{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-16","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"פעולותיה בפועל, וע\"ה יען שהוא נמשך לצאת בחוץ הוא שנוא ללומדי תורה ואיך יצטרפו מה \nלתבן את הבר, וע\"כ בני אדיין אחד אין לסמוך לדיינים כי לפחות ב\"ד חצוף בעינן ולמה \nנסמוך בדברי ר\"י אף כי יוס\"י הוא בגימ' אלקים כי יחיד הוא ולכן בני ר' יוסי נדחק \nמיראת הגלות ותקן תיקון דחוק שאין הדין נותן, ובא וראה בני מה כוונו לומר ז' אכלו \nפת וג' אכלו ירק מצטרפין לעשרה משום דרובא אכלו דגן נינהו, ועתה יש למידק דיוק אחר \nדיוק הא כ\"ש א' וט', והלא אם ו' אכלו פת וד' אכלו ירק הוי ק\"ו לז' וג' אלא מדקתני \nז' וג' דוקא נקט ולא משום רובא, וא\"ה דהכי הוא שואל אני מ\"ט ג' מצטרפי דוקא אלא \nהכוונה ג' רוחניות וז' ההקף מצטרפי כולם עם כנ\"י שהיא בכלל הז' כן הדין למטה. וכן \nאמרינן א' מצטרף לב' ומזמנין דדין הוא הואיל וב' אכלו פת שכן הדבר למעלה שאין אכילת \nהמכריע כאכילת השנים ואפ\"ה מצטרף, א\"ל רבי א\"כ אחד פת וב' ירק יצטרפו אל\"ב לא, א\"ל \n"},{"index":2,"he":"מ\"ט א\"ל בני אין הדין הזה רק בג' וז', אבל בזימון אפילו אכל כל ירקות שבעולם אין \nמצטרף עד שיאכל דגן אפי' פחות מכזית אין לחלק בהיקף ואל תלך כסומא בארובה ומינה לא \nתזוז אם לא בנטילה והמוציא ואכילת כזית, וגם ארז\"ל שהקטן אין מצטרף לא לי' ולא לג' \nעד שיביא שתי שערות, הלא תראה שאר\"י כמה פעמים אכלתי עם אבא חלפתא ועם ר' חנינא בר \nציצי ולא הזמנוני עד שהבאתי שתי שערות, אל\"ר והא הכא ה\"נ אמר יחיד עם ס\"ת מצטרף, \nאל\"ר אינו מצטרף הקטן שלא הביא שתי שערות אפילו ס\"ת עמו לא לתפלה ולא לקדיש ולא \nלזימון ולא לשום ענין רק לס\"ת מצטרף ר\"ל לקריאת התורה. א\"ל רבי ומאי שנא, אל\"ב דע \nלך שכוחות החיצונים מסבבים היסוד וגם העטרה לקבל מהודם ומהדרם וביותר ביסוד והם \nהשערות הנמצאות סביב הערלה ואם אין האדם מוכתר בדוגמא העליונה אינו מצטרף בדברים \nהצריכים עשרה, אך בקריאת התורה אע\"ג דצריך עשרה אין שם רק קריאת התורה שבכתב וע\"כ \n"},{"index":3,"he":"מועיל ס\"ת עמו להרמיז על הענין, אל\"ר אלא מעתה נרמוז במה שאמר כל זמן שלא נשא אדם \nאשה הוא חסר צורה א\"כ אינו דוגמא ולא יצטרף וגם חתוך יד או רגל או סומא לא יצטרף, \nא\"ל סומא משום שעיניו ניכר חתוך יד או הרגל הוא הדין ומי שלא נשא אשה לא אומר מחוסר \nצורה מאיבריו מפני שהעטרה במקום האשה והרי הוא שלם הוא שנאמר בשש צרות יצילך קרי \nביה בשש צורות ר\"ל מאי חסר צורה המעכבת יצה\"ר היא אשה שיצרה תקפה כי עברה ביורדה \nבתחתונים במקום הרע וקנתה זנות וחימוד וכעס ושטות זהו בשבע לא יגע בך רע, א\"ל רבי \nהיש הפרש בשכור בין תפלה לבה\"מ א\"ל בני בברכת המזון אז\"ל שמברך ואפילו שאינו יכול \nלדבר כראוי שכן אמרה התורה ואכלת ושבעת וברכת, וראה בני כוונה טובה שזה הרבה הדין \nעל השולחן הוא כ\"י ע\"כ יש לתקן במה שקלקל איך שיוכל, אל\"ר אמור לי ארז\"ל כל ישראל \nערבים זה בזה במצות לומר אע\"פ שיצא מוציא א\"כ גם ברכת הפירות אמאי אינו מוציא והלא \n"},{"index":4,"he":"ארז\"ל הנהנה מן העה\"ז בלא ברכה מעל א\"כ הברכה מצוה הוא, א\"ל מצוה כשאכל, לא יאכל \nולא ישתה ולא יברך ולא אמרו ערבות אלא במצות התליות עליו בחובה אבל ברכת היין והלחם \nוהפירות לאו חובה הן רצה אוכל וחייב רצה אינו אוכל ופטור, א\"ל והאיכא ברכת הלחם \nבפסח ומוציא, א\"ל משום מצה דחובה עליו, אל\"ר והאיכא ברכת היין בליל שבת, א\"ל משום \nקדושת שבת חובה עליו, א\"ל והא לא אפשר דלא אכל ואם לא יאכל ימות והתורה אמרה פרו \nורבו גם אמר ושמרתם את כל מצותי ואם ימות לא המתים יהללו יה, והגדול שבכולם התורה \nאמרה בפירוש ואכלת ושבעת וברכת הוי ליה מצוה המוטלת עליו ויוציאנו ערב, א\"ל בני \nשפיר ארז\"ל דאם רוצה אוכל פחות מכזית ויפטור הערב, א\"ל אם כבר אכל ככר שחייב בבה\"מ \nאמאי לא יוציאנו הערב ואפילו שלא אכל הערב כלל וכלל הוי ליה מצוה המוטלת עליו הערב \nחייב להוציאו, א\"ל איני מבין דבריך בשלמא שאר ברכות שפיר קאמרת דמוציא אלא בה\"מ \n"},{"index":5,"he":"האיך יאמר הערב נברך שאכלנו משלו מצוה הבאה בעבירה הוא שהרי השקר בין שיניו שלא אכל \nוהתורה אמרה מדבר שקר תרחק, ועוד ואכלת ושבעת וברכת כתיב צוה דאם לא אכל לא יברך, \nאל\"ר הואיל וכבר אכל ונתחייב בבה\"מ הערב מוציאו ומה שאומר שאכלנו משלו הוא כולל מה \nשאכל משנברא העולם כי מלת שאכלנו עבר וכולל הכל אלא שרז\"ל אמרו צריך שיאכל כזית דגן \nוהוא גזירה שלא יראה האדם ויחליף בפירוד ויבוא להוציאו, ומה שאמר ואכלת ושבעת וברכת \nהוא צווי לאוכל אע\"פ ששבעת אל תבעט שלא לברך כענין וישמן ישורון ויבעט ולא בא למעט \nהערב שלא אכל, הלא תראה בני שכן הוא שהרי המדות כל מדה מברכת לחברתה ובעבור שמוטל \nעליה תפשוט מכאן ועשה כלל כל המוטל עליו חובה מוציאו אע\"פ שיצא, הלא תראה אע\"פ \nשנתברך הת\"ת מברך העטרה שכן צריכה להתברך בחובה לפרנס עולם הגשמי, א\"ל בני עדיין \nצריכין אתם לדעת דעו כי הנותנים לו כוס של ברכה ואינו מקבלו בשתי ידים ואח\"כ לתתו \n"},{"index":6,"he":"בימין באהבה ובחיבה אינו אוהב המלך והמלך מבער השונאים מעליו ודוחהו ממחיצתו, ועל \nזה רמזו בדבריהם רז\"ל שלשה מקצרין ימיו של אדם מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך \nואינו מברך, והנוטל שררה לעצמו, ומי שקראוהו לקרות בס\"ת ואינו קורא, וע\"כ ישלח ידו \nויטול הכוס ואל יתן רשות לאחרים כי כיון שהעלוך אל תדיחהו. וגם דעו לכם אע\"פ \nשהשכינה מתברכת מג' נצח והוד ויסוד אפ\"ה יש זמן שמתברכת מהאיש לבדו הוא שנאמר ואין \nאיש שם על ל\"ב, ע\"כ אפילו יחיד יש לו לברך בה\"מ על היין שהיין רומז על מדה\"ד ואתה \nצריך למתק הדין, וזהו שכל הברכות נתקנו על היין כעין הבדלה וקידוש וז' ברכות וכיוצא \nבהן, וראו והבינו בני שהיין עולה ע' ואם תמלאהו עי\"ן הוא סינ\"י כ\"י הטועמת יין הפחד \nוהיין הוא כנפילה כענין השליך משמים ארץ תפארת ישראל שמים הוא ת\"ת ארץ היא העטרה, \nוכיון שהוא כנפילה צריכה תקומה והוא שיין מלא יו\"ד יו\"ד נו\"ן עולה קו\"ם שבתוך היין \n"},{"index":7,"he":"הוא קימה ע\"כ ברכהו, ועוד יי\"ן עולה ע' שע' שרים ניזונים ממדת גבורה הפך ע' נפש \nשיצאו מיעקב ע' שרים פעמים ניזונין מן הרחמים וע\"כ תתיש כחם להתגבר השפעתינו מן \nהרחמים, וגם בני דעו שהקב\"ה אמר וברכת זו ברכת הזן, וברכת לשון יחיד שכל יחיד שב \nומברך עם המברך הזן, א\"ת ה' אלקי\"ך הרי כאן ג' זו ברכות המזון, א\"ת להתברך מיהו\"ה \nשהוא הת\"ת להתברך מהבינ\"ה שהוא אלקיך על הארץ זו ברכת הארץ היא כנ\"י לקבוע לה ברכה, \nהטובה זו בונה ירושלים והוא היסוד הבונה אותה והוא אלקי דוד כלומר אלקי העטרה ע\"כ \nאמר הטובה כלומר כי היסוד נקרא טוב כענין ההר הטוב הזה והלבנון, וגם דעו בני שאפילו \nאוכל פחות מכשיעור חייב לברך ולא אמרינן דפטור אלא לאחריו שפעמים הברכה יורדת אפילו \nעל מצוה קטנה אפילו שאין מצוה באכילת המעט שאוכל צריך לברך ולא כמו שאמרת יאכל פחות \nמכשיעור האמת אתך שאין חובה לאכול אבל כשאכל אפילו הפרי פחות מכשיעור ונתחייב לברך \n"},{"index":8,"he":"מברך הערב. אל\"ר משנה דאמרה ר' מאיר אומר בכזית מזמנין ר' יהודא אומר בכביצה שומו \nשמים על זאת התורה נתנה שיעור שנאמר ושבעת והם חולקים, מה תאמר עשו גדר אין זה גדר \nכי כל אדם שישבע יברך כשירעב לא יברך אלא ע\"כ בשביעה נחלקו עד כמה יאכל וישבע וא\"כ \nבשלמא ר' יהודא דאמר עד כביצה שפיר אלא ר' מאיר בכזית מי ישבע, ועוד כל זמן שלא שבע \nומברך דבכזית בוודאי כ\"ע ידעו דלא שבע הוה ליה ברכה שאינה צריכה ועובר משום לא תשא, \nא\"ל לא מסרה הכתוב אלא בידי ר' מאיר והלכה כמותו בכזית כי כל השיעורים בכזית, ולא \nידעת בני איזה מדה נקראת ארץ זית וצריכה ברכה וחז\"ל ידעו האמת עד היכן צריכה ברכה \nאלא התורה אמרה עד שביעה ולא למעט כזית בא אלא אם היתה אומרת ואכלת כזית וברכת אפשר \nשהיה מברך אף בפחות מכזית והוה ליה לא תשא שפחות מכזית אינו שיעור, ור' מאיר כשמו \nכן הוא מאיר העולם על האמת ור' מאי\"ר קרנ\"י רא\"ם קרניו אלא שמאיר י' עולמות, א\"ל ר' \n"},{"index":9,"he":"שמעת מה שאמר ר' יצחק בר אישאן מים הראשונים מצוה ונתן ב' טעמים הא' משום סרך תרומה \nשאם לא היו נוטלין לחולין לא היו נוטלין לתרומה והיו עוברים שהידים שניות הן \nופוסלים את התרומה. ועוד אמר מצוה לשמוע דברי חכמים שהם גזרו בנטילה וסמכו על הפסוק \nוהתקדישתם והייתם קדושים והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים \nכי קדוש זו העברת הזוהמא בשמן קודם המים. אני ה' אלקיכם זו ברכה שצריך לברך בנטילה \nוברכת המזון, א\"ל ר' קשים דברי ר' יצחק כי עשה שברון גדול בנטילה ובטלה מהגלות \nלגמרי כי תינח בא\"י דאית תרומה אבל