{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-25","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":25,"title":"קטע 25","hebrewTitle":"קטע 25","segments":[{"index":1,"he":"אלא אע\"פ שארוך אמה הואיל והוסיף עליו הו\"ל תוספות והמוסיף גורע שאין חסרון במה \nשרומז השופר ואתה מורה חסרון, דע בני שכל קרן הכשר לשופר יקרא מינו לענין מינו ושלא \nבמינו שארז\"ל, ודע בני כי אמר התנא הכל חייבין בשופר כהנים לוים וישראלים ופריך אי \nהני לא מחייבי מי מחייבי ומשני כהנים איצטריכא ליה סד\"א הואיל והכהנים תוקעין במקדש \nבחצוצרות לפטרו קמ\"ל. אל\"ר ואימא הכי נמי פטורים א\"ל לא שהתנא חייב למטה כחיוב \nלמעלה שחסד ופחד ות\"ת שהם כהנים לוים וישראלים כולם באים בשופר הוא הבינה, וראה בני \nכמה מדקדקים התנאים בלשונם להרמיז הסוד שהרי אמרו הכל מה שלא צריך כדי להרמיז בה' \nאחרונה שבשם בן ד' וביסוד הנקרא כ\"ל והנצח אין צריך להרמיז כי הוא נכלל בחסד, והוד \nבפחד, אבל יסוד ועטרה צריך להרמיזם בעלייתם, וגם ארז\"ל ר\"ה שחל בשבת אין תוקעין אלא \nבב\"ד המקדשין החודש שכן השופר בבית דין המקדשין החודש ר\"ל היא עם החסד ות\"ת ויסוד \n"},{"index":2,"he":"המקדשים העטרה, אבל במקום אחר לא שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר או יוציאנו מרשות \nלרשות, אל\"ר מאי האי תקיעת שופר עשה ושבת לא תעשה ועשה וכרת ודוחהו בתקיעה במקום \nב\"ד ואין מזהירין. א\"ל חכמה היא ואינה מלאכה. א\"ל מילה נמי נימא לא ימול בשבת גזירה \nדלמא יוציא הולד או דבר אחר מצרכי המילה מרשות לרשות. א\"ל הא כתיב וביום השמיני \nימול אפילו בשבת. א\"ל הא נמי כתיב באחד לחודש יום תרועה ואפי' בשבת ודחינן משום \nגזירה. א\"ל התם במילה חותך וקורע דהוי חבלה ומוצץ ואמרה תורה לדחות עשה ולאו וכרת \nהוא השבת אבל שופר לא אמרה תורה רק לתקוע שהיא חכמה ואינה מלאכה וליכא דחיית שבת \nבתקיעה שאינו עושה עבירה, וא\"כ יש לחוש לשמא יוציא ושמא יעביר והכוונה תקיעת שופר \nבשבת אינו מתקן בתקיעה מה שמקלקל בהוצאה מרשות לרשות אבל המילה מתקנת אפילו חילול \nשבת שהרי מוציא ערלה בחוץ: \n \n"},{"index":3,"he":"ד\"ה סדר ברכת שופר\nסדר ברכת שופר מאי מברך בא\"י אמ\"ה אקב\"ו לשמוע קול שופר. אל\"ר קרא אמר ותקעתם תרועה \nוא\"כ נברך לשמוע קול תקיעת תרועה תקיעה א\"ל היינו קול שופר הכולל. אל\"ר ולא עדיף על \nתקיעת שופר. א\"ל היה נראה שמצות היום בתקיעה ולא בתרועה. א\"ל א\"ה נברך על שמיעת \nשופר. אל\"ב הכי הוא תקיעת שופר שכולל גם התרועה כי זיל בתר הכוונה שאחר התקיעה \nתרועה ואחר התרועה תקיעה והכי אמר אשר שהוא הכתר קדשנו במצותיו שהם תורה שבכתב \nותורה שבע\"פ ותורה שבכתב צונו על תקיעת שופר הכתר הוא ממשיך התקיעה בשופר הוא הבינה \nוממנה לכל הדינים. אל\"ר וליקום בתקיעה מיושב שהרי אמר הכתוב לכם, א\"ל בני הא התוקע \nעומד, א\"ל אי המצוה בישיבה ישב גם התוקע ואי המצוה בעמידה גם אנו נשמע המצוה מעומד, \nא\"ל בני המצוה מיושב ולפתוח השער, ותתוקע עומד בעבור שהכלי הפועל מצות מיושב רומז \nבבינה, א\"ל מילה אמאי נעמוד א\"ל מי הוא המל חכמה חכם שהוא המל עומד ואנו נשב, א\"ל \n"},{"index":4,"he":"נשוב לענינו שופר דאורייתא ולולב דאורייתא מ\"ש שופר בשבת דוקא לפני ב\"ד תוקעין \nולולב בשבת במקדש בכ\"מ ולא חשו להיות דוקא בבית דין. א\"ל בני בר\"ה הבינה עם הב\"ד \nתוקעין לפני ב\"ד ובית דין מזהירין שלא לחלל, אבל לולב שבת וי\"ט ודין ואין שם ביטול \nבמקדש בכ\"מ ולא חשו ליטול לפני ב\"ד שהרי אין העולם בגלות אלא היום של סוכות כשחל \nיום ראשון בשבת וכשנוטל גם הלולב מוסיף קדושה על קדושה והוי ספק וודאי ספק יחלל ספק \nלא יחלל ואלו נטילת לולב ודאי נוטל ואין ספק מוצא מידי ודאי, א\"ל השתא דאתית להכי \nאימא בכל דבר דאיכא גזירה הו\"ל ספק ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי א\"ל לא דמי שופר \nדין ואם יחלל וי ואוי, א\"ל מגילה מד\"ס ואין שם זה הדין כי אמרינן הרי דוקא בלולב \n(נראה שצריך לומר והרי מגילה אין שם דין ואמאי דוקא בלולב א\"ל מגילה מד\"ס), אמר ליה \nמשנה היא אומרת מלכיות זכרונות ושופרות מתחיל בתורה ובנביאים וכתובים ומשלים בנביא \n"},{"index":5,"he":"פסוק ד' שהם ד' פסוקים מהנביא ודעתו שהנבואה מאספקלריא שאינה מאירה והיא השלמת \nהבנין ע\"כ אמר מה שאמר בני נחום, אל\"ר והלא ר' יוסי אמר המשלים בתורה הרי זה זריז \nומשובח ודעתו שיש לחלוק כבוד למי שלמעלה ממנו וצדקו דבריו, אלא שנראה שלא פליג את\"ק \nרק בדיעבד ת\"ק אמר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא ור' יוסי אמר אם השלים בנביא לא \nיצא, ואין לדייק ולומר מדקתני משלים בתורה משמע לכתחילה והא בדיעבד שפיר דמי כי \nבעבור שאין לו לשון אחר קתני משלים שאם יאמר לשון דיעבד שלא יצא הא לכתחילה בשל \nתורה בעי, אלא מדקתני משלים דוקא אבל דיעבד אף בשל נביא היינו ת\"ק אלא כמו שאמרתי \nדבדיעבד פליגי. אל\"ב ולמה תדחק בכל זה אימא לכתחילה פליגי ת\"ק אומר בשל נביא \nלכתחילה ור\"י אומר לכתחילה בתורה. אל\"ר הלכה כמאן א\"ל ר' יוסי נותן כבוד לתורה \nשבכתב צדקו דבריו שכן כנ\"י אומרת ושמרתם מצותיו ואינה אומרת מצותי. אל\"ר מאי \n"},{"index":6,"he":"דקאמרינן שהחמה מקטרגת ואומר לה הקב\"ה אין דבריו של אחד נשמעין והולכת להביא הלבנה \nואינה מוצאה ויכולין חמה ולבנה לקטרג בישראל והלא ישראל קיומם שנאמר אם לא בריתי \nיומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. אל\"ב שני שרים חיצונים נאחזים חד מהחמה וחד \nמלבנה ומקטרגים בישראל כי כל מינו אוהב את מינו ושונא הפכו ובר\"ה שר של הלבנה יבש \nואינו הולך לקטרג: \n \n"},{"index":7,"he":"ד\"ה סוד ג' ספרים נפתחים\nסוד ג' ספרים נפתחים אל\"ב אז\"ל ג' ספרים נפתחים בר\"ה צדיקים גמורים נכתבין לאלתר \nלחיים רשעים גמורים נכתבין לאלתר למיתה בינונים תלוים ועומדים עד י\"כ זכו נכתבים \nלחיים לא