{"id":"kabala-30b7c5a14fb1-1-4","bookId":"kabala-30b7c5a14fb1","part":1,"torah":4,"title":"קטע 4","hebrewTitle":"קטע 4","segments":[{"index":1,"he":"הרשימו. ומצד החכמה - החוט שבתוכם. ונמצא שזה החוט, כשנחשוב אותו לפי מה שהוא עתה \nבתוך הכלים, אחר שכבר נתלבשה החכמה בבינה, אינו נראה וניכר אלא חוט אחד לבד. אבל \nכשנבחין בו לפי עצמו, קודם התלבשותו, יש בו כל הדברים האלה שאמרנו למעלה. והנה סדר \nהבינה הוא בסוד מילוי המילוי, וכללות הכל הוא מ\"ב, וכנגד זה יצא אח\"כ ז' הבלים, סוד \nשם מ\"ב, כמו שתשמע עוד בס\"ד: \nונפרש עתה סדרים הנמשכים לפי כל זה שאמרנו. הנה שמעת שכל זה הוא במטי ולא מטי. והנה \nבבחינת המטי נעשה ההתלבשות של בינה, והחוט נחשב לחוט אחד לבד. ומצד בינה נחשב \nאצילות לשרש בסוד י' שבשם, בי\"ע - ענפים ממנו, וענפים זה מזה בסוד הך\"ה של השם. וגם \nהזיווגים נעשים לבד באצילות בדרך עיקר. ונשארים בי\"ע ענפים לשכינה, כידוע. והם נל \nעניני האמצע, בסוד השם (בכינוי) [וכינוי], והיינו וייצר בתרין יודין בסוד דין, ה' \nאלקים, בסוד השם וכינוי, כמפורש למעלה. וזה הוא בנקודת צירי, בסוד הבינה. אך מצד \n"},{"index":2,"he":"ההיכלין של חכמה שנתלבשו, נעשה כל אצילות - נשמה, וכל בי\"ע - גוף. והיינו אצילות - \nנר\"ן בסוד הט' שזכרתי, ובי\"ע - ג' כלים להם: \nותדע שעם כל זה לא יצא אפילו זה הענין אלא אחר (ה)התלבשות הבינה, כמו שאמר למעלה, \nלאו אינון נהורין וכו'. אבל התלבשות הבינה מצד הבינה עצמה - עשה הסדר של אבי\"ע \nכנ\"ל. ומצד ההיכלות עשה נשמה וגוף, מקבילים זה לזה. והוא סוד הפרגוד ג\"כ, וסוד \nההי\"ן כנ\"ל, שגם המילוי של חכמה נתחלק לשנים, בסוד הו\"ה כנ\"ל. אך כל זה הוא בסוד \nהמטי, אבל בסוד לא מטי - האמצעית שולטת, וכל הדברים עומדים (להתקנטר) [להתקשר] \nמלמטה למעלה. ואז המחשבה מתעטרת בא\"ס, בסוד הרישא הנמשכת ע\"י האמצעית. ואז כל \nהסדרים של ההתלבשות אינם נחשבים, אלא עומד הכל בסוד ההתדבקות, ובי\"ע נשרשים באמצעית \nשבמחשבה. והוא סוד כתר מלכות, והוא הד' של אחד, ונחשב לעטרת בעלה. ואז נאמר, עיקר \nשכינה בתחתונים,לפי היחוד הנשגב הזה: \n"},{"index":3,"he":"וזה הסדר שעושה הקרבן עולה מלמטה למעלה, ומחבר הכבוד לאצילות, בסוד המ\"ב זיווגים \nהמפורשים במקומו. והם הז' שמות המוזכרים שם בהיכלות, שיש בהם מ\"ב אותיות, המתחברים \nעם האצילות, בסוד מ\"ב דמ\"ה. וסוד חיבור זה הוא ממש סוד הז' הבלים, עם ההויות \nשבתוכם. והיחוד עולה כך, הכל כבר אמרתי - מתעטר מלמטה למעלה. ומגיע הכל עד החוט \nשנקרא א\"ס, שהוא חוט הא\"ס ב\"ה, ואז מיד נתקנת הבינה, שהיא הפה שאמרנו, ונשלם זיווג \nהאמצע בסוד יאהלוההים. ואז החוט מתפשט מן ההתלבשות. ובתחלה נשלם ענין הט' היכלין, \nואז נכנס האצילות בבחינת נשמה בתוך בי\"ע, בבחינת גוף. אח\"כ עולים בסוד לא מטי אל \nהמחשבה, ומתעטרת. ואז מתחבר חיבור יאהדונהי בסוד