{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-12","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":12,"title":"קטע 12","hebrewTitle":"קטע 12","segments":[{"index":1,"he":"אמנם כבר אמר שלא קבלו עליהם אלא כמי שאינו מצווה ועושה: \nומפני שהש\"ת הוא יסוד נשמתן של ישראל ונשתלשלה ממנו דרך אמת ואמונה שהם הפועלים \nכאשר זכרתי כבר לכן נקראים ישראל בנים למקום כמו שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם (דברים \nיד) כי הם זרע השלום שהוא יסוד אשר זרעו בביתו שהוא העטרה הנקרא בית והנה היסוד \nאביהם. והעטרה היא המינקת והשפחה המגדלת אותם. ומפני שהיא נקראת ישראל נקראו בניה \nעל שמה. וכמו שארז\"ל חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל: \nוהנה ישראל נולדו בבית השם והם הדבקים בו וזהו הטעם לבחור בישראל להיותם סגולתו \nלחלקו מכל עם כענין שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב) וכתיב כי יעקב \nבחר לו יה ישראל לסגולתו (תהילים לה) ולכן נקראת העטרה אלקי ישראל: \nובהיות ישראל בני השם וחלקו ראוי שינחילם אביהם אוצרות ביתו התורה והמצוות אשר הם \nרמז לעטרה שהיא הבית הכלולה מל\"ב נתיבות חכמה שנאמרו למשה כמו שכתבתי בשמות והוא \n"},{"index":2,"he":"שנאמר מורשה קהלת יעקב (דברים לג) וכתיב עוד להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי \nח) והאוצרות שלהם הם התורה והמצוות: \nאבל שאר האומות מסר להם השם ית' תחת השרים השם שכלים נפרדים והמשילם עליהם ומנה שר \nלכל אומה ואומה להמליץ עליהם טוב ולשמרם על ידי כוכבים ומזלות. והשרים האלה הם \nהנקראים אלקי העמים אשר חלק להם כאשר זכרתי בנבואה. ומן השרי האלה נשתלשלה נשמתן של \nאומות. ומפני היות העטרה הכלולה בכל למעלה מכל השרים האלה ועל כל העמים כי ממנה הכל \nוהיא עשתה הכל לכן נקראת אלקי האלקים ואדני האדנים (דברים י) האלקים הם השרים. \nוהאדנים הם כוכבים ומזלות: \nודע כי כמו שבחר השם ית' בישראל מכל האומות כן בחר בארץ ישראל מכל הארצות. ובחר לו \nמקום מיוחד להיות לו שם בית לשמו ורמז בשמו לעטרה הנקראת שכינה ותשרה היא בו והיא \nבית הבחירה אשר בנינו וכליו תכונות רוחניות והוא מקום ראוי לעבוד כי משם יעלו \n"},{"index":3,"he":"הקרבנות והתפלות. וכן נבחר עוד בבית מקום מיושב אל הארון שהוא באמצע הישוב והוא \nכנגד קו האמצעי ומפני ששם הוא עקר הכבוד נקרא המקום ההוא תלפיות ודרשו ז\"ל בו תל \nשהכל פונים בו ואפילו יושבי חוצה לארץ כמו שנאמר בדניאל וכוין פתיחן לה בעליתה נגד \nירושלם (דניאל ו) ואמר הכתוב והתפלל אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה (מלכים ח) אבל שאר \nארצות אע\"פ שהכל שלו ית' נתן להם שוערים והם השרים והכוכבים והמזלות להנהיגם: \nומפני בחירת הארץ נקראת העטרה אלקי