{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-24","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":24,"title":"קטע 24","hebrewTitle":"קטע 24","segments":[{"index":1,"he":"כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם ואינם מקישים לומר כל שישנו בכל מלאכת \nעבודה לא תעשו ישנו ביום תרועה ונשי הואיל ואיתנהו בכל מלאכת וכו' איתנהו ביום \nתרועה ואין כאן לא עירוב ולא הריסה, חדא דהוי לאו השוה לכל דאנו מודים דנשים בכלל \nזר שוחט ועוד דהוו שניהן שהז\"ג ועוד דהוי קרא א' וא\"כ למה גרעו זה ההיקש אם אינו \nרוצה לדון בכהאי גוונא כי היא מצוה התלויה בקרן והקרן מביא זכות ומתוך הכעס פטרוה \nממצות הקרן א\"כ לא יבטלו הקרן לגמרי ויעשוה, כי לא בחנם נכתב, ויאמרו כל שישנו ביום \nתרועה ישנו בכל מלאכה והני נשי הואיל וליתנהו ביום תרועה ליתנהו בכל מלאכה, מה תאמר \nהשוה הכתוב אשה לאיש אומר אני דוקא במקום דליכא פטור ובודאי לא תעכבו מלהקיש ולחייב \nבתרועה אלא מפני שהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב למען תהיה תורת ד' בפיך והיו \nלטוטפות בין עיניך ואומר דמאי אולמיה דהאי היקשא מהאי היקשא ומה חזית, וראה עתה ר' \n"},{"index":2,"he":"איך מחבלים את העולם כי אותו ההיקש אינו היקש כי אין זה היקש בתפילין אבל ילפי \nמהיקשא מת\"ת וה\"ל דבר הלמד בהיקש אינו שב ולמד בהיקש, מה תאמר זה הדין דוקא בקדשים \nאבל בחולין למד בהיקש מלמד בהיקש א\"כ יקשה לרבא דאמר הכי דהלומד בהיקש ואינו חוזר \nולומד בהיקש ולמד מכאשר יורם, ונראה דדוקא בקדשים והא הכא בתפילין ילפי מהיקשא ת\"ת \nוכל התורה יליף מהיקשא דתפילין ואמרו מה תפילין מ\"ע שהז\"ג נשים פטורות אף כל מ\"ע \nשהז\"ג בכל התורה כולה ל\"פ ובכלל התורה הם הקדשים וקשיא לרבא סוף סוף ניתן את האמור \nשל זה בזה גם במדבר: \n \n"},{"index":3,"he":"ד\"ה סוד תקיעת שופר\nסוד תקיעת שופר אל\"ב שמע והקשב עניינו של ר\"ה ואחר תדבר דע שהקב\"ה מנהיג את בריותיו \nע\"י מדותיו הן לדין הן לרחמים הוא שנאמר הרועה בשושנים והשושנים הם ו' עליון \nהרומזים בו' קצוות וכשהוא מרחם על הבריות מרחם בדרך אחד מדרכי הרחמים והוא החסד, \nובשעת הכעס אחד מדרכי הדין הוא הפחד, וזהו תקיעת שופר אשר ממנו יוצא הדין והרחמים, \nתרועה ושברים דין, תקיעה רחמים, ואנו מעוררין מדותיו של הקב\"ה להליץ בעדנו טובה כי \nבהיות כנ\"י אשר אליה המקטרגים באים כי משם נאחזים והיא בין המכריעין והם התקיעות \nלפנים ולאחריה לא ימצאו המקטריגים מקום לבא אליה, כי בהיותה כלולה ברחמים והיא \nהתרועה בין ב' התקיעות אז יתגלגלו רחמיו עלינו בשובינו מעונותינו ונהפך מה\"ד \nברחמים, זהו שהרמיז אשרי העם יודעי תרועה שהכוונה מקרבי התרועה שהיא כנ\"י אל הרחמים \nשהוא הת\"ת, כענין וידע אדם את חוה אשתו שפירושו קרבה אל הדעת, ובי\"כ תקעו שופר \n"},{"index":4,"he":"בציון לרמוז ברחמים כי ציון היא משך הו' והריעו