זיווג של רישא וסופא. ואז נשלם אחד \nממש. והרי נשלמו כל מיני הזיווגים בסוד היחוד העליון: \nותדע שעל החוט של א\"ס ב\"ה עומד תמיד השלימות, שזכרתי למעלה, בסוד דלא אתפס כלל. כי \nהחוט באמת כולל הכל, מן הרעותא דלא אתפס הזה עד הבינה שזכרנו. ולכן בהגיע \n"},{"index":4,"he":"ההתערוררות אל החוט, מתעורר כלו, ונשלם בסוד השלימות. רק שכל המדריגות אחד אחד כמו \nשמתעוררות כך הן נשלמות. כי כל מה שהוא בסוד א\"ס - הוא דבוק בשלימות הנ\"ל, \nובהתעוררו - נשלם. לכן בהתעורר הבינה, נשלמת בסוד השלימות העומד עליה, כי מתעורר \nהכל עד השלימות, אך לבחינת הבינה לבד. ונשלמים כל עניני האמצע - בהתעורר הט' היכלין \nנשלמים, כי מתעורר הכל עד השלימות, אך בבחינת המטי עדיין. אחר כך בהתעורר הלא מטי \nבסוד המחשבה - נשלם להשתלם הכל בסוד השלימות, ונעשה אחד, יחוד שלם ודאי, והבן היטב. \nועל כן אמר, וברזא דקרבנא כד סליק וכו'. ואמר, ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה דלא \nידע איהי וכו' בה כלל אקרי אין, והוא סוד הסדר של ה\" שאמרנו למעלה, שהמחשבה עצמה \nאינה משגת אותו, והוא העושה ענין דלא מטי, ובו נקשר הכל אל היחוד - נקרא אין. וזה \nבאמת סוד יש מאין. וזהו שאמר, ועל דא כלא קימא, שכל שאר הענינים נמצאים ומתקימים, \n"},{"index":5,"he":"ויוצאים כל האורות מהם, וזהו, דמיניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא כלא \nקיימא, שזהו באמת (קדם) [קיום] הכל, והוא הקשר וההתדבקות של הא\"ס ב\"ה עם נאצליו. \nוכל היש נמשך מזה, ומתקיים בזה, והבן היטב: \nוהנה כל זה נתפרש בפרשת פקודי בהיכלות, [רנט, ע\"ב] שאמר, וכד אשתלים כלא כחדא \nשייפין עלאין בתתאין וכו', וזהו כי בתחלה מתחברים כלם, עד שנשלם ענין הכבוד. ואז \nהאצילות שהוא הנשמה, מתחבר בו בסוד נשמה. כי הלא כל ענין ההיכלות הוא רק בסוד \nההיכלין, אם בבחינת מטי - האצילות הוא נר\"ן, ובי\"ע גוף; ובבחינת לא מטי - אצילות \nט', ובי\"ע עשירית. ומתחלה מגיע לבחינת הנר\"ן וגוף, כמ\"ש למעלה, והיא נכנסת. ואז \nמקבלים כלם הארה יותר גדולה. רק מבחינת ההתקרבות שהתקרבה הנשמה לגוף, אז מתעורר \nהשלימות בסוד החוט כנ\"ל, שבתחלה מתעורר סוד הבינה אשר שם, ועולה עד השלימות. וזהו, \nההוא רעותא דלא אתפס וכו'. אז חוזר הכל לבחינת לא מטי, והיינו סליק כלא עד א\"ס. \n"},{"index":6,"he":"והיינו כי בתחלה צריך לעלות ההתעוררות מלמטה בכל הבחינות לקרבם, ובתחלה עולה \nההתעוררות בבחינת נשמה וגוף כנ\"ל, שאז מתקרבים הנשמה והגוף, ומזדמנים לקבל סוד \nהשלימות. אח\"כ מגיע ההתעוררות לבחינת לא מטי, ואז סליק וכו'. ומיד שמתחילים \nלהתעורר, הנה נשלם בו בסוד השלימות זיווג האמצע יאהלוההים. וזה סוד, ובסים ההוא \nרעותא מוסיף להתעורר, ונשלם בו סוד הנשמה והגוף. וסוד זה, נהירו דנשמתא עלאה. ואז \nמתחזק האצילות להתגלות בסוד יחוד דו\"ן עם בי\"ע. וכן ענין זה נעשה למעלה בסוד