{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-10","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"עוד יש הריסה קלה ראיתי לבארה כדי להתבונן ממנה כמה יש להזהר בעניני השר ההוא והוא \nענין החטא של משה ואהרן בהכותם בצור פעמים והם לא פשעו במעשה ההוא רק בעבור ישראל \nשהיו יכולים לטעות בו ולומר כי כל הכח על יד השליח שלא בהסכמת משלחו. (סא שהיו \nיכולים לטעות בו ולומר כי אין כח באמונה להעשות נס כזה על ידה) האמת לכן נענשו \nבביאת הארץ מדה כנגד מדה הם לא קדשו את הארץ להראות כי יש בה כח להעשות נס זה על \nידה וזהו שאמר הכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וכו' כלומר שלא נתנו אמונה בשמו \nלקדשו לעיני העם וכן אמר להם משה גם בי התאנף ה' בגללכם לא היה הכעס אלא בגללם אבל \nהם לא פשעו שהרי לא הודיעם השם הגדול שיעמוד שם על הצור כאשר הודיע בחורב שאמר הנני \nעומד לפניך שם על הצור בחורב ולכן הכו פעמים כנגד השם הגדול והשם הנכבד ועם כל זה \nנענשו בשביל שאר ישראל שהיו יכולין לטעות בענין וכמו שמפורש במשנה תורה: \n"},{"index":2,"he":"גם אחר סמך על חדוד חכמתו וטעה בשר ההוא. אמרו ז\"ל ראה מטטרון שהיה יושב וכותר \nכתרים לאותיות וזכותן של ישראל היה כותב אמר גמירי שלמעלה אין ישיבה וכו' עד ש\"מ \nשתי רשויות יש. הנה כי הציץ כל כך השר ההוא עד שהשיגו ברחמים וכענין שכתוב כי שמי \nבקרבו וכתיב ישראל אשר בך אתפאר. ונתהפך לישראל מדת הדין לרחמים והוא ענין שהיה \nכותב זכותן של ישראל כלומר שהסכים בשורת הדין על טובתם. והישיבה היא ההמתנה כלשון \nיושב תהלות ישראל שהוא ממתין לקבלם וכענין הוו מתונין בדין. והכתיבה היא הפסק דין \nוההסכמה והנה הוא מוחץ ורופא ומפני כי נכנס והציץ לפנים מן המחיצה הראויה לו להביט \nבשר ההוא עד שטעה בענינו נסתלק מן השר הש\"ה והיא המחייה שאמרו אפקוה למטטרון ומחיוה \nבשתין פולסי דנורא. ומנין שתין רמז לשש קצוות שכל אחד כלול מעשר וכאשר יתבאר במבוי \nהשביעיות ועקרם הש\"ה וקראום פולסי דנורא כלומר ניצוצי האש שהיא העטרה והיא אש גמור \n"},{"index":3,"he":"במחייה הזאת כי בהסתלקות השם הגדול נשאה הכל אש וכמו שנתבאר במבוי הטעם בדרש איש \nואשה ונענש במחייה הזאת שיצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים וכו' ומניעת התשובה \nהוא הקשה שבדינין: \nוהטעם שנמנע ממנו אולי בעבור שנתחזק בטעותו כל ימיו וכאשר אמרו כי נשרו ספרי מינות \nמחיקו על הדרך הזה שמעתי אך בגמרה במיטב התבוננתי ובלבי צפנתי: \nועוד יש הריסה במי שכופר בתורה שבעל פה בעבור כי יסוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם \nהפועלים תורה שבכתב התפארת ושבעל פה העטרה. וכאשר יתבאר במבוי שמות המדות. (סא \nוכאשר נתבונן במבוי הנבואה) וכמו שאין השגת התפארת כי אם בעטרה כן אין השגת תורה \nשבכתב אלא על ידי תורה שבעל פה. וכענין משנה תורה שנאמר בו הואיל משה באר את התורה \nהזאת. וכבר ידעת גם כן כי משנה תורה בשם הנכבד והוא שעשה למשה שליח בינו ובין ישראל \nכאשר מוכיחות כל הפרשיות למשכיל ושם באר משה כל (סא רוב) המצוות שנצטוו כבר וכל שכן \n"},{"index":4,"he":"שהתלמוד מבאר כל דקדוקי המצוות כולם וטעמיהם. ומכל אלה יתבונן המשכיל כי תורה שבכתב \nותורה שבעל פה ענין אחד וחבור אחד ולא יתכן זו זולתי זו ומהם יתבונן סודותיהם \nביחודן כי הכופר בתורה שבעל פה הוא המקצץ בנטיעות כי שמו בקרבו וזה מבואר: \nוהזכירו בבלעם שנדון בשכבת זרע כי נתעסק בכשפיו בזרע רותח ר\"ל תכף יציאתו ורוח טמאה \nשורה עליו על ידי כשפים וכענין שאמרו באחיזת עינים המעביר ז מיני זכור על עיניו \nואין צרך באור כי העובד לשדים או לכוכבים או למזלות או לשרים שהוא הורס ומבזה את \nקונו כי העטרה מקנאה בעובד לאלקים אחרים ובישראל יותר וכאשר נתבאר במבוי האדם: \nומשם נתבונן עוד כי לפי הצורה הנכבדת אשר היא באדם שאין לה חטא שיחטא בו האדם שלא \nיהרוס כי יטמא את צורתו הנכבדת בטמאת היצר הרע הנמשכת מהשמאל חוץ לבנין כי הצדיקים \nגמורים אפילו במיתתן אינם מטמאים שהרי לא נטמאו בזוהמתו של נחש: \nואחרי שהגעתי לזכור קצת מעשי החוטאים אשר הרסו אל ה' לראות. רואה אני להזכיר בכללם \n"},{"index":5,"he":"אשר קבלנו בחטא ירבעם. כבר ידעת כי עשה שני עגלים כנגד הקשה והרפה כי שתיהן נקראות \nשור וכאשר זכרנו במבוא שמות המדות. ועלה בדעתו לעשות ב' מלכויות אחת לחמש ראשונות \nשהוא הפחד ואחת לחמש אחרונות שהיא העטרה והם הקשה והרפה וחשב כי בענין זה תחלק \nמלכות בית דוד עכ\"פ כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע. והוא לא נתרעם היות המלכות \nכולו שלו אך שתחלק. ומפני שהיו כמה מישראל החכמים אשר ידעו כי מלכות בית דוד עתיד \nלהחלק נשבעו לו בסתם לפייס (סא לקיים) רצונו. ומפני שלא הוציאו מן השבועה ענין \nעבודה זרה טעו כמה מישראל אחר מעשיו הרעים כי הראה להם חותמות השבועה וחשבו כי הודו \nלו על כל מה שיעשה וזהו שאמרו ירבעם חטא והחטיא את הרבים: \nולרמוז פנימיות כוונתו הרעה בעגלים נתן האחד בדן כנגד הקשה (סא לרמוז לקשה) והאחר \nבבית אל נגד הרפה (סא לרמוז לרפה) הנקרא בית אל על שם שהוא ביתו של התפארת הנקראת \nאל. וכענין שנאמר בכל ביתי נאמן הוא כמו שנתבאר במבוא הנבואה. ועשאן של זהב שהוא \n"},{"index":6,"he":"אדום כי שניהם רמזו לדין כי מצפון זהב יאתה והוא השמאל והנה כוונתו להרוס בין חמש \nלחמש הפך בטבעות הארון יהיו הבדים וכו' כמו שנתבונן במבוא שמות השוים. אבל רצה \nשיסתלק השפע הרגיל לבוא מן הכתרים אל החמש האחרונות אשר עקרם הדו פרצופין הנקראים \nאב ואם כאשר זכרנו במבוא שמות נגדות הפועלים ובזה תסתלק הברכה הבאה מהש\"ה למלכות \nבית דוד: \nוזהו שאמרו ז\"ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל אביו ואמו שנאמר גוזל \nאביר ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט. ואין אביו אלא \nהב\"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. ויתבאר לך במבוא התפלות בסדר הברכות כי סדר הברכות \nהוא שיבוא השפע מן הכתרים אל הפועלים והוא מן העולם ועד העולם: \nודע כי בכל הספירות שייך קציצה והריסה או מעט או הרבה אך כי רוב הטועים במלכות הם \nטועים ואליו יגיעו כל הטעיות כאשר בארנו. ומפני כי המשפט לאלקים הוא הפגיעה בעונשים \n"},{"index":7,"he":"מפי עליון הוא בהסכמה עליונה. וכן כל הטובות מאתו הם ובהסכמתו כי טוב וישר הוא ואין \nעול במשפטו: \nומפני כי כל עניני הקצוצים וההריסות הם מיני מינות ועבודה זרה כאשר זכרנו הזכירו \nנפלאות באדם הראשון. יש מי שאמר מין היה. ויש מי שאמר מושך בערלתו היה ועל הדרך אשר \nזכרנו בחטאו. ואולי כי ירמוז בהריסות שזכרנו במתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי בלא \nיראה וכבר זכרנו במבוא הטעם כי מאת ה' היתה זאת לראש פנה וכל המואס בה (סא המושך \nבה) הוא המושך את הערלה שלא ייתן בת זוג לשבת. ואי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד \nוצריך לגלות העטרה במילה ופריעה. ויתבונן עוד במבוא האדם בצור המעור חטא משיכת \nהערלה הזאת: \nעוד הזכירו באלישע אחר כי מין היה שהרי אמרו כי נשרו ספרי מינות מחיקו. ובדור הפלגה \nאמרו כי שמו בראשו ע\"ז ונתנו חרב בידה: \nאמנם כבר זכרנו כי יש הורס מעט ויש הורס הרבה אך במעשה קל יוכל אדם להמיר בשר ההוא \n"},{"index":8,"he":"לכן יש לכל משכיל להזהר מלהתבונן בו יותר מדי לא בשום מעשה ולא בשום דבור ואפילו \nבמחשבה ולא בשום מלה הרומזת אליו ולא להסתכל בדבר הרומז בו. וכמו שזכרנו כי בענינים \nהאלה יעורר כח הגבורה לפגוע במי שאינו ראוי לו. ולכן נמנע כל חכם מלמסור דברים אלו \nאלא למי שלבו דואג בקרבו ולמי שהוא נבון שיוכל להבין דבר מתוך דבר כדי שלא יצטרך \nלהאריך בענין יותר מדאי כי השטן מקטרג בשעת הסכנה: \nועתה אעירך על מקצת דברים הרומזים אל השר ההוא ואיך נמנע מלהתבונן בם ואף על פי \nשנוכל לפרש במקצתם שהמניע הוא כדי להגדיל כח בימין על השמאל גם יתכן שההמנעה הוא \nשלא להתבונן בשמאל כי מתוך שיקדמהו יתבונן בו: \nהנה שני פשפשים היו במקדש ואותו שהיה בצפון הוא רמז לעטרה כאשר זכרנו במבוא הטעם. \nוהמפתח שבפשפש ההוא לא היה נפתח מבחוץ מהר אך היה יורד בו לאמת השחי טרם פתחנו \nוהטעם שלא נפתח מבחוץ מהר שלא יעורר השורה ברוח ההוא על הקרב אל שערו מהרה ויפגע בו \n"},{"index":9,"he":"אך יפתח מבפנים ובנחת כי כל כבודה בת מלך פנימה וכאילו נוטל רשות.עוד אמרו כל פינות \nשאתה פונה אינו אלא לימין. ואמרו בכוס של ברכה שהשמאל לא תסייע לימין. ואמרו למזוג \nהיין במי' והשביענו ה' שלא נתגרה עם האומות מפני כי בגלות הגבורה היא להם ופוגעת \nבסבת החטא. ואמרו אל יפתח אדם פיו לשטן ואל יעמוד במקום סכנה. ואולי כי גם מטעם זה \nאין מלין בלילה כי מל ולא פרע כאילו לא מל. והפריעה תבין במבוא האדם. וגם תורה שבעל \nפה לא נתנה להכתב להיותה בת מלך פנימה. ובמבוא שמות השוים זכרתי בזה טעם אחר. וכבר \nזכרתי למעלה כי הכל עולה בקנה אחד כי אין הדור ראוי לזכרו כלל. ראשונה כי יגדל \nגבורתו ויפגע בו אף כי זכרתי שם כי אמונה אומן.גם אמרו שאין נופלים על פניהם בלילה \nמפני שכח הירח בלילה ביותר. והעטרה נקראת לילה והתחנה מוחלטת בלילה כאשר יתבאר \nבמבוא התפלות ואין טוב לעורר הכח ההוא בעת ממשלתו ואין דנין בלילה ואמרו אם לא מצאו \n"},{"index":10,"he":"לו זכות פוטרין אותו עד למחר מטעם שיהיה רחמים בדינו. ואפילו בעת שנהגו ליפול על \nפניהם בתחנונים ביום נהגו לכסות את העינים שלא יעינו ויזונו בדבר שמתכוונים בו. \nואמרו אין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע פן יענש בתחנה. וכבר אמרו \nבאדם אחד חשוב שנפל על פניו ונענש: \nוכבר זכרנו למעלה כי המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כי המתפלל כאילו עומד \nלפני השכינה. וצריך שלא יזונו עיניו מן המקום ההוא. ואני חושב כי זה הוא למעלה \nמעשרה.ועוד זכרנו ענין המסתכל בקשת וענין הרואה ערותו ואלה וכיוצא בהם כולם מורים \nלמה שאמרנו באזהרת ההתבוננות כי בזמן שאין הדור ראוי אין טוב לעורר כח הגבורה כי \nאין המושל מושל בביתו ממש: \nעוד אמרו כי זמן ציצית אינו בלילה בעבור שכתוב בו וראיתם אותו (במדבר טו) וחוזר אל \nהפתיל תכלת הרומז אל העטרה ובראיה אולי יבא להתבונן במה שרמוז בו ויהרוס. ואולי כי \nבעבור שיכולים לבוא בו לידי הריסה דרשו ז\"ל לבבכם זו המינות עיניכם זו הזנות \n"},{"index":11,"he":"והמינות והזנות בענין ההריסה ענין אחד כי הם ההשחתה שאמרו בה בכל מקום שנאמר השחתה \nאינו אלא דבר ערוה וע\"ז וכמו שיתבאר במבוא האדם. או נאמר כי הזנות שהזכירו היא \nהמינות עצמה אלא שתפסו להם מלות שונות בשתים רעות כי הזונה מתחת אלקיו יקרא מין \nויתבונן זה במבוא האדם. אמנם מפני כי ענין הציצית הוא רמז לענין היחוד אמרו שאם כבר \nנתעטף בו שאין צריך להסירו כי היחוד (הגהה, היחוד רמז לכל הספירות אדוקות יחד \nבאדיקות חזק) יפה תמיד מן הפגיעה אבל להתעטף בו לכתחלה לא. או מהטעם שבארנו. או \nשהוא משום לא תחסום שור בדישו ואפילו לא יעיין בפתיל והטעם השני מספיק. ומה שאמרו \nבתפילין כי לילה לאו זמן תפילין הוא הלכה אמנם מפני כי נרמז בהם ענין היחוד וכמו \nשיתבאר במבוא האדם אמרו בהן הלכה ואין מורין כן. והוא כדרך שזכרנו בציצית שאין צריך \nלפושטן אם נתעטף כבר. וכענין זה אמרו בקרבן שאינו קרב אלא ביום מטע' לא תחסום שור \n"},{"index":12,"he":"בדישו. אבל אמרו אברים ופרדים שלא נתעכלו מבעוד יום מתעסקים (סא מתהפך) בהם כל \nהלילה. ואמרו בדיני ממונות שאע\"פ שאין דנין אותן בלילה גומרין אותן בלילה: \nואולי כי ענין הציצית