{"id":"kabala-4997b30bd090-1-2","bookId":"kabala-4997b30bd090","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"לדבר שלא אמר אותו פסוק אלא לעשות הוא\"ו רוחנית, כי היא יתר על האלפא ביתא: \nוהה\"א באחרונה כדי לתקן מלת שלש הויות, והוא סוד פירוש השם, יהוה יהוה יהוה. וגם \nבקריאה אחת יכול אדם לכוין לשלש הויות באמרו יהוה, והה\"א מפיק, והוא סוד נעלם שלא \nלגלותו כי אם לפרושים, ועוד ה\"א ראשונה וה\"א אחרונה מורים כי הבורא יתברך הוא ראשון \nואחרון ומעלה ומטה כמו ה\"א עליונה וה\"א תחתונה, פירוש למטה מזרח ומערב צפון ודרום, \nוצדיק יסוד עולם הרי ה\"א, וכן ארבע רוחות למעלה וכתר עליון שהכל תלוי בה הרי ה\"א, \nוהמשכת המציאות בנתים הוא רמז הוא\"ו המשוכה בין שני ההי\"ן, והיו\"ד ראשונה לכל כמו \nשפירשתי: \nוכל המזכיר השם יכוין לעשר ספירות שהוא הכל והכל בו, וכבר פירשנו היו\"ד שהוא ראש \nלספירות, והוא סוף הספירות, ומתחלפת אל\"ף בקריאת השם שהרי נכתב בי\"ה ונקראת באל\"ף \nדל\"ת, ובמקום היו\"ד נקראת אל\"ף, והאל\"ף היא ראשון לכל מספר, ואם תחשוב מלמטה למעלה \n"},{"index":2,"he":"תמצא העשירי היו\"ד קדש, וכן מלמעלה הראשון קדש רמז שהוא ראשון והוא אחרון, וזהו סוד \nהבכור והמעשר, והה\"א באמצע החשבון רמז להיותו ראשון ואמצעי ואחרון, היה והוה ויהיה, \nוהה\"א מתחלפת בקריאת השם בד' רמז לד' רוחות ימין ושמאל פנים ואחור וכתר עליון סומך \nהכל, הנה נתקדשה הד' רמז ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' רמז לשם ה': \nוהוא\"ו שבשם רמז לשש קצות שהוא מעלה מטה ימין שמאל פנים ואחור, והנו\"ן במקום הוא\"ו \nרמז לחמישים שערי בינה, ורמז לסוד וקדשתם את שנת החמישים שנה, והיו\"ד האחרונה נקראת \nבמקום ה\"א הנכתבת בשם, כבר פירשנו שה\"א אמצעית רמז שהוא הוה כל שעה, שזמן ההוה \nאמצעי הוא תמיד ונצחי והוא מקויים ועומד כל שעה, והיו\"ד נקראת במקום ה\"א לומר כשם \nשהוא עומד כן יהיה בהויתו ובקדושתו, וכבר אמרתי שהוא רמז לשש קצוות, הרי רמז לקדושת \nהשביעיות, וכן אתה מוצא חשבון של ארבע אותיות בחשבון מרובע למנין קפ\"ו, וכן מקו\"ם, \n"},{"index":3,"he":"וכן סכום אותיות של פוע\"ל, וכן עולה בגימטריא ע\"ל הכס\"א, לומר שהוא פועל וסובל הכל \nבחכמתו, וכן עולה אופני\"ם לומר שהוא מגלגלם, ואל\"ף אחד יותר כי הוא אחד על כולם: \nוהטעם של ע\"ב שמות על אודות הכחות המשגיחות על שנים עשר קצות שהם בעולם, כיצד שהרי \nהעולם עגול, וכל עגול יש לו שנים עשר קצות בתתך זויות לנכח זויות, שכל אחד רואה פני \nחבירו יתכן להיות שנים עשר, שאם לא תעשנו מרובע, אם תעשה פחות משנים עשר אין \nהמעוקם, ובתתך לכל הזויות עמוד אחד הרי לך י\"ב עמודים ויותר לא יש צורך, ולכל עמוד \nועמוד יש לו ששה