{"id":"kabala-49ba4fdeec0e-1-13","bookId":"kabala-49ba4fdeec0e","part":1,"torah":13,"title":"אות קצג - סוד תפלת גדור:","hebrewTitle":"אות קצג - סוד תפלת גדור:","segments":[{"index":1,"he":"אות קצג - סוד תפלת גדור:\nסוד תפלת גדור: \nאתה אדון הגדול הגבור והנורא הצדיק והחסיד הקדוש הנאמן ארך אפים ורב חסד ואמת אתה \nהוא אדון אלהי האלהים ואדוני האדונים אתה הוא גדול בך מגדילים כח בעלי גדולה אתה \nגבור בך מגבירים כל בעלי גבורה אתה נורא בך מרננים כל בעלי רננות אתה הוא צדיק לך \nמצדיקים כל בעלי צדקה אתה חסיד לך מייחלים כל בעלי חסידות אתה הוא קדוש לך מקדישים \nכל בעלי קדושה אתה הוא נאמן לך מאמינים כל בעלי אמונה אתה הוא פועל גבורות ומחדש \nחדשות בריותיך בכל יום ויום משרתים מאש לרומם שבחך זך וזריז מזהיר בתוך רבבות אש \nזונח שנאה וקנאה מואס באיבה ותחרות מרחיק כעס מסיר קצף מרבה כל חן טוב כרובי כבודך \nאשר על השרים שרפים שרפי להב סביב לכסאו עומדים זה לזה ומשמיעים סולו לרוכב עטרה \nבערבות ביה עטרה שמו: \n \n"},{"index":2,"he":"אות קצד - סוד המזוזה:\nסוד המזוזה: \nכבר קדם לנו הדבור כי שמע והיה אם שמוע רומזים זרועות עולם והם מזוזות ההי\"קף, \nוהבי\"נה הוא המשקוף עליהם. ומעתה תבין סוד המזוזה והבי\"נה בכלל. אמנם בפרטיה נאריך \nבה מעט כמנהגינו בשאר הסודות. דע כי הש\"ה והש\"ת הם המזוזות העליונים וכ\"ע הוא \nהמשקוף עליהם וזרועות עולם הם המזוזות והבינה משקוף עליהם וכן נצ\"ח והו\"ד הם \nהמזוזות ות\"ת המשקוף עליהם וכנסת ישראל ובת זוגה היא האסקופה הנדרסת לכל ששת ימי \nבראשית והיא האסקופה להעליונים וראש למשפילים ממנה: \n \n"},{"index":3,"he":"אות קצה - טעם שאשה חיבת במזוזה:\nטעם שאשה חיבת במזוזה: \nודע כי המצות אשר הם רומזים בהי\"קף הנשים פטורות והם הנקראים מצות עשה שהזמן גרמא. \nאמנם המצות אשר הם חוץ להיקף הנשים חייבות ולפי שהמזוזה שרשה והתחלתה חוץ מהיקף \nכאשר רמזנו לכן הנשים חייבות: \n \nאות קצו - שמזוזה מארכת ימים:\nשמזוזה מארכת ימים: \nוכן נתבאר ממה שקדם כי הנצ\"ח וההו\"ד הם המזוזות ועליהם נאמר אורך ימים בימינה שהוא \nהנצ\"ח ועושר וכבוד בשמאלו שהוא ההו\"ד ולכן המזוזה מארכת הימים. וראוי כי הנעלם מן \nהמזוזות (ר\"ל אותיות המילוי, שהן נעלמות) הוא יעקב. כיצד מ\"ם זי\"ן זי\"ן ו\"ו תי\"ו \nהנעלם עולה יעקב, ויעקב עולה ז' פעמים יהו\"ה. כלומר בהיות המזוזה כתובה ומונחת בפתח \nאז יעקב שהוא ת\"ת מברך את הארץ העליונה בז' יהו\"ה כלומר בשש קצות בחיבור הכל: \n \n"},{"index":4,"he":"אות קצז - לכתוב שד\"י מחוץ למזוזה:\nלכתוב שד\"י מחוץ למזוזה: \nוראוי שתדע כתיבת שמות המלאכים במזוזה אינה ראוי כי היא המפרנסת אותם ולא הם אותה \nוא\"כ למה יכנסו