{"id":"kabala-28faf1900963-1-17","bookId":"kabala-28faf1900963","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"בתפילה של ראש השנה עלינו לשבח וכו'. ואם תבין היטב תמצא שהזכירו בתפילה זו סוד \nשבעים אומות שהם שבעים משפחות בני נח, ולפיכך הזכיר 'גויי הארצות ומשפחות האדמה'. \nומה שאמר 'שהם מתפללים אל א\"ל לא יושיע', וכי אל הוא? אלא שר הוא, שכל שר מהם נקרא \nא\"ל מצד גדולתו ומעלתו, אבל אינו יכול להושיע, שאין שר אחד מכל השרים העליונים יכול \nלהוסיף בזו אומה ואומה צופה לחלק שנותנין לו מבית המלך הגדול יהו\"ה יתברך, כאחד מן \nהחסרים שבעולם גם הוא מקבל חלק, ולפיכך 'לא יושיע', לא יושיע בוודאי, שאין תשועה \nזולתי בשם יהו\"ה יתברך, וזהו: 'ישראל נושע ביהו\"ה תשועת עולמים' (ישעיהו מה, יז). \nולפיכך יש לך להתבונן היאך כל השרים העליונים גם הם חסרים מעצמן עד שהשם יתברך נותן \nלהם מזון ופרנסה: \nודע כי מן אות ראשונה של שם יהו\"ה יתברך מקבלין כל השרים וכל האומות פרנסה, וזהו \nסוד: פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה, יז), פותח את יודי\"ך בודאי. \n"},{"index":2,"he":"ולפיכך תמצא שאמר הכתוב טוב לחסות בי\"י מבטוח באד\"ם (שם קיח, ח), כי אין לבטוח \nבתשועת כל השרים הכלולים בשם אדם, שהרי כל הנמצאים שבעולם עליונים ותחתונים אין להם \nשפע מעצמם זולתי מהמלך הגדול שהוא יהו\"ה יתברך. ולפיכך אמר 'טוב לחסות ביהו\"ה מבטוח \nבאד\"ם', באדם הידוע שהוא כולל כל המרכבה. וחזר ואמר: \n'טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים'. מה הוא נדיבים? אלא יש לך לדעת כי שבעים שרים הם \nעומדין בשורה סביב למרכבה, מהם לימין ומהם לשמאל, ואותן השרים העומדים לצד ימין \nכולם נדיבים ויותר ותרנים, אבל העומדין לצד שמאל כולם קשים ואינם נותנים אפילו \nלאומה שלהם וולתי בדין ובקושי. ולפיכך חזר ואמר בפסוק זה 'מבטוח בנדיבים', אולי \nתחשוב שיש לו לאדם לבטוח באלו השרים הנדיבים העומדים לצד ימין, גם אלו אינם כלום \nלבטוח בהם, שאין להם תשועה זולתי מה שנותן להם השם שהוא יהו\"ה יתברך, ולפיכך אמר \n'טוב לחסות ביהו\"ה מבטוח בנדיבים'. אחר כל זה פירש יותר ואומר, כי כל אותם השרים \n"},{"index":3,"he":"העליונים, כמו שהם מקיפים סביב סביב לשם יהו\"ה יתברך כך המשפחות שלהם למטה מקיפים \nסביב סביב לישראל, שהם חלק יהו\"ה יתברך, ולפיכך אמר 'כל גוים סבבוני בשם יהו\"ה כי \nאמילם'. ראה כמה פירש כאן טעם הפסוק. הנה אמר למעלה ביהו\"ה באמצע והשרים סביביו, \nולמטה, ישראל באמצע וכל הגויים סביביו. ומה טעם ישראל באמצע? לפי שהם חלק של יהו\"ה \nוירשו הארץ שהיא חלק יהו\"ה למטה, שהיא ירושלים. ולפיכך אמר: זאת ירושלים חלק יהוה \nבתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות (יחזקאל ה, ה). הלא תראת כי שלושה עומדים באמצע, \nיהו\"ה למעלה וכל השרים סביביו, כמו שנאמר: ראיתי את יהו\"ה יושב על כסאו וכל צבא \nהשמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מלכים, כב, יט) וישראל למטה באמצע וכל הגוים \nסביבם, וזהו שאמר: כל גוים סבבוני (תהלים קיח, א) וירושלים שהיא נחלת יהו\"ה, והוא \nהארץ ישראל מקפת סביבותיה ארצות גוים, זהו שאומר הכתוב: זאת ירושלים בתוך הגוים \n"},{"index":4,"he":"וגו'. הרי לך מבואר כי שם יהו\"ה וישראל וירושלים, שלושתן באמצע, וכל שאר השרים \nוהממשלות הם סביבותיהם. לפיכך אמר דוד: כל גוים סבבוני בשם יהו\"ה כי אמילם, כלומר: \nבאים להצר אותי ולהרע אתי, אבל איני מתיירא מהם ולא מן השרים העליונים שלהם. ומה \nטעם? לפי שחלק יהו\"ה עמו, וחלק ישראל הוא יהו\"ה שהוא אדון כולם ומפרנס כולם, ולפיכך \nאמר 'בשם יהו\"ה כי אמילם'. ומהו לשון אמילם? הנני מגלה עיניך בסתרים עליונים בעזרת \nהשם: \nדע כי שבעים השרים נתנו להם ארבעה ראשים להצר לישראל; ובשעה שהם חוטאים, אותן ארבעה \nראשים נכנסים באמצע ומבדילים בין יהו\"ה ובין ישראל, ובשעה שהם עומדים באמצע הרי \nישראל לביזה ולקלס לחרפה ולשממה ביד כל שאר האומות. והנה כל הצינורות שהיו באים \nלישראל מכל הטובות הנשפעות משם יהו\"ה, הרי כולם נשחתות ושופכות אל ארצות שרי \nהאומות. ועל זה צעק שלמה המלך עליו השלום ואמר: תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך \n"},{"index":5,"he":"(משלי ל, כא), אלו הם השרים העליונים שלוקחים השפע מן הצינורות שבאים לישראל \nשנשתברו ושופכים להם, והרי הם מלכים במקום ישראל. 'ונבל כי ישבע לחם', אלו הן \nהעובדי גילולים של שבעים שרים שהם שבעים ודשנים מרוב הטובה הבאה להם מן השרים שלהם, \nמן השפע הגדול שהיה בא לישראל ונשתברו הצינורות יקבלו השרים אותו השפע, וכשהשרים של \nהאומות מלאים מטובתן של ישראל אז האומות שלהן עשירים ונשפעים מלאים כל טוב. ולפיכך \nתמצא ששרי האומות מצפים אימתי יחטאו ישראל ויכנסו שרי האומות בין יהו\"ה ובין ישראל, \nויקבלו הם השפע שהיה בא לישראל מאת יהו\"ה. ועל זה אמר הנביא: הן לא קצרה יד י\"י \nמהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיהו \nכט, ב). ולפיכך אמר: 'כל הגוים סבבוני בשם יהו\"ה כי אמילם'. ומהו לשון אמילם? דע \nשאותן הארבעה ראשים שנתנו אל שבעים השרים להצר ולהרע לישראל ולהכנס בין ישראל ובין \n"},{"index":6,"he":"יהו\"ה, כשישראל חוטאים אותם הארבעה ראשים נקראים ארבע קליפות, ונקראות ערלה בכל \nמקום אלו הארבע קליפות, השלוש מהן קשות עד מאוד, והקליפה הרביעית הסמוכה לשם יהו\"ה \nדקה. ולפיכך אמר יחזקאל במעשה מרכבה, כשהיו ישראל בגולה: \nדעו ישראל כי הד' הקליפות הקשות אני רואה אותן שמבדילות ביניכם ובין יהו\"ה, לפיכך \nאתם בגלות בבל. כיצד? בתחילה אמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א, א), \nואחר כך פירש ואמר כי מראות אלהים שראה, לא ראה אותן מיד אבל ראה קודם לכן אלו \nהקליפות מפסיקות בינו ובין מראות אלהים. ומשום הכי פירש ואמר; וארא והנה רוח סערה \nבאה מן הצפון, הרי