{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-33","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":33,"title":"קטע 33","hebrewTitle":"קטע 33","segments":[{"index":1,"he":"שבסתר אינו יכול לטעון כי חזקה שבדקוה והגידו לו וסבר וקבל, ואם אין מרחץ בעיר \nויצאה בחוץ על מומין שבגלוי אינו טוען על מומין שבסתר טוען, ואם אינה יצאנית אבל \nהיא מסותרת ומכוסה אפילו במומין שגלוי אינו טוען ומומים הפוסלים בכהנים פוסלין \nבנשים ומומי הכהנים במקומם אבארם בעז\"ה, אלא יש מומין יתרים בנשים והם קולה עבה ריח \nהפה וזיעה וריח רע ודדים גסות חד מחברתה טפח או טפח בין דד לדד ונשיכה ונעשה מבוקע \nושומא שעל הפדחת אפי' קרובה לשער שבראשה ואפילו אין בשומא שער זו היא השומא שיתירה \nאשה על כהנים, אבל אם היה שומא שיש בה שער או אם השומא על הפנים אע\"פ שאין בה שער \nאין לך מום גדול מזה והרי זה מום בין בכהנים בין בנשים רק בנשים יש בשומא שעל הפנים \nמעלה שראה ונתפייס, ודע בני שמומין פוסלין בכהנים הם המכפרים וצריכים להיותם בלא \nמום שהמום מורה דין ואין הדין מכפר, וכן באשה צריכה להיותה יפה דוגמא עליונה כלך \n"},{"index":2,"he":"יפה רעייתי ומום אין בך ר\"ל ודין אין בך כי מום בגימ' אלהי\"ם ות\"ת ישראל לעולם \nביופי שוכן רחמיו, ולכן בהיות האיש מוצא מומין באשתו בתורת מקח טעות כגון שלא ידע \nיוציא בלא כתובה ואם סבר וקבל חייב בכתובתה, לכן בני אם המומין ההם שנמצאו בה מומין \nשודאי היו בה קודם שארסה כגון יתרת אבר צריך האב להביא ראיה שידע הבעל וסבר וקבל \nואם לא הביא ראיה תצא בלא כתובה, ואם אחר שנכנסה בבית הבעל נמצאו מומין שאפשר \nשנולדו אחר אירוסין על הבעל להביא ראיה שקודם שארסה היו בה ולא ידע ומקחו מקח טעות \nואם נמצא בה ועודה בכית אביה על האב להביא ראיה שמזלו גורם שאחר ארוסין נולדו לה, \nוכל זה קודם שבא עליה אבל אחר שבא עליה טען שמום בה ולא ראהו אפי' המום בסוף הרגל \nאין שומעין לו דחזקה היא אין אדם שותה בכוס אלא א\"כ בודקו יפה, וכל אלה לענין \nהכתובה, אבל לגרשה אם ירצה אם לא בא עליה הרשות בידו לגרשה שהאיש עם האשה בלא מום \n"},{"index":3,"he":"וכל זה באשה, אבל מומין שנולדו באיש אחר שנשא אפי' נקטעה ידו או רגלו או נסמית עינו \nאם לא רצתה אשתו לישב עמו אין כופין אותו להוציאו ליתן כתובתה אלא או תשב עמו או \nתצא בלא כתובה כי היא מורדת גמורה, והכוונה המומין שבאיש האשה מקבלת שכן השפעת הפחד \nשהוא מום בא בת\"ת ומתפארת באשה, ודוקא מומין המורים דין מקבלת אבל דברים חיצונים \nהמולידים טומאה בהיכל כופין אותו לגרש ויתן כתובה כגון ריח הפה או ריח החוטם או \nנכפה או מלקט צואת כלבים או חוצב נחושת מעיקרו או מעבד עורות אם האשה רוצה לישב עמו \nהרשות בידה שכן האשה פעמים חלה בכוחות חיצונים אבל אם נעשה מוכה שחין אפי' רצתה \nלישב עמו אין שומעין לה אלא מפרישין אותן מיד, שמוכה שחין הבא על אשתו