{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-93","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":93,"title":"שער השבת - פרק יט:","hebrewTitle":"שער השבת - פרק יט:","segments":[{"index":1,"he":"שער השבת - פרק יט:\nמע\"ח, טעם שאין תפילין בשבת, כבר בארנו, כי המוחין דזעיר אנפין כשיוצאין מבינה הם \nד', והם סוד מ' דצלם. ואחר כך נכנסין בנצח הוד יסוד דתבונה, ונעשין ג', והם סוד \nמגדל הפורח באויר. כי אז בחי' לאה, אשר שם סוד מלכות דתבונה, ומקבלת האור שהוא סמוך \nליסוד, וקוצי דשערי דאריך אנפין בטש שם, ונעשין שם תפילין בכח, שם באותו הצלם, כמו \nשכתוב בזוהר, כי בעבור צלם של ב\"ו, יש בו צלם אחר רוחני, וזה סוד אך בצלם יתהלך \nאיש, שאותו צלם הוא מגדל הפורח באויר, כעוף הפורח ועובר: \nוהנה כמו שלמטה בסוד צ' דצלם, שכבר יש בהם מלכות דתבונה, משא\"כ במ' דצלם שלא נתלבשו \nהמוחין עדיין, אך בל' של צלם, בטש קוצי דשערי דאריך אנפין, ויצאו תפילין בכח ובדקות \nדק ביותר משל מעלה, ואז נעשה גם כן לאה בסוד אור פנימי, ואלו הם סוד התפילין של \nשבת, שהם למעלה מן הראש, שהם ל' דצלם. וכשבא שבת בא פנים חדשות, שהם אלו המוחין \n"},{"index":2,"he":"שבסוד ל' דצלם שהיו למעלה בראשו בסוד תפילין. ועתה בשבת נכנסו בראשו, ונעשין מוחין \nחדשים לאחד מהבחינות, והם פנימים עתה, ולזה אין אנו מניחין תפילין בשבת, כי התפילין \nנעשין מוחין פנימים, ובתחלה היו מקיפים לזעיר אנפין, והיו בבחינת אור פנימי ללאה. \nוכבר נודע, כי התפילין הם מבחי' חיי המלך, כי המלך הוא זעיר אנפין, והחיים נמשכין \nלו מבינה, כי אהי\"ה הוי\"ה אהיה כמנין חיים, כנזכר בכוונת המניח תפילין, והוא בנשמת \nכל חי רמוז כאמור, כי הנשמה היא מבינה, וכ\"ל ח\"י כמנין חיי\"ם, והם תמורת התפילין \nשהם חיי המלך כנ\"ל: \nמהחברים - בשחרית משכים לבה\"כ, ואומר קרבנות וברכות כשאר ימי השבוע, ואסור לדבר \nבבה\"כ דבר חול בשבת. ואח\"כ אומרים הודו לה', כי שבח זה משבח השמש במסעותו, שנוסע \nוהאיר העולם, ואומרים אותו בניגון, בקול רם וערב, וישראל משבחים להקב\"ה עם השמש, \nשנאמר יראוך עם שמש. וסדר זה סדרם דוד, לאומרו לפני אדון י\"י בכל יום, והלוים היו \n"},{"index":3,"he":"משוררין אותו למטה לפני הארון, וג\"כ אהרן והלוים כ\"כ למעלה משוררין אותו לפני ארון \nהברית אדון כל הארץ. והניגון מתחיל בכאן, לפי שנכנס בחלל יצירה, ועולם יצירה יותר \nלמעלה ממה שהיה: \nואח\"כ רננו צדיקים, וקודם לכן יאמר השמים מספרים, לפי שאין אומרים אותו אלא בשבת, \nלפיכך