{"id":"kabala-2058760abdde-1-13","bookId":"kabala-2058760abdde","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"מכתר בחכמה וזהו \"וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו\" לעולם. כי משם לא יפרד ולא ימנע. \nהנה ג' בחינות אלה הם סוף תוך ראש. ירצה, [סוף] בבחינת הבינה הנקראת \"סוף כל הויה\", \nכי שם תשובת ההויות בסוד היובל. ו\"תוך\" הוא הבחינה שבין חכמה לבינה. ו\"ראש\" היא \nהבחינה שבחכמה, שהיא ראשית להויה, והיא נקראת \"ראש\", ראשית ודאי. וזהו שאמר כנגד \nשלש בחינות אלה, \"יושב בסתר עליון\" דהיינו סוף תוך ראש, ר\"ת סת\"ר עליון ודאי. \"בצל \nשדי\" דהיינו הת\"ת, צל וכח על יסוד הנקראת \"שדי\". שם \"יתלונן\" ויהיה הנשמה בתוך \nהגוף. ואז \"אומר לה\"' שהוא הת\"ת. \"מחסי ומצודתי\" מפני שקודם אין ראוי לשים מחסו \nבת\"ת מפני שיש בו דין, ואפשר שיגרמו [לו] העונות (לו) דין. אבל היחוד הזה ו[ה]המשכה \nהזאת, \"אומר\" בלי פחד לה', \"מחסי ומצודתי\". וכן המלכות, \"אלהי אבטח בו\", בסוד יחודם \nבוי\"ו הנזכרת מפני שהיא רחמים ומרובה בשפע, וראוי לבטוח בו. או ירצה, \"אומר לה\"' \n"},{"index":2,"he":"שהוא הת\"ת, \"מחסי\" פירוש \"מחסה יו\"ד\" דהיינו חסד שעליה החכמה. וכן סליק \"מחסי\" \nכענין \"חסיד\" \"חסד יו\"ד\", במ\"ק. ומצודתי מצד הבינה, \"מצודה\", \"מצוד ה\"' ודאי. \nובהיות הת\"ת יונק משניהם אז \"אלהי\" שהוא המחסי, אבטח בו פי' איחדיה עמו:\nצו:\nעוד יום ששי לחדש הנ\"ל שנה הנז'. \"צדק לפניו יהלך\". פתחתי בפסוק \"מה יפו פעמיך \nבנעלים\" וגו'. והנרצה כי שכינה בששת ימי החול אזלא מנדדא מדוך לדוך וכו' איהי לא \nהדרת לקינהא, דאיהי קן צפור כדפי' בתיקון. והענין כי בימי החול והגלות, שכינה מנהגת \nהעולם (פי) [ע\"י] מט\"ט, ואז היא שוכנת על הכרובים שהם מט\"ט וסנדלפון, ועל ידיהם \nההנהגה, עד שאין השפע נשפע עליה אלא כפי שיעור הנשפע ע\"י מט\"ט, כפי הראוי לעולם \nלהתנהג על ידו. ולזה אמר \"נער הייתי גם זקנתי\" וגו' \"וזרעו מבקש לחם\". ובגמרא פי' \n[כי] \"פסוק זה שר העולם אומרו\" שהוא מט\"ט, ואמר \"נער הייתי גם זקנתי\". כי המלאך הזה \n"},{"index":3,"he":"משמש פעמים שימוש נער, פעמים זקן. ונקרא \"נער\" בהיותו מחדש כנשר נעוריו בסוד חדוש \nהירח. ולכן אמר \"נער הייתי גם זקנתי\", דהיינו היות לו סוד הלבנה במילואה. \"גם \nזקנתי\" דהיינו אחר פריצת האור אשר לו. ועם כל זה אין מעוט האור ורבוי מסטרא דעילאין \nאלא מסטרא דתתאין. וזהו שאמר \"ולא ראיתי\" למעלה \"צדיק נעזב\" שיהיה הצדיק נעזב מן \nהמלכות, ולא הצדיק מחזר אחריה. וזהו שאמר \"וזרעו\" דהיינו זרע וי\"ו, הנשפע על ידו, \n\"מבקש לחם\". דאין לחם אלא אשה, והמיעוט מסטרא דילן, התחתונים. ולהיות שאין השפע \nכראוי כאשר ההנהגה על ידו אל הכרובים התחתונים, שהם נקראים נעל וסנדל, ולכן אזלא \nמנדדא מדוך לדוך וכו' לחפש אם ימצא צדיק הגון, מפני שע\"י הצדיק יושפע עליה שפע \nהגון, ומנכה לה מן דינה (וגדולתה) [וגלותה]. כי הצדיק הולך נע ונד בעבורה והוא \nמיחדה. ועל