{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-87","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":87,"title":"קטע 87","hebrewTitle":"קטע 87","segments":[{"index":1,"he":"קול י\"י חוצב - הוא הוד דעשיה, ותכוין לחסד שבהוד דז\"א דאצילות, והוא הבל ה', ואות \nו' אות ה' דמלוי מ\"ה, וג\"כ שם חק\"ב טנ\"ע, והויה זו נקודה בקיבוץ: \nקול י\"י יחיל - הוא יסוד דעשיה, ותכוין לכללות קיבוץ ה\"ח שביסוד ז\"א דאצילות, הוא \nהבל ו': \nואות א' אות ו' דמלוי מ\"ה. וג\"כ שם ו', שם יג\"ל פז\"ק, והוי\"ה נקודה שורק. קול י\"י \nיחולל - מלכות דעשיה, והוא הבל הז' ותכוין לכללות קיבוץ ה\"ח, שבעטרת יסוד דז\"א \nדאצילות, והיא כללות אותיות דמלוי מ\"ה, והוא שם שקוצי\"ת, והויה בניקוד צבאות: \nאמנם תעיין בסוד הכוונת ליל ששי, כנ\"ל פרק ב', ושם נתבאר כל אלו הכוונות, ושם \nביארנו, כי אותיות שם מ\"ב הנ\"ל, ראוי לחלק כל אות ואות לכמה חלקים כנ\"ל, ועתה צריך \nלכוין ג\"כ כך וע\"ש. וכשתגיע לשם אחרון דשם מ\"ב, תכוין לכלול בו כל הז' שמות, כי הלא \nהוא שם של שבת, וכולם נכללין בו: \nבר\"ת קול ה' על המים, שתכוין בו גי' אל\"ף למ\"ד, גי' הק\"ף, והוא אל במילוי, ושם א\"ל \n"},{"index":2,"he":"הוא בחסד. גם אל רמוז באל הכבוד הרעים, הרי ב' אל בפסוק זה. גם זה תכוין, כי הרעים \nגי' שכ\"ה, (הם נמתקים ע\"י שם אל) שהם דין, וגם ר\"ת \"הרעים \"י\"י \"על \"מים \"רבים, ר\"ת \nהרעים, והוא סוד ב' שכ\"ה, שהם דינין כפולין כנודע, והם נמתקים ע\"י שם א\"ל הנזכר \nבפסוק הנ\"ל. וסוד ב' שכ\"ה אלו, הם באמא ובברתא, או ברחל ובלאה: \nקול י\"י בכח, ר\"ת יב\"ק, הוי\"ה אלהים. קול י\"י בהדר, ר\"ת יב\"ק, הוי\"ה אהי\"ה אדנ\"י. \nקול י\"י יחיל מדבר, ר\"ת גי' קי\"ן. גם יחיל י\"י מדבר קדש, ר\"ת גי' קין. וכבר בארנו, \nכי עולין כל ניצוצי קין והבל, שירדו בקליפה, עולין עתה אל הקדושה. בס\"ת ה' למבול \nישב, ס\"ת הבל, עולין ע\"י שם יל\"י, הנרמז בר\"ת: \nאח\"כ תכוין להעלות ע\"ד הנ\"ל, ז\"ת דיצירה, ואח\"כ הג\"ר דיצירה, בג\"ת דבריאה. והטעם \nלמה בעשיה עולין ג\"ר תחלה, הוא, מפני כי בעשיה הקליפות נאחזות שם, ולכן אם היינו \nמתחילין להעלות הז\"ת תחלה, היו הקליפות דעשיה נאחזות ועולין שם, וע\"י עלייתן שם, \n"},{"index":3,"he":"היו נשארין דבוקות תמיד. אך אנו מעלין תחלה את הג\"ר, ונתוסף בהם אור גדול, ואז כאשר \nבאין הז\"ת לעלות ולהתאחז עם ג\"ר, אין יכולת בקליפה להתאחז, כי גדול אורם, ואינם \nיכולין לקבלן. האמנם אם לא היה פחד זה, היינו מעלין אותן כדרכן, שהוא ז\"ת, ואחר כך \nג\"ר, כי סדר התכללות הוא ממטה למעלה, לכן ביצירה שלא יש פחד הנ\"ל, הם עולין על \nהסדר, ז\"ת ואח\"כ ג\"ר: \nוהנה