{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-13","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"התורה לא תפרוש תורה שבכתב ממנה, ע\"כ יש לו לעשות התעוררות למעלה, אל\"ר מדת משה נצח \nומדת מלך מהו, א\"ל כ\"י הלך למשה ונכנס בביתו ולא רצה לצאת שכן ב\"י בא\"ת ב\"ש מ\"ש ולא \nמש משה מתוך האהל, וע\"כ המלך המנצח, אל\"ר עתה שהוא מלך צריך לעשות ב' ס\"ת הם הו' \nומשך הו' להמשיך אמת ושלום במלכותו כדי שתתקיים מלכותו ויהיה ס\"ת א' בבית גנזיו וא' \nלא יוסר מעמו אלא כשנכנס במרחץ או בבית הכסא או בלילה שאין הדין נותן להיות עמו \nבלילה משום לא תחנם. אל\"ר מעלה גדולה יש למלך שתוקע בשופר ומתקבצים כולם אצלו שכן \nמלך בחשבון גדול עולה תק\"ע ר\"ל הך' של מלך עולה ת\"ק, א\"ל בני יהו\"ה עם המלך, א\"ל \nאיך א\"ל מלאהו מ\"ם למ\"ד כ\"ף וקח אותיות שניות עולה ק\"ס ויהו\"ה ג\"כ עולה ק\"ס י' \nפעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו'. אל\"ר מלך נתעשר כל הכסף ניתן לו שכן \nאותיות שניות של מלך עולה כסף ר\"ל שמדת החסד הנקרא כסף עם המלך. ענין מצות ציצית \n"},{"index":2,"he":"וקשירתו ועטיפת ציצית והנחת תפילין גם אמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגם כתיב \nגדילים תעשה לך, אל\"ר מאי מרויח הקב\"ה בעטיפת ציצית ולמה גזר חוט תכלת ולעשות גדיל \nולהניח ציצית הכל הוא מיד הש\"י, מ\"מ קרוב הוא למדת משוגעים, ועוד מאי האי שנתעוררו \nחז\"ל מצות תכלת שליש גדיל ב' שלישים כנף. ר\"ל ציצית נהי דלא אפשר בלא גדיל דכתיב \nגדילים תעשה לך ולא אפשר בלא ציצית שנאמר ועשו להם ציצית א\"כ ע\"כ גדיל וציצית בעינן \nמ\"מ אימא מחצה על מחצה. ועוד אי הגדיל יוצא מהכנף והציצית מהכנף והגדיל מן הציצית \nואין הפרש בין יהיו החוטין פרודות בקצה ובין שלא יהיה פרודות ממה נפשך ציצית הוא \nשכל שאינו גדיל ציצית יקרא. א\"ל בני אין ה\"נ חצי גדיל וחצי ציצית כשר אלא שני שלישי \nציצית ושליש גדיל הוא נאה מ\"מ חוטין שאינן פרודות בקצה לאו שאין בו שם ציצית. אל\"ר \nבזה אתה פוטרני מה תשיבני על זאת מפני מה חוט אחד תכלת וז' לבנות ויהיה אדום ויהיה \n"},{"index":3,"he":"ירוק או צבע אחר. א\"ל בני שמע והקשב כל עניני ציצית אשר כל דיניו נכללים בסודותיו, \nואחר נאמר דינין בתוך הפשט ידועים, ואומר לך תחלה מפני מה חוט אחד של תכלת בציצית \nדע בני שר' נחוניא בן הקנה אמר מפני מה ל\"ב חוטין ותכלת בציצית משל למלך שהיה לו גן \nנאה ובגן ל\"ב נתיבות ושם שומר עליהן ולמד את השומר לידע כל אותם הנתיבות ואח\"כ אומר \nלו תשמרם ולך בכל יום לראותם וכל זמן שתדריכם שלום לך. ודע בני שאלו ל\"ב נתיבות \nבאות מחכמה עילאה בראשית ברא והל\"ב נתיבות הם עשר ספירות וכ\"ב אותיות שהאצילה, \nובאמת שכל נתיב ונתיב נחלק לשני נתיבות אחד דין ואחד רחמים מצות עשה מצות ל\"ת העשה \nיוצא ממדת החסד והל\"ת ממדת הגבורה הרי