{"id":"kabala-49ba4fdeec0e-1-38","bookId":"kabala-49ba4fdeec0e","part":1,"torah":38,"title":"אות תקנב - מעשה מספר חסידים:","hebrewTitle":"אות תקנב - מעשה מספר חסידים:","segments":[{"index":1,"he":"אות תקנב - מעשה מספר חסידים:\nמענין התשובה: \nבא ולמד מאדם הראשון שכל ימיו ישב בתעניות כי כן חשבון התענית כחשבון שנותיו וזכה \nלשכון במלך וממלך למלך גדול ממנו. וסימן לדבר אד\"ם ואמרו רז\"ל מקום שבעלי תשובה \nעומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ואיך יתכן שידמה מי שלא טעם טעם חטא למי \nשטעם אף שנטהר. וכבר ידעת כי הבינ\"ה תקרא תשובה וא\"כ הצדיקים יהיו בצי\"ע ובעלי \nתשובה בבינ\"ה ולכן נראה כי ב' מיני תשובה הם. העליונה והיא הבינ\"ה, והב' העטר\"ה שגם \nהיא תקרא תשובה וזה כי כמו שישובו כל הרוחניים אל הבינ\"ה הנקראת תשוב\"ה, כן ישובו \nכל מה שלמטה מהעטר\"ה אל העטר\"ה הנקראת תשובה. ובעלי תשובה חונים בעטרה וצדיקים \nגמורים בצי\"ע וא\"כ המאמר הזה נאמר לשבח הצדיקים ולא לגנאי וכן שיעור המאמר מקום \nשבעלי תשובה עומדים צדיקים אין עומדים כי מקומם למעלה שהם. וי\"א על דרך סוד עמוק \nוהוא משל והנמשל כי בעלי תשובה נקראים כת\"ר וחכמה שלבסוף הכל שב אליהם וצדיקים \n"},{"index":2,"he":"גמורים הם יסו\"ד ות\"ת וידוע כי ה\"א ירמוז בכת\"ר ויו\"ד בחכמ\"ה וסימן ואיזה מקום \nבינ\"ה ות\"ת רמוזה בוי\"ו ויסו\"ד במשך הו' ואם מעתה תבין הרמז אנה מגיע הרמז ורבינו \nבחיי בחיבורו ספר חובת הלבבות פירש זה ע\"ד הפשט וגם הוא שם הדבר בב' נושאים יעויין \nשם: \n \nאות תקנג - מענין התשובה:\nסוד שבת שבתון הנאמר אצל יוה\"כ: \nדע כי בתיבת שבת רמז לדוגמא. והשבתות לשבתות עליונים - הא' עטרה, והב' צי\"ע, והג' \nאם הבנים. והם רומזים בתיבת שבתון. שבת, כ\"י. ו', משך הו' שהוא הצי\"ע. נ' פשוטה \nשהוא שבת הגדול. והנה נרמז שלשתן בתיבת שבתון. וקראו כפורים לפי ששם י\"ה רומז לאם \nהבנים ולכנסת ישראל ולכן קרא כפורים כי מיעוט כפורים שנים. ומטעם זה קרא לכפורים \nשבת להיותו רמוז בשבת שהוא רמוז בי\"ה ככתוב יסור יסרני י\"ה: \n \n"},{"index":3,"he":"אות תקנד - סוד שבת שבתון הנאמר אצל יוה\"כ:\nסוד שם יום הכפורים: \nדע כי בראשונה נביא הספיקות הנופלת בסוד היום הזה ואלו הם. א'. למה אצל יום הכפורים \nכתיב אך וכן אצל סוכות יותר משאר המועדים. ב'. למה נבחר היום הזה להיות בעשור לחודש \nולא בט' ולא בי\"א. הג'. למה נבחר להיות בחודש השביעי ולא בששי ולא בשמיני. ד'. למה \nאמר הזה ולא הספיק לו לומר בחודש השביעי כמו שאמר אצל ר\"ה. ה'. למה קראו כפורים \nבלשון רבים ולא קראו יום כפור בלשון יחיד. הו'. למה