ז\"ת עולין, ע\"י כוונת השמות, שיש בז' אותיות - אהי\"ה יה\"ו, שהוא סוד מ\"ב \nדבריאה, כנודע, וכבר בארנו כוונתן במ\"א. ואחר עליית הג\"ר, שהם ג' הבו, שהם ג\"ר \nדעשיה, אז נעשו הנשמות הדרת קודש, לכן ר\"ת השתחוו \"לה' \"בהדרת, הב\"ל. ואח\"כ שעלו \nג\"ר, שהם היכל ק\"ק דיצירה, אז נאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד, כי היכל עליית היצירה \nהנקרא כבוד: \nובחול אינו מעלין ע\"י תפילתנו, אלא פנימית העולמות שהם הנשמות לבד, וחיצונית נשאר \nבמקומו. ועתה בשדה בקבלת שבת, אנו מעלין את החיצונית, ומכ\"ש הפנימית שעלו מעצמן לא \n"},{"index":4,"he":"על ידינו. אך עכ\"ז, צריך לכוין בר\"ת י\"י למבול \"ישב, ר\"ת יל\"י, ולא להעלות הנשמות, \nכי מעצמן עולין, רק שיקבלו אור גדול של הכללות שנכללו למעלה, ואחר שנכללו כנ\"ל \nלעלות מעצמן, אז אנו ממשיכין להם אור של אותו המקום אשר שם עלו על ידינו, כי במה \nשאנו מכוונים בשם יל\"י הנ\"ל, להעלות גם הנצוצי נשמות שבעמקי הקליפות שלא יוכלו \nלעלות הם עצמן, ואנו צריכין להעלותן ע\"י הכוונת הנ\"ל. (א): \nהגהה (א) צמח - אח\"כ יאמר לכה דודי. גם צ\"ל כבוד ה' עליך נגלה, מראש מקדם נסוכה, כי \nבאלפא ביתות אותיות המאוחרין אל אותיות ראש, הם שב\"ת. ובשבת עולה המלכות הנקראת \nשבת, במקום הראש. והוא יחמול עליך חמלה, גם ברנה ובצהלה. ובשבת וי\"ט יאמר גם בשמחה. \nוכל זה היה נוהג הרח\"ו ז\"ל, וכן אמרו לי החברים: \nאח\"כ תאמר ג\"פ באי כלה, ותכוין להעלות הג\"ר דיצירה, וגם זה נתבאר. אמנם כאן צריך \nשתכוין לקבל תוספות נפש כשתאמר באי כלה. ויאמר ג\"פ באי כלה, כי עולין ג\"ר דיצירה \n"},{"index":5,"he":"ונכללין בבריאה, ונעשין י\"ג ספירות בבריאה, כמנין באי כלה, כי לעולם ג\"ר דיצירה \nכשנכללין בבריאה, נעשין י\"ג ספירות דבריאה, כמנין באי כלה כמו שנתבאר: \nגם יכוין לג' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה, שהוא י\"ב אותיות והכולל כנ\"ל, אח\"כ אמור ב\"פ באי \nכלה נגד נ\"ה, אחר כך אמור באי שבת מלכתא. והענין, כי באי גי' אחד, ושלשתן הם ט\"ל, \nבסוד יו\"ד ה\"א וא\"ו. ותכוין באי א' בנצח, ב' בהוד, ג' ביסוד. אמנם כשתאמר באי ג', \nאמור שבת מלכתא, לרמוז לשבת, כי אז עולה ביסוד כלול שלשתן, נגד ש, ואז נכללין \nשלשתן. ואלו ג' באי הם בבריאה, כי משם באים ליצירה, כי המלכות עולה מיצירה לנה\"י \nדבריאה: \nגם צריך שתכוין, כמו שכוונת במקומו הבו לי\"י כנ\"ל בשם ב\"ן, ששם הוא עולם עשיה, גם \nתכוין בכאן, שאתה עתה בעולם היצירה, ואתה מעלה אותן. והנה הוא שם מ\"ה, לכן כוננו \nותרמז בא\"י שהוא גי' י\"ג, והוא כנגד שם א' היוצא משם מ\"ה, כנזכר בתיקונים ובר\"מ, \n"},{"index":6,"he":"שהוא - י\"א א\"א, שהוא