{"id":"kabala-27a26c53bf04-1-17","bookId":"kabala-27a26c53bf04","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"ובההוא שעתא, קב\"ה ירד אל גנו, דאיהו ג\"ע עילאה, דאית ליה לקב\"ה. ובההיא שעתא אתער \nברנגולא דלעילא, ואמר, קומו כל אינון דשינתא בחוריהון, הא שעתא איהו לאתחברא איילתא \nבבעלה. זכאה איהו כל ב\"נ דיקום בפלגות ליליא לאתעסקא באורייתא. דקב\"ה וכל צדיקייא \nאציתו לקליה. הה\"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני: \nובהאי שעתא, מאן דאתעסק באורייתא, איתרא עליה חד חוטא דחסד. ובהאי שעתא, קב\"ה ירד \nלגנו. למי ירד. לערוגות הבושם. ומאן אינון ערוגות הבושם. הה\"ד בשמים ראש. ומאן \nאינון. צדיקים: \nלרעות בגנים, בגן עדן דלעילא, וגן עדן דלתתא, דאיקרי העולם הזה, והעולם הבא. ללקוט \nשושנים, מאן אינון שושנים. אלין צדיקייא דאתעסקו באורייתא, ואינון דמרחשן אורייתא \nבשפוותייהו. הה\"ד שושנים, אל תקרי שושנים, אלא ששונים, שאפילו בקבר רוחשות תורה. \n \n"},{"index":2,"he":"פרשת אחרי מאמר למה מתים לפני זמנם\nא\"ל, וכי לאינון דאתעסקי באורייתא קטיל לון קודם זמנם, ואינון צדיקים דלא חבו. ת\"ח, \nירבעם בשעתא דהוה ינוקא, הוה זכאי, ולא הוה ליה חובה. אמר הקב\"ה למלאך המות, זיל \nואייתי לירבעם בן נבט: \nבההוא שעתא אמרו מלאכי השרת, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, מה דשמך איהו אדיר \nביה, והוא צדיק, אנח ליה, ועל זכותא דיליה ייתי שפע לנא. אמר להון קב\"ה, אי רעוא \nדילכון דאשבוק ליה, אנא שביק ליה: \nובתר כן נפק לתרבות רעה, ועביד תרי עגלי דדהבא, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להון \nקב\"ה, הרי כל שפע דהוה יהיב לכון, אתהפך לכון בזוהמא, לא הוה טב לכון דתייתי ליה \nהכא בשעתא דהוה זכאי, והוה אוליף ליה מטטרו\"ן אורייתא. בשעתא ההיא, פתחו כלהו \nואמרו, צדיק אתה ה' וישר משפטיך. וע\"ד קב\"ה ירד לגנו ללקוט שושנים. \n \n"},{"index":3,"he":"פרשת אחרי מאמר שמות מ\"ב וע\"ב ונש\"ב שבק\"ש ורמ\"ח תיבין\nפתח ינוקא ואמר, עמי מ העשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. קב\"ה בחביבותא דאית ליה עם \nישראל, קרא להון עמי. מה עשיתי לך, למה עשיתי לך. אלא דתזלין לבתי כנסיות ולבתי \nמדרשות, ותסהידו בי דאנא אחד, הה\"ד ה' אחד: \nתבהידו דאנא חד, ומתעלה על שמא דמ\"ב תיבין, דאינון בפרשת ק\"ש, מן ואהבת עד והיה. \nותעבידו ליחדני עלייכו. ואיהו שמא כדוגמא שמא דמ\"ב שמהן: \nובשמא דע\"ב תיבין, דאית בפרשת ק\"ש, מן והיה עד ושמתם. ובשמא דחמשין תיבין, מן ושמתם \nע\"ס פרשתא, כחושבן שערי בינה. ובשמא דע\"ב, מן ויאמר עד סוף הפרשה: \nואינון ארבע פרשיין, עם י\"ב תיבין דאית בקריאת שמע, תרין יחודין עילאין, יתעבידו \nכלהו מאתן וארבעין ותמניא, כחושבן רמ\"ח אברים. וכל אינש דיקרי ק\"ש כדקא יאות, כל \nתיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה. ואי איניש לא יקרי ק\"ש ביממא ובליליא, כל אבר \nואבר דיליה יתמלי מן רוח רעה, ומכל מלין ומרעין בישין דעלמא: \n"},{"index":4,"he":"אמר ינוקא, תלת תיבין אינון, דחסרין מן ק\"ש, מן רמ\"ח תיבין, ובמה אשתלימו. אמר, אנא \nשמענא מאבא, עם ה' אלקיכם אמת שהש\"ץ חוזר בקול: \nפתח סבא דינוקא ואמר, עיר קטנה ואנים בה מעט וגו', ומצא בה ילד מסכן חכם וגו', ת\"ח, \nעיר קטנה, דא תיבת נח. ואנשים בה מעט, אלו אשתו ובניו ונשי בניו, וחיות ועופות \nובהמות. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע. ומצא בה איש מסכן וחכם, דא נח. \nומלט הוא את העיר בחכמתו. \n \n"},{"index":5,"he":"פרשת אחרי מאמר ג' סעודות שבשבת\nסעודתי דשבת בכל אינון אוכלוסין עילאין. ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד'. \nהיום לא תמצאוהו בשדה. תלת זמנין היום, כחושבן תלת סעודתי, באתקריאו ענג. ומהו ענג. \nהה\"ד וקראת לשבת ענ\"ג. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובחשבון תלת גלויות, שאמר משה \nכנגדן אהי\"ה אהי\"ה אהי\"ה תלת זמנין. אנא אהיה עמכון בגלותא קדמאה, הדא הוא דאמרו, \nגלו למצרים שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תניינא, הה\"ד, גלו לבבל שכינה עמהם. \nואנא אהיה עמכון בגלותא תליתאה, הה\"ד גלו ליון שכינה עמהם. איהי רביעאה לא גילה \nלהון, אלא אני ה' בעתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעתה. אמר ר' פנחס, רצה הקב\"ה \nלנסות את ישראל וכו'. ת\"ח, אם ישיבו לא נשארו בגלות יום א' שלם. אמר ליה בחשאי, מהו \nיום א'. זהו שאמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו'. אם תבו בתיובתא, יצאו \nלזמן היום שאמר הנביא. ואם לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו. בספרא דרב המנונא \n"},{"index":6,"he":"סבאא, אם לא תבו בתיובתא, לא יפקון עד דישתלים שמא דקב\"ה ידו\"ד: \nד\"א, ישראל נמשלו ליונה, והכנפים למצות, כמו בשעה שהיונה יש לה כנפים, והכנפים \nשלימים, לא יש עוף בעולם שיקחה. כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצות, לא יש בכל העולם \nמי שיוכל להם. כמו שהוא כתוב בפ' בלעם, מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. \nואח\"כ זנו אחרי אלהיהם, ויחר אף ה' בהם: \nועל דא, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומהו אחרי לבבכם \nואחרי עיניכם. זהו רק רע כל היום, וזהו רע יאמר וגו': \nועל דא וראית את אחורי. הה\"ד, השיב אחור ימינא. וכתיב, אסתירה פני מהם אראה מה \nאחריתם וגו'. וע\"ד בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה'. מה היה. פנים בפנים דבר ה'. \nואם לאו, בסטרא דאחוריים. וזהו העריות. הה\"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה. \n \n"},{"index":7,"he":"פרשת אחרי מאמר פנים כלפי מטה ואחורים כלפי מעלה\nויש אחור מן קדושה. הה\"ד, אחר\"י ה' ילכו כאריה ישאג. ואתקרי פנים לגבי מטה, ואחור \nלגבי מעלה. ואתקרי חול לגבי מעלה, וקודש לגבי מטה: \nוזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה. ואמר ליה, כי לא יראני האדם וחיץ. ואח\"כ \nבקש שיתן נשמה לישראל מן הפנים שהם למטה, ונקראו אחורים לגבי מעלה. ואמר ליה, וראית \nאת אחורי. אתה תראה והם לא יראו, ולא אמר לא תראה: \nת\"ח, בחובא דאדם קדמאה, אבדו הפנים עילאין. ובחובא דעגל, פנים תתאין, דאתקרי אחור \nלגבי עילא. ובכל גלות וגלות אבדו. ואיהו רזא רברבא, וכל דא נרמז בשם ידו\"ד. י', \nפנים עילאין. ה', אחור לגבי י', ופנים לגבי ו'. ו', אחור לגבי ה' עילאה. ופנים לגבי \nה', תתאה. ה', אחור לגבי ו', ופנים לגבי רזא דלתתא: \nומאי איהו ידו\"ד, דאתקרי אחור לגבי ידו\"ד דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש \nהקדשים. ידו\"ד דלעילא, אדם עילאה. ידו\"ד דלתתא, אדם תניינא. ואית דאיהו תליתאה, \n"},{"index":8,"he":"אקרי אחור, לגבי שמא תניינא. וכמא תניינא איהו פנים לגבי דא. ודא הוא המבדיל בין \nקדש לחול. ואינון תלת, בחושבן אהי\"ה אהי\"ה אהי\"ה תלת זמנין. \n \nפרשת אחרי מאמר ב' ג' סעודות שבשבת\nד\"א ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. האי קרא אוקמוה \nחבריא, תחות כפתור עילאה, כפתור די ממנא בכ\"ב אתוון. בעיזקא דלעילא, לקטין תרין \nסטרין, חד עיזקא. וההוא עיזקא איהו בריבועא לארבע סטרי עלמא: \nאחידן האי עיזקא מהאי סטרא ומהאי סטרא, דא לימינא, ודא לשמאלא. ההוא דימינא סלקא \nדרישא, וכד איהו זקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף גוברין גברין, אחידן סייפין על ירכין. \nהה\"ד, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וההוא דשמאלא סלקא לבתר כן, וכד איהו \nזקפא, נטיל עמיה שית מאה אלף מארי דגדפין, אנפין דרחמי. ומתחלפין דימינא בשמאלא, \nודשמאלא בימינא: \nזקפאן לעילא, עד דאמטו לחד כהנא, דגלי מיומא דאתברי, עלמא. כד מטו תמן, נפיק ההוא \n"},{"index":9,"he":"כהנא רבא, וקא מברך לההוא כפתור. כיון דקא מתברכא מתמן, מגו עתיקא סבא דסבין סיבתא \nדכל סיבתין, נפיק טלא דבדולחא, ונגיד לההוא ראש דכהנא, ואיהו אמלי להאי כפתור, כיון \nדאתמלייא, אתמלייא בשית סטרין, לשית יומין דשבתא: \nכד נחית מסטרא דשמאלא, ואקריש לההוא בדולחא, אתעביד כגוונא דבדולחא דאבן טבא. וכלהו \nאוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא, ומנהון בליליא. אינון דיממא אכלי בגוונא חד, ואינון \nדליליא אכלי בגוונא אחרא. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין, אלין לקטין \nמפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כיון דאתא שמשא לא לקטי. אינון דיממא, אקרון ילידי \nביתא, טמירי היכלא. לא לקטי אלא בצפרא. כיון דאתי צפרא, לקטי כל חד וחד כדקא חזי \nליה. אחרנין אית דלקטי לעידן רמשא, וכל חד וחד כדקא חזי ליה: \nאינון דלילא, עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי, \nמחולקא דילהון. האי מנא לא הוה ליה גוון, ולא אגליד. אינון דצפרא, עלייהו כתיב, \n"},{"index":10,"he":"בבקר זרע את זרעך. אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי, ויהבי גוון לההוא מנא, ומתקא \nודובשא: \nאינון דרמשא, עלייהו כתיב, ערב וידעתם. ואינון דליליא, הוו נזלי בזמנא חדא מסטרא \nדאלין. מאן דאשאר מניה עד צפרא, כתיב, וירם תולעים ויבאש: \nתלת סטרין גליפין הכא, לקביל תלת, היו\"ם היו\"ם היו\"ם. תלת ההי\"ן, ה' ה' ה', ולכולהו \nההי\"ן, תלת תלת אתוון, ואתעבידו תרין עשר, כחושבן תרי עשר שעתי דיממא, וכלהו חד, \nוכלהו יום. תלת שבתי אינון, כלהון יומא חד, שבתא דליליא, שבתא דיממא, שבתא דרמשא. \nלקבלהון תלת סעודתי, סעודתא דליליא, סעודתא דיממא, סעודתא דרמשא: \nסעודתא דליליא, עד לא אתקדש יומא, מתתקני אוכלוסים כלהו תלת קשירין, עאלין גו נהרי \nדאפרסמונא, אתסחיין בתסירו דוורדי גליפן, מתעברן גו נהר דינור, וסלקין מתמן בקומי. \nכיון דסלקין לסטר חוורא, אתסחיין אינון וורדין. סהדו סהדין דשבת בראשית. כלהון \nדליליא קדישין. לסטר חד לשית שית סטרין: \n"},{"index":11,"he":"כד בעא יומא לאתקדשא, קל שופרא אתנגיד מלעילא לתתא, וההוא קלא חולקא דעמא דישראל \nאיהו. בגין דלית קדושא בר כד אשתמע ההוא קלא. וכדין ידיע דאתקדש יומא: \nסנדלפון נזירא פרישא, אתעטרא בעטרוי גליפין, רשימאן באתוון דאקרי גלגולא דחד ותרין \nותלת ארבע וחמש ושית, ואינון אתוון אי\"ק בכ\"ר גל\"ש דמ\"ת הנ\"ך וכו': \nכדין בוא\"ל, רב אסון דאקרי רפאל, אל נא רפא נא, בעותא דקאמר מהימנא דמארוי, ואתר דא \nאסי למרים. נ\"א נ\"א הוא בוא\"ל, באתוון רשימאן דאל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד. בי\"ת וא\"ו אל\"ף \nלמ\"ד, דא הוא בוא\"ל. האי רבס אסוון אסי לכלהו אוכלוסי, ומעבר מנייהו זיוא דחשוכא, \nדהוה מקרבא גבייהו שאר יומי: \nבההוא שעתא מתערי תרין רוחין עילאין, חד מסטרא דאור וחד מסטרא דחשך. ואינון מיכאל \nגבריא\"ל, מתגלפאן לשתין רבוא אוכלסין, דשלטן בההוא ליליא. ואתעתדן חד לימינא וחד \nלשמאלא, לכל חד וחד פתורי אתתקנן. בתר דאתחזון כל פתורי דלתתא בהיכלא ידיעא: \n"},{"index":12,"he":"כל אוכלוסין דלעילא, אית לון דוכתין פרישן באי ליליא. וכל חד רב ויקירא בדוכתיה, על \nכל שאר חילוי, ואינון חיילין ממנן תחות ידוי. מאינון חילוי, מתפרשן תרין עילאין די \nבהו, ונטלי פתורא חד מימינא וחד משמאלא, וכל פתורא דלא אתקרב בין תרין אלין, לאו \nאיהו פתורא דשבתא, ולאו איהו פתורא דקמי מלכא קדישא: \nוכד אינון אתתא ובעלה בחדווה, כדין ההוא פתורא מתעטרא. כד אתקריב ההוא פתורא, בשית \nנהמי דההוא מנא בההוא סטרא. ושית נהמי דההוא מנא בהאי סטרא. דא איהו פתורה דמתעטרא \nבעטרוי: \nאינון תרין דנטליןפתורא, אצטריכו לנטרא פתורא, דלא יתערבו נהמי שית דהאי סטרא, ושית \nדהאי סטרא. כיון דהאי פתורא, אתקריב קמי ההוא רב ועילאה מינייהו,כדין נטיל חד מהאי \nסטרא, וחד מהאי סטרא, וקא מברכא עלייהו. כל חד אמר לאוכלסוי, זה השולחן אשר לפני \nה'. הכין ז\"ה תרין עשר: \nעל כל פתורא ופתורא, אתמנן תלת סרכין, ורוחא עילאה עלייהו, וההוא רוחא חדי בההוא \n"},{"index":13,"he":"חדוה, והוא אוריא\"ל. ועם כל אוכלוסין דיליה אזיל, על כל אינון פתורין: \nשתין ממנן, טעמין טעמא על כל חד וחד, ואומר המוציא, ומברך להקב\"ה. ומאן דטעים \nבתיאובתא, הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה. ההוא רוחא דקא שלטא עלייהו, שסלקא נהירו \nבחדווה: \nות\"ח, כדוגמא דאינון מלאכים, דאינון שדין יהודאין, דאכלין בדוגמא דבר נש. כך אית \nאחרנין עילאה לעילא לעילא, ואינון אכלין ושתין מאור דשכינתא דאינון נהנין. ודא הוא \nדאמרו, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן, ונהנין מאור השכינה. ודא האכילה ודאית: \nחד את נהיר לעילא לעילא,ואיהי את י'. האי את נהיר, ואנהיר כל אוכלוסין, ואיהי לא \nידיע, ולא אתגלייא. תחות האי, אתנהרן חמש אתוון, ופרישן על כלהו אוכלוסין, ואינון \nאלקי\"ם. אתגלגלא את א', ושרייא על אוכלסא חד. וכן כולם: \nות\"ח, ביומא דא דשבתא, בעי ב\"נ למחדי ביממא ובלילייא, ובעי לתקנא פתורא, ויעביד \nחידו לעילאין ותתאין: \n"},{"index":14,"he":"ות\"ח, כד אתי ב\"נ מבי כנישתא, יהכון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא, ומלאכין מהאי \nגיסא, ושכינתא על כלהון, כאימא על בנין. ובהאי שעתא, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך \nוגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו': \nכל דא, אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא, ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא \nומלאכין, ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא \nאמרת, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר: \nואם לאו, שכינתא אזלת, ומלאכין עמה, וייתי יצר הרע עם חיליה, ואתחברו עמהון, ויאמר \nזה שלי הוא, ומן חיילין דילי. ומיד שורה עליו ומטמאתו, ויסתלק י\"ה, מן איש ואשה, \nוישתאר אשא עם אשא. ומאכלו טמא. וע\"ד, ואל תתאו למטעמותיו של רע עין. ודאי פתורא \nדיליה היא מלאה קי\"א צוא\"ה. ואין צואה, אלא יצר הרע, שהוא טמא: \nוע\"ד הבא ליטהר מסייעין אותו. בא לטמא פתחין לו. ות\"ח, מלאכין קדישין, ומלאכין \n"},{"index":15,"he":"מסאבין, אזלין עם ב\"נ בכל אתר דאזיל. אם ב\"נ זכאה הוא, אזדווגו ליה מלאכין קדישין, \nוינטרון ליה בכל אתרא דאזיל, הה\"ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך: \nואם לאו, יסתלקון מניה מלאכין קדישין, וישלטון עליה מלאכין מסאבין, ואנהיגו לי \nלגיהנם. ובהאי שעתא, קראתי ואין עונה בשעת דחקו. ובשעתא דשליט עליה רוח מסאבא, או \nמרעין, או שלטין עליה אוה\"ע, סכותה בענן לך מעבור תפלה. וגם תפלתו תועבה. \n \n"},{"index":16,"he":"פרשת אחרי מאמר אשרי משכיל אל דל\nד\"א, אשרי משכיל אל דא ביום רעה ימלטהו ה', או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה \nלי. ת\"ח, דל אתקרי, גברא דלית ליה מדיליה כלום, ולא שאיל פרוטה משום גברא, ואיהו \nנסתר, דלא גלי דוחקא דיליה לשום גברא. ובשעת דוחקא דיליה, הוא יעשה מריבה כלפי \nמעלה, ואמר, יותר חייבא אנא מכל שאר גוברין דעלמא, לגברא חד עותרא סגי, ביתא דיליה \nמלייא מן דבהא, מן כספא, ולי אין לי שום פרוטה בעולם, ולא אית לי לחם לאכול ובגד \nללבוש, עד דיחוב קמי קב\"ה. וכל איניש דיחזיק במעוזו, ויהיב ליה צדקה, יעשה שלום לי \nשלום יעשה לי: \nות\"ח, כל איניש דאיהו דל וחב קמי קב\"ה, לא חשיב ליה קב\"ה חובה, בגין דלאו איהו \nבדעתיה. ומנא לון. מאיוב, דשעתא דאמר קב\"ה לשטן מאין תבא כו', השמת לבך אל עבדי \nאיוב. אמר ליה השטן לקב\"ה, אית ב\"נ בעלמא, דיהיב ליה מאריה כספא ודהבא ומרגליות \nובנים וכל טובא דעלמא, ויהא ביש: \n"},{"index":17,"he":"א\"ל, הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך. יהב ליה בידוי, וקטיל בנוי, ולא נשאר \nבידוי כלום. לבתר הדר ואמר, וגע אל עצמו ואל בשרו. עד דקב\"ה אמר ליה, הנו בידך אך \nאת נפשו שמור: \nבההיא שעתא נפק איוב מדעתיה, ואמר הכי, הטוב לך כי תעשוק. הטוב זה העושק שתעשה לי. \nאבי ואמי עשו הגוף. ואתה התחברת עמהם בשותפות, ונתת בי נפש ונשמה. הנפש שהוא שלך, \nאמרת אך את נפשו שמור, והגוף שעשו לי אבי ואמי, אמרת עשה בו כל מה שתרצה, וכי הוא \nטוב זה העושק שתעשה לי: \nד\"א אשרי משכיל אל דל, מהו דל. אדם שימות בלא בנים. יצאה נשמתו ממנו, בשעת פטירתו \nמן העולם, ראה מה אמר עליו הפסוק, יד ליד לא ינקה רע. ואם נשאר לו בן בעולם, אם \nיחזיק בו א', וילמדנו תורה, יעשה שלום לי. וביום רעה ימלטהו ה'. \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת אחרי מאמר בזכות בנו ניצל מדין גיהנם\nות\"ח, גברא חד אזיל לבי טורי קרדונייא, הוא ותרין עמיה, וחמא גומין בקיעין דאשא, \nותננא נפיק מן גומין. ושמע גברא חד דאמר ווי ווי. אמר, ודאי אתר חד מן דוכתי דגיהנם \nהכא: \nאדמוך וחזא בחלמיה לאינש חד, והדא גדישא מן קוצין על כתפוי, ותרין ממונין מן גיהנם \nעאלין נורא תחות גדישא דמן קוצין, ואיתקד. והוה צעיק. והוו אמרין ליה תרין מלאכין \nקדישין, שלוחין מן השופט דלעילא דדן ליה, את שבקת להקב\"ה ולמלאכין דיליה, דהוו \nנטרין לך בעלמא דין ובעלמא דאתי, ואת עבדת רעווא דקוצין, דאינון רשעים, דאינון \nמסטרא דסמאל ונחש. הקוצין ישרפו אותך: \nא\"ל לההוא חייבא דגיהנם, מאן אנת. אמר יודאי חייבא אנא, וממונין דגיהנם לא מדכרין \nלי שמי. ותלת זמנין דיינין לי ביומא, ותרין בליליא. אמר ליה שמא דדוכתך ידעית. אמר \nליה, גלילא עילאה. ושבקת בר בעלמא: \nאמר ינוקא שבקנא. ואנא קצבא הוינא. ומן בישין סגיאין דעבידנא בקדמיתא, הוו דיינין \n"},{"index":19,"he":"לי מפי, ומרגלי, ומידי. ומלאך שהוא ממונה על הקברות, אומר לי בשעתא דדיינין לי, אוי \nלמי שנשבע לקיים את התורה, ונשבע על שקר. ווי לקרקפתא דלא מנחא תפלין מעולם. ואו \nלידים ששמשו בהבלי העולם. ואוי לרגלים שהיו הולכים בהבלי העולם: \nבשעתא שהיו מלקין אותי מכות מרדות, אמרתי כל מה שעשיתי. ובאה נשמתי, והמלאך שהיה \nממונה על נשמתי, ונתנו כתב אחד מכל מה שעשיתי. ונשמתי עשתה עדות עם המלאך, ואמרו, \nע\"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. וע\"ד, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ומאן איהו. \nדא נשמתא, דהיא מעידה על בר נש בשעת מיתתו: \n"}]}