לך ל\"ב נתיבות ימינים ול\"ב שמאליים, וכולם \nבאים בכנ\"י וסוף מה עשה השומר אמר אם אני לבדי אשמור אלה הנתיבות מה יאמר העולם אין \nזה שומר ובעל הגן הוא אחר אבל יאמרו זה בעל הגן ושומר אותו, הכוונה אם יהיה תכלת \n"},{"index":4,"he":"לבדו התכלת רומז בכנ\"י מלשון תכלית הכל והיו אומרים הוא המלך עשה השומר שם עוד \nשומרים עד שעלו כולם ל\"ב והם ל\"ב חוטין, ובעבור שהחכמה עילאה עשאה לראש פינה ול\"ב \nנתיבות ימינים ושמאליים אליה באים והיא תכלית הכל והיו אומרים הוא בציצית ואם יבוא \nאדם לומר הגן הוא לשומרים וכולם בעלים שלו וכולם שומרים נתן לו זה הסימן תוך \nהשומרים לומר ראה סימן המלך שהוא שלו והנתיבות ממנו מתוקנים ואינם של אלו וזה \nחותמו, שב ואמר משל למלך ובתו שהיה לו עבדים ובקשו העבדים ללכת במקום רחוק ופחדו \nמהמלך ונתן להם סימן ופחדו מהבת ונתנה להם סימנה אמרה מעתה השני סימנים אלו ה' \nשומרך מכל רע ישמור את נפשך, והנה באמת שצריכין ל\"ב חוטים ותכלת בכל ציצית למצוה מן \nהמובחר וזהו מה שנאמר וזכרתם את כל מצותי ר\"ל את של כל שהיא מצותיו אתם תשפיעו \nותמשיכו שפע של ברכה לברך המדה הנקרא א\"ת, וזכרתם א\"ת כל שב ואמר ולא תתורו אחרי \n"},{"index":5,"he":"לבבכם ר\"ל לבבכם הוא כנ\"י, ואומר לא תתפתו אחריה לקצצה מהאילן ולא אחרי עיניכם הם \nנצח והוד שלא תקחו אותם לאלוה, אשר אתם זונים אחריהם ר\"ל אחר שתראו התכלת והלבן \nרומזים בי' אל תענו בו לבדו, מ\"מ בני אודיעך כי הטלית רומז בחכמה עילאה, וזהו \nשארז\"ל שנתעטף הקב\"ה בטלית לבנה ר\"ל נתעטף הבינה בחכמה וא\"כ כנפי הטלית הם ד' נהרות \nוהם כסא הבינה וכנפות החכמה הם גדולה וגבורה וד\"ו פרצופים ותתן לת\"ת כח הטלית ל\"ב \nנתיבות חכמה וכנפי הטלית, ת\"ת הוא בעצמו כנף אחד בעצמו ונצח והוד ויסוד הציצית היא \nכנ\"י, הציצית היא הוד אצילות הבנין ואינו אחדות הבנין ע\"כ תכבדה בכנפי הבנין הם ד' \nספירות ת\"ת נצח הוד יסוד, ותזהרו שלא תרחיקו הציצית מן הכנף שני קשרים אגודל \nלהוציאו מן כל הכנף, גם לא תשימו למטה ממלא קשר אגודל כי פחות מקשר אגודל הוי קציצה \nכדי להיות הציצית בכלל העשר, וגם תקבעו בחיבור פתיל סמוך לכנף פן תהיה חיבור עראי, \n"},{"index":6,"he":"וגם עשה להיות הציצית כלול בכל כנף מהד' כנפות ואלה הם ה' קשרים וגם להיות ההיקף \nכרוך בחמשה קשרים והם ז' כריכות עם כל קשר וקשר, ואם י\"ג הנה אלקינו אח\"ד לא יותר \nמי\"ג כי אין להוסיף באחדות, ולא פחות מז' שאין לגזול מן הבנין, ויהיו בד' כנפות ל\"ב \nחוטין והם ל\"ב נתיבות הבאים בכנ\"י הנקרא ציצית ונקרא לב, אע\"פ שהיא כלולה עם הבנין \nבהיות מהודקת בפתיל אפ\"ה חוט אחד תכלת לרמוז שהציצית כנ\"י בה תכלת לכלות עוברי רצון \nהש\"י והיא כלתה כל בכורי מצרים עם בכור שלהם הוא שר שלהם הנקרא מצרים, זהו וראיתם \nאותו איך הוא מכלה וזכרתם את כל מצות ה' ר\"ל תשים ברכה אל השכינה שכן אות\"ו \nבגימטריא