תמצא בו ו' הויו\"ת, נגד ו', והם ו\"ק. אח\"כ רננו צדיקים, נגד צדיק. ובמזמור \nהשמים יש י\"ג פסוקים נגד י\"ג מדות המנויות בו. ובמזמור רננו, יש כ\"ב פסוקים נגד \nאותיות התורה, נגד ב\"ך צרינו ננגח. כי ב\"ך ארוץ גדוד. ויש קס\"א תיבין, נגד אהיה \nדיודין: \nאח\"כ לדוד בשנותו האדם את טעמו וריחו לפני אבימלך שבשמים, מלך העולם, ונשתנה טעמו \nשהיה לו בחול, אז ויגרשהו לסמא\"ל וילך, וזה השבח הוא באל\"ף בי\"ת, והם כ\"ב פסוקים \nנגד אותיות התורה, ויש קס\"א תיבין נגד אהי\"ה דיודין: \nואחר כך תפלה למשה, שרומז לזעיר אנפין, כבוד ישראל, שמזווג עם לאה. ויש ר\"ת \"למשה \n"},{"index":4,"he":"\"איש \"האלהים, לאה. ומזדווג עם לאה משה, שהוא לפניו, ואמר איש האלהים, כמו איש \nנעמי, ופורש ימינו ושמאלו לקבל תפלה שלו, פי' הכלה שלו, כלת משה, כמ\"ש שמאלו תחת \nלראשי וכו'. והם פנים בפנים, ואז מריק הוא עליה נועם ברכותיה, שהוא בשלימותו, ואין \nהברכה שורה אלא על דבר שלם: \nאחר כך אומרים ויהי נועם, שהוא סוד נועם עליון הבאה מנעמי. ונוהגין לומר שיר של \nפגעים, ואחריו שירו לי\"י שיר חדש, רמוז לוישרנה הפרות בדרך, אמרו רז\"ל מלמד שהיו \nהפרות משוררות, ואומרות שירו לה' שיר חדש. וזה רמוז בסוד חיות נושאות הכסא, וי\"ב \nבקר הם פרות הבשן, היוצאים מפרה אדומה, והם תחת הים הנחושת, ג' לכל רוח. וכאשר נשאו \nארון הברית למעלה לחברו שם, אז אומרים שבח זה תמיד. ונקרא חדש, על שם שמתחדשין \nבחידוש הירח, וזהו חדש. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, התעוררות ימין ושמאל, כשמעלין \nהארון לבית שמש, בסוד כי שמש ומגן י\"י צבאות: \n"},{"index":5,"he":"אחר כך שיר למעלות באות ל', לפי שרומז למלכות שניקנית בל' מעלות. אשא עיני אל \nההרים, הם אבות הנקראים הרים כי שם תשוקתם לעלות. מאין יבא עזרי, מצד אריך אנפין \nהנקרא אין, וחכמה גם כן נקרא אין, שמקבלת מאין, כמ\"ש והחכמה מאין תמצא. ויש בזה \nהשבח ו' פעמים שמירה, נגד ו' קצוות, בסוד ה' גדול. וביום השבת היא מתחברת עם בעלה, \nבסוד האבות עולם, וברחמיו מאציל עליהם מלמעלה שפע הברכות, ובזה היא נשמרת מכל רע, \nלא יבוא בה ערל וטמא: \nאחר כך שיר המעלות שמחתי, שבח זה אמר דוד על מלכות, ואמר ירושלים הבנויה, וכי \nירושלים יש למעלה, אין, שנאמר ירושלים וכו', ששם שבטי יה, נגד י\"ב גבולי אלכסון, \nוהם מעיינות מים היוצאין מעין משפט, וכנגדן י\"ב בקר. כסאות לבית דוד, הכל ביחוד \nאחד, צדק ושלום נשקו, וזה אבקשה טוב לך: \nאחר כך אליך נשאתי, שבח זה ישראל למטה אומרים