ג' אלפין וי' אחת שיש בשם מ\"ה, והוא גי' אחד, כנזכר בזוהר, \nוהוא גי' י\"ג כמנין בא\"י: \nמהחברים - וצריך לכוין במזמור ב\"פ באי כלה, הבו לה' כבוד ר\"ת למפרע כלה. הבו לה' \nכבוד שמו, ר\"ת כלה, נגד ב\"פ באי כלה הנ\"ל. וב\"פ באי כלה, גי' קול, לעורר \"ת קול \nדנפיק שופר, וז\"ס קול דודי דופק: \nוהנה כשתאמר ב' פעמים באי הראשונים, תאמר אותן בקול רם, ובאי ג' בלחש, שהוא נגד \nהדעת, ולפי שאינו מכלל הי\"ס כנודע, לכן נאמר בלחש, לכן לא נזכר בתיקונים כי אם ב' \nפעמים באי כלה, לפי שהם נגד הנאמרים בקול רם, אך הג' שבלחש לא נזכר: \nכשתאמר באי כלה ג\"פ, אז תכוין ג\"פ הם כחשבון ט\"ל, שהם מלוי יה\"ו, ואז ג\"כ תכלול שם \nאהי\"ה שעולה לחשבון הזה, ואע\"פ שמלוי אהיה אינו עולה לחשבון ט\"ל, עכ\"ז אהי\"ה עולה \nיה\"ו, והרי הוא כמוהו, וז\"ס אהי\"ה כט\"ל לישראל. והנה בזה אתה כולל אהי\"ה יה\"ו, שהוא \nגי' מ\"ב דבריאה, וממנו יוצא ג\"כ שם אהי\"ה אשר אהי\"ה, שהוא שם מ\"ב דבריאה, והוא גי' \n"},{"index":7,"he":"אהי\"ה יה\"ו. ותכוין בזה להעלות רוחך מיצירה לבריאה: \nוצריך שתחשוב, איך יוצאין ז' שמות אלו מז' אותיות אלו, כנזכר בר\"מ פרשת יתרו בפסוק \nזכור את יום שבת ומהם יוצאים ז' שמות מרגלאין, וכסדר הזה יכוין בהם עתה - אלף \nדאהי\"ה היא בחסד, ויורדת בה' אחרונה דאהי\"ה, שהיא במלכות, ששם המרגלא שלה, הוא י\"ה \nאדנ\"י. והו' דיה\"ו הוא ביסוד, ועולה ויוצא מביניהם, ב' שמות מרגלאין, והם הוי\"ה \nנקודה כמשפטה, וא' דאהי\"ה, והיא בחסד, וא\"ל מו' דיה\"ו, והוא בנצח. אח\"כ ה' ראשונה \nדאהי\"ה היא בגבורה, ויורדת בה' אחרונה האמורה, וה' דיה\"ו היא בהוד, ועולה ויוצא \nמביניהם ב' שמות מרגלאין, והם הוי\"ה בניקוד אלהים. וה' ראשונה דאהי\"ה, והיא בגבורה, \nואלהים מה' דיה\"ו והוא בהוד. אח\"כ יו\"ד דאהי\"ה היא בת\"ת, ויורדת בה' אחרונה הנ\"ל, \nוי' דיה\"ו בנצח, ועולה ויוצא מביניהם ב' שמות מרגלאין, והם מצפ\"ץ, תמורות הוי\"ה \nשבבחי' חצונה דת\"ת ז\"א, ומצפ\"ץ זה יוצא מי' דאהי\"ה והוא בת\"ת. ומצפ\"ץ אחר תמורת \n"},{"index":8,"he":"הוי\"ה שבבחי' פנימית דנצח ז\"א כנודע, ומצפ\"ץ זה יוצא מי' דיה\"ו והוא ביסוד. נמצא \nסדרם אחר שיצאו הוא כך - א' דאהי\"ה, והוי\"ה בניקוד כמשפטה בחסד, ה' ראשונה דאהיה \nוהוי\"ה בניקוד אלהים בגבורה, י' דאהי\"ה ומצפ\"ץ בת\"ת, י' דיה\"ו וא\"ל בנצח. ה' דיה\"ו, \nואלהים בהוד. ו' דיה\"ו ומצפ\"ץ ביסוד. ה' אחרונה דאהי\"ה, וי\"ה אדנ\"י במלכות. ואחר \nשתצייר כל זה במחשבתך, אז תאמר ג\"פ באי כלה כנ\"ל. והנה באמרך באי כלה, יכוין לקבל \nתוספות נפש. ובברכו תוספות רוח. ובופרוס תוספות נשמה. וכל אלו הם בסוד הלילה, ואח\"כ \nבבוקר בנשמת, יכוין לתוספות