הארץ. אלקי ירושלם. אל בית אל. וכן יקראו המקום \nתחתון אל בית אל. וכן אמר ציון קדוש ישראל (ישעיה ס) והכל רמז כי בחר ה' בציון אוה \nלמושב לו (תהילים קלה) אבל השרים נקראים אלקי נכר הארץ (דברים לא) מפני שנכרים הם \nכי אינם תחת ממשלתם אך השם דורש אותם. וכדרך שהעטרה מפרנסת השרים הנחלקים לארצות \nהיות להם כח לשמור את ארצם זאת אמותיהם כן כל הארצות שותות מתמצית ארץ ישראל כי שם \n"},{"index":4,"he":"צוה ה' את הברכה חיים עד העולם והשרים האלה הם הנקראים בית עבדים כי הם עבדי העטרה. \nומפני שהאמות נולדו בבית עבדים הרי הם בני הפלגשים ואין ראוי להם לירש האוצרות \nשזכרתי כמו בני הגבירה ולא נאה להם להתגדל ולהשתמש בעטרת זהב המלך ובאוצרותיו: \nומכאן יתבונן כי השלמות הגדול הוא בהיות כל ישראל בארצם סמוכים על שולחן אביהם ואמם \nובביתם ויקיימו שם כל התורה כולה והמצוות בשלמות ויהיה להם בית המקדש ואז הם ראויים \nשתשרה שכינה בתתתונים: \nויתבונן עוד מכאן מה שארז\"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק כי שם ממשלת \nהשרים הנקראים אלקים אחרים וטעם האסור לצאת ממה לשאר הארצות כי מוציאים את עצמם \nמרשות היחיד לרשות הרבים שאוירה טמא ומטמא באהל ולכן גזרו טמאה על ארץ העמים ועל \nהאויר: \nואם השכלת אז ידעת כי ישראל והתורה והמצוות וארץ ישראל ובית המקדש כולם צריכין \nלענין השלמות ולא יחסר אחד מהן בזמן השלמות שהוא לימות המשיח והכל דבוק אחד. ודע כי \n"},{"index":5,"he":"אע\"פ שאין קיום המצוות על הנכון רק בארץ נוהגות גם בחוצה לארץ ומטעם שאמרו רז\"ל הוו \nמצויינים במצוות עשו ציצית כשתחזרו שלא יהיו לכם חדשים והכוונה לומר כי בזכות שדבקו \nבהם בחוצה לארץ ומכירים בהם כי השם יתברך אדון על הכל והשגחתו וממשלתו בכל מקום \nובכל זמן יזכו לשוב שם ונקיים הכל בארץ כי אם ח\"ו לא יהיו מצויינים בהם יהיו כגויי \nהארצות ויהיו עליהם חדשים בחזרתם לארץ ויצטרכו לקבלם פעם שנית ואולי לא יזכו בהם \nוהדין נותן כי בן מלך הנכנס לבית עבדו ועזר הוא לעבד למרוד במלכות אדרבה מרידה זו \nאין לה קצבה ויתרה היא על מרידת העבד כפלים. לכן אם ח\"ו ילכו ישראל ויוציאו עצמם \nמבית השם ויכנסו בבית עבדים ויעבדו אלקים אחרים אשר עבודתם ע\"ז ויטמאו את עצמם ואת \nהבית אשר נולדו בו כי בזה תהיה המינקת נרדית בסלוק השפע אשר הוא חלול השם ותהיה מ\"ה \nפוגעת בהם וכן אם זה העושה הוא יחיד יהיה נדחף ונכרת מן הבית ההוא: \n"},{"index":6,"he":"וזהו טעם שהעטרה מקנאה בעובדי ע\"ז כאיש המקנא באשתו המזנה תחתיו כי לא נמצא קנאה רק \nבע\"ז ולא בשום חטא כל כך כמו בע\"ז. והנביאים המשילו את ישראל בעובדם ע\"ז לאשה זונה. \nודרשו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו) הם המינות והזנות כאשר זכרתי \nבהריסה. וכן אם ילך הבן ויגלה עריות מות יומת בחרון אף ומפני שנשתלשל מהזוג הנכבד \nהטהור והקדוש וכאשר יוציאו את זרעם שלא בדרך שאר או באשת איש או באשה שאינה מזרע \nישראל יבלבלו (סא ילכלכו) המעינות אשר הם מים טהורים ויקלקלום ובאשת איש יטמא הזוג \nשנזדווג בדמות עליון. ועוד מכריחין את האיקונין (הגהה, פי' שור הבר ובת זוגו) \nלהשתתף עמהם להיות עולם כמנהגו נוהג ואף כי בנותנים זרעם לבני הפילגשים שמוציאים \nהקדש לחול. וארז\"ל על בלעם הרשע שאמר אלקיהם של אלו שונא זמה הוא כי בכל אלה היא \nההשחתה דמיון ע\"ז כאשר זכרתי בהריסה. כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה \n"},{"index":7,"he":"וע\"ז ועל כל אלה נאמר המכעיסים אותי על פני (ישעיהו סה) כ\"ש שיקנא השם ויפקוד עון \nהבן אם יעבוד ע\"ז ויגלה עריות בארץ הנבחרת אשר שם ביתו כמו שכתוב הגם לכבוש את \nהמלכה עמי בבית (אסתר ז) וזהו שאמרו ארץ ישראל אינה כשאר ארצות כי לא תסבול ע\"ז \nוגלוי עריות כי תקיא ממנה כל עושה אלה מפני היותה קדושה וטהורה והשכינה שורה בה: \nאבל אותם האמות העובדים ע\"ז בעבדה בארצם ועושים גלוי עריות לא תקיא אותם מפני היותה \nטמאה מצד השרים וסובלת הטמאה. אבל אם יעשו כן בארץ ישראל תקיא אותם כאשר קאה את \nהעמים במלאת סאתם: \nוכאשר יתבונן מה שבארתי תשכיל מדברי כי ראוי לבן לעבוד את אביו ואת אמו ונכון \nבעבודתו אליהם. אמנם אין שלמות העבודה כי אם בארץ ובבית הבחירה אשר הוא מכוון כנגד \nארץ החיים אשר שם תולדתו. וכאשר הבן יקריב בחוץ או יכוין באחת מן העבודות בחוץ \nעבודתו פסולה ומפגל הקרבנות. וכאשר יראו אותם האומות עע\"ז והיצר הרע והשטן במקצת \n"},{"index":8,"he":"העבודות הנעשות בחוץ כענין שעיר המשתלח ופרה אדומה הנשרפת בחוץ וכיוצא בהן מונין \nאותנו לאמר כי אנו מקריבים בחוץ ועובדים ע\"ז כמותם ולא ידעו כי הכונה להעביר רוח \nהטמאה שלא יקטרג עלינו מן החיצונים והם מקבלים חלקם בחוץ מאת השם יתברך ואין \nכוונתנו אליהם אך כונתנו לשם הנכבד והוא המחלק להם למלאת את פיהם לדבר טוב על בניו. \nאבל בשאר הקרבנות שמעשיהם בפנים והם לא יהיו מונים אותנו כמו שעשו כי זאת העבודה \nהשלמה מפני שהכונה כולה בבית השם מקום קדושה וטהרה ותן לבך בענין הבחירה כי הוא \nענין עמוק מאד ושרשה גדול: \nוהבן כי העטרה נקראת ישראל והיא כלולה בתורה ובמצוות וכן נקראת ארץ ישראל. והתפארת \nדורש אותה והיא ציון וירושלם ובית המקדש. וכמו שדרשו על הפסוק בקרבך קדוש ולא אבוא \nבעיר (הושע יא) נשבע הקב\"ה שלא אבא בירושלם של מעלה עד שאבוא בירושלם של מטה והיא \nהמזבח העליון. ואמרו כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח וכאשר נזכיר עוד \n"},{"index":9,"he":"במרכבה. וכן נקרא בית אל שהיא בית התפארת הנקרא אל והיא אבן שתייה שממנה הושתת \nהעולם וארץ ישראל וירושלם ובית המקדש והמזבח של מטה