{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-18","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":18,"title":"פרק חמשה עשר","hebrewTitle":"פרק חמשה עשר","segments":[{"index":1,"he":"פרק חמשה עשר \nבבאור כונת השם בתפלות ובתחנות ובברכות וכונת הקדושה והקדיש וברכו וקריאת שמע: \nדע כי הזכרת השם באותיותיו ובנקודו אננו רק בארץ הנבחרת. ובזמן השלמות שהאיש בביתו \nוהשם שלם ואז יזכירוהו בשלמותו ובכתבו וזהו בזמן המקדש. אבל בזמן הגלות שבית המקדש \nחרב והפנים המאירים נסתרים והמינקת נרדית בחטא בניה והיא בגולה עמהם דיו לעולם \nלהשתמש בשתי אותיות שהם יק הרומזים אליה. וכמו שדרשו ז\"ל בערובין וסמכו על הפסוק \nשאמ' כל הנשמה תהלל יה (תלים קה) כי לא ישתמשו במה שאין להם ואינם ראוים אפי' במה \nשיש להם: \nאמנם אף בזמן שאין השלמות וחוץ למקדש ובזמן הגלו' שהבית חרב כאשר ירצו להזכיר את \nהשם בין בתפלו' בין בתחנו' בי' בברכו' לא יזכירוהו באותיותיו ככתבו אבל יזכירוהו \nבכנויו ר\"ל באד' הרומז' לע' בכל מקום. אבל בהזכרת אד' יתבונן במחשבה השם ככתבו בי' \nלשניה ובעוקצה לראשונה ובה' ראשונה לשלישית ובו' לתפארת כלול בו בו' הקצוות כי \n"},{"index":2,"he":"מנינה עולה כך ובה' אחרונה לעטרה. ואחר כן יכוין בנקודו שהוא כמו יהבך או דברך. \nוסימניך לעולם יי' דברך נצב בשמים (תלים קיט) וכן השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (שם \nנה) וכך תכוין בשם בכתבו באותיותיו כמו שזכרתי. ואח' כך יכוין בנקודו שאמרתי למעלה: \n\nוכל זה בהזכירו אד' כי לשם בכתבו ובנקודתו לא יגיע רק המחשבה כמו שאמר המחבר \nוהמקובלים. וכוונה זו לא תשתנה כלל לא בזמן מהזמנים ולא בענין מן הענינים. אך זאת \nהיא כונת כל מקובל שבישראל בין בברכותיהם בין בתפלותיהם בין בתחנוניהם. ואע\"פ \nשצרופי השם מרובין כענין הפעולו' כמו שכתבתי בשער השם: \nובברכות יכוין למלת ברוך לראשונה שהוא מקור הברכה והיא הבריכה. ומלת אתה לשניה כי \nפירושה לשון אתה כי תרגום בא אתה כלומר נאצל מהר\"ח ומלת אתה לשניה. אמנם המחבר אמר \nטעם אחר אתה כלומר את ה' ואת הוא רבוי ומה הוא הרבוי מהשניה ומהר\"ה ה' שהוא השלישית \nנאצל מן השניה ולכן נקרא אתה וצריך לכוין בו בהזכרת המלה וצריך לנעוץ סופו בתחלתו \n"},{"index":3,"he":"בהזכרה המלה. אל תעשה מקום קבע לתפלתך כי זה יהיה קצוץ: \nובמלת השם יכוין לשלישית באותיותיו ובנקודו כאשר זכרתי ויכוין במלת אלקינו לשלישית \nכלולה מדין ורחמים כי מלת השם ברחמים ומלת אלקינו לדין ותכוין שהשלישית כלולה מדין \nורחמים: \nובהזכרת מלך העולם יכוין שהשלישית הוא מלך מן העולם שהוא התפ' וכלול מכולם. ויכוין \nעוד שהעולם מתנהג על