בהר קדשו הוא ירושלים הרומז בדין, \nוע\"כ שופר של מקדש שהיו תוקעין בר\"ה מצופה זהב כי עומד בירושלים וביהמ\"ק ותוקע \nוהזהב רומז בדין, ושל תענית פיו מצופה כסף כי כסף מורה רחמים והתענית הם מורים \nרחמים. ודע בני כי הקול היוצא מהשופר כלול בסוד מים ורוח ואש והרוח הוא הבינה מים \nואש הם הזרועות הוא שאמר ר\"ש בן יוחאי רוח היוצא מהשופר כלול באש ומים ונעשה קול \nאחד בלי פירוד, וכשאנו תוקעין למטה מתעלה זה הקול הכולל דין ורחמים הם הד\"ו פרצופים \nדוגמת ב' הזרועות למעלה ומתיחד באחדותו היא הבינה ודוחה כל המקטרגים, ובהיות דחוי \nבמקטרגים הפתח פתוח והתפלה נכנסת והמלך שהוא הבינה קם מכסא הדין ומרחם על כנ\"י, כי \nהקול למטה פועל למעלה בלי ספק כי הקב\"ה המציא מציאות מלמעלה למטה וכשהתעוררות רוצה \nלעלות מציאותו עולה, והוא כענין רוח האדם המכניס ומוציא הבל וכניסתו הוא סבת יציאתו \n"},{"index":5,"he":"כי תחלה נכנס ואחר יוצא, כן י\"ת ויתעלה אין סוד התעוררות המציאות יוצא מלמעלה עד \nשיעלה מלמטה לשוב למקום תולדתו ואז התעוררות מלמעלה יוצא כבתחלה, וכיוצא בזה אמר \nר\"ש בן יוחאי אם תבין איך מתפשט היונה או תור כשמקריבין אותה לכמה סטרין וחיילין \nשאין להם שיעור או כשמקריבין בהמה אחת כן בתקיעה שופר מתפשטין כמה חיילין וכמה \nסטרין לאין מספר, ובא וראה מנר אחד מתמלא כל העולם נרות דולקין כמה אלף אלפים \nשמדליקין ממנו, הוא שאמר ר' יהודא בר נחמן משום ר' לוי כשמעלים הדין הוא כנ\"י הבינה \nיושבת על כסא דין, וכשתוקעין בשופר מיד הופך מדת הדין למדת הרחמים וכשמריעין עולה \nבדין וכשתוקעין עולה ברחמים, וזה סדר הדין, כשהבינה יושבת על כסא דין העולם עומד \nבדין מדת הדין עומדת בשמאלו ומדת הרחמים בימינו ומריבות זו עם זו לפני הבינה, מדה\"ד \nאומרת שפוט את העולם בדין כי לא יצאתי לפועל לבטלה ואם תשפוט ברחמים יש בו עול \n"},{"index":6,"he":"שחטאו ואינו נפרע אלא שלם להם כפעלם. ומדת הרחמים אומרת אם עונות תשמור יה אדני מי \nיעמוד ר\"ל לכן שיתף הקב\"ה דין ברחמים לדונם ברחמים שאם ידינם בדין מ\"י יעמוד עם \nבניה כולם יבטלו, מדה\"ד אומרת רשע בעונו ימות לא יתחייבו כל העולם כליה כי יש קיום \nבעולם ע\"י הצדיקים והרשעים ימותו, ומדת הרחמים אומר כי לא אחפוץ במות המת ר\"ל הרשע \nכי אף הוא ישוב ומקבל שבים ה' ואם ימות א\"כ מה יהיה בדרך התשובה. ומדה\"ד אומרת בפשע \nיעקב כל זאת ר\"ל שלא יהיה רשע גמור אבל בגמור ימות, ומדת הרחמים אומר לא עתה יבוש \nיעקב שאינו בזה הכת, ומדה\"ד אומרת נהי שהיא זוטר בעון ולא יבוש מ\"מ פוקד עון אבות \nעל בנים ר\"ל יחליפו ויקבלו עונם, ומדת הרחמים אומר לא ימותו אבות על בנים ר\"ל \nיתחלפו אבות לחזור לבנים, מדה\"ד אומרת אף אני אעשה זאת לכם ר\"ל שהאף וגם המדה \nהנקראת אני היא הנקראת זאת לכם יהיה לקחת הדין, מדת הרחמים אומר למעני למעני אעשה \n"},{"index":7,"he":"ר\"ל אדון עמהם ברחמים למען שמך