זוה\"י שכינ\"ה, ועל שהיא כלולה עם הבנין זולת התכלת עדות ע\"כ לא מעכב. \nוצריכים החוטים להיות מרובים יותר מהגדיל כי הן ל\"ב להורות שהל\"ב נתיבות כולם \nבציצית שהיא כ\"י המתעטפת בארבע כנפות והם הת\"ת נצח הוד יסוד וחופפת על בניה ומצלת \n"},{"index":7,"he":"אותם ושולחת להם השפע והברכה לבניה המברכים אותה, וע\"כ הציצית ארוכים להורות על \nהענין, אל\"ר א\"כ מאי האי דאמרה תורה גדילים תעשה לך על ד' כנפות משמע גדילים בלא \nציצית שב ואמר ועשו להם ציצית על ציצית הכנף פתיל משמע לעשות ציצית ופתיל בכל כנף. \nאל\"ב אם תעשה פתיל כולו אין שם ציצית עליו, מה תאמר גדיל פתיל וציצית בעינן לא \nשגדיל כולו סותם הנקיבות ומקלקל הצינורות אלא כדי שלא תאמר גדיל כולו אמר ציצית, \nוכדי שלא תאמר ציצית כולו אמר גדיל, והנה חיבור הציצית בכנף ע\"י פתיל. אל\"ר תלאן \nואח\"כ חתכן היהא כשר, אל\"ב הכתיב ועשו ולא מן העשוי ואם תלאן וכרכן ועדיין לא חתכן \nאין שם ציצית עליו, שב וחתך עליו ונעשה מאליו, אל\"ר ומאי איכפת לן, א\"ל כשאתה קושר \nוכורך הציצית ואתה קושר החוטין מחוברין אין שם ציצית עליו ואתה קושר קשרים בעלמא \nע\"כ אמרו תעשה כששם ציצית עליו ולא מן העשוי שאינו דבר בשעת המעשה, גדול מזה בני \n"},{"index":8,"he":"שהירא מהש\"י ואינו רוצה להכשל יחתוך קודם שיכנסם בחור מן הכנף ומפרידן והם ציצית \nוהיא כנ\"י, ואח\"כ נותנין בחור הכנף וקושר מהכנף והנה חיבור הציצית בכנפות האלה הן \nנקראים כנפות הארץ, א\"ל חמשה קשרים קושר מקשר אחד בכל אחד או בכל אחד שני קשרים זה \nעל גב זה, ולא תוכל לומר קשר דאורייתא שהתורה לא אמרה אלא פתיל והיינו כריכות, וח\"א \nקשר אחד נכללה בה' ספי' אחרונות דאי תימא חכמים אומרים לעשות קשר דאורייתא עם קשר \nדבריהם א\"כ הוא תוספות על קשר דאורייתא ועוברים משום בל תוסיף ואם קשר לאו דאורייתא \nלמה צוו חכמים שהתורה לא אמרה לעשות קשר אלא כריכה, אל\"ב מדאיצטריך לומר לא תלבש \nשעטנז ולהסמיך לו גדילים תעשה לך לומר נותן חוטין של צמר בטלית של פשתן וחוטין פשתן \nבטלית של צמר ש\"מ שקושר קשר דאורייתא, דאי ס\"ד שאינו קושר אלא קשר דרבנן פשיטא \nדמותר שתכיפות וקשרים דרבנן אינו עושה חיבור אלא ש\"מ קשר דאורייתא עושה וע\"כ הוצרך \n"},{"index":9,"he":"התורה להתירה אע\"ג דהוי שעטנז כאשר נפרש במקומו בעז\"ה. א\"כ התורה אמרה לעשות קשרים \nבציצית וחמשה בלי ספק ולמה כי צריכין לכללה בה' ספי' בכל כנף וכנף. אל\"ר למה אמרה \nתורה לעשות קשר של קיימא. אל\"ב בעבור שצריך להיות ה' קשרים בכל כנף הכוללים עשרה \nשהם ה' עליונות וה' תחתונות. אל\"ר ראיתי ציצית שאין להם רק קשר אחד בסוף הכריכות. \nא\"ל עבירה היא בידו דה' בעינן, וגם צריך לתת ריוח בין קשר לקשר כמלוא אגודל, וכל זה \nלמה להיות הבדל מלא ד' גודלים להורות על המרובע ולא ד' גודלים בקשר אגודל אלא ד' \nאצבעות בגודל, וזה סדר עשייתו לוקח ג' חוטים