המחשבה \nשזכרתי. ותדע שגם הכבוד למטה נקרא בשם מחשבה, אך כאן מדברים במחשבה העליונה. ולמעלה \nתפיס ולא תפיס, לפי שלמטה עדין לא נתחבר לגמרי, אלא נעשה למטה בזיווג של אצילות \nובי\"ע - סוד ביאה ראשונה לעשות כלי, וביאה שניה, הכל בסוד היחוד. וכל זה בעוד \nשלמעלה האמצעית של הי' שבמחשבה הולכת ומתגלית. והיחוד צריך שיהיה מתגלה מכח \nהתחתונים, בסוד, עיקר שכינה בתחתונים, ע\"י עבודתם. ואז סלקא מגו רעו דמחשבה וכו', \n"},{"index":7,"he":"כי זה כמו מ\"ן, והביאה הראשונה היא כדי שתוכל לעלות מ\"ן, והיינו שמעשה התחתונים \nיועיל לגלות היחוד הזו. ואחר שהוכן כך, ולמטה כבר עלו המ\"ן בסוד העבודה העומדת שם \nבבי\"ע כנ\"ל, אז נשלם להתגלות האמצעית. ואז נשלם אחד לגמרי, ונגלה היחוד כראוי למעלה \nולמטה, ונקשרו הכבוד באצילות, והאצילות בא\"ס ב\"ה, והבן היטב: \nועל כן אמר, נהירו דנשמתא וכו' והיינו חיבור בסוד הנשמה וכו'. ואז בגו נהורין אעיל \nבסתימו דמחשבה, ני מתוך הארה הזאת, שבה נשלמת ההשפעה, היחוד מתחזק בתאוה גדולה של \nהעליונים והתחתונים כנ\"ל. ולכן שני דברים, השפעה ויחוד, השפעה נעשית בזיווג \nיאהלוההים, ונשלמת בסוד נשמה וגוף; אך היחוד מתגלה בסוד יאהדונהי. ולכן בגו נהורין \nדאעיל וכו'. ואז היה צריך להיות נשלם גילוי היחוד ונהיר ואתבסם. ומכח זה נעשה למטה \nסוד ביאה ראשונה בבחינת יאהדונהי, שנותן כח שמעשה התחתונים יועיל כנ\"ל. ולכן תפיס \nולא תפיס, כיון שלמטה לא נשלמו עדיין להתחבר באמת. ואז סלקא מגו רעו וכו', והיינו \n"},{"index":8,"he":"האמצעית נשלמת להתגלות, המקשרת הראש העליון עם הנאצלים. ואז כד האי סליק וכו', שאז \nהתחתונים תופסים ביחוד, ומתדבקים באמת ד' בא\"ח, ונשלם אחד, ביחוד שלם לכל צד, והבן \nהיטב: \nוהנה זה סוד היחוד, המתגלה בכל זיווג, שהוא מתגלה מעט מעט, מדריגה אחר מדריגה, עד \nשיהיה הכל נשלם, כמו שביארנו למעלה כבר. וזה סוד הזמן, שבו, \"לכל זמן ועת לכל חפץ \nתחת השמים\". וסוד זה מ\"ה וב\"ן ממש, הם תיקון האמצע, כי רק זה הוא המתגלה בכל היחוד \nהנשלם, דהיינו אם היה היחוד (ה)מתגלה בכל החלקים, היה מיד נשלם הכל. אבל מה שנעשה \nמכח כל התיקון של היחוד שאמרנו, אינו אלא גילוי אחד מן המדריגות לבד, המגיע לאותו \nהיום, והיינו ממדריגות האמצע. כי כבר שמעת שהוא הצריך ליתקן, כדי שבסוף הכל יתחברו \nרישא וסופא. וסוד הכל תלוי במ\"ה וב\"ן, כי ב\"ן - שרש כל קלקולי האמצע והעלמיו, ומ\"ה \n- תיקוניהם בגילוי השם. ונעשה מתחלה מה שנעשה, והולך ונעשה תמיד עד הסוף, עד \n"},{"index":9,"he":"שבהשתלם מ\"ה וב\"ן להתחבר ביחד - יהיה סוף האמצע. וסוד זה, מ\"ה וב\"ן - עולה זמ\"ן, כי \nכל הזמן רק בהם, וחלקי הזמן הם חלקי מ\"ה וב\"ן המתחברים זה לזה. ולכן היחוד עולה עד \nסוד הרישא וסופא. אך ההשפעה הבאה, וסוד גילוי מדריגת היחוד המתגלה באותו הזיווג, \nהולך הכל אל מ\"ה וב\"ן. וסוד כל זה, \"המוציא