שהוא עמהם בטובתם ובגלותם. וכוונת הענין כי הבינה \nסדרה ותקנה כל הדברים על דרך אמת ומשפט ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, ואע\"פ \nשהבינה יודעת באמת לא ידין בלתי תובע ונתבע ובעדים, והוא בדוגמא זה הבינה מינתה \nתובע שהוא השטן לתבוע הדין מבני העולם ועדים עיני ה' הרואים ומשגיחים במעשה בני אדם \nבסתר ובגלוי, וזהו מה שארז\"ל שאם אדם עובר עבירה בסתר קורות ביתו מעידים עליו והם \nעיני הש\"י קורות העטרה וחיזוקא. והבינה דנה דין אמת והתובע אינו תובע רק אמת ומשפט \nועושה פקודתו אשר נפקד עליו משנברא העולם, וזה מה שארז\"ל והנה טוב מאוד זה המלאך \nהמות ואמאי קרי ליה טוב בעבור שתובע דרך אמת ואינו אומר שקר, והבינה הואיל והפקידו \nאינו מוציאו ריקם מלפניו כי כל הנענשים וכל בני מיתה בידו נתנו, והנה עתה אסדר הסדר \nהבינה מתיחד במה\"ד של מטה ודנה את העולם באותו דין של מטה היא כנ\"י ועל שהבינה דנה \n"},{"index":8,"he":"את העולם בר\"ה בדין ובי\"כ ברחמים שר\"ה הוא יום דין ברחמים וי\"כ הוא יום רחמים בדין \nע\"כ לא הזכיר בר\"ה לא תקיעה ולא שופר, משא\"כ בי\"כ הלא תראה בעבור שהוא דין אנו \nאומרים המלך המשפט ר\"ל הבינה הנוהגת את העולם במדה\"ד ואנו עומדין בתפלה ומבקשין \nרחמים שלא ידין אותנו במה\"ד אלא במדה\"ר. וא\"כ בני במדבר מקום התוהו שם נחש שרף \nועקרב וצמאון אשר אין מים מוכרחים לתקוע ב' תקיעות ולהכניס הקשה והרפה ביניהם לבל \nיכה שרב ושמש, כי התרועות במקום א' עולות והם של כסף לרמוז בהם עמה ברחמים, אבל \nבר\"ה צריכין לעמוד בדין ולהזכיר כל עונותיהן ואם לא יעשו בפועל ג' תרועות בזה ובזה \nלכוללן ברחמים והם פחד והוד ועטרה א\"כ לא יניחו התפילות לעלות, וע\"כ תוקעין בשופר \nשהשופר רומז בבינה שהאציל הזרועות דין ורחמים דוגמת הקול היוצא מהשופר דין ורחמים \nוהם תקיעה ותרועה, והנשים יש להוציאן מהקול זה לגמרי ואין מניחין אותן לתקוע כי היא \n"},{"index":9,"he":"תרועה ולא תקיעה, ובעבור כי הבינה מעלה את כנ\"י הנקראת שביעי ע\"כ המצוה בחודש \nהשביעי ואמר באחד לחודש להרמיז בת\"ת המחדשה להיות כוונתינו בחבורם, וע\"כ קראוהו \nשביעי יום תרועה ואפ\"ה אין ללמוד מברייתו של עולם שהוא לילה ויום אלא שביעי שביעי \nמי\"כ שאם יתקע בלילה אם תרועה לבד אזי וי לעלמא ואם תרועה בין התקיעות הו\"ל חסימה \nבדין וצריכה לפעול בלילה בלי ספק כי הוא דין ברחמים, גם בי\"כ אין לדמותו עמה וביום \nהשבת שני כבשים ולא תבערו אש כיום השבת ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא \nקדש כי ביה\"כ משפט ביום ולא בלילה כי הדין בכל יום ולא בלילה לבינה, אך פעולת הדין \nבלילה פועל לעולם ואין לסגרו אבל ביום השבת וכן בראשון ובז' משפטן גם בלילה שכן \nנקראים קדש וכלה שנכנסת לחופה שמחה גם בלילה ואין לעשות מלאכה בשמחתה וכל יום ויום \nכמשפטו ואין לדמות אחד עם חבירו אלא בדומה לו, א\"ל א\"ה נילף יום יום מיום אשר עמדת \n"},{"index":10,"he":"דהא יום ויום דומה מה שם יום אף ר\"ה יום ולא נילף יום מביום א\"ל אפ\"ה דין מדין \nובחודש אחד שניהם עדיף למילף, וגם בר\"ה אע\"פ שאמר יום א' על יום ארוך קאמר כי המדה \nפועלת עם שני דיינים הם קשה ורפה ואמרה תורה להשלימם בתקיעות פשוטות והם ב' ימים \nוקראם יום אחד ואף בזמן בית המקדש היו עושים שני ימים, שאין שם ספק ואם חכם אתה \nתבין שר' גמליאל עשה י\"כ ור' יהושע עשה י\"כ ואין חשבונם שוה, וא\"כ האוכל ביום \nהכפורים של ר' יהושע עבר כרת דלמא אמר אמת וכן אם יעשה כר\"י ויאכל בי\"כ של ר\"ג עבר \nכרת דלמא אומר אמת אבל דע לך באמת בני שאם יסכימו כולם לעשות י\"כ בתשיעי בסברם שהוא \nיום העשירי המלך יושב לדין בלי ספק כדי שלא יכשלו בניו שהם קיום העולם ולמחר הוא \nחול צא ולמד ממי שהוא במדבר ואינו יודע יום השבת מונה ו' ימים וז' יום שבת והקב\"ה \nמקבל שבתו כשבת בזמנו ואינו מזיק לו, כן הדבר הזה והקשית המצה לא בא אלא לחייב \n"},{"index":11,"he":"הנשים באכילת מצה בלילה להכניס הדין ברחמים בהכרח כדי שיהו ישראל נשמרים, דא\"כ \nשאינם חייבות דאף בבית יכנס המשחית למה יצוה אותם ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, ומה \nשהקשית בו' וז' ימים לומר לך כשחייבת באכילת מצה אז ו' וז' הם הד\"ו פרצופים מוקשין \nוהוי ליל שמורים וע\"כ לא חששו מהיקשא דבכל התורה לתפילין במקום שהדין נותן להיותן \nחייבות כי רומז לך בהיקשא אחרת לבטל אותו היקש של תפילין מזה הדין, וא\"כ חז\"ל ידעו \nסברות אלהיות ומעמידין כל ענין וענין ברצון הש\"י וזהו לא תסור אבל הבאים אחריהם \nנעלמו מהם סברות אלהיות ונושאין ונותנין בשקר אין לו רגלים נופל וקם ואין בו דרך \nאמת כי סדרו ידוע. אל\"ר א\"כ למה לא תקנו קשר\"ק וכאן נסתפקו, אל\"ב אודיעך ענין גדול \nדע שאמו של סיסרא היא לילית הרשעה וסיסרא הוא נאחז בסמאל ותנין עור העומד בין סמאל \nולילית נותן כח לאותו השם של סיסרא, מה עשה ברק עשה תקיעה וג' שברים הוא הפחד אשר \n"},{"index":12,"he":"יורד בעטרה בדרך שברים שחונה בהוד וממנו בעטרה שהם פחד הוד והעטרה שלשה שברים ואח\"כ \nמיללת העטרה אוי ואוי בעולם וע\"כ אין יללה קודם גניחה, ושם שלשתן באמצע, ולקח גם \nהיללה היא מדה\"ד הרפה ששבה משבר יללה ועשה אז תקיעה והוא תשר\"ת ומיד נפסק כח סמא\"ל \nותני\"ן עור ולילית שנכנסו עמהם כוחות חיצונים לעזור לסיסרא לאין תכלית ומספר וכולם \nיבושו, וסר צל סיסרא מעליו ונמסר ביד ברק כי קירב כל העשר ויחדם והמתיק הדין ובשמו \nכן עשה (בר\"ק קר\"ב) ומ\"מ יש למתק הדין מכל צד בין ב' תקיעות כי דלמא ירדה דין דרך \nשברים ויללה, ויש לעשות תש\"ת דלמא ירד הדין דרך גניחה ונמצא שזה הדרך לא הומתק, ויש \nלעשות תר\"ת דלמא ירד הדין דרך יללה ולא הומתק, ע\"כ יש לעשות כ\"א ג' פעמים כנגד פחד \nהוד ועטרה, ובתפלה שהוא המוסף תוספות ברכה יש ליזהר לעשות תשר\"ת תש\"ת תר\"ת למלכיות \nוכן