זכו נכתבים למיתה, אמור לי הצדיקים שנכתבים לאלתר לחיים מאי צדיקים הן אי \nלימא שרובן זכיות מעוונות מה יהיה על מיעוט העוונות שלהם א\"ת כופרו הא הדין תובע, \nאלא בצדיקים שאין להם עוונות כלל והא כתיב הן בקדושיו לא יאמין ונכתבים למיתה ע\"כ \nהוא לומר בצדיקים שיש להם קצת עוונות ונכתבין לחיים לשוב בתשובה א\"כ יקשה אנו \nמתפללין זכרינו לחיים בשלמא צדיק שיש לו עוונות ג\"כ שפיר אמר זכרינו כדי שישוב \nבתשובה אלא צדיק שאין לו עוונות כלל איך אומר זכרינו ואינו אוהב חיי עד, ועוד \nבינונים למה עד י\"כ. א\"ל כדי שיעשו תשובה. אל\"ר וכי לא ידע קב\"ה איזו ישוב ואיזו לא \nישוב לכתבו או למיתה או לחיים ויכתוב כל העולם בר\"ה, ועוד רשעים למיתה והא כתיב לא \n"},{"index":8,"he":"אחפוץ במות הרשע וא\"כ לא ימות שישוב ועוד מה הם הג' ספרים וכי אין מספיק פנקס אחד \nלעשות כל אלו ועוד שם הסופר מה הוא, ועוד קנים וקולמסים ודיו יש בשמים וכי אינו \nיודע כל בלא כתיבה, וכי הוא צריך הזכרונות והא אין שכחה לפניו כתיב והכופרים \nהשומעים דברים אלו לא ילעיגו עלינו בדתינו ויתנו חלושה בכח אלהינו, ועוד יחייבונו \nבכח הקנטרנים שאנו רואים רשעים וצדיקים מתים, א\"ל בני הרבה תמיהות וצעקות והתנא כל \nדבריו אמת כי מאמת יצאו הדברים, והכי אמר המלך הדן בר\"ה הוא הבינה דן עם ג' והם חסד \nופחד ותפארת ומדת הדין הרפה פועלת ואלו הן הג' ספרים, כי חסד תובע זכות מהמלך \nלצדיקים להנחילם חיים נצחיים ואלו הם החיים, והפחד תובע לנפש החוטאת לטורדם \nולהחליפם חילוף אחר חילוף עד שובם אל ה', והת\"ת מחזיק בבינונים אלה הם מחצה על מחצה \nואין ממיתם אלא מניחם עד י\"כ יום התשובה המטה כלפי החסד בישראל והוא שלא להוסיף חטא \n"},{"index":9,"he":"על פשע ועון, ובאמת בני כשהמקטרג תובע דין מהבינה לקחת חשבון מישראל על כל מה שעשו \nכל השנה כולה אז מדת הדין הרפה כבושה ומכוסה מכל חיילי מעלה בעבור שבנה יחידה הנאצל \nמבפנים בא לדין לפני הבינה ונכמרו רחמים על בנה והוא שאומר ודוד עולה במעלה הזתים \nעולה ובוכה וראש לו חפוי כדי להתכסות מכל גדודי מעלה בעלותם לראות בדין בנה כי יראו \nפן יכבו את גחלתם, והחרדה הזאת מסמא\"ל ולילית כי הלכו בכל כחם למצוא מקום לקטרג \nוכראותן שיצחק ברך את יעקב בע\"כ הוכרחו להליץ טובה על ישראל, וגם דע שהמלכיות \nזכרונות ושופרות כולם רומזים בבינה אשר היא האצילה הזכר הוא ת\"ת המשפיע ומשפר לעטרה \nמלשון שופרא, וגם הוא מלך על כולם ר\"ל הבינה, ועל שכל א' כלול מי' וע\"כ י' פסוקים \nלכל אחד, וכן תקיעות שלשים כי רומזים לג' תקיעה תרועה תקיעה וכ\"א כלול מי', וי \nלממעט, ואלו התקיעות מאה, מיושב שלשים, ושלשים בתוך התפלה בלחש, ושלשים בחזרת \n"},{"index":10,"he":"התפלה, וי' להשלים המאה שלא יהיה כנ\"י חסרה, וסוד התפלה וט' ברכות שבמוסף הכל יתבאר \nבנוסחאות סליק סוד ר\"ה והתקיעה: \n \nד\"ה סוד סוכה\nסוד סוכה גם אמר ובחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסוכות בסוכות תשבו שבעת ימים כל \nהאזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ומה \nהוא זה שצוה הקב\"ה לצאת מהבית לישב בסוכות ואם היה קיץ היינו אומרים רוצה הש\"י \nבתענוגים, ואם כן יעקב אבינו דכתיב ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה בזמנה, א\"ל בני \nסוד יעקב עמוק כי הקב\"ה האציל ששת ימי בראשית היה חסד ופחד ת\"ת נה\"י והז' שבת וכ\"א \nשמטה לעצמו שתא הוי עלמא וחד חרוב, ואין לך שמטה שאין עמה שמטה שעברה קשורה בחברתה, \nוע\"כ באו ו' ימים והז' שבת ובשנים שש שנים תזרע שדך והשביעית תשמטנה, ובחדשים ויבא \nיעקב סכותה הם ששה חדשים של קיץ הרומזים בשמטת הפחד, ואחר ויבן לו בית לעמוד בימי \nהשמטה הרי אלף שנים, ולמקנהו עשה סוכות להרמיז שאחר השמטה הזאת יבא שמטת עצמו, אלא \n"},{"index":11,"he":"שבאותו קיץ לא יהא חום כחום הפחד, וגם לימים אך ביום הראשון תשביתו שאור היא שמטת \nהפחד, ובהתחלת שעה ז' מצה היא השנה השביעית שבת ומנוחה וזהו אך חלוק להודיעך הסוד \nוגם בשעות, והסוכה בט\"ו הוא היום שיצאו ישראל ממצרים ומשנה היא האומרת סוכה שהיא \nגבוה למעלה מכ' אמה פסולה ושאינה גבוה י' טפחים ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, ובאה \nברייתא ואמרה חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, וראה בני שהסוכה רומזת בחכמה עילאה \nועשר אמות דידה ועשר אמות דכתר אשר היא למעלה ממנה הרי כאן כ' וזהו שאין לעלות יותר \nמכ' אמה לא ברעיון ולא במעשה כי הוא מה למעלה וע\"כ פסולה להסיר המכשול מלבו פן \nיכשל, וע\"כ הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה כי החכמה היא בית לכל הספירות וסכך שלה היא \nהכתר ואין שם דין כלל שהדין מביא המות היא הטומאה, ע\"כ הדפנות הפועלים דין שע\"י \nהדין הטומאה לא חשו לומר שיהא מדברים שאינו מקבל טומאה וע\"כ ג' דפנות כהלכתן והם \n"},{"index":12,"he":"בינה חסד פחד, אבל הד' שהוא ת\"ת יען שעומד בין האש והמים אפי' טפח ורחבה ז' טפחים \nהוא שנאמר וימינו טפחה שמים והם ז' רקיעים טפח לכל רקיע והוא הכשר דופן שכל טפח \nכלול מי' עולים ע' טפחים ע' גבורים סביב, ואם הגובה פחות מי' הוי ליה קציצה בפרדס, \nואם חמתה מרובה מצילתה וכו' הכוונה כי הסכך בהיותו מרובה החמה מועטת ומתבטל וכאלו \nאינו, אבל אם חמה מרובה אם כן הסכך אינו במקום הצל חלילה חלילה שהסכך הוא באמת הצל \nעל כלם, וע\"כ אמר ר' יהודה סוכה דירת קבע בעינן אבל חכ\"א דירת עראי כי סוברים \nשהסוכה רומזת בחכמה תתאה הנקרא ארעי על שיורדת בגלות, וע\"כ גבהה ורחבה ומחיצתה אינה \nכמו של דירת קבע וע\"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכת חסר ו' להרמיז בסוכת דוד היא \nכנ\"י, ולהורות שהיה נותן לישראל לבד למלך ולשר וישראל הם תחת כנפי השכינה והיא צל \nעל ראשם להציל מרעתם והצל שלה הוא צל עליון וע\"כ הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, אך \n"},{"index":13,"he":"הדפנות הם השרים המקיפים אותם ופועלים דין וע\"כ הרמיזו ז\"ל שהקב\"ה יאמר מצוה קלה יש \nלי וסוכה שמה לרמוז בחכמה תתאה הנקרא קלה אצל חכמה עילאה, ועתה בהיותך נכנס בסוכה \nומעיין בסכך אתה ממשיך הצל של סכך העליון עד העטרה וצל העטרה בישראל וזהו עשיית \nהמצוה צורך אדם וצורך גבוה ועל כן כל אדם יש ליזהר לעשותם, אל\"ר ומ\"ש מילת נשים \nפסולה וסוכת נשים כשירה, אל\"ב מילה בעור הערלה שהוא דין וקושי ואין דין מבער דין, \nאבל סוכה הוא עדות שהאשה היא צל על ראשינו ע\"כ סוכת אשה כשירה כי היא הסוכה. א\"ל \nתינח אשה גוי מי איכא למימר הא כתיב כי בסוכות הושבתי את בנ\"י ונימא ישראל ולא גוי \nדומיא דציצית, א\"ל לא דמי התם יום וז' בעינן גוי באמצע מה בעי אבל סוכה להכנס בצל \nבעינן מה לי צל לישראל ומה לי צל גוי כל סוכה העשויה לצל כשר. א\"ל א\"כ יכתוב כי \nבסוכות הושבתי אתכם מאי בני ישראל א\"ל ולא בנות, א\"ל ואלא האזרח להוציא הנשים מאי \n"},{"index":14,"he":"איצטרך אין הוה אמינא דחייבת חדא דמ\"ע שהז\"ג ועוד בני ולא בנות מאי תימא איצטרך \nהאזרח דלא נילף ט\"ו ט\"ו ממצה לא תוכל חדא הלא הוקשה כל התורה עדיף מג\"ש ואין ספק \nועוד איכא קרא בני ולא בנות ובמקום קרא אין מדה וא\"כ האזרח ל\"ל, א\"ל איצטריך כי \nהייתי דן אדרבא מיניה וביה דכתיב התם ע\"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מה לשם אף \nבנות אף כאן אף בנות קמ\"ל האזרח. א\"ל א\"כ אתה אומר נשים חייבות באיסור אכילת גיד \nהנשה והא כתיב בני ואע\"ג דאיכא עונש (והשוה הכתוב וכו') הכתוב פוטרן וא\"כ דחייבות \nיכתוב ישראל וישתוק מבני ועוד דאפילו את\"ל דבני דגיד הנשה אפילו נשים וכדי שלא נילף \nבני דסוכה מבני דגיד הנשה איצטריך האזרח לפטור שפיר אלא מ\"ד משום ט\"ו ט\"ו מא\"ל, \nהפסוק בני פוטר וג\"ש מחייב למאן נשמע כ\"ע מודו נשמע לקרא, ולדבריו האזרח ל\"ל, או \nאיפוך אא\"ב שלא נקיש האזרח דסוכה להאזרח די\"כ ויהיו חייבים איצטריך בני לפטור שפיר, \n"},{"index":15,"he":"אלא א\"א שלא נילף ט\"ו ט\"ו איצטריך האזרח לפטור ע\"כ בני ל\"ל יאמר כי בסוכות הושבתי \nאת ישראל, וראה עתה רבי העיורון שיש לנו משרע\"ה התיר הגיד לנשים הוא שאמר לפרעה \nבבנינו ובנותינו נלך והוא בנין אב לכלם וחז\"ל אסרו את הגיד לנשים וכל העולם למשה \nישמעו ויאכלו הנשים את גיד הנשה, ועוד עד שני בנינו זה סורר ומורה וארז\"ל בן נעשה \nסורר ומורה ולא בת, סוף סוף איצטריך בני דסוכה היו חייבות בסוכה דגם הם היו ביציאת \nמצרים ובישיבת תחת ענני כבוד, וע\"כ כתב האזרח כדי שנלמוד מהאזרח די\"כ להיות הנשים \nחייבות וט\"ו ט\"ו ממצה לא אפשר לדין עד שתאמר דאיצטריך האזרח לפטור דהתם ג\"ש לבד \nוהכא ג\"ש, ואם הן היו בי\"מ ובישיבת תחת ענני כבוד ותרתי עדיף מחדא ואם כן כיון \nשנראה הכחות שהן חייבין בני לא למעט נשים אלא בני ישראל ר\"ל העננים מקיפין המחוללים \nששם ישראל יחנה הענן פולטם ומכלה כל הדברים