בגלות לית תרומה אין צריך נטילה ולא הוה טעם \nמספיק מצוה לשמוע דברי חכמים, ועוד חז\"ל שגזרו בנטילה ואסמכתייהו אינה אסמכתא כלל \nכי אמרו והתקדשתם בקיום מ\"ע והייתם קדושים בקיום מצות ל\"ת ויבא זה כענין קדושים \nתהיו כי קדוש אני דאי קאי במים ראשונים יאמר בפירוש רחיצה או ירמוז איזה רמז על \n"},{"index":10,"he":"רחיצה כמו שאמר ורחצו ידיהם ורגליהם וא\"כ מצוה לשמוע ד\"ח בדאית אסמכתא דכל דבריהם \nאקרא סמכוהו אבל בדלית אסמכתא למה נשמע להם, א\"ל בני אין זה דברי ר' יצחק נשיא \nוגדול בתורה מתוקין וגדורין וצמיד פתיל עליהם וכוונת דבריו אינן נשמעים כי כוונת \nהענין מכוסה חתומה חותם אחר חותם ושמע בני מה אמר, מים ראשונים מצוה כי ידים שניות \nואם לא יעבירם במים הטומאה יתחבר לתרומה שעליה נאמר וזאת התרומה וע\"כ הזכיר תרומה \nבענין, ודע שאינם טהורין אפילו אצבעות אלא מהעברת מים עליהם ואם לא הטומאות נקשרות \nבתרומה היא כנ\"י, וזהו שארז\"ל מצוה לשמוע דברי חכמים והיה מן הדין לומר מצוה לשמוע \nולעשות דברי חכמים שאם ישמע ולא יעשה מה תועלת אלא הכי אמר לשמוע כענין וישמע שאול, \nדברי אלו הספירות כענין עשרת הדברות, חכמים הן א\"ב וא\"ם, ועל ידי מה ע\"י מים, אם \nטהר עשר אצבעות הרומזים בעשר ואז התרומה קדושה כי אין שם סרך טומאה וזהו והתקדשתם, \n"},{"index":11,"he":"והייתם קדושים אלו מים אחרונים, והכוונה שלא להסיח דעתו וכוונתו מטהרת מים הראשונים \nוהוא ענין נעוץ סופו בתחלתו כי אז מלח סדומית חלף והלך לו, ועתה אודיעך סוד גדול \nמאד שהרמיזו ז\"ל בדבריהם שאמרו כל האוכל בלא נטילה כאלו בא על אשה זונה והכוונה \nשמחליף עורו בעורה (אפשר דכוונת בעל הקנה שמחליף עור הטומאה בעור הטהרה) מדה כנגד \nמדה כי הוא גרם להכנס האשה הזונה היא לילית חוה חיצונה בהיכל המלך זהו משום סרך \nתרומה יטול, והנוטל מברך בא\"י אמ\"ה אקב\"ו ענט\"י שצריך לברך בלשון נגלה ונסתר שכן \nפעולותיו נגלים והוא נסתר, ואע\"פ שמדבריהם הוא מכל מקום מברכים אשר קדשנו במצותיו \nוצונו כי כעין דאורייתא תיקון שכן גם מילייהו וגדרייהו קדושה הם ומברכין עליהם, \nואחר אכילתו צריך לרחוץ ידיו ואינם טעונים ברכה והרי הם קשורים עם הראשונים להעביר \nהטומאה והזוהמא שאין עושין המצוה חצאין חצאין והמתחיל במצוה אומרים לו גמור שאין \n"},{"index":12,"he":"המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, ושים דעתך לדעת כן בראשונים מגביה ידיו להשלים כל \nהעשר ובאחרונים משפיל ידיו להעביר הטומאה והזוהמא מן השלחן וע\"כ אומר מים אחרונים \nחובה כי זוהמ\"א במ\"ק עולה בחוב\"ה, וזהו שהרמיזו בדבריהם מים אחרונים צריכין כלי כי \nרוח רעה שורה עליהו וזהו חלקה לקבלם בכלי שלא תזיק בדינה כי האדם צריך לחלוק כבוד \nלמדה\"ד בפועל, אוי להם להמקילין במים אחרונים שהם בכלל הדין והראשונים לא נשלמו כי \nבמה שתיקן שב עתה וקלקל לכן אתם קדושים עבדו את ה' בטהרה