סוד זה נאמר \"אבן בוחן\" \"צדיק יבחן\". ירצה, כי המלכות בהיות לה דין \n"},{"index":4,"he":"משפיעו בצדיק והוא מדוכה ומעונה ביסוריה, ואלו הם יסורין של אהבה, אהבה ממש. וזהו \n\"אבן בוחן\" \"צדיק יבחן\". ואלו היו סוד יסורי איוב. וסוד זה גילה לו אליהו וכו'. ועל \nסוד זה הוא סוד תירוכים אלו. כי עם היות שאנו לומדים תורה שהוא סוד היחוד, כי שכינה \nותורה נמצאים יחד, עם כל זה אנו גולים ומכתתין רגלינו, לקבל סוד גלות ודינה. היא \nבחיק בעלה ואנו סובלין יסוריה. ואז היא מסתלקת מן הכרובים הנ\"ל ומשכנה למעלה על נצח \nוהוד. וסוד הנצח וההוד שהם כרובים העליונים, שוכנים על הכרובים התחתונים שהם מט\"ט \nוסנדלפון. וזהו שאמר \"מה יפו פעמיך בנעלים\". פי' היות נצח והוד שהם פעמי ורגלי \nהשכינה, \"יפו\" בהיותם דרים ושוכנים בשני מלאכים אלו שהם נקראים \"עולים\", כי זה מורה \nעל בעלה בתו של אברהם אבינו, היותם בחיק בסוד חוט של חסד המיחדה. וזהו שאמר \"בת \nנדיב\", כי האבות נקראים \"נדיבי עמים נאספו\" וכו'. ומפני שמזה יראה מיעוט אל הנצח \n"},{"index":5,"he":"וההוד, היותם קודם על היסוד והמלכות, ועתה שניהם למעלה, והם למטה על הכרובים \nהתחתונים. לכן אמר \"חמוקי ירכיך\" שהם נצח והוד, אין להם מזה גירעון אלא מעלה ותוספת \nשפע. וזהו שאמר \"כמו חלאים\" שהם סוד \"חי\"ל א\"ם\", מחכמה ובינה נמשך להם בזה השפע \nוהאור. והטעם [לזה] ע\"י \"מעשה\" שהיא המלכות, \"ידי\"(ם) שהם גדולה וגבורה, אמ\"ן סוד \nיחוד. או ירצה, אמ\"ן יאהדונה\"י, סוד שעל ידי היחוד עולים הנצחים במעלה זו. והכי \nבקרא דא \"צדק לפניו יהלך\", ירצה, שיעלה המלכות הנקרא \"צדק\" קודם היחוד, יעלה \n\"לפניו\" דהיינו לעיל גבי ת\"ת, והיינו \"לפניו\" \"לפני וי\"ו\". \"וישם לדרך\", יירצה, \nשייחד אל היסוד הנקרא \"דרך\". \"פעמיו\" שהם נצח והוד. או ירצה לדרך הנהגת העולם \nהתחתון, \"פעמי(ם)[ו]\", דהיינו בנעלים כדפי':\nצז:\n\"אמת מארץ תצמח\" וגו' וצדק לפניו יהלך\" וגו'. הכוונה כי הת\"ת נקרא \"אמת\", בסוד \nהמלכות מתיחדת עמו. וכן פירשו בזוהר א' ת\"ם, כי תם היא המלכות. וא היא דכורא והטעם \n"},{"index":6,"he":"כמו שפי' בשיר השירים כי א' כליל ימינא ושמאלא, והם ב' יודי\"ן, וי\"ו באמצעיתא, \nדכורא דכליל כולא. או מפני שכולל מראשית ועד אחרית, דאינון תרין יודי\"ן, יו\"ד ברישא \nויו\"ד בסיפא. סוף דבר, \"אמת\" כליל דכורא ונוקבא. ופי' בשיר השירים בפסוק \"והנה אופן \nא' בארץ\" שהם ד' פנים במלכות. ג' פנים הם משמשים למעלה בסוד היחוד עם הזכר, עם \nהימין והשמאל והאמצע. (והסו') [והסוד] הזה שם יהו\"ה, כי היא נקודתו [שהם] שבא, ופי' \nהרשב\"י ע\"ה דהיינו מן הגבורה שהיא שבא, כדכתיב \"ותפול שבא ותקחם\". וכן \"כי בא\"ש ה' \nנשפט\". וקמץ מצד החסד בסוד \"וקמץ הכהן\". וקשה דבמקום אחר פירש קמ\"ץ הוא בכתר, והשתא \nאמר שהוא בחסד, ואמנם נאמר כי הכתר כולל כל האצילות. אמנם אינו מתגלה בו אלא עד \nהחסד, מפני שאין בו דין, ועד חסד אין דין. ולכן נקרא חסד עילאה בסוד בחינת החסד \nשבו. וכן