קצות כלומר ששה פנים לכל עמוד הרי לך שבעים ושנים קצוות שהם כחות: \nוהעמודים שהם שנים עשר הם שמות שנים עשר היוצאים מג' שמות של שנים עשר אותיות, והם \nה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, לומר ששמו של הקב\"ה סובל הכל, שנאמר וצדיק יסוד \nעולם, ואין לך עמוד בלא שש קצוות הרי ווי העמודים רצה לומר שש פנים לכל עמוד, \n"},{"index":4,"he":"והעמודים הם י\"ב וי\"ב פעמים ו' הם ע\"ב שהם ע\"ב כוחות, וכולם בסוד והוא באחד ומי \nישיבנו, ועל כן נאמר ומתחת זרועות עולם כלומר כחות, שכל לשון זרוע הוא לשון כח: \nהרי לך שם בן ד' אותיות מתגלגל ומתהפך לשבעים ושנים, והשבעים ושנים כלם משולשים על \nשם ההויות המשולשות, וזהו סוד השם הנכבד כגון היה והוה ויהיה, והשם של ארבע אותיות \nעיקר והשאר ענפי האילן המתפשטים לכאן ולכאן כזרועות, והם כחות כאשר ביארנו, והשבעים \nושנים משולשין יעלו למנין מאתים וששה עשר, ויהיו כמנין ארי\"ה, הוא שנאמר אריה שאג \nמי לא יירא, ה' אלהים דבר מי לא ינבא, וחשבון ארי\"ה גבור\"ה, להורות על הכח המפחיד \nהלבבות אשר אין תכלית למחקרו, ועל כן קראו בשם אריה שהוא הגבור ומלך בחיות, ועל שמו \nשם יהודה גור אריה, שהוא מלך ירושלים, והנביא על שם כלל הנבואה קראו אריה דרך משל, \nוהוא הנקרא כתר עליון, היא העלה העליונה אשר אין לה סוף, ואין לדרוש ולתור בה, \n"},{"index":5,"he":"ועליה נאמר במופלא ממך אל תדרוש: \nועתה אפרש פירוש הספירות, כתר חכמה בינה, כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים \nבתבונה, פירוש כתר עליון הוא השכל עלת העלות יתברך הוציא דבר מן הכח אל הפועל בלא \nהזמן שהזמן נברא ולא היה לו מציאות טרם צאת היצור לפועל שלם, ונברא עם היצור כאחת, \nומה היה הפעולה שפעל כבוד, וזהו שאומרים בתפלת יוצר, טוב יצר כבוד לשמו, יצר \nבגימטריא ברחמים, והכבוד הוא הבינה שיש בה ל\"ב שערים כמנין כבוד,והוא האמור בספר \nיצירה בל\"ב נתיבות נברא העולם, והחכמה לא נמצאת בלעדי עלת העלות אשר השכל משפיע \nלחכמה, והחכמה משפיע לבינה, ובכח החכמה היו כל ההויות, ולא יצאו לפועל עד מדת \nהתשובה היא הבינה, על כי משם יסוד הנשמות ושם ישובון, והרוח תשוב אל האלקים אשר \nנתנה, על כן נקראת תשובה, והתשובה על ידי ההתבוננות סדר ההויות והוציאם לפועל, זהו \nאלקים הבין דרכה וכו' אז ראה ויספרה, ובכל מקום שתמצא אלקים הוא פועל בבינה שברא \n"},{"index":6,"he":"אלקים, הוא הנקרא יוצר בראשית דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, פירוש על \nידי ראשית שהיא חכמה ברא שמים וארץ, ועל הכבוד הזה לא נאמר יצירה אלא בריאה שתשמע \nיותר דק ופנימית, ואלו השלש ספירות נעשו כמין סגולה, כתר חכמה בינה, העליונה היא \nכתר עליון כי העילה המתעלה על הכל