{"id":"kabala-28faf1900963-1-10","bookId":"kabala-28faf1900963","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"חסדי דוד ידע סוד הודו לי\"י כי טוב כי לעולם חסדו (שם קו, א), ראש וסוף ואמצע, \nויבין כמה עניינים עמוקים נרמזים בתורה: \nואחר שעוררנוך על אלו העיקרים הגדולים, יש לנו להודיעך כי המידה הנקראת אל ח\"י היא \nכדמיון מצרף ומבחן לקבל התפילות מיד אדנ\"י. ובהיכל זה עומדים כמה שומרים וכמה \nחיילות לבחון ולצרוף כל התפילות הנכנסות בהיכל אדנ\"י, ובהיכל זה בודקים התפילות \nוצעקה ותחנונים. וכשהיחיד מתפלל, נכנסה תפילתו דרך היכל אדנ\"י ובודקים אותה במקום \nהזה. ואם היא ראויה להיכנס דרך מידת אל ח\"י, אז שומרי הפתחים מקבלים אותה תפילה \nומכניסין אותה עד הגיעה לפני יהו\"ה יתברך. ואם חס ושלום התפילה שאדם מתפלל אינה \nהגונה, קורין לאותה תפילה מלמעלה תפילה פסול\"ה. וקורין כל דברי אותה תפילה \n'פסילים'. והכרוז קורא: אל תיכנס אותה תפילה לפני יהו\"ה יתברך! והקול מכריז: אני \nי\"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מב, ח). ומיד מוציאין אותה \n"},{"index":2,"he":"תפילה בנזיפה ודוחין אותה לחוץ ואינה נכנסת וננעלים השערים בפניה, וזהו שאמר: \nפנה אל תפלת הערע\"ר (תהלים קב, יח). כי במקום זה פונים ובודקים כל תפילה שאדם יחיד \nמתפלל ומערערים עליה. וא\"ת, נמצאו רוב התפילות שמתפלל היחיד נפסדות ונאבדות, כי אחת \nמני אלף לא יוכל להתכוון בתפילת יחיד בעניין שתהא ראויה להתקבל. דע שאין הדבר כן, \nאלא כל אותן התפילות הפסולות הנקראות פסילים כשדוחין אותן לחוץ ואינן נכנסות, י\"י \nיתברך נתן להם מקום להיכנס בו. שהשם יתברך ברא רקיע ומסר עליו ממונים ושומרים, וכל \nאותן התפילות הפסולות הנדחות מכניסין אותן באותו רקיע ועומדות שם יאם חזר זה היחיד \nשהתפלל תפילות פסולות שעומדות בזה הרקיע החיצון, ועמד והתפלל תפילה אחת בכוונה \nגדולה ותפילתו זו הגונה ושלמה, אז אותה התפילה הכשרה מסתלקת והולכת ונכנסת באותו \nהיכל החיצון שהתפילות הפסולות שהתפלל מקודם עומדות שם, ומוציאה משם כל אותן התפילות \n"},{"index":3,"he":"הפסולות שהתפלל ועולות כולן עם אותה התפילה הכשרה שהתפלל, וכולן נכנסות עמה באגודה \nאחת לפני הש\"י, ונמצא שלא יפול דבר אחד מכל התפילות שהיחיד מתפלל. ואם לא חזר האדם \nבתשובה ולא התפלל תפילה בכוונה כהוגן, כל אותן התפילות הפסולות מוציאין אותן אל \nמחוץ למחנה למקום טמא, בהיות אותו האדם נמשך אחר הטומאה, ואז נועלים לפניו שערי \nתשובה: \nובהיכל זה הנקראת מידת אל ח\"י יש מקום אחד שיש בו שערים הנקראים שערי דמעה, וי\"י \nיתברך הוא בעצמו פותח אותם השערים שלוש פעמים בכל יום, והם שערים נכונים לבעלי \nתשובה כשהם חוזרים ומתנחמים על מעשיהם הרעים. וכשאותו בעל תשובה מתפלל ובוכה ומוריד \nדמעות בתפילתו, נכנסת תפילתו ובכיותיו לפניו בשערי דמעה. וזהו שאמרו רז\"ל: אף על פי \nששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך (תהלים \nנו, ט) והרמז, תפילת חזקיהו שנאמר בה: ויבך חזקיהו בכי גדול ואמר י\"י יתברך שמעתי \n"},{"index":4,"he":"את תפלתך ראיתי את דמעתך (ישעיהו לח, ג). ואף על פי שיש הפרש בעניין דמעה בזמן שבית \nהמקדש קיים לזמן חורבנו, מכל מקום שערי דמעה פתוחים תמיד. וכבר אמר הנביא: \nשובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד (יואל ב, יב). ולפיכך כשאדם רוצה שתתקבל \nתפילתו, יתכוון בה וישפוך דמעה ואין תפילתו חוזרת ריקם. וכן נאמר בעניין חנה: והיא \nמרת נפש ותתפלל על י\"י ובכה תבכה (שמואל, א, י). תדע לך שאותה הצדקת כל שערי היכלות \nהיתה יודעת, וכל מעשיה היו בכוונה ידועה להיכנס לחדרי מרכבה. מה כתיב בתריה? ותדור \nנדר ותאמר י\"י צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך (שם, יא). \nותדור נדר, הגיעה עד הבינה, שהיא מושכת הבנים מן הכתר; י\"י צבאות - במקום תולדות כל \nהנבראים נכנסה ונתכוונה. ובהיכל זה יש מקום אחד שבו נכנסות התפילות של אותם היחידים \nשהקדימו תפילותיהם לתפילת הציבור; וכל אותם המשכימים באותו היכל, כשמשלימין ציבור \n"},{"index":5,"he":"תפילותיהן, ממונה ידוע נכנס באותו מקום ולוקח משם כל אותן תפילות הקודמות לתפילת \nהציבור ומעלה אותן עם תפילת הציבור לפני י\"י יתברך. וכל העניינים האלו שאמרנו הם \nבתפילות היחידים, אבל בתפילת הציבור אין כל ממונה וכל שוער יכול לעכב, אלא כשהציבור \nמתפללים תפילתם נכנסת ומתקבלת על כל פנים' וזהו סוד: פנה אל תפלת הערער ולא בזה את \nתפלתם (תהלים קב, יח) - את תפילתו לא נאמר, אלא את תפילתם. ופירוש הפסוק 'פנה אל \nתפלת הערער', כלומר כשהיחיד מתפלל בודקין את תפילתו אם היא ראויה להתקבל, וכמה \nמערערים יש עליה. אבל כשהציבור מתפללין, לא בזה את תפילתם, אף על פי שאין תפילתם כל \nכך הגונה מקבלים אותה מלמעלה. וזהו שאמרו ז\"ל: מנין שאין הקב\"ה מואס בתפילתם של \nרבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס (איוב לו, ד). ואמרו רז\"ל: לעולם ישתתף אדם עצמו עם \nהציבור, ואמרו רו\"ל: אימתי ובזמן שהציבור מתפללים, ואומר: כי מי גוי גדול אשר לו \n"},{"index":6,"he":"אלהים קרובים אליו כי\"י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז). ועתה דע והתבונן כי \nשתי היכלות אלו, שהאחד נקרא אדנ\"י והשני נקרא אל ח\"י, בהם עולות ונבדקות כל תפילות \nשישראל מתפללים. וסוד תפילת ציבור הוא סוד אדנ\"י, שהוא סוד כנסת ישראל, ולפיכך אינה \nנדחת: \nוכל אלו הדברים שאמרנו בתפילת יחיד ותפילת ציבור, בהיות ישראל על אדמתם, וכל שכן \nבירושלים, וכל שכן בבית המקדש. אבל כשישראל בחוצה לארץ, כמה מערערים וכמה מקטריגים \nעומדים אצל תפילות הציבור, כל שכן אצל תפילות היחידים, שהרי כשישראל הם בחוץ לארץ \nהרי הם ברשות שרי האומות ואין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל. \nוכן הוא אומר ביעקב: מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים \n(בראשית כח, יז). ואם כן בחוצה לארץ הכול סתום אצל השמים. ועוד, שאותן שרי האומות \nאין מסייעים לישראל כלום, וכן הוא אומר: \nואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם (דניאל י, כא). וכל שכן כי סמאל שר \n"},{"index":7,"he":"אדום עומד ומקטרג תמיד על ישראל ומערער עליהם לאבד זכיותיהם. וכל המקטרגים על ישראל \nבארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ ובין השמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין \nישראל לאביהם שבשמים, והם הנקראים ענן המפסיק, ועל זה נאמר: סכותה בענן לך מעבור \nתפלה (איכה ג, מד). וכן הוא אומר במראות יחזקאל בגולה: וארא והנה רוח סערה באה מן \nהצפון ענן גדול ואש מתלקחת וגו' ומתוכה כעין החשמל (יחזקאל א, ד). המבין פסוק זה \nיבין כמה מחיצות מעכבות בגלות. ואפילו בארץ ישראל כתיב: כי אם עונותיכם היו מבדילים \nביניכם לבין אלהיכם (ישעיהו נט, ב). וכל זה בארץ, כל שכן בחוצה לארץ. ואם כן מה \nיהיה על תפילות של ישראל בחוצה לארץ? דע שהתפילות שהן חוצה לארץ אין להם דרך לעלות \nלפני י\"י יתברך, זולתי כשישראל משלחים אותם מחוצה לארץ נגד ירושלים. וכשמגיעות \nלירושלים, משם הם מסתלקות ועולות למעלה, וזהו שאמר דניאל כשהתפלל בגולה: וכוין \n"},{"index":8,"he":"פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם \nאלהה (דניאל ו, יא). וכל זה אמר שלמה בפירוש כשנבנה בית המקדש והיה מתפלל על ישראל, \nואמר; כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם \nאל ארץ האויב רחוקה או קרובה. והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך \nוגו' והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך. \nושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם וגו' (מלכים, מ, מו מט). \nועתה דע וראה איך גילה שלמה המלך עליו השלום שאין תפילת חוצה לארץ עולה למעלה באותו \nהמקום שמתפללים, עד שהיא עולה לארץ ישראל ומשם לירושלים, ומשם לבית המקדש, ואז היא \nעולה למעלה. ולפיכך כל ישראל שהם בגלות הם בסביבות ירושלים בארבע כנפות הארץ, \nוירושלים עומדת באמצע. לפיכך כל אותם שהם בגלות לצד מזרח יתפללו לנגד מערב, נגד \n"},{"index":9,"he":"ירושלים. וכן אותם שהם בצפון, יהפכו פניהם לדרום. נמצאו כל ישראל, שהם מתפללים בארץ \nגלותם, משלחים תפילותיהם לירושלים ולבית המקדש, ומשם התפילות עולות לפני י\"י יתברך. \nועתה יש לנו להודיעך מה בין תפילת חוצה לארץ לתפילת ארץ ישראל. דע כי תפילת ארץ \nישראל דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך וביתו קרוב למלך, ואין שטן ואין פגע רע ולא \nמשחית בדרך. ותפילת חוצה לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך וביתו רחוק מאוד מן \nהמלך, ויש בדרך כמה ליסטים וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות; עתה ראה כמה אדם צריך \nליזהר כדי שימלט מנזק הדרך. ואחר הטורח והשמירה, יתכוון שתהא תפילתו ראויה להתקבל, \nכמו שאמרנו. ועל דרך זה, דע כי כמה מעכבין ומקטריגין יש לתפילות ישראל, כשהן הולכות \nלירושלים, על ידי הכוחות הטמאות של עובדי כוכבים. ולפיכך יש לך להתבונן כמה אנו \nחייבים לטהר עצמנו ולהתכוון בתפילותינו בהיותנו מתפללין בחוצה לארץ, כדי שנהיה \n"},{"index":10,"he":"ראוים להתקבל לפני י\"י יתברך: \nואחר שעוררנוך על העיקרים האלו הדקים שהם כדמיון רמזים, יש לנו להודיעך כי סוד אל \nח\"י הוא סוד מקום בדיקת התפילות והבקשות, וכשהתפילה היתה כהוגן ונדבקה באל ח\"י אזי \nהשם הנקרא אדנ\"י, שהוא סוד התפילה, מתקרב עם אל ח\"י, ואז מתאחדות כל הספירות על ידי \nהתפילה. וכשמתדבקת התפילה באל ח\"י הרי היא נכנסת בכל החדרים, עד שתעלה למקום \nהבינ\"ה. ומן הבינ\"ה מתדבקת בחכמ\"ה הנקראת רצון. ולפיכך אנו אומרים בראש התפילה \n'אדני שפתי תפתח', שהוא השער להיכנס; ובסוף התפילה אנו אומרים 'יהיו לרצון אמרי \nפי', לפי שהרצון הוא סוף המעלות ממטה למעלה, והוא סוד יו\"ד של שם המיוחד הנקרא \nרצון. ומן הרצון שהוא י', עולה בקוצו של יוד העליון ומתדבקת בכתר עליון, הנקרא אין \nסוף. נמצאת למד כי התפילה מחזרת על שם הגדול יתברך, שהרי בתחלת התפילה אנו אומרים \n'אדנ\"י שפתי', שהוא סוד ה' אחרונה של שם והיא למטה מכל הספירות של שם יתברך, ובסוף \n"},{"index":11,"he":"התפילה אנו אומרים 'יהיו לרצו\"ן אמרי פי', שהוא סוד אות יו\"ד של שם שהוא סוף כל \nהמעלות ממטה למעלה. הרי שם חתום בתפילה, תחילה וסוף, שם י\"ה שהוא חצי י\"י יתברך, \nוחציו ככולו. ולפי שהתפילות עולות עד הכתר, התקינו במוסף 'כתר יתנו לך י\"י אלהינו'. \nכלומר, כל התפילות של יוצר שהתפללו ישראל עולות עד הכתר. ולפיכך אנו אומרים 'כתר \nיתנו לך' בתפילת מוסף ולא בתפילת יוצר, כי בתפילת יוצר עדייז לא הגיעו התפילות עד \nהכתר, אבל בתפילת מוסף כבר הגיעו התפילות עד הכתר, כי כבר נשלמו תפילות יוצר ועלו \nלכת\"ר. ואם כן מתוך עיקרים הללו שעוררנוך עליהם יש לך להתבונן, כי בהיות האדם \nמתכוון בתפילתו נמצא מייחד את ה' באותה תפילה, ומתחיל באות ה' אחרונה של שם, עד \nשהוא מייחד כל הספירות ומגיע עד אות יו\"ד שהיא אות ראשונה של שם, עד שנמצאת התפילה \nדבקה בכתר עליון. אם כן יש לך להבין כי התפילה נקראת עבודה, כדרך שאמרנו. וזהו סוד \n"},{"index":12,"he":"שאמרו: אי זו היא עבודה שבלב? הווי אומר זו תפילה: \nולפי דרך זה התבונן כי התפילות עומדות במקום הקרבנות. וכבר ידעת כי סוד הקרבנות הוא \nסוד קירוב הספירות וסדר המעלות ותיקון הצינורות. ולפיכך נקראים קרבן מלשון קירוב. \nאם כן התפילה עומדת במקום הקרבנות, אלא שהקרבנות מקרבין המעלות על ידי המעשה, \nותפילות על ידי דיבור, והסוד: ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד, לא). וזהו שארז\"ל: \nתפילות כנגד תמידין ומוספין תקנום. ואחר שעוררנוך על העיקרים הללו בשם הנקרא אל \nח\"י, יש לנו עכשיו להיכנס לביאור שאר שמותיו של י\"י יתברך על דרך המעלות, והשם \nיורנו דרך האמת אמן ואמן סלה: \n \n"},{"index":13,"he":"השער השלישי והרביעי - הספירה השמינית והשביעית:\nי\"י אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. גם צפור מצאה בית ודרור קן לה \nאשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך יהוה צבאות מלכי ואלהי (תהלים פד, ד): \nשני שמות הקודש שהם שלישי ורביעי על דרך המעלות הם הנקראים אלהים צבאות, יהוה \nצבאות. ושניהם נכללים לפעמים כאחד, כאמרו: יהו\"ה אלהים צבאות שמעה תפלתי (תהלים פד, \nט). ולפעמים נזכרים כל אחד בפני עצמו, כאמרו: אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונוושעה \n(שם פ, ח), וכאמרו: יהוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (שם מו, יב). והוצרכנו \nלהביא אלו השני שמות בשער אחד, אף על פי ששאר השמות הבאנום כל אחד מיוחד בשער שלו, \nלפי ששני אלו השמות צריכים בביאורם זה לזה. וכשאנו מפרשים האחד גם השני צריך ביאור \nעמו, הוצרכנו לבארם כאחד שהרי שניהם מתאחדים זה בזה. ושני אלו השמות, הנקראים אלהים \nצבאות י\"י צבאות, שניהם נכונים להריק בדרך הצינורות כל המשכות שפע הספירות העליונות \n"},{"index":14,"he":"ולהביאם במידת אל ח\"י. ושניהם פועלים לפי הדין הישר בכל צבאות העולם: האחד פועל מצד \nהחסד, והשני פועל מצד הדין. ושניהם מושכים דין וחסד ורחמים במידת אל ח\"י. ויש לנו \nלהודיעך כי מידת י\"י צבאות היא המושכת חסד עליון וחסד אברהם, שהוא חסד עולם, במידת \nאל ח\"י; ומידת אלהים צבאות מושכת כח הגבורה והדין והפחד והעונש במידת אל חי. ולפיכך \nמידת אל ח\"י כוללת הכל, נקראת 'כל' שהכול בה. וכל הספירות משפיעות כוח חסד ודין \nורחמים על ידי יהו\"ה אלהים צבאות, וזהו סוד: \nאנכי י\"י עושה כל (ישעיהו מד, כד), שהכול יצא מן המידה הנקראת כ\"ל, כאומרו: \nוירא אלהים את כל אשר עשה והנה טו\"ב מאוד (בראשית א, לא), ואומר: על כן כל פקודי כל \nישרתי (תהלים קיט, קכח). ואומר: וי\"י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). וכבר \nהודענוך כי מידת אל ח\"י נקראת כל, שהכול בה. וכשהיא משפעת שפע אצילות במידת אדנ\"י, \nנקראת גם מידת אדנ\"י בלשון כ\"ל, כי היא כלולה מן הכ\"ל, מטעם כי שמי בקרבו (שמות כג, \n"},{"index":15,"he":"כא). וכשמידת אדנ\"י כלולה מן הכ\"ל, אזי גם היא משפעת ברכותיה בכל הנבראים למיניהם. \nולפיכך נקרא כלל כל הנבראים גם כן בשם כ\"ל, על שם מידת אדנ\"י המפרנסת כל נברא ונברא \nכפי מינה: \nועתה יש לך לשמור כלל זה בכל מקום שאתה מוצא לשון \"כל\", שהוא מורה שלושה עניינים: \nלפעמים מורה לשון כ\"ל מידת אל ח\"י, ולפעמים מורה מידת אדנ\"י, ולפעמים מורה על כלל \nהנבראים כולם. והטעם, כמו שעתה הודענוך, כי מכח כל יוצא הכול. ואם כן תתבונן במה \nשנאמר באברהם וי\"י ברך את אברהם בכל, וביצחק ואוכל מכל (בראשית כג, לג), וביעקב וכי \nיש לי כל (שם לג, יא). כי שלושתן במידה הכלולה מן הכול נתברכו. נמצאת למד, כי כל \nהברכות והטובות באות למידת אל ח\"י על ידי יהוה אלהים צבאות, ולפיכך אל ח\"י כלול בכל \nהדברים כולם, חסד ודין ורחמים משלוש רגלים. ולפי שדוד המלך עליו השלום נתלבש במידת \nאל ח\"י, והוא סוד הרגל הרביעי מרגלי המרכבה, היה כלול בחסד ודין ורחמים, משלוש \n"},{"index":16,"he":"רגלים, ועליו נאמר: והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי (שמואל, טז, יב). 'אדמוני' \nהוא סוד המשכת הדין, הנקרא אש אדומה; 'עם יפה עינים' זהו סוד חסד אברהם, שהוא סוד \nעין החסד, והוא היה עינו של עולם; 'וטוב רואי', תפארת יעקב, שהטוב תלוי בו. ואם \nתאמר: הרי כתיב בעשו 'ויצא הראשון אדמוני' (בראשית כה, כד)? באדמוני של עשו אין בו \nתערובת טוב ולא יופי, אלא אדמוני כולו כאדרת שער, אבל בדוד כתיב אדמוני עם יפה \nעינים. נמצאת למד כי עשו הרשע ירש החרב ושפיכת הדם, ודוד עליו השלום ירש מידת \nהמלכות על מתכונתה, לעשות חסד ורחמים ומשפט וצדקה ולעשות דין ולהרוג על פי הדין. \nוזהו סוד שנאמר בעשו: ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובדוד נאמר: והוא אדמוני \nעם יפה עינים וטוב רואי, ותמצא דוד כלול מן הדין ומן הרחמים. תמצא בכתוב בדוד: ויהי \nדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ח, טו). משפט, מצד הדין, והוא אדמוני; צדקה, \n"},{"index":17,"he":"מצד החסד והרחמים, עם יפה עינים וטוב רואי. ולפיכך כשהיה דוד מתלבש במידת 'אדמוני' \nהיה נלחם מלחמות י\"י באויבי י\"י ולא תשוב חרבו ריקם, וכשהיה מתלבש 'יפה עינים' היה \nמפרנס ישראל ועושה עמהם כמה חסדים בעין יפה, וכן הוא אומר: טוב עין הוא יברך כי נתן \nמלחמו לדל (משלי כב, ט). וכשהיה מתלבש טוב רואי' היה יורד לעמקי תורה והיה רואה \nומסתכל במסתרים ונכסף לטעום טעמיה, והיה אומר: טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף \n(תהלים קיט, עב), והיה נכסף ומתאווה ואומר: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (שם, יח), \nוהיה מקיים התורה במידת 'טוב רואי', ובמידה הזאת היה יורד לסתרי תורה. ולפי ששלושה \nמידות הללו נתחברו במידת אל חי, שהם חסד ודין ורחמים ונאחז דוד בשלושתן, נעשה גם \nהוא רגל רביעי לכסא נושא השלושה. ולפיכך אמרה תורה: שלש רגלים תחוג לי בשנה (שמות \nכג, 'ד), כנגד אברהם ויצחק ויעקב. והרגל הרביעי הוא חג העצרת, כמו שאמר: \n"},{"index":18,"he":"ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט, לה). ואמרו חז\"ל בסוף סוכה, שמיני חג העצרת \nלענין פז\"ר קש\"ב, ואמרו שהוא רגל בפני עצמו ואם הם רק שלוש רגלים היאך שמיני עצרת \nרגל בפני עצמו, והרי הם ד' רגלים? רביעית לכסא מרכבה. והסוד, כמו שאמרה תורה 'שלש \nרגלים תחוג לי בשנה', ואמרה ג' פעמים. וכשנולד יהודה, שהוא סוד מגן דוד, שהוא בסוד \n"}]}