אמר הוא ולמה לא אמר אצל ר\"ה \nוסוכות. הח'. ועניתם את נפשותיכם. למה לא אמר ותצומו לשון המבואר. וא\"ת כדי לכלול \nשאר העינויים, א\"כ למה על אכילה ושתיה לבד יתחייב כרת ולא על שאר ענויים, והא השאר \nמכח ענוי, לפיכך לא יתחייב בכולן כרת ממה דכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום \nהזה וגומר. הט'. למה יעניש ויזהיר על העינוי ולא יזהיר על הוידוי והתשובה והחרטה. \n"},{"index":4,"he":"הי'. למה כתיב נפשותיכם, אם כוונת הכתוב בכאן הגוף כמו ברזל באה נפשו ניחא. אך אם \nכוונתם בנפש המשכלת, מה עינוי שייך בה אדרבה כי העינוי לה תועלת בהחלש הכוחות \nהגופניות גבר השכל. הי\"א. אשה לה'. תימא למה לא כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו \nשכתוב גבי ג' רגלים ור\"ה. וזה הספק יפול ג\"כ בשבת. הי\"ב. וכל מלאכה לא תעשו תימה. \nלמה לא אמר אחר אשה לה' ריח ניחוח כמו שאמר גבי העומר ושתי הלחם וזה התימא ג\"כ על \nג' רגלים ור\"ה. הי\"ג. בעצם היום הזה. למה לא אמר אצל ג' רגלים ושבת ור\"ה בעצם היום \nהזה והלא בכולם יש בהם תוספת מחול על הקודש כדילפינין מן תשבתו שבתכם, וילמוד כן \nלכל יו\"ט שעל עצמו של יום חייב ולא על התוספות. הי\"ד. יום כפורים הוא. למה הוצרך \nלכתוב פעם אחרת והלא כבר אמר יום הכפורים הוא ובו קאי ולמה יכפול לכתוב כן. וכל \nמלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יוה\"כ הוא לכפר עליכם וגו'. הט\"ו. לכפר עליכם. משמע \n"},{"index":5,"he":"שהיום יהיה מוכן לכפר ולא הש\"י. ובאחרי מות אומר כי ביום הזה יכפר משמע הש\"י הוא \nיכפר ולא יום הכפורים. ויותר קשה לפני ה' אלהיכם משמע שיום הכפורים הוא מכפר לפני \nה' ולא ה' בעצמו. הט\"ז. כי כל הנפש. קשה הי\"ל לומר וכל הנפש, כי מלת כי לא תקשור על \nמה שלמעלה בכל ד' לשונותיה. הי\"ז. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה. קשיא לי טובא, מאחר \nשבטל הצום והעבודה והמלאכה הוא בכרת, לערבינהו יחד ויאמר ככה - כי כל נפש אשר לא \nתעונה ואשר תעשה כל מלאכה ונכרתה, או והאבדתי. למה יביאום בשני פסוקים. ועוד קשה אם \nכרת והאבדון הוא אחד, יכתוב או כרת בשניהם או אבדון בשניהם. ועוד למה במלאכה אמר \nמקרב עמיה ואצל ענוי מעמיה. הי\"ח. כל מלאכה לא תעשו קשה למה נשנה אם בעבור חוקת \nעולם וכו' ליערבינהו, תרי קראי למה לי. הי\"ט. חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. \nקשה למה איצטריך קרא, והלא חובת הגוף הוא ונוהג בכל מושבות. וא\"ת בעבור שנלוה אל \n"},{"index":6,"he":"הקרבנות אצטריך, והא חדש שנלוה אל הקרבנות ונוהג בכ\"מ. הכ'. שבת שבתון הוא לכם. קשה \nלמה לא אמר יום