לבנים וחוט אחד חציו תכלת וחציו לבן \nוחותכם ומפרידם ומשוה אותם ונותנם בחור הכנף ומעמיד אמצעם בחור, ואח\"כ הם מחולקין \nד' חוטין לכאן וד' חוטין לכאן וקושר קשר דאורייתא סמוך לכנף, והנה שבכפל בכנפות ח' \nחוטין בכל כנף להרמיז בד' עליונות ובד' תחתונות עולין פרשיות של תפילין ד' בראש וד' \n"},{"index":10,"he":"ביד עליונות ותחתונות, ולוקח חוט אחד לבן וכורך ג' כריכות ואח\"כ לוקח חוט של תכלת \nוכורך עוד ג' כריכות ואח\"כ לוקח של לבן וכורך ג' כריכות בעבור שתכלת הוא דין תכלית \nשמכלה על כן מרבה של לבן. אל\"ר תינח בזמן דאיכא תכלת ובזמן דליכא תכלת היכי נכרוך. \nאל\"ב טוב לעשות ז' או יותר עד י\"ג ואם לאו יכרוך ויקשר ויעשה גדיל ד' להורות על \nהמרובע בלאו הכי איכא עונש בשינוי מרובע, ודע בני שצריך לעשות ציצית לשמו כדי לעשות \nהחבור בכנפים באמת בלי מכשול, הלא תראה שגם צביעת התכלת צריך לצבעו לשמו להוציא \nהדברים מפיו ולומר לשם ציצית ולשם התכלת, ודע בני בזמן התכלת אם נפסקו אפילו חוט \nאחד סמוך לכנף פסול מה שאין כן בזמן שאין תכלת שאם נחתכו אפילו ב' חוטין מעיקרן הוי \nליה מחצה על מחצה וכשר עד שיחתכו שלשה חוטין. והטעם כי התכלת צריך ז' חוטין לבנים \nלכבוד אשה ועם עצמה, אבל בזמן שכולן לבנים על הרוב חיישינן שלא לחתוך וגם שהלבנים \n"},{"index":11,"he":"רומזים בבנין וגם הרמז ידוע א\"כ אינו מעכב התכלת לבן. ולא הלבן התכלת. אל\"ר ולמה ד' \nציצית מעכבות זו את זו. א\"ל בעבור שארבעתן אחת כולם בעינן רק להיות כלולה בד' כנפות \nואז שבו כולם אחת ואם היא חסירה מכנף אחד עדיין הוי קציצה בכנף אחד, א\"ל נתעוררו \nז\"ל מדכתיב על ארבע כנפות כסותך למעט בעלת שלש ולרבות בעלת חמש, והכתיב על כנפי \nבגדיהם כל כנפי במשמע, א\"ל כדי שלא תאמר כנפי מיעוט רבים שנים וכל כנפי במשמע כתיב \nארבע כנפות, ולא כתיב ד' כנפות אלא למעט בעלת ג' אבל בעלת חמש ולמעלה מחמש חייבת כי \nאין לחוש רק להיות ד' כנפות שלימות להקשר הציצית בהן אבל אפילו אלף בתוכם ד' כנפות \nקשר וחבור הציצית, וראיתי א' שאמר שם בעלת חמש פטורה, יש לתמוה על דבריו איך נעלם \nממנו הסוד, אל\"ר מאי האי דכתיב ונתנו על ציצית הכנף משמע שהכנף ניתן על ציצית ואינו \nכן כי אדרבא הציצית ניתן על הכנף וא\"כ לכתוב על הכנף הציצית או ונתנו הציצית על \n"},{"index":12,"he":"הכנף, א\"ל ה\"ק ונתנו על ציצית שהוא על הכנף פתיל תכלת, א\"ל ויכתוב ונתנו על ציצית \nפתיל תכלת ופשיטא שהוא על הכנף, אל\"ב אמר ציצית ואמר כנף שיהא הציצית מן הכנף שמה \nשיהיה זה יהיה זה. א\"ל והלא חוטי צמר בבגד פשתן וחוטי פשתן בבגד צמר התורה התירה \nמסמיכות דלא תלבוש וגדילים תעשה אלמא אפילו מין שלא במינו וא\"כ הדרא קושיא לדוכתיה \nמאי הכנף ונתנו על הציצית פתיל תכלת מבעיא ליה. אל\"ב חוץ מאלו ר\"ל מפשתים וצמר אבל \nשאר מינין מין במינו בעינן, א\"ל ומ\"ט א\"ל אין כאן מקומו ולפנים יתבאר