{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-15","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":15,"title":"פרק שלושה עשר","hebrewTitle":"פרק שלושה עשר","segments":[{"index":1,"he":"פרק שלושה עשר \nבבאור השביעיות והשמיניות והעשריות: \nכבר זכרנו פעמים רבות כי הבנין זה השבע אשר הם עולם העליון וממנו נשתלשל עולם השפל. \nוכנגד שבעה עמודי עולם נתהוו ז' רקיעים. וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, שמים, \nערבות, והם מכוני השכלים ומהם ז' כוכבי לכת שצ\"מ חנב\"ל. וכנגדם בכדור הארץ שבע \nארצות בז' שמות. ארץ, אדמה, ארקא, חרבה, חלד, יבשה, תבל, וכן נחלקה הארץ לשבעה \nאקלימים: \nוקיום העולם היה בשבע אדם וחוה נבראו. ונולדו מהם הבל ושתי תאומותיו וקין ותאומתו. \nומי שאמר עלו למטה שנים וירדו ארבעה הזכיר הכלל והניח הפרט כי האדם ואשתו והבל וקין \nהן הכלל. והתאומות הן הפרט: \nוכן ז' מינים שבלולב. לולב וג' הדסים ושתי ערבות ואתרוג. ירמוז לז' ספירות האלה: \nגם נשארו לקיום העולם אחר דור המבול שהיתה כמו בריאה חדשה שבעה. נח ושלושה בניו וג' \nנשי בניו. ואולי נשארה נעמה אשת נח שהיתה עודפת על מספר הז' מזרע קין בעבור שלא רצה \n"},{"index":2,"he":"השם ית' למחו' לגמרי שמם מאות' שהיו ראשונים בבריאה או שהיתה היא מכלל שבע הראויים \nלקיום העולם. אמנם לא רצה השם ית' להאביד מביתו של נח הצדיק ומזרעו כלום בזכותו לא \nקדם המבול ולא אחר המבול. אמנם קלקל חם ונתקלקל זרעו. אם כן נשארה נעמה בחלופו \nלהשלים מספר הז': \nאו אני אומר באולי שעקר קיום העולם להוציא מן הכח אל הפעל הוא בשמונ'. כי גם \nהעליונים ימנו בשמונה. והטעם כי בהיות העטרה לראש פנה לשמור השער תמנה פעמים אחת \nבכלל ואחת בפרט כמו שיתבאר בשמניו': \nוכן כנגד הז' עולמו' שכל אחת מהם ז' אלפים שנה כמו שיתבאר למטה. והשבע בענין כל \nהעולם שהוא רמז לבנין. וכן ימי השבוע ושני השמטה ושבע שמיטות היובל. וכן ימי הפסח \nוימי ספירות העמר בז' שבתות: \nועל השבע אמ' הב\"ה שעתיד לעשו' ז' חופות לראש כל צדיק וצדיק והוא רמז כי אור הצדיק \nיהיה שבעתים. והשבע נקראים ימים והם ימי בראשית הנזכרים בפרשת בראשית. והששה מהם \n"},{"index":3,"he":"נקראי' ששת ימי בראשית והם ימי המעשה כי בהם נברא העולם והשבת שבת כמו שיתבאר. \nוהששה האלה נקראים שש קצוות ועליהם אמ' בספר יצירה שש חותמות ורמזו על שרש השם \nהגדול שהוא יקו המצורף כמה צרופים באותיותיו שהם יקו ובהם נחתמו הקצוות כמו שהזכירו \nשם עמק רום ועמק תחת וכו': \nחלוקי אותיות אמ\"ש נחלקו שם לששה כי ידענו כי שלש בונות ששה וכן בספר יצירה כי \nלעולם לא תוכל לעשות משלשה אותיות כי אם ששה תיבות. וכנגדם הלוחו' ארכן ששה ורחב' \nששה ועבין ג'. ומפני שכל לוח עולה לשלשים וששה שהם בין שניהם ע\"ב והוא חשבון צרוף \nהשם הגדול שהוא יקו עם ה' אחרונה כמו שמבואר בבהיר אמר כי השם וכל