ידי העט' והוא אשר ברא ואשר יצר ואשר עשה ואשר קדש וכיוצא בזה \nכפי הברכה וכאשר יתבאר עוד. ויש מפרשי' מלת אתה כפשטה והוא מדבר לנכח עם הש\"ת והוא \nעקר וכאשר יתבאר עוד: \nודע כי כל כוונת הברכות הוא להמשיך מן הו' ראשונות לזרעות ולתפ' שהוא עקר והכלל מן \nהבנין וכן לע' צריך להמשיך אבל לא בכל הזמנים אע\"פ שהיא רמוזה בכלל הבנין עם כל זה \nצריך לרומזה לבדה כמו שהבנת: \nעוד דע כי מה שאמ' כל ברכ' שאין בה הזכר' השם אינה ברכה הטעם הוא כי בזכיר' הש' \nבאותיותיו ובנקודו כמו שזכרתי תלויה הברכ' כי בזכירה ובכוונה יצא כח הש\"ת אל הפעל. \n"},{"index":4,"he":"גם אמ' כל ברכה שאין בה מלכו' אינה ברכה רמז במלכו' לש\"ת שהוא המלך אשר ממנה מתברך \nהכל כי הוא המפרנס את שבע הנערות היושבו' ראשונה במלכות והם יסוד הכל ומהם צוה המלך \nאת הברכ' חיים עד העולם ובלא זכירת מלכות אינה ברכה בעבור שגוזל אביו ואמו וכדרך \nשזכרתי בהריס'. וזכירת הש' בברכה בלא מלכו' לא תורה על הממשלה ועל השפע העליון כי \nלשון מלכות תורה על הממשלה כי הוא מחיה את כלם והוא מחיה לכלם זהו שקבלתי על הממר' \nדכל ברכ' שאין בה מלכו' אינ' ואני אומ' אם קבלה נקבל ואני חושב מן המלכו' שמזכירו \nרמז לע' הנקר' מלכו' בכל מקו' ועליה מברכין הברכה כי שם צוה ה' את הברכה. אם כן הוא \nיהיה הזכרת המלכות שבברכה רמז לע' וממשיכי' במלת ברוך מן הראשונו' לע' ולע' אנו \nאומרי' ברוך אתה שאת' כלול ברחמי' ובדין ואתה מלך מן העולם אשר קדשנו ואשר עש' לנו \nכי יקר' פעמי' מלך מי שהוא תחתון במדרגה כדרך ואני נסכתי מלכי כי אמר השם ית' כי \n"},{"index":5,"he":"נסך את מלכו שהוא בארץ. אמנם דבר נכון כוונת הראשוני' אשר קבלנו. אמנם הממרא כפשטה \nנרא' כן כמו שבארתיה: \nוהנה שבארתי כוונת הזכרת הש' ית' באותיותיו ובנקודו והכוונה ההיא לא תשתנה כלל. \nאמנם הכוונה בברכות ובתפלו' ובתחנו' בעצמם ר\"ל לאי זה מדה יכונו בה. הכוונה האלה \nתתחלפנה פעמים לפי הזמן ופעמים לפי הענין. ודע כי באמרי תפלת אין כוונתי אלא \nבאמצעיות של יח' ולפיכך כל שאר הברכות כולם הכוונה בהם לשלישית. ובכוונה שהעולם הוא \nאשר עשה ואשר ברא ויצר כמו שכתבתי למעלה: \nוהתחנה הכוונה מוחלטת לעטר' הנקרא תחינה. וכבר כתבתי בהריסה למה אין אנו אומר תחנ' \nבלילה ושם מבוא' הטעם ולמה אומרים אותה בחשאי. אמנם אנו הרגילין לחשכי' באשמרת הבקר \nבעשר' ימי תשובה וקדם ראש השנה ולומר תחנות קדם עלות השחר נכון הוא לכוין בתחנה \nלשלישית כי מלת תחנ' ותחנוני' קרובי' בענינו. אך השלישית רמוז ברמז העטר' כמו \nשכתבתי בשמניות. ובארץ אשכנז לא יאמרו תחנ' כי אם אחר עלות עמוד השחר. אבל ביום בכל \n"},{"index":6,"he":"ימות השנה אפילו בי' ימי