בעז\"ה. ומ\"מ \nבני אע\"פ שעטרת ישראל הנקראת ציצית היא על כנף דווקא לענין בור זה הריק והיא הענף \nמן האילן, אבל הכנף הוא על ציצית כענין גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם זהו ונתנו \nעל ציצית, אל\"ר בית שמאי וב\"ה פליגי ליתן ציצית בסדין ב\"ש פוטרין וב\"ה מחייבין אמר \nרבי א\"כ למה אסרוהו פירוש א\"כ דב\"ה מחייבין למה אסרוהו ותירצו משום קלא אילן שאינו \n"},{"index":13,"he":"תכלת ושמא אותו חוט הצבוע הוא קלא אילן וחוט צמר לבן הוא, כי סובר שהוא תכלת ואינו \nתכלת וא\"כ אין כאן מצות ציצית שהרי הוא פוסל, וא\"כ הוי כלאים שלא במקום מצוה, ר' \nזירא אמר גזירה משום סדין המיוחד ללילה ופטור מציצית שנאמר וראיתם אותו פרט לכסות \nלילה ואם יטיל בו תכלת נמצא שהוא כלאים שלא במקום מצוה, והקשו ולא יהא אלא לבן \nפירוש על מה שאמר משום קלא אילן שהוא סובר שהוא תכלת ואינו תכלת למה תאמר שהוא פסול \nוכי חוטים צבועים אינם חשובים ללבן ומטילים אותם בציצית ה\"נ נחשוב כאלו כולו לבן \nולעולם סדין אמאי לא לחייב. ונדחקו ואמרו הואיל ואין תכלת אין להתיר כלל לתת צמר \nבפשתים ופשתים בצמר שהרי אפשר לקיים לא תלבש שעטנז ולקיים מצות ציצית צמר בצמר \nופשתים בפשתים, שכ\"מ שיש עשה ולא תעשה אם תוכל לקיים שניהם מוטב ואם לאו עשה דוחה \nלא תעשה. אל\"ר תימא במאי נחלקו התורה אמרה על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה למה ביום \n"},{"index":14,"he":"ולא בלילה, ועוד שב ואמר על כנפי בגדיהם לדורותם למה ביום ולא בלילה, מה תאמר \nמוראיתם אותו לא לפטור כסות לילה בא אלא לפטור סומא כי אין סברא לומר בעבור שאחרים \nרואים אותו שיהא סומא חייב והלילה פטור אדרבא איפכא מסתברא שבלילה יכול לראותה ע\"י \nנר והנה קיים וראיתם אתו, אבל סומא גם בנר אינו רואה ומשום דאחרים רואין אותו מה \nהנאה ותועלת לו וכי יפטור עצמו מראיית חבירו א\"כ דהכי הוא נתת להם פתח שלא לקיים \nמצות ציצית כי כל אחד יאמר אראה של חבירי ואפטר וא\"כ ע\"כ הוא דחייב סדין לילה \nבציצית, ועוד ב\"ש פוטרים וישר כוחם שנראה מן העין שפוטרים לגמרי אפילו חוט פשתן שלא \nישים בסדין לילה בציצית כי זה הסדין הוא מיוחד ללילה ופטור מציצית ס\"ל משום שעטנז \nשלא במקום מצוה, ומצד אחד מכחישין התורה שפוטרין ומצד אחד יריאים וגוזרים, אבל ב\"ה \nסוברין הדין של יום פטור מתכלת וחייב בציצית חיישינן משום קלא אילן ומשום כסות לילה \n"},{"index":15,"he":"א\"כ הרי נתבטלו מצות תכלת לגמרי, שגם כשר וראוי אל תשים בו תכלת משום קלא אילן אלא \nע\"כ הוא מה שאמר ב\"ה מחייבין בין בסדין של יום בין בסדין של לילה. ורבי מקשה חלילה \nשהם דברי רבי ותירוצו בה אינו אלא טעות סופר, ואי נמי דחייב, משום דאפשר לראותו \nסוברים, תינח מי שיש לו נר מי שאין לו נר מה יעשה, ולמאן דאמר דסוברים וראיתם אותו \nפרט לסומא אוי לו לסומא ולא די לו בהפסד עיניו אלא שגם