{"id":"kabala-30b7c5a14fb1-1-3","bookId":"kabala-30b7c5a14fb1","part":1,"torah":3,"title":"קטע 3","hebrewTitle":"קטע 3","segments":[{"index":1,"he":"העליון מאורותיו המסך...... ומסך הראשון בנין אב לכל המסכים הנמצאים אחרי כן. כי זה \nידענו מה שנעשה מרדיפת המחשבה וגלגול האורות של הרישא. וזה שרש לכל המסכים הנמצאים \nאח\"כ בין כל עליון לתחתון. ונמצא בכתר המונח הראשון, שפירשנו למעלה ענין הספירות עם \nכל חוקותיהם... האורות לפי עומק הרצון העליון, והוא אינו מושג. וברדת האורות ממנו \nליעשות מחשבה...... הוא שהאורות ירדפו את שרשם, כי אחריו הם מתנהגים לפי הטעמים \nהכמוסים בו. ויען לא רצה המאציל ית\"ש שזה יתגלה, כי כבר שמעת שהכתר הוא הקמץ הכמוס, \nורק חכמה הוא הפתח הנפתח ומתגלה, שבה כל חוקות ההנהגה אחר המונח הראשון הקבוע. על \nכן צריך שפתיחה זאת לא תגלה אלא מה שיש לה לגלות, ולא יותר. על כן הופרש זה המסך, \nואז בו נקבע כל מה שאפשר להתגלות ממה שבכתר. וכל מה שאנו נבין יהיה רק מן... \n[הפרגוד] הזה ולמטה. אך המחשבה בתחלה היתה רודפת אחר כל הכתר. ולכן לא היה אפשר לה \n"},{"index":2,"he":"להאציל, כי ענינה צריך שיהיה מגולה, וענין הכתר נעלם. ועד שהיתה מתעלית אל כל העלם \nהכתר, לא היה נקראת מחשבה לעולם, אלא היתה מתערבת בכתר עצמו, ולא היה מתאצל אור שלה \nבפני עצמו עד שהופרש הפרגוד, ודבקה רדיפתה בו. אך זאת הרדיפה אינה מונעת לה \nההתאצלות, כי כבר ירדו הדברים מדריגה אחת, ולא הגיעה החכמה אלא אל מה שיכול להתגלות \nמן הכתר, והוא מה שנעשה ממנו פרגוד. ומה שמתדבק הכתר בא\"ס ב\"ה כנ\"ל - כאן אינו \nמתגלה כלום, והבן היטב: \nפירוש מאמר ארימת ידי בצלותין (המשך) נמצא שהפרגוד עשיתו מראה שכל הדברים כבר הוכנו \nלהתפרש לפרטים, כי הלא עתה יש אורך לפרגוד הזה, וכל חלק מארכו מורה ענין בפני עצמו, \nשהחכמה אח\"כ מפרשת אותו בעומק מחשבותיה, בסוד \"מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית\". אך \nהפרגוד כולל כל מה שאפשר להיות מושג, וכל מה שאפשר להיות מושג מתפרש אח\"כ לפרטיו \nע\"י מחשבת החכמה. והנה הרישא סתומה למעלה מן הפרגוד, ופועלת מה שפועלת, והפרגוד \n"},{"index":3,"he":"מאיר ממנה מה שראוי להאיר. והמחשבה עומדת תחתיו ורודפת אחריו. נמצא סוד צורתם צורת \nא' אחת, א שהיא שני יודין, פונות שניהן אל ו' אחת שבאמצעם, והוא רקיע שמצד אחד \nמבדיל בין מים למים, ומצד אחד נקרא שמחברם. כי הרי בו נבדלה החכמה מן הכתר, שלא \nלעלות למעלה ממה שראוי לו. ואח\"כ אדרבא, ע\"י הרקיע לוקחת מאור הכתר מה שיכול לקחת. \nוהנה יוי הוא כ\"ו, כמנין השם ב\"ה שהתחיל להגלות בכאן. אבל אעפי\"כ לא נקרא שנשלם \nעדין בענפיו, כי עדין הב' ההי\"ן היו כלולות בי' אחת: \nועכשיו נפרש איך נתפרשו כל אחד לעצמו. הנה החכמה כבר אמרתי שהיא י', כי נפתחו כל \nהעשרה אורות, שהיו קמוצים בכתר, בסוד אות י' כנ\"ל. ואחר שעמדה