{"id":"kabala-4147b4353b29-1-3","bookId":"kabala-4147b4353b29","part":1,"torah":3,"title":"חלק ב פרק א","hebrewTitle":"חלק ב פרק א","segments":[{"index":1,"he":"חלק ב פרק א\nחלק שני: \nבחיוב המוטל על המשכיל בלמוד אלהיות: \nאין ספק כי אחד מן הדברים שצותה עליו התורה היא היות האדם מכיר את בוראו כפי השגתו, \nכמו שנאמר אנכי ה' אלהיך וגו'. והנה בפירוש מצוה זו פירש הרמב\"ם ריש ספרו, יסוד \nהיסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים \nמשמים וארץ וכו' עכ\"ל לכוונותינו. ואין ספק היות כונת הרב כי בכלל המצוה הזו הוא \nלהשיג סדר הנמצאים ממנו כפי השגת האדם. וראיה לדבר זה אריכות לשונו בביאור הענין כל \nשני הפרקים, וכן כלל בלשונו הקצר באמרו לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל \nהנמצאים, ירצה, כי בכלל מצוה זו צריך לידע גם כן סדר המצאת הנמצאים. וכן דייק לישנא \nדקרא, אנכי ה' אלהיך, ירצה גם כן צריך שתשיג ממני ה' עד אלהיך, פירוש, עד ההשגחה \nבך, שהוא מראש הנמצאים עד מציאות האדם השפל. ובזה אין ספק כי איך אפשר לפרש מלת \nלידע היות הכונה להאמין מציאות האלהות, שאם כן הוה ליה למימר מצות עשה להאמין שיש \n"},{"index":2,"he":"שם אלוה, ולא אמר כן אלא לידע שיש וכו', משמע שצריך ידיעה ממש והשגת האלהות כפי כח \nדעת האנושי: \nוכן אמר הכתוב (ד\"ה א' כח ט'), \"דע את אלהי אביך ועבדהו\", הורה כי לעבוד כראוי צריך \nידיעה בו, והיינו ידיעת ספירותיו והנהגתו בהם וייחודו בהם, והיינו העבודה הנכונה \nיחוד קוב\"ה ושכינתיה, וזהו שדקדק \"ועבדהו\" פירוש, ועבד- ה\"ו דהיינו קוב\"ה ושכינתיה, \nוזה שאמר, \"דע\" - כענין והאדם ידע את חוה אשתו, אלהי אביך - היינו מלכות נפש דוד. \nאו ירצה, \"אלהי אביך\" אלהי - מלכות אביך - יעקב, אביו של שלמה שהוא ביסוד, ולכן \nועבדהו כדפירשנו. וכן פירש הכתוב ואמר (ירמיהו כב ט\"ו), \"אביך הלוא אכל ושתה ועשה \nמשפט וצדקה אז טוב לו, דן דין עני ואביון אז טוב, הלא היא הדעת אותי נאם ה'\". ירצה, \nכי יחוד קוב\"ה ושכינתיה דהיינו מה שעשה דוד וכל שאר המלכים הכשרים והיינו משפט \nוצדקה כנודע, אז טוב לו, פירוש טוב - יסוד. וכן דן דין עני ואביון שהוא במדרגת \n"},{"index":3,"he":"היסוד והמלכות שהוא עני ואביון, ובהיות האדם דן דינם בעולם הזה השפל מהפך אותם \nלרחמים בעולם העליון, הלא היא הדעת אותי נאם ה' כי בזה מתייחד קוב\"ה ושכינתיה: \nוהנה תיקונים אלה אי אפשר אלא בלימוד החכמה וההתמדה בכונה הראויה במעשה המצוה \nוהתורה ותפלה, ואז ודאי יתייחד קוב\"ה ושכינתיה וישלים עבודתו. וידיעת הדברים האלה \nהם הידיעה הנכונה, וקרוב לדבר זה כוונת הקודמים אלא שלא דרכו סדר הנהגתו בספירות \nאלא בגלגלים כפי ידיעתם: \nוכן פירש הרמב\"ם עצמו בפרק הנזכר ואמר, \"המצוה הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, \nוהוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי \nאפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף, וידיעת דבר זה \nמצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך\". הנה פירש כי ידיעת סבוב הגלגלים בכחו והנהגתו על \nידו הוא מצות עשה זו, ואם כן אין ראוי להתרשל שום אחד מישראל מהשגת מצוה זו על \n"},{"index":4,"he":"מתכונתה כל אחד ואחד כפי כחו. והנה תחלת הידיעה בכלל המציאיות האלה, ואחרי כן כפי \nגודל הדעת והידיעה כן יגדיל קיום מצוה זו: \n \nחלק ב פרק ב\nבזולת זה יש עוד מצות