מפסיד מצוה השקולה כנגד כל \nהתורה כולה, ואם היה פטור מכל המצות בזה היה נראה דחייב, ושמא יש לפוטרן משום צמר \nמשום גזירה אבל בלבן כגון חוטי פשתן לא כי מין במינו שרי, מה תאמר מה דקתני פוטרין \nולא קתני אוסרין ש\"מ פוטרין אפילו פשתן בפשתן אין למידק מפוטרין כלל כי במקום \nמחייבין קתני פוטרין, אבל אי הוי תני אוסרין אין הלשון לומר וב\"ה מחייבין אלא \nמתירין, ע\"כ ר' דע שאיני יכול להבין דבריהם כלל שזה אומר בכה וזה אומר בכה ודבריהם \n"},{"index":16,"he":"עושין אותי נבוך, כי אני אומר ציצית בלילה נוהג ועורה למה תישן הריסות התורה אתה \nשומע מב\"ש ובית הלל מחייבין ואתה שותק, שאפילו את\"ל שב\"ה כסות לילה פוטרין אלא \nשגזרו תכלת בסדין של יום משום כסות לילה דהוי ליה שעטנז שלא במקום מצוה א\"כ מצות \nתכלת נתבטל כי לעולם ניחוש משום כסות לילה, רבונו דעלמא עד עתה היינו מוכתרים \nבתרי\"ג מצות ובאו ב\"ה וגרעו מצות תכלת ובשלמא ב\"ה מתוך ענותונותן עמדה העשה נהי שלא \nלתת תכלת בציצית בסדין של יום מ\"מ ציצית יתן, אלא ב\"ש מתוך הכעס והחימה שלהם בטלו \nהכל אפילו מצות ציצית שהרי אמרו ב\"ש פוטרין משמע פוטרים לגמרי מסדין של יום אפילו \nציצית א\"כ בחנם נכתבו אלו המצות בתורה, ועוד שפיר קאמר ר' שיחשוב קלא אילן כאלו \nכולו לבן ודעתו פשתן בצמר וצמר בפשתן שרי, ואמרו בה דוקא בזמן דאיכא תכלת אבל בלאו \nתכלת מין במינו דוקא וכי כך אמרה תורה והלא אפילו בזמן דליכא תכלת אמרה תורה מין \n"},{"index":17,"he":"בשאינו מינו, דא\"כ דהכי הוא דוקא בדאיכא תכלת יכתוב גדילים תעשה לך על ד' כנפות \nכסותך אשר תכסה בה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והדר לא תלבש שעטנז, אלא השתא דלא \nכתיב הכי ש\"מ אפילו בלא תכלת מין בשאינו מינו והדרא קושיא לדוכתיה ונחשוב כאלו קלא \nאילן כולו לבן וא\"כ תכלת בסדין של יום נותנין, וב\"ה דאמרי בדאפשר נקיים שניהם לא \nיבוא עשה וידחה ל\"ת ואי אפשר, והלא אמרה תורה להיות הציצית משעטנז מסמיכות ולא \nאתכלת קאי הסמיכות אלא אציצית דתכלת בסמיכות מאן דכר שמיה וא\"כ אין כאן בזמן דקא \nמעקר לאו מקיים עשה כי אדרבא מקיים עשה וגזירות הכתוב ואל תתמה בזה דא\"כ תתמה בבשר \nוחלב באכילה למה גזרה תתמה בחזיר רך וטוב ושמן למה גזרה. ועוד לב\"ה בעניני יבמה \nדכתיב והיה הבכור אשר תלד א\"כ על לידת הבכור היא המצוה ומשם ואילך יגרשנה, וכ\"ת \nדהאי בכור בכור היבמין הוא לומר דמצוה בגדול לייבם א\"כ יכתוב והיה הגדול אשר תלד \n"},{"index":18,"he":"אלא מדשינה ש\"מ תרתי הגדול מיבם עד שילד הבכור משם ואילך יגרש משום דקא מעקר אשת אח \nולא קא מקיים מצות יבום שהרי כבר קיים, ואפ\"ה אז\"ל כיון דאישתרי אישתרי אפשר לזאת \nבלא שוחד התורה אסרה והם מתירים. ועוד התורה אמרה אית בכור אית יבום אין בכור אין \nיבום דכתיב והיה הבכור דוקא דרצה הש\"י לזכותו שכן הוא בכור וחז\"ל אמרו מי שהוא \n"}]}
