{"id":"kabala-28faf1900963-1-14","bookId":"kabala-28faf1900963","part":1,"torah":14,"title":"קטע 14","hebrewTitle":"קטע 14","segments":[{"index":1,"he":"ודין. וזהו 'תמים פעלו', כי לשון תמים הוא סוד שני דברים והוא כאילו אמר תאומים, \nאלא כי בלשון כבוד אמר על שני דברים של מעלה לשון תמים, ולמטה לשון תאומים. וכן הוא \nאומר: \nוהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו (שמות כו, כד); למטה - תואמים, למעלה, \nתמים, לפי שלמטה הם נראים כשני דברים, דבר והפכו, כמסייע ומקטרג; אבל למעלה הכול \nכוונה אחת, בין המסייע בין המקטרג שניהם כוונה אחת יש להם, ואין שם שנאה או אהבה, \nואין שם משוא פנים, אלא משפט אמת. ולפיכך אמר 'תמים פעלו', בדין וברחמים נתייעץ \nוגזר הדין, וזהו סוד משפט אמת. ומה שאמר 'כי כל דרכיו משפט', פירוש הכ\"ל, לעין כל \nרואה, כאומרו כי כל דרכיו משפט. וכבר ידעת כי המשפט הוא כלול בדין וברחמים, כי \nהמשפט כנגד יעקב שהוא הקו האמצעי שהוא המתיים בין שני אהלים שהם אברהם ויצחק. אברהם \nכנגד החסד, יצחק כנגד הדין, יעקב מכריע ביניהם, 'איש ת\"ם יושב אהלים'. והמשפט הוא \n"},{"index":2,"he":"כנגד יעקב, שואב מן החסד מצד אברהם ומן הדין מצד יצחק, וכן הוא אומר: משפט וצדקה \nביעקב אתה עשית (תהלים צט, ד). והנביא אמר: יסרני יהו\"ה אך במשפט אל באפך פן \nתמעיטני (ירמיהו י, כד). ופירוש הפסוק 'יסרני יהו\"ה אך במשפט', מה שאמר 'אך' חלק, \nכלומר בחצי מידת המשפט שהוא החסד, כי המשפט חציו דין וחציו חסד. ולפיכך אמר 'אך \nבמשפט', ואמר אחר כך 'אל באפך פן תמעיטני'. וגילה הסוד למעט חצי המשפט מצד האף \nולפיכך המשפט תלוי ביעקב שהוא אב הי\"ב שבטים, ידע צער גדול בנים, כשיגזור עליהם \nהקב\"ה שיבקש עליהם רהמים וצדקה. והסוד: ויגבה יהו\"ה צבאות במשפט (ישעיהו ה). מה \nכתיב בתריה? והאל הקדוש נקדש בצדקה. רוצה לומר כשיגבה המשפט מנוח הדין ופונה למידת \nאל, שהוא סוד שנאמר 'והאל הקדוש נקדש בצדקה', כלומר כשגבה יהו\"ה צבאות במשפט באה \nמידת אל, שהיא למעלה, ועשתה צדקה ועוברת המשפט יזהו סוד שאמרו המשפט כלול בחסד \n"},{"index":3,"he":"ודין, ואומר 'משפט וצדקה ביעקב אתה עשית'. והסוד הגדול: צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים \nפט, טו), כי צדק פעמים שהוא דין לפי קבלתו בשפע, כאשר פירשנו, כי צדק, דין גדול \nבמוזק; אבל בהשתתף עמו 'משפט', אזי הכיסא מתכונן ברחמים. ואם יגבה במשפט ויגיע כקדם \n(איכה ה, כא), ומלשון אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (מיכה ז, כ): \nואם כן התבונן בכל מקום שתמצא בתורה יהו\"ה אלהים, והבן כי מידת הרחמים מתלבשת עם \nמידת הדין וכל אחת מן המידות פועלת בשלימות, הן לדין הן לרחמים. והתבונן עיקר זה \nושמור עיקר זה תמיד, והסוד תקיעת שופר: פשוטה, יהו\"ה, תרועת שופר, אלהים. תקיעה \nתרועה, רחמים ודין. וסימן: \nעלה אלהים בתרועה יהו\"ה בקול שופר (תהלים מז, ו). ואמר: ותקעתם תרועה ונסעו (במדבר \nי, ה). ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. נמצאת למד כי סוד יהו\"ה אלהים הוא סוד \nשלימות הספירות במידת הרחמים והדין, ונקראת שם מלא על עולם מלא' ולפעמים תמצא שם \n"},{"index":4,"he":"יהו\"ה מתאחד עם אדנ\"י בשני פנים. פעמים מקדים יהו\"ה ואחר כך אדנ\"י, כמו שאמר הכתוב: \nיהו\"ה אדנ\"י חילי וישם רגלי כאילות (חבקוק ג), ואומר: האל לנו אל למושעות וליהו\"ה \nאדנ\"י למות תוצאות (תהלים סח, כא). ואומר: כי אליך יהו\"ה אדנ\"י עיני בכ\"ה חסיתי (שם \nקמא, ח). ויש לך לדעת כי כשמזכיר שני שמות הללו כאחד, נשתנה יהו\"ה בקריאת ניקודו \nונקרא בניקוד אלהים, ואף על פי שהוא כתוב יהו\"ה נקרא בניקוד אלהים, וזהו רמז למידת \nבינ\"ה שהיא מתאחדת עם מידת מלכות הנקראת אדנ\"י, ועל ידי מי מתאחדת? על ידי יהו\"ה \nיתברך. ודע והבן כי בהזכיר יהו\"ה אדנ\"י כסדר זה, השפע יורד על הספירות כולן מראש \nועד סוף מלמעלה למטה, עד שמגיע שפע הברכה והאצילות לשם אדנ\"י, ואז כל העולם כולו \nמתברך ברכה שלמה. וכשמזכיר אדנ\"י בראשונה ואחריו יהו\"ה, כאמרו: ויאמר אברם אדנ\"י \nיהו\"ה מה תתן לי (בראשית טו, ב); אדנ\"י יהו\"ה אתה החילות (דברים ג, כג), אדנ\"י \n"},{"index":5,"he":"יהו\"ה אל תשחת עמך (שם ם, כ) וכיוצא בזה, דע והאמן כי הוא סוד עלייה ממטה למעלה. \nובהיות השם הנזכר בסדר אדנ\"י יהו\"ה, זהו סוד התעלות הספירות והתאחדם זו בזו עד עלות \nהכוונה למקום החפץ, כמי שרוצה להתאחז ולהידבק במקום האור העליון, כי תשוקת שם אדנ\"י \nהיא להתעלות ולהתאחז בספירת בינ\"ה הנקראת יהו\"ה בניקוד אלהים. ובהיות כתוב יהו\"ה \nאדנ\"י, הוא סוד שפע בינה היורד על הצינורות ומגיע לשם אדנ\"י, ואז כל העולם מתברך. \nוהנה הודענוך כי יהו\"ה אדנ\"י בכל מקום שאתה מוצאם הם צדק עליון וצדק תחתון, שכינ\"ה \nעלאה ושכינה תתאה. וכשאלו שתי הספירות מתאחדות אזי כל העולם כולו במילוי ובברכה, \nוזהו סוד 'יהיה יהו\"ה אחד ושמו אחד': \nולפעמים תמצא שם יהו\"ה מתאחד עם אל, כאמרו: אל יהו\"ה ויאר לנו (תהלים קיח). והכוונה \nבו כשהוא מזכיר 'אל יהו\"ה', כל העולם נידון בחסד עליון וברחמים גדולים ואין שם דין \nכלל, ולא מערער ולא משטין ולא מורא קטיגוריא, אלא הכול בחסד וברחמים. ואז כל מאורי \n"},{"index":6,"he":"הספירות כולן בשלימות גדולה, ושמים בטהרה והארץ בשממת אורה. כי אל הוא סוד חסד \nעליון, וממנו נשפע החסד לאברהם, והסוד הוא שאמר באברהם: ויקרא שם בשם יהו\"ה אל עולם \n(בראשית כב, לג), כי אז קנה לחלקו מידת החסד והחזיק בה. ולפיכך אנו אומרים בברכת \nמגן אברהם 'אל עליון גומל חסדים טובים', ואומר: ברוך אברם לא\"ל עליון (שם יד, כ). \nוכששם יהו\"ה מתאחד עם אל ואומר 'אל יהו\"ה', נמצא שם יהו\"ה מתערבת בחסד וברחמים ואין \nשם דין כלל; וגם יהו\"ה הוא שם רחמים, ואף על פי שיש בו קצת דין מכל מקום כולו כלול \nברחמים וכששם יהו\"ה מתאחד עם אלהים, באמרו יהו\"ה אלהים, נמצא שם יהו\"ה יושב לדין \nודן את בריותיו במידת הרחמים והדין, בסוד יהו\"ה אלהים, איש איש כפי הראוי. אבל \nבהתחבר החסד והרחמים בסוד אל יהו\"ה, אזי כל הספירות בשמחה ובשלימות וכולן מקבלות \nחסד ורחמים מלמעלה, זהו שאמר: אל יהו\"ה ויאר לנו (תהלים קיח, כ). ותמצא בי\"ג מידות \n"},{"index":7,"he":"של רחמים שהזכיר אלו שני השמות לבד, והם יהו\"ה יהו\"ה אל רחום וחנון, ולפי שאלו השני \nשמות הם כוללים חסד ורחמים הם נזכרים באלו י\"ג מידות של רחמים, התבונן זה מאוד. \nוכבר אמרו ו\"ל: ברית כרותה לי\"ג מידות של רחמים שאינן חוזרות ריקם אם כן התבונן כי \nאל יהו\"ה הם כוללים החסד והרחמים. ועוד התבונן כי שם אל הוא כנגד אברהם שהוא סוד \nמידת החסד, ושם יהו\"ה הוא כנגד יעקב שהוא סוד הרחמים נמצא השם שהוא כנגד יצחק, שהוא \nאלהים והוא הפחד, אינו מצוי בזמן שמזכיר בתורה אל יהו\"ה. ולפיכך התבונן בכל מקום \nשתמצא בתורה אלו שני השמות שהם א\"ל יהו\"ה, שהם סוד החסד והרחמים: \nולפעמים תמצא בתורה שם יהו\"ה מתחבר עם אל ועם אלהים, בסוד א\"ל אלהי\"ם יהו\"ה, כמו \nשכתוב מזמור לאסף אל אלהים יהו\"ה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו (שם נ, א), וכמו \nשכתוב בעניין בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה: 'א\"ל אלהי\"ם יהו\"ה הוא יודע' (יהושע כב, \n"},{"index":8,"he":"כב). ודע כי בהתחבר שלושה שמות הללו אזי בית דין של שלושה יושב על הכיסא ודנין את \nהעולם כפי הראוי, הן לטוב הן לעונש, אם לחיים אם למוות. כי א\"ל הוא סוד החסד \nלראוין; אלהים הוא סוד הגמול והעונש לראוין יהוה הוא סוד משפט אמת לראוין. אם כן \nנמצאו שלושת שמות הללו כוללות כל המשפט והרחמים והדין. והעד הגדול, שהרי כשעשו בני \nראובן ובני גד וחצי שבט מנשה המזבח בעבר הירדן ורצו כל ישראל לעלות עליהם למלחמה, \nוקודם שילחמו עליהם שלחו להם אחיהם את פנחס בן אלעזר ונשיאי ישראל לדבר אתם על עסקי \nהמזבח שבנו, והם השיבו להם תשובה בעניין זה ואמרו אל אלהים יהו\"ה: \nולפעמים תמצא שם יהו\"ה מחובר עם שם צבאות, ואומר יהו\"ה צבאות. וזה לא תמצאהו בתורה \nאלא בנביאים וכתובים, כאמרו בנביאים 'כה אמר יהו\"ה צבאות', ובכתובים: \nיהו\"ה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (תהלים מו, יב). ודע כי כשהשם מתלבש עם \nהשם הנקרא צבאות, אזי הוא גומר משפט בית דין של מעלה לטוב ולרע בנבראים. וכפי שיצא \n"},{"index":9,"he":"הדין בשלושת שמות, שהם אל אלהים יהו\"ה, כך הוא גומר משפט בהתלבשו ביהו\"ה צבאות, \nוהסוד: ויגבה יהו\"ה צבאות במשפט (ישעיהו ה, טז). והנני רומז לך סוד גדול בפסוק זה. \nדע כי בהיות בית דין של מעלה גוזר משפט על הנבראים, אזי יהו\"ה צבאות גומר הדין על \nידי אדנ\"י, והסוד: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק (דברים \nטז, יח), ואומר: ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם (יחזקאל א, יט). וסוד החיות אלו הם \nסוד