{"id":"kabala-49ba4fdeec0e-1-37","bookId":"kabala-49ba4fdeec0e","part":1,"torah":37,"title":"אות תקלז - סודות אשר באו בר\"ה ונחלקים לט' חלקים:","hebrewTitle":"אות תקלז - סודות אשר באו בר\"ה ונחלקים לט' חלקים:","segments":[{"index":1,"he":"אות תקלז - סודות אשר באו בר\"ה ונחלקים לט' חלקים:\nשמע ביאורנו על דבריו: \nאמר ולמה לא הוצרך להזכיר שופר רמוז בו והתרועה בו. כבר התבאר בספרי העבודה כי מדת \nיעקב נקרא שופר ומאחר שחובת היום בשופר למה לא הזכירו. ואמר הרב ז\"ל כי לא הוצרך \nלהזכיר שופר כי השופר רומז בו, ירצה כי היום הוא ת\"ת והשופר רמוז בו כי היום הוא \nהשופר הוא היום. והתרועה בו ירצה, ומטרוניתא הנקראת תרועה בו ר\"ל בת\"ת הנקרא יום \nושופר. והנה הוא יום דין ברחמים, ירצה כאלו הראה לנו בזה שיום ר\"ה הוא שניהם יחד \nכלומר שדן את העולם בשתי מדות. הפועל העליון ר\"ל בד\"ו פרצופין והוא יום הדין ע\"ט, \nאבל ברחמים ת\"ת. לא תרועת מלחמה, ירצה שהתרועה הנזכר בכתוב איננה תרועת מלחמה שתהא \nמדה אחת מלכות דנה את העולם. אבל היא יום תרועה שהיא כלולה במדת היום ויום תרועה \nלכם כלומר לתועלתכם ולהנאותכם שתהיו נזכרים בזכר הרחמים: \n \n"},{"index":2,"he":"אות תקלח - שמע ביאורנו על דבריו:\nמדוע לא הזכיר הכתוב תקיעות רק תרועה: \nוכבר התבאר שמדת יעקב ג\"כ נקראת זכרון ולכך אמר זכרון תרועה במקום יום תרועה כי \nהשופר והתקיעה והיום והזכרון הכל אחד. ומפני זה הזכיר הכתוב תרועה ולא הזכיר \nתקיעות, לפי שהתקיעה היא היום והתרועה בו שכבר קבלה ביד רבותינו ז\"ל וכו'. ע\"ד למה \nלא הזכיר הכתוב התקיעות, כלומר, מאחר שיש קבלה בידינו שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה \nלאחריה א\"כ למה יחרוש מלזכור התקיעה. אבל התקיעה היא הזכרון ולזה לא הוצרך להזכיר \nלא בר\"ה ולא ביה\"כ כי נכלל בזכרון כי הוא השופר. ולכן אמר ביובל שופר תרועה, כי \nהשופר הוא הזכרון והתרועה כשמה, כלומר, שבמדת הרחמים לא יריעו לעם: \n \n"},{"index":3,"he":"אות תקלט - מדוע לא הזכיר הכתוב תקיעות רק תרועה:\nטעם שיש תקיעה לפניה ולאחריה: \nומפני שהיא כלולה מן הרחמים, יש תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה. ירצה כי בהתחבר המלכות \nעם הת\"ת הנה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה צי\"ע, ואז היא כלולה ברחמים. ולכן אמר \nביודעי תרועה פסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. ויודעי בכאן כמו וידע \nהאדם את חוה אשתו וידע אלהים (שידיעה זו היא ענין זיווג וחיבור שהם ביסוד) וטעמו \nנתחברה השגחתו בם וכן נתחבר האדם באשתו. ירצה בכאן לומר שתרועה אשר היא מלכות ראויה \nשתהיה מחוברת בתפארת ישראל כי בצדקה ירומו כי תפארת עוזמו אתה שבחוזק ראיתו. ואמר \nכי בצדקה אשר הוא חבור צי\"ע עם המלכות. ירומו, ירצה חברו אותו אל רום בשוה שהוא \nהת\"ת והעטרה. עוד חזר חיזק ראייתו ואמר כי תפארת עוזמו אתה וכו' בכאן גלה דוד ע\"ה \nבפירוש כי התפארת והעוז הם מתחברים באותו מקום שהוא ל\"ב נתיבות ומשם עד עת רצון \n"},{"index":4,"he":"ובזה גמר ואומר וברצונך תרום קרנינו וידעת מי הוא הקרן כי הוא מתנשא לכל לראש \nולהודיע עת החיבור אמר כי לה' מגינינו שהוא הת\"ת המתחבר במגן וזהו מלמעלה למטה וחזר \nואמר ולקדוש ע\"ט ישראל מלכינו ת\"ת וזהו מלמטה למעלה. והנה הרב קיצר בראייות והביא \nשני עדים בלבד ואנחנו הרחבנו לך המשכות ועדים והנה זה מבואר רצה בזה במה שהרחבנו \nהמשכיות, כי הכל תלוי בתשובה. ירצה שכל ענייני העולם תלוין בבינה הנקרא תשובה כי \nהכל ממנה, אלא שכן הוא המדה שבר\"ה מתיחדות בדין אבל ברחמים במשותף. ויום הכפורים \nעקרו רחמים ומשותף בדין. וזה כפי הצורך בכל דבר: \n \n"},{"index":5,"he":"אות תקמ - טעם שיש תקיעה לפניה ולאחריה:\nמלך יושב על כסא דין, מלכות בית דוד: \nירצה בכאן במלך שם י\"ה הרומז אל הבינה. יושב על כסא דין מלכות בית דוד. ור\"ה יום \nדין ברחמים, ירצה שהבינה מתחברת עם המלכות ומלכות עם ת\"ת. ויום הכפורים הרחמים \nבדין, ירצה שהבינה יושבת על מדת יעקב ומתחברת עם המלכות. זה הנראה מכוונת הרב הגדול \nז\"ל בזה המאמרים. ואין ספק כי כלל במאמר הקצר הזה כל מה שביארו ראשונים ז\"ל באריכות \nדבריהם. הב'. בענייני ר\"ה בדרך כלל כסדר היום כפי מה שביארו בעלי העבודה ובפרט הכלל \nהעולה מדברי הזהר ור' נחוניא בן הקנה וז\"ל - כבר קדם לנו בזה שהקב\"ה מנהיג יצוריו \nכולם ע\"י מדותיו הן לדין הן רחמים, הוא שנאמר הרועה בשושנים. וכבר ידעת שהשושנים \nנקראים בשם שושנים כי יש לה שש עלים הרומזים בשש קצוות שעמהם מנהיג עולמו. ועל זה \nנקראת כ\"י כשושנה בין החוחים יען כי הוא כלולה בשש קצות. וכשהוא מרחם בריותיו מרחם \n"},{"index":6,"he":"בדרך אחד מדרכי הרחמים והוא החסד. ובשעת הזעם בדרך אחד מדרכי הזעם והדין הוא הפחד. \nוזהו תקיעת שופר אשר ממנו יוצא דין ורחמים תקיעה רחמים ושברים עם תרועה דין וכבר \nידעת כי סביב העטרה עשר כתות הטומאה אליה עוטרים. וידעת שישראל תוקעים היא עלה בין \nשתי המדות הרמזים בתקיעות שהם ת\"ת וצי\"ע ואז כל המקטרגים שותקים אין בהם במה \nלהתחבר. ומלכו\"ת שהוא מדת הדין כלולה ברחמים ובשובינו מעונינו יתגלגלו רחמיו עלינו \nוהרמז תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשו ירצה תקעו תעשו המשכה מן תפארת הנקרא שופר \nבציון והוא צי\"ע הריעו, ירצה, המשיכו תרועה להר קדש והיא ירושלים של מעלה לפי שהמלך \nדן העולם בדין הרומז אל המלכות בחבור הרחמים. שהיא הת\"ת היא שופר שתוקעין בו במקדש \nבר\"ה. פיו מצופה זהב לרמוז אל לבושה זהב אשר העולם נידון בה ברחמים הרומז בשופר ודע \nזה: \n \n"},{"index":7,"he":"אות תקמא - מלך יושב על כסא דין, מלכות בית דוד:\nענין פעולת השופר: \nהג'. כבר ידעת כי התפארת מקבל מזרועות עולם ומשפיע למלכות דרך צי\"ע. וכבר ידעת כי \nזרועות עולם רומזים למים ואש והם הראשונים המקבלים מן המלך ב\"ה ואחריהם ת\"ת ומלכות \nוהת\"ת מים ומלכות אש. וכן ידעת שהבינה תקרא רוח. וכבר ידעת שהשופר הקול היוצא ממנו \nהוא כלול רו\"ח מי\"ם א\"ש. והנה בצאת הקול מן השופר של דוגמא, מעורב האש והמים \nהרומזים אל מלכו\"ת ות\"ת והם נאחזים בזרועות עולם הרומזים אל א\"ש והמי\"ם. והזרועות \nנאחזים בבינה הרומז ברוח ונעשו כולם אחדות שלימה, ואז נדחים כל המקטרגים. וכאשר \nנדחו המקטרגים הפתח נפתח והתפילות נכנסת והמלך שהוא הבינה קם מכסא הדין ומרחם על \nבניו וכבר ידעת כי פעולת התחתונים גורמים להיות טוב או להפך בעליונים. ואל תקשו \nהאיך מקול השופר יבא דברים כאלה לדחות המקטרגים ולפתוח שערי רחמים, כי עוד תשמע \nדברים גדולים בזה אצל סוד הקרבנות בע\"ה: \n"},{"index":8,"he":" \nאות תקמב - ענין פעולת השופר:\nסוד המשפט ביום הדין: \nהד'. סדר המשפט ביום הדין בכל שנה ושנה בר\"ה וביום הדין הגדול. דע כשהבינה יושבת על \nכסא דין והעולם עומדים בדין. וכבר ידעת כי מדת הדין שהוא הפח\"ד הב\"ה ומדת הרחמים \nשהוא החסד מימינו והנה ב' אלה המדות מריבים זו עם זו לפני הבינה. לא שיש להם איבה \nותחרות אלא משא ומתן כלשון בני אדם. מדת הדין אומר ישפוט העולם בדין שאם תשפוט \nברחמים יש בי עול שחטאו ואיני נפרע אלא ישלם להם כפעלם. מדת הרחמים אומר אם עונות \nתשמור יה אדוני מי יעמוד, כלומר אם את ספירת הבינה תשמור עוונות שיש בה רחמים רבים, \nכ\"ש אם תשמור למדת אדני שהיא דנה בדין בלי חמלה, מי יעמוד עם בניה ישראל אין ספק כי \nיכלו בחטאם ולכן אל תדונם במדת דינך כי אין להם כח לעמוד לפני דינן: \n \n"},{"index":9,"he":"אות תקמג - סוד המשפט ביום הדין:\nהויכוח כביכול בין מידת הדין למידת הרחמים: \nמדת הדין אומר, רשע בעונו ימות ר\"ל שאין כאן כלייה לכל העולם תתקיים העולם ע\"י \nצדיקים והרשעים יכלו מה\"ר אומר אתה אמרת כי לא אחפוץ במות המת וגומר שאל\"כ למה \nנבראת תשובה מדת הרחמים אומר פוקד פשע יעקב כל זאת ר\"ל שלא יהיה רשע גמור אז נבראת \nתשובה אבל רשע גמור ימות בעונו. מה\"ד אומר פוקד פשע יעקב כל זאת, ר\"ל שלא יהיה רשע \nגמור אז נבראת תשובה אבל רשע גמור ימות בעונו. מה\"ר אומר לא עתה יבוש יעקב שאינו \nבזה הכת. מה\"ר אומר לא יומתו אבות אבות על בנים ר\"ל לא יתחלפו להיות בנים. מה\"ד \nאומר אף אני אעשה זאת לכם ר\"ל שהמדה הנקראת ואת ואף אני תהיה שולטת עליכם לקחת הדין \nמכם. מה\"ר אומר למעני אעשה ר\"ל שבצרתם לך צר ובגלותם לשכינתך גלות הבן הדברים האלה \nוהרמז וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, וארז\"ל טוב מאוד זה מלאך המות ואמאי \n"},{"index":10,"he":"קרי ליה טוב שתובע דין אמת והואיל והופקד לתבוע עונש החוטאים לא יצא ריקם כי כל \nהנענשים ובני מות בידו נתנו ודע זה: \n \nאות תקמד - הויכוח כביכול בין מידת הדין למידת הרחמים:\nענין שהתקיעה ביום ואינו דוחה שבת: \nהה'. אמנם קביעות יום הדין בחדש השביעי באחד לחדש טעם בזה כי כבר ידעת שהמדה \nהאחרונה היא שביעית ובאחד לחודש וצוה לתקוע ביום לפי שתקיעה פניה ותקיעה לאחריה ואם \nהיה תוקעין בלילה אם תרועה לבדה היה מחריב העולם ואם בתקיעות הוי חוסם שור בדישו. \nואינו דוחה לשבת כי אז המלך והמלכה בחיבור: \n \n"},{"index":11,"he":"אות תקמה - ענין שהתקיעה ביום ואינו דוחה שבת:\nענין הג' ספרים שנפתחים בר\"ה: \nהו'. ג' ספרים נפתחים בר\"ה הרמז לג' אבות העליונים שמלך עליון פועל בהם אברהם נגד \nצדיקים גמורים יצחק נגד רשעים גמורים ויעקב נגד בינונים. כי המדה שהאדם מחזיק בה \nהיא משגחת עליו. וי\"א כי כל שש קצות הם נקראים ספרי השי\"ת כי הם בנין האותיות \nוכתיבה. וכולם נותנים ושולחין איגרותיהן לעיר הקודש שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים, \nר\"ל ירושלים של מעלה. וכן הוא אומר מחני נא מספרך אשר כתבת. ימחו מספר החיים כל \nהנמצאים. כתוב בספר. ולפי זה יהיה ג' ספרים חפ\"ת נה\"י ת\"ת צי\"ע ומלכות. ומלכות \nתרמוז לרשעים גמורים וצי\"ע לבינונים ות\"ת לצדיקים גמורים: \n \n"},{"index":12,"he":"אות תקמו - ענין הג' ספרים שנפתחים בר\"ה:\nענין מלכיות זכרונות ושופרות: \nהז'. חייבו חכמים לומר מלכיות זכרונות ושופרות. והסוד מלכיות נגד ג' ראשונות, \nזכרונות נגד ג' אמצעיות, ושופרות נגד נהי\"ם. וי\"א שמלכיות נגד בינה הנקרא מלך כי \nמלכותו בכל משלה. וזכרונות נגד ת\"ת. ושופרות נגד מלכות. וסימן לדבר ג' שמות \nהראשונות של י\"ג מדות ובכל אחד מהם עשרה פסוקים לרמוז לי\"ס בלי מה והכל כוונה אחת: \n \n"},{"index":13,"he":"אות תקמז - ענין מלכיות זכרונות ושופרות:\nבענין מספר התקיעות: \nהח'. כי כלל כל התקיעות הם שלשים - ג' תשר\"ת וג' תש\"ת וג' תר\"ת. והטעם, השורש \nבידינו שצריך תקיעה לפני תרועה ותקיעה