תשובה הכוונה בהם לעטרה אך הכוונה לסומכה אל הרחמי' כאשר \nבארתי בשער ההריסה: \nויש לך לדעת כי באמרי שצריך לכוין במדה מן המדות אין הכוונה חלילה שיכוין אליה לבד \nכי כוונה זו הריסה גמורה. אך הכוונה לעשותה עקר כפי הפעולה וההנהגה הצריכה להתפלל \nולפי הזמן שהש' מתנהג במדותיו כלומר אם הוא יום רחמים שיכוין שיתנהג במדה זו. ואם \nהוא יום דין שיכוין שיגלגל רחמיו על כל מדותיו ולא יבא עמו כפי היום אך לפנים משורת \nהדין. אמנם לעולם יכוין בשם המיוחד הכולל כל המדות כי אותיותיו כוללות כל הבנין: \nהנה בארתי כי כוונת כל הברכות כולם לשלישית וכן כוונת כל התחנות לעטרה. אמנם הכוונה \nשל י\"ח ברכות האמצעיות הכוונה בהם לעתים לתפארת כי היא תפלת בקשת רחמים ולעתים \nלשלישית ועל הסדר אשר כתבתי וזו היא כוונת מאמרם ז\"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמי' \nותחנונים כלומר שלא יקבע תפלתו אל מדה מיוחדת לעולם אלא לעתים לתפ' והוא הרחמים \n"},{"index":7,"he":"ולעתי' לשלישי' והוא התחנוני': \nאו נוכל לפרש שלא יקבע תפלתן לשלישית או לתפארת לבד רוצה לומר לעשות אחד מהם עקר \nאבל יכוין אל הרחמים ואל התחנונים וכענין שאמרו עיניו למטה ולבו למעלה וזהו הכוונה \nאל כל יום ויום כאשר יתבאר למטה בענין ג' ראשונות ואחרונות ואמצעיות אמנם לשון \nתפלתך מורה על פי' זה כי לא יקראו תפלה אלא לאמצעיו' כאשר זכרתי למעלה לכן נחזור \nלפי' הראשון: \nויש שאין גורסין תחנונים אלא אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים כלומר שלא יקבע תפלתו כמו \nשהתחיל בג' ברכות ראשונות שהם שבח והודאה והכוונה בהם לשלישית אך יכוין באמצעיות \nשהם בקשת צרכיו אל הרחמים. כי התפלה בקשת רחמים הוא שהוא התפארת העושה כל הצרכים על \nידי העטרה: \nוכבר זכרתי כי הכוונה בג' ברכות ראשונות ואחרונות בשוה אבל ההבדל שבכוונו' אינם רק \nבאמצעיות כי בכל יום שאין בו מוסף כל הכוונ' בתפא' שהיא מד' רחמים כי היא הפועלת \nביום אבל בלילה תכוין לשלישית כי אם תכוין בתפאר' אולי יבוא לכוין בעטר' הכלולה בו \n"},{"index":8,"he":"והיא נקראת לילה ויבוא לידי הריסה וכענין שזכרתי בשער ההריסה בענין תחנה: \nאבל ביום שיש בו מוסף הכוונה בתפלה לעולם לשלישית בעבור כי בימים ההם יש תוספת ברכה \nוהש\"ח והשגחת העליון מרובה וראוי לכוין בה. אמנם ה\"ר אליעזר מגרמישא כתב כי ביוצר \nשל ראש חדש הכוונה בתפלה בתפא' ואיננה רחוק אמנם לא נתחדש לנו בר\"ח דבר בענין \nהכוונ' כי בתפלת מוסף כאש' יכוין הברכ' האמצעית לשלישית אין זה חדוש כי כן הם בכל \nהמוספין: \nועשרת ימי תשובה הכוונה מוחלטת לשלישית. ואמרי מחלטת בעבור כי בכל השנה כולה אם \nיתפלל ביום צריך להמשיך ברכה