שאי אפשר לקיימן על תקונם אם לא בידיעת התורה והחכמה הנפלאה \nהזאת, והן, אהבת ה' ויראתו, שהם שתי מצות המצוות אלינו בתורה, אהבה דכתיב ואהבת את \nה' אלהיך. יראה דכתיב את ה' אלהיך תירא. ואם לא ידע גודל רוממות אלהותו והבדלו משאר \nהנמצאים ומציאות הנמצאים ממנו וכמה הן המעלות הנמצאות עד הגיע ההשגחה אל העולם השפל \nאיך יירא ממנו: \nוהנה העני חושב כי האלוה הוא זקן כאמרו (דניאל ז'), \"ועתיק יומין יתיב\", ויש בו \nשערות לבנות מרוב זקנותו כדכתיב שער רישיה כעמר נקי, והוא יושב על כסא נפלא של עץ \nמתנוצץ לכמה נצוצות כדכתיב כורסייא שביבין די נור, ומראהו כאש כדכתיב כי ה' אלהיך \nאש אוכלה וגו', וכיוצא בזה מן הדמיונות שהפתי חושב בדעתו עד שיגשים האלוה והוא נופל \n"},{"index":5,"he":"באחד מן הפחתים המאבדים האמונה ולא יוסיף יראתו אלא כפי דמיונו: \nאבל המשכיל החכם ידע אחדותו והיותו משולל מגדרי הגוף ולא יתייחסו אליו חלילה וחס, \nואפילו אחד ממשרתיו הקטנים לא יתיחסו אליהם ענינים אלו, כי הגלגל התשיעי אפיסת \nהגשם, וכן מזה יפלא וישתומם ויאמר וכי מי אני כגרגיר חרדל בתוך גלגל הירח, והוא \nכגרגיר חרדל בתוך הגלגל השני, וכן גלגל שני וכן מה שבתוכו בתוך גלגל שלישי, וכן \nכולם זה בתוך זה וכלם גרגיר חרדל בתוך שאר הרקיעים המתבארים בפרקי מעשה בראשית אשר \nלרבותינו ז\"ל, וכלם כגרגר חרדל בתוך אותם הרקיעים המתבארים בפרקי מרכבה אשר \nלרבותינו ז\"ל. ומשם יוסיף אומץ ביראתו וימציא עצמו שפל ואפל, ויאמר בלבו וכי מי אני \nלפני המשרתים האלה הגדולים אשר לבוראי, עד יפחד מרוממותו תכלית הפחד, ובזה יוסיף \nאהבה גדולה בנפשו וימות באחדותו. וגם נפשו לו לשלל בזכרו אומרו אהבתי אתכם אמר ה'. \nוהנה בזה ישלים מצות האהבה והיראה, ובלא זה לא יוכל להשלים עצמו במצות אלו. וכיוצא \n"},{"index":6,"he":"בהם פירשו בזהר פרשת בראשית (הקדמת הזהר ח\"א דף י\"א ע\"ב): \n \nחלק ג פרק א\nחלק שלישי: \nבאופן וזמן הלימוד: \nפרק א: \nבזמן הלמוד: \nראיתי ענין זה מתחלק אל שלשה חלקים: \nהאחד בהכנת עצמו להיותו ראוי ליכנס אל ההיכל הזה. והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא את \nידו, ללבוש את בגדי השרד לשרת בקדש יבא וילבש ח\"ו, אלא ראוי ראשונה להפשיט מעליו \nקליפת הגאוה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת, ויכוין לבו לשמים כדי שלא יכשל, ולא \nימנה חלקו מהכת החוטאת שספרנו בחלק א' בפרק ו': \nשנית, צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים \nמהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו: \nשלישית ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב\"ם \nביד החזקה: \nרביעית ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה \nואל יכשל, ולא יהיה מהכת הטועה שפירשנו בפרק ו': \n"},{"index":7,"he":"ואחר יטהר מחשבתו מהבלי הזמן ותענוגותיו כפי האפשר בזמננו זה, ואז ודאי יפתחו לו \nשערי חכמה. ואל יחשוב המעיין דברים אלו אליו דרך עצה ויפרע עצתנו, כי דברינו נכונים \nונכוחים ומיוסדים על אדני פז דברי רבותינו ז\"ל בכמה מקומות: \nהשני בהגעת הזמן. אין ספק שאין ראוי לאדם ליכנס בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר \nמחשבתו. ואל תשיבני מכמה שלמדו קודם לזמן זה כי לא כל הדעות שוות: \nעוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה, ואף אם יש \nשפירשו עד שיגיע האדם לשנת הארבעים אין דעתינו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתינו \nוהצליחו. ועם כל זה הכל לפי טהר הלב כדפירשנו וכפי טוב העצה הנכונה, ויש לזה רמז \nבזהר בכמה מקומות אמרם (זהר ח\"ב כט) עד לא תבשל בשולך וכו': \nהשלישי בזמן הראוי ללמוד. ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד, אמנם הזמנים היותר \nמוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך, או ביומא דשבתא דיומא גרים, וכן \n"},{"index":8,"he":"בערב שבת מחצות ואילך, ובימים טובים, ומה גם בעצרת כי זה נסיתי פעמים רבות ומצאתיו \nיום הצלחה דרך פלא, וביומי סוכות בסכה כי שם יש הצלחה גדולה. ושעות אלה הנזכרות הן \nמנוסות אצלי ודרך נסיון אני מדבר: \n \nחלק ג פרק ב\nבדרך הלימוד. צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף \nאל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן \nיטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה \nתליא אורייתא ודאי. והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה \nהאלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב\"ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא \nיתבייש. וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם \nהחרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה \nקליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין \n"},{"index":9,"he":"ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים \nהאדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק. עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות \nעל העון ובודאי מועיל נגד הקליפה: \nואל קצת הדברים מצאנו מבואר בפרשת נשא בריש האדרא זו לשונו, \"תניא, אמר רבי שמעון \nלחברייא עד מתי ניתיב בקיימא דסמכא חד דכתיב עת לעשות לה', יומין זעירין אינון \nומארי דחובא דחוק כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא \nלא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין \nורמחין, אזדרזו בתקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדיעותא בחיזו בידין ברגלין. \nאמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא למגזר מילין דקשוט, מילין דקדישי עליונים \nצייתין להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו: \nיתיב רבי שמעון ובכה ואמר, ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוו תמן אשתיקו, \n"},{"index":10,"he":"קם רבי אבא ואמר, אי ניחא קמיה דמר הא כתיב סוד ה' ליראיו, והא חברייא אלין דחילין \nדקוב\"ה, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו: \nתנא אתמנון חברייא קמי דרבי שמעון, ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יהודה, \nורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא, \nידין יהבו לרבי שמעון ואצבעין זקפו, עאלו בחקלא ביני אילני ויתבו: \nקם רבי שמעון וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו, אמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפי, שוו ידייהו \nונסיב לון. פתח ואמר, (דברים כ\"ז) \"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה\". פתח רבי שמעון \nואמר, (תהלים קי\"ט) \"עת לעשות לה' הפרו תורתך\", מאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך \nתורה דלעילא דאיהי מתבטלא, אי לא אתעביד בתיקונא דא ולעתיק יומין אתמר (דברים ל\"ג) \n\"אשריך ישראל מי כמוך\", וכתיב (שמות ט\"ו) \"מי כמכה באלים ה'\": \nקרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר, אנן כללא דכלא, עד \n"},{"index":11,"he":"כאן (נ\"א עד השתא) אתתקנו קיימין. אשתיקו שמעו חד קלא וארכובן נקשן דא לדא, מאי קלא \nקלא דכנופי עלאה דמתכנפי: \nחדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג') \"ה' שמעתי שמעך יראתי\", אמר, התם יאות הוא למהוי \nדחיל, אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא י\"ט) ואהבת לרעך כמוך (דברים ו') ואהבת \nאת ה' אלהיך, וכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'\", עכ\"ל: \nוהנה מתוך המאמר הזה מבואר כי צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק \nבשעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים לישב על גבי קרקע כשהיו \nמלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם, והכי מוכח בסודות הזקן ושעריו: \nוגם בזהר מצאתי קצת סמך לזה בפרשת אחרי מות דקאמר רבי שמעון וחברייא אזלו לגבי רבי \nפנחס, וזו לשונו, \"אזלו עד דמטו לבי רבי פנחס, נפק רבי פנחס ונשקיה אמר, זכינא \nלנשקא שכינתא זכאה חולקי, אתקין ליה תקלו דערסיה קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון \n"},{"index":12,"he":"אורייתא לא בעיא הכי, אעבר לון ויתבו\" עכ\"ל, ומתוכו קרוב אל הנאמר: \n \nחלק ג פרק ג\nממי ילמד. בזולת מה שקדם אלינו בענין התורה שאין ללמוד אותה אלא ממלאך ה' צבאות \nכדפירשו רבותינו ז\"ל (מו\"ק יז.), וגם אמרו שלא ילמוד אדם מן האמגושי (שבת עה.), עוד \nצריך צווי פרטי אל המתחילים בחכמה זו שלא ילמודו אלא ממי שנהג במדות הקודמות אלינו \nמריש ועד כען, לאפוקי כת הטועות או כת החוטאת שלא ילמד מהם, כי אני מבטיחו שלא ימצא \nבידם כלל, וקרוב הוא לבא אל הסכנה הרבה והיא סכנת האמונות הנשחתות, כאשר ראינו רבים \nטועים בדברים רבים, והיה סבת זה להם המשכם אחר הכתות הנזכר: \nגם ישתדל ללמוד ממי שנהג בדרכי יושר כפי האפשר כי בידו מסורים גנזי רבו, ואל ירדוף \nאחר המתגאים בידיעתם כי קולם יהמה כגלי הים ואין להם כדי רביעית, וזה נסיתי אני \nפעמים הרבה: \nוקרה גם ענין זה לקצת מחברים יחברו ספריהם בחידות ומליצות וחרוזים עד יבאו דבריהם \n"},{"index":13,"he":"ברב ענין, ולא נכניס ראשנו בזה ח\"ו, שאין ראוי להטיל מום בקדשים. אמנם הספרים שידבק \nבהם האדם להשגיח בהם, הם, חבורי הרשב\"י ע\"ה כמו הזהר והתקונים ורעיא מהימנא ושה\"ש \nוסבא וינוקא. ומהקודמים אליו, ספר יצירה, וספר הבהיר, ומדרש רות, ומדרש איכה מהזהר. \nומהמאוחרים, מדרש מגלת אסתר מהזהר. וגם ספר מעין החכמה, ופרקי מרכבה, ופרקי מעשה \nבראשית, וכיוצא, וקצת פקודין הנמצאים להרשב\"י ע\"ה. בהם ידבק האדם לאהבה ויצליח \nבחכמה זו, ובתנאי שיעמיק בהם בעיון נמרץ ואז ימצא מבואר רוב מה שנמצא בספרי המפרשים \nהאחרונים ולא יצטרך אליהם, ולא ח\"ו כונתנו לפסול אלא לבחור אל המעיין הדרך הקצרה עם \nהיותה ארוכה: \nוהנה אל המעיין בספרים אלה צריך שני דרכים, האחד, לשנן לשונו פעמים הרבה, ולציין לו \nציונים כדי שיזכור הבקיאות, ואל יעמיק ראשונה הרבה. והשני ילמוד במקום שני בעיון רב \nכפי כחו. נמצא אל המעיין שתי הלכות בקביעות, האחד בעיון בשעות הנזכרים בפרק א', \n"},{"index":14,"he":"השני בבקיאות כפי כחו, פעמים ירבה בזה פעמים ימעט בזה הכל לפי צורך השעה והשקט \nהשכל, ובזה בריא לו כי ילך לבטח דרכו וישיג הדרך הישרה. ואף אם יראה אל המעיין \nשאינו מבין, עם כל זה לא יפסיק גרסתם מפומיה, כי נאמן בעל מלאכתו להמציאו נסתר \nהחכמה, כי כאשר ירגיל איש את בנו כן הקב\"ה מזכה לעוסק בחכמה זו מעט מעט, ודבר זה \nנסיתיו פעמים אין מספר. ויש ראיה אל העצה הזו ממה שהעתקנו מהזהר בחלק א' בפרק חמישי \nבס\"ד: \nואם יסתפק לו ענין בחכמה הזאת ימתין כי במשך הימים יתגלה לו הענין, ועיקר שכר חכמה \nזאת היא המתנת הסודות שיתגלו לו בהמשך הזמן. וכן מוכח בכמה מקומות מהזהר שפעמים \nהרבה היה מתחדש להם דבר שנסתפק להם זמן הרבה, ומשל בפיהם על מלה דא רדיפנא כל \nיומאי, וכן מוכח בפרשת חיי שרה כי על זה נאמר יעשה למחכה לו כאשר נעתיק לקמן בחלק \nד' פרק ג'. ונוסף על זה פעמים הרבה כשימשכו הימים יתוסף לו הדעת בדרושים המוקדמים \n"},{"index":15,"he":"לו, וכיוצא נמצא בזהר ויקרה לעומדים בחכמה זו כי בהפכם בדרושים פעמים הרבה יוסיפו \nבהם דעת ותוספת בעקר, ועל כזה נאמר אין מדרש בלא חדוש (חגיגה ג. ירושלמי שם א' א'. \nבמ\"ר י\"ד י\"א): \n \nחלק ג פרק ד\nהדרך אשר בה יתנהג האדם ללמד חכמה זו לאחרים. צריך שלא ילמדה אלא לעובד ה' בנקיות \nובטהרה. והכי איתא בתקונים זו לשונו, \"ואלין דאינון באלין מדות צריך לגלאה לון רזין \nטמירין, אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא כאלו מגלה עריין באורייתא דבני שפחה בישא \nלילית אימא דרשיעיא ערבוביא בישא, מאן דמגלה לון רזין דאורייתא גרים לצדיק דאיהו \nיסוד דאתמר ביה סוד ה' ליראיו דאסתלק נביעו מיניה ומן שכינתא, הדא הוא דכתיב אזלו \nמים מני ים ונהר יחרב ויבש בההוא זמנא אינון צדיקייא לתתא עניין מכלא, עניין מרזין \nדאורייתא, עניין בגופא. וכל מאן דמגלה רזין לצדיקייא גרים לצדיק לאנהרא ברזין \nדאורייתא ולשכינתא דאו\"ר ר\"ז אקרי, ובההוא זימנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\", \n"},{"index":16,"he":"עכ\"ל לעניינינו: \nומה שיש בו לדקדק הוא, א', אמרו, אבל מאן דמגלה רזין לרשיעייא וכו', ואחר כך אמר \nמאן דמגלה לון גרים לצדיק, אמאי לא קאמר גלי עריין באורייתא כדקאמר לעילא או לימא \nלעילא גרים לצדיק, אמאי שני בין האי להאי: \nב' אמר, גרים דלישנא גרים לא דייק, דהוה ליה למימר עביד לצדיק דהכי איהו מאן דפגים \nלעילא: \nג' אמרו, בההוא זימנא אינון צדיקייא לתתא כל דרשה זו למה. ושאר דקדוקי הלשון יתבארו \nבפירושנו בס\"ד: \nוהכונה, כי הוא פירש ואלין דאנון באלין מדות, ירצה, שהם מארי מדות מלכים צדיקים \nחוזים נביאים מארי תורה גבורים חסידים נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל, דהכי פירש התם \nואמר כי אלו שהם מרכבה אל המדות ועוסקים במצות התלויים בהם ונשמתם אצולה מהם, צריך \nלגלאה לון וכו' ירצה וצריך חובה על האדם לגלות להם רזים טמירין. והנה להוכחת החיוב \nהזה המוטל על היודע ללמד אל הירא הכריח הדבר מהפכו, ואמר כי מן העון נלמד המצוה, \n"},{"index":17,"he":"ואמר אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא והכונה הוא שמגלה עריין בתורה, ירצה שהתורה הוא \nהת\"ת וזה שמשפיע סודות התורה ברשעים זהו ערו\"ה ע\"ר ו\"ה, שהרי על ידי הת\"ת שמשפיע \nבחצונים ח\"ו, מאחר שהרשע כל כחו הוא מהקליפות אם כן המשפיע בו משפיע בקליפות, וזה \nמשפיע רזים דאורייתא שהוא הת\"ת הרי מגלה עריין באורייתא: \nדבני שפחה וכו', הכונה להראות איך הרשע והקליפה הכל ענין אחד, כי אם הרשע הוא בן \nלילית שפחה בישא אם כן האם והבנים הכל ענין אחד, כי נשמת הרשע וכח