כנגד של מעלה והוא באמצע העולם \nכנגד הקו האמצעי המשפיע עליהם. והארץ העליונה היא בגן עדן והיא תקיא עובדי ע\"ז וכל \nהחוטאים: \nולכן נקרא העון חטא מלשון אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) ובעבודת הבנים קוראה בשלום \nאת המגדלת ונמשך עליה חוט של חסד. ובסרחונם יעזוב השם את הארץ ונרדית המינקת עם \nהבנים ואין השם עומד עמם ואין דורש אותם ויבוא הנחש ויטיל זוהמא בחוה ויטמאנה וזהו \nטעם חורבן הבית והארץ ובית המקדש וירושלם והריסתן וגלות ישראל בין האמות והם עבדים \nהמקבלים כח מן הזוהמה ההיא על זאת תרגז הארץ (עמוס ח) תחת עבד כי ימלוך ותחת שפחה \nכי תירש גבירתה וזהו ענין שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכאילו מלך מן הארץ נשלך מן \nמלכותו כענין שנאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב) כלומר התפארת השליך ארץ \n"},{"index":10,"he":"וכאילו שניהם נשלכו. ועל זה אמר יהושע בתפלתו ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז) כלומר \nאם תכלם מי יעורר להעביר הזוהמא וליחד הדברים: \nאבל בזמן השלמות בהיות כל ישראל בארץ ויקיימו שם המצוות והתורה כולה ויהיה להם מקדש \nומשיח שיהיה מלא חכמה ובינה וגבורה והיה השלום בארץ והצדיק נושע אז יתקיים כתוב \nביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד) כאשר יתבאר למטה ועל הזמן ההוא נאמר \nועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעיהו ס) ולא תקיא עוד אותם כי ימחה את זכר עמלק \nויתבטל היצר הרע והשם שלם והכסא שלם וכמו שזכרתי הטעם. ונתבאר הנה כי ישראל עקר \nהעולם וקיומו: \nאמנם יש להתבונן למה אמר הכתוב ה' אחד ושמו אחד כי היה לו לומר ה' ושמו אחד. והענין \nכי בעוד העולם הזה קיים עולם ועד לא ימוטו מלהנהיגו ברחמים ובדין כטבעו של עולם. \nאמנם בזמן השלמות יתקרבו הכחות והברכות מצויות בעולם ככוונת תחילת הבריאה כאשר \nבארתי בטעם ומפני היחוד השלם שיהיה בזמן ההוא נאמר בו ה' אחד ושמו אחד כי הפועלים \n"},{"index":11,"he":"עודם פועלים אבל בהפסד הזמן והעולם באלף השביעי שאותו אלף הוא יום שכולו שבת \nוהפועלים בטלים ממלאכתם אז ה' אחד ושמו אחד ויהיו משתמשים בכתר אחד. אמנם בסוף כל \nהדורות היובל יהיה נוהג בעולם ויתעלה הכל לחיותו כאשר יתבאר בסדר המנין: \nואחר שבארתי שאדם נברא בדמות עליון כמ\"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ראיתי לדבר בענין \nתפילין והנחתן ובמקצת תקונן וממנה יתבאר מה שארז\"ל שהב\"ה מניח תפילין וכן מה שאמר \nשהב\"ה מתפלל: \nודע כי הש\"ה מפני כי באצילותה נרשמו בה ל\"ב נתיבות חכמה הכוללות כל ענין כמו שבארתי \nבשמות כי הראשונה שהיא רחמים גמורים ואין בה תערובת דין אין להרהר בענינה. אמנם \nהתחלת העניין הוא בש\"ה לפיכך נקראת ראשית כי היא ראשית