קליפה אחת; חזר ואמר 'ענן גדול', הרי קליפה שנייה; 'ואש מתלקחת', \nהרי קליפה שלישית; 'ונוגה לו סביב' הרי קליפה רביעית הדקה שאמרנו. ואחר כך התחיל \nלומר סוד ה', ואמר: ומתוכה כעין החשמל, ובסוף פירש ואמר: הוא מראה דמות כבוד יהו\"ה. \nהרי לך אלו הארבע קליפות הן מפסיקות בין ישראל ובין יהו\"ה. ואלו הן הנקראים ערלה, \n"},{"index":7,"he":"ולפיכך אמר הכתוב: כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט, כה). מה עשה י\"י יתברך? אמר \nלאברהם: אברהם בני, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א). אמר לפניו: \nריבון העולמים, והיאך אעמוד לפניך תמים? אמר לו: בשעה שתכרות הערלה שבגופך, שהיא \nחלק הגוים הנקראים ערלים. ולפיכך אמר: כל ערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה \nהנפש ההיא (שם יד). על מה נכרת? על ברית מילה שלא כרת. וזהו: המול ימול ילידי ביתך \n(שם, יג). ולפי שהגוים כולם נקראים ערלים, לפיכך אמר 'כל גוים סבבוני בשם יהו\"ה כי \nאמילם'. כלומר, כמו שבברית מילה אדם כורת הערלה, כך בשם יהו\"ה אכרות ערלת ארבע \nמחיצות העומדות ביני ובין יהו\"ה, וזהו סוד 'בשם יהו\"ה כי אמילם'. ותמצא בפרשה זו \nשהזכיר ארבע פעמים לשון 'סבבוני', והוכיר ג' פעמים לשון 'אמילם', כמו שאמר: כל גוים \nסבבוני בשם יהו\"ה כי אמילם; סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם יהו\"ה כי אמילם; \n"},{"index":8,"he":"סבוני גם סבבוני בשם יהו\"ה כי אמילם. ומדוע אמר ד' פעמים לשון סבוני וסבבוני? לפי \nשארבע קליפות הן מן הגוים שמפסיקות בין ישראל ובין יהו\"ה, כמו שהודעתיך, שהאחת 'רוח \nסערה' שאמר יחזקאל, השנית 'ענן גדול', השלישית 'אש מתלקחת', הרביעית 'ונגה לו \nסביב'. ולפי שאלו הן ארבע קליפות מן הגוים, אמר ד' פעמים לשון סבבוני וסבוני. ומה \nשאמר ג' פעמים לשון אמילם, לפי שברית מילה, כשאדם כורת הערלה שהיא סוד אלו הד' \nקליפות, שנעשית המילה בשלושה דרכים: כריתת הערלה והיא מילה, השנית פריעה, והשלישית \nמציצה, ולפיכך אמר שלוש. ועוד תשמע בזה בעזרת השם דברי אלהים חיים, בסוד מילה פריעה \nמציצה. וכשקיבל אברהם ברית מילה נבדל מכל וכל מן הגויים הנקראים ערלה, ואחר כך נולד \nיצחק. ואחר שהודעתיך זה העיקר הגדול, הנני מודיעך הטעם שאמר הכתוב בנטיעת אילנות: \n'ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים' (ויקרא יט), \n"},{"index":9,"he":"שלוש פעמים לשון ערלה, כנגד שלוש קליפות הקשות של ערלה; ובשנה הרביעית שצריך חילול \nבדמים, וזהו 'קדש הלולים' כלומר חילול בדמים, כנגד קליפה רביעית הדקה הנקראת 'ונגה \nלו סביב'. ובשנה החמישית 'תאכלו את פריו', שהרי מן הארבע קליפות ולפנים אנו נכנסים \nלהידבק בשם יהו\"ה, בסוד ה' אחרונה של שם שהיא עומדת בשער. ולפיכך אמר 'זה השער \nליהו\"ה', וזו היא ה' הרמוזה בסוד ובשנה ה' חמישית תאכלו את פריו, בה' חמישית ודאי, \nשכבר יצאו מן הערלה ונדבקו בשם יהו\"ה