במקומה מתחת לרקיע \nשזכרנו, הנה היו כל עשרה אורות של הי' הזאת רודפים אחר הפרגוד מלמטה למעלה ומכים \nבו. והיינו כי הפרגוד לא היה עשוי אלא לפי הסדר הנ\"ל של הי', דהיינו ט' אורות וא' \nבאמצע מקשר כלם. אך ברדיפת החכמה נתפרשו בדרך אחר בסוד ה' כנגד ה', וז\"ס ימין ושמאל \n"},{"index":4,"he":"מקבילים זה לזה. וזה כי בהיות אורות המחשבה מכים בפרגוד, היו גורמים לאורות שהיו \nכלולים בו להאיר לב' הצדדים, ימין ושמאל, והיו מתפרשים אלה לכאן ואלה לכאן, אותם \nשיכלו ללכת לימין הלכו לימין, והיינו כתר חכמה חסד ת\"ת נצח, כי היו מוכנים אל \nהימין, והשאר הלכו לשמאל. בס\"ז נאמר \"ומעשה ידיו מגיד הרקיע, דהיינו ה' אצבעות לנגד \nה'. והנה אז נשלם השם ב\"ה יהו\"ה. ועכ\"ז היה סדרו יוה\"ה, כי הך' יוצאת מן הי', ואח\"כ \nמן הך' יצאו הב' ההין, שנאצלו מחמת רדיפת המחשבה בו. ותראה כי הך' לא נחלקה היא \nעצמה, כי היא עומדת לפי מציאותה הראשון, שהיא נתהותה מרדיפת המחשבה ברישא עצמה. אלא \nמן העשר אורות הנמצאים בה היו מתאצלים שני ההי\"ן מכח רדיפת המחשבה בו. ונמצא שיש \nמעלה יתירה לך', שהיא נאצלת מן הרדיפה של המחשבה ברישא, על ב' [ההי\"ן] שנאצלו \nמרדיפת המחשבה בפרגוד. ואח\"כ אפרש לך איך לכל אחד מן אלה המצבים יש תולדה בפני \n"},{"index":5,"he":"עצמו: \nואמנם צריך שתדע, כי בהיות העשרה אורות של המחשבה רודפות אחר הפרגוד, הכונה היתה \nלרדוף אחר הרישא עצמו, אלא שלא היו יכולים. ועם כל זה היה ההתעוררות מגיע אל הרישא \nודאי, מה שיכול לדחוק ולעלות ע\"י הפרגוד עצמו. כי סוף סוף הכתר הוא המקור, ואליו \nצריכים הדברים להגיע. ועוד שכונת המחשבה היתה אליו, לכן נקרא שחצי הרדיפה מכל העשרה \nאורות הגיעה עד הכתר, והיינו החלק שהגיע אליו מתוך הפרגוד; והחצי נשאר למטה, והרי \nהם עשרה למעלה ועשרה למטה. ואז נקבע סוד הנשמה.והגוף, כי ממה שעלה למעלה נעשה \nהנשמה, וממה שנשאר למטה נעשה הגוף. אך בהתאצל האורות בפרגוד עצמו, כי הרדיפה היתה \nמעורבת בתחלה, ואח\"כ נאצלו האורות, אז כל העשרה שלמעלה נכללו בחמשה האורות שנאצלו \nלימין בסוד ה', יהעשרה שלמטה בה' של השמאל. וז\"ס צורת הה' שהיא ון, שכל אחת מהן \nכוללת עשרה, ואז נכלל הנשמה בסוד הימין, והגוף בסוד השמאל, מקבילים זה לנגד זה, \n"},{"index":6,"he":"בסוד \"אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים\". ובזה הענין הולך סוד השם והכינוי שנתפרש \nלמעלה. והנה לפי זה הה' הראשונה מקבלת מן הי', אך הה' השניה מקבלת מן הך', כי היא \nמן הרדיפה שלא הגיעה אלא עד הו', ואז נשלם השם ב\"ה יהו\"ה וכל זה נקרא (מ)התפשטות \nהכתר, כי הכל בסוד הרישא והפרגוד שלה: \nוצריך שתדע, שבהיות אורות המחשבה רודפים אחר הפרגוד, הנה כל אחד מהם היה רודף וחוזר \nלמקומו מיד, בסוד מטי ולא מטי. וברדיפתם היו מכים בפרגוד, והיו גורמים התאצלות הב' \nההי\"ן, אך לא היו הם עושים זה לבחינת