לך מים מצור החלמיש\": \nואפרש לך עתה סוד גדול מאד, כי ב\"ן הוא האבן הזה, וצריך להיותו מתוקן משם מ\"ה, \nלהביא ההשפעה. ואפרש לך כל זה בסדר נכון. והוא מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית, \nוז\"ל, במ\"ב גוונין זיני נהורין אתפלג עלמא וכו'. והם באמת סודות עמוקים מאד, מגלים \nמפנימיות ההנהגה העליונה, מה שאפשר להבין עתה - שחוזר בה הכל אל היחוד העליון, והבן \nהיטב. הנה כתוב, \"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ\" וכו', הרי שהיתה בתחלה \nבנויה, ואח\"כ היה החורבן, ואח\"כ נבנית. והנה כל זה נשרש למעלה למעלה. והיינו כי הנה \n"},{"index":10,"he":"כבר שמעת איך הפה העליונה, היא בינה, המציאה את ההבלים, כמ\"ש. והנה על זאת הפה \nאמרו, מפתח פומך הוה לן נהור. וסוד הענין הוא, כי כל הדברים נבראו בסוד בנוי וחרב \nובנוי. וכן אור שנברא ביום ראשון נגנז אח\"כ, ובסוף הכל יש לו להתגלות שנית. וצריך \nשתדע, כי הנה בפה הזאת נסתדרו מיד לצורך מה שיצא ממנה, ומיד נסתדרו בה ד' הויות ע\"ס \nמ\"ב. והנה הפה עצמה - סוד ס\"ג, והיינו פ\"ה - ס\"ג וכ\"ב אותיות. ואלו הכ\"ב אותיות \nנתקנים בה בסוד ה' מוצאות הפה, והם ה' אותיות דאלקים. אך מבפנים יש שם ע\"ב, והוא \nיורד מן המחשבה דרך החיך, ויורד אל הגרון, ושם מתחבר בשם ס\"ג, והיינו בינה. וע\"ב \nהיורד מן המחשבה, יורד ובוטש בכל מוצאות הפה, שהם בסוד ס\"ג כנ\"ל, ואז עושה קול, \nוהיינו ע\"ב ס\"ג כמנין קול. והנה יש בהם ז' יודין, וסודם ז' הויות, והם כמנין יעקב, \nוס\"ז \"הקול קול יעקב\". ואז היו יוצאים מן הפה ז' קולות, וכל אחד מהם נקרא קול ה'. \n"},{"index":11,"he":"והענין, כי ז' הויות הם היוצאים מחיבור הע\"ב ס\"ג, והם יוצאים לפי מה שמכה בפה מן \nהאורות העליונים, בוטשים בתחתונים. ולפי הבטישא - כך התחתון מוציא הארותיו. ונמצא \nשהם ז' הויות בסוד זה. אך בכל הוי\"ה מתחברים הע\"ב והס\"ג ביחד, ועל כן מצדם כל אחד \nמהם נקרא קול. ומצד הוי\"ה - קול ה'. אמנם הכל היה צריך לעבור בסוד ה' מוצאות הפה, \nוזהו \"בראשית ברא אלקים\". ובאמת אם לא היו ה' מוצאות אלה, לא היה שום גילוי לאלה \nהקולות. אבל מצד המוצאות, שהם כ\"ב אותיות שזכרנו למעלה, שנתחלקו לה', אז היו שולטים \nבהם ה' אותיות אלקים, והיה בהם איזה גילוי, ואף על פי כן אור הפה היה מתרבה מכח ע\"ב \nהמתחבר בו. וזהו ברא מלה סתים, שמצד אלקים היה מתגלה, אך מצד ברא נעלם ואינו מושג. \nותראה שבסוד ה' מוצאות הפה נרמז שמלת קול עולה ה' הויות. אך הרוח מחבר כולם, ויוצא \nבכח הלשון בסוד ו', וזה אות ו' של קול. ובסודו נאמר בראשית - ברא שית. וזה סוד \"כי \n"},{"index":12,"he":"אין מלה בלשוני\", להראות שהמלה תלויה בלשון, שהוא הגורם לרוח שיוכל ללכת במוצאות \nולחברם, ולעשות מאותיותיו תיבות, בסוד אות ו': \nונחזור לענין הקולות, כי כל אחד מהם היה בנוי מב' שמות ע\"ב ס\"ג, וסודם