יתברך: \nואחר שהודענוך אלה העיקרים הגדולים נחזור לכוונתנו ונאמר: כי כל ע' השרים הם דבקים \nבשמות הקודש שאינן נמחחים, מלבד סוד אהי\"ה יהו\"ה י\"ה שאין להם חלק באלו השלושה, כמו \nשנודיעך בעזרת השם. אבל כל השבעים שרים אדוקים בשאר שמות הקודש והכינויין; בשמות \nהקודש, כגון א\"ל אלהי\"ם. ולפיכך היאך אפשר לעתיד לבוא, כשיפשוט השם כל המלבושים \nוהכינויין, שיאבדו הע' שרים? זה אי אפשר, שהרי ע' שרים צורך גדול הם במרכבה וכבוד \n"},{"index":10,"he":"גדול הם לשם. הנני מאיר עיניך בעזרת השם בסוד סתום חתום. דע כי לעתיד לבוא, בבוא שם \nיהו\"ה יתברך לגאול את ישראל ולקבל כנסת ישראל בזרועותיו, יפשיט כל המלבושים וכל \nהכינויים ואז יקבל אליו כנסת ישראל. וכשיקבל כנסת ישראל ויתאחדו כאחד, אזי יחזור \nוילבש כל המלבושים וכל הכינויים על שניהם, עליו ועל כנסת ישראל, והם כאחד מבפנים \nכדבר אחד שאינו נפרד זה מזה, וכל שאר המלבושים והכינויים חופפין על שניהם מבחוץ, \nכדמיון השמשים העובדים את אדוניהם, וזהו סוד: ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה (רות \nג, ט). כלומר, בשעה שתפרוש כנפיך ומלבושך על כנסת ישראל, בשעת הגאולה, וכל השרים \nחופפין מבחוץ, אזי יקויים מקרא שכתוב; והיה י\"י למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה י\"י \nאחד ושמו אחד (זכריה יד, ט). ואז יתייחד השם עם ישראל לבד, וכל שאר השרים והעובדי \nגילולים יעמדו כולם מבחוץ, משמשים ועומדים, והשם הגדול יהו\"ה יתברך דבק עם כנסת \n"},{"index":11,"he":"ישראל לעולם, וזהו: וארשתיך לי לעולם (הושע ב, כא). ולא יהיה עוד פירוד והבדל, אלא \nי\"י בעצמו מאיר את כנסת ישראל ושניהם כשני חושקים אינם נפרדים זה מזה, וזהו סוד; \nוהיה לך י\"י לאור עולם ואלהי\"ך לתפארת\"ך (ישעיהו ם, יט). ושם יהו\"ה יתברך הוא בעצמו \nיהיה כחומה סביב לכנסת ישראל, שלא ייכנסו עוד ביניהם אותם הקליפות הקשות, וזהו סוד: \nואני אהי\"ה לה נאם יהו\"ה חומת אש סביב ולכבוד אהי\"ה בתוכה (זכריה ב, ט). ואז יעמדו \nכל השרים העליונים מבחוץ, עומדים ומשמשים לשם יהו\"ה יתברך ולכנסת ישראל. וכל העובדי \nגילולים של ע' שרים שהם בארץ כולם ישמשו גם כן את ישראל, וזהו סוד; והיו מלכים \nאומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מט, כג). \nומהו 'עפר רגליך ילחכו'? סוד מסודות האמונה הוא. דע כי כל הברכה היתה באה תחילה מאת \nיהו\"ה יתברך אל כנסת ישראל, ומכנסת ישראל היתה באה לישראל, ועל ידי ישראל היו \n"},{"index":12,"he":"מתברכין ומתפרנסין כל ע' האומות עובדי גילולים למטה, שנאמר: ונברכו בך כל משפחות \nהאדמה (בראשית יב, ג). וכשחטאו ישראל נשתברו הצינורות וירשו אומות העולם הברכה \nשהיתה באה לישראל, ואותו השפע הנמשך מאותן הצינורות, כמו שאמר: \nתחת עבד כי ימלוך (משלי ל, כב), לפי שנכנסו אותן הקליפות הקשות בין השם ובין ישראל. \nאבל בשוב ה' את שבות ציון ויתייחדו השם וישראל, ויוסרו