באין תכלית והוא כמו המוח, והב' של מטה חכמה בינה \nהן כמין ב' עינים: \nחסד גבורה תפארת, חסד מדת רחמים, והיא מדה שלקחה אברהם אבינו שנאמר חסד לאברהם, \nגבורה היא מדת הדין של מעלה וזה האש הגדולה, והיא האש האוכלת על גבי המזבח ונקראת \nאש אוכלה, ונקרא פחד יצחק כי הוא לקחה לו והוא סוד העקדה, תפארת היא מדת אמת, ולקחה \nיעקב אבינו ע\"ה שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, וכתיב בספר יצירה אחת היא רוח \nאלקים חיים, וקרא רוח אלקים חיים החכמה שהיא רוח התשובה, רצה לומר הנשמה וקיומה, \nוהחכמה גם כן נקראת רוח הקדש, ולא נזכר בספר יצירה כתר עליון כמו שאמר שאין לדרוש \n"},{"index":7,"he":"בה מה, ולא אוכל לפרש מה הוא, והוא שם כולל הכל יתברך: \nונקרא הבינה רוח מרוח כי היא גם כן רוח, ונקרא החסד מים מרוח כלומר היוצאת מן הרוח, \nוקראם בשם מים לפי שהם לבנות, ואמר בספר יצירה המים הרו וילדו אפילה, ופירוש אפילה \nאורה המתעלמת מעיני כל בריה שאין לה צבע, וקראו הגבורה אש היוצא מן המים והגבורה \nהיא מדת הדין ויעקב אבינו ע\"ה לא רצה לקחת כי אם משדה ממוצעת שהיא תפארת, והיא בין \nדין לרחמים, אמצעית כנגד הלב, והחסד והגבורה כנגד הזרועות, חסד כנגד הימין וגבורה \nכנגד השמאל שהוא מדת הדין כנגד הצפון, שנאמר מצפון תפתח הרעה, ואמרו רז\"ל לולב \nבימין ואתרוג בשמאל, כי מראיתו אדום ואילנו בעל קוצים כנגד משורת הדין כנגד הצפון, \nויש אודם שנהפך לשחרות מצד עביו, על כן נקרא אפלה, והחסד היא לבנה וכן דרך הרחמים \nלכך נקרא מים, וכתיב כשלג ילבינו: \nואלה השתים רצה לומר החסד והגבורה הם סוד כרובים, והם כנגד זרועות עולם, וזה שאמר \n"},{"index":8,"he":"מענה אלהי קדם מדת התשובה שקדמה לעולם, ומתחת זרועות עולם זה חסד וגבורה, ותפארת \nהיא מדת יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב, והיא באמצע כנגד הלב, ומראה שלה ממוצע לא אדום \nולא לבן אלא ירוק, והיא נקראת כסא כי אותיות אמת כוללים כל האלפא ביתא, א' בראשית \nמ' באמצע, תי\"ו בסוף, גם כן הכסא, וכמו שהכסא עומד בחוזק גם כן לאותיות אמת יש לכל \nאות ואות ב' רגלים מה שאין כן בשקר, על כן אמר שקר אין בו רגלים ואותיות נדחים עד \nסוף האלפא ביתא: \nנחזור לדברינו וכן יעקב בחר באמת הנקרא כסא הכבוד, על כן אמרו צורת יעקב חקוקה בכסא \nהכבוד, הרי אלו ג' ספירות כמין סגלה נצח הוד יסוד, נודע לנו על דרך הקבלה כי האבות \nהן הן המרכבה וכן שלשה אבות וחיות המרכבה הנושאות הכסא הן ד' חיות הקדש, ואם כן חסד \nאחת מהן והוא דוד ע\"ה כי הוא רגל רביעי לכסא, על כן אומר מגן דוד כענין מגן אברהם, \nונאמר אלהי כל אחד מארבעתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, וכן אלהי דוד אביך \n"},{"index":9,"he":"ונקרא דוד אב, והשם יתברך נקרא שדי כלומר תקיף מנצח הכל והנה גם דוד מנצח מלחמות \nוגם הוא מנצח ומשורר למנצח מזמור לדוד, ועתידה מלכותו להיות מנצחת כל המלכויות \nותשאר נצחית עולם, והמשיח שהוא בן דוד יקבל הוד והדר מהשם יתברך וינתן עליו הוד \nמלכות, והוא יגלה טעמי תורה וסוד כ\"ב אותיות שהם יסוד לכל הכבוד ולכל היצור, ועל כן \nהיו גם אלו הג' ספירות סגולה, ואז תשוב מלכות ישראל ומלכות ה' יתברך ויתעלה במקומה \nותשוב העטרה ליושנה, כמו שאומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו \nאחד: \nנחזור לדברינו וגם דוד ע\"ה לקח מדה אחת לחלקו והיא מלכות, והנה הכסא בעל ארבע רגלים \nויעמוד בחוזק, ועל כן אמר רגלי עמדה במישור ולא אמר רגלי כי אם רגלי ממשמע רגל אחת \nלקחה לחלקו מישור, ומישור הוא מלכות, נצח והוד כנגד השוקים המקבלות, והידים הם חסד \nוגבורה, הוד מקבלת מגבורה שנאמר והשמיע ה' את הוד קולו, וקראוהו בעלי הקבלה עוז, \n"},{"index":10,"he":"נצח כנגד החסד שהוא רחמים וזהו שאמר מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, יהו\"ה בא\"ת \nב\"ש בגימטריא ברחמים, (אגב יש להעיר כאן רמז ליחוד המוזכר בשער רוה\"ק על ענין היחוד \nשל שם מצפ\"ץ כי כידוע זה היחוד של חיבור אחורים והפיכתם לפנים דהנה גימטריא של \nמצפ\"ץ הוא סך של שלשת מילואי שם אלקים שהם דין והנה הסה\"כ עולה ברחמים וזהו רמז ששם \nהויה הוא המחיה ומהוה כל השמות וזולתו הם כגופא בלא נשמתא כמבואר בפתיחת אליהו ז\"ל) \nיסוד כנגד ברית מילה, מלכות היא הנקראת עטרה, גם שכינה, גם מטטרון, ומשתמשת בנצח \nוהוד, והיסוד גם כן מדה ממוצעת כמו אלו שלמעלה שמדת הבינה היא הממוצעת, וזהו שאמרו \nחז\"ל כשם שהשכינה בעליונים כך שכינה על התחתונים, והעליונית היא דן את העליונים וגם \nאת התחתונים ביום הדין הגדול הוא ראש השנה, ועל כן היא נקראת תשובה וגוזרת כל \nענייני העולם השפל בבת אחת, ואחר כך השכינה שלמטה גוזרת בשעת מעשה הטובה ביום, \n"},{"index":11,"he":"והרעה בלילה, כי בלילה עבודת הדין, הנה לך עשר ספירות, עשר מדות כלומר הויות, רק \nהוייתן תלויה זה בזה וזה בזה ועלת העילות הוא כולל הכל והכל מאתו יתברך: \nוזה שאנחנו ממשיכין מקור החיים מעילה לעילה בתפלה, ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי \nאבותינו אלהי אברהם וכו', ברוך פירוש מן ברכת מים עניינו המשכה כלומר ממך י\"ה ו\"ה \nשהוא עלת העלות נמשך מרוח חיים והקיום לאלקים כי היא התשובה, וממנה עד אברהם שהוא \nהחסד ועתה נקראת הבינה אלהי אברהם כלומר אלהי החסד שהוא משתמש בחסד שהוא הימין והוא \nמאציל אצילתו על אותה המדה, וכן אלהי יצחק הוא הגבורה, וכן אלהי יעקב והוא האמת \nוהוא המרכבה. ושמעתי שמוסיפין על עשר ספירות ספירה אחת באין סוף, יש אומרים מאחר \nשהם עשר בחשבונם יש להם סוף והכרח, ועל כן יש לומר שבראש הכתר העליון יש דבר נעלם \nבאין סוף והוא עלת העלות, ורצונם לומר באין פירוד של הכתר באותו דבר הנעלם, ועל כן \n"},{"index":12,"he":"אמרו בספר יצירה עשר ולא תשע כלומר להביא במנין היו\"ד הכתר העליון שגם הוא בכלל \nהעשר, עשר ולא י\"א להוציא מכלל העשר אותו דבר הנעלם שבראש הכתר שאין לו ראש ולא סוף \nעל כן אינו בחשבון, ולא נראה זה: \nהנה עשר ספירות נעשות כבנין האדם כי האדם מעין דוגמא של מעלה, וזה אמרו בצלמנו \nכדמותינו רצה לומר כמו מוח שבאדם העליון הכל יונק, ומחשבה מן המוח ויורד לשדרה \nומתפצל לכאן ולכאן באברים, כן כל הכוחות יונקות ומקבלות מעילת העילות וממנו המשכה \nלכל שאר הכוחות והעילות, ובו הוא קיום הכל יתרומם וישתבח, על כן סוד הלולב שהוא \nכנגד השדרה, ואתרוג שהוא כנגד הלב שהוא התפארת, וכונתינו להמשיך הכח העליונית למדת \nישראל לא לבא אל הדין אלא אל הרחמים, על כן אמרו למעלה אין לו שיעור, כמו שאמרו \nבספר יצירה תכלית אין להן קץ, כי ידוע שכפי התפשטות האלהות לאותו צד מתרבות העלות \nשלמטה פעם לצד דין כשהוא מתפשט לצד שמאל, ופעם לרחמים כשהוא לצד ימין, וזהו שאמרו \n"},{"index":13,"he":"עמד מכסא הדין וישב על כסא הרחמים, רצה לומר תאציל אצילות כחך לצד הרחמים, וזאת היא \nהברכה היוצאת מן הברכה העליונה התיכונה הפנימה וחיצונה והיא עילה הראשונה: \nוהאלהים אנה לידי לכתוב דרך קצרה כתר שם טוב הגדול והנורא על פי הקבלה, וסמך מן \nהמקרא, וכתבנו כבר קצת סוד היסוד המרובע, והנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד \nוהיה לארבעה ראשים, יוצא מבית קדש הקדשים ומשקה את השרשים הם המלאכים הקדושים, \nחשמלים, עתים ממללים ועתים חשים ודמות פניהם מכסים בין הקדש ובין קדש הקדשים, ומשם \nלאופנים המשלשים קדוש ומקדישים והקול נשמע לאישים והם המודיעים לאנשים, ומן המקדש \nוחוצה ארבעה יסודי גוף האדם הנמצא, ולזה יש משל ומליצה, כי יש לכסף מוצא ומקום \nלזהב, וכתיב גם כן ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, הזכיר בכאן ד' מתכות המוצקים \nבארץ כנגד ד' יסודות האדם והם לבנה ושחורה אדומה וירוקה, גם את זה לעומת זה עשה \n"},{"index":14,"he":"האלהים, וכן כל דבר חי מרגיש ושאינו מרגיש יש בו ד' יסודות שואבים חיים מן היסודות \nהראשונים הרוחניים שהם בכלל עשר הספירות אבות כל התולדות, וכשהזכיר הד' יסודות \nהתחתונים שהם הכסף והזהב הברזל והנחושת רמז לד' יסודות הראשונים כי יש להם מוצא: \nופירש ואמר מאין מוצאם ואמר קץ שם לחשך, ידוע הוא כי החשך יש לו אפיסה ולא יתכן \nלומר בו יצירה אבל בריאה, וכן לשון רז\"ל יוצר אור ובורא חשך והבריאה עצמה רצה לומר \nשברא מן החשך שאין לו קץ וסוף כלל אחד ואצילות אחד, וכשאמרו קץ שם לחשך רצה לומר \nהגביל מן החשך ההוא גבול ונתן לו קץ ותכלה, ולכל תכלה הוא חוקר, ולכל מדה ומדה \nוהויה העומד בכח האפיסה ההיא נתן להם חקר רצה לומר אחר שהוציאם מן הכח אל הפועל פעל \nבהם מדות וכלים מכלים שונים שיש להם גבול, ועל כן נאמר במקרא בחשך לשון בריאה, \nוהאור שהוא עומד בכח החשך בלשון יצירה, וזהו מגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור \n"},{"index":15,"he":"צלמות, קרא חשך וצלמות האפיסה אשר הוא בכח האור ושאר הדברים, וזהו שאמר אבן אופל \nוצלמות קרא אבן הבנין הנבנה מהאותיות כמו שמפורש בספר יצירה, וכולן יונקות מן \nהרוחניות הדקות הארבעה התלויות במחשבה אשר היא האבן הזאת אשר שמתי מצבה אשר ממנה \nהתעוררות הרצון, ומשם הסתפקות כל סבה וצרכי עליונים ותחתונים, ותחתיה נהפך כמו אבן \nמשל על הזוהר הנפלא והאור הזך והצח אשר אין לו ערך וקצב, ונקרא אבן על שם שהוא יסוד \nהבנין: \nושאר כ\"ב אותיות החקוקות בגלגלי המרכבה כמו כן קרואות אבנים על שם שהם בונים ולכל \nפנה פונים דשנים ורעננים, הם הנקראים אבני שיש טהור על שם האור הנאור, והם \nהמתגלגלות בגלילות עגולות ופורטות וכוללות בגרם המעלות ואצילות הכוחות הנאצלות \nמעילת העלות. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והוא השם הנכבד יסוד היסוד, והיא הלבנה \nאשר בה בנה וחצב אבני מחצב אשר בהם קצב ל\"ב נתיבות על שם נתיב לא ידעו עיט, יען כי \n"},{"index":16,"he":"היו סתומים וחתומים ולא נודע לא למאלכי השרת ולא הביט שם עין עד עת הרצון: \nואז בחלמיש שלח ידו, המשיל החכמה לחלמיש על שם הויות שהיו בה סתומים, והמשיל העומק \nלדבר נסתר במקום קשה וחזק, והפך שרשה בצורות יאורים בקע, קרא יאורים כל הויות והוא \nמגזרת אור כמו אל תופע עליו נהרה, והם כל ההויות הנכללות בשם מים במעשה בראשית \nכדכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואחר שיצאו המאורים כל יקר ראתה עינו, וכלל \nההויות שנאצלו ביום ראשון היו י' דברים מעורבבים בזה שמים וארץ, תהו ובהו, אור \nוחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה, זהו מבכי נהרות חבש, אחר שהיו י' דברים אלו \nנאצלים כאחת והיה העולם מים, במים חבש אותם נהרות והבדיל בין מים למים במאמר יהי \nרקיע: \nותעלומה יוציא אור מפיק ה\"א תעלום חכמה הוציא האור, והחכמה מאין תמצא מציאותיה \nמאין, לא ידע אנוש ערכה הוא סדרה רצה לומר לא ידע אנוש לסדר ההויות ולידע תכונתם \n"},{"index":17,"he":"שנאמר ומי כמוני יקרא יגידה ויערכה לי משומי עם עולם, ולא תמצא בארץ החיים, אפי': \nהמלאכים אינם יודעים אותה, ומסדר דרך משל תהום אמר לא בי הוא וגו' וכל שאר הענינים, \nוהחכמה מאין תמצא ונעלמה מעין כל חי מאותם שחייהם חיי עולם, ומעוף השמים נסתרה אלו \nמלאכי השרת, אלהים הבין דרכה, וצייר בה מה שצייר בהתבוננות והאציל ד' יסודות \nראשונים, ואלו הם, כי הוא לקצוות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים \nתבן במדה אז ראה ויספרה הכינו בה במחשבה הטהורה כאדם המשער את המעשה וחושב בלבו \nתחלה ואחר כך מתחיל לעשות ולעסוק בו, ועל זה אמרו רז\"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל, \nוכפי היצורים שהיו בה צייר באותו כלל שהאציל ממנה, ויספרה ג' ספרים ספר וספר \nוסיפור, שהם בחכמה ותבונה ודעת, וההויות לא עמדו על סדר תכונת הבנין והוא יתברך \nהמשיך אותם ההויות וסדרם על סדר ועשה מהם בנין אחד ושם אחד, ואחר צירוף ושיקול \n"},{"index":18,"he":"והמרה בכ\"ב אותיות אשר כל אחת ואחת קשורה בחברתה מקבילות אשה אל אחותה: \nוגם חקרה, שם אותה במדה שיש בה חקר וגבול אף על פי שאין לה גבול (בענין מה שכתב כאן \nאף על פי שאין לה גבול עיין בפרדס להרמ\"ק בשער עצמות וכלים פרק א' במה שהביא בשם \nהריקאנטי על הספירות, וז\"ל וחלילה שיהיה בהם גוף וגשמות אלא הם מיני אורה כמו האור \nהיוצא מן העין שאין מושג ונתפש כי אינו כלום, אלא הדבר המושג אחרי האור נתפש בציור \nמחשבות הלב ומצויירת הצורה בכח המדה ההיא, וכן במה שכתב הרמ\"ק בעצמו בשער הנקודות \nפרק ו' וז\"ל ואין לשון בטישה ממש כמשמעו אבל כוונתו כמו אור המתאצל מן העין ומכה \nבדבר הנראה ושואף הראות, ואין לנו משל נאות לזה הענין בעולם הגשמי אלא זה שהוא יותר \nדק שבנו להמשיל. וזהו בעצם מה שכותב כאן בהמשך ויצא מזיו החכמה שענינו כמו אור \nהיוצא מן העין על דרך משל כי כידוע אין לקחת המשל הגשמי לרוחני ממש אלא הוא רק לסבר \n"},{"index":19,"he":"האוזן שמהגשמי יוכל לעלות אל הרוחני, וכן זהו גם ההסבר בדבריו לקמן ועולין לשאוב \nמצנור העליון והעליון השופך מים חים מגשמי נדבה היא הסבה היוצאת מן התיבה הכתובה \nבד' אותיות הנה שכוונתו לענין שהבאנו בריקנאטי שאחרי האור נעשית הצטיירות וזהו \nהמושג בערכינו כי האותיות הם ענין הצטיירות לערך ההשגה וההשפעה.) מצד התחלת עצמה, \nויאמר לאדם הידוע, הן יראת ה' היא חכמה, היא מדת טובו של הקב\"ה, והכל נמצא ויצא \nמזיו החכמה, ומתברך שם תמיד באין הפסק, ובעבור כי ממנה תוצאותם ומשם עיקר הסתפקותם, \nאחת היא שאלתם ונגדה כל תאותם לעלות ולהתעלות ולבא עד תכליתם, ולבא אל הקדש פנימה \nולשאוב מים ממעייני החכמה הנכבדת, אשר היא תמידית ועקרית בלי סבת זולתה עומדת בלי \nהפסק להספיק למשתדלים לרוץ אורח מישור, ועולין לשאוב מצנור העליון, והעליון השופך \nמים חיים מגשמי נדבה היא הסבה היוצאת מן התיבה הכתובה בד' אותיות, והם והיא מתהלכת \nבין החיות, ומשם ממציא מציאות עולמו, ויהו\"ה שמו יתעלה ויתברך אמן: "}]}
