{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-8","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":8,"title":"שער הברכות - פרק ה:","hebrewTitle":"שער הברכות - פרק ה:","segments":[{"index":1,"he":"שער הברכות - פרק ה:\nכוונות כוללות עשרים ברכות של שחר, שהם קודם כל תפלה, והם מן ענט\"י עד סוף ברכות \nהתורה. ברכת ענט\"י, כנגד א\"א שבעשיה כמ\"ש בע\"ה במקומו. וברכת אשר יצר, כנגד אבא \nדעשייה. ברכת אלהי נשמה, היא אמא דעשייה. כמו שיתבאר ג' ברכות אלו במקומן. ואח\"כ \nח\"י ברכאן שיש, מן הנותן לשכוי בינה עד סוף ברכת התורה, הם כנגד ז\"א דעשייה, שהוא \nח\"י ברכאן דנפקין מן ט\"ט דמטטרו\"ן, והם ממש כנגד ח\"י שמהן שבשירת הים, וח\"י שמהן \nשיש בח\"י פסוקים של יהי כבוד. וע\"ש ומשם תבינהו לכאן. והם סוד ח\"י ברכאן דיסוד. \nונתחיל לבאר בדרך פרטי: \nברכת על נטילת ידים, היא ברכה ראשונה, וברכה זו היא כאשר מתעורר האדם משנתו, תיכף \nצריך ליטול ידיו, קודם שיגע כלל במלבושיו, וגם אסור לילך ד' אמות בלא נטילה זו של \nשחרית, כמ\"ש בזוהר על פסוק לאשר הביא אלוה בידו. וענין נטילה זו היא, כדי להעביר \nרוח הטומאה שעליהן, באופן זה - תחלה תקח הכלי בידך הימנית, ואח\"כ תתנהו לידך \n"},{"index":2,"he":"השמאלית, ואז תשפוך בידך השמאלית מים על ידך הימנית. ואח\"כ תקח הכלי בידך הימנית, \nותשפוך על ידך השמאלית. וכן תעשה ג' פעמים, עד שנמצא, שרחצת הימנית ג\"פ בדילוג, וכן \nהשמאלית. וכן נתבאר בזהר כתיבת יד. והטעם, כי רוח רעה הנקראת שיבת\"א שורה על הידים, \nובת מלך היא, ומקפדת עד ג\"פ. ושיהיו בדילוג, ואם לאו אינה הולכת: \nהגהה (א) צמח - וביה\"כ אינה שולטת, ובט\"ב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום \nהוא שלה בעונותינו: \nנלע\"ד נתן - הטעם הוא, שאין הקליפה הולכת, אלא דוקא בסירוגין ג\"פ, הכוונה הוא, כי \nע\"י ברכת הנהנין והמצות, אנו ממשיכין שפע ברכה לג\"ר דעשיה, כנ\"ל בשער התפלה, ועתה \nאנו ממשיכין ומעמידין ע\"י הנטילה, הזיווג דאו\"א. והוא, כי אבא נקרא ימין, ונוטל \nהכלי בידו שהוא יסוד שלו, ונותן לאמא שנקראת שמאלית, ואז תיכף השמאלית שהיא אמא, \nשופכת מים שהוא מ\"נ, שמתעוררת, ונותנת לימין שהוא אבא. ואז הימין שהוא אבא מתעורר \n"},{"index":3,"he":"ונותן מ\"ד לשמאל שהוא אמא. ואח\"כ יסוד אמא, שהוא דעת דזעיר, שופכת המים לחסד דזעיר \nדרועא ימינא, וחסד דז\"א שופך המים לגבורה דז\"א דרועא שמאלי, ואז הגבורה על ידי ת\"ת \nקו האמצעי, שופך המים על נצח דז\"א, ונצח דז\"א שופך המים אל הוד דז\"א, הרי כבר נשלמו \nג\"פ בדילוג מימין אל שמאל ומשמאל אל ימין. ופעם ד' צריך לשפוך ב' הידים ביחד, \nלהורות כי אח\"כ ההוד דז\"א משפיע ביסוד דז\"א, ושם מתערבים כל החסדים יחד דאו\"א, וזהו \nהשפשוף. ואח\"כ מיסוד דז\"א יורד השפע למטה עד חג\"ת דז\"א דעשיה, שהם הידים שלו, ולכך \nצריך לפשוט ב' כפות הידים, כדי לקבל בתוכו הארה הזאת: \nוהנה מאחרי שעיקר הארה זו, הוא יסוד דאבא שהם החסדים שלו, ולכן אח\"כ רומזים בברכת \nאשר יצר ומפליא לעשות, שהוא סוד פלא יועץ, שהיסוד דאבא נקרא פלא, בסוד פתחי לי \nאחותי, שר\"ת פלא, והוא ממתק הבשר, שהם הגבורות של עשיה, כמ\"ש לקמן: \nכלל העולה, שכל זמן שלא הגיע התפשטות החסדים דאבא עד הוד דז\"א, בסוד הדילוג כנ\"ל, \n"},{"index":4,"he":"אין הקליפה מסתלקת משם, מפני שהקליפה יונקת מהוד, בסוד והודי נהפך עלי למשחית, \nוכשמגיע לשם החסדים דאבא, אז הקליפה אינה יכולה לסבול האור שלהם ובורחת משם, כי אבא \nמגרש כל החיצונים כנודע. והנה ביארנו סוד הסירוגין ג\"פ בעת נט\"י, והבן זה היטב, ע\"כ \nמהר\"ן ז\"ל: \nואמנם טעם הנטילה כבר נת\"ל, שהוא להסיר הקליפות מחיצונית נה\"י דעשיה, ובזה נתקן א\"פ \nשלהם, וע\"י ברכת ענ\"י נתקן א\"מ שלהם, של בחי' חיצונית. והנה ענין הנטילה בעצמה הוא, \nכי הנה נודע כי כל בחי' שערות הזקן, הם דינים, כמ\"ש ביפנה ויבדוק נקביו. וכמו שיש \nבשערות סוד הדינים, עוד יש באדם עצמו, סוד ה' גבורות, והם - הפה וב' נקבי החוטם, \nוהזרועות והאצבעות, כמבואר באדרא. והנה שערות הזקן דז\"א, הם דינים תקיפין, והם סביב \nהפה והחוטם וכו'. אמנם אלו הה' גבורות עצמן, נמשכים דרך הזרועות עד סיום האצבעות, \nומשם הוא יניקת החיצונים ע\"כ נמצאו ה' אצבעות ביד ימין, שהם סיום הה' גבורות, \n"},{"index":5,"he":"שנסתיימו כולם באצבעות. וכנגדם ה' אצבעות אחרים ביד שמאל, כי כבר ידעת כי הה' \nגבורות הם ה' אותיות מנצפ\"ך והם כפולות, ע\"כ הם ה' בימין וה' בשמאל. והנה כל זה \nבידים דז\"א כי בז\"א אפילו בחסד שלו, יש בו סיגים, כדמיון הכסף שיש בו סיגים, \nוכדמיון המים שהם ג\"כ בחסד, ויש בהם עכירות שהם מים עכורים: \nוהנה עד\"ז, הוא ג\"כ בסיום הקוים ימין ושמאל שהם ב' רגלים ימין ושמאל, עד\"ז הנזכר \nבב' הידים, כי מסתיימים הה\"ג שהם הה' אצבעות רגל ימין, וה' אצבעות רגל שמאל. ולכן \nלא יש אבר באדם שיתגלו בו מציאות עשר, אלא אצבעות הידים והרגלים, לפי שהוא סיום כל \nהדינים. ונמצא, כי אע\"פ שנט\"י הוא בעולם העשיה כנ\"ל, הנה הוא בז\"א שבעשיה, שהוא \nבחי' יצירה שבעשיה. וזהו הענין שאמרו רז\"ל ענין