נפש. ובסמיכת גאולה לתפילה, תוספות רוח, ובמוסף באי\"ה \nמקום כבודו לתוספות נשמה, וכל הג' מן ת\"ת מדת יום. אח\"כ מזמור שיר ליום השבת, תכוין \nלהעלות בריאה באצילות, לכן תכוין בהוי\"ה זו של טוב להודות לה', שהוא מליאה במילוי \nס\"ג, שהוא סוד עולם הבריאה, ועולין עתה אל האצילות. גם תכוין, כי האצילות נקרא יום \n"},{"index":9,"he":"שבת דכורא, כי משם ולמטה כולם הם עלמא דנוקבא: \nגם תכוין בר\"ת טוב להודות לה', ט\"ל, כנגד ג\"פ באי הנ\"ל, להעלות ג\"ר דבריאה, בנצח \nהוד יסוד דאצילות. אחר כך להעלות ז\"ת דבריאה באצילות, על ידי מ\"ב של מ\"ה, הרמוז \nבמלת לה', וזהו טוב להודות לה', והוא ביסוד דאצילות, כשעולה שם המלכות, ומאירה \nמנה\"י דאצילות: \nוכשתאמר מזמור שיר ליום השבת, תכוין בר\"ת שהם למשה, ואז תעלה שם הבריאה, ותכוין \nלהעלות על ידי שם בן מ\"ב דאצילות והוא הוי\"ה באלפין ומילוי דמילוי, כמו שידעת. גם \nאותיות למשה, רמז לתיקון נשמת הבל, המתגלגל במשה: \nותכוין באומרך טוב להודות לה', ר\"ת ט\"ל, שהוא סוד ג\"פ באי הנ\"ל, העולין ט\"ל, הוא \nסוד יה\"ו שבבריאה, ואתה מעלה אותו באצילות וזהו לה', כי ט\"ל הוא ר\"ת טוב להודות, \nאנו מעלין אותה לה'. ובזה ההוי\"ה של לה', תכוין לשם מ\"ב דמ\"ה: \nגם תכוין, כי עתה נתקנו ניצוצי קין, לכן תחלה נזכר שלא כתיקונו, שהוא \"קולם \"ישאו \n"},{"index":10,"he":"\"נהרות, ואח\"כ נזכר כתיקונו, \"נהרות \"קולם \"ישאו, ר\"ת נקי. גם נאוה קודש י\"י, ר\"ת \nנקי, כי עתה נתקנו נצוצותיו: \nגם תכוין בר\"ת ה' למבול ישב, ר\"ת יל\"י, והוא בעשיה, שם ב' של ע\"ב שמות. והענין, כי \nע\"ב שמות מתחלקים לו' חלקים, כנ\"ל פ\"ו. גם ה' לאורך ימים יכוין יל\"י, והוא באצילות, \nכנ\"ל פ\"ו ע\"ש באורך. גם תכוין ר\"ת למשה, כי אצילות נקרא משה, בסוד ויביאו את המשכן \nאל משה, ולמשה זה אנו מעלים את הבריאה: \nגם תכוין, כי הלא כבר בארנו בסוד ישמח משה במתנת חלקו, שכשעלה משה להר לקבל התורה, \nנתנו לו אלף חלקים של אור, שהוא סוד א' רבתי דאדם שת אנוש, וכשעשו ישראל העגל, \nנאבדו ממנו בעון ישראל. ואז נשאר לו חלק א' לבד מכל האלף חלקים, לכן א' דויקרא \nזעירא. אמנם משה לא חטא לשיאבדו ממנו, רק בעון ישראל היה זה, לכך הקב\"ה משלים אותן \nאליו משל ישראל, והם הכתרים והאורות שהם עדיים של ישראל, שנתנצלו מהם בחורב, ונטלם \n"},{"index":11,"he":"משה אח\"כ, להשלים מה שנחסר לו בעבורם. אמנם בכל ערב שבת בלילה, חוזר משה ומקבל האלף \nחלקים שאבד, ולוקחם בסוד תוספות שבת, ואז מחזיר הכתרים של ישראל להם, ומאלו הכתרים \nיורשים ישראל תוספות שבת בכל ע\"ש, וז\"ס ישמח משה, פי' - כי משה שמח במתנת חלקו, \nפי', כי ביום השבת נותנין לו במתנה, אותו חלק שניטל ממנו, והוא