אותו, נגד הכלה, לכן ה' דהיושבי \nמיותר, יושבי מיבעי ליה, אלא רמוז לה' אחרונה שהיא כלה: \n"},{"index":6,"he":"אחר כך לולי י\"י, דוד המלך ע\"ה אמר על הגאולה העתידה, שאז יאמרו ישראל לולא י\"י \nשהיה לנו בקום עלינו אדם בליעל, אזי המים שטפונו. ברוך י\"י שלא נתננו טרף לשניהם, \nלשניהם לא כתיב אלא לשיניהם, ויתקיים מקרא שכתוב בלע המות לנצח. ולפי שבשבת דוגמת \nעולם הבא, עולם שכולו שבת, נחלה בלי מצרים, וגם כן רמוז לכלה שנמלטה מהמצרים שלה, \nמאותו רשות, ונכנסה ברשות הקדוש, כשקידש היום בערב שבת: \nאח\"כ הללויה, שכולל ב' - י\"ה שהם חתן וכלה, הלל ויה, יה\"ו הוא ת\"ת, הלל אדני. ושם \nבשבח זה כ' פסוקים, נגד י\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וז' קולות, ויש בהן קס\"ה \nאותיות, ר\"ל תיבות קס\"א נגד אהי\"ה דיודין, וד' אותיות השורש. אח\"כ הודו לה', יש בו \nכ\"ו פסוקים נגד הויה, ויכוין בהודו עד ויוצא ישראל, ביוד של הוי\"ה. ומפסוק ויוצא \nישראל, עד למוליך, בה' של הויה. ומפסוק למוליך, עד נחלה לישראל, באות ו' של השם. \nומפסוק נחלה עד הודו לאל השמים, ה' אחרונה: \n"},{"index":7,"he":"ומכאן חוזר ואומר ב\"ש, מזמור שיר ליום השבת, ויש בזה השבח קי\"ב תיבין, נגד יב\"ק, \nשהם ג' שמות אהיה הויה אדני, ויש בו י\"ו פסוקים, נגד ט' נקודות התורה, הרמוזים בט' \nהויות, מכתר עד יסוד, כי המלכות אין לה ניקוד קבוע, אבל היא כלולה מכולן, וז' קולות \nשהתורה ניתנית בהן. אח\"כ אומרים עד ישתבח, ע\"כ): \nועתה נבאר יום שבת, ובו יבואר ענין שחרית דשבת, עד סוף עמידה. דע כשמתחילין לומר \nקרבנות, עד נשמת כל חי, נכנסין ברישא דז\"א מקיפין שניים דמ' דצלם דאמא, כולו נכנס \nבפעם אחת, ובנשמת כל חי אז נכנסין המקיפין מ' דצלם אבא, וז\"ס נשמת כל חי, ר\"ת גי' \nע\"ח, ג' הויות, שהם חב\"ד דמקיף דמ' דצלם אבא, ונכנסין בפעם אחת, ואז תכוין לקבל \nתוספות נפש דבחי' קדושת היום דכורא, כי נר\"נ של הלילה, כולם נוקבא, וביום הם \nהדכורין: \nוסוד נשמת כל חי, הוא תוספות קדושה דבריאה, ואין תוספות רק בג' היכלות לבד, שהם ג' \nחלוקות - מן יוצר אור עד אין כערכך, ומן אין כערכך עד אל אדון, ומן אל אדון עד \n"},{"index":8,"he":"תתברך, הרי ג' חלוקות. וכבר בארנו ענינו, כי הרי אלו היכלות של יוצר דחול, הם ז' \nהיכלי ז\"א. אבל בשבת, נפתחין היכלי שבת, והם היכלי דאו\"א דבריאה, ואז עולין ההיכלי \nז\"א, ונכללין שם, ומקבלין משם תוספות. אמנם ז' היכלי דאו\"א, הם ז\"פ הכל, כנזכר כאן \n- ובורא את הכל, הכל יודוך, והכל