שמים וארץ. \nואז היה מאיר אור מלמעלה מסוד המחשבה עצמה, ומחבר אותם. ותבין סוד זה, כי תמיד \nבמקום שנמצא דו\"ן ביחד, אור היחוד העליון מתגלה עליהם, וזה א' יותר שיש במלת קול \nמחשבון ע\"ב וס\"ג. וזה שהיה מתגלה עליהם, היה גורם להם להוציא התולדות. וסוד זה - כי \nכל שהוא מן הפה ולמעלה נכלל הכל בסוד אות א' אחת, ובפה מתחלת אות ב', וסוד ברכה \nשעולה כמנין עסמ\"ב שנסתדרו בה כנ\"ל, עד הת'. וס\"ז בראשית - בת ראשי, וזהו שהעולם \nנברא בבי\"ת, והיא מראה בעוקץ לא', כמו שדרשו ז\"ל, כי היא נקשרה בה, ובהתגלות זאת \nהא', מה שהיה ב\"ת - מב' עד ת', נעשה א\"ת. ואז היו יוצאים כל התולדות של השמים והארץ \nהנ\"ל, וזהו את השמים ואת הארץ, שארז\"ל, \"את - לרבות את תולדותיהן\". והנה זאת הא' \n"},{"index":13,"he":"היתה מוציאה שם א' שעומד לקשר השמים והארץ וכל תולדותיהם, אלה עם אלה, והוא אהוה \nר\"ת את השמים ואת הארץ. ועל כן נעשה סוד הגוף של או\"ה, המתלבש אח\"כ במלבושיו כמפורש \nלמעלה במקומו. והכל היה בדרך נעלם, שאינו מושג כלל. וזאת הא' המתגלית, בעברה בסוד \nה' מוצאות עשתה ה' הברות, בסוד פתוחי חותם. ולכן אי אפשר לקרוא האותיות בלא \nהנקודות, שהם בסוד זאת הא', שממנה נשלם קול. והנה כל זה לא היה יכול עדיין להיות \nמושג כלל מן התחתונים, כי הקולות שיצאו מן הפה היו נקשרים בשרשם, שהוא הפה, והכל \nהיה הולך לפי התיקון השלם, ולא היה בדרך ההנהגה הצריכה לפי העולם, עד שהוצרכה הפה \nלהיות נסתמת. ואז התחילו כמו להתגלם מעט, מה שהיה עומד חוץ מהפה: \nוהנה צריך שתדע, כי הע\"ב שהיה באלה הקולות, היה מתחבר בפה לגמרי, עד שכמעט לא היה \nיוצא ממנה. אלא שהיה מתחבר גם עם הבחינת הס\"ג, והיה עושה קול. אך כשנסתמה הפה, נאסף \nבתוכה כל בחינת הע\"ב, ונשאר בחינת הס\"ג לבדו. והם אותם שקראם הפסוק ארץ. ובשארם לבד \n"},{"index":14,"he":"- נחשכו. וזהו, \"והארץ היתה תוהו\". ומיד נרמז סוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי \nהיא ארץ כמ\"ש, והיא אדום - שדינין מתערין מינה. והנה אז מיד נגלה סוד המלבוש של \nאו\"ה שלא היה יכול להתגלות מפני רוב האור של ספירותיו. ועתה מתחילים להיות הדברם \nמעט יותר מושגים. והנה כאן היו כל אותם הדברים שהוזכרו למעלה בפיסקא עכ\"ד שמיה \nדעתיקא ע\"ש. והאמת, שכל אלה הדברים המוזכרים בפרשה של ואלה המלכים, אינם אלא למטה \nבאצילות, רק ששמותם נגזרים מכאן. נמצא שמציאות הראשון של ההעלמים והדינים בכאן היה \nסוד בליעת האורות, שנבלעו בסוד הפה, דהיינו ע\"ב שהיה מתחבר עם ס\"ג כנ\"ל. ואח\"כ יש \nמה שנחשך ס\"ג, שנשאר לחוץ. ואח\"כ היה עוד חשך אחר, כמ\"ש עתה. ואלה הג' הם שרש לכל \nמה שהיה אח\"כ. וסודם במלכים - בלע יובב חושם: \nונפרש עתה כל זה בסדר. כי אחר שנשאר ס\"ג לחוץ, והתחשך, אז נתחלק לב' מדריגות - \nהפשוט והמילוי. והפשוט נעלם, ונשאר המילוי לבדו, והוא הבל. ואז מה שהיו בסוד