כפורים הוא לכם, א\"ת בעבור תשבתו שבתכם, א\"כ יאמר מערב עד ערב יום \nכפורים הוא לכם וכבר ידעת שיום כפורים אסור במלאכה ובענוי ויהיה באסור מערב עד ערב. \nהכ\"א. בתשעה לחודש. קשה למה לא אמר כפשוטו ויתענו בט' ועשירי. וא\"ת שא\"כ היה לו \nלכתוב ועניתם את נפשותיכם בערב בט' לחודש מערב עד ערב ש\"מ כי בט' לחודש לאו תענית \nהוא, וי\"ל יהיה זה כמו נר אלהים טרם יכבה בעבור זה עשה ה' לי ורבים כמו הם ויתענו \nתשיעי ועשירי בלי תוספות. ואין כאן הכנות נפשיות ויאכלו בין שני הימים. הכ\"ב. בערב \nמערב וכו'. קשה לי מערב למה לי, לימא בט' לחודש בערב עד ערב תשבתו שבתכם. או יאמר \nבט' לחודש מערב עד ערב תשבתו שבתכם בערב למה לי. הכ\"ג. קשה, למדו מזה הפסוק תוספת \nמחול על הקודש. וכך הוא הלימוד ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בט' ממש ת\"ל בערב. \n"},{"index":7,"he":"אי בערב יכול בערב ממש ת\"ל בתשעה. הא כיצד, מוסיף מחול על הקודש. אין לי אלא \nבכניסתו ביציאתו מניין, ת\"ל עד ערב. אין לי יוה\"כ, ימים טובים מניין ת\"ל תשבתו. אין \nלי אלא יו\"ט שבתות מנין, ת\"ל שבתכם. קשה, לישתוק משבתכם וילמוד שבת וי\"ה מק\"ו \nמיו\"ט. הכ\"ד אך בעשור לחודש וגו'. קשה לי למה גבי פסח ילפינן אך מיעוט ולא יהא \nבאסור אלא עד חצי יום. וא\"ת עד ערב למה לי א\"כ לשתוק מאך. ודע זה: \n \n"},{"index":8,"he":"אות תקנה - סוד שם יום הכפורים:\nכמה הקדמות לפני שמתרץ את הקושיות: \nקודם שאבא לבאר הספיקות שנסתפקנו בה נקדים הקדמות - הא'. כבר הודענו בכמה מקומות מן \nהחבור הזה כל דבר מעליונים יש לו דוגמא וענין בעולם ההוה ונפסד. ורוח הבהמות נאצלו \nעליהם ונשתלשלו מן החיה הנקראת שור. וע\"כ בהתקרבו ע\"ג המזבח מתעלה אליו כי הוא \nדוגמתו. ורוח העופות נשתלשלו מחיה הנקראת נשר ובהתקרבו ע\"ג המזבח מתעלה אל פני נשר. \nוהכוחות הנאצלות מתפרנסין בו. ופני אדם נהנים וניזונים מנפש האדם המקריב רוחו \nונשמתו בעת הקרבן. ודע שכל זה הוא אחרי התאחדות הכוחות עליונים אז הכוחות המסתעפים \nמהם נוטלים פרס מאת פני המלך ונהנים. אך קודם לכן אינו רשאי שום כח להנות. והסוד \nבאתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי \nאכלו רעים שתו ושכרו דודים. וזה סוד שאסור לעשות חפצו קודם התפלה. הב'. כאשר תתבונן \n"},{"index":9,"he":"בתיבת כפורים תתבונן כי הוא יורה לענין נקוי והעברת הלכלוך. ולפי שהשכינה נרדפת \nתמיד בחטא בניה ושוכנת בתוך טומאתן כל השנה אין ספק שצריכה ליטהר במי הרחמים מאם \nהבנים. וזה ע\"י קו האמצעי הוי\"ה ית'. והרמז לפני ה' תטהרו כי יום כפורים הוא ר\"ל \nע\"י בינה וכ\"ע תוכלו לכפר את אמכם הנרדפת