כל האמצעיים מביניהם, אז לא \nיקבל אחד מכל שרי האומות לא שפע ולא ברכה ולא טובה, זולתי על ידי כנסת ישראל שהיא \nמתגברת על כולן ומושלת על כולם והיא נותנת להם פרנסה. וכל השרים והעובדי גילולים \nתהיה פרנסתם באותו הנעואר בסוף כל המדרגות האחרונות מתמצית כנסת ישראל, וזהו סוד \n'ועפר רגליך ילחכו'. ואז יהיו כל השרים משועבדים לישראל וכולם יקבלו פרנסה על ידי \nישראל, וזהו סוד; יחזיקו עשרה אנשים וגו' בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם כי שמענו \n"},{"index":13,"he":"אלהים עמכם (זכריה ח, כג): \nנמצאת אם כן למד כי בהתאחד השם יתברך עם כנסת ישראל ויתייחדו זה בזה, או כל השרים \nהעליונים יהיו כולם נעשים אגודה אחת לעבוד את השם יתברך לשמש את כנסת ישראל, לפי \nשממנה תבוא להם הפרנסה. וכמו שתהיה חפצם ורצונם ותשוקתם של שבעים שרים למעלה לשמש \nאת כנסת ישראל, כך תהיה תשוקת שבעים אומות שלהם לשמש את ישראל למטה ולהידבק בהם \nויהיו כולם עובדים את השם. וזהו סוד: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם \nיהו\"ה לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט), וזהו סוד: לכו ונעלה אל הר יהו\"ה אל בית אלהי \nיעקב וגו' כי מציון תצא תורה ודבר יהו\"ה מירושלים (ישעיהו ב, ג). המבין סוד שני \nדברים הללו שאמר בסוף הפסוק, 'כי מציון תצא תורה ודבר יהו\"ה מירושלים', יבין כל מה \nשאמרנו ויבין וידע שלא יימשך שום ברכה ולא טובה, משום צד בעולם, לאחד מן השרים \nולעובדי גילולים, כי אם על ידי ציון וירושלים. ולפי שיבוא לכולם ברכה ושפע על ידי \n"},{"index":14,"he":"ציון וירושלים, ישתוקקו כל השרים וכל העובדי גילולים לעבדם לפי שמהם תבוא להם \nהפרנסה, וזהו 'כי מציון תצא תורה ודבר יהו\"ה מירושלים', וזהו סוד: הנה כעיני עבדים \nאל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל י\"י אלהינו עד שיחננו (תהלים \nקכג) וכשתבין זה, תבין מה שאמרו הנביאים: והיה י\"י למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט), \nאימתי? 'ביום ההוא יהיה י\"י אחד ושמו אחד', בזמן שיתייחד השם עם כנסת ישראל. ואז \nתהיה אמונת כל האומות על שם יהו\"ה יתברך, ומתוך רוב חפצם להידבק בשם יהו\"ה יתברך \nיעבדו את ישראל. וזהו שתיקנו בתפילות ראש השנה: \n'ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו' וגו'. התבונן היאך הזכירו ציון וירושלים. \nעוד אמרו למעלה: 'ובכן תן פחדך י\"י אלהינו על כל מעשיך וייראוך כל המעשים וישתחוו \nלפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'. הלא תראה היאך רמזו \nבכאן סוד כל מה שפירשנו: \n"},{"index":15,"he":"אם כן דע והבן כי השם יתברך עתיד להסיר כל הכינויין בבואו לקבל את כנסת ישראל \nבהיותו מתאחד עמה, אז יהיו כל הכינויים משמשים את השם; והאומות מבחוץ, ושם יהו\"ה \nיתברך וכנסת ישראל עומדים מבפנים שמחים ושקטים, ואז ישפיעו שבע צינורות מז' ספירות \nבכנסת ישראל. וזהו סוד: \nוהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש יהו\"ה \nאת שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיהו ל, כו). וכשתבין סוד 'שבעתים' שאמר בפסוק זה, \nתבין סוד חמישים שערי בינה שיתפתחו, ויהיה היובל נוהגת והגאולה והחירות מצויין \nלישראל. ואז יריקו כל הצינורות ברכה על כנסת ישראל, ויתרחקו כל אותן הקליפות הרעות \nוהטמאות מכנסת ישראל. וזהו סוד 'ביום חבוש י\"י את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא', הוא מחץ \nסמאל הרשע שהטיל ווהמא במקדש, והוא עניין פגימתה של לבנה, ולפיכך הזכיר רפואת המכה \nבסוף הפסוק, בו סוד הלבנה. נמצאת למד מכל הכללים האלו כי השם הגדול שם יהו\"ה יתברך \n"},{"index":16,"he":"הוא לבדו העיקר והשורש, ושאר כל השמות והכינויים כולם מתאחזים בו מכאן ומכאן' ואף \nעל פי ששם אהי\"ה הוא המקור לשם יהו\"ה יתברך, מכל מקום הכול דבר אחד הוא. ונמצאת למד \nכי שמות הקודש, שהם א\"ל אלהים וכיוצא בהם, הם סוד הדגלים ששם יהו\"ה מתלבש ומזדיין \nבהם ומתפאר, ולפיכך שמות הקודש אינם נמחקים. וכמו ששמות הקודש אינם נמחקים, כך \nהשרים התלויין בהם באור המרכבה העליונה אינן נאבדים. אבל שאר הכינויין הנמחקין, \nכגון רחום וחנון ארך אפים וכיוצא בהם, הם כולם כדמיון החיילות של השרים והסגנים \nואינם כקדושת שמות הקודש, ולפיכך הם נמחקים, שהם מלבושי המלבושים: \nואם תאמר: מאחר ששמות הקודש הם כדמיון מלבושים גם כן, וכשהשם מתלבש בהם הוא נסתר \nונעלם מישראל, אם כן מדוע אינם נמחקים, שהרי זו היא טובתם של ישראל וגדולת השם, \nכאמרו פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה (שיה\"ש ה, ג)? דע כי אף על פי שאנו אומרים ששמות \nהקודש השם מתלבש בהם ומתכסה, יש לדבר שתי פנים. אם שם יהו\"ה יתברך מתלבש בהם לבדו, \n"},{"index":17,"he":"בהתרחקו מכנסת ישראל, זו היא הרעה והגלות והצרה הגדולה, שזו היא הסיבה בהפסיק \nהקליפות בין ישראל לאביהם שבשמים. אבל אם שם יהו\"ה יתברך בחר בישראל ובירושלים \nויתייחד עם כנסת ישראל ואין זר אתם בבית, וכל אותם שמות הקודש והכינויין חופפין \nסביבותיהם, והשרים מבחוץ ושם יהו\"ה יתברך וכנסת ישראל מבפנים, זו היא המעלה הגדולה \nוהגבורה והתפארת. ובכל עניין תבין, כי י\"י יתברך מפשיט אותן הבגדים כדי להתאחד עם \nכנסת ישראל, אבל אינו מאבד אותם המלבושים מן העולם, שצורך גדול הם אותן המלבושים \nלהשתמש בהן, כאמרו ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה (רות ג, ט), ולפיכך אינן \nנמחקים. והסוד: ובא אהרן אל אוהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש \nוהניחם שם (ויקרא טז, כג), וכשהשם יתברך פושט אותם המלבושים מניחם במקומם, לפי ששרי \nהאומות מתאחדים בהם. ושרי האומות צורך גדול הם לשימוש המרכבה, ולפיכך שמות הקודש \n"},{"index":18,"he":"אינם נמחקים. אבל הכינויים הנמחקים, כגון רחום וחנון וכיוצא בהם, הרי הם כדמיון \n"}]}