ז' \n"},{"index":15,"he":"קולות - נעשו ז' הבלים, ובהם מתנהגים כל דברי העולם. וכאן תראה כח התורה, שהיא תורת \nאמת, שגורמת בתחילה חיבור פשוט ומילוי ביחד, שאז נעשים (ו)אמת - ז\"פ ס\"ג. ועוד \nמתחבר בהם ג\"כ הע\"ב, ועושה קול, ומתחברות ההויות שזכרתי למעלה - ז' הויות כמנין \nיעקב. וס\"ז \"תתן אמת ליעקב\", הקול קול, והוא בסוד שם מ\"ה כמו שנפרש עוד בס\"ד. וזה \nהאמת, שמה שיוצא מן הפה סודו ז\"ת, ולכן הם סוד מ\"ה וב\"ן. ובתחלה היו מתנהגים אלה \nהמ\"ה והב\"ן מכח הע\"ב והס\"ג ביחד, כיון שנתעלם הע\"ב, נשארו מתנהגים לפי הס\"ג לבד. \nועם כל זה, עדיין היו עומדים, אלא שהיו מתחילים להיות כמו רועשים, שאין להם כח \nלעמד. וכיון שנסתר הפשוט של ס\"ג, ונשאר ההנהגה ביד ההבל, אז נסתר מ\"ה ג\"כ,ושלט \nשם... ב\"ן. ובהיות הוא שולט, אז היה נעשה כל התוהו ובוהו המוזכר בפסוק. עד שחזר \nהפשוט להתחבר במילוי, וכן חזר מ\"ה ונחחבר עם ב\"ן. ונפרש עתה לפי סדר השמות כמו \n"},{"index":16,"he":"שכתובים בתורה. הראשון הוא בלע בן בעור, וכאן מוזכר ושם עירו שהוא דנהבה. והענין, \nכי כל אלה, כבר אמרתי, באצילות היו, אלא שהיו לוקחים שמותיהם לפי מה שנשרש למעלה. \nוהכל הולך לקבוע ההנהגה ביד המלכות, שהיא המנהגת. וכן הוא לפי הא\"א העליונה, סוד \nהמרכז, שפירשנו למעלה, שהיא סוד המלכות. וכאן הוא תלוי פרטותיה. ועל כן הוזכר בכלם \nמקומם, כי שמם בא ממה שנעשה למעלה מקומם, הם מה שהיה נעשה במלכות לפי ענינם. ובג' \nמהם נאמר ושם עירו, והטעם הוא, כי שאר המלכים היו לפי הבחינה שהיתה נמצאת המלכות \nאז. אך אלה הם בסוד מה שהיא צריכה לישאר כך לצורך ההנהגה. ועל כן נאמר בהם, ושם \nעירו, להורות הקביעות שנקבע שם לעירם כך. וכבר שמעת איך הג' מלכים הראשונים בהם \nנשרש כל מה שנעשה עד שליטת הב\"ן, ובארבעה האחרים - כל פעולת הב\"ן. ואח\"כ השמיני הוא \nהתיקון. ולכן בראשון שבראשונים ובראשון שבאחרונים נאמר, ושם עירו, כי בהם נקבע... \n"},{"index":17,"he":"מה במלכות. וע(כ)\"פ הדבר ההוא היו שאר הענינים במלכים הנמשכים אחריהם. (ואילך סדר \nנקבע) [ומשם ואילך נקבע סדר] סוד התיקון: \nואומר לך הקדמה אחת כללית בענין כל השמות, שהרי השמות אין להם פירוש ממש כמו \nהפעלים, אלא מובן מהם איזה ענין פעולה כמו ברמז, שהשם ההוא הוא על הפעולה ההיא. מה \nשאין כן הפעלים, שענינים מובן להדיא. והסוד הוא, כי השמות הם סוד האורות המתחברים \nלהוציא פעולה אחת, כי כל אות מורה מאור אחד עם מרכבותיו, ואין נראה בם הפעולה \nמפורשת, כי אם כמו ברמז, כי לכן נקבצו יחד לעשות אותה הפעולה. ואעפי\"כ דרך הפעולה \nאינה נודעת. ולמה צריך כל כך מאורות וכל כך הרכבות, כי כל אלו הם מן הדברים התלויים \nבכתר, שכבר פירשתי לך למעלה שהם נעלמים, ואי אפשר לדעת אותם. לכן בודאי כל שם מורה \nשכל כך מאורות כמו האותיות שלו נקבצו יחד לעשות פעולה אחת. והפעולה נרמזת מעט \n"}]}