כנויו היו מונחים \nבארון. ואולי כי עבין ג' כי השרש של השם ג' אותיו': \nוברוב המקומות שיזכירו ז\"ל מנין ששה או ששים כנגדם ירמזו כמו שאמ' שש אישות הם כי \nהן מהשתלשלות האישי' העליונים וכן אמרו על אח' מחיוה למטטרון שיתין פולסי דנורא. \n"},{"index":4,"he":"וכן אמרו באליהו ז\"ל. וכן אמר שלמה המלך ע\"ה ששים גבורים סביב לה (שיר ג): \nוענין הששים לפי שכל קצה משש קצוות אלו כלול מעשר כי כל אחד מעשר ספירות כלולה \nמכולם. וכן אמר שכלל הצורות והדעות הם ששים רבוא והוא סוף מספר שש קצוות שהם שש \nספירו' שכל אחת עשר רבבות. ואמרו על זה מפני שהיו ישראל ששים רבוא שהיו כלל כל \nהדעו' והצורו' של עולם העליון היו ראוים שתשרה שכינה עליהם כמו בצבאות מעלה. ואולי \nכי על זה נצטווה משה למנותם פעמים רבות כדי לראות אם הם מספ' שלם דוגמת מעלה ויהיו \nראויים לשרות עליהם שכינה. ואמרו הרוא' אוכלוסה אומר ברוך חכם הרזים כי בהם נכלל \nהכל: \nודוד ע\"ה הזכיר הששה ביחד ואמר לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל \nבשמים ובארץ אמנם הזכיר לך יי' הממלכה הרומז לעט' כמו שיתבאר: \nועל ששת ימים האלו אמר הכתוב כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ (שמות לא) \nופיר' כי השלישי הזמין והתקין ששת ימים עם השמים והארץ שהם עקר הבנין ולא יחסר ב' \n"},{"index":5,"he":"במלת ששת. וביום השביעי שהוא היסוד שבת וינפש: \nוקבלת סדר הימים האלו בשמושם יום ראשון לתפארת. יום שיני לעטר' לפי שהם עקר הפועלים \nהם ראשוני' בסדור שמוש הימים לפי שיום שיני רמז לעטרה שהוא מ\"ה אמר כי לא נאמר בו \nכי טוב לפי שבו נברא אור של גיהנם והוא הנהר דינור כי המשפט לאלקים הוא יום ג' לחסד \nוד' לפחד. ואמרו ביום רבעי ירד אסכרא לתינוקו' לפי שבו שמוש מ\"ה הקשה. ואמ' הקשה \nשבמיתות היא אסכרה וכתיב בו יהי מארת חסר ו' והוא לשון מארה והזכירו ז\"ל התינוקות \nלפי שהם עלולים לקבל חום וקור המולידים האסכרה. ויום ה' לנצח שהו' מדת החסד והוא \nיום רצון לתפלה ולתחנונים ובו נבראו הדגים ונתברכו. ויום ו' להוד. יום הז' ליסוד \nוהוא השבת הגדול שהוא עולם הבא והוא חיי העולמים והוא האור הצפון לצדיקים ולו מחכים \nכל הנפשות כי משם יסעו ושם יחנו יגיעי כח: \nואמר בבהיר וינפש מלמד שיום השבת מקיים כל הנפשות. ועוד אמר כי משם פורחות כל \n"},{"index":6,"he":"הנשמות ועל זה אמר כי השבת מעין העולם הבא ולא נמשך האצילות יותר והנה השבת אחרון \nבמנין. והיא המקבלת מכולם והיה מן הראוי שיפעול היסוד וישגיח בעולם השפל בהיותו \nיסוד הכל אלא שלא היה העולם ראוי להשתמש באור ההוא ועל הענין הזה אמר במשל על שלמות \nהמחשבה ביצירה אמר' שבת לפני הב\"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת. אמר לו הב\"ה כנסת \nישראל תהא בת זוגך. והוא משל על שלמות תחלת המחשבה כמו שיתבאר בענין הבריאה: \nאמנם באור משל זה כי מה שהזכירו השבת בלשון