לעטרה ר\"ל בברכות של י\"ח במלת ברוך מן ההתחלה כלומר מן \nהראשונה עד הסוף שהיא הברכה והיא העטרה. ובלילות עד היסוד ולא יותר כדי שלא להתבונן \nבעטרה המיוחדת ללילה. אבל בעשרת ימי התשובה אין צריך להמשכה אך יכוין אל השלישית \nשהיא כלולה מכל המדות והטעם בעבור כי בזמן ההוא השלישית הוא המלך המשגיח בעולמו ודן \n"},{"index":9,"he":"אותו ומתנהג ומתעלה בפועלים שהם הד\"פ וכענין שנאמר ויגבה יי' צבאות במשפט (ישעיה ה) \nיי' צבאות רמז לפועלים עם כל הבנין המתגבר בשלישית שהוא המשפט ושופט כל הארץ: \nובברכת השבח ובברכת הנהנין ובברכת המצוות אפי' לא כוין בברכ' ולא המשיך בה כדרך \nשכתבתי יצא. והטעם בזה לדעתי כי המלות בעצמן ובזכירתן הם במקום הכוונה וההמשכה כמו \nשכתבתי למעלה ומובן הוא. ואולי כי בעבור חשיבות המלות שבברכה אמר ההכם חטוף ובריך. \nאבל בשלש הראשונות של י\"ח אין לפחות הראשונות שאין בה מלות להמשכה היא צריכה כוונה \nואם לא כוין לא יצא. וענין כוונתה יתבאר למטה: \nועתה נשאר לנו לבאר טעם הברכות הפותחות בברוך למה תקנו התחלתן לנו בה כמו ברוך אתה \nואחר מלת העולם חוזרת לנסתר כמו אשר קדשנו וצונו ואשר בחר בנו ועשה לנו וכיוצא בזה \nולא אמ' אשר קדשתנו יצרתנו בחרתנו. והטעם הוא כמו שכבר כתבתי בענין מה שאמרו כל \nברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. ומאחר שצריכין בברכה זכירת המלכות הרומזת לשלישית \n"},{"index":10,"he":"שהוא אדון הכל תקנו בברכה לומר ברוך אתה כי הוא מדבר עם המלך ומברך אותו: \nאמנם בספור החסדים אשר גמלנו אנו חוזרים לומר לכבוד המלך דרך נסתר והכונה שהעולם \nהוא התפאר' הוא אשר קדשנו ואשר עשה לנו כי כבוד המלכות לומר דרך נסתר שלא לומר לו \nלנוכח אתה עשית לנו קדשתנו בחרתנו וכיוצ' באלו. כי לא נאה לכסיל לומר למלך כן. לכן \nישבחו את המלך וירומומהו על אשר פעל והוא העולם והעולם עשה לנו וקדשנו ויצרנו ובחר \nבנו כי מן העולם נצטוו כל המצוות למשה רבינו ע\"ה וכל זה בברכות הפותחות בברוך \nהצריכות הזכרת מלכות להורות על הממשלה כאשר זכרתי: \nאבל ברכה הסמוכה לחברתה שאינה פותחת בברוך אע\"פ שהכוונה לשלישית אחר שאין בה הזכרת \nמלכות תקנו לנוכח ולא חששו על הכבוד וזהו כי בעלינו לשבח תקנו לשון נסתר מפני שיש \nבו אל מלך מלכי המלכים הרומז לשלישית. אמנם כל הכוונה בו לשלישית ולכבוד המלכות הוא \nכולו נסתר. מלת מלך השלישית. מלכי הכתרים. המלכים הפועלים. והנה הוא כמו מלך העולם: \n"},{"index":11,"he":"\nואחר שקבלתי הענין הנסתר בברכה הפותחת בברוך מן החכם תמהתי לפניו על נסחי הקדושים \nשבערבי שבתות ובמועדים המתחילם לנכח וחוזרים לנסתר ואחר כך יחזרו לנכח כי בערב שבת \nאנו אומרי' כי בנו בחרת ואותנו קדשת ושבת קדשך כל זה לנכח. ובמועדים חוזרים ואומרים \nותתן לנו. וכן ביוצר אור אנו אומרים מה רבו מעשיך וחוזרים לנסתר עדי עד שמו הגדול. \nוקדוש של שבת ויוצר של שבת אין להם ישוב כלל. ומצאתי כי כל שאר ברכות חוץ מאלו כולם \nנסתר ממלת העולם עד סמוך לחתימתו: \nנשאר עתה לבאר הכוונה בברכה ראשונה של י\"ח. אמנם תחילה אעירך על מה שכתבתי בשער \nהאדם בתפלה וחפץ הש' בהם. והתבונן עוד מאמרם ז\"ל שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה מובטח \nלו שהוא בן העולם הבא. ויובן זה כמו שכתבתי בשער השמות. וכתבתי כי התפארת נקראה \nתפלה והעטרה גאולה והוא המלאך הגואל. ומעתה מובן הוא שהב\"ה מתפלל והסומכס בכוונתו \nהרי הוא סומך הגן עם העדן ביסוד שהוא העולם הבא וזהו שאמרו מובטח לו שהוא בן העולם \n"},{"index":12,"he":"הבא . מדה כנגד מדה. אמנם ראיתי מי שקרא היסוד גאולה ולעטרה תפלה וכדרך ואני תפלה \nולמשכיל עולה הכל בקנה אחד כמאמר כל הסומך גאולה לתפלה: \nומעתה אתחיל הכוונה בברכה ראשונה של י\"ח והוא שיכוף אדם את ראשו ויכוין בברוך אתה \nלשניה כלולה בראשונה ויכוין להמשיך הברכה משם אם הוא יום עד לעט' כי שם צוה הש' את \nהברכה ואם הוא לילה להמשיך עד היסוד ואחר כן יזקוף ראשו ויזכיר הש' ויכוין בו \nלשלישית. ומפני מעלת הר\"ה והשניה על השלישית אמר כופף בברוך וזוקף בש'. ויכוין \nבהזכרת השם באותיותיו ובנקודו כאשר זכרנו למעלה. ובמלת אלקינו יכוין שהשלישית כלולה \nמרחמים ומדין הפועלים למטה וכמה פעמים זכרנו זה הטעם: \nואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב השלישית נקרא אלקי האבות התחתונים \nבעבור כי מדותיה באבות הבנין שהם הכתרים והפועלים. האל הגדול הגבור והנורא לשון אל \nכמו כח וענינו השלישית הוא כח הגדולה והגבורה והתפארת הנקרא נורא בהיות העט' הנקראת \n"},{"index":13,"he":"יראה מצד הפחד כלולה בו כמו שנאמר ונורא בתפראתך עוזך. אל עליון השלישית. גומל \nחסדים טובים כלומר השלישית ממשיך השפע לצד ימין. ר\"ל מצד החסד והתפארת והנצח והיסוד \nהנקראים חסדים טובים על שכולם מצד החסד. ולכן אמר חסדים לשון רבים. והכוונה שמגלגל \nרחמיו על מדותיו מחסדיו המרובים מדיניו. כי הארבע שזכרתי ימיניים. והפחד וההוד \nוהעטרה שמאליים אם כן חסדים מרובים מדינים: \nוקונה את הכל לשון קן כלומר שהוא קינו ומקומו של עולם ר\"ל השלישית. ואולי כי מלת כל \nרומז ליסוד עולם כי הוא האילן שהכל תלוי בו שדרשו ז\"ל בבהיר אני יי' עושה כל (ישעיה \nמד) ורמזו שם במלת כל ליסוד שהוא קנו של של כל העולם ולומר שהשלישית עושה ממנו קן. \nוזוכר חסדי אבות כלומר זוכר על ידי הכל שרמזו ליסוד. וזוכר חסדי אבות שזכרתי ור\"ל \nשמשפיע על היסוד ועל העט' וזוכר מלשון יי' זכרנו (תלי' קטו) והכוונה הי הש\"ח משוך \nעליה ומביא גואל לבני בניה' קורין ליסוד גואל כמו שזכרתי למעלה וקוראים בני אבות \n"},{"index":14,"he":"הנצחיים והיסוד שהם דוגמת האבות כמו שזכרתי בשער הטע' ובני בניהם הם השכלים הנבדלים \nוהפועלים בעולם השפל בשפע שהעטר' משפעת להם בהיותה כלולה מן הכל הנקרא גואל והוא \nשאמר ומביא גואל לבני בניהם או שהעטרה נקרא גואל כי הוא המלאך הגואל וכמו שזכרנו: \nלמען שמו באהבה הוא העטרה וירצה לומר שכל זה למען היות קרובי' ישראל אל הש' במעשיהם \nהטובי'. או נאמר שכל זה למען גדל כח העטרה הנקרא אהבה בהיות הש\"ח משוך עליה. או \nתרמוז מלת שמו ליסוד ויהיה כענין שנאמר צדיק ונושע הוא (זכריה ט) וכמו שבארתי בפנת \nהאדם כי הוא מגדל שמו הגדול בהיות שלום בארץ. וכל זה משבחי השם ית' שגומל עלינו \nחסדיו כי מצד מ\"ה לא זכינו בהם: \nובאמרו מלך עוזר מושיע ומגן יכוין במלת מלך לש\"ת שהוא עוזר ברחמיו ומושיע בדין ומגן \nבחסד וכופף ראשו וחותם בברוך אתה יי' ומכוין כדרך הכוונ' הראשונ' שהתחיל בה וזכרנו \nלעיל כל זה. ומכוין בשם לש\"ת שהוא בחסד אברהם וצריך לכוין בהזכר' השם באותיותיו \n"},{"index":15,"he":"ובנקודו כאשר זכרנו: \nודע כי הברכה ראשונ' מיוסדת שה\"ת משובח וגדול בחסד אברהם שהוא תחלת הבנין. והשניה \nמיוסדת שהעליון גבור בפחד יצחק הנקרא גבורה. והשלישית מיוסדת שהעליון קדוש באביר \nיעקב. והאמצעיות הם בקשת רחמים הזן את העולם בטובו. וענין הג' אחרונות הוא ברכת \nהעבודה היא מצד הנצח כי העבודות והתפלות כנצחון לעובד כנגד המקטריגן. וברכת הודאה \nכנגד ההוד מפני שהוא מצד הפחד אמר לכרוע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה מאימת הדין כי \nאין אנו ראויים לטובות המסופרות באותה ברכה אשר גמלנו השם בחסדיו: \nואל יקשה בעיניך למה לא כרענו באתה גבור מפני שכבר כרענו על אשר גמלנו חסדיו הטובים \nלא בזכותנו כי אם למען שמו כמו שזכרנו. ובעבור שלא יראה כי גבה במה שעשה לנו תעורר \nמ\"ה לפגוע. אבל בברכת העבודה כי באנו בדרך הנצחון כמו שאמרנו יש לפחד מהתעוררות מ\"ה \nולמהר לכרוע כמקל של חריו' דקל ולזקוף בנח' כנחש שלא ילקה כנחש להיות שדרתו כנחש \n"},{"index":16,"he":"מדה כנגד מדה וכדרך שאמ' במאן דלא כרע במודי' לאחר ע' שנה שדרתו נעשה כנחש. וכוונ' \nמאמרם ז\"ל בע' שנה מורה על ענש עולם הבא שהו' יסוד והוא שבעי. וברכת השלום מיוסדת \nעל מכריע השני הנקרא שלום שהוא חותם כל הברכות: \nכונת הקדושה: \nקדם שיתחיל במלת קדוש יכוין לשלישית בשם של ד' אותיות באותיותיו ובנקודו ואחר כך \nיאמר קדוש ויכוין בראשו שהשלישית קדוש בחסד ובקדוש השני שהוא קדוש בפחד. ובקדוש \nהשלישי שהוא קדוש בתפארת הכולל את הכל והוא יי' צבאות כי הוא אות בצבא שלו: \nויכוין במלא כל הארץ כבודו לכל שהוא הארץ הוא מבורך מן הכבוד הגדול שהוא יסוד לומר \nשהש\"ח משוך על העט' ואחר כך יכוין אל העטרה הנקרא כבוד יי' ועל התפארת הנרמז בשם \nויאמר ברוך כבוד יי' ממקומו (ישעיה ו) מקום הכבוד הוא הפחד אך יכוין שהכבוד ברוך מן \nהפחד כלול בעשר ספירות מיוחדות בא\"ס: \nאו נאמר כי השניה הוא מקום הכבוד כי חכמת שלמה גובלת מחכמת אלקים וימשיך הברכה \n"},{"index":17,"he":"מלמעלה עד הכבוד. וכן מצאתי בבהיר. או נאמר כי מקומו הוא התפ' כי הוא חביון העוז \nכמו שנאמ' ושם חביון עוזו (חבקוק ג) כמו שמבואר פסוק זה בבהיר: \nואח\"כ יאמר ימלוך יי' לעולם אלקיך ציון לדו' ודור הלוליה (תלי' קמו) ויכוין בש' \nלש\"ת באותיותיו ובנקודו ויתפלל שימלוך וישפיע הש\"ת לתפא' שהוא העולם וימשיך עוד \nויאמר כי אלקיך ציון שהוא היסוד ישפיע אל העט' הנרמזת במלת דור ודור כי הוא מלשון \nדור הולך ודור בא (קהלת א) והנה מבוא' פסוק ימלוך יי' לעולם וכו': \nומהנה נתבונן מה שכתבנו בשער שמות המדו' בענין ציון שהוא רמז ליסוד אם לא נאמ' כי \nמלת לעולם ומלת דור ודור כפשוטו ולא יבא כתוב זה אל נכון לפי פשטו כי לעולם דור \nודור ענין אחד להם לפי הפשט. גם בשמות לא נצטרך לדקדק כל כך אם לא נאמ' בזה שיורה \nהכתוב בסוף כל הזמני' שיהיה היובל נוהג בעולם כי אלקיך ציון לא יתנהג כי אם בדורות \nההם ואז יתעלה הכל אל היובל וזה רחוק לדרך התפלה כי עתיד להיות הוא שיהיה: \n"},{"index":18,"he":"אבל התפלה הוא היות שלמות הברכה לעבודת הש' ית' בעולם הזה ואומר אני באמת כי הכוונה \nהזאת שכתבו בקדושה ר\"ל קק\"ק יפה היא וכן דעת כל המקובלים אשר הגיע לידנו מכתבם. \nאמנם לא נראה כן דעת המתרגם אם לא נאמר שרצ' להסתירו. אמנ' הבינותי דברי הרמב\"ן ז\"ל \nבפרשת ויצא בפסוק אנכי האל בית אל (ראשית לא) שגם דעתו אינו כמו שכתבתי אך נראה \nשבאר את קדוש הראשון לדעת המתרגם שירמוז אל העטרה והמשכיל יבינהו משם: \nכונת הקדיש: \nדע כי בכל מקום שהזכירו בשבחי השם שהוא הש\"ת או משבחי התורה בעשרה כגון שקראו \nפסוקים או משניות או הלכות שרומזים לתורה שבעל פה. והש\"ת נרמזת ברמז העטר' והיא \nכלולה מן המקור לכן תקנו לומר עליו קדיש כי בקדיש המשכת הברכה: \nוהחזן ברצותו להתחיל קדיש יכוין בשם של ד' אותיות באותיותיו ובנקודו ויכניע את ראשו \nלהמשיך הברכה מלמעלה ויאמר יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויכוין שישפיע הגדולה הנרמזת במלת \n"},{"index":19,"he":"יתגדל והפח' הנרמז במלת יתקדש לת\"ת שהוא נרמז במלת שמיה רבא והוא השם הגדול. כי \nהפח' הוא הקדושה