הם במשמרתה לעם ה' אשר היא המשגחת עליהם. אבל שדי ראוי שיכתוב מבחוץ \nכי היא נקראת כצה בהיותה מסדרת המערכות להציל בינ\"ה מיד שרי האומות וזהו אשר \nמתאוננת על היפך שמירתה שמוני נוטרה את הכרמים כלומר שרי האומות וכרמי שלי שהוא \nישראל לא נטרתי. ודע כשתדקדק בפרשת שמע תמצא בה עשרה ציונים כנגד עשר מכות שבאו על \nהמצרים החסרים כל אלה: \n \n"},{"index":5,"he":"אות קצח - ומה שמברכים על קביעתה ולא על כתיבתה:\nומה שמברכים על קביעתה ולא על כתיבתה: \nמה שא\"כ בסוכה הטעם כי בעשית הסוכה יש רמז בסככה ובדפנותיה לסוד הנמצא בה, אבל \nבכתיבת המזוזה אין שום רמז לסוד הנמצא בה כי כל המחזורים נמצא בה שמע והיה אם שמוע \nאלא קביעתה מורה על הסוד הנמצא בה, שהרמז להעלות הנצחים לזרועות עולם ומשם לראש \nהנקרא כ\"ע: \n \n"},{"index":6,"he":"אות קצט - וטעם קביעתה בימין ביאתו:\nוטעם קביעתה בימין ביאתו: \nכי הכוונה במזוזה להשלים ההו\"ד והנ\"צח בעטר\"ה ואם תקבע בשמאל בואך נמצא שאתה משיב \nהרחמים לדין. וזהו הטעם בעצמו להיות כתיבתן בקלף אחד להורות על היחוד. ולפי שמדת \nהעטרה נקראת בית ה' מקבלת מן צפון דרום מזרח ומערב: \n \n"},{"index":7,"he":"אות ר - איזה בתים פטורים מן המזוזה, והטעם לכך:\nאיזה בתים פטורים מן המזוזה, והטעם לכך: \nולמה כל בית שאין בו ד' אמות פטור ממזוזה והלשכות והר הבית והעזרה פטורין מן \nהמזוזה. והטעם פיטורן כטעם פטור תפילין בשבת וזה הטעם בעצמו פטור בתי כנסיות ובתי \nמדרשות. ומפני כי העטרה בית ה' כבודה בת מלך פנימה ולכן כל בית שאינו מכובד פטור מן \nהמזוזה וכ\"ש בית בלי קרויה ומשקוף. ומפני כי שער הרוחני גבוה יו\"ד ולכן שער הפחות \nמיוד טפחים פטורים. וטעם חיוב בתי שמן ויין ושערי מדינות וחצירות ועיירות לפי \nשהעטרה היא בית שמן הרחמים היורדים מן חכמה עלאה ומהחס\"ד ויי\"ן מהפח\"ד והוא שער לז' \nשמיטות הנקראים מה\"מ מדינות והיא שער החצר הפנימיות ושערי העיירות היינו דכתיב ערים \nגדולות ובצורות בשמים הנשפעים על הארץ. וטעם פסול אם חקק במזוזה טפח והכניס הכתב \nלפנים לפי שהרחיקה הלבוד ואנחנו צריכין להיות עט\"רה מחוברת בשוקיים למתק הדין וזה \n"},{"index":8,"he":"הטעם בעצמו נתינת הדם במשקוף ועל שתי המזוזות למען היות הדין מעורב ברחמים ולמען \nהברחת כל הפגעים מבעלי השמיטה. וראוי שתזכור כל השנויים שנפלו בתורה בענין המזוזה \nהאחת על מזוזות ביתיך ובשעריך ונתנו על המשקוף ועל ב' המזוזות. והגישו אדוניו אל \nהדלת או אל המזוזה. הרי ג' חלוקים משתנים וכפי שנויים כן כוונתם. אצל הבתים אפילו \nשנכתב בלשון רבים אחר שלא פרט ב' כוונתו אל אחת למען לחבר שמאל לימין ואצל פסח ב' \nמזוזות כדי להעלותם בדין לעשות נקמות במצרים ואצל רציעה צריך מזוזה אחת כי הגיש \nאדוניו אל האלהים לדין והבן זה היטב: \n \n"},{"index":9,"he":"אות רא - וטעם פטור המזוזה בעיר שיש בה חזירים:\nוטעם פטור המזוזה בעיר שיש בה חזירים: \nיען כי הם באים מכח לילית הנזכרת בארץ העליונה ולכן דוגמתה נזכרת תמיד בארץ התחתונה \nולכן ראוי לפטור העיר שיש בה חזירים מן המזוזה שלא לעורר החזיר העליונה: \n \nאות רב - וטעם קביעת המזוזה בשליש העליון:\nוטעם קביעת המזוזה בשליש העליון: \nכי שלש מזוזות הן כדי להעלה מעלה למשקוף העליון ולכן תהא קביעתה בשליש העליון הא' \nבנצ\"ח הב' בחס\"ד הג' בחכמ\"ה ודע זה. והעמדת המזוזה ראוי שתהיה מושכב ולא מעומד לתת \nכבוד לדוגמא העליונה שאם תהיה עומדת ראוים כל בני בית לעמוד וכל זמן שהמזוזה עומדת \nדוגמתה עומדת וראוי להיות מושכבת להיות החבור אחד. וישראל הדד בבית העכו\"ם חייב \nבמזוזה כי בית ישראל נחשב ושכינה שוכנת בו ובצאתו תצא. ולכן גם המזוזה יקח עמו. אבל \nהדר בבית העכו\"ם חייב במזוזה כי בית ישראל נחשב ושכינה שוכנת והלוקח תמות אשתו מדה \n"},{"index":10,"he":"כנגד מדה. וכבר ידעת אמרם ז\"ל ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן מה שאמרו והחוט המשולש \nלא במהרה ינתק זה המתעטף בציצית ומניח תפילין והקובע מזוזה. ועליהם נאמר חונה מלאך \nה' סביב ליראיו ויחלצם. והטעם שיחלצם לבלתי יחטאו והראיה מר' יוחנן דאמר דין גרמי \nדעשרה ביר. ודע זה ושמריהו כאישון עיניך והתבונן כי בביאה תהא מימין להדביקה בזכר \nוביציאת האדם תהא בשמאל לפרנס ע' אומות דרך שמאל ושיטת המזוזה כ\"ב כנגד כ\"ב אותיות \nהתורה שהוא רמוז בפסוק ישראל עבדי אתה אשר ב\"ך אתפאר: \n \n"},{"index":11,"he":"אות רג - סוד לכתוב ס\"ת לעצמו:\nסוד לכתוב ס\"ת לעצמו: \nדכתיב כתבו לכם השירה הזאת וגו'. וטעמו כתבו כתבו לכם את התורה הזאת שיש בה שירה. \nומה שלא כתיב כתבו לכם את התורה הזאת, כי התורה תרמוז לתורה שבכתב והוא המלך ויתכן \nהיות לבדו. והשירה רומזת לתורה שבע\"פ והיא המלכה וכבר הזכירה כי אין ספק שהמלך \nבכללה כי אין מלכה בלא מלך וההיפך א\"א. והסוד כתבו לכם את השירה הזאת כסוד כתוב זאת \nזכרון בספר וטעמו זאת כח\"ב כתוב בספר הזכרון שהוא הת\"ת וכן טעם כתבו לכם וכו'. וטעם \nעבוד לשמן בס\"ת תפילין ומזוזות לפי שכל קודש ירמוז אל אילן הפנימי והחולין אל אילן \nהחצון ולכך צריך עיבוד לשמן. וטעם להוציא מפיו כשהוא כותבן לשם ס\"ת ובפרט האזכרות \nכי כל הדברים הרוחניות היו בכח קודם צאתם לפועל ולא נראו עד צאתם כ\"ג ה' ו\"ה הא\"ח. \nהנה כתב אביגדור בחבורו במצות וז\"ל - כל טעות בס\"ת מוחקין ואין תולין כי בתליה יצא \nהאור ממקומה ומסדרה, אבל המחיקה שבה האות כמשפטה. אבל האמת היכא דלא אפשר למוחקו \n"},{"index":12,"he":"תולין וכל מקום שהוא הוא