נקרא \"אל\" במקומות רבים. ובחסד עילאה זה נכלל ונקמץ סוד ת\"ת ומלכות שהם \n"},{"index":7,"he":"סוד נקודה בחיק בעלה, דהיינו י\"ו. ולכן קמץ בחסד תחתון כולל שית יומין, והם נכללים \nברקיע ונקודה והיינו קמץ נמי. והא והא חדא איהו. ושבא מורה היפך הקמץ. כי הקמץ מורה \nהיחוד כדפי'. והשבא מורה המיעוט, שהי' ביום ב', שבו נברא המחלוקת וגיהנם. ולכן שבא \n[היא] נקודה למטה מנקודה, דהיינו מל' למטה מת\"ת. והם בין יו\"ד שהיא חסד ובין (הא') \n[אות ה\"א] שהיא גבורה. והוחלפו ליחד שתי הקצוות. וי\"ו בחולם שהוא ת\"ת, זה מורה על \nהמל' שהיא אשת חיל עטרת בעלה, י' על וי\"ו. והוא מלך, מפני כי \"מלכא בלא מטרוניתא \nלאו מלכא איהו\". ולכן חולם בוי\"ו הוא מלך, דאיהו מלך (במלכא) [במלכתא]. והם סוד ג' \nפנים בג' אבות, ומהם מקבלת בחינה עליונה שהיא מל' שבת\"ת, סוד ת\"ם של אמת. והיא ה\"א \nשניה שיש בה ג' ווי\"ן כזה, [] בסוד נה\"י. והם ג' ווי\"ן ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט. וע\"י (ג') \n[שלשתם] משפעת בשם אדנ\"י שיש בו ג' בחינות אלו, שנקודתו אדני דהיינו שב\"א, ונלוה \n"},{"index":8,"he":"אליו הפתח בסוד בעלה עמה. חולם ת\"ת אצל הפתח. קמץ מן החסד, יו\"ד נגד ה' מקבלת. והיא \n\"אופן א' בארץ\" אצל תתאין. וזהו סוד כי בחינה אחרונה זאת מקבלת מעשים טובים מן \nשוכני ארץ הצדיקים, כדי להתיחד גם ג' וג' עם בעלה. והם ד' מדרגות. הא', נ' שבה. \nוב', מלכות שהיא א' שעם הזכר. וג', ג' בחינות שבנקודה. ד', יו\"ד של אדנ\"י שהיא \n\"אופן א' בארץ\". ועליהם אמר \"אמת\" שהוא סוד \"א' ת\"ם\", \"מארץ\" שהיא אותה בחינה \nתחתונה שבארץ. \"תצמח\" כי היא מקבלת מעשים טובים ומצות כדי להמשיך שפע אל היחוד. \n\"וצדקה\" שהיא בחינה ד', י' של אדנ\"י, \"משמים\" שהם סוד הבחינות העליונות, \"נשקף\" משם \nנשקף צדק ומשפיע עליה. ולכן לא אמר \"משקיף\" אלא \"נשקף\". ירצה, שאחרים משקיפים עליה, \nדהיינו השמים הנז'. \"גם ה' יתן הטוב\", ירצה, כי אם היות ש\"אופן א' בארץ\", דהיינו \nהבחינה הד' לבד, גם יהו\"ה שהם סוד ד' בחינות עליונות משפיעות בתחתונה מסוד הבחינות \n"},{"index":9,"he":"העליונות ממש. וזהו שאמר \"יתן הטוב\" דהיינו בחינת משך וי\"ו שהוא כלל שלש בחינות \nשבשם, אותיות יה\"ו. \"וארצנו\", שהיא בחינת \"אופן א' בארץ\", \"תתן יבול ה\"', פי' שפע \nמעשה המצות מלמטה, מיין נוקבין שהיא יבול ה' שבשם, בחינה ד' של יה\"ו כדפי'. ולפי זה \nראוי לבונים במרכבה עליונה שלא ידחו בחינת אבן זאת, כמו שמאסו אותו הבונים, כי לה \nמעלה גדולה ומשובחת. וזהו שאמר \"צדק לפניו יהלך\", פי' יהיה תמיד לפני עיני המשפיע \nויקשטה. ועם כל זה יכוין גם בעליונות, \"וישם לדרך\" שהוא סוד היסוד או הת\"ת, \"פעמיו\" \nנצח והוד:\nצח:\n\"אמת מארץ וגו' גם ה' וכו' צדק\" וגו'. הענין כי אל הת\"ת והמל' ב' בחינות. הא', \nשהמל' נאצלת תחלה. והב', שהת\"ת נאצל תחלה. וזהו סוד יו\"ד במילואה שבחכמה (שהוא) \n[שהוא\"ו] קדם אל הד'. וכן ד\"ו פרצופין שהד' קודם אל הוי\"ו. וכן נחלקו ב\"ש