הוא רמז למה שזכרנו בשמות המדות שהב\"ה מתעטף בטליתו. ואמרו \nז\"ל שהב\"ה נתעטף כשליח צבור ולמד למשה י\"ג מדות. ונראה כי היא מדה השלישית שכל \nהמדות כלולות בה כאשר יתבאר במבוא י\"ג מדות ונתעטף בש\"ה שהיא טליתו. ובטלית שיש בו \nד' כנפות כנגד ד' רגלי המרכבה. וארבע ציציות כנגד בני האבות עם השלום ועם הברית. \nורמז בד' חוטין הנכפלים לח' שהאבות כלולים בבנים והברית (סא עם כלם) וכדי לרמוז \nהברית יפה ושהוא כלול בכל צוה בפתיל תכלת בכל כנף ובכל ציצית כי מראה התכלת דומה \nלתכלית הכל. וכענין שאמרו התכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. ומפני שהברית \nדומה כלולה בכל כמו שזכרנו צוה הכתוב ואמר והיה לכם לציצית (במדבר טו) כלומר היותו \n"},{"index":13,"he":"באחדות הבנין. ואמר וראיתם אותו (שם) כדרך יום שמיני ועצרת ואתרוג אשר יתבאר למטה \nבמבוי השמיניות. ואמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם (שם) כדרך ה' זכרנו (תהילים \nקטו) וכדרך והארץ אזכור (ויקרא כו) כי מלת כל רומזת לעטרה וכבר אמרו כי צריך להתיז \nז' של תזכרו. והזכירה היא כעשיית כל המצוות שאם לא כן אין הזכירה שלמה אך מוט \nתתמוטט הארץ ועל כן הזהיר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ודרשו בו המינות \nוהזנות כאשר זכרנו: \nומפני כי עוררתיך כי יש להשמר מפני השר ההוא מלהתבונן בו כאשר זכרנו אצטרך לעומת זה \nלעוררך כי אין לך מקום שיהיה רמוז בו הבנין כולו שהוא השבע בכלל שלא יהיה רמוז סמוך \nלו העטרה בפרט בפני עצמו אע\"פ שנרמזה עם הכלל שהם שבע שהרי אין שבע אלא עמה: \nוהרמז בכל מקום מפני כי לקיומו של עולם נתנה לראש פנה להשגיח ולהנהיג העולם השפל \nע\"י השב' שהוא בת זוגו כאשר בארנו במבוא הטעם וכמו שנרמז בפרשת בראשית שהזכיר בה כי \n"},{"index":14,"he":"בששת ימים ברא העולם וביום השביעי שבת וינפש השם ית' מכל מלאכתו. ויתבאר במבוא \nהשביעיות כי הז' ימים רומזים לכל הבנין והנה העטרה בכללן ותכף לזה יחד מאמר מיוחד \nלעטרה בענין הבריאה. וכמו שדרשו ז\"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו בו בה' \nבראם. ובארנו במבוא השמות כי אותה הה' היא רמז לעטרה לרמוז כי יד ה' עשתה כל זאת. \nואולי כי על כן אותה הה' קטנה כי היא המאור הקטן וכאשר זכרנו במבוא הטעם. ולמטה \nאזכור מה שהבינותי עוד מקטנותה: \nומטעם סמיכות זה שכתבנו נתבונן קצת ענין המנורה והשלחן צוה השם מנורה בז' נרות כנגד \nהבנין המאיר לארץ. והנה הנר שהוא כנגד העטרה בכללם ונקרא נר המערבי על שם שהשכינה \nבמערב. וכאשר מובן במבוא הסדר בציור וכאשר יתבאר ענינו במבוא העולם. וצוה לעשות \nהשלחן הרומז לעטרה כנגד המנורה. והמנורה בדרום ושלחן בצפון. דרום רמז לתפארת וצפון \nרמז לעטרה (סא המנורה רמז לתפארת שהוא עקר הבנין ונקרא דרום. והשלחן רמז לעטרת \nהנקרא צפון): \n \nפרק עשירי \n"}]}