וממנו נתקדש יצחק וכל המקודשים כענין שאנו מזכירי' בהרבה מקומות \nהגדול והקדוש. והכוונה להמשיך הכתרים המקבלים מהש\"ת שישפיעו אל הת\"ת שהוא שמיה רבא \nוהוא כולל כל הבנין וכענין יגדל נא כח יי' ובמלת שמיה רבא יכוין באותיות השם \nבנקודו: \nוהעונים אחר החזן אמן יכוונו להשלמת הברכה כענין אשר זכרתי בשמות השוים ומוסיפים \nואומרי' יהא שמיה רבא מברך כלומר יהא שמו הגדול מבורך מלמעלה כדי להשפיע לחמש \nאחרונות הכלולות בתפאר' למטה והם נרמזות במלו' לעלם ולעלמי עלמיא. לעלם חד. ולעלמי \nתרי. עלמיא תרי. הנה רמזו העונין להשלמת הכל. אמנם כבר ידעת מה שכתבתי בשער ההריסה \nבזכירת הע' תכף לבנין לכן תקנו שיאמר החזן שלא גמר תחלה בקול הנשמע כמו שעשו הקהל \nוצריך שישמיע הע' החזן והיא הנרמזת במלת שמיה דקודשא בריך הוא כלומר שמו של הב\"ה \n"},{"index":20,"he":"והוא העטרה: \nכונת ברכו: \nבמלת ברכו יכוף את ראשו להמשיך מן הר\"ה ויזקוף ויכוין לש\"ת בשם של ד' אותיו' \nבאותיותיו ובנקודו ויאמר שהוא המבורך. והעונים מכונים כמוהו ומוסיפין להמשיך מן \nהש\"ת לד\"פ הנקרא עולם ועד והיא הברכה השלמה: \nכונת קריאת שמע: \nהנהגת החכם והיא הנהגת קצת מהמקובלים שמע לשון קבוץ וחבור. ישראל ישראל סבא שהוא \nהתפארת. בשם הראשון יכוין בתפארת באותיותיו ובנקודו. ויכלול עמו האחרונות כלם \nכסדרן. ושם אלקינו יכוין לכתרים ממטה למעלה. ר\"ל הפח' והח'. ובשם השלישי לשלישית \nבאותיותיו ובנקודו. וכלולה שלישית בראשונו' ובעוד כוונתו שם יכוין במלת אחד מלמעלה \nלמט' בא' לר\"ה ולא יאריך בה כי איננה נגלית אפילו במחשבה הרבה. ובח' לח' ספירות \nשלמטה' הימנה זו אחר זו עד הצדיק ואל יכוין לח' יחד כי הן כלולו' מן הצדיק והכל \nיחוד שלם אחד ולכן לא יחטוף בח'. ויכוין בד' לעטרה הנקרא כן אבל לא בקבע אלא ברצוא \n"},{"index":21,"he":"ושוב והיא רמוזה בד' בפרט ובח' בכלל. ולכן הד' היא גדולה לרמוז אליה ויכוין בה שהיא \nכלולה מכולם ומיוחדת בא\"ס והיא קבלת עול מלכות שמים כלומר מלכות של תפאר' הנקרא' \nשמים באחדות שלמה: \nהנה כי בענין זה נרמז כל הבנין במלת אחד או בכוונת השמו'. אמנם שלא הזכיר העטרה אלא \nברמז אות. וכבר ידעת שצריך להזכירה ברמז מלה סמוך לבנין ולכך תקנו לומר ברוך שם \nכבוד מלכותו לעולם ועד וכבר בארתי ענין היחוד והמשל שאמרו בו בשער ההריסה. אבל לא \nמצאתי כתוב הנה כוונה זו לרוב המקובלים. אמנם בינותי בדברי הרמב\"ן ז\"ל בפירוש התורה \nנראה שאין כוונתם כן. ואף כי ראיתי כי דרשו ועבדתם את יי' אלקיכם (שמות כג) זו ק\"ש \nותפלה וידוע מן הכתוב ומן הפרשה וממה שבאר הרב הגדול ז\"ל בו שאין הענין אלא לסמוך \nגאולה לתפלה: \nתם ונשלם תהלה לאל עליון: "}]}