בעונותיכם. הג'. שכל השביעיות רומזים בכלל \nלז\"ס הבנין, ובפרט לצי\"ע. והעשירית לכתר עליון או לעטרת צבי. הד'. כל מקום שתמצא אך \nהוא ירמוז לאהי\"ה ראשון או לאהי\"ה אחרון הרומז לאם הנרדת בחטא בניה. הה'. הנפש \nקשורה ברוח והרוח בנשמה, וא\"כ הנפש תרמוז למדרגה הא' והרוח לצרור החיים והנשמה אל \nאם הבנים ככתוב ונשמת שדי תבינם ודע זה. הו'. מצורף אל הקדמה הא' והוא שיש הבדל \nגדול בין עינוי הנפש ובין התשובה והחרטה והוידוי. שכל אלה הג' הן מועילין מאוד אחרי \nעינוי הנפש, שאם לא עינה נפשו ולא עינה האבר שחטא בו לא תועיל החרטה והוידוי. והרמז \n"},{"index":10,"he":"פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. מפני שחטא בעיניו ככתוב וירא אשה וגו'. הז'. \nדע כי אשה תרמוז לאש הגדולה ולרפה מדת הלוים. וי\"א שאין ריח אלא באף ואין ניחח אלא \nלשון ירידה וירד תרגום ונחית. והטעם שהרוח יורד ומתיחד בצורת הקדושות ההן ומתקרב \nאליהם ע\"י הקרבן. והיינו דאיקרי קרבן. ובזה יותר ספק י\"א י\"ב י\"ג. הח'. דע לך שכל \nהאזהרות שבאו ביום הכפורים לא באו אלא שיהיו מוכנים לקבל שפע וברכה ומחילת העון \nהמגיע להם ממלך המשפט המתחבר ועולה אל מקום הרחמים הגמורים. ולכן לא היה משמש כהן \nגודל אלא בבגדי לבן כל עבודת יוה\"כ הפנימית לרמוז אל כל הפך לבן טהור הוא. ולכן קרא \nליום הזה עצם היום ולא כן שאר המועדים ושבת, כי הם אינם עולים רק לקו האמצעי והוא \nנותן להם משפע הפנימי הטהור ודע זה. ובזה יותר ספק י\"ד. הט'. כבר קדם הדבור בזה \nהחבור שיו\"ה ב' מקומות, האחד עליון והשני תחתון. והעליון המכפר על התחתון אשר לפני \n"},{"index":11,"he":"ה' והיא העטרה. ובזה יותר ספק ט\"ו ט\"ז י\"ז. הי'. יש לך לדעת כי נפל ספק בין בעלי \nהעבודה אם יש חילוק בין כרת ואבדון. ויש פנים לכאן ולכאן. וטעם הכרת שימות בחצי \nימיו אמנם אחר מותו לא ישוב למקום מחצבתה אך יהיה נהנה מזיו השכינה אמנם לא במקומו. \nאמנם האבדון הוא שיהיה נאבדת מכל הנאת שכינה אנה שישכון כבוד השכינה. וא\"כ לפי זה \nיהיה חמור עונש מלאכה מעונש עינוי, וראוי שיהיה כן כי עינוי ליכא בפועל העליון, אך \nבטול מלאכה בהנהגת עולם. ובזה יותר הספק י\"ח וי\"ט וכ\"א. הי\"א. כבר ביאנו במה שקדם \nכי העשירי רומז לעשירית והיא העטרה והט' לצי\"ע. ואם יתענה בט' א\"כ עזב את הארץ בלי \nתקון וכפרה ואם יתענה בעשירי לבד א\"כ אכל את הפרי וקצץ בנטיעות. ולכן יתחיל בתשיעי \nוישלים בעשירי. וכבר ידעת שהעשירית נקרא ערב לטעם ערוב הצורות בה, ולכן אמר השי\"ת \nבתשעה לחודש בערב, כלומר תסמיך תשיעי לערב שהיא העטרה ומעתה יהיה התענית מערב שהוא \n"},{"index":12,"he":"עשירי עד ערