{"id":"kabala-49ba4fdeec0e-1-33","bookId":"kabala-49ba4fdeec0e","part":1,"torah":33,"title":"אות תעב - סוד כל הנהגת שבת:","hebrewTitle":"אות תעב - סוד כל הנהגת שבת:","segments":[{"index":1,"he":"אות תעב - סוד כל הנהגת שבת:\nענין לבחור מנה יפה לכבוד שבת, ואין לזה קצבה בר\"ה: \nהא'. צריך כל יראי אלהים לזרז עצמו בכל מאמצי כחו לברור מנה יפה לשבת ולצמצם פרנסתו \nכל ימי השבוע ולהרבות בעונג כבוד שבת וכל המוסיף בכבוד שבת מוסיפין לו מן השמים \nכדתני תחליפא בריה דר' בנאי חוזאי כל פרנסתו של אדם קצובה לו מר\"ה עד ר\"ה חוץ \nמהוצאות שבתות וי\"ט והוצאת בניו לת\"ת. אם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו ש\"מ \nשכל המוסיפין מוסיפין לו. והטעם כי התבאר מכח דברינו בכמה מקומות כי פעולת כל ששת \nימים הם משתלשלים ע\"י פעולות הרוחניים שתחת המלכות והיא היתה להם לראש פינה להנהיג \nהעולם השפל וביום השבת שבה אל אישה הראשון כי טוב לי א\"ז מעת\"ה. וזהו דודי ירד לגנו \nלערוגת הבושם. וכל הרוחניים מתעלים ונהנים מזיו השכינה כבודם. וכבר קדם לנו הדבור \nשהתחתונים בפעולתם עושים רושם בעליונים ולכן ראוי לכל אדם להיות מתענג יום הנבחר \n"},{"index":2,"he":"לתענוג המלך והמלכה. והמוסיף בענג הרי זה משובח. ומה שאמרו שכל המוסיף בכבוד שבת \nוכו' עד חוץ מהוצאות שבתות וי\"ט, זה המאמר קשה הציור על דרך הפשט אך סודו למשכילים \nינעם. ולבאר זה נאמר, כבר התבאר כי בר\"ה נפתחים ג' ספרים שהרמיז בם לג' ספירות \nחפ\"ת, ובם נידונים כל הנבראים. ונמסר ע\"י המלכות הדין לכל שרי מעלה להנהיג כל אומה \nואומה שתחתיהם. וזה המשפט כולל גם לישראל בדברים השוה להם. ולכן אמר פרנסתו של אדם \nולא אמר של ישראל. אך בדברים שישראל נוספים בהם על האומות כגון כבוד שבת וי\"ט \nותלמוד תורה אינה בכללם כי הם כפי התקרבות אל מדת מלכות כן תהיה הנהגתם באותה \nהענין. ומה שיחד שבתות וי\"ט ות\"ת ולא שאר מצות מעשיות שיש בהן ג\"כ כמה הוצאות, הטעם \nכי זה הענין הוא נוגע במדת מלכות ביחוד ובפרטות לא כשאר המצות התלויות בכלל כל \nהספירות. ולכן היא תשגיח בהן יותר מבשאר. וזה הטעם בעצמו כל המכבד את השבת בשאר \n"},{"index":3,"he":"ארצות זוכה להתעשר דווקא בשאר ארצות כי שם צריכה יותר לעשות לה דוגמא מפני שרי \nהאומות ודע זה: \n \nאות תעג - ענין לבחור מנה יפה לכבוד שבת, ואין לזה קצבה בר\nתקנת עזרא לכבס הבגדים ביום חמישי: \nהב'. שיהא נזהר בתקנת עזרא לכבס בגדיו ביום ה' לכבוד השבת. והטעם כי יום ה' הוא יום \nמדת נצח המקבל מן מימי החסד המעבירים כל טומאה ולכן ראוים הבגדים להיותם כבוסים \nביום זה להיות נקיים לקבל בהם המלך והמלכה: \n \n"},{"index":4,"he":"אות תעד - תקנת עזרא לכבס הבגדים ביום חמישי:\nשלא לעשות מלאכה בע\"ש: \nהג'. שלא יעשה מלאכה בע\"ש משש שעות ומחצה. והעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם. \nודווקא להשתכר או שלא לצורך שבת אבל לצורך שבת מותר. והטעם מן המנחה ולמעלה מדת \nהדין מתחלת לפעול פעולתה וממהרת לגמור פעולתה בע\"ש כדי לבא אל המלך החצר הפנימת וזה \nהאיש הפך פניו ממנה לעשות מלאכה אין ספק שלא יהיה לו ברכה לעולם. אבל אם נתן פניו \nלעשות צרכי שבת הרי זה עוזר לפעולתה ובהתירא קא עביד ותבא עליו ברכה: \n \n"},{"index":5,"he":"אות תעה - שלא לעשות מלאכה בע\"ש:\nשלא ילך בע\"ש יותר מג' פרסאות: \nהד'. שלא ילך בע\"ש יותר משלשה פרסאות כדי שיגיע למלון בעוד היום גדול בין לביתו \nובין לאושפיזא כדי שיוכל להכין צרכי שבת. דע כי אף שהטעם מבואר ע\"ד הפשט מ\"מ יש בו \nרמז גדול בזה כי בין ת\"ת אשר הוא האיש הבא למלכה שהיא המלכות ג' ספירות נצח הוד \nיסוד. ולכן בא האזהרה ג' פרסאות ודע זה: \n \n"},{"index":6,"he":"אות תעו - שלא ילך בע\"ש יותר מג' פרסאות:\nשלא להפליג בספינה פחות מג' ימים לפני שבת: \nהה'. אין להפליג בספינה קודם השבת פחות מג' ימים משום עונג שבת שכל ג' ימים \nהראשונים גופו משתבר ואין נפשו חוזרת עליו אלא אחר ג' ימים. זה ע\"ד פשוטו. אמנם ע\"ד \nסוד כבר ידעת כי הים הגדול הוא מלכו\"ת וגלי הים המשברים את הגוף והספינות ההולכים \nבו הם הספירות. ורב החובל שבהם הוא קו האמצעי. וגלי הים המשברים את הגוף הם פחד הוד \nויסוד, שגם יסוד יש בו דין כדכתיב לפניו ילך דבר כו'. ולכן בדוגמא ראוי שיעברו עליו \nג' ימים ואז יהיה מוכן לעונג שבת בעבור עליו ג' ימים של הדין. והאשה שבה אל בעלה \nובדוגמא הנפש חוזרת עליו להיות על מכונה שהוא הגוף: \n \n"},{"index":7,"he":"אות תעז - שלא להפליג בספינה פחות מג' ימים לפני שבת:\nהענין לצום בכל יום ששי: \nהו'. רוב הפוסקים פסקו שאין לקבוע הסעודה ע\"ש מן המנחה ולמעלה. אבל לכאורה נראה \nשאין לקבוע סעודה כל ע\"ש כדאיתא במסכת גיטין בפרק השולח, שתי משפחות היו בירושלים \nא' קבעה סעודתה בשבת וא' בערב שבת ושתיהן נעקרו. ומדקאמרינן בערב שבת סתם ש\"מ \nדאפילו קודם המנחה קאמר. ומנהג חסידי ישראל להתענות כל היום וראייתן מההיא אבעיי \nדפרק בכל מערבין הני בי רב דיתבא במעלי שבתא בתעניתא מהו לאשלומי וכו' ש\"מ שמנהגם \nהיו להתענות. והטעם כבר ידעת כי צי\"ע הוא שבת וע\"ש הוא הוד והוא יום הדין ולכן אין \nלהראות ביום ההוא עידונין בנפשו רק להרעיב את נפשו כדי שיבא בתאוה לשולחן המלך ולזה \nהסבה נעקרה המשפחה ההיא גם המלך מאס בה ופגעה בם מדת הדין: \n \n"},{"index":8,"he":"אות תעח - הענין לצום בכל יום ששי:\nלהכין צרכי שבת כבר ביום ששי: \nהז' אחר צאתו מב\"ה בבוקר ע\"ש ישים לבן להכין צרכי שבת שנאמר והכינו את אשר יביאו \nוההבאה היתה בבוקר, אם כן גם ההכנת צרכי שבת צריך להית בבוקר. ואל יאמר האדם חכם \nאני וגדול המעלה איך אשפיל את עצמי ואפגום את כבודי. אדרבא זה כבודו ותפארתו כדאיתא \nבפרק כל כתבי הקודש רב חסדא פריס סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי רבי זירא מצתת צתות \nרב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק. וכן כמה אמוראים היו