ישבחוך, והכל יאמרו, הכל ירוממוך סלה, יוצר הכל: \nאמנם לא כל היכלי ז\"א עולין, רק ג' לבדם, שהם יותר חסדים ממותקים מכולם, א' הוא \nהיכל היסוד, הנקרא לבנת הספיר, והוא מן יוצר עד אין כערכך, אחר כך היכל רצון שהוא \nת\"ת, והוא אין כערכך. אח\"כ היכל אהבה שהוא חסד, שהוא אל אדון. אך היכל שכנגד הנצח, \nאע\"פ שהוא קו ימין, אינו עולה, כי הוא קשור עם הוד, תרי פלגי גופא, ולכן הוא דין, \nוגם כי הוא לבר מגופא: \nוהנה היכל לבנת הספיר דיסוד ז\"א, עולה בשבת למעלה מכל ז' היכלין דאו\"א, עד היכל \nאהבה, ומקבל משם אור, והם ו\"פ הכל, והם מלמטה למעלה, מן יסוד עד חסד, והרי נקשר \n"},{"index":9,"he":"היסוד בהיכל אהבה העליון. וז' היכלי או\"א, נקראו ז' הסריסים כנודע: \nוהנה ז\"פ הכל, הם על הסדר מלמטה למעלה, מיסוד עד חסד, כיצד - ובורא את הכל, היכל \nלבנת הספיר, דיסוד ז\"א שעולה להיכל לבנת הספיר דאו\"א. בהכול יודוך, עולה להיכל עצם \nהשמים. בהכל ישבחוך, עולה להיכל נוגה. והכל יאמרו, להיכל רצון. בהכל ירוממוך, להיכל \nזכות. ביוצר הכל, להיכל אהבה. והטעם שנקרא כל אחד כל, כי כל אחד כלול מנ' שערי \nבינה, הנפתחים בשבת, כמנין כל: \nמהחברים - ויתחיל נשמת כל חי, וס\"ת תלי, הידוע אצל בעלי תכונה. ומכאן רמז לסוד \nהנשמות הפרודות מח\"י עולמים, מברכין ישראל שם הנכבד, ג\"כ הצדיק מברך אותו למעלה, \nוהכלה נמצא שהיא כלולה מב' צדיקים, מן צדיק של מעלה, ומצדיק של מטה. וסימן צדיקים \nירשו ארץ, לפי שאחיזתן מצדיק עליון, מוכתר בתוספת ברכה של מעלה, ומלכות ג\"כ מתברכת \nמהנשמות הפורחת מחי עולמים, והיא כלולה בכל, ומברכין אותה מ\"ה תיבין, מן ואלו פינו, \n"},{"index":10,"he":"והם מן נשמת עד לבדך אנו מודים, שם מ\"ה תיבין, כנזכר זהר אח\"כ ישתבח בחלל הבריאה. \nוהקדיש ג\"כ. ומשם ואילך ברכת יוצר עולם הבריאה: \nמהחברים - כוונת כי לעולם חסדו, הנה כולם מסתיימין בחסדו, שהם ג' הויות שבמזלא, \nשהחסד עליון מתפשט בהו. וחסדים הללו נקראים חסד דלגאו, לכן יש לכוין בי' פסוקים \nראשונים, יוד בקמץ של הויה דא\"א, ובה' פסוקים הי קמוצה, בו' פסוקים, יוד קמוצה. \nובחמשה פסוקים, הי קמוצה. כי נקודת קמץ בכתר, בסוד חסד, וקמץ הכהן: \nנשמת כ\"ל ח\"י, גי' חיים, זהו תמורת תפילין, הנקרא חיי המלך. וזהו נשמה, כי בינה הוא \nבחי' נשמה, ונקרא חיי ז\"א, שהוא חיי המלך: \nבפי ישרים - הם ד' שיטות, כל שיטה בת ג' תיבות, והם נגד ד' רגלי המרכבה, כ\"א כלול \nמג', בסוד י\"ב מלאכים, הנזכר פרשת ויצא דקמ\"ט, ויש לכוין בהם גם בהאל בתעצומות י' \nתיבין, ובהמלך