שמח במה שהוחזר לו, \nוביאור הדבר ישמח משה, פשיטא ששמח בו: \nאך הסוד הוא, לומר, שאינו רוצה להשאר באותן הכתרים שלקח מישראל, כי כיון שנתמלא לו \nחלקו, שהוא שמח בחלקו, ואינו מתאוה לחלקן של ישראל, ואז חוזר ליתן לישראל חלקיהם, \nואינו אומר אחר שאני לא חטאתי, והם חטאו, וכבר זכיתי בחלקיהן, א\"כ אקח חלקיהם ואת \nשלי. אמנם הוא שמח בחלקו, ומחזיר להם חלקם, כי הלא עבד נאמן קראת לו, לכן אותן \nהכתרים של ישראל שהוא פקדון בידו, הוא מחזיר לבעליהן, וזהו עבד נאמן קראת לו. וביאר \nמהו מתנת חלקו, ואמר, שהוא הכליל תפארת אשר בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני, \n"},{"index":12,"he":"ונאבדה ממנו ברדתו מן ההר, ושני לוחות אבנים הוריד בידו לבד, וניטל ממנו אותו כליל \nתפארת זו, שהוא מתנת חלקו, שלוקח עתה ביום השבת: \nונחזור לענין, כי הלא בכל ערב שבת, מקבלין ישראל תוספות נשמה, מן אותו חלק שנטל \nמשה. וזהו שתכוין במלת למשה, שבר\"ת של מזמור שיר ליום השבת. ותכוין שבשבת ראוי \nלשורר ולזמר, כי ניתן חלקו למשה בימי החול, ואז יורשין ממנו תוספות שבת של חלקנו: \nגם תכוין, כי משה ע\"י שהוא זריז בענין זה בכל ערב שבת, ולהעלות כל הנשמות הנתונות \nבקליפה ואינן יכולין לעלות, או הנשמות של כל בני אדם שאין להם זכות לעלות, הנה משה \nיורד בכל ערב שבת, וכמה צדיקים עמו כפי בחינתם, ומעלה את כל הנשמות למעלה, בין \nהנשמות של מתים, ובין נשמות של חיים: \nטוב להודות לה', כבר נתבאר לעיל כוונתו, להעלות ג\"ר, ואחר כך ז' תחתונות. ושם \nבארנו, כי תכוין דהוי\"ה זו של טוב להודות לה', בשם מ\"ב דאצילות, גדול מס\"ג דבריאה, \n"},{"index":13,"he":"לכן ב' כוונת אמיתות ביחד: \nבפרוח רשעים כמו עשב וכו' - זה תבין ממה שכתוב בזהר, שבהאי יומא איהו גלגולא \nדנשמתין, וסוד הדבר, כי בערב שבת אז כל הנשמות אפילו אותן שבקליפות, הם עולין להכלל \nלמעלה, ולא כל הנשמות זוכין לעלות, ונדונין במעשיהם, אם ראוין לעלות אם לאו. ואז \nנקרא גלגולא דנשמתין, כי הם מתגלגלין אלו לכאן ואלו לכאן, ונדונין במעשיהם אם ראוים \nלעלות אז, לכן נקרא גלגולא דנשמתין. לכן נזכיר ענין הרשעים והצדיקים במזמור שיר \nליום השבת, ואומר בפרוח רשעים להשמידם, כי ביום השבת אין להם מנוחה. אך הצדיקים הם \nכתמר יפרח, והם פורחים כתמר לעלות אל האור המוכן להם, וז\"ס צדיק כתמר יפרח שתולים \nוכו'. גם יש בחינת גלגול באופן אחר, כי יש נשמות שעולות מן ג\"ע הארץ למעלה כנזכר \nבזוהר. ויש נשמות שיורדות להיות בסוד תוספות שבת אל הצדיקים שבעה\"ז. י\"י מלך גאות \nלבש - הוא סוד אותן השערות והנימין עלאין, דברישא דעתיקא, דכולם בסוד קדוש, כנזכר \n"},{"index":14,"he":"באדרא, שהם עולין כמנין קדוש. ושם בארנו כי הם סוד