כי ידים בהיותם מזוהמות \nפסולים לברכה, ובאמת בני כל שאינו ראוי ליקרב ע\"ג המזבח הוא מזבח אשר לו מזבח אחר \nדוגמתו מזהם הידים, אבל אם אכל הראוי ליקרב ע\"ג המזבח אין שם זוהמא ואין צריך \nרחיצה, ובגלותא בעונותינו שאין מזבח אין ברירה והירא את דבר ה' יזהר לעשותם שאין \nמלח סדומית מלח ממש חלילה כי דע לך בני אברהם קודם שריפת סדום היה מקיים מים \n"},{"index":13,"he":"אחרונים כי לו המשפט איש החסד ולזרעו אחריו אבל האמצעים רשות. אל\"ר מה הם האמצעים \nא\"ל בני בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר. אל\"ר אכל תבשיל של בשר בלא בשר מהו \nליטול ולאכול תבשיל של גבינה בלא גבינה, א\"ל בני עונש בשר בחלב כ\"כ גדול כאשר תשמע \nבמקומו בעז\"ה ולכן יש לחוש אפילו מריחא דריחא מילתא היא, ואפילו פת נאפת בתנור אשר \nשם נצלה בשר אין לאכלו כל עיקר דלמא יאכל עמו גבינה כ\"ש תבשיל של בשר, ואחריו אין \nלאכול תבשיל של גבינה כ\"ש שבשר עמו, ואפילו קנוח יפה אינו מועיל, אך מים אמצעים בין \nגבינה לבשר אמרו ואין צריך לדבר בדבר שהוא רשות. אל\"ר חמי טבריא ומים סרוחין פסולין \nלנט\"י ואמרינן ה\"מ כשעקרן ממקומן אבל במקומן עולין עולין ולאו דוקא נטילה אלא אפילו \nטבילה עושים במקומן, אל\"ר ומ\"ש, א\"ל בני בהיותם דבוקים בקרקע אף כי הם חמים מורים \nלחות בארץ ואינם נפרדים משם מים מטהרין אבל כשהם נפרדים הואיל והם לעצמם וחמים הם \n"},{"index":14,"he":"מורה דין והדין אינו מטהר כי אם כשפועל דין ברשעים שע\"י זה הם שבים בתשובה ונטהרים \nמעונותיהם. אל\"ר מה תאמר בחמי האור א\"ל לדעת חזקיה שוים הם שאלו ואלו פסולים אך ר' \nיוחנן ביד סולדת בהם מודה ליה אבל בחמין מעט פליגי. אל\"ר סתם אתמר חמי האור מאי \nחזית דקאמרת בסולדת לא פליגי אימא אדרבא כשאין סולדות גם חזקיה מודה לר' יוחנן כי \nפליגי בסולדת דר' יוחנן אמר נוטלין וחזקיה אמר אין נוטלין, א\"ל בני בסולדת מורין \nדין גמור איך יתיר ר' יוחנן, אלא בשאין סולדת פליגי ור' יוחנן אמר לא דמי לחמי \nטבריא שנפרשו ממקומן שהם חמין מתחלת ברייתן ומורים דין ובדוחק במקומן הכשירם מצד \nשמורים לחלוחית ואין הארץ יבשה, אבל חמי האור שמתחלתם קרים רחמים גדולים, אינן \nמזיקין גם עתה כשאין היד סולדת ונוטלין, וחזקיה סבר אע\"פ שהיו קרים הואיל ונשתנו \nמרחמים לדין הרי הם כאברהם הוליד את יצחק ואין נוטלים, וא\"כ צדקו דברי ר' יוחנן \n"},{"index":15,"he":"ושפיר דמי ליטול במים שאין היד סולדת בהן שאין זה שנוי לדין רק כשהיד סולדת בהן. \nאל\"ר ברייתא היא החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כשרוצה לאכול מה חברה יש לטבילה עם \nהנטילה טבילה מטהר כל הגוף ואם אינו חושש בחציצה יחזור ויטמא כל הגוף ממקומות שלא \nשלטו שם המים של טהרה ורחמים, אלא נטילה קח נא בדמיונך היש לידים טהרה כשהם מחוברים \nבגוף טמא אלא העברת מים בעינן והגבהת אצבעות להוריד שפע ורחמים