וב\"ה אם \nשמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה. וראיה מן אומרו \"ביום עשות ה' אלהים ארץ \n"},{"index":10,"he":"ושמים\". וכן \"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ\". והפשרה כי \"שמים וארץ כאחד \nנבראו\". והיינו \"זכור ושמור בדיבור א' נאמרו\". והענין כי סוד דו פרצופין אצילותן \nכאחד, והם בסוד חותם המתהפך, הקודם אחרון, והאחרון קודם, כמו שביארנו בספ\"ר בשער \nהמיעוט. וזהו שאמר \"אמת מארץ תצמח\", ירצה, צמיחתו שאצילתו של הת\"ת הנקרא \"אמת\" הוא \nדרך בחינת המל'. וכן אצילות המל' דרך בחינת הת\"ת. וזהו שאמר \"וצדק משמים נשקף\". \"גם \nה' יתן הטוב\", ירצה, כי יסוד מאימא תתאה נפיק ודאי. וזהו סוד \"ילדה רחל את יוסף\". \nוהמל' מציאותה אצל הת\"ת, והיא סוד נאצל דרך בה והוא סוף המדרגות. ולכן אמר כי עם \nשתוף המלכות, גם יהו\"ה, שהוא הת\"ת יתן ויאציל \"הטוב\" שהוא היסוד. אמנם יש ליסוד \nבחינה ב' והוא סוד בנימין שפירשנו בספ\"ר בשער ממטה למעלה. והוא מהמל' בסוד אור \nחוזר, מיין נוקבין. ועליו אומר \"וארצנו תתן יבולה\", דהייינו \"יבול ה\"', פי' מה שהיא \n"},{"index":11,"he":"משפעת ואוכלת ממטה למעלה. \"צדק לפניו יהלך\", דהיינו מל' גבי ת\"ת למעלה. ועם כל זה \nאצילות שני הנצחים שהם \"פעמיו\", הת\"ת מאציל אותם. וזהו שאמר \"צדק לפניו יהלך\" ועם \nכל זה הוא \"וישם\" וימציא \"לדרך פעמיו\":\nצט:\n\"תנו עוז לאלהים וכו' נורא\" וגו'. הכונה במה שפירשו בתפילין, בתפילה של ראש ותפילה \nשל יד, דאינון רישא דדכורא ורישא דנוקבא, בסוד מוחי עילאי, כדפי' בספר \"אור יקר\" \nחלק ב' שער ה'. והנה תפילה של יד נקרא \"עוז\" כדפי' רז\"ל \"נשבע ה' בימינו ובזרוע \nעוזו\" אלו תפילין. וזהו שאמר \"תנו עוז\", ירצה השפיעו והמשיכו אותו האור במל', \nדהיינו ד' פרשיות יהו\"ה, שהם ד' מוחי. וכן המשיכו \"של ראש\" וזהו שאמר \"על ישראל\" \nשהוא ת\"ת \"גאותו\" דהייינו ד' פרשיין עילאין מנהורין עילאין דבמוח כדפי' שם. ואחר \nשקשטת החתן והכלה, צריך ליחד שניהם יחד דהיינו אומרם, \"השח בנתים עבירה היא בידו\". \nוזהו שאמר \"ועוזו\" דהיינו \"עו\"ז וי\"ו\", דאיהי תפילה של יד, \"בשחקים\" דהיינו על שם \n"},{"index":12,"he":"[נצח] והוד מתיחדת עם בעלה. ולכן שפוון לא בעי למללא התם, דתפלה לעולם משפוון \nדאינון שחקים כדפי'. \"נורא אלהים\", פירוש השכינה מקבלת השם הנורא שהוא ד' פרשיין, \n\"ממקדשיך\", ממקום הקדש. וזו תשובה למה שאמר \"תנו\", כי הוא צווי לנו. ולזה אמר זכי \nבידינו מלמעלה הוד והדר. ואמר \"אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם\". ירצה \"אל \nישראל\" דהיינו ג' ראשונות שהם אל ישראל שהוא ת\"ת, הוא נותן עוז שהוא תפילה של יד, \nותעצומות שהוא תפילה של ראש, לעם שהם ישראל. ומשיבין ישראל ואומרים, אם כן שהכתר \nמסכים על ידינו, \"ברוך אלהים\" פי' [ר\"ת ברוך] ב' תרין ההי\"ן, ר' ראשית חכמה, ו' שית \nספירין, ך' כתר. והרי כלל התפילין. ולכן \"ברוך אלהים\" כפי דרכי כבודך, ה':\nתושלב\"ע:"}]}