נקיה מפני שהיתה אחרונה באצילות ומקבלת \nמכולם לפי שלא היה העולם ראוי להשתמש באור ההוא הביאו המשל על תחלת שלמות המחשב' \nשאמרנו לעיל שבתחלה עלה במחשב' להבראות שנים כאילו השבת היה מקפיד אם ישגיח \nבתחתונים ולומר לו שראוי והגון שיהיה לו מקבל להעשות שליח לעשות שליחותו בעולם השפל \nמפני שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה. לכן אמר שאמ' לו השלישית שהוא הבונה בשמים \n"},{"index":7,"he":"עליותיו והוא הב\"ה הנזכר באגדה ההיא כנסת ישראל תהיה בת זוגך כלומר לקבל ממנו \nולעשות שליחותו ולהשגיח ולפעול בעולם השפל והנה העטרה עם השבת. ובעבור שהיא כלולה \nבשבת שהוא היסוד נקר' גם היא שבת במלת שבתותי ולכן נקר' כלה מפני שהיא כלולה ביסוד \nהנקרא כל בעבור היותו יסוד הכל. וכן העטר' המקבלת ממנו וכלולה מן הכל לכן נקרא' היא \nכל. וכן נקרא' מלכה בהיות' עם המלך במסיבו והנה בשב' זכור ושמור. זכור רמז ליסו' \nצ\"ז ושמור לעט' צ\"ג כי היא שומר' את ישראל והיא הלילה: \nוהנה בהכנס' שבת הוא זכור ושמור והוא שלום בבית שהזכירו בער' שבת והיא עונת תלמידי \nחכמים וזרע השלום וכאשר השלום בבית אז האיש שהוא התפאר' הוא בביתו לפקוד את המלכה \nוהחבור השלם והיא הברכה והקדושה שבשבת כי כנסת ישראל מתברכת ומתקדשת למעלה וכמו \nשנאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו והיא הנשמה היתרה שבשבת כי היא תוספת \nברכה שבו: \n"},{"index":8,"he":"ויש אומרים כי קדושה מלשון קדושין שהעטרה מתקדשת עם התפארת. וכן הבינותי מתפלת ליל \nשבת שתקנו לומר אתה קדשת את יום השביעי שהוא היסוד לעטרה שהוא שמור והמשכיל כי כנסת \nישראל נקרא אש והיא בת זוגו לשבת יוכל להתבונן הבערה למה יצאת יותר מכל שאר מלאכות. \nוהטעם כי בשאר מלאכות אינה נכרת העטרה כמו באש ואפי' בעבוד' הארץ אינה נכרת כי לא \nתצמח ביום אחד. אמנם גם שאר מלאכות נאסרו על דרך כלל לא תעשה כל מלאכה וזאת יצאת \nללמוד על הכלל כולו שכולם אסורים מטעם שביתת המנהיג: \nוענין החבור' הזה יהיה שלם באלף השבעי שהוא העולם הבא. ותשבות הארץ שהיא העטרה \nמלפעול ותהיה עם יסוד ותפארת שם שהוא העולם הבא וצרור החיי' ויחזרו הד\"פ כאש' היו \nבתחלה באצילות שהחבור היה שלם והוא השבת הגדול שהוא מנוחה לחיי העולמי' ובו ינוחו \nכל המעשי' ויתבטלו. ומפני שיום השבת רומז לענין זה אמ' כי יום השב' מעין העולם הבא: \n\n"},{"index":9,"he":"ואמ' במדרש ויברך אלקים את יום השבעי ברך הב\"ה עולם הבא שמתחיל לאלף השביעי ומפני \nשאז יהיה כחשכה כאורה ואור הלבנה כאור כחמה אמ' כי מצוה להדלי' נר של שבת כי הוא \nשלום הבית, אמנם הדלקה עצמה נכונ' באשה מפני שכבתה אורו של עולם תחלה כי בסב' חוה \nנסתלק האור הגנוז וזה מבואר: \nומהחבור הזה והיחו' שהוא בשבת תוכל להתבונן איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים \nומרשות הרבים לרשות היחיד כי כבוד' בת מלך פנימה ואין