שופטים, וסוד אופנים אלו הם סוד שוטרים, והדין נגמר על ידי צדק שהוא אדנ\"י. \nוכשהשם יתברך גוזר הדין על ישראל, והשם הנקרא יהו\"ה צבאות רואה שאין ישראל יכולין \nלסבול אותו עונש דין, אזי מתעלה שם יהו\"ה צבאות להפיק רצון ורחמים מלמעלה להקל צרות \nישראל, ומניח הדין למידת א\"ל שהוא מידת החסד, ועושה צדקה עם ישראל וממעט הצרה \nוהעונש. ואף על פי שאין ישראל ראויין, עושה זה מצד הצדקה. זהו שכתוב 'ויגבה יהו\"ה \n"},{"index":10,"he":"צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה'. ולפיכך הנביאים היו מוכיחים את ישראל בשם \nיהו\"ה צבאות, כעניין עדים והתראה לטוב ולרע. וכשגמר הדין על ישראל, אלמלא שגבה \nיהו\"ה צבאות באותו גזר דין ומסר אותו ביד אל שהוא מידת החסד העליון, לא נשתייר \nמשונאיהם של ישראל שריד ופליט. זה שאמר הכתוב: והאל הקדוש נקדש בצדקה, וזהו שנאמר: \nלך י\"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל ט, ז). ואם כן התבונן בתורה בכל מקום שתמצא \nכתוב יהו\"ה צבאות: \nולפעמים תמצא שלושת שמות הללו בפסוק בפירוש, כמו 'אל אלהים יהו\"ה הוא יודע וישראל \nהוא ידע אם במרד ואם במעל בי\"י אל תושיענו היום הזה לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי \nיהו\"ה'. ודע כי הוצרכו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה להזכיר אלו שלושת השמות \nכאחד, אל אלהים יהו\"ה, לעניין מוכרח. הזכירו שם אל שהוא שם החסד, והזכירו שם אלהים \nשהוא שם הדין והעונש, והזכירו שם יהו\"ה שהוא דיין האמת, מכריע בין אל ובין אלהים. \n"},{"index":11,"he":"וכך אמרו: אם עשינו מזבח זה לשם יהו\"ה לזכרון לבד ולא לעולה ולא לזבח, השם יתברך \nישפיע עלינו ברכותיו וטובותיו וחסדיו במידת אל, שהוא העד היודע כוונתינו במזבח הזה; \nואם עשינו המזבח הזה מצד רשע, למרוד ולמעול בי\"י ובבית משכנו ולהיות מזבח זה לנו \nלעולה ולזבח, אלהים שהוא העד והדיין ובעל דין ייפרע ממנו ויענישנו על העבירה הגדולה \nהזאת; ושם יהו\"ה, שהוא הקו האמצעי המכריע, הוא יכריע הדין לפי הכוונה שעשינו מזבח \nזה, אם לגמול טוב, אם לעונש. ולפיכך הוצרכו להזכיר שלושת שמות הללו שהם אל אלהים \nיהו\"ה, שהם סוד הגדולה והגבורה והתפארת. וכן בבריאת העולם, הזכיר אסף במזמור: אל \nאלהים יהו\"ה דבר ויקרא ארץ (תהלים נ, א), בהיות יהו\"ה יתברך מתלבש בבריאת עולם ג' \nמיני מלבושים: מלבוש הרחמים הגדולים, מלבוש הדין הגמור, ומלבוש האמצעי ברחמים ודין. \nוהכול בסוד בריאת הנבראים, כי יש מהן נבראים ברחמים, ומהן בדין גמור, ומהן בדין \n"},{"index":12,"he":"וברחמים. ולפי החכמה והחסד והרחמים והדין ביצירה, כך הוא הדרך בעניין הנהגתו לברואי \nעולם פעמים מתנהג עמהם ברחמים גמורים, ופעמים בדין גמור, ופעמים בדין ורחמים. \nוהתבונן סוד שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, של צדיקים ורשעים ובינונים, שהם כנגד אל \nאלהים יהו\"ה. ולפיכך התבונן בכל מקום שתמצא בתורה השם המיוחד יתברך שהוא יהו\"ה, \nכשתמצאהו מחובר עם אל או עם אלהים או שלושתם כאחד, התבונן לסדר הדברים על סדר היושר \nוהנכוחה. שכתוב: \nיהו\"ה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעת (תהלים פ, ח), ואומר: יהו\"ה אלהים צבאות \nשמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה (שם פד, ט). והכוונה בזה כי מידת החסד והרחמים \nומידת הדין והפחד מתלבשים כל אחת ואחת במקומה: יהו\"ה במידת הנצח, אלהים במידת \nההו\"ד, צבאות לזה ולזה. וארבע מידות אלו מלבישות ד' מלבושים לאל ח\"י, כי צבאות שלשה \nשמות הוא כולל: נצ\"ח והו\"ד יסו\"ד. וכשאמר הכתוב 'יהו\"ה אלהים צבאות' נכללו בו חמש \n"},{"index":13,"he":"ספירות. יהו\"ה אלהי\"ם, ב' ספירות, צבאות, ג' ספירות, נצ\"ח והו\"ד יסו\"ד. ומכולן \nמתלבש אדנ\"י בגד\"י יש\"ע או בגד\"י נק\"ם, כפי הדין הראוי. ואתה בני פקח עיניך והתבונן \nבכל מקום שתמצא בתורה שני שמות או שלושה ממוברים זה אצל זה לאיזה כוונה הם מתחברים, \nואז תבין דרכי י\"י דרכי התורה ועמקי סודותיה ותהיה רצוי ומקובל לפני י\"י יתברך. \nובדרך זה, כשתהיה מתפלל ותתחנן לפני י\"י ותזכיר פסוק מן התורה בתפילתך, או מילה אחת \nמהתפילות שהיא רומזת דברים עליונים, יש לך להבין דרך הפסוק או המילה שאתה מזכיר \nולהתבונן בהם ולדעת לפני מי אתה עומד ולמי אתה מתחנן, ובאיזה ספירה אתה מתכוון \nובאיזה שם אתה קורא, ואז תהיה רצוי ומקובל לפני י\"י יתברך ותמצא חן ושכל טוב בעיני \nאלהים ואדם: \nואחר שהודענוך אלו העיקרים, יש לנו למסור בידיך כלל גדול והוא זה: דע כי השם המיוחד \nהנקרא יהוה יתברך הוא השורש והעיקר לכל שמותיו יתברך וכל השמות כולן בו נאחזין, וכל \n"},{"index":14,"he":"הספירות העליונות כולן סדורות בו, וכל מעלות העולם למיניהם וכל המרכבות עליונות \nותחתונות כולן נשואות בו, והאותיות והנקודות גם הם בשם זה תלויין, וכל היצור \nוהדיבור, הכל עומד בו יתברך ויתברך לעדי עד ולנצח נצחים. ואל יעלה בדעתך כי אלו \nהדברים שאמרנו לך עתה בעיקר ואין לאדם רשות להרהר בה כי אם להאמין לבד, אף על פי \nשלא יבין ולא ישיג עניינה ועצם אמיתתה. וסוד אות י' של שם היא הנקראת פליאות חכמה, \nועליה נאמר: במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור. וגם היא נקראת תעלומות חכמה \nועליה נאמר: \nוהחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב), כי שמה ממש נקראת חכמה, ועליה נאמר: ונעלמה מעיני \nכל חי (שם), ומתעלומה זו נברא העולם. ואות יו\"ד זו נקרא רצון באין גבול, וגם היא \nנקראת מחשבה, ועליה נאמר הכתוב: מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב, ו), ועמוק עמוק מי \nימצאנו (קהלת ז, כד). ודע והבן כי סוד יו\"ד של שם המיוחד רומזת על ספירה שנייה \n"},{"index":15,"he":"הנקראת חכמה, אבל בעניין הכתר אינו מורה זולתי בקוצו של יו\"ד, שהוא מורה על הכתר \nבסוד הנקרא אין סוף סוד אות שנייה של שם והיא סוד ה', היא סוד הבינה הכלולה בלשון \nובפה יבבינה נאחזים כל החיים וממנה מושכות כל הספירות שלמטה ממנה חיים, כמו שגם היא \nמושכת משל מעלה ממנה. וכל העניינים שלה, מה שאפשר לנו לגלות, נבאר אותם בעזרת השם \nבספירת בינה, בסוד י\"ה, ביאור מספיק. סוד אות שלישית של שם הוא סוד ו', והיא כוללת \nו' ספירות במספר ו', ג' ספירות מחצי ו' למעלה, וג' מחצי ו' ולמטה. ג' ספירות מחצי \nו' ולמעלה הם הגדולה והגבורה והתפארת, וג' ספירות מחצי ו' ולמטה הם נצ\"ח והו\"ד \nיסוד. וכל אלו ו' ספירות כלולות באות וא\"ו. והנה אות ו' של שם היא עומדת במקום כל \nהשם. ועוד תראה עמוקות ונפלאות באלו האותיות של שם בעזרת השם ויראו עיניך וישמח \nלבך. סוד אות רביעית של שם הוא סוד ה', והיא סוד הספירה האחרונה הנקראת מלכות, שהיא \n"},{"index":16,"he":"סוד ייחוד י\"י יתברך ובה תיבנה ותכונן אמונת ייחוד הבורא. ומסוד ה' ולמטה היא \nהפירוד, והסוד: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (בראשית \nב, י), והם סוד ארבע מחנות שכינה. ואם כן נמצא שם יהו\"ה יתברך כולל עשר הספירות \nבסדר נכון: \nסוד שם יהוה יתברך על דרך כלל שמות הקודש: \n\n"},{"index":17,"he":"דע כי כל שמותיו יתברך כולם נשואים וכלולים על השם המיוחד שהוא שם יהו\"ה יתברך; מהם \nכדמיון שורשים, ומהן כדמיון ענפים, ומהן למעלה בראש נוף האילן, והשם המיוחד יתברך \nעומד באמצע ונקרא קו האמצעי, והשאר השמות כלולים בו מזה ומזה כדמיון ראש האילן \nושורשיו וענפיו. כיצד? אות ראשונה של שם יהו\"ה יתברך שהיא רומזת שני שמות, קוצו של \nיו\"ד הפונה למעלה רומז אל האור הגדול הקדמון עומק ההוי\"ה הקדמונית בעצם אמיתתו, \nונקרא אהי\"ה, שהוא הנקרא אין גבול. ונקרא שיז לפי רוב התעלומות מכל הנמצאים עליונים \nותחתונים, שאין מי שיוכל להבין בו דבר. ואם שאל השואל עליו: מה הוא? תשובתו הוא, \nטיז. כלומר, טיז מי שיוכל להבין בו דבר, ועל זה נאמר: מקצה השמים ועד קצהו אתה \nדורש, אבל אינך דורש מה למעלה מה למטה וזהו סוד קוצו של יו\"ד, הקוץ העליון, שהוא \nרמז לכתר עליון הנקרא שיז' הנשלל מכל ההשגות, אין מי שיוכל לדעת בו דבר זולתי אמונת \n"},{"index":18,"he":"מציאותו. ומציאותו איננו מושג לזולתו, ולפיכך נקרא אהי\"ה בלשון מציאות - ואותו \nהמציאות הוא לבדו יודע אותו. ולפיכך אמר לשון אהי\"ה עם אל\"ף, נרמז בקוצו של יו\"ד \nואין לו אות מסוימת בפני עצמו, לפי שאין מי שיוכל לשער אותו ולא לדמותו ולא לציירו \nאפילו בצורת הוראת אות ידועה. ולפי שנקרא אהי\"ה בעומק ראשית ההוי\"ה, והוא הרחמים \nהגדולים הכופה כל בעלי דינין קשים, נקרא א\"ל ועליו נאמר: ואל מי תדמיון א\"ל (ישעיהו \nמ, יט). כלומר, אפילו בצורת האותיות, המורות על עצם ההוי\"ה, אין לו דמיון אות ידועה \nלהורות עליו, זולתי מצד אות הבינה שהיא מורה ומעידה עליו. וזהו 'ואל מ\"י תדמיון \nא\"ל', בכוח הבינה הנקראת מ\"י יכולין אנו לדמות מציאותו, לא דבר אחר. ודע כי זהו סוד \n"}]}