של ע\"ב, כי הד' יודין כולם כ\"א \nכלול מי' הם ת', וי' אותיות המילוי הם ת\"י, כחשבון קדוש. אמנם מאותן השערות מתלבשים \nאבא ואמא, וגם הזעיר אנפין, וזה סוד גאות לבש. כי גאות גי' קדוש כמ\"ש: \nוא\"וא הם בסוד יום השבת כנ\"ל, בסוד ושמרתם את השבת כי קודש הוא, כי כשעלה הז\"א עד \nמקום או\"א, אז נקרא קודש, ועלייתו הוא ביום השבת. נמצא מתלבש הז\"א באותן השערות \nדא\"א, דוגמא מה שהיו אבא ואמא מתלבשים בו בימי החול. וזהו מקולות מים רבים, פי' - \nכי הלא השערות הם סוד הצינורות, המושכים הארה ממוח דעתיקא, ועובר האור דרך צנורות, \nכי השער הוא חלל בפנים, והוא מושך הארה שבפנים. ואח\"כ מפי השער היוצא לחוץ, יוצא \nמעיין אחד מים, ואלו נקראו מעינות וצינורות ונהרות: \nאמנם כל עיקר שער, הוא גבורה ודין כנודע. והענין - כי כל שער יונק מגבורה עליונה. \nוהנה סיום קוצי דשערי דא\"א, מגיע עד ראשי הז\"א, ואז בסיום אותן השערות, הם פיות של \n"},{"index":15,"he":"נהרות היוצאין מהם המים, שינקו מן מוחא דעתיקא, אמנם להיותן סוד גבורות, לזה אמר \nמקולות מים, כי מים רבים הם סוד מ\"ן דמנצפ\"ך, וכן ר\"ת גימ' מנצפך פ\"ר: \nאמנם האורות מן השערות אלו העליונים דעתיקא, נתונים לאו\"א, וביום השבת עולה הז\"א עד \nמקומן, ולוקחן. ותחילה לוקח הארה המגיע לאימא, ואח\"כ עולה יותר ולוקח האורות דאבא, \nכי הלא היא מלמטה למעלה. וזה אדירים משברי ים, ר\"ת אמי. אח\"כ אומר אדיר במרום י\"י, \nר\"ת אבי. כי תחלה לוקח מאמא, ואח\"כ מאבא. וכבר נתבאר זה במקום חר כשתאמר מקולות מים \nרבים, תכוין כי במזמור זה, הנך עומד באצילות, והנה גם כן בכאן יש שם מ\"ב, המעלה את \nעולם הבריאה. וזהו מקולות מים רבים, הם סוד ז' קולות שם מ\"ב כנודע, אשר הוא יוצא \nמאבא ואמא, כי לעולם שם מ\"ב הוא ברישא דמלכא, באבא ואמא, הנקראים מים רבים. ואלו \nהקולות נמשכין ממים רבים, שהם אבא ואמא, ונרמזין בר\"ת אדירים משברי ים, אמי. אדיר \n"},{"index":16,"he":"במרום י\"י, אבי. אמנם סוד קולות אלו, נמשכין מסוד השערות, שהם אבא ואמא כנודע. וזהו \nאדיר במרום י\"י, שהוא סוד אדרת שער, ואדרת אמונה, כי כבר ידעת שאו\"א במזלא אתכלילן, \nוהמזל נעשה להם אדרת שער. וע\"י קולות אלו, תעלה הבריאה באצילות: \nבאומרך ה' לאורך ימים, תכוין - כי יש בפנים עליונים ש\"ע נהורין, ומהם לוקח ז\"א ק\"ן \nנהורין, ונשארין באו\"א כמנין ארך, לכן לארך חסר, להורות ארך נהורין הנ\"ל, כנודע \nבקבלת שבת. גם תכוין, כי עתה ניתקנו ניצוצות קין, לכן תחלה נזכר שלא כסדרן, שהוא \nנהרות קולם ישאו, ראשי תיבות אותיות נקי וקין מהופך. גם אחר כך נאוה קודש י\"י, ראשי \nתיבות נקי. ואחר כך נזכר כתיקונו, שהוא קולם ישאו נהרות, כי בעלות הבריאה באצילות, \nניתקנו ניצוצין, ונתיישר שמו: \nואחר תשלום כל הסדר, יכוין לשם ע\"ב דיודין, כי כבר ידעת כי עד עתה כוננו במ\"ה וס\"ג \nוב\"ן כנ\"ל, ועתה תכוין בשם זה דאצילות, לומר כי כבר הגעת עד האצילות, וכל העולמות \n"},{"index":17,"he":"אלו עד שם, ונכללו שם. אמנם להיות הוי\"ה זו באצילות, יש לה מעלה אחרת, שתכוין בכל \nאות ואות, בנקודת קמץ: \nואחר שהעלה בריאה באצילות בטוב להודות, יכוין לקבל שפע וקדושה מן האלף עולמות, \nשיוצאין ונוצצין מבינה. ואלו האלף הם סוד ז' מרגלאין, שהם ז' שמות הנרמז בבריאה \nבאהי\"ה יה\"ו, שהם סוד שבת. והם עולין גי' תתמ\"ט, ועם הכוונה שכוונת ע\"ש בטבילה, \nאהיה דההין גי' מקוה, ועם תתמ\"ט הרי אלף. ועי\"ז יזכה לתוספות שבת, נר\"ן בשבת, ואלו \nמתקיימין באדם בשבת: \nאח\"כ ילך לביתו, ובבואך מהשדה ותכנס לבית, ותתעטף בטלית מצויצת, תקיף את השולחן, \nותעשה כל הסדר הנ\"ל, ותמיד תהיה מקיף השולחן, עד כמה פעמים, עד שתגמור כל הסדר \nשאמרת בשדה, רק שתכוין, כי שם בשדה הוא סוד חיצוניות של נה\"י דז\"א כנודע, ועתה הוא \nסוד א\"מ אל החיצונית הנ\"ל: \nותאמר ד' פרקים ממסכת שבת, נגד ד' אותיות אדנ\"י, כי הם תכשיטי הכלה. גם יהיה לך ד' \n"},{"index":18,"he":"בגדי לבן, נגד ד' אותיות הוי\"ה כנודע, ואלה הבגדים הם סוד א\"מ מבחוץ, והוא סוד \nהמלבושים, ותכוין לא\"מ של חיצונית שקבלו בשדה כנ\"ל: \nואח\"כ באור הנר שברכו עליו בשבת, ותכוין כי הלא נודע, כי א\"ל אדנ\"י הוא במלכות \nהנוקבא, בהיותה בחול, אמנם כאשר תעלה ממקומה, יהיו בה שמות אחרים יותר מעולים, כפי \nהמדרגות אשר תעלה בכל יום שבת, וזכור זה שאמרנו שנתבאר בו כמה פרטים. ואמנם עתה כבר \nיש תוספות שבת, וא\"כ בוודאי עלתה המלכות יותר למעלה, לכן תכוון כי עתה יש לה שם אחר \nגדול מן הראשון, והוא, כי שם אל ממולא, כי אלף למד אדנ\"י גי' נ\"ר, כי כבר ידעת שנר \nשבת רומז במלכות, שיש לה עתה שם זה, שהוא גי' נר. ואז תכוין ג\"כ, כי ג' יחודים - \nהוי\"ה אהי\"ה, הוי\"ה אלהים, הויה אדנ\"י, שהוא גי' נ\"ר. ונלע\"ד ששמעתי, כי אלו ב' \nכוונות של נר, הם סוד ב' נרות של שבת, כנזכר בתיקונים: \nותלך לבה\"כ לערבית, וכשאומר ברכו, יכוין להיכל ק\"ק דיצירה בבריאה, וז\"ס תוספות רוח, \n"},{"index":19,"he":"לכן יכוין עתה בתוספות רוח לקבלו עתה, והם ממש בבריאה שהוא מברכה דקריאת שמע כנודע. \nוהנה אין בהם תוספות רק עד היכל ק\"ק, שהוא ברכת השכיבנו, כי אנו מוסיפים ופרוס, כי \nשם סוד סוכת שלום, בהיכל ז' דבריאה, ואז חוזר אותו ההיכל עצמו להיות אצילות, וזו \nתוספות נשמה, לכן תכוין בופרוס לקבל תוספות נשמה, אך עכ\"ז להורות כי יש יותר קדושה \nעתה בליל שבת, שאנו אומרים ברכת ק\"ש בנועם גדול, בסוד נועם הנמשך מהבינה: \n \n"}]}