ו', ובשוכן עד ה', הם נגד אבא וז\"א ואמא, ונוקבא כלולה באמא: \n"},{"index":11,"he":"אל אדון - בכאן תכוין, שהמלכות נקראת אל אדני, ונתוסף בה קדושה ונעשית אדנ\"י \nבמילוי, תרע\"א, והנה אל עם אדנ\"י במלואו, גי' שבת, כי עתה הוא קדושת יום שבת ממש, \nוזהו אל אדון אל אדני, רק שאדני נוקבא, ואדון דכורא. והנה כאשר תמלא אדנ\"י הוא \nתרע\"א עם אל גי' שבת, וזהו אל אדון: \nדע, כי ז' היכלי דיוצר דחול, הם ז' היכלי דז\"א דבריאה, ונכללין בהון היכלי דנוקבא, \nוהם נקראים ז' נערות אסתר. אך יש היכלי אבא ואמא, ואלו נפתחין ביום השבת. אמנם \nהיסוד של ז\"א דבריאה, שהוא היכל ראשון, עלה בשבת למעלה מכל ז' היכלין שלו, והוא \nמתעלה למעלה, עד היכל אהבה, ועולה עד שם ממטה למעלה, ומקבל משם אור, וזהו ברכות \nיוצר אור, שהוא כנגד יסוד דז\"א, ועולה כל ז' היכלות עליונים ממטה למעלה, והם ז\"פ \nהכל הנזכר ביוצר של שבת, והם בסוד ממטה למעלה, מן היסוד עד למעלה בחסד, והרי נקשר \nהיסוד בהיכל אהבה העליון: \nאח\"כ אין כערכך, הוא היכל הרצון התחתון, שנקשר למטה, ואיני זוכר יותר. אמנם היכלי \n"},{"index":12,"he":"זו\"ן, הם נקראו שבע נערות אסתר, כי הם נוקבין בערך של אבא ואמא, שהם נקראים שבעת \nהסריסים המשרתים לפני המלך. ביוצר של שבת, אנו אומרים ז\"פ הכל, והם על סדר ממטה \nלמעלה. מיסוד עד החסד. כיצד - בורא את הכל, הוא יסוד. הכל יודוך, הוד. והכל ישבחוך, \nנצח. והכל יאמרו, ת\"ת. הכל ירוממוך, גבורה. יוצר הכל, חסד. כי כל אחד מו\"ק אלו, \nכלול מנ' שערי בינה, אשר נפתחין בשבת, דוגמת אל אדון. (א): \nהגהה (א) צמח - ויאמר ב\"ש בלי שנוי, ובב' ציצית בידו. באל אדון, יאמר דעת ותבונה \nסובבים הודו, ולא אותו. ויאמר שרפים וחיות ואופני הקודש, שהם ג' עולמות- בריאה, \nשרפים. יצירה, חיות. אופנים, עשיה. וכ\"כ בתרומה בזוהר דקל\"ה: \nבין גאולה לתפילה, אחר אומרך אדני שפתי תפתח, תכוין לקבל תוספות הרוח מעלמא דדכורא, \nשהוא יום השבת כנ\"ל, כי הרוח שמקבלת בלילה היא מנוקבא, ולכן בין גאולה לתפילה, \nתכוין תוספות הרוח: \nדע, כי עשייה סוד הלילה, ויצירה ו' ימי החול, והבריאה יום השבת. וזהו מ\"ש, ביום \n"},{"index":13,"he":"השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וסוד הבריאה, שהוא שם אהי\"ה יה\"ו, והענין - כי \nהמלכות היא שביעי, והיא רביעי, מעילא לתתא, ומתתא לעילא. לפי שהיא יושבת בסוד נקודה \nמאחורי הת\"ת, וא\"כ אם נמנה מעילא לתתא, תהיה רביעי, חסד גבורה ת\"ת ומלכות, ואם נמנה \nמתתא לעילא, ג\"כ תהיה רביעי, יסוד