רשעתו נמשך מאמו \nהשפחה, ולכן נמצא מלך מתייחד ומשפיע בשפחה בישא והיינו עריין באורייתא ממש, וזהו מה \nשפועל בידים ממש המגלה רזים לרשיעייא. אמנם בדרך גרמא פועל פעולה אחרת והוא הסתלקות \nהשפע מיסוד וכו', כי בהיות שהמלך משפיע בשפחה ח\"ו אינו מתיחד עם הגבירה ואם כן נמצא \nשמסתלק שפע הת\"ת מן היסוד, והוא בהיות שאינו פועל אלא להשפיע בחצונים משם נמשך בדרך \n"},{"index":18,"he":"גרמא שלא ישפיע בפנימיים ח\"ו לצדיק דאיהו יסוד, כל זה להורות כי סודות התורה הם \nביסוד. ולזה אמר שנקרא יסוד שפירושו יו\"ד של ברית, וסוד שהן רזים דאורייתא. וראיה \nלזה, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, הרי שברית וסוד הכל ענין אחד, וכל זה להכריח כי \nבהיות הסוד נשפע אל החצונים הוא מסתלק מן הפנימיים: \nדאסתלק נביעו מיניה, דהיינו שמסתלק מקור היסוד שהוא התפארת כדפירשנו, ואחר שאין \nהשפע ביסוד אינו נשפע במלכות וזהו שאמר, ומן שכינתא וראיה מן הכתוב הדא הוא דכתיב \nאזלו מים מני ים וגו', פירוש, מאחר שאמר כי סבת חסרון מים בים שהוא מלכות הוא מפני \nשהנהר שהוא יסוד חרב ויבש, אם כן משם ראיה שכל זמן שהנהר יבש אין מים בים, שאין לה \nקבלת שפע אלא מן היסוד, ולכך בהסתלק מן היסוד מסתלק גם מהשכינה: \nבההוא זימנא הנהו צדיקייא לתתא כו' הוקשה לו שהוא אמר כי בסבת המגלה סודות לרשיעייא \nנהר יחרב וכו' דמשמע שאין שפע כלל, וזה אינו מן הראוי אלא שלא יהיו סודות במלכות \n"},{"index":19,"he":"מפני שזה השפיע הסוד חוצה, אמנם שאר בחינות השפע למה לא יושפעו עד שאמר דאסתלק \nנביעו וכו' דמשמע שאין שפע כלל. לזה הכריח שכן אמת שאין שפע ונביעו כלל, וראיה מן \nהתחתונים שהם עניים אם בגופם אם ברזין דאורייתא, מורה על הסתלקות השפע מכל וכל ולכן \nהם עניים בגופם גם כן: \nואחר שפירש עון המגלה לרשעים, משם יושכל בהפך מעלת הצדיקים, כי גם את זה לעומת זה \nעשה האלהים וכל מאן דמגלי רזין לצדיקייא גרים לצדיק כו', מפני שעל ידי שהוא מגלה \nסוד לצדיק כן הוא משפיע ממקור עליון שהוא הת\"ת ביסוד, והיסוד מאיר אותם סודות \nבמלכות, וזהו שאמר, גרים לצדיק שהוא יסוד לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא יסוד השפע \nמהת\"ת הנקרא תורה אל השכינה ממש שכן דרכו. ואמר, גרים ולא מאיר ממש, מפני שמה שפועל \nהוא היות הצדיק מאיר בעצמו אל בחינת צדיק כמותו, אמנם לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא \nמן הת\"ת וגם לשכינתא זה גרמא בעלמא, כי מדה טובה מרובה ומתפשטת מעצמה: \n"},{"index":20,"he":"דאור רז אתקרי, הוקשה לו שהרי סוד הוא דוקא ביסוד כדמוכח לעיל, ואם כן איך הסודות \nהם נשפעים מן הת\"ת, לכן אמר שאור שהוא ודאי בת\"ת נקרא ר\"ז שעולה או\"ר כמו ר\"ז, אם \nכן גם כן יהיה סוד בת\"ת, אלא שבת\"ת הם בסוד אור שהם דקים וביסוד הם בבחינת סוד שהוא \nגלוי יותר, והיינו שעל ידו שנשפע מתגלה. והענין כי הבינה למעלה מת\"ת היינו אור, א' \nבינה על וא\"ו, משפיע בסוד רי\"ש, שהוא מלכות, ראשית לתחתונים. וביסוד הם ר\"ז, דהיינו \nיו\"ד מלכות על וא\"ו זעירא ונעשית זי\"ן ורי\"ש ראשית לתחתונים למעלה: \nוהנה להיות מעלת המגלה הסוד כל כך עליונה אם כן חויב לחזר על צדיק לגלות לו \nסודותיו, וזהו שאמר לעיל בריש המאמר צריך לגלאה לון רזין טמירין, לישנא דצריך לישנא \nדחובה איהו כנודע. והנה מתוך מאמר זה מתבאר עונש המגלה סודות למי שאינו הגון, וגם \nמעלת המגלה אותם לתלמיד הגון: \n \n"}]}