עצמם, כי אם בהגיעם לשם - מטי ולא מטי, היה \nהפרגוד מתעורר ומפשט אורותיו לימין ולשמאל כנ\"ל. והאורות רודפים היו חוזרים למקומם, \nושם היו עושים הקבלה של האור המתאצל בפרגוד. נמצא שכל אור היה עושה שני דברים, \nבעלותו גורם התאצלות אור אחד מן הב' ההי\"ן, וכשחזרו היה קובע אור אחד במחשבה, הקבלה \nלמה שמתאצל בפרגוד, וכשנשלמו הב' ההי\"ן בפרגוד, נשלמו כמו כן עשרה אותיות של מילוי \n"},{"index":7,"he":"השם ב\"ה במחשבה. ואז נקראת מחשבה, באמת, בסוד חשב מה, דהיינו יוד הא ואך הא. יוד הא \nכנגד הה' ראשונה, ואו הא כנגד הה' האחרונה. ונמצא הזם הפשוט בכתר עם הפרגוד שלו, \nוהמילוי בחכמה, ולכן אמר, ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה וכו' נהיר מאי \nדנהיר דהיינו הב' ההי\"ן שזכרנו. והנה אז התחילה המחשבה להאיר לפי עצמה, כי עד עכשיו \nלא דברנו אלא מרדיפותיה. והנה בתחלה, הי' אורות שבה, כיון שאינם אלא פתיחת הי' \nהקמוצים בכתר, על כן נסדרו בסדר אותם של הכתר. ואז ט' מהם נסדרו להיות בסוד הג' \nקוצין, ואחת אמצעית לכלם. וזה מוציא סדר שמי וזכרי, שזכרנו, שהאצילות כלו הוא סוד \nט' ספירות הזכר, בסוד א\"ח דאחד, והכבוד - הנקבה - בסוד ד' דאחד. ותראה שזה הסדר הוא \nשהיה נמצא ברישא, שלא יכלה המחשבה להשיג אותו כנ\"ל, שהיא היתה רודפת, ונפרש הפרגוד. \nולכן בצאתו בה, אף על פי כן לא השיגתו ברצונה, כי לא נתגלה בו עם כל טעמיו ושרשיו \n"},{"index":8,"he":"אשר בעומק הרצון, כמו שהוא בי'. ונמצא, שזה הענין ישנו בה, אך לא מגולה ונודע. ולא \nתאמר שהוא נעלם מן התחתונים, אבל בבחינת האור בעצמו בחכמה ישנו, על כן אמר, וכדין \nההיא מחשבה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע שאינו נודע למטה, כי כבר אמרתי מה שאינו נודע \nהשרש - אינה נקראת ידיעה, אלא ראיה בלא ידיעה. והאמת, שהמחשבה עצמה לא ידעה, ונמצא \nשלא יש זה הסדר בה אלא בבחינה שחסר משם השרש של הסדר, שאחריו היתה רודפת המחשבה \nבכתר להשתלם. ועל כן אמר, וההיא מחשבה לא ידע. וצריך שתדע ששני דברים נמצאים \nבפרגוד, א' - שהוא מה שהרישא מאיר בך' בהעלם, והב' - הוא מה שנעשה בו מכח רדיפת \nהמחשבה, ועל כן אמר, בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתידע בנהירו דפרסא וכו' כי הרי \nהזכיר בכאן שני אורות, אחד נהירו דפרסא, ועוד האור שיש בו ממה דלא ידיע ולא אתידע. \nוזה שאמר, דנהיר ממה דלא ידיע וכו'. הרי ב' אורות זה בתוך זה. והאור שיש בפרסא לא \n"},{"index":9,"he":"אתידע, ואפילו כשנמשך ממנו מה שנמשך במחשבה, כמו שתשמע עוד בס\"ד, ואף על פי כן לא \nאתגליא: \nוהנה בטישא אחת נעשית מאור של החכמה, הנעשה בחזרת הרדיפה כנ\"ל, עם האור שבפרסא \nהכלול משני אורות כנ\"ל. ואז צריך שכל שני האורות, הנכללים זה בתוך זה, הוציאו \nפעולותיהם. והנה בתחלה זה האור של חכמה מתחזק ובטיש באור הפרסא, ומוציא מבחינת האור \nהנעלם בפנים, לא