לזכרונות וכן לשופרות כי ענין מלכיות זכרונות ושופרות דומה לפונה לכל צד למתק \n"},{"index":13,"he":"הדין, ובאמת נראה שלא לשנות אלו התקיעות כי ר' אבהו הרבה היה ירא מהי\"ד היא מדה\"ד \nהנה יד ה' הויה ע\"כ הואיל ושמו בגימ' י\"ד היה נזהר שלא יפסיק בתיקונים ואז יד ליד \nלא ינקה, ור' יוחנן נפש זכותיה וסבר שכל העולם כמוהו ומה שתוקעין ומריעין כשהן \nיושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין זהו תפלת מוסף רומז ביסוד, אם לא נתקע מיושב \nהרומז בכנ\"י הוא השער האיך נכנס למלך לכן גם בתקיעות צריכין אנו להכנס בזא\"ת שנאמר \nבזאת יבא אהרן אל הקדש פנימה ובעבור שתקיעה דמיושב היא פתיחת השער והשטן נאחז משם \nע\"כ מרתת ולא מרתת וכאשר נתחבר השוער עם המלך אין לו תקנה ודאי כי רואה מדתו לפסוק \nהכח ממנו וטריד בשלו ואינו לומד קטגוריא, וע\"כ אל יטעה לומר יש כאן תוספות כי הכל \nצריך בשלמא כי התוספות בציצית הנדבק והנקשר מצוה לך המלך ליחד את הבנים עם האם והיא \nכלולה ברוחניות חכמה וכתר ואם תתן יותר עברת במצות המלך, וראה בני כל מצות עשה \n"},{"index":14,"he":"שהז\"ג ונשים פטורות אין מניחין אותן לעשות שכן גזירות המלך, כי עשייתה מזקת למעלה \nוהנה יראה כל זכורך שאותה הראייה הוא ראיית פני המלך עם המלכה והסתלקות הדין משם \nפטרה הכתוב ואם תעלה ותראה מזקת כי עלה דין, וכן בשופר אין דין מפייס דין וכן במילה \nמילתה פסולה כר' יוחנן (ועיין לעיל בסוף דיני מילה וסודיה) אל\"ר א\"כ יזהיר את הנשים \nבאזהרת עונש שלא לעשות כענין אל יהרסו לעלות. אל\"ב א\"כ הוה ליה דחייה באשה במעשה \nאלא פטרה ודחייה במעשה לא עשה לה מ\"מ בעשותה מזקת וטוב שלא לעשות, ור' יוסי ורבי \nור' שמעון אע\"פ שרבי יוסי הוא דיין ור' שמעון הוא שוטר אין שומעין דבריהם במקום \nשדבר המלך הוא ר' יהודה כי ידעת שהמשנה היא כנ\"י וסתמה כר' יהודה הוא מלך, ומי יוכל \nלבטל דבריו כי אין מניחין אותו, ואל תאמר נהי שפטרן מקום ועשה מכל מקום יהיו הנשים \nכמי שאינו מצווה ועושה כי לא דמי, והנה הסומא אע\"פ שנפטר מחלק מהם זכיותיו עמו \n"},{"index":15,"he":"ומצווה היה אלא בעבור שנתמעט מהדוגמא נתמעט ממנו שכר המצווה ועושה מ\"מ הואיל והיה \nמצווה מקודם גם שאינו מצווה עתה יש לו שכר מ\"מ לא כמצווה, אלא האשה מעולם לא עשתה \nבמ\"ע מצווה כי ממעי אמה פטורה וא\"כ אין לה להתקרב וזר לא יקרב והאוהב את אשתו מתוך \nאהבתו אותה עושה לה נחת רוח, (ומניחה לעשות) והנה מניח הדין ונוטה אל העול יותר יש \nלו לאהוב את הבורא (ומכ\"ש שחלילה לה לברך על המצוה כי איך תוכל לומר וצונו) כי נהי \nשסומא אפי' את\"ל שהוא פטור פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן ואומר וצונו שפיר על לאו \nדלא תסור, אלא האשה אף מדרבנן אין לה חלק האיך תברך לומר וצונו והיא לא נצטוותה \nועברה על עשה של חיוב מדבר שקר תרחק. ועתה שמע בני במה יתקע מצוה מן המובחר בשופר \nשל איל כי שופר רומז בבינה איל הוא הפחד, ואתה מזכיר בתקיעה במשך הקול בכוונתך הוא \nקול ראשון מי' קולות שנתנה התורה בענין היחוד שאתה צריך לכוון בהוי\"ה בקריאה וכתיבה \n"},{"index":16,"he":"ואתה מושך זה הקול להורידו מפחד ועד העטרה, ומלת מזכיר מלשון השפעה מ\"מ גם שאר \nשופרות כשרים חוץ משל פרה, ולא תאמר משל יעל שהיא כשבה נקבה ככל השופרות כי דינה \nכדין הפרה אשה היא אך זכרים כפופים שכן נתחברו שני אחים והעידו והן ר' יהודא ור' \nלוי וכמה היה ר' לוי חכם גדול שנתפרש משמעון ונתחבר עם יהודא כדי שישמעו דבריו אשרי \nהאם שיולדתו, ואם היה עצם מבלי חלל אף כי חללו פסול כי בעינן דרך חלילה מעיקרא \nלעבור הקול שכן מעשה בראשית הוא הבינה שנאצלה מחכמ\"ה והשופר בעינן שיאחזנו בידו \nויראנו לכאן ולכאן, כי השופר רומז בבינה ויראה מקום הצר התקועה בראש ויונק מהמוח \nשהוא היו\"ד חכמה עילאה גם מקום הרחב המשפיע לכל ההיקף, וע\"כ צריך הראייה מכאן ומכאן \nלהורות באלו, וע\"כ צריך טפח שוחק כענין הפרשיות שבתורה שאינם דבוקים, וע\"כ ארז\"ל \nארוך וקצרו כשר וה\"ה אם העמידו על גלדו אבל הפכו ועשה הצר רחב והרחב צר זהו שהפך \n"},{"index":17,"he":"עצמו לצד הרע ופסול, כי בדרך הבריאה בעינן מעשה בראשית שאמרתי והנה הוא הפך הפנימי \nחיצון והחיצון פנימי פסול דומה להופך חלוקו ומקלקל עצמו, וכן אם צפהו זהב במקום \nהנחת פה פסול, כי הוא יונק מחכמה עילאה אף כמוח אשר הוא ביו\"ד עגול אלא שקוץ היו\"ד \nהוא כח המוח והוא רחמים כרחם אב על בנים, ואם אתה משים זהב למעלה במקום הנחת פה אתה \nמורה הפך היניקה אבל זה בחוץ שאינו בכח קול השופר כי השופר עצמו קו ירוק, אבל אם \nנותן כח בקול הרי הוא כשופר הפרה כי שניהם דין הקול יוצא ממקום הרחמים היא המקום \nהצר היונק מחכמה, וכן נסדק לארכו פסול, ולאו דוקא נסדק כולו ולא נשתייר אלא למעלה \nולמטה בלא סדק אלא אפילו לא נסדק כולו אלא שהוא לארכו פסול ולאו דוקא שלא דבקו אלא \nאפי' דבקו והכוונה שהסדק מורה תוספות שינוי בשופר ממה שנעשה במעשה בראשית ואילו \nלרחבו אינו מורה כי האי גוונא שנוי והוי כארוך וקצרו אם נשתייר כשיעור ה\"נ אם \n"},{"index":18,"he":"נשתייר שיעור כשר, ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר כי כשניקב ונשתנה \nהקול מחמת הנקב היה כשר שכל הקולות כשרים בשופר אבל עתה שסתמן ועיכב הסתימה קול \nהנקב והו\"ל קול מהסתימה ושופר אחד הוא כשר ולא שנים כי אין להוסיף על מה שרומז \nהשופר היא אם הבנים, ולא דמי בנותן שופר בתוך שופר דהתם אין להם השוואה במקום הנחת \nפה אלא אחד ארוך מחבירו וממנו הקול נשמע, א\"כ אם ניקב וסתמו צריך שיהא במינו ושלא \nיעכב הסתימה את הקול ושנשתייר רובו שלם, ואם דבק שברי שופרות והשברים הם שלמים \nבעיגול אלא שאין לשום אחד מהם שיעור ודבקן ועשאן שופר א' פסול משום דהו\"ל שופרות \nהרבה הוסיף עליו כל שהוא אף במינו פסול ואצ\"ל שלא במינו ולאו דוקא שאין בו שיעור \n"}]}