מביא האש \nהגדולה באשה הוא מדה\"ד הקשה ואין כן בשאר העניניים כי אפי' רוחות רעות בקצת מזיקות \nאם האשה מקבלתם שומעין לה, אבל מוכה שחין מביא האש הגדולה באש הרפה ומתערבין ועושין \n"},{"index":4,"he":"נזק למעלה ולמטה ולכן אם תתן הרשות שלא יזדווגו הרשות בידה, ובכ\"מ שאמרו כופין \nכופין ודאי ואין מניחין, אותו אבל במקום שאמרו יוציא אין כופין אותו אלא אומרים לו \nחכמים חייבוך להוציא ואם תעבור ולא תוציא תקרא עבריין ותפסל לעדות ולשבועה שאתה \nעובר על ד\"ח ואשה שצועקת בב\"ד ואומרת לבעלה שמים בני לבינך פירוש כשם שהשמים רחוקים \nמהארץ כן אהיה רחוקה ממך שאין שכבת זרעך יורה כחץ שאינה ראויה להוליד לא אמרינן \nיוצא ויתן כתובה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר, והני מילי שלא שהתה עמו עשר שנים \nוהאשה תובעתו שיוציאה אבל שהתה עמו עשר שנים ואין להם בנים והאיש אומר עקרה את \nוהאשה אומרת ממך הוא שאינו יורה כחץ האשה נאמנת כי היא מרגשת בשכבת זרע אם יורה כחץ \nויוציא ויתן כתובה, שאין לומר שנתנה עיניה באחר והכוונה כיון שעברו עשר אין זה \nהזיווג אפי' זיווג בקצת רק מכל העשר מובדלים ומופרדים ולכן יפרדו כל אחד למצוא \n"},{"index":5,"he":"מינו: \n \nד\"ה דין אשה שאין לה וסת\nדין אשה שאין לה וסת וראה בני דם הנדה כמה היא קשה כי הוא מעיין הממית מעין הדין \nהקשה, שהרי אמרו הנושא אשה ואין לה וסת קבוע לנדתה ואינה מרגשת בעצמה עד שתראה דם \nהרי זו לא תשמש אלא בב' עדים, ר\"ל מפות הם העדים ומקנחת אחת לפני התשמיש וא' לאחר \nהתשמיש חוץ מהעד של בעל שמקנח בו את עצמו ואפי' שהוא מום גדול לא הפסידה כתובתה \nמפני שבודקת עצמה תחילה קודם שמששת, וכל זה אם לא נמצא דם על העד שלה או על העד \nשלו, אבל בדקה עצמה ונבעלה ואחר התשמיש קנחה עצמה היא או הוא נמצא דם על שלה או על \nשלו ואירע זה ג' פעמים זה אחר זה אסורה לו ומגרש ותצא בלא כתובה ושום תנאי מתנאי \nכתובה אין לה בעבור שאינה ראויה לתשמיש ואינה בדוגמא עליונה כלל והרי הם מופרדים, \nאבל אחר שגרשה לא נאסרה לאחר כי שמא בן זוגה הוא ותתרפא, וזה הדין הוא כשראתה מתחלת \nבעילתה אבל בעל ולא ראתה ואח\"כ חזרה להיות רואה בכר התשמיש יוציא ויתן ולא יחזירנה \n"},{"index":6,"he":"לעולם. א\"ל ר' כמה הוא גדול כחו של רבי דאמר נשאת לאחד ולשני ומתו לא תנשא לשלישי \nוצדקו דבריו באמת כי המעיין הממית פסקה הרחמים מהווי\"ן ותזהר שלא תגרום לפסוק גם מן \nהנצח כפי חלקה לכן נראה שאם נשאת תצא: \n \nד\"ה סוד מצות פרו ורבו\nסוד מצות פרו ורבו וגם אמר הכתוב פרו ורבו ומלאו ונתעוררו חז\"ל בענין ואמרו בית הלל \nלא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א\"כ יש לו זכר ונקבה ובש\"א שני זכרים, ופליגי תנאי אית \nדאמרו דבית הלל אמרו זכר או נקבה ואית דאמרו זכר ונקבה והלכה כב\"ה דלא יצא מפריה \nורביה עד שיעשה בן ובת, א\"ל ר' א\"כ אברהם יצחק משה נח הצדיקים