מן האור החיבון. כי אף על פי שאינה יכולה להשיג הרישא בעצמו ממה \nשנמשך, אך ממה שפעלה הרישא בהעלם אל הפרגוד - יכולה להוציא ע\"י הבטישה מה שיכול \nלהוציא, ועל כן חזר ואמר, וכדין דא נהירו וכו' כי בתחלה אמר בטישא אחת [ב]כללות, \nועכשיו מפרש התחזקות הבטישא להוציא בתחלה מן האור הפנימי. ועם כל זה אינו בטש אלא \nבחיצון. אלא שבכח זה מוציא מתחלה תולדות הפנימי, ואח\"כ גם החיצון יעשה את שלו, כמו \nשנבאר בס\"ד. וזה יען האור של המחשבה הוא לפי ענין הרישא כנ\"ל, בסוד הי', ולכן בכח \n"},{"index":10,"he":"הבטישא הנה מתעורר האור הפנימי הנמשך מן הרישא, שהוא ממינו. וזה שאמר, ונהרין כחדא, \nכי מצא מין את מינו, ולא שהוא מתגלה לחוץ, כי הרי כבר נאמר, לא אתידע ולא אתגליא, \nאלא שבכח הבטישא היה מתעורר בפנים, ושולט בכח, ואז נהרין כחדא - אור המחשבה ואור \nהפרגוד. כי כבר ישתוו במה שאור הרישא שולט, והם מין אחד כנ\"ל, שאם לא כן לא היו \nיכולים להאיר כאחד, כי הרי זה היה לפי סדר הרישא, וזה לפי סדר אחר. אבל ע\"י הבטישא \nשולט סוד הרישא כנ\"ל. ואז באמת מאירים כחדא, פירוש - שניהם בדרך אחד, בסדר אחד, \nשהוא סדר הרישא. ועם כל זה אור הפרסא הוא המאיר כן, פירוש - לפי השליטה הזאת, כי \nכבר שמעת שאינו מתגלה כלל: \nוהנה לפי זה הסדר נעשו ט' היכלין לשרש לאצילות. כי כבר שמעת שלפי זה הסדר - האצילות \nכלו ט\"ס, והכבוד הוא העשירי, המשלים בסוד ד' דאחד, וכמו שתשמע עוד בס\"ד. והנה \nההיכלין האלו הם אותם שפירשתי לך למעלה, שמצד עמוד הא\"ס ב\"ה בהם - יוצאים אח\"כ ג' \n"},{"index":11,"he":"מדריגות באצילות, העומד כמו בחצר, כמו שפירשתי לך בסוד המלאכים. והם נר\"ן בסוד חב\"ד \nחג\"ת נה\"י. ואחר כך הכבוד משלים להם לכלם לע\"ס, בין בכלל בין בפרט. וכן נעשה להם \nגוף בסדר אחר. ועם כל זה תדע, שעדין לא היו יוצאים מן האלה ההיכלות אלה המדריגות של \nנר\"ן, דהיינו האצילות; וכ\"ש הכלים דהיינו הגופים, שהכל אחד, דהוא הכבוד, אלא אם כן \nהיה מתלבש כל זה הסדר בסדר אחר, בסוד בינה כמו שנבאר עוד בס\"ד. ולכן אמר, לאו אינון \nנהורין וכו' והענין, כי סוד הנפשות בכל מקום שהם, הם האורות הקבועים, כל אחד לפי \nענינו. רוחוה הם העומדים בסוד התנועות של האורות מכל עליון. וירידות נשמה בסוד \nשלימות וחיות וההשראה וההשפעה של העליון. ושום אחת מאלה הבחינות אינן נמצאות כאן, \nאלא אחר כך על ידי התלבשות אחר - נעשה מה שנעשה, כמו שנבאר בס\"ד. ולפי שאינו דבר \nמתגלה אמר, ולא אית מאן דקיימא בהו ני הוא דרך אחר חוץ מזה, שאינו מושג לתחתונים, \n"},{"index":12,"he":"שהם עפ\"י הדרך של ההתלבשות שאמרתי. והנה בתוך ההיכלות האלה יש מה שהוא כנגד הרוחין \nונפשין, שיש בהיכלות שבבי\"ע. שכבר שמעת שהם העומדים לצורך ההתדבקות של המשרתים בהם. \nואלה שבכאן עומדים לקשר כל האצילות בא\"ס ב\"ה. ויש מה שהוא כנגד הנפשין, וקראם, \nנהורין, כי אף על פי