הראשים וכן בכור כי היא בכור \nלכל הכחות. והש\"ה היא יוצר בראשית ונקראת בינה להתבונן כי הוא המלך עליון אשר ברא \nוחדש הכל יש מאין בלי טבע ומנהג אך ביכולת ובחפץ ובכחו ממשיך לפועלים לשנות עתים \n"},{"index":12,"he":"ולהחליף זמנים כי הוא כח הכחות לכן נקרא אלקים כח שלהם והגדולה שהוא החסד היא \nהאהבה. והגבורה שהוא הפחד נקרא יראה. ומפני כי בארבע מדות האלה נכללו כל הענינים \nהנמשכים בעולם ע\"י הפועלים כי המלך עליון פועל בעולם העליון בכח שלפניו (סא כי המלך \nבעולם העליון פועל בחכמה שלפניו) על ידי מדותיו הנכללים בימין ושמאל באתה הקבלה \nבסיני לכתוב כנגדם ד' פרשיות ולהניחם בד' בתים: \nהראשונה קדש לי כל בכור (שמות יג) כנגד הש\"ה הנקראת בכור. שניה והיה כי יביאך (שם) \nהמספרת ביציאת מצרים הנעשת בלי טבע ומערכת המזלות והיא כנגד הבינה שהוא הגואל הגדול \nאשר הסמיך גאולה הרומזת לעטרה לתפלה הרומז לתפארת וגאלם ממצרים בשנוי טבע במסות \nובנפלאות שעשה ע\"י משה רבינו ע\"ה והפך אז סדר המערכת כי בניסן שיצאו היה עולה מזל \nטלה והוא מזלו של מצרים לפי דעתם והיה עולה (סא עומד) בכחו ובממשלתו ולא הועילם. \nשלישית שמע ישראל והיא פרשת היחוד והוא כנגד החסד הנקרא אהבה וכתיב בפרשה ואהבת את \n"},{"index":13,"he":"ה'. רביעית והיה אם שמע כנגד היראה וכתיב ביה וחרה אף ה'. וכנגד התפארת הנקרא הב\"ה \nמקבל מארבע מדות האלה והוא המניחם: \nוכנגד זה האדם התחתון הנברא בדמות עליון מניח ד' פרשיות אלו על ראשו הנרמזות אליהם \nוהוא מניח אותם באמצע הראש נגד המוח ששם משכנות המחשבה והוא עקר מוחו של אדם. ומכאן \nיובן כי הב\"ה שהוא התפארת מניח תפילין על הראש כי כבר ידעת כי התפארת הוא עקר האדם \nהעליון ועקר האדם הוא הראש: \nוהרצועות המקיפות את הראש רמז כי התפארת הוא עקר הראש והוא עקר הכל ומקיף את הכל או \nשהוא רמז לקביעות השפע הבא מן הד' (סאמ ר\"ל מן הד' ספירות שנרמזות בהם הד' פרשיות) \nאל הראש להמשיך אל כל הבנין עד העטרה הנרמזת בקשר של תפילין העשוי כמו ד' לרמוז \nאליה כי העטרה נקראת דלת כי הוא שער לה'. וי\"א כי העטרה נקראת דלת מפני שהיא דלה \nשהיא צריכה לקבל מן הצדקה הרומזת לת\"ת ואינה נזונת רק משל בעלה ובו תשוקתה. ומפני \n"},{"index":14,"he":"שהקשר רומז לעטרה דרשו רז\"ל בפסוק וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות לד) הראה לו \nקשר של תפילין. והע' נקראת אחוריים היא אשר הראה השם ית' למשה בבקשו הראני נא את \nכבודך (שם) ודרשו ז\"ל ותמונת ה' יביט (במדבר יב) זה מראה אחוריים. ותמונת ה' זה \nהעטרה: \nהנה שד' פרשיות על הראש שהוא מקום הזכרון כנגד צורת זכר והקשר שהוא כנגד המוח אחרי \nהראש הוא להיות משמר לזכירה. והנה הזכירה והשמירה מקיפין הכל וש' של ד' ראשים מימין \nהקורא. ושל ג' ראשים משמאל הקורא והם