לאחריה הרי ג' כנגד שני המכריעים, ומדת דוד \nכל אחת כלולה מן י' הרי ל'. וטעם הג' יבבות הראשונה לכלול הפחד יצחק בין שתי תקיעות \nשהם חסד ות\"ת. יבבה שניה לכלול הוד בין שתי תקיעות שהם נצח וצי\"ע. יבבה ג' לכלול \nהתרועה שהיא המלכות בין שני המכריעים שהם שתי תקיעות. ותקיעות דמיושב לרמוז כי בזאת \nיבא אל הקודש. ותקיעות דמעומד לרמוז למכריע שני שעל ידו נזכה שנתחבר בקול שופר עם \nהזרועות ואז נכנס לפני המלך ויתגלגל רחמיו על מדותיו עלינו. וכבר הרמזנו זה בתוך \nדברינו. ובעבור שתקיעות של מיושב הם נגד פתיחת השער ושמה מקום המקטרגים ובפרט השטן \nהנזכר בדברי רז\"ל דבהיל ולא בהיל, ולכן מתערב ולא יבא לקטרג בשעת התפילה כי כבר \nעלתה המלכה אל החצר הפנימית ואין מקום להאחז. וזהו אמיתת האמורים בדברי רז\"ל וראוי \n"},{"index":14,"he":"שתזכור. יש מהם אומרים. שעשרה קולות נשמעו במתן תורה ומכל ספירה יצא קול ודיבור א' \nמן י' הדברות והראשון הוא הכתר, ר\"ל שיצא ממנו קול ודיבור אנכי ה' אלהיך וכן שאר \nהדברות. וי\"א ז' קולות וי\"א ה' קולות וי\"א קול אחד. וכבר ביארנו כל זה במה שקדם. \nושנינו פה לבאר ממנו דרושינו והוא קול השופר: \n \n"},{"index":15,"he":"אות תקמח - בענין מספר התקיעות:\nדיני השופר: \nהט'. דע כי השופר סתם הוא הרומז במדת הרחמים ולכן נזכר ביום הכיפורים הרומז ליובל. \nוהוא ג\"כ רומז במדת יעקב כאשר ביארנו. וכבר ידעת כי מלך במשפט יעמיד ארץ וציוה \nלתקוע בשופר בר\"ה כדי לרמוז אליו ושנזכר לפניו בו כאשר פירשנו. והנה מצוה מן המובחר \nבשופר של איל זכר כפוף. וכבר ידעת מאמרם ז\"ל למה תוקעין בשופר של איל כדרבי אבהו \nדאמר ר\"א וכו' עד כדי שאזכור לכם עקידת יצחק והרמז למדתו. וארז\"ל כל השופרות כשרים \nחוץ משל פרה וטעמו שלא יהיה קטגור נעשה סניגור. והשופר בעינן שיאחזנו בידו ויראה \nלכאן ולכאן. והטעם כי השופר רומז בבינה ויראה הצד התקוע בראש ויונק מן המוח מחכמה \nעילאי. ויראה גם הצד הרחב המשפיע לכל ההקף. ולכן צריך טפח שוחק כמדות הפרשיות של \nתורה שאינן דבוקות. ולכן ארוך וקצרו כשר. וה\"ה אם העמידו על גדלו. אך אם הפכו פסול \nכי שנה סדר מעשה בראשית. ואם ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול, כי הפה רומז לחכמה \n"},{"index":16,"he":"עילאי כאשר פירשנו היונק מקוץ היו\"ד הרומז לכח המוח, ושניהם מורים רחמים רחמנו כרחם \nאב על בנים והזהב יורה דין. ונסדק לארכו פסול אפילו בנשתייר רובו כי הסדק יורה על \nשיהיה נקרע השופר ויורה בהקף אשר שם יתכן הקטרוג מהשרים החיצונים. ניקב וסתמו צריך \nתרתי לטיבותא, שיהיה מינו ושלא יעכב את התקיעה. מין במינו אינו חוצץ וקול היוצא מן \nקול היו\"ד לא נשתנה, והרי הוא כמו שהיה. ואם הדבר הפוך הרי נשתנה מן מעשה בראשית. \nוכן דבק שברי שופרות פסול מזה הטעם. וכן התוספות בו פוסלות כי הוא שלם ואין צריך \nתקום. וטעם חיוב כהנים לוים וישראלים הוא לפי כי שלשה המדות הרומזת עליהם דבוקים \nבשופר עליון ובם נראים פעולתיו ואם הם לא יתחייבו מי יתחייבו: \n \n"},{"index":17,"he":"אות תקמט - דיני השופר:\nכוונת התוקע: \nהי'. כוונת התוקע שיתקע בר\"ה התוקע יעמוד לכבוד השופר הרומז בבינה והקהל ישבו לכבוד \nהשוער אשר אליו רומזים התקיעות שמיושב כאשר פירשנו וקודם שיברך יקרא הפסוקים האלה \nאשר בראשיהם רמז קר\"ע שט\"ן קולי שמעת אל תעלם אזניך לרוחתי לשועתי. ראש דברך אמת \nולעולם כל משפט צדקך. ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל \nרב. טוב טעם ודעת למדני כי במצותך האמנתי. נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני. ואח\"כ \nיזכור ב' שמות אלו בנקודם אשר הם מורכבים עם מקורם שם ב\"ד בניקוד אשר היה כ\"ג קורא \nביום הכיפורים ואלו הם - יקהרועה (קובוץ פתח חטף פתח סגול שבא חיריק) ישהטונה \n(קובוץ פתח חטף פתח סגול שבא חיריק). ואח\"כ יאמר יהיה רצון מלפניך ה' אלהי המלך \nהמשפט שתקרע כל המסכים המבדילים והמקטרגים כינך ובין עמך ישראל ארוממך אלהי המלך \nאלהי המשפט שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים. ואח\"כ יברך בא\"י אמ\"ה אשר קב\"ו לשמוע \n"},{"index":18,"he":"קול, כ\"ע שופר. ושהחיינו ויכווין השם ב\"ד בניקודו כזה יהו\"ה (קובוץ שבא פתח סגול) \nונמשך כוונתו באמרו קול שופר להמשיך מן כתר אשר הוא קול הראשון מן עשרת הדברים אל \nהפח\"ד חכמ\"ה ת\"ת מדה האחרונה. אח\"כ יקח השופר בידו ויכוין אל מלך המשפט ויטה השופר \nלצד ימינו אשר הוא שמאלו של הקב\"ה כדי לערב מדת הדין ברחמים ויתקע תשר\"ת ג\"פ תקיעה \nחס\"ד שברים תרועה פח\"ד תקיעה ת\"ת. ובכל פעם מג\"פ יכוין למשוך השפע מג' העליונות וג' \nהאבות בתשר\"ת ולנה\"י בקר\"ק ות\"ת ומלכות וצי\"ע בקש\"ק ויפסוק מעט בין כל בבא ובבא \nלרמוז אל סדר מעלות התקיעות ועל ערוב התרועות ביניהן. אח\"כ ירום קולו ויאמר אשרי \nהעם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וכבר פירשנו סודו ומה שתקנו אלו ב' שמות קרע \nשטן כבר ידעת כי הם משם בן מ\"ב הרמוזים לגבורה ולבטל החיצונים קוראים אותם ודע זה. \nזהו מה שכתבתי לבאר מסודות בעניני ר\"ה ואלהי המשפט יאמר די לצרות עמו בית ישראל \n"},{"index":19,"he":"ביום המשפט: \n \nאות תקנ - כוונת התוקע:\nסוד הווידוי: \nאמר הכתוב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם והתודו