שהקדים בתחלה לומר, לית אינון נהורין וכו', אדרבא בשביל זה \nהקדים, כדי שאח\"כ כשמזכיר נהורין - לא נחשב שהם כך ממש, אלא כדרך השאלה, רק כדי \nלומר איזה דבר שיובן: \nוהנה הסדר הוא כך, העשרה אורות, שאמרנו שהם במחשבה, מתחלקים, ט' מהם לקשר התחתונים \nבשרש, ואחד לגלות השרש אל התחתונים. והיינו כיהנה הרישא הוא לפנים מן הפרגוד. וכל \nזה נקרא שהוא בהיכל העליון של הט' היכלין, והוא המחשבה עצמה, והיינו חכמה. ותחתיה \nיש עוד ח' אחרים, שהם ט' עמה. אך המחשבה באמת כוללת כל הט'. ואפילו העשירית יש שם, \nאלא שעשתה היכל פרטי לכל הט' נהורין הנמצאים בה. ואז נמצא היכל הא' לה, כולל כח \n"},{"index":13,"he":"כלם. ואחר כך ח' אחרים תחתיה. וזה בסוד התפשטות של הג' קוצין שבי' העליונה שלפנים \nמן הפרגוד. ועוד יש בה אור אחד העומד כנגד גוף הי', והוא עשוי להמשיך הרישא העליונה \nלהתחבר עם ט'. אלה כמו שהט' אחרים עשויים להעלות התחתונים, להתקשר עם סוד הרישא \nהעליונה. ונמצא שיש בתחלה הט' של המחשבה, ועוד ט' כשנחשוב כל המחשבה לאחד, ונמנה ט' \nאחרים (תחתים) [תחתיה]. ובהם עומדים הרעותין ונהורין הנמשכים מן י' שבחכמה, ועומדים \nלקשר האצילות כנ\"ל. ויש להם בתאוה לכל הרעותין שבהיכלות, לרדוף זה אחר זה עד שיעמדו \nכלם במחשבה, שהיא הט' שעל גביהם. ואז יהיו נקשרים הט' שבה, היינו מציאות עצמה כאחד \nמן הט', וח' אחרים כא' האחרים. ולכן אמר, רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כלהו במחשבה \nשהרי כל מה שיש בה בכל ההיכלין - יש במחשבה לבדה, ואף על פי כן כלה נחשבת לאור אחד \nכמנין הט'. ותאותם בסוד רעותא שלהם כנ\"ל, הוא לרדוף זה אחר זה, עד שנקשרים כלם \n"},{"index":14,"he":"במחשבה, שהיא הט'. ושם מוצאים כל אחד מקום לעצמו. וכשעומדים שם, אינם משיגים עוד \nכלל, אפילו כמו שהיו משיגים למטה בהיכלות עצמם. וזה שכאן הוא המקום שחוזרים כל \nהספירות עם כל עניניהם לסוד היחוד של הא\"ס ב\"ה הבלתי נודע. ועל כן צריך שיעשה \nההפשטה הזאת, שהם מופשטים מן ההשגה לגמרי, עד שתוכל הרישא העליונה להדבק בה לגמרי. \nולכן לא אתדבקו וכו' כי אין נראה עוד לא סוד הרעותא, ואפילו סוד המחשבה. והיינו כי \nבשעה שהם עומדים שם, אפילו המחשבה עצמה מקבלת כמו מציאות חדש, וזה מכח הענפים \nשנכללו בה. וקבלה כח על ידי זה שתתעורר בה האמצעית העומדת לקשר הרישא כנ\"ל, ואז \nכמעט שהיא עצמה אינה נקראת עוד מחשבה, ולכן אמר, תפסין בה ולא תפסין. והנה כאשר \nבאמת עומדים כל רזי דמהימנותא, והיינו סודות האמונה שהם עניני היחוד, שבו מכירים \nויודעים השליטה המיוחדת של המאציל ב\"ה, שכל מה שלמטה נראים הדברים בדרך אחר בסוד \n"},{"index":15,"he":"ימין ושמאל, ונראה שהרע שולט, וכל הדברים ההולכים לפי ההנהגה התחתונה, כאן עומד כל \nאמתת ענינם - לדעת שהכל חוזר אל היחוד. וזה כשהאמצעית שולטת כנ\"ל, וכמו שמפורש אחר \nכך בסוד הקרבן. ואמר, וכל אינון