טורחים בעצמם אעפ\"י שהיה להם \nעבדים כבר התבאר בספר העבודה כי המן היה יורד מן מדת הת\"ת והטל מן הכתר ולכן היתה \nירידתו בבוקר. וזאת ההכנה היתה מן מדת האיש להרבות לחם משנה ו' ומשך הו' לסעודת \nהמלכה. ולכן כל איש בדוגמא יטריח בעצמו במאכליו ובמשקיו לסעודת שבת דוגמא דלמעלה \nואל יסמוך על עבדיו כדי שלא יכנוס זר בעבודתו ובשמחתו: \n \n"},{"index":9,"he":"אות תעט - להכין צרכי שבת כבר ביום ששי:\nענין שש תקיעות: \nהח' שש תקיעות תוקעין בע\"ש מן המנחה ולמעלה התקיעה הא' היה עולה למקום גבוה בשעת \nהמנחה והיה תוקע לבטל העם שבשדות. וזאת התקיעה רומזת למדת נצח וכל ל\"ה מחנות שסביבו \nהנקרא עם שבשדות כדי שיבטלו מן פעולתם והתקיעה הב' לסלק התריסין ולנעילות החנויות \nוזאת התקיעה רומזות להו' ולל\"ה מחנות המתלחמים והמתגרים עם צי\"ע דרך מדת מלכות. \nוידעת שהתקיעה ב' עדיין החמין והקדירות רותחין על הכירה והטעם כי עדיין לא נתבטלו \nמפעולות דינים אותם הל\"ה מחנות. התקיעה הג' היתה סמוך לשקיעת החמה ובה היו גומרים \nמלאכתם ויסולק המסלק והטעמין המטמין והדליקו הנרות. דע כי התקיעה הג' רומז לצי\"ע \nהסמוך לשקיעת החמה שהיא תפארת ישראל ולכן בתקיעתם הדליקו הנרות הרומזים לו' ולמשך \nהו' וזה אמרם ז\"ל סילק המסלק הצר הימיני שהם מחנות שסביב הנצח והטמין המטמין הצד \nהשמאלי והם המחנות אשר מצד ההוד והדליקו המדליק הנרות להורות על שפע וברכה הבא למדת \n"},{"index":10,"he":"מלכות וכדי שלא תבאו אל המלך פתאום ולכן ישהה די לצלות דג קטן או להדביק פת. והטעם \nכי כבר ידעת כי סביב המלכות עשרה כתות כוחות הטומאה סובבים אותה ולכן היתה שוהה מעט \nלבטלה בתקיעה הג' שהם תר\"ת תקיעה נגד החסד תרועה נגד הפחד ותקיעה נגד ת\"ת ואחר שתקע \nשלשתן היו שובתים התחתונים ונגדם העליונים ואז בא האיש אל ביתו ואל גנו כדכתיב באתי \nלגני אחותי כלה. וכל עולתה קפצה יה ואין שטן ואין פגע רע וכל העליונים ותחתונים \nבשמחה וכבר ידעת סוד ששת ימי המעשה ולזה באו שש תקיעות ודע זה: \n \n"},{"index":11,"he":"אות תפ - ענין שש תקיעות:\nענין רחיצת גופו ולבישת בגדים לכבוד שבת: \nהט'. מצוה על כל אדם לרחוץ כל גופו בערב שבת לכבוד שבת ואם א\"א כל גופו ירחץ פניו \nידיו ורגליו וילבש בגדים אחרים חשובים לפי כוחו. ואם אין לו ישלשל בגדיו כלומר יתיר \nאזורו ויתארכו בגדיו ויהיה בזה היכרא שעשה לכבוד השבת וכן בע\"ש יהיה נזהר לחתוך \nצפרניים. וטעם רחיצת הגוף ולבישת הבגדים אחרים הוא, כי כל השבוע מדת מלכות פועלת \nבדין ורחים כפי המקבלים והם בגדיה ומשגחת בפרטי מעשי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי \nמעלליו. ולכן בדוגמא התחתונה ראוי ג\"כ בבוא השבת לרחוץ גופו מכל דברים אשר באו עליו \nמצד הדין כל השבוע ובשבת המלכות לובשת בגדי שבת בגדי מלכות מדת הרחמים. ולכן בדוגמא \nראוי להחליף בגדי החול הרומזים למדת הדין וללבוש בגדי שבת הרומזים למדת הרחמים וטעם \nחתיכת הצפרנים היא לרמוז להסיר הקליפות החיצוניות הדבוקות במדת המלכות שהם עשר כתות \n"},{"index":12,"he":"הטומאה וד\"ז: \n \nאות תפא - ענין רחיצת גופו ולבישת בגדים לכבוד שבת:\nענין לתקן ביתו לפני שהולך לביה\"כ: \nהי'. בטרם שילך לבית הכנסת יתקן השלחן בשתי מפות ובלחם משנה ובשני נרות דולקות ומטה \nמוצעת בסדינים נקיים כדי כשישוב לביתו יהיה הכל מסודר. כי ב' מלאכים מלווים אותו \nוכו' כדאיתא בפרק כל כתבי. כבר התבאר בספר העבודה כי מדת מלכו\"ת נקרא שלחן ומטה ונר \nמערבי והתפארת נקרא נר מזרחי וב' מלאכים הם ב' נצחי\"ם נצ\"ח והו\"ד ולחם משנה ת\"ת \nוצי\"ע. ולחם משנה בין ב' מפות, ר\"ל בין חכמה עילאי וחכמה תתאי כדמות הטל: \n \n"},{"index":13,"he":"אות תפב - ענין לתקן ביתו לפני שהולך לביה\"כ:\nענין המן הטל והשליו: \nוראוי שתזכור כי המן ירד מהת\"ת שהפנים המאירות. והטל מכ\"ע. והשליו מן המלכו\"ת שהם \nפנים שאינם מאירות, יען כי מתערבין פני חושך. הנה ראשונה ירד הטל על המחנה שהיא \nהמלכו\"ת ואח\"כ ירד המן על הטל שוב כסהו הטל מן כ\"ע ע\"י החכמ\"ה. נמצא שהיה מונח בין \nשתי חכמות. וזה היה כל הו' ימים. ואנחנו אין משימין הלחם בין שתי מפות בחול אלא \nבשבת והסבה כי אנו בחול מתנהגים במדת הדין זולתי בשבת שהוא מדת הרחמים. וכשאנו \nעושים רמז להשפעה ההיא ביום הרחמים ולא ביום הדין ולעליונים חול כמו בשבת לנו. \nוד\"ז. ודע כי מ\"ן במלואו עולה קו\"ף מ\"ם נו\"ן וקו\"ף עולה יהו\"ה אלהי\"ם. והרמז לד\"ו \nפרצופין ולהודיע כי על ידם היתה הנהגת ישראל במדבר מקום הדין למען לא יכלו במדת \nהדין הקשה: \n \n"},{"index":14,"he":"אות תפג - ענין המן הטל והשליו:\nענין שני נרות בשבת: \nושני נרות נגד ת\"ת ועטר\"ה על שהם נר המזרחי המערבי. ומברך להדליק נר של שבת ולא על \nהדלקת נר, יען כי הנר רומז לת\"ת והיא המלך המצוה שיאירו נרו למשך הו\"ו שהוא השבת \nולבת זוגו שהוא הנר המערבי. ומפני שהת\"ת הזה רומז בתורה שבכתב לכן כל החוזר עליו \nהוין ליה בנין ת\"ח: \n \n"},{"index":15,"he":"אות תפד - ענין שני נרות בשבת:\nענין הכנת הנר: \nהי\"א. ויזהר מאד לעשות הפתילה יפה יפה והשמן יפה. והם ששה מינים בפתילה וששה מינים \nבשמן הפסולים לעשות מהן בשבת. ואלו הן הו' מינים הפסולים בפתילה - לכש וחסן וכלך \nהאידן פתילת המדבר בירוקה. וששה מינים בשמן הפסולים - זפת שעוה שמן קיק שמן שרפה \nאליה חלב. ודעת אחרונים הפוסקים שכל אלה פסולם לבדם, אבל הפתילות הפסולות המסבבות \nעם סביב הכשרות כשרות. וכן השמנים הפסולים בהתערב עמם הכשרים כשרים והטעם הדברים \nהאלה וסודם א\"א לפרשם אלא בהקדמות ספרי העבודה והן. הא'. כבר התבאר כי התפאר\"ת הוא \nהנר המאור לששת הספירות ובפרט למשך הו' והוא שלום בית. וכן כבר התבאר במה שקדם שג' \nמדריגות באילן החיצון סמא\"ל ותניניעור ולילית. סמא\"ל נגד הת\"ת ותניניעור נגד צי\"ע \nולילית נגד המלכו\"ת. הב'. התבאר בספר העבודה שיש אילן החיצון ויש בו רוחות עשר וג' \nעליונות נבלעו בנרתקן ושבע מהן נשארו