ז' ראשים כנגד הבנים אשר הם ד' ימיניים וג' \nשמאליים הימניים התנ\"י. והשמאליים פה\"ע. ואמרו בימין הקורא ושמאל הקורא מפני שכוונת \nהמצוות היות האדם מעוטף בה ולחשוב כאילו עומד לפני קונו ושמאלו כנגד ימינו וימינו \nכנגד שמאלו והוא מה שאמר שלא יסיח דעתו מהם. והרצועות היורדות מן הקשר ולמטה מכאן \nומכאן רמז להמשכה הבא מן הראש. וראיתי מי שכתב שירמזו הרצועות לנצחים. הנה ענין \n"},{"index":15,"he":"תפילין של ראש: \nאבל תפלת יד והנחתה הוא כנגד העטרה לרמוז כי שם מתיחד הכל והיא כלולה מן הכל. ובאתה \nהקבלה להיות הד' פרשיות בבית אחת ולכן נקראת כלה כי היא כלולה מל\"ב נתיבות חכמה. \nומפני שהיא כלולה מל\"ב נתיבות חכמה נקראת כמו כן חכמה ולהורות על היחוד. וכשהיא \nפועלת על ידי כולם אין בתפילין האלה רק בית אחד ורצועה אחת כי מידה הכל וכלולה בכל \nוהיא כלל הכל כי אין בפרט אלא מה שבכלל ואין בכלל אלא מה שבפרט: \nוענין הנחת תפילין על היד כנגד הלב הכל רמז לעטרה הנקראת יד ולב. והקשר הדומה לי' \nרמז אליה כי היא רמוזה בי' כמו הש\"ה ועל זה אמר נעוץ סופו בתחלתו ועל ענין תפילין \nשל יד אמר הכתוב והיו לאות על ידכה (שמות יג) האות רמז ליסוד והיד לעטרה הנרמזת \nבה'. ודרשו במלת ידכה יד כהה לרמוז על השמאל כי גם העטרה נקראת שמאל. וכלל הנחת \nתפילין של יד להיות שלום בארץ והיא האות על היד אך שנרמזו הענינים בתיקנן ממה \n"},{"index":16,"he":"שזכרתי (סא אך שברמז הענינים מה שזכרתי בתקונם): \nאמרו ז\"ל רצועות שחורות הלכה למשה מסיני זה בא לרמוז לתעלום העניין. ומפני שבתפילין \nשל ראש ושל יד ענין אחד כי גם בשל יד נכללים כל הפרטים שבראש כמו שזכרתי לכן ארז\"ל \nבמסקנא כי תפלת של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד. אמנם מי שיניח \nשתיהן יחלוץ של ראש קודם ואין חשש קצוץ כי עדיין האות על היד וחבור שלם. כך אמרו \nבעוד שהטוטפות בין עיניך צריך שיהיו שתים הנה מבואר מה שדרשו רז\"ל שהקב\"ה מניח \nתפלין על הראש ועל היד מן הכתוב שאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו (ישעיה סב) כי \nהימין הוא התפארת והוא הראש ולכן אמר בימינו אלו תפלין של ראש. וזרוע עוזו היא \nהעטרה הנקראת זרוע והיא העוז והיא יד השמאל ולכן אמר ובזרוע עוזו אילו תפילין של \nיד: \nוכן קדושת תפילין של ראש גדולה משל יד כמעלת הימין על השמאל ולא יעשו משל ראש של יד \nאבל משל יד יעשו של ראש כי מעלין בקדש ולא מורידין. ומי שרוצה להניח תפילין שניהם \n"},{"index":17,"he":"לא יניח של ראש קדם מפני שצריך לרמוז לעטרה שנתנה לראש פנה אבל יניח של יד תחלה כי \nעקר היחוד כי היא כוללת את הכל ושם מתיחדת הכל: \nומפני שכח העטרה מיוחד ללילה ונקראת לילה וכמו שאמר את המאור הקטון לממשלת הלילה \nואין חוט של חסד משוך כל כך לכן אין להניח תפילין