ה. וכן ב' ההי\"ן אחרונים \nפ\"ה עם כולל, הרי ב' פיפיות בשם זה. אח\"כ הנה מטתו. ר\"ת הנה מטתו שלשלמה, יכוין \nבר\"ת שם קדוש מה\"ש, משמות של ע\"ב: \nמע\"ח - בידך אפקיד רוהי. כי הנפש נשארה בגוף בעודו ישן, כי זהו ההפרש בין מיתה \nלשינה, כי במיתה יוצאה גם הנפש, ובשינה אין הנפש יוצאה, אלא מן הרוח ולמעלה. וז\"ש \nבידך אפקיד רוחי, ואף שאני חייב לך והיה ראוי שלא להחזירה לי, אעפ\"כ פדית אותי ואתה \nמחזירה לי, להיותך אל אמת, ע\"כ: \nאח\"כ ברכת כהנים. אח\"כ יושב בסתר. אח\"כ תקום מעומד ותאמר ווידוי על עונותיך, כי הלא \nהשינה אחד מס' במיתה, בפרט עתה שכוונותיך להעלות מ\"נ, והרי אתה כמי שנפטר מן העולם \nלעלות למעלה, לכן התודה תחלה על עונותך, בסוד הנפש החוטאת היא תמות, כי בנפשו תלויה \n"},{"index":15,"he":"סוד החטא והוא בעולם עשיה, וע\"י זה תתפרש מן עשיה, ולא יגעו בך החיצונים: \nס\"א - ויכוין כאלו מודה בפני בית דין הגדול, ורוצין אז להמיתו לכפר על חטאיו. ולא \nעוד אלא הוא מרויח ריוח גדול, בסוד מודה בקנס פטור. וגם בסוד גנאי דאית בך קדים \nאומרה. פי', טרם שיבואו המקטרגים לקטרג על עליית הנשמה, לכן יכוין וישים נגד עיניו \nשם יאהדונה\"י ויכוין כאלו עושין בו ד' מיתות ב\"ד כנ\"ל.): \nוכבר כתבתי שיקבל ד' מיתות בית דין, ע\"י ד' אותיות הוי\"ה ואדנ\"י. אמנם יותר טוב \nלהוציא ממש בפה, ולומר - יהר\"מ י\"י אלהי ואלהי אבותי, שאם חטאתי לפניך באות י' של \nהויה ובאות א' של אדני, יהא חשוב לפניך כאלו נסקלתי ע\"י אות א' מאדני. ואם חטאתי \nבאות ה' ראשונה דהוי\"ה, ואות ד' דאדנ\"י וכו' כמבואר אצלינו. וגם טוב מאוד שיכוין \nבד' כוונות שבארנו שיש בד' אותיות הוי\"ה, שהם יהו\"ה - ק\"ש ציצית תפילין תפלה, נגד \nד' יחודים שיש בד' אותיות הויה, לכוין בהם כמבואר. ואח\"כ תכוין כאלו נפשך עולה \n"},{"index":16,"he":"למעלה, ותעלה מעשיה ליצירה ע\"י שם מ\"ב כמבואר. אח\"כ תאמר שם מ\"ב דבריאה בב' כוונתן \nבשם אהיה אשר אהיה, ואהיה יה\"ו. ותכוין להעלות בו את הרוח מן יצירה לבריאה. ותכוין \nג\"כ בכל לילה מן השבוע באות א' מאלו הז' שהיא העיקרית, ע\"ד שם אבגית\"ץ כמבואר \nאצלינו. ותכוין לשם א' מן הז' שמות שיוצאין מב' שמות אלו, כל אחד בלילה שלו. ואח\"כ \nתאמר שם מ\"ב דאצילות שהוא מילוי דמלוי דשם מ\"ה, ואח\"כ המלוי, ואחר כך הפשוט, כדי \nלהעלות נשמה מבריאה לאצילות, ותתחיל ממלוי המלוי. גם טוב מאוד לכוין, להעלות בכללם \nעם נשמתך, לכל הנשמות שאין יכולים לעלות מצד חוסר ידיעתן בכוונת ק\"ש, או מצד איזה \nחטא. בכן טוב לכוללם בעליית נשמתך, ובפרט אם הם נשמות ידועות מאהובך וחבירך: \nואומר אח\"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אחר אלו השמות דשם מ\"ב. והזהר שאלו הב' \nמ\"ב אחרונים יהיה במחשבה לבד, אך שם מ\"ב הראשון תכוין בו, ע\"י הזכרות תפלת אנא בכח \n"},{"index":17,"he":"כנ\"ל. אח\"כ תכוין הויה, בג' ציורים רי\"ו כנודע. אח\"כ תאמר בידך אפקיד רוחי, וכבר \nבארתיו כי ס\"ת