יוצא ואין בא להכניס ולא \nלהוציא ועל זה נאסרה ההוצא' כדי שלא יעשו מר\"ה ר\"ה ומר\"ה ר\"ה עד מוצאי שבת וכענין \nאשר הזכירו בעריכת השלחן במוצאי שבת: \nולרמוז חבור שלשת אלה שזכרנו אנו עושים שלשה סעודות בשבת אחת בלילה כנגד שמור שהיא \nהלילה והמלכה כמו שאמ' בואי כלה. וכן אמרו בואו ונצא לקראת שבת המלכה. והיא כבוד \nלילה. ושתים ביום כנגד התפארת והיסוד וזהו כבוד יום שהוא הזכור. ואולי כי כוונת מי \n"},{"index":10,"he":"שמחייב ד' סעודות לרמוז גם ביום לשמור ואינה הלכה לחיובה כי הלילה כלול ביום: \nומה שאמ' עוד כי חייב אדם לערוך שלחן במוצאי שבת ואפי' אינו צריך אלא לכזית אולי כי \nבענין היחוד להגביר כח העטרה ומתגלגלת וחוזרת לפעול בששת ימי המעשה הרומזים לעולם \nהזה שהיא פועלת ומשגחת בו. כי צריך הזכרת הע' תכף לבנין או תחף הזכרת החבור: \nוכן ז' ימים של פסח שהוא זמן גאולה רומזים לימים העליונים. ויום ראשון קדש זכר תחלת \nהחדוש שנתחדש ביום ראשון והוא כנגד התפארת הנקרא גאולה והוא עקר הבנין כי ממנו נברא \nהכל והוא העקר אלא שיצא כל ענין וענין באותו יום שנכתב בו כענין המשל שהביאו מן \nהגנן בפנימיות ענינו והוא יסוד כל הבריאה. כי מאמר יהי רקיע איננו התלבשות צורה \nלפעול בעולם אלא התלבשות הויה שהם יצאו בפעל מן הכח שהיו בו בשכבר. ועוד אזכור מזה \nומפני כי היום רומז לתפארת והוא עקר השבע נצטוי ישראל לאכול מצה ז' ימים הרומזי' \n"},{"index":11,"he":"למה שזכרנו. אך לילה הראשון קדש הכתוב קבעו חובה מפני כי עקר הגאולה היה בלילה \nההוא: \nונאסר החמץ הרומז לעטרה מפני כי לא השיגו ישראל רק היד החזקה וכדי שלא יקצצו \nבנטיעות נאסר לחם החמץ באכילה על כי הוא דין גמור וגם נאסר להם בבל יראה ובבל ימצא \nבביתם שבעת ימים. והאוכלו מתחייב עליו כרת כמחלל שבת. והכתוב סמכו לע\"ז שנאמר אלקי \nמסכה לא תעשה לך (שמות לד) וסמיך ליה את חג המצות תשמור (שם) לומר שכל האוכל חמץ \nכאלו עובד ע\"ז: \nוכבר דרשו בענין זה ועברתי בארץ מצרים אני ולא המלאך המלאך הידוע. אני ולא השליח \nהידוע לבדו. וכבר זכרנו כי השליח והמלאך הם רמז לעטרה. ורמזו כי השם הגדול הוא \nהעושה נפלאות גדולות לבדו. והשליח עושה שליחותו כי היה מן הראוי כי בנתינ' הדם אשר \nעל המשקוף ועל שתי המזוזו' שיבא המשחית לנגוף אל הבתי' כי היא מן השמאל ואין לה \nרחמים. אבל להראות להם הנס הגדול אמר ופסח יי' על הפתח ולא יתן המשחית וכו' כלומ' \n"},{"index":12,"he":"ולא יתן הכח הגדול לבא המשחית אל בתיכם לנגוף: \nומפני שהיה הכל בכח הגאולה הרמוז בתפ' נוכל להתבונן ענין מיתת הבכורו'. כי יש לשאול \nלמה המית הבכור אם להבחין בין טפת בכור לטפת שאינו בכור איפשר להמית את שאר העם \nשאינן בכורות והיו מרובין מן הבכורו' והיה בחינה בין טפת בכור לשאינו בכור. אבל \nהענין הוא מה שאמרנו בענין המצה והחמץ כי הע' נקרא' בכור ולא הצילה את הבכורות מפני \nכחה הגדול והנה שבת' ממלאכתה לעשו' רצון שולח' וזהו טע' להשבתת חמץ וכן טעם זביח' \nהפס' אשר ליי'. ומהנה נתבונן כי טעם בבית אח' יאכל וטעם היותו שלם כי הכרעי' על \nראשו ועל קרבו וטעם ועצם לא תשברו בו כל זה רמז ליחוד גמו': \nאמנ' מה שאינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא צלי לרמוז כי \nאע\"פ שכח העטר' אינה אלא בלילה וממשלתה הגדול אינו אלא עד חצות וריח צלי הוא גדול \nמן המבושל בענין שריפת הקרבן לא נחוש על הפגיעה כי ליל שמורים הוא ליי' הגדול: \n"},{"index":13,"he":"נחזור לענין ימי הפסח כי יום ראשון לתפ' ויום שני לעט' כאשר זכרנו למעלה בסדר \nהימים. ובו ביום נקריב העמר והכתוב אומר עשירית האיפה הוא (שם יז) והיה משעורי' רמז \nלדין ויום השביעי כנגד השב' שיש בו זכור ושמור כמו שאמ' הכתו' וביום השביעי שבת \nוינפש (שמות לא) וכן אמ' ביום ז' של פסח וביום השביעי עצרת ליי' אלקיך (דברים יו) \nומלת עצרת רומז לעטרה כמו שיתבאר בשמיניות. ואמר עצרת ליי' כמו בשבת שאמ' שבת ליי' \nולא לכם כמו שאמ' בשמיני של חג. והטעם יתבאר למטה. אמנם לא שיהיה קדוש כל כך כמו \nהשבת מפני שיום השב' ידוע מששת ימי בראשית ולא ישתנ' יומו לעד אלא שהוא אשר שבת בו \nמכל מלאכתו ולכן נאסר בו מלאכה אפילו לצרך אכל נפש. ומפני שהשבת הוא מעין העולם הבא \nשהפועלים יהיו בטלים ממלאכתם וכאשר אמרו העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא \nצדיקי' יושבי' ועטרותיהן בראשיהם והוא שנהנין מזיו שכינה הנקראת עטר' ומן האור \n"},{"index":14,"he":"הצפון כי עטרת תפארת להם. אבל יום שביעי של פסח שאין לו יום קבוע נאסרה בו מלאכה \nאבל הותר בו אוכל נפש כמי שאינו יודע באיזה יום שבת. וכן כלל המועדים: \nוהאמצעיים הם ימי חול לרמוז אל הימי' הראשונים שהם רמז לעליוני' המפורש לעיל שהם \nימי המעשה והם יסוד לכל הפעולות המשתלשלות מהם. אמנם לא חול גמור כי כלם קדושים. \nאבל הותרו לדבר האבד לרמוז שהוא קיום הכל ואל יאבד מהם דבר לפי שהימים האלו רומזים \nשכלם קדושים וצד קדושה שוה בהם ואין תוספת קדושה לזה מבזה לכן אין הימים האלו \nחלוקים בקרבנותיהם ולתוספת קדוש' של ראשון וחדושו ראוי לגמור בו את ההלל כי ההלול \nלשלישית שחדש מעשה בראשית והאציל מקדושתו ביום הראשון להיותו מלך בעולם העליון כי \nהוא כסא העליון: \nהנה בארנו כי ז' ימי השבוע רומזים במה שהיה בבריאה. אבל הענין בשמטו' שבשש שנים \nנחרוש ונזרע ונקצור בארץ ונצטוינו שבשנה השביעית תשבות הארץ אשר אין חריש וקציר \n"},{"index":15,"he":"לרמוז לאשר יהיה בסוף בריאת כל הדורות. ומה שאמר החכם רב קטינא שיתא אלפי שנין הוי \nעלמא וחד חרוב מה שאתה צריך לדעת ולהתעורר מאמ' החכם רב קטינא אשר כלל הרמז בב' \nתיבו' והם חד חרוב. עקר גדול הוא וחד חריב כי ישאר הזמן אך יהי חרב מבלי אדם ובהמה. \nוהדברים אשר הם סבתם שיפסקו מפעולתם והמשכתם יצטרכו לסמוך ולהעזר כדי שיעמדו על \nעמדם. וזהו