את חטאתם אשר עשו וידעת כי \nהחכמים ז\"ל אמרו שכל שחייב מיתה או מלקות, אין מכפרים לא מיתה ולא מלקות אלא עד \nשיתוודו. ועיקר הוידוי אנא השם חטאתי עויתי פשעתי. ואף המקריב קרבן לא היה מכפר \nעליו הקרבן רק הוידוי. ולבאר זה ידוע כי ד' מיתות ב\"ד הם סקילה שריפה הרג וחנק, וכל \nהארבעתן היה הכהן מראה בבהמה הנקרבת. סקילה היה מראה בהפילו הבהמה על הארץ. הרג \nוחנק היה מראה בשחיטה שהיה חונק קצת בשעת שחיטה. ושריפה שהיתה נשרפת ע\"ג המזבח \nוהאיש המקריב הקרבן היה מתודה על כל דבר ודבר מד' דברים שהי' עושה הכהן על הבהמה. \nועל אותו הוידוי נאמר ריח ניחוח לה'. ובזה יתוקנו דרכיו שקלקל ותשובת אם הבנים מגעת \nעד כסא הכבוד שהיא העטרה. והנה ע\"י זה האיש נתקנו הקילקולים בספירות. ובפרט שאם לא \nיוציא הוידוי בפיו לא יתכפר לו כלל ולפי שאין אדם יוצא מזה העולם וחצי תאוותו בידו. \n"},{"index":20,"he":"לכן אביא מאמר אחד נכתב בספר חסידים למען תתיסר על הבלי הזמן ותאותיו כי המה הבל: \n \nאות תקנא - סוד הווידוי:\nמעשה מספר חסידים: \nוז\"ל ועתה אבאר לך מה שראיתי. פעם א' נתועדתי עם זקן א' בעל שיבה גדולה מהודר פנים \nוהטיתי עצמי מן הצדדין ושאלתי עליו מי הוא זה. ואמרו לי הוא אדונינו מורינו ורבינו \nהרב הגדול הנעלה הנמצא אצלינו המדריכינו בדרכי יושר. ואל תקרב בד' אמותיו שנשיכתו \nנשיכת נחש ועקיצתו עקיצת עקרב וראיתי אותו שיש בפניו פני זעם ומפשפש בזקנו ואמרתי \nבלבי כי אורייתא דמרתחי ליה. ושבתי אצלו ואמרתי לו נלך לבית מדרשך לשמוע דברי תורה \nמפיך כי בזה אני חפץ והשיב לי אני רואה שבעל גאוה אתה ורצה אתה להתראות וכשמעי \nדבריו נרתעתי ואמרתי לו לא אדוני, אין זה הדרך עמי. ואז לקחני מיד והוליכני לביתו \nוראיתי נשים ופילגשים ושפחות גויות ויהודיות וחביות מלאות יין וקורות ביתו נשברים \nמתלויות הגבינות והבשר המלוח ולא ירא אלהים. ואומר אליו, אדוני הנה ברכך השטן בכל \n"},{"index":21,"he":"מעשה ידך מ\"מ לא זו הדרך לת\"ח. ואז בא וישב לפני ופתח פיו ואמר לי בני אני מכירך \nשקלקלת עצמך לגמרי אשר שנא השם אתה עושה ומהכרת פניך אתה ניכר שאתה בן גדולים מ\"מ \nלא עשו הטוב שלא הדריכוך בדרכי העולם כי הקב\"ה ברא את האדם ונתן לו עינים לראות כל \nולחמוד אותו ליהנות ממנו והניח ידו ופיו לעשות רצון עינו ועשה לו אבר צריך להשביעו \nמכל טוב. ועתה בני שמע לעצתי ונאכל בשר ונשתה יין ואחר נשבע כל האברים שלנו שלא \nילכו רעבים בקבר כל אלה לא לבטלה בראם הש\"י וכשמעי דבריו המכוערים שאלתי מהקב\"ה \nונפל הבית עליהם והמיתם ואת העיר החזרתי בתשובה עכ\"ל. התבונן במעשה הזה ויקח מוסר \nשתתחכם באחריתך: \n \n"}]}