נהורין וכו', פי' אפילו בלא זה ההתדבקות, כל \nהנהורין מסוד המחשבה ולמטה נקראים אין סוף, יען כך הם נתקנים בזמן התדבקותם. ואז \nנודע באמת שכל זה הוא בסוד א\"ס, להתקשר הא\"ס ב\"ה עם נאצליו. וכל אלה האורות הם בסוד \nמטי ולא מטי, כי כך מאירים בהיכלות. כי הלא כלם יוצאים מן ט' שבמחשבה, אך הם באים \nבמטי ולא מטי, והיינו שהנה כשנאצליו נאצלו בסוד הדביקות הזה. ולכן הנאצלים הם \nמתדבקים תמיד, כי לא כמו הנפרדים שיש להם זמן לדביקותם. ונמצא שנאצלו בזה הדביקות, \nוהם תמיד במחשבה, אלא שהם מאירים אורותיהם למטה בט' היכלות במטי ולא מטי. ובבחינת \nירידתם במטי מכינים אותם הדברים שאמרתי, לחשוב אותם כמו נהורין ורעותין, ולהבין \n"},{"index":16,"he":"שמהם יוצא האצילות כנ\"ל בסוד הט'. כי בסוד המטי שלהם אין נראה שליטת האמצעית הנקשרת \n(הרישא) [ברישא]. ונמצא שכל מה שאנו מבינים בסוד מחשבה, וכל הסדרים שאמרנו, הכל הוא \nבבחינת המטי שלהם. אבל בבחינת לא מטי, הנה חוזר הכל ונאסף למעלה בסוד היחוד, ושולטת \nהאמצעית, ואינם נזכרים עוד בשם רעותין כלל. ואפילו המחשבה אינה נקראת מחשבה, ואין \nנודע שום דבר כלל, ולכן אמר, וכל אינון נהורין וכו', פירוש שכלם נקראים א\"ס, כי כלם \nבסוד א\"ס כנ\"ל, מפני עליתם כנ\"ל, כי העליה אינה נפסקת כלל. ולכן אמר, עד הכא מטו \nנהורין וכו', וכל ההתפשטות הוא רק בסוד מטי ולא מטי. ולכן לא אתידע, כי בבחינת המטי \n- נודעים, ובבחינת הלא מטי - אין נודעים כלל. ולכן אמר, לאו הכא רעותא וכו'. והנה \nכל זה הוא בסוד השם ב\"ה, פשוט ומלא; פשוט בכתר, ומלא בחכמה. אח\"כ נעשה עוד הדרגה \nשלישית של הארה, והיא בינה. והיינו כי בתחלה היה בחינת הי' של המחשבה, שהיא עצמה לא \n"},{"index":17,"he":"נודעה, ואז היתה מחשבת סוד הרישא בעצמה. והענין עצמו לא נודע. אחר כך קבלה ענין אחד \nנודע, והוא ענין הפרגוד עצמו, שהארה בבחינה זו היא בחינה נודעת. אלא שאף על פי כן \nהמשפיע הראשון הוא הרישא, ועל כן הארה נודעה מה היא, אלא שמשפיעה נעלם, כי הוא \nהמנהג הפרגוד, ומרשים בחכמה ענין הפרגוד עצמו, מה שנאצל בו מן הרדיפה שזכרנו, \nוהיינו סוד יהו\"ה כנ\"ל. ואז נמצא האור השלישי שזכרתי, דהיינו בינה. והחכמה נסתמה \nשלא לפעול בגלוי, כי אם היתה פועלת, הנה לא היה מקום לבינה לימצא. ועל כן נתעלמו \nתוך הבינה. ואז היה מקום לבינה, ופשטה ענפיה. ושמה סדר אחר, והוא סוד עשר ספירות \nבבחי' עשר מדריגות של הפה. כי החכמה היא מחשבה, ובינה - פה, ושם נעשים עשר ספירות \nכידוע. ומשם יוצאים כל העשר ספירות דאבי\"ע, והם ז' הבלי הפה שזכרנו למעלה. ואז \nנכנסו כל עניני החכמה בפה הזאת, שהיא הבינה, והיינו שנתלבשה החכמה בבינה, ובכח \n"},{"index":18,"he":"ההתלבשות הזה - כל הדברים שזכרנו בסוד המחשבה נכללו כלם כאחד. ולא נראה אלא כמו חוט \nאחד לבד, והוא הנקרא חוט א\"ס, ומצד הבינה נאצלו כל הכלים, דהיינו החיצוניות בסוד \n"}]}