הוד נצח ומלכות. וכן הם ו' ימי המעשה, כשתמנה ג' \nימים קודם שבת, השבת רביעי. גם ג' ימים אחר שבת, והשבת רביעי. באופן שלעולם הוא \nרביעי ושביעי, וז\"ס אהי\"ה יה\"ו, כי הם מאירין במלכות להעלותה. כיצד - ג' אותיות \nראשונות, שהם אה\"י, הם חג\"ת, וה' אחרונה מלכות. וג' אותיות יה\"ו, הם נה\"י, וע\"י ז' \nאלו שבבריאה, מעלין המלכות לבריאה, ואח\"כ הבריאה שהוא יום השבת, עולה באצילות: \nענין אהי\"ה יה\"ו שצריך לכוין בהן בכל ז' ברכות של תפילה דשבת, דע, כי כפי ערך עליית \nזו\"נ דרך אותן המדרגות כמו שהודעתיך, כן אלו אותיות הנ\"ל צריך לכוין בהם, כפי \n"},{"index":14,"he":"המדרגות והמעלות שעלו עד שם, בבחי' אלו עצמן שהם למטה, והבן: \nאח\"כ בעמידה בלחש, אז מתחיל הז\"א לעלות באו\"א עלאין, והוא עולה בג\"ת שלהן. והנה רחל \nהיתה בלילה בג\"ת של ז\"א, ועתה עולה בג\"א דז\"א, אחר שעתה עולה הז\"א בג\"ת דאו\"א, נמצא \nשהוא עדיין בג\"ת שלו, והזווג הוא יעקב ורחל: \nאח\"כ בחזרת עמידה, עולה ז\"א בג\"א דאבא, ועולה רחל בג\"ת של ז\"א של עתה, שהיו תחלה \nג\"ר של ז\"א. נמצא כי רחל עתה נגדלת וגבוהה, כשיעור שהיה ז\"א תחלה. וכבר ידעת, כי \nבכל מקום שיש קדושה, נשאר הרושם שם במקומו, והנה רושם ז\"א נשאר שם תמיד, ובפרט עם \nמה שבארנו שאין עולה בשבת רק הכלים ולא העצמות כנ\"ל, נמצא כי יעקב הוא מלביש כנ\"ל \nלמקום הז\"א עצמו כשיעור כולו, ורחל ארוכה כמוהו לגמרי, ואז מזדווגת רחל עם יעקב, \nאשר זווג זה נחשב ממש כאלו זווג ז\"א עם רחל ממש: \nוהנה כשתתחיל עמידה דלחש, אחר אומרך אדני שפתי וכו', תכוין לקבל תוספות הרוח מבחי' \n"},{"index":15,"he":"יום שבת בבוקר. בעמידה דלחש תכוין, כי אז הת\"ת עולה מנה\"י שבו, שיורד בלילה להדבק \nשם במלכות, והוא עולה בבקר לנה\"י דאו\"א, להיות לו מוחין ג\"כ למלכות. אמנם המלכות \nעולה ג\"כ אל חג\"ת שבז\"א. והענין, כי אחר שהז\"א מתעלה בג' מדרגות בנה\"י דאו\"א, נמצא \nכי חג\"ת שלו הם עתה בסוד נה\"י, ולכן עלה עתה המלכות עד שם, להיות לה מוחין משם. \nובחזרת עמידה, אז מתעלה ג' שהם חב\"ד של הז\"א, ואז היא שוה כמוהו. ובתפילת שחרית \nבלחש, אז עולה הת\"ת בנה\"י דאו\"א, ונעשין לו מוחין, וג' אמצעים הם סוד נה\"י דדכורא, \nשהיו תחלה נה\"י ועתה חג\"ת, שעלה ז\"א ג' מדרגות אחרים. נמצא מה שהיה לו תחלה חג\"ת, \nהם נה\"י, ואז עולה נוקבא שם, בסוד ג' מוחין לה. ובחזרת תפילת שחרית עולה הז\"א בחג\"ת \nדאו\"א בג\"ר, והנוקבא עולה לנה\"י שבמקום חב\"ד. נמצא כי אחר שעלה ג' מדרגות אחרים, \nנמצא