ראשון ושני ושלישי ורביעי לטומאה. \nוסדרן ממטה למעלה כיצד ראשון בעשיה, ב' ביצירה, ג' בבריאה, ד' באצילות. כי יש ד' \nמיני קליפות, בד' עולמות אבי\"ע. והנה הקליפה הנקרא רביעי הוא טמא בקדשים, שהוא \n"},{"index":6,"he":"אצילות, הנקרא קדשים. והקליפה הנקרא ג', הוא פוסל בתרומה, שהוא בריאה. והקליפה \nהנקרא ב', הוא טמא בחולין, שהוא היצירה, ושם הם הידים, ולכן הם שניים לטומאה, ושני \nעושה שלישי בתרומה כנודע. והקליפה הנקרא ראשון, הוא בעולם העשיה: \nויש טומאת המת, שהוא אבי אבות הטומאה, שהוא באותן הקליפות אשר הם יותר למטה, שהם \nסיגים הנשארים מבירור המלכים שמתו, והם תחת עולם העשייה. והנה להיות שסיום כל \nהדינים הנזכר של האצבעות הידים הם בעולם העשיה, ולכן נט\"י הם בעשיה בידים דז\"א אשר \nשם כנ\"ל, כי אין בכל האברים שיתגלו בו בחי' י' בגילוי, כמו הידים והרגלים שהם י' \nאצבעות: \nוטעם הדבר, דע, כי הנה א\"א יש בו כללות ג' רישין עילאין, הנזכר בתחלת האדרא זוטרא, \nורישא עלאה שהוא תחת הא\"ס, אין בו תפיסה כלל, ולא אתיידע, כנזכר בא\"ז שם. אמנם תרין \nרישין אחרנין, יש בהם גלוי קצת ותפיסה. אך עכ\"ז לא נתגלה בהם לא זרועות ולא ירכין, \n"},{"index":7,"he":"אבל נגנזו בהם ונעלמו, בסוד אות ו' דאית ביה ב' אנפין, דאינון ב' יודי\"ן שבאות א' \nשהם ב' דרועין, ובהם כלולים ג\"כ תרין ירכין, אבל כשהם בהעלם אינו רק צורת אות ו' \nפשוטה לבד בלתי זרועות ושוקיים, ולא נתגלה בו רק קו האמצעי, שהוא בחינת הגוף. וקרוב \nלזה כתב בריש פרשת תצוה. והרי הם ב' מקומות, שלא נתגלו לא הזרועות ולא הרגלים. וכן \nבאו\"א נעלמו ג\"כ, שהם בחי' ח\"ב, הרי הם ב' מקומות אחרים. וכאשר בא בחי' ז\"א, שם \nנתגלו ו' קצוות כנודע. ונמצא, שעם הזעיר, הם ה' מקומות, שנכללו בהם הזרועות \nוהרגלים. אמנם לא נתגלו אלא בזעיר, שהוא מקום החמישי, ולכן בזעיר נתגלו בו כל זרוע, \nוכל ירך, בבחי' ה' אצבעות ודי בזה: \nונודע, כי ג' ידים הם - יד הגדולה, ויד החזקה, ויד רמה באמצעיתא. והנה יד האמצעית, \nהוא בסוד הדעת, שהוא אמצעי, וגם בו נעלמו הזרועות ולכן הם יד האחרת האמצעית. והנה \nצריך להגביה הידים בעת הברכה למעלה, ולפחות יגביהם עד כנגד הפנים כי גם הם בכלל \n"},{"index":8,"he":"הראש. וטעם הדבר לכוין כי תחלה היו בחי' רישא דז\"א. והענין במה שנודע, כי מתחלה בעת \nשנאצל ז\"א היה חג\"ת בבחינת רישא דיליה, ונ\"ה בבחינת זרועות, ויסוד בבחינת גוף. \nואח\"כ נכנסו בו ג' מוחין, ואז נעשו בו חב\"ד, וחג\"ת נעשו בבחי' ב' זרועות וגופא, \nונה\"י ב' שוקין ואמה. ולכן אנו