גי' ידך. והוא י\"ד הב', ותכוין בה למלוי המלוי של אדני, שיש בו ל\"ד \nאותיות כמנין ידך. בר\"ת פדית אותי יי', תכוין פא\"י שם קדוש. גם תכוין, כי הוא גי' \nהויה אדני, והנה טוב מאוד שאם אינך יכול לישן תיכף אחר זאת, ראוי שתכוין ושתעסוק \nבמחשבה באיזה דרוש המגיע אל הנוקבא דז\"א, כי כל עלייתך עתה הוא שם כנודע: \nמע\"ח - אח\"כ יאמר מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא, כי הוא מועיל מאוד לזכירה ולהשגת \nחכמה זאת, להשלמת נפשו, אם יכוין בו כמ\"ש בתיקון של אחר חצות, וכן א\"ל מורי ז\"ל. \nאחר כך פסוקים אלו - אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך, בטוב אלין אקיץ ברחמים. אתה \nסתר לי מצר (ר\"ת סמאל) תצרני רני פלט תסובבני סלה. תודיעני אורח חיים וכו' ואומר \nפסוקים אלו ג' פעמים. בידך אפקיד רוחי וכו', אתה תקום תרחם ציון וכו': \n"},{"index":18,"he":" \nשער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ט:\nהנה הוידוי בעולם עשיה, שהוא לנפש החוטאת, וע\"י וידוי יתפרד מן עשיה ולא יגעו בו \nהחיצונים, וישים לפניו כל מיתות ב\"ד. י\"א - סקילה, ה\"ד - שריפה. ו\"נ - הרג. ה\"י - \nחנק. וצריך שיאמר מעומד אשמנו וכו', יר\"מ יאו\"א שאם חטאתי לפניך ופגמתי באות י' של \nשמך הגדול יהו\"ה, ובאות א' של אדנ\"י, ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה, או כיוצא בה, הרי \nהוא כאלו נסקלתי ע\"י אות א' דאדני בב\"ד הגדול שבירושלים. ואתה ברחמיך הרבים תשוב \nותיחד ג' אותיות ראשונים של ג' שמותיך היקרים, הויה אהיה אדני יא\"א. ושם קדשיך \nבמלוי ד' יודין יאיר בעולם אצילות, ואל יהיה מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ה' \nראשונה של יהו\"ה, ובאות ד' של שמך הגדול אדנ\"י, ונתחייבתי בדינך הצדק שריפה וכיוצא, \nהרי כאלו נשרפתי בב\"ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותיחד ג' אותיות \nשניות של ג' שמותיך היקרים, הוי\"ה אהי\"ה אדנ\"י ההד, ושם קדשיך במילוי ג' יודין \n"},{"index":19,"he":"ואלף, יאיר ברצונך בעולם הבריאה, ואל יהא מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ו' של \nשמך הגדול יהו\"ה, ובאות נ' של שמך הגדול אדנ\"י,ונתחייבתי בדינך הצדק הרג וכיוצא בו, \nהרי כאלו נהרגתי בב\"ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותייחד ג' אותיות \nשלישית של ג' שמותיך היקרים הוי\"ה אהי\"ה אדנ\"י וי נ, ושם קדשיך במלוי אלפין יאיר \nבעולם היצירה, ואל יהא מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ה' אחרונה של שמך הגדול, \nיהו\"ה, ובאות י' של שמך הגדול אדנ\"י ונתחייבתי בדינך הצדק חנק וכיוצא, הריני כאלו \nנחנקתי בב\"ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותייחד ג' אותיות אחרונות של \nג' שמותיך הקדושים הוי\"ה אהי\"ה אדנ\"י ההי, ושם קדשיך במילוי ההין יאיר בעולם העשיה, \nואל יהא מונע. וזה קבלתי ד' מיתות בית דין לכפר על עונותי לתקן העולמות שפגמתי בהם: \n\n \n"}]}