כי מה שהיה לו בתחלה חב\"ד, הם עתה נה\"י, ושם עולה מלכות בג\"ת: \n"},{"index":16,"he":"ישמח משה, כבר הודעתיך, כי בתפילת שחרית בלחש, עולה ת\"ת עד נה\"י דאו\"א, ונעשין לו \nסוד מוחין, וזה סוד ישמח משה, והוא ת\"ת, במתנת חלקו, שהם המוחין הנ\"ל. אמנם בחול \nאינם רק בסוד עבד מטטרו\"ן, כי על ידו מזדווג בחול כנודע, וזה כי עבד נאמן קראת לו, \nאבל עתה ישמח משה: \nענין ישמח משה, כבר נתבאר לעיל, במזמור שיר ליום השבת ע\"ש. גם סוד הענין הוא, כי \nמשה הזה הוא סוד הז\"א, והנה עתה הוא תחלת עלייתו באבא, כי כל מה שקיבל עד עתה, היה \nמחלקו ממש, בסוד הצלם והמקיפין שלו. אך עתה התחיל לעלות בירושת אביו ואמו, בג' \nתחתונות שלהם כנ\"ל, וזהו במתנת חלקו, כי חלק זה הוא שלו, שעתה הוא התחיל לעלות \nבירושת אביו, היא אצלו נתונה לו במתנה מאביו ואמו, ולא משלו נתנו לו, אלא משלהם: \nוהנה צריך לכלול מדת יום בלילה, ולכן אנו אומרים ושמרו בני ישראל את השבת בכאן, כי \nשמור הוא נוקבא, מדת לילה נכללת ביום. והנה מלכות אחר שעלתה למעלה זו, חזרה ונעשית \n"},{"index":17,"he":"אל אדנ\"י, במילוי הב' שמות יחד, גימטריא תתנ\"ו, וזה תכוין באמרך, כי לעמך ישראל \nנתתו באהבה, כי נתתו גי' אל אדנ\"י הנ\"ל. וקדישים של יום השבת לא קבלתי: \nאחר כך הוצאת ס\"ת, אמנם מציאות ס\"ת בארנו בחול, ביום ב' ה', שהוא סוד יסוד אבא \nשבתוך זעיר אנפין, המתגלה לחוץ ליעקב ורחל. אמנם שם בארנו, כי בחול אין מתגלה רק \nנה\"י דאבא לבד, ג' פרקין תתאין, שהם בנה\"י דז\"א. אך עתה, נתגלו כולם חוץ מג' \nראשונות, והוא, כי הלא ז\"א עולה באו\"א, עד ג\"א שבהם, נמצא שעולה בז\"ת דאבא, לכן עתה \nאותן ז' תחתונות (פי' דאבא) הם מתגלות בז' תחתונות דזעיר אנפין. אך בחול שלא עלה \nיעקב, רק נגד נצח הוד יסוד דזעיר, לא יש רק ג' עולין. אך עתה הם ז', לפי שהם נגד ז' \nתחתונות, שעולה ז\"א עתה במקום אבא. והנה הז' העולין, הם אלו - כהן, חסד. לוי, \nגבורה. ישראל, ת\"ת. רביעי וחמישי, נצח הוד. ששי, יסוד. שביעי, מלכות: \nועתה יתבאר לך הטעם הנזכר בזוהר פרשה שלח לך דף קס\"ג, על רבי כרוספדאי, כל יומא לא \n"},{"index":18,"he":"סליק לספר תורה, אלא ששי, דאיהו צדיק, בו ירוץ צדיק ונשגב. דע, כי ה\"ח מתפשטים תוך \nזעיר אנפין, והמגולים שבהם הם נבחרים, ומגדלין כל האורות. אמנם בחול, אין גילוי רק \nבנצח הוד יסוד, אך עתה שעלה עד ג\"א דאבא, הנה כל ז' תחתונות הם אור מגולה. אמנם כבר \nידעת, כי כל מציאות שמתגלה באבא, הוא ביסוד לבדו, כי כבר נפסק יסוד דאמא, ומה שאנו \nאומרים כי כל הז' מגולין, הענין הוא, כיון שהחסדים מגולין, מכה האור שלהם בכל \nהצדדים, ובנצח הוד דאבא, ומתגלין אורם בפנים, אך ודאי שאינו נקרא גלוי כמו היסוד. \nוהנה אין כאן גילוי, רק ב\"ש ת\"ת, ויסוד כולו, נמצא הגדול שבכולם הוא היסוד, כי כולו \nבגלוי, לכן ר' כרוספדאי לא היה סליק אלא ששי, כי הוא מקבל אור מגולה בכולו. ואחר \nהיסוד הן ב\"ש ת\"ת, והוא שלישי, כי הוא מגולה רובו, שהם ב\"ש תחתונים שלו. ואחר ב' \nאלו, הם שאר העולין, ובהם יהיו המדרגות כפי גובהן, כי החסד גדול מגבורה, ואח\"כ נצח, \n"},{"index":19,"he":"ואח\"כ הוד, ואח\"כ מלכות. אך הת\"ת גדול מכולם, והיסוד גדול מכולם. והז' קטן מכולם, \nכי שם הארה מועטת מאוד, כי אינו רק סוד העטרה לבד, ולכן הכל עולין למנין ז', אפילו \nנשים, שהוא סוד השביעי, כמ\"ש הפוסקים. ראיתי למורי זלה\"ה, שהיה נוהג לומר בריך \nשמיה, הנזכר בזוהר פרשת יקהל כשהיו מוציאין הספר תורה בשבת מהיכל בשחרית, עיין בשער \nקריאת התורה. גם כשהיה עולה לתורה בשבת, היה תמיד ששי: \nביום השבת, אין צריך לקרוא הפרשה, כי אם לשמוע אותה מפי הש\"ץ. אבל ההפטרה אי אתה \nיוצא ידי חובתך, כי אם לקרוא בפיך, ולשמוע הברכות הראשונות והאחרונות מפי המפטיר. \nכשהיינו בבית מדרשו, ראיתי שקרא מפי עצמו קללות של בחוקותי במנין הז'. גם קרא עשרת \nהדברות. גם לא היה נוגע בידיו בספר תורה, אלא על ידי מפה: \nמע\"ח - ז' שעולים לס\"ת, כהן חסד דז\"א, אשר בתוכו פ\"א דנצח אבא. לוי, גבורה דזעיר \nאנפין, ובו ב\"פ דהוד אבא. ישראל, ת\"ת דזעיר אנפין, אשר בתוכו ב\"פ דיסוד אבא. וזה \n"},{"index":20,"he":"השלישי, הוא בחינת גלוי ב' שליש הת\"ת, לכן הוא גדול מכולם, חוץ מן ששי, שהוא נגד \nיסוד המגולה שהוא גדול מכולם. רביעי נצח ז\"א, שבתוכו פרק תחתון דנצח אבא. החמישי \nהוד דז\"א, שבתוכו פרק תחתון דהוד אבא. ששי יסוד ז\"א, שבתוכו עטרת יסוד אבא, וזהו \nגדול מכולם, לכן ר' כרוספדאי עלה תמיד ששי. שביעי קטן מכולם, שהוא עטרת היסוד ז\"א \nלבד, כי כבר נפסק יסוד דאבא בששי שהוא יסוד כנ\"ל: \nצמח - והנה ג' פרקין עליונים דנה\"י דאבא, שהם בחי' חב\"ד שבזעיר אנפין, שהם הפרקין \nעליונים דנצח הוד יסוד, שהם בחי' מוחין דיליה, נכנסין בג' העולין לס\"ת במנחה של שבת \nכמ\"ש: \nמהחברים - מפטיר נגד הנוקבא, לכן קורא בנביאים, נ\"ה דז\"א המאירין בה, וד' ברכות \nשלאחריה הם ד' אותיות אדנ\"י. ונ\"ל מאיר, כי הוא בהארת בינה בתוכם, כי נביאים מבינה, \nובינה גימ' ס\"ג, לכן צריך לקרות כ\"א פסוקים נגד אהי\"ה: \n \n"}]}