מה יהיה שנחסר מהם \nמצות פריה ורביה שלא היה להם בת, ואם בת היא קללה בביתו של אדם ובמקום שפחה שלחה \nקב\"ה כענין שאז\"ל אוי לו למי שיש לו בת ואשרי למי שיש לו זכר ואמרו וכי אפשר לעולם \nבלא בת והשיבו וכי אפשר לעולם בלא בורסקי ובלא בסמי אלא לא דמי בסמי לבורסקי ה\"נ לא \n"},{"index":7,"he":"דמי הבת לזכר והם אמרו הלכה כב\"ה, א\"ל בני שת משה חנוך נח אברהם באו משמטה שעברה \nואין להם לעשות נקבות כי זה השמטה נקבה ואם לא יצטרף הזכר עם הנקבה לא יתקיים \nהעולם, וזה שאמרו שם מלא על עולם מלא כענין ויעש יהו\"ה אלהים, אבל אלו שבאו מזאת \nהשמטה צריכים לעשות עולם מלא שהוא זכר ונקבה, א\"ל ר' מה תאמר ביצחק שבא מזאת השמטה \nא\"ל בני וי לעלמא אם היה מוליד נקבה כי הוא בעל השמטה הגדול, ולא ראית בני שאביו \nעקדו להתיש כוחו, ועוד ארז\"ל היה לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה ור' \nיוחנן אמר לא קיים, ונראה דוקא כשאין לו בני בנים אבל יש לו בני בנים אפי' זכר \nמהנקיבה ונקיבה מזכר יצא, אבל תרתי מחד לא, א\"ל ר' כלום חייב אדם רק לעשות המצוה \nוזה עשה המצוה ואם קב\"ה עשה רצונו ולקחם זה העני למה הפסיד שכר מצותו וכי הוא רוצה \nזה שימות, ועוד בני בנים המצוה הוא למתים שטרחו ועשו המצוה ומה להם לאבות לקחת מצות \n"},{"index":8,"he":"בניהם רבונו דעלמא זה אכל וזה מברך ברכת המזון, אל\"ב דע לך כי מצות פרו ורבו כוונתם \nגדולה שהבעילה שעושה צריכה להיות לשם שמים לא יכווין לצד חימום ורתיחת היצר אלא \nיכוין להוציא זרע לעולם כדי לקיים תורה ומצות ולהעמיד הדמות והצורה עליונה, וזהו \nשהרמיזו חז\"ל כל שאינו עוסק בפ\"ו כאלו שופך דמים וממעט הדמות וכאשר ישים מחשבות לבו \nאל השמים ממשיך נפש טהורה ונקייה מתוך הצורה העליונה הם העשר מאמרות, ואם דורס \nואוכל מכה ובועל כדרכה ושלא כדרכה למלאות תאותו ויצרו הרע שולחין לו נפש טמאה קרובה \nלעמון ומואב וממזר ואז באים בחשבון באו חשבון ויקח קין ויהרגם. והנה העולם שבנה \nנחרב וצריך לבנותו אחר ובני בנים הרי הם כבנים שכל העשר מאמרות בנים ובני בנים והם \nקיום העולם. ועל שאין שם ב' מחד ע\"כ ב' מחד לא מעלי. ואל יקחך לבך שאם נפשו חשקה \nבתורה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו אין בידו עון כי לא ימצא בזמן הגלות כבן עזאי אלא \n"},{"index":9,"he":"ישא אשה, ואם נשא בת ת\"ח הנה נדבק דיבוק אמיתי בלי משל ודמיון עשה איבריו בטהרה \nושמר חותם המלך והכינו עם כל אבריו מרכבה וכסא מוכן לשרות עליו השכינה הוא שנאמר את \nה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק בודאי כי את לרבות ת\"ח, וכתיב ואתם הדביקים בה' \nאלהיכם חיים כולכם היום, ואפי' יש לו אשה ובנים ורוצה לישא עוד אשה אחרת על אשתו \nוכוונתו לשם שמים להעמיד צורה העליונה פעמיים הרשות בידו רק להיות לבו לשמים, ואין \nלו למעט העונה שהוא העונה שהוא חוב האשה באמת, והאומר מערב שבת לערב שבת הוא עונת \nת\"ח העובדים השם כענין אותו תעבודו ובו תדבקון הוא מלא בתורה בתוכה ובתוכי תוכה, \nואין צ\"ל אם מתה אשתו שישא אחרת אף כי הוא זקן להוליד בנים ובנות שכ\"ז שיש לו כח \nלהוליד ואינו מוליד קרוב הוא שמקצץ בנטיעות, וא\"כ צדקו דברי ר' יוחנן בכל מילי, וגם \nאז\"ל היו לו בנים לגוי ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה ור\"ל אמר לא קיים \n"},{"index":10,"he":"וידעת בני שגם הגוים מצווים בפריה ורביה שכל מצוה שנאמרה קודם הדיבור ולא נשנית בהר \nסיני גם הגוים בכלל שכשם שיש עולם פנימי כך יש עולם חיצון והוא צורך השמטה וא\"כ רב \nיוחנן הכיר וידע שורש הענין והלכה כמותו. ועוד ארז\"ל האיש מצווה על פרו ורבו ואמר \nפרו ורבו לאיש ולאשה במשמע, ועוד מצוה היא שאינו יכול לעשותה בלא האשה וא\"ת שכופה \nולוקחה בע\"כ ועושה המצוה של פ\"ו אלא הם אמרו שאין הדבר אלא ברצונה ומדעתה כענין \nהאשה נקנית מדעתה. אל\"ר ואם היא אינה רוצה למה זה יבטל ותו מ\"ע שלא הזמן גרמא הוא \nונשים חייבות והם אמרו פטורות. א\"ל בני אף כי אמרו נשים פטורות מפ\"ו ר' יוחנן גדול \nהדור אמר חייבות דהוא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו. א\"ל \nר' א\"כ נעשה פריה ורביה בנין אב ויהיו נשים חייבות בת\"ת ואת\"ל כתיב ולמדתם אותם את \nבניכם אימא למעוטי גוים דלאו בני תורה נינהו, א\"ל בני משום דהוי מורא ופ\"ו שני \n"},{"index":11,"he":"כתובין הבאים כא' ואין מלמדין, א\"ל ר' מורא ופו\"ר מצרך צריכי דאי כתב רחמנא מורא \nה\"א גבי פו\"ר וכבשה כתיב איש שדרכו לכבוש חייב אשה שאין דרכה לכבוש פטורה, ואי כתב \nרחמנא פו\"ר ולא כתב מורא ה\"א איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות אימא לא \nתתחייב כלל ת\"ל מורא וא\"כ מצרך צריכי ונעשה פו\"ר בנין אב ויהיו נשים חייבות בת\"ת, \nאל\"ב מורא לא צריך דאין ה\"נ כשאין ספק בידה לעשות פטורה וא\"כ הוי שני כתובים הבאים \nכאחד ואין מלמדין. אל\"ר ומ\"ע שלא הז\"ג דנשים חייבות מנ\"ל. אל\"ב ממורא ילפינן מה \nמורא שלא הז\"ג נשים חייבות אף כל שלא הז\"ג נ\"ח. אל\"ר והכתיב איש אשה שאין סיפוק \nבידה לעשות תפטור. א\"ל כתיב תיראו גם אשה במשמע וכשסיפק בידה לעשות חייבת. אל\"ר \nונילף מת\"ת להקל. א\"ל משום דהוו ת\"ת ופ\"ו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. אל\"ר \nוהאמרת ר' יוחנן בן ברוקא מחייב בפ\"ו. א\"ל לדעתו לא אמרינן באמת בני פשט ההיתר, אבל \n"},{"index":12,"he":"ר' יוחנן ב\"ב דיבר על דרך הסוד כי כשהאשה היא בת בנים חייבת באיש שכן בניין עולם \nהגשמי מאיש ומאשה הד\"ו פרצופים כי היא עוברת בעשה דאורייתא כאיש, אלא הפוטר אותה \nאמר הואיל וכח האשה וכל פעולותיה מהאיש הוא ת\"ת א\"כ האיש צריך לחזור אחר האשה לתת \nלה מכחו להוליד וכן הדין אלא האשה החוששת בזה העשה אשרי לה ובלבד להיות לבה לשמים. \nעוד ארז\"ל אין האיש