ממקור החיים וזהו \nשלא ישפיל ידיו ויחזרו המים לטמא הידים שהכוונה שאם ישפילם כופר במה שעשה וזו היא \nטומאת הידים כי נסגרו הצינורות וא\"כ דהכי הוא חציצה למה תעכב. א\"ל בני בידים השלכת \nמים בעינן וחציצה מונע מקור העליון מלתת כי לא שלטו באותו מקום של חציצה והוה ליה \nטמא במקום המקטרג, לכן צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר ואפילו כנגד הבשר ובלבד \nשהוא דבק דומיא דבצק חוצצין בנטילה, ואין הפרש בין נטילת לטבילה לענין חציצה רק \n"},{"index":16,"he":"כשיש מכה ע\"ג היד ועלה קרום כמו עור קשה שאותו עור הוא חוצץ בין הבשר, שבטבילה חוצץ \nובנטילה אינו חוצץ וטעמא דבטבילה טהרה בעינן חוששין לחציצה בנטילה העברת מים בעינן \nאפילו שעוברים על העור העברת מים קרינא ביה. אל\"ר עד היכן נוטלין, א\"ל בני קידוש \nידים ורגלים ונטילה לחולין ולתרומה כולן עד סוף היד היינו אצבעות והכף, ושמואל הוא \nדאמר כן משום דבקי הוא בשבילי דרקיע כי אחר שהאצבעות רומזים בעשר ספירות יש להם \nמקום אשר שם ההשפעה יורדת ונקראת כף ואע\"פ שאצבע אחד רומז ביד מ\"מ הה' אצבעות עם \nהכף נקרא יד וכל הנחלים הולכים אל הים ואשריו ואשרי יולדתו שחשש בזה וצדקו דבריו \nבאמת כי אין לחלק הכף מן היד שהיא ג' פרקים. אל\"ר ולא ראית לרב נחמן מה אמר אפילו \nצואה בידו של אדם לא יטול לפירות והנוטל ידיו הרי הוא מגסי הרוח וכל אדם ימנע שלא \nיתחבר בגסי הרוח. א\"ל בני לכן לא תחושו לדבריו כי רבא הבין באיברי האדם שהרי הפך \n"},{"index":17,"he":"שמו וברא אדם (שתיבת בר\"א הוא אותיות רב\"א) אמר אין כאן גסות רוח וצדקו דבריו, גם \nארז\"ל בשעת הדחק נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו ובלבד שיהיו המים \nחסרים ממנו, וגם צריך שלא יסיח דעתו מהם לגמרי, א\"ל ר' הטה הכלי לצד אחד ונטל או \nלמד לקוף ונתן עליו מים עלתה לו נטילה או לא, א\"ל בני ר' יוסי הוא דיין ומצריך כח \nהאדם דוקא ובלאו הכי פסול, ואמת צדקו דבריו שהוא אמר דין אמת שכל הטהרות מכח האדם \nהוא ת\"ת הנקרא אדם, וגם דע בני שצריך לשפוך על ידיו ג' פעמים חד לפחד וחד להוד אשר \nדרך שם מעבר הפחד וחד למה\"ד הרפה וגם יזהר שלא ישים מים ביד אחת וישטוף את חברתה כי \nאלה המים טמאים הם, וצריכין הידים ההם נגוב וליטול פעם אחרת או להטביל במ' סאה, \nוראה כוונת הענין כי היד מטהר את חברתה במים שבכלי אבל מים שבכף לא כי הפחד סוף ה' \nונקראת יד העטרת סוף ה' אצבעות ונקראת יד היוכל למתק אחת את חברתה בדין שבה לא אלא \n"},{"index":18,"he":"מים ממקום אחר בעינן כי היד הראשונה אש והב' אש ואין אחת מעכבת לחברתה ע\"כ תופש \nהכלי בשמאל ושופך מים על הימין ואח\"כ לוקח הכלי בימין ושופך על השמאל ואח\"כ משפשף \nאחת לחברתה, ואם נוטל שניהם כאחת טוב, ודע כי מים ראשונים נטלים בין בכלים בין \nבקרקע בין במים צוננים בין במים חמין, אבל מים אחרונים אין נטלין אלא בכלי \n"}]}