יעברו ונתפוש חדא בלבד ואם כן לעולם \n"},{"index":16,"he":"ישתוק מהאזרח, ומדאיצטריך בני ש\"מ פטורות דאי ס\"ד חייבות בני ל\"ל, א\"ל בני תרתי \nאצטריכי משום דהו\"ל למימר כל מי שהיה בישיבת ענני כבוד חייב בסוכה ונשים הואיל והיו \nבישיבת ענני כבוד חייבות בסוכה ת\"ל בני, וכדי שלא תלמוד ט\"ו ט\"ו מחג המצות איצטריך \nבני לפטור, אל\"ר עדיין שכלי לא נתבלבל כי המוח קיים והלא כל הקישא שאינה מתהפכת \nאינה היקשא וזאת אינה מתהפכת שהכתוב אומר בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי ואפשר כל \nשישנו בסוכות הושבתי ישנו בסוכות תשבו אלא הפוכו הוא שקר כי מה נאמר כל שישנו \nבסוכות תשבו ישנו בסוכות הושבתי ונשים הואיל וליתנוהו בסוכות תשבו דהוי מ\"ע שהז\"ג \nליתנוהו בסוכות הושבתי שקר הוא ואם כן אינה היקשא בני ל\"ל, והשתא שהרוחתי בני ארויח \nגם ישראל כי בני בלא ישראל לא שוו וע\"כ ישתוק גם מישראל, מה תאמר ישראל ולא גוי מי \nאיכא מצוה בכל תרי\"ג מצות דחייב הגוי כישראל עד דאיצטריך קרא למעוטי הלא ייחד להם \n"},{"index":17,"he":"קב\"ה מצותיו והם ז' מצות ותו לא א\"כ גוי אין לו התחברות עמנו עם קדוש ישראל ישראל \nל\"ל, א\"ל בני רואה אני שלא למדוך דרכי האמת שאמרתי לך פעמים דרכי האמת הם הנדרכים \nבסברות אלהיות וכל אחד איצטריך לעצמו ואין לו חלק עם חבירו ושמע עניניהם. א\"ל רבי \nכדי שלא תאמר שלא למדוני הקשב ושמע כי כל דברי סיני עליהם אין להרהר כי יצא מפי \nקדוש וכולם קדושים ודע כי האיברים שבאדם הם כ\"ד ענפים שבמרכבה עליונה, ודע כי \nמלבושי כנ\"י הם רמ\"ח מלאכים וכולם נקראים שמם כשם רבם, וכן רמ\"ח אצילות באדם העליון \nוע\"כ אברהם נשלם ברמ\"ח אברים בתוספות ה' וע\"כ באו לישראל מצד ימין רמ\"ח מ\"ע להיות \nכל אבר מזויין במצותיו שלא ישלוט בו זוהמת המות. וכן שס\"ה ימים באים משס\"ה ענפים של \nדין שיש באדם העליון כנגדם שס\"ה מצות לא תעשה מצד שמאל והם נגד שס\"ה גידים להיות כל \nגיד וגיד מזויין בלא עבירות לאו ובכללם גיד הנשה אשר לו ה' ענפים מימין וה' ענפים \n"},{"index":18,"he":"משמאל והגיד הזה סמוך לברית, והי' גידים הללו הם נגד עשרה כתות של טומאה הסובבים \nהמרכבה הוא שנאמר סביב רשעים יתהלכון, כי סביב הברית אלה הכתות יושבות וע\"כ האוכל \nאת גיד הנשה מושך עליו רוח הטומאה זהו אבר מחזיק אבר וע\"כ לא יאכלוה ישראל כי הוא \nמנשה ומשכח עבודת הש\"י, ודע השערות הסובבת את הברית הם נגד כחות הללו וע\"כ אינם \nבאין לידי לובן לעולם אלא כשנשתנו בשומא כי הכושי לא יהפוך עורו, והנה יעקב אבינו \nע\"ה כל אבריו היו תקופים ולא היה יכול שרו של עשו הבא מכחות הטומאה להכנס ולחול \nבשום אבר רק בגיד הנשה, והכוונה אמר בני ישראל הם ה' ספירות אחרונות הנקראים ה' בני \nישראל אלא שהנקבה רמוזה במלת את זהו בני ישראל לא יאכלו א\"ת גיד הנשה, וע\"כ האזהרה \nלישראל במלת בני ישראל את ואין למידק מינה נשים כי גם האשה באזהרה במלת את שלא \n"}]}