והאמצעי שבהן הוא סמא\"ל. הג'. שהשמן הטהור היא \n"},{"index":16,"he":"הבינה והפתילות הטהורות הם שש ספירות והכד המקבל את השמן הוא קו האמצעי. וידעת שקו \nהאמצעי הוא נמשך עם שש הספירות לעולם ושואב מהעינים העליונות להשפיע לשש ספירות. \nוא\"כ השמן היורד בנר האמצעי הוא נמשך לשש ספירות שהם הפתילות והפתילות נמשכין אחריו \nונאחזין בו. הד'. וראוי שתדע שהג' מדרגות הן הן שנבלעו בנרתיקן באילן החיצון מהן \nיורד שמן פסול לנר האמצעי שהוא סמא\"ל והשש הנותרים הן הפתילות שהשמן ההוא נחלק \nעליהם כפי כוחם והשמן הטמא ההוא הוא זפת וכן השאר נחלק על הפתילות הפסולין הא' לכש \nוכו' ולכן נאסרו ביום התחברות המלך עם המלכה אבל בהתערבן עם הכשרי' הוכשרו כי אז הם \nפועלים ברחמים ולא יקטרגו ושער שבתפילין ועזאזל יוכיח ודע בזה כי הם אמת וקבלתם \nאמת: \n \n"},{"index":17,"he":"אות תפה - ענין הכנת הנר:\nהענין שהאיש והאשה חייבים בהדלקת הנר: \nהי\"ב. וחייבין בהדלקת הנר איש ואשה בכל מקום שיהיו אמנם האשה מוזהרת בו יותר כדאיתא \nבמדרש מפני שכבתה נרו של עולם שגרמה מיתה לאדם הראשון. והטעם כי כבר התבאר שהנר \nרומז אל ת\"ת ולכן יתחייב בו האיש והאשה משום כבוד בעלה. וסוד המדרש תבין בחטא אדם \nוחוה אשתו. ויתבאר זה במקום אחר מזה החיבור בע\"ה. וחייב להדליק ב' נרות א' כנגד \nזכור וא' כנגד שמור אבל מפני שנראה רומז לשניות לכן ידליק ג' נרות ויצא מידי \nהשניות. ויכוון בנר ג' בנר העליון המאיר לב' הנרות. וד\"ז (ודע זה), כי ג' אינם \nנראים ואין ניזוקים: \n \n"},{"index":18,"he":"אות תפו - הענין שהאיש והאשה חייבים בהדלקת הנר:\nענין תפלות של שבת: \nהי\"ג. התפילות של שבת משונה מחברתה. בערבית אתה קדשת, בשחרית ישמח משה, ובמנחה אתה \nאחד. ופירש החכם ר' אליעזר הרוקח הטעם כי הנושא ראשונה מקדשה ואח\"כ שמח עמה ואח\"כ \nמתיחד עמה כן הקב\"ה ביום השבת זה המכוון מדעתו. אמנם כשתתבונן בסוד ג' סעודות תבין \nגם זה. וזה, כי בראשונה מתקדשת המלכו\"ת בצי\"ע שהוא משך הו' ובת זוגו שבת, וזה \nהקידוש של לילה. ובבוקר מתחברת בשמחה לבעלה התפאר\"ת וזה ישמח משה במתנת חלקו כי \nנבואתו היתה באספקלריא המאירה. ובשעת מנחה עולין כולן ומתיחדין בג' עליונות ביחוד \nגמור ואז כל הבלהות ספו תמו. והיא השעה שנאסף משה רע\"ה כי עלתה נשמתו תבינה ולכן בא \nהרמז ולא ידע איש את קבורתו הרמיז במוגשם הוא הדין במושכל ודע זה. ותפילת מעין ז' \nסודה מבואר כדי ליחד השכינה בז' ברכות וזה טעם מסכנות המזיקין כי בהתחברותה \nבעליוני' ספו תמו כל המקטרגים ודע זה: \n"},{"index":19,"he":" \nאות תפז - ענין תפלות של שבת:\nענין לשנות משנה במה מדליקין: \nהי\"ד. נוהגים לשנות משנת במה מדליקין לתרי טעמי, דאית ביה ענין הדלקה ואית ביה \nאזהרות עישור וערוב. והטעם נשגב מאוד כי בעת הזאת אור הנר ואוצר הנשמות כולם בחיבור \nאחד והעשירית אשר המעשר רומז אליה היא גם אמרה אחי הוא בן אבי הוא: \n \n"},{"index":20,"he":"אות תפח - ענין לשנות משנה במה מדליקין:\nענין עונת ת\"ח מע\"ש לע\"ש: \nוזה הטעם בעצמו עונות ת\"ת בע\"ש שאז נמצא נפש יתירה ואותו העת נבחר לזיווג והנולד \nיהיה מהנשמות הטהורות וד\"ז. לא כדעת הרמב\"ם ז\"ל שהוא מתענוגי שבת. הט\"ו. לעשות \nקידוש על היין. כבר פירשנו סודו בסימן קצ\"ג: \n \n"},{"index":21,"he":"אות תפט - ענין עונת ת\"ח מע\"ש לע\"ש:\nענין לחם משנה והמפה ודרך האכילה: \nהט\"ז. אחר הקידוש יטול ידיו ויסיר המפות ויקח הב' לחמים בידו ויברך ברכות המוציא \nואח\"כ יבצע מן הלחם האחד ויאכל ויתן למסובים ויאכל סעודתו במה שחננו הש\"י. אפילו \nדבר מועט ועשה לכבוד שבת יצא ידי חובתו. ויעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות. וכל מי \nשיש בידו להרבות עונג שבת ואינו מרבה נהפך ענג לנגע וד\"ז. כבר ידעת מאשר קדם אנה \nרומזים המפות ואנה רומזים הב' לחמים ואנה רומזים הידים. ולכן הראויה הוא שיקחם \nהלחמים בב' ידיו הרומזים לי\"ס ויחברם יחד לרמוז אל היחוד ויבצע מן האחד הרומז למדת \nמלכו\"ת אשר נותנת טרף לכל חי ויאכל הוא בראשונה לרמוז אל מה שאמר אכלתי יערי עם \nדבשי. ואח\"כ יאכלו המסובין והם הכוחות שתחת היחוד. ומה שגזר לעשות שבתך חל וכו' \nהטעם מי שמתקן בו מקלקלין כי בהצטרכו לבריות הוציא עצמו מן הכלל הפנימי ובזה ראוי \n"},{"index":22,"he":"שיעשה כחול ממה שיצטרך, וד\"ז. כי עונג נחסר ו' ולכן בא למפרע נגע והוא סוד העיבור: \n \nאות תצ - ענין לחם משנה והמפה ודרך האכילה:\nענין מצות עונה: \nהי\"ז. ויהיה זריז ומהיר לקיים עונתו כדאמרינן בכתובות פרק אע\"פ יהודא בריה דר' חייא \nחתנה דר' ינאי הוי אזל ויתיב ביה רב וכל ביה הוי אתא לביתא. וכי הוי אתא, חזי קמיה \nעמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתיה ולא אתא. כיון דלא חזי הך סימנא אמר, אלמלא \nיהודא קיים לא ביטל עונתו. הוה מזה מוכח שראוי לו לאדם לקיים עונתו. כבר ביארנו טעם \nקיום מצות עונה בשבת, אך שנינו פה לבאר סוד עמודא דנורא. כבר ידעת שבאיזה מדה שאדם \nמתנהג מושך עליו המדה ההיא והיא תשגיח עליו ותדבק בו תמיד. ולפי שהצדיק ההוא משתדל \nלהדביק צי\"ע הרומז לברית עם בת זוגה שהיא המלכות והיה עושה כדוגמא עם בת זוגה \nבכוונה שלימה לא למלאות תאותו, ולכן היתה מקדמת לפניו עמודא דנורא הרומזת למדת \n"},{"index":23,"he":"העטר\"ה קמיה לקבל פניו להרבות שכרו בעולם הזה. וכאשר לא בא אל אשתו לא נראה עמודא \nדנורא. אשריהם הצדיקים שבחייהם נעשו המרכבה לעליונים ברוך שבחר בהם ובמנהגם הטובות \nאמן: \n \nאות תצא - ענין מצות עונה:\nענין מאה ברכות בשבת: \nהי\"ח כמה חסידים ואנשי מעשה ראינו שהיו מונעין עצמן מלאכול שום פרי כל השבוע והיו \nמרבים בפירות בשבת כדי להרבות בברכות ולהשלים ק' ברכות שחייב כל אדם לברך ולהשלים \nבכל יום וטעם מאה ברכות נתבאר סודם בספרי העבודה. אם אין מאה לישראל סבא אין י' \nללוי אדון השמטה ואם אין י' ללוי אין אחד לכהן שהוא חסיד כהן עליון ודע זה: \n \n"}]}