חייב במצוה זו עד היותו בן י\"ח שנים לחופה וכיון שעברו י\"ח ולא \nנשא עובר בכל יום בעשה דאורייתא. אל\"ר ומ\"ש שבכל המצות בן י\"ג וכאן בן י\"ח לחופה. \nאל\"ב ולא ידעת שאל חי הוא יסוד עולם בעלה דארעא ובהיותו בן י\"ח ניתן לו הכח לישא, \nא\"ל ואיך יתחיל אל\"ב הבעל יחזיר אחר אבדתו ומשדך ומקדש. א\"ל ולא קדש אלא סבל מאי. \nאל\"ב המנהגים רבו מצד שלא ידעו חומר הדין ועד היכן מגיע, ודע שאין לך עיר ומדינה \nלהיות בתוכם מנהג אחד בלא הזזה אלא אלו מסבלי והדר מקדשי ואלו מקדשי והדר מסבלו \n"},{"index":13,"he":"ושניהם בעיר אחת, ולכן בני אין לדקדק כלל בזה רק שידך והדר סיבל ל\"ש בעדים ול\"ש שלא \nבעדים רק שיש עדים בשידוכין ונמצא דבר השוה פרוטה בידה משלו ודאי מקודשת, כי אין \nלומר במתנה נתן כי מ\"ש עתה ולא קודם השידוכין אלא ודאי קידושין הן והעדים הלכו ואם \nבא אחר וקדשה מקודשת לשניהם, והאומר צריכה עדים מכניס טומאה בהיכל השם להוציא א\"א \nבחוץ כי השידוכין הם עדים המעידים שבודאי קדשה והעדים הלכו ומינה לא תזוז בני, כי \nכאלה עושים ועוברים ומושכים להם נפש מסאבא ולעמק המרכבה אינם יורדים והנם הם חתומים \nבכבוד ובתפארת ומהשם אינם מתביישים אלא עושים חילופים וחילופי חילופים, ולמה לא \nידרשו חומרות ולהכריז הנדרשת מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ולדעת כאז כתר מעלה \nהראשונה והתכונה הוא יסוד הממשלה וג' כנסת הגדולה, ודע בני אראלים צעקו חוצה ומלאכי \nשלום מר יבכיון על שקוצצים הנטיעות וקצצו המסעות והבנין נפרד והכסא נחלק הם המקילים \n"},{"index":14,"he":"במצוות ומורים הוראות בסברא וסוברים שישיגו חיים על שנושאים ונותנים והם אינם \nיודעים כי למות תוצאות השיגו, לכן בני קידושין וגירושין ומיאונים וחליצות ראה עד \nהיכן מזיקות ועולים ויורדים בעליות ותחתיות ותכריז והחמד היה להם לחמד, כי סוד \nהתלמוד מסיני בא ואתא מרבבות קדש ואינם משימין על לב לדעת סודו ולהורות עניינו אלא \nכ\"א מורה כפי שכלו כסומא בארובה: \nוגם אמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו \nונתעוררו חז\"ל לומר שאין הגרושין גירושין אלא מדעתו ומרצונו אבל שלא מרצונו אינה \nמגורשת, אבל האשה מתגרשת בע\"כ. אל\"ר מ\"ש מקידושין שאינה מתקדשת אלא מדעתה. א\"ל \nקידושין קדושה וברכה צריכה לפנות עצמה מכל טומאה לקבל קידושין כענין פניתי את הבית \nוע\"כ מדעתה, אבל גירושין מחמת עון אף בע\"כ כענין ובפשעכם שולחה אמכם: \n \n"},{"index":15,"he":"ד\"ה סוד מצות גיטין\nסוד מצות גיטין ואודיעך עניני הגט כאשר יתחברו איש ואשה שלא במשפט ימיתהו השם לתת \nהאבידה לבעליו הוא הזוג שירד מן השמים זכר ונקבה וגרם חטאו ועונו והלכה באחר, וכאשר \nישר מעשיו ימית את זה ויקחנה בן זוגה, ואין לשאול למה ימיתהו יבא סיבה ויגרשנה \nויקחנה בעלה הראשון בעבור, שאינה מיתה בעוול שאם לא היה לו חטא משפט מות לא היתה \nמזדמנת אשת חבירו לידו אלא האריך אפו עד יישר בן זוגה את דרכו, ואם היא בת זוגו \nוגרמו עונותיהם ועושה ערוה ומגרש הנה נפרדו הנפשות הללו לגמרי אין להם קיבוץ וחיבור \nעולמי עולמים, ע\"כ אמרה תורה לכתוב שמה ושם עירה ולהכתב לשמם ובלאו הכי פסול, שכן \nמורה הכוונה שאין הגט הזה עושה נזק בזוג הרוחני חלילה חלילה דא\"כ היה מצוה באזהרת \nלאו שלא יגרש אדם אשתו, ואין לתמוה למה מזבח העליון מוריד עליו דמעות כי הכוונה כך \nלה לשמה כלומר לה לבדה הפירוד והנזק ולא בדוגמא חלילה שאחר יציאה הויה שנאמר ויצאה \n"},{"index":16,"he":"והיתה, והדמעות למהר הויתה עם קיבוץ בניה ולא יאמר לה יותר ואשה גרושה מאישה רק \nתהיה לו מורשה. וע\"כ צריך הגט לתת עדות ברורה הפירוד הזה שלא יורה שום חיבור אפילו \nבקצת שהוא שקר שהפירוד פירוד לגמרי, גם צריך להיות אותיות מוקפות גויל ומלאים \nוחסרים וקרוב גם בציוריהם יש ליזהר ולדקדק יפה כי באפשר הוא פסול ולאו אדעתיה כאשר \nתראה סדרו באמת, לכן בני אשביעך בכסא הכבוד שלא תמצא בגיטין בחליצות ובמיאונין \nוכיוצא בהן ואם תמצא תדקדק היטב דיקדוק אחר דקדוק שלא תמצא עד שקר אל תשת ידך עם \nרשע להיות עד חמס, וראה בני כמה נפלו מישראל בפלגש בגבעה מצד הגט, ולדקדק בעדים פן \nיחיו פסולים אפי' בלא עדים והתראה אפי' פסולי דרבנן ואין צריך האותיות הארוכים יותר \nמדינה ואורך השורות ומנינם והקלף והקולמוס שאתה צריך לדקדק בכל אלו. ועתה שמע סדר \nהגט ועניינו מעט מן המעט ובכ\"מ שנמצאתי לא נכתב הגט על ידי כי ידעתי עונשו גדול, \n"},{"index":17,"he":"ואומר לך בני כאשר יבא אליך שום אדם לרוממך ולגדלך ולהחליק לך לשונו ולומר לך אדוני \nשמעני שמעך הולך בכל מדינות ואתה גדול הדור ותצא זאת המצוה מתחת ידיך הואיל ואתה \nנאחז מהאסקופה עליונה הנדרסת לבל תקטין עצמך כאסקופה הזאת דחהו מעליך ותברח ממנו, \nואם א\"א בלאו הכי עשה זה תחלה יקח הבעל הקלף והדיו משלו ולא משל האשה והכוונה אין \nאדם נותן סכין לשוחטו והאשה טוב לה עם בעלה, וא\"כ הבעל הוא שצריך לתת שכר הסופר הוא \nשכתוב וכתב ונתן, ואם אין לו יקנו לו אחרים ואם אין לו לבעל ואחרים לא הקנו לו \nפיגול הוא לא ירצה, ויקח ב' עדים כשרים אפי' מדרבנן ואומר בפניהם לסופר הילך \nהקולמוס והדיו והקלף ותכתוב גט לאשתי עד שיהיה טוב וכשר לדעת ב\"ד הנמצא שם, ואותם \nהעדים יהיו ג\"כ עדים בשעת הכתיבה לכתוב בפניהם לשמה, ואותם העדים ישים הבעל לחתום \nבגט, והנה ב' העדים בג' ענינים במסירת הקולמוס והקלף והדיו לסופר ובכתיבת הסופר לשם \n"},{"index":18,"he":"פלונית אשת פלוני ע\"כ צריכין להיות חכמים ויודעים וכשרים אף מדרבנן לדעת ולהבין \nדברי הבעל ודברי הסופר וכל ענינים והסופר אל יהא עד בשום ענין, היה אחד מהעדים פסול \nאף מדרבנן פיגול הוא, הוסיף על ב' עדים כגון ששם ב' במסירת הקולמוס וב' בראיית \nהסופר וב' לחתום פיגול הוא, והכוונה אין לחלק הענין בעדים שהמסירה והסופרות (נראה \n"}]}