הכח וכן אם יצטרך לתלותו כולו יתלוהו ולא יחלקו. ואספר לך \nבני. פעם אחת הייתי מהלך בדרך אפרתה ופגע בי מלאך אחד והכרתיו והייתי מביט מרחוק \nופתאום בא אלי וכמעט פרחה נשמתי והקדמתי בשלומו. ואמר לי היכן אתה הולך אמרתי אדוני \nלמה תשאלני. אמר לי הגידה נא לי כי בעדך באתי. אמרתי לו מה הוא. אמר תורה באתי \nלשאול. אמרתי לו, אדוני כתיב וזאת התורה ו' ת\"ח עם זאת ע\"ט ה' ע\"ט עם תורה ת\"ת. אמר \nלי הכי הוא, אלמא תורת המומר שמינין גירר לאו תמימה, תלה לאו תמימה, מחק לאו תמימה. \nא\"ל אדוני מאי תקנתיה. אמר לי, יגנוז החתיכה ההיא ואחרת במקומה יכתוב. והניחני \nלילך. ומשם ואילך אי לאו שחזרתי על ס\"ת וראיתיו מתחילתה ועד סוף לא קראתי בו בתורה \nמצוה עכ\"ל. ואני המחבר אומר כי התורה ופירושיה לא נתנו אלא פעם אחת ואם התירו המשנה \nובעלי הגמרא לכתוב על המחק נשמור על קבלתה ולא נחוש לראיית מלאכים וגזירתם כי המוחק \n"},{"index":13,"he":"אינו מזיק כי שבו האותיות למקומם וסדרם ודע זה. ומה שכתב שאין לתלות בס\"ת רק שבלבד \nההוראה הזאת לא אשננה בשום ספר כי תולין בין באותיות שאינם של שם בין השם ובלבד שלא \nיחלוק התיבה חציה בפנים חציה ביני שיטי ודע זה: \n \nאות רד - ענין צירוף פנים ואחור:\nענין צירוף פנים ואחור: \nונחזור לענין ראשון כי התורה רומזת לת\"ת והשירה לעטרת צב\"י ולכן חברם חבורה שלימה. \nוהנה יהו\"ה אדנ\"י יוצאין מחיבורן וכשתצטרף שם יהו\"ה פנים ואחור תמצא עולה ק\"ל. וז\"ש \nקול ה' בכח וזה צירופו י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה ואחור ה' ה\"ו הו\"ה הוה\"י. וכן אדנ\"י \nוהיפוכו ינד\"א עולים ק\"ל. והנה עולה ער ה' בכם ועד משיחו כי ק' עולה במילואו יהו\"ה \nבריבוע (היינו קו\"ף. ועולה יהו\"ה כי יפ\"י, הפ\"ה, ופ\"ו, הפ\"ה הכל ביחד עולה קפ\"ו). \nולמ\"ד במילואו עולה ע\"ד. (ודע כשמתקבץ חשבון השם ית' בכתיבת האותיות בחשבונם השלם \nכגון עולה אי\"ן משותף כי הוא ית' עשרה חמישי ששה חמשה יעלו אלף תתפ\"ו וכשתקח אלף \n"},{"index":14,"he":"בחושבן קטן תמצא עולה אין משותף כי הוא ית' אין שיתוף בשמו): \n \nאות רה - וטעם זיון שעטנ\"ז ג\"ץ בג' זיונים:\nוטעם זיון שעטנ\"ז ג\"ץ בג' זיונים: \nפירוש שעטנ\"ז ג\"ץ הוא שטן עז גדול והוא סמא\"ל ובג' זיונים הרומזים לש\"ה ולחסד ולת\"ת \nמבטלין אותו ולכן הושמו הזיונין בשמאל למען סור כחו הבא מסמאל. ואותיות זיי\"ן \nוזיוניו ג' עולין כ\"א כמספר אהי\"ה להודיע כי בכחו יתבטל כח הדין של סמא\"ל: \n \n"},{"index":15,"he":"אות רו - וטעם חטוטרת הח':\nוטעם חטוטרת הח': \nיען כי מעבר יב\"ק בעל השמטה וכוחותיו עוברי על הוד הרומז בח' ולכן עשו לו גבהות \nבאמצע כדי להתיש כח העובר עליו. ופירוד רגל הה' והק' תבין מן צורת חיבורם, כי הה\"א \nרמז בג' מקומות לש\"ת ולפחד ולע\"ט, והק' לש\"ת ורגליו לת\"ת. ומאוד צריך להזהר באותיות \nהגדולות והקטנות כי רומזים לעניינים נפלאים. ובשני קוצי היו\"ד יזהר כדי לרמוז \nלמאציל ולהשפיע לו\"ו ולמשוך הו\"ו הנקראים צדיקים: \n \n"},{"index":16,"he":"אות רז - וטעם אין מוכרין ס\"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה:\nוטעם אין מוכרין ס\"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה: \nכי במה שמעוות בו מתקן כי למוד תורה הוא חבור ת\"ת ועטר\"ה וכן חבור איש ואשתו בטהרה \nנקרא ידיעה וקדושה וברכת הנשואין יוכיח. וראוי שתדע כי היכל בגמטריא אדנ\"י. וכבר \nהזכרנוהו בסוד התפלה. וכאשר תקחנו בחשבון הקדמי עם כללו יעלה נ\"ר, ונר אלהים טרם \nיכבה ושמואל שוכב בעזרה ופנה הנר בהיכל. והנה כאשר תמלא היכ\"ל תמצא בתוכו ג' שמות \nיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אלה\"י אדנ\"י וכן תכתוב היכ\"ל ה\"א יו\"ד כ\"ף למ\"ד והנה עולה ר' \nוהשמות עולים קצ\"ו ועם אותית שהם ד' הם ר' והנה יהו\"ה אלהים אדנ\"י עולין גן עדן \nומכל אלו יתבאר לך כי אין ראוי לשבת בתוך ד' אמות של היכל רק חכמים נבונים זקנים \nמלאים מצות כרימון שהם בני גן עדן ולא בני גיהנם עם הארצים. ושמע הסיפור הנכתב בספר \nחסידים וז\"ל - דע לך אחי שפעם אחת הלכתי למקום אחד וראיתי בית הכנסת מהודר ויפה \n"},{"index":17,"he":"מאוד ומאוד וב' מאות עטרות אחד בימין ואחד בשמאל. וב' זקנים בעלי שיבה מלובשים \nבגדים יפים יושבים שם. ורציתי לדבר בדברי תורה לזכותם והייתי מבין בהם ומדבר והם \nמנענעים לי ראשם ומודים בדבר ואמרתי ברוך השם יתברך שזכיתם והם עדים כשרים להעד \nבעדות התורה. ושמחתי עליהם והטיתי ראשי לדבר עמהם ולומר אשריכם שזכיתם לעמוד תוך ד' \nאמות של גן עדן. והתחילו לענות לי בלעגי שפה ובלשון אחרת ונ\"ל שבקרוב יצאו ממצרים \nהחיצונית. אמרתי להם אלה הם העגלים אשר העמיד ירבעם ושחת מבצרי בת יהודה ואען ואומר \nלהם קומו משם ועבדו לכם נחל זהר ושבו במקום אחר למה תחריבו עצמיכם ואת כל הקהל הזה \nוהשיבו תפילתם לאחור ועתידים אתם להקריב את הקהל הזה והתחילו גם שניהם לחרף ולגדף \nוכל הקהל שתקו מיד בקשתי בכוונה מג' שמות הבאים בהיכל לבקש עלבוני ולעשות דיני \nעליהם ומיד יצאו מהכותל ב' נחשים ונשכו אותם והנה קול שניהם יצאו בקול אחד עד שמתו \n"},{"index":18,"he":"ולקחוני אוהביו והביאוני למלכות וספרתי להם המאורע ושבחוני ופטרוני ומנחות באו \nאחרי. והלכו אחרים פחותים וגרועים מהם וישבו במקומם והוכרחתי להקימם עד שבאו בניהם \nשל מתים ישתתקו עצמותם ושאלו מהמלכים מקום אבותיהם והרבו מוהר ומתן וישבו שם ולא \nעברו ימים מועטים וגזרו עליהם שמד ונתפזרו. עכ\"ל. התבונן מזו המעשה שספרנו לך הסוד \nהנ\"ל. וסוד הכותל והנחשים היוצאים ממנה להמיתם יתבאר לפנים בעזה\"י. וטעם תשמישי \nמצוה נזרקים ותשמישי קדושה נגנזים כי הקדושה ברוחניות המצוה בהיקף ודע זה: \n \n"},{"index":19,"he":"אות רח - סוד שחייב כל מלך לכתוב ס\"ת לעצמו אחר שימלוך:\nסוד שחייב כל מלך לכתוב ס\"ת לעצמו אחר שימלוך: \nכדכתיב והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת. וטעם כבר ידעת שהעטרת \nהממלכת מלכים שנאמר בי מלכים ימלוכו והמלך המולך ממנה הוא דבוק בה כענין דוד המע\"ה \nבאמרו זאת היתה לי רגלי עמדה במישור ולכן כדי שלא יפרידו מבעלה הוכרח תורה שבכתב \nלהיות אצלו תמיד וע\"כ במלכו יש לו לעשות התעוררות ופעולה לדוגמא ואף אם היתה לו \nקודם שמלך כשאר ישראל כדי לרמז אל הו\"ו ומשך הו' להיות אמת ושלום בארץ: \n \n"},{"index":20,"he":"אות רט - והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול:\nוהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול: \nהטעם כי יהו\"ה עמו כיצד מלך מ\"ם למ\"ד כ\"ף אותיות שניות הם ק\"ס ואם תכפול שם ב\"ד בזה \nהאופן יפ\"ה נ' הפ\"י נ' ופ\"ה ל' הפ\"ו ל' הרי ק\"ס והוא בגמטריא כס\"ף לרמוז אל מדת \nחס\"ד הנקרא חסדי דוד הנאמנים: \n \n"},{"index":21,"he":"אות רי - סוד העה\"ב:\nסוד העה\"ב: \nוהוא על שני פנים. הא' על דרך הפשט והב' על דרך האמת. כתב הרמב\"ם וז\"ל זה שקראו \nאותו החכמים העה\"ב לא מפני שהוא עתיד וקיים ושהעולם הזה יחריב ויפסיד ואח\"כ יבא \nהע\"הב. דע כי אין הדבר כן אלא הוא מצוי ועומד שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ולא \nקראוהו העה\"ב אלא מפני שאותם החיים בא לו לאדם לאחר מותו שהוא העה\"ז שאנו מתקיים בו \nבגוף ונפש וזה הנמצא לכל אדם בראשונה. עכ\"ל. הנה אנחנו נודה לו בחצי דבריו מזה \nהדרוש וזה מה שאמר אלא שהוא מצוי ועומד זה אמת ויציב ונכון וקיים כדאיתא במנחות \nבפרק הקומץ כי בי\"ה ה' צור עולמים דרש ר\"י בר' אילעי אלו ב' עולמות א' נברא ביו\"ד \nוא' נברא בה'. העה\"ז בה' והע\"הב ביו\"ד. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, \nבה' בראם, מלמד שהעה\"ז נברא בה' שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא ומפני זה נברא \nהעה\"ב ביו\"ד מפני שהצדיקים בה מועטים. הנה הוא כדברי הרמב\"ם ז\"ל שהוא נברא ומצוי. \n"},{"index":22,"he":"ואמנם באמרו שאותם החיים הבאים לו לאדם אחר העה\"ז ונמצא לכל אדם ראשונה בזה הדיבור \nאין דעתי נוחה הימנו רק דעתינו שהעה\"ב בא לו לאדם לאחר יום הדין הגדול והנורא \nולביאור אלה הדברים נאמר דע כי כל הצדיקים שנפטרו ושיפטרו עוד אינם באים להעה\"ב \nתיכף אלא עומדין בגן עדן העליון ועמדים שם עד בא יום הדין הגדול והנורא ואז יתבררו \nויתלבנו ויבואו להעה\"ב. ועתה נביא עזר גרסינין בפרק הרואה, כד נח נפשיה דר\"ע יצאתה \nבת קול ואמרה אשריך ר\"ע שיצאתה נפשך באחד ושאתה מזומן לחיי הע\"הב. והנך רואה אף כי \nנפטר ר\"ע לא נכנס מיד להע\"הב אלא אמר אתה מזומן ומזומן איננו בא אלא מוכן לבא. וכן \nבפ\"ק דע\"ז ר' חנינא וקלסתירו מזומנים לחיי הע\"הב וכדומה לזה הרבה בתלמוד. אבל מה \nשהוא אמת ודברי רז\"ל מסכימים לזה הוא זה שהעה\"ב הוא עתיד להיות אחר יום הדין שהוא \nאחר התחייה כדגרסינין בפ\"ק דר\"ה, תניא בש\"א ג' כתות הם ליום הדין, א' של צדיקים \n"},{"index":23,"he":"גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של צדיקים נכתבים לחיי העה\"ב, ורשעים \nגמורים נכתבים לגיהנם שנא' ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות \nולדראון עולם. הנה נתבאר מזה שלא הצדיקים לחיי העה\"ב אלא אחר יום הדין דאי לא תימא \nהכי דברי ב\"ש בטלים אין בהם טעם וסברא. וא\"ת אחר מיתת הצדיקים נשמתן היכן הם \nעומדים. בפרק שואל אדם מחבירו אמר תניא ר\"א אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא \nהכבוד. ומדרשים רבים תמצא בזה וכיוצא בזה. וכבר יש בידינו שורש מונח שהעה\"ב אין \nלאותו הנכנס לא דין ולא עצבון. וא\"כ איך היה שמואל הנביא ע\"ה מפחד בזמן ש (בעלת \nאוב) העליתוהו כדגרסינן בפרק קמא דחגיגה, ר\"א כי מטי להאי קרא בכה ויאמר שמואל למה \nהרגזתני לעלות. ומה שמואל הנביא היה מתיירא אנו על אחת כמה וכמה. והשורש מזה הוא \nשאין א' מן הצדיקים יודע בחלקו להעה\"ב עד יום הדין רק במקצת מכריזין עליהם שהם בני \n"},{"index":24,"he":"עה\"ב כגון ר\"ע ור' חנינא וקלסטירו ור\"א בן דורדיא והדומה להם. ומה שמכריזין הוא \nבלשון מזומן ולא שיש להם חלק. הנה זה נתבאר בפרק המוכר את הספינה וברא ה' על מכון \nהר ציון ועל מקראיה. אר\"י לא כירושלים של העולם הזה ירושלים של העה\"ב. ירושלים של \nהעה\"ז כל הרוצה לעלות אליה עולה. ירושלים של העה\"ב אין עולים לה אלא במזומנים בה. \nהנה נתבאר בפירוש בפסוק שאין נכנסין בעה\"ב אלא בזימון וברשות זה הוראה לנו בדברי \nחכמים בענין העה\"ב ע\"ד הפשט כפי מה שנראה מדברי רז\"ל. אמנם ע\"ד האמת כבר ידעת ממה \nשקדם כי ג' מדריגות הם לתשובת הנשמה. האחת למקום השכינה והב' לצרור החיים צי\"ע. \nוהג' למקום מחצבתה ש\"ת והוא הנקרא בפי חכמי האמת עה\"ב. ועליו הוא הדין הגדול \nוהנורא. ועד אותו הזמן הם עומדים תחת כנפי השכינה וזהו שדרש רבי נחוניא בן הקנה \nבספר הבהיר, מאי עוה\"ב, שכבר בא. ונשמת משה רבינו ע\"ה שבה למקום מחצבתה ולכן לא ידע \n"},{"index":25,"he":"איש את קבורתו והשלשלות הנשמות וחזרתן וגלגולם אוצר ה' יבואו ושם יפרשו בע\"ה: \n \n"}]}