בלילה כי אין לבטל מנהגו של עולם \nמפעולתו. וכן מי שאמר שבת לאו זמן תפילין הוא וכן היא הלכה מפני כי השבת הוא רמז כי \nאשה לה' והיא במנוחה לחי העולמים. והכלל כי היסוד הוא האות וכנסת ישראל היא בת זוג \nלשבת ובה נפש יתירה. ואין מצות תפילין דומה למצות ציצית שמעטפין בה אף בשבת מפני כי \nהציצית הוא רמז לעטרה שהיא כלולה בכל וכענין אשר זכרנו בהריסה ודומה לענין השבת: \nאבל התפילין אינו רק המשכת האות על היד והשבת היא עצמה אות לכן אין ענין התפילין \nדומה לענין מילה שדוחה שבת מפני שני ענינים. האחת שהתפילין הם חוץ מן הגוף ולעתים \nאפילו בחול שהוא מצוה להניחם אינו חייב ופטור אדם מלהניחם כמו חולה ומי שאינו בקי \n"},{"index":18,"he":"בהם. והשני שאינם באים לרמוז אלא לחבור ולהמשכה כמו שאמרתי ואין צרך מזה בשבת. כי \nשם זכור ושמור בחבור והוא האות עצמו אבל ענין המילה שהיא בגוף האדם ורומזת להשלים \nבו דמות עליון ולסמוך הזכור לשמור כאשר זכרתי למעלה בתחלת השער נכון הוא לדחות את \nהשבת בעבורה. וכאשר יחול יום שמיני בשבת ולא ימול מחלל הוא את השבת ונכרת מן השבת. \nוכאשר ימול בו ביום הרי הוא מקיים את השבת ומשלים את הבנין בגופו וכולל את עצמו כמו \nשבארתי: \nומכאן יובן למשכיל למה כתוב בשבת כי אות היא ביני וביניכם (שמות לא) כי אין ראוי \nלשמור את השבת רק ישראל והם הראויים ליום שכולו שבת ולא יכרתו ממנו. ואפילו ג' ששבת \nביום מן הימים טובים וכו' בעבור שירצה לרמוז שגם הוא ישכון במנוחתו. אין צריך לומר \nאם ישתדל לשבות ביום השבת עצמו. וענינו בעבור שירצה להשתמש בכתר מלכות ואינו ראוי \nלו כי לא ישקוט ולא ינוח בו לעולם: \nוהראב\"ד ז\"ל כתב באגדה שאמרו מנין שהקב\"ה מניח תפילין על שר הפנים נאמר ששמו כשם \n"},{"index":19,"he":"רבו. או שמא יש אחד שהוא למעלה ממנו נאצל מן הסבה העליונה ויש לו בו כח העליון והוא \nהנר' לו למשה והוא שנראה לו ליחזקאל כמראה אדם עליו מלמעלה והוא שנראה לנביאים. אבל \nעלת העלות לא נראה לשום אדם לא בימין ולא בשמאל לא בפנים ולא באחור וזהו הסוד במעשה \nבראשית כל היודע שעורו של יוצר בראשית. ועל זה אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו עכ\"ל: \nולא הבינותי תחלה כונתו כי היו דבריו נראים הפך מדברינו ואחר כן דקדקתי והיודע \nבענין המראה שהזכרתי בה בשער הזה יוכל להבין דברינו ועמוק הוא ואמת. ואחר שתשכיל \nמאמרם ז\"ל שהקב\"ה מניח תפילין ותפילין ותפלה ענין אחד והכל לשון חבור כאשר זכרתי: \nוהעטרה היא בית תפלתו כלומר בית שהוא תפלתו כענין שנאמר ואני תפלה כי משפיע על הבית \nמחסדו והוא ענין התפלה שהזכרנו שאמר רבי ישמעאל ויגולו רחמיך על מדותיך כלומר כי \nהכל תלוי בישראל שאם יעשו טוב ימשוך חוט של חסד עליהם ויהיה השלום בארץ והיא ברכת \n"},{"index":20,"he":"הכל והוא התענוג הגדול. וזהו מה שאמר שהקב\"ה חפץ בתפלה יותר מכל הקרבנות כי התפלה \nהיא התעוררות אהבה לחסיד היודע לכוין בה ובהתעוררות האהבה כראוי ימשיכנה באמת \nובאמונה: \nודע כי כל הדברים רוחניים צריכים התעוררות מן התחתונים כענין שנאמר קרוב ה' לכל \nקוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהילים קמה) וכן יקראני ואענהו (שם צא) ואמרו ז\"ל \nבמשה רבינו ע\"ה כשעלה למרום מצא להקב\"ה יושב וכותר כתרים לאותיות. אמר לו משה אין \nשלום בעירך. אמר לו משה וכי יש עבד נותן שלום לרבו. אמר לו היה לך לעזרני מיד פתח \nואמר ועתה יגדל נא כח אדם (במדבר יד) מלת יגדל רומז לחסד הנקרא גדולה. והכח רמז \nלתפארת. ושם של אדם רמז לעטרה והתפארת הוא כח לעטרה. וכוונת הכתוב שיהיה הכח של השם \nממשיך מן החסד הנקרא גדולה ויהיה משוך חוט של חסד על העטרה שהוא רבו של משה והוא \nהקב\"ה שהזכירו בכאן. וענין העזר הוא התעוררות להמשיך הצדיק שהוא השלום בעיר שהיא \n"},{"index":21,"he":"העטרה והוא הקב\"ה: \nועוד אמר ר' ישמעאל כשנכנס לפני ולפנים ראה אכתריאל יקוק צבאות. והוא השר הגדול \nוהוא שר העולם אמר לו ישמעאל בני ברכני מיד התפלל ואמר יהי רצון מלפניך ה' אלקי \nואלקי אבותי שיכבשו רחמיך את כעסיך ויגולו רחמיך על מדותיך. וזו היא הברכה והוא \nענין כל הברכות והתפלות כאשר יתבאר עוד בתפלות. ומפני שהדברים עליונים יתעוררו \nבהתעוררות התחתונים לכן כל צדיק המתפלל כדרך הראוי ובכוונה כאלו הוא עקר לעטרה (סא \nבתפלה סא ופעלתה) ובענין העזר רוכב שמים בעזרך כלומר התפארת הנקרא שמים רוכב על \nהעטרה שהוא נקרא כסאו. וכל זה בעזרתו של ישראל: \nאו יש לומר שהעליון רוכב בתפארת הנקרא שמים וממשיך אליו מחסדו. או נאמר כי השם רוכב \nבעזרתן של ישראל על מרכבת המשנה שראה יחזקאל שנקרא שמים והם השמים העליונים נפרדים \nכאשר אזכור במרכבה. או נאמר כי העטרה נקראת עזר וכאשר זכרתי בטעם שהיא העזר לתפארת \n"},{"index":22,"he":"והיא עזרתן של ישראל. והשמים רוכב עליה כי הוא כסאו: \nואמרו באגדה ישלח עזרך מקדש (תהילים ב) אפילו הרוח העליון צריך עזר והוא ההתעוררות \nוהעזר שבארתי וזהו שאמר שאין הברכה מצויה אלא על דבר יש כענין לחם הפנים. וכענין \nברכת אלישע. וכענין כד הקמח לאליהו. ואמרו עוד כל מי שאינו מניח פתיתין על שלחנו \nאינו רואה סימן ברכה (סא כי הוא יש) והוא בעת ברכת המזון כדי שתחול עליו ברכה: \nוהנה תוכל להשכיל כי התפלות והברכות אינן רק לתועלתנו כי בעליונים אין חסרון רק \nאחדות שלמה ומדת השם ית' ופעולתיו וכחותיו הם פשוטות אינם משתנים. ונתבונן עוד ענין \nאסור ברכה לבטלה. ואחר אשר זכיתי להשלים השער הזה והתבונן ממנו כי התפארת עקר העולם \nהעליון ומפני שהוא עקר הבנין ראיתי לדבר בענין המרכבה כי התפארת היא דמות פני אדם \nבמרכבה העליונה כאשר זכרתי: \n \n"}]}