מגביהים אותם בשעת הברכה, לכוין ולרמוז ולהעלותם אל \nמדרגתם הראשונה, שהיה לזעיר בבחי' ראש ממש: \nגם צריך בעת שתגביה ידך עד כנגד הראש, שתכוין להכניס קשרי הזרועות לפנים מן הגוף, \nשהם בסוד כל אחוריהם ביתה, כנזכר בפרשת ויצא, והם אצילי הזרועות, הנקרא קובדים \nבלע\"ז. וטעם הדבר, לפי שכיון שאינם רוחצים במים, אלא הידים והאצבעות ולא הזרועות. \nולכן לפחות צריך לחבר ב' הזרועות ביחד, וקשרי הזרועות לפנים כנ\"ל, וצריך לפשוט ב' \nכפות הידים בשעת הברכה, כמי שרוצה לקבל בתוכה איזה דבר, והוא רמז לקבלת הטהרה בהם: \nואמנם הטעם שאין אנו רוחצים הזרועות הוא, כמ\"ש בפרשת נשא על החוטמא דזעיר אנפין, \n"},{"index":9,"he":"דאית ביה תרין נוקבין וכו', ושם נתבאר כי בחוטם הזעיר, שם מתקבצין כל הגבורות שבו, \nוב' נקבי החוטם הם ב' אותיות ראשונות דמנצפ\"ך, שהם ם סתומה ונ כזה, ומ' סתומה \nמימין, ונו\"ן הפוכה משמאל, בנקב הב'. ומן חוטם דא\"א, נמשך רוחא דחיי אל זעיר. והנה \nאותו הנקב החוטם הב' דזעיר, הנרמז באות נ' הפוכה הוא מתפשט בזרוע דזעיר אנפין \nהשמאלי ששם בחי' המלכות, בסוד תפלה של יד, וע\"כ זרוע דז\"א הוא סתום, ואין בו פתח \nפתוח, כמו בקו האמצעי שהוא הגוף. וא\"כ הזרוע הוא צורתו פשוטה דמנצפ\"ך: \nולעתיד לבוא, ימשך גם כן רוחא דחיי מחוטמא דע\"ק דרך הזרועות דז\"א ואז יתבסמו דיני \nהזרועות וגבורותיו, ואז ימשיך דרך שם האי רוחא דחיי אל המלכות, שהיא תפלה של יד, \nהניתנית בזרוע, והוא הנקרא מלכא משיחא, הנזכר באדרא רבא. והנה עתה בגלות, נמשך ההוא \nרוחא דחיי בזרוע זעיר, ומשם נמשך אל המלכות, שהיא תפלה של יד. אמנם אינו אלא \nבסיתום, וכנזכר כי אין בזרוע. פתח פתוח כנ\"ל, אבל לעתיד לבא ב\"ב, ימשך בגלוי גמור, \n"},{"index":10,"he":"ע\"כ אין לנו עתה נט\"י, רק עד הפרק עצמו דזרוע, כי אין לנו עתה כח לבסמו ולמתקו עד \nלעתיד לבא. (א): \nהגהה - נלע\"ד נתן, שז\"ס הפסוק חשף ה' את זרוע קדשו, כי עתה מקבלת המלכות רוחא דחיי \nעל ידי לבושים דזרוע דז\"א. ולעתיד, יתגלו הלבושים דז\"א, ואז תקבל המלכות רוחא דחיי \nבגילוי בלי לבושים, אלא דרך הזרוע דז\"א בלבד ע\"כ: \nגם ענין הגבהת ידים יתבאר לך, במ\"ש בענין פרצוף לאה, וע\"ש גם בענין נשיאת כפים וע\"ש \nאיך דרך צפרני האצבעות, דרך הבקיעות אשר שם, האורות של מוחין בוקעין ויוצאין לחוץ, \nואז האורות נכנסין בראשי פרקין עילאין נ\"ה, שהם ב' הרגלים, ומאירים בה. ולפעמים אנו \nצריכים ואז אנו מעלים הידים למעלה, כדי שאותם האורות יצאו משם, ויאירו בפרצוף לאה \nהעומדת אחורי דעת דזעיר, וזה נעשה בנשיאת כפים בברכת כהנים כמבואר במקומו. ואמנם \nעתה ענין הגבהת הידים הוא, מפני שנודע כי הידים הם עסקניות ושניות לטומאה, ורוח רעה \n"},{"index":11,"he":"שורה על הידים. והענין הוא, כי אין אחיזת החיצונים אלא בסיום הדינים ובקצוותיהן \nכנ\"ל, ואין להם כח לינק למעלה מהקדושה, אלא מסיומא ולמטה, וע\"כ הושמו הצפרניים על \nראשי האצבעות, שהוא לבוש קשה למאוד, והוא של קדושה, שאל\"כ לעולם היו ידים טמאות, \nכנזכר בפרשת ויקהל ע\"ש: \nואמנם העודף מצפרנים מכנגד בשר האצבע, שם הוא אחיזת הקליפות, ויניקתן מאותן האורות \nהבוקעים מתחת הצפרנים, ולכן צריך לחתוך אותם הצפרנים שגדלו יותר מדאי. ולהיות כי שם \nאחיזת הקליפות, על כן צריך ליטול הידים במים, שהם בחי' החסד, הכולל ה' חסדים, ועי\"כ \nנמתקים הה' גבורות דמנצפך, הכפולות בה' אצבעות יד ימין, ויד שמאל, ואז הקליפות שהיו \nנאחזים באותם ה\"ג שבה' אצבעות הכפולות כנזכר, הם נדחים ומתגרשים ומסתלקים משם ע\"י \nהה\"ח, כי לעולם החסד דוחה ומגרש הקליפות משם. אך אנו יראים, שאם נניח האצבעות \nכפופים למטה, ימשכו האורות ב' מוחין דזעיר הנמשכים דרך הקוים ימין ושמאל דרך \n"},{"index":12,"he":"הזרועות, ויצאו דרך בקיעות הצפרנים, ויחזרו הקליפות להתאחז שם ולינק משם, על כן \nתיכף אחר הנטילה שנסתלקו הקליפות, אנו מעלים הידים למעלה, ומגביהים אותם עד הראש, \nוע\"י הגבהת הידים, חוזרים האורות שהיו מתפשטות בהם לצאת דרך הצפרנים, ונכנסים \nבמקומם, וחוזרים עם המוחין דזעיר עצמו, ממקום שיצאו, ועי\"כ הקליפות אינם חוזרים \nלהתאחז שם עוד: \nעוד כוונה אחרת, בענין הגבהת הידים למעלה, שהוא עליית הידים אלו שבעשיה אל היצירה, \nע\"י שם מ\"ב שביצירה, כמ\"ש בכוונת הברכות ע\"ש. ותחלה נבאר לך ענין המים, כי תכוין \nבהם כאשר תקח בידך קודם שתרחץ בהם, תכוין, כי כל בחי' המים אלו, הם ב' אותיות מ\"י \nשל שם אלקים, ויכוין בא' וחמשים יודי\"ן, שיש בד' אחוריים של ד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה \nב\"ן, ובד' אחוריים של ד' שמות אהי\"ה, ב' דיודי\"ן וא' דאלפין וא' דההי\"ן, ובג' \nאחוריים של ג' שמות אלקים, דיודי\"ן דאלפי\"ן דההי\"ן, והם כמנין מ\"י של אלקים: \n"},{"index":13,"he":"ואמנם הכוונה בעת הנטילה עצמה הם ג' נטילות בסירוגין ביד ימין, וג' נטילות בסירוגין \nביד שמאל. ואח\"כ צריך לשפשף שתיהן ביחד, בסוד היד הגדולה בימין, יד החזקה בשמאל, \nויד רמה באמצע. ותכוין בג' נטילות יד ימין, אל שם מ\"ב דהוי\"ה דיודי\"ן, שהוא מילוי \nהמילוי שלו, שהוא כ\"ח אותיות בנטילה א'. והמילוי שלו לבד, שהם י' אותיות בנטילה \nהב'. וד' אותיות פשוטות, בנטילה הג'. ועד\"ז תכוין בנטילת היד השמאלית, בשם מ\"ב \nדהוי\"ה דס\"ג. ואח\"כ בשפשוף ב' הידים יחד, תכוין אל שם מ\"ב דאלפי\"ן ביחד. ואח\"כ \nתגביה ידך למעלה ע\"ד הנ\"ל, ובכל התנאים והכוונות הנ\"ל. (א): \n(א) נלע\"ד נתן - שמ\"ש שתכוין שאתה מעלה אותם מן העשיה אל היצירה הוא לאו דוקא, כי \nאינה מתחלת לעלות מן העשייה ביצירה, עד פרשת התמיד. אלא הכוונה הוא, שאנו עשוים עתה \nבזו הכוונה ההכנה לבד, כדי שאח\"כ יכולים לעלות ע\"י שם מ\"ב, כנודע כי לא יש דבר \nבעולם שיוכל לעלות, אם לא ע\"י שם מ\"ב, ובפרט עשיה ביצירה: \n"},{"index":14,"he":"וגם תכוין, שאתה מעלה אותם מן העשיה אל היצירה ע\"ד שנתבאר בכוונת הברכה. וזה ענין \nהכוונה של ענט\"י, בתחלה תכוין שהוא בא\"א בעשיה כנ\"ל, וע\"כ יש בו י\"ג תיבות, כנגד \nי\"ג תקונים דא\"א דעשיה. אח\"כ תכוין אל כללות הברכה כנ\"ל. ואח\"כ תכוין אל ג' תיבות \nשל ענ\"י, כי ר\"ת הם עני שהוא העשיה, שהוא כנגד המלכות הנקרא עניה ודלה, ואתה מעלה \nאותה למעלה ע\"י שם מ\"ב דיצירה, שהוא ג\"פ יד, והם - יד גדולה מימין, יהו\"ה אלהינו \nיהו\"ה. ויד החזקה משמאל, חילוף הג' שמות הנז', שהם כוזו במוכסז כוזו. יד רמה \nבאמצעיתא ת\"ת, והוא ד' אותיות הוי\"ה בפשוט, וי' אותיות של מילוי שלו באלפי\"ן, כי שם \nזה ביצירה כנודע. ובכח ג' ידים אלו שהם מ\"ב, אנו מעלים ואוחזים בעשיה, להעלותן \nביצירה, והם בחי' חג\"ת. וזהו הכוונה ענט\"י ר\"ל הגבהה, כמו וינטלם וינשאם, שהוא \nהגבהה אל היצירה, ע\"י ג' הידים כנזכר, כי כן דרך הידים לאחוז ולהעלות, והרי נמשכת \n"},{"index":15,"he":"הארת פנים של היצירה בעשייה, שהוא שם מ\"ה דאלפי\"ן שהוא ביצירה כנודע. וגם צריך \nלהמשיך האחוריים של מ\"ה דיצירה בעשיה, כנודע כי האחור דיצירה שהוא שם מ\"ה, הם \nהיורדים למטה להאיר בעשייה, ולכן תכוין בר\"ת ענ\"י, שהם בגימטריא ק\"ל, שהוא אחוריים \nשל שם מ\"ה דיצירה, המאיר בעשיה, שהוא ג\"כ ר\"ת ענ\"י, שהיא עניה בעשיה כנ\"ל, כי \nהמלכות נקראת עניה, ודעתה קלה כמנין עני, לפי שמקבלת מאחוריים דזעיר, שהוא שם מ\"ה, \nשהוא ק\"ל. וזהו כוונת עליית הידים וירידתן למטה כנזכר. גם תכוין, כי יד ימין הוא \nחציו הראשון של שם הוי\"ה דמילוי המילוי דמ\"ה - יוד ואו דלת, הא אלף. ויד שמאל, הוא \nחצי האחרון של שם הוי\"ה דמ\"ה כנ\"ל, ואו אלף ואו, הא אלף. ויד אמצעית בת\"ת, הוא שורש \nהשם בעצמו, שממנו מתפשטים ב' הידים הנ\"ל, ולכן הוא באמצעית יהו\"ה, יוד הא ואו הא. \nע\"כ: \n \n"}]}