סומך יי' לכל הנופלים (תלי' קמה) וכן הוא אומר דבר צוה לאלף דור (שם קה) \nובאותן אלף שנים מיחלת תמיד העט' מתי תפקד ותתחדש. וזהו עיני כל אליך ישברו ואתה \nנותן להם את אכלם בעתו (שם קמה) ר\"ל המשכתם: \nומן המלה וחד חריב מורה על החדוש אחר אלף כמו שהיו כל דור נ' שנים נמצ' אלף דור הם \nנ' אלף שנים וזה דבר השמטה והיובל שנא' בשנת היובל וכו' (ויקרא כה) וכן ושבתם איש \nאל אחוזתו וכו' (שם) וזהו סוד היובל כולו. עד כאן הגירסא שיתא אלפי שנין. והשש שנים \nרומזים לששת אלפים ושנת השמט' רמז לעולם הבא שהו' האלף השביעי שיהיה הישוב חרב \n"},{"index":16,"he":"ותשבות הארץ ויתבטל הכל כענין שנאמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא) \nולא נאסרו שאר עבודות כי אם עבודת הארץ מפני כי בשאר מלאכות אינה נכרת פעולת העט' \nכמו בעבודת הארץ כאשר תוציא צמחה בשנת השמטה וכענין אשר בארנו בהבערת האש ביום \nהשבת: \nויש לנו לדעת כי הימים שבפרש' רומזי' לענין הזה. כי כל יום רמז לאלף שנים ויום השבת \nרמז לאלף השביעי שהוא העולם הבא והוא השב' הגדול שזכרנו. וזה שארז\"ל שיומו של הב\"ה \nאלף שנים כמו שנאמר כי אלף שנים וכו' (תלים צ) והנה ימי בראשית רומזים לעולם והוא \nהנקרא היקף אחד. אמנם דע כי העולם יקיף ז' פעמים וזהו ז' עולמו' שיקיפו כנגד ז' \nהעליוני' שכל ספירה מהם נקרא עולם והם מ\"ט שני' שהם מ\"ט אלף עד התחלת אלף החמשים \nוהוא כנגד יובל הגדול כמו שנזכור עוד והם ז' פעמים ז' כנגד ז' העליוני' שכל אח' \nכלול מז' ואלף השביעי מן ההקפות אלה יהיה קדש כנגד השב' שיש בו זכור ושמור לכן נאמ' \n"},{"index":17,"he":"בשמטה שמטה ליי' כמו בשב' שבת ליי' כי באלף ההוא תתחדש עטרת תפארת ואחר כך יברא \nשמים חדשים וארץ חדשה ותנתן העטרה לראש פנה: \nוהימים שבפרשת בראשית רמזו גם כן לז' הקפות אילו כל יום הקף אחד ושש הקפות כנגד ו' \nימי המעשה שהפועלים פועלי' בהם וההקף השביעי כולו קדש ושבת ליי' והוא היום שכולו \nשבת ועולם שכולו אחד ומנוחה לחי העולמים. והמנוחה ההיא נמשכת ביובל הגדול אשר נזכיר \nבשמיניות. ועל השבתות הגדולות אשר זכרנו אמר הנביא והיה אור הלבנה כאור החמה ואור \nהחמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעי' ל) כלומר שיהיו שני המלכי' משתמשים בכתר \nאחד כמו שנשתמשו במקצת הימים עד יום ד' שנתלו בו המאורות הנראים לנו שהם נובלות \nמהמאורות הגדולים ואז יהיה כחשכה כאורה והוא ענין מה שאמר הכתוב בברכת הלבנה שתתחדש \nעטר' בתפאר' כי אז יחדש כנשר נעוריה. וכדרך שאמרו אותן השני' שעתיד הב\"ה לחדש \nעולמו: \nודע כי כמו שצותה תורה בשמטה לרמוז להקף עולם אחד כן צותה תורה לספור ז' שנים ז' \n"},{"index":18,"he":"פעמים שהם מ\"ט שנים כנגד ז' הקפות שיקיף העולם. והמ\"ט שנים שהם ז' שמטת נקראו עולם \nאחד כנגד עולמו של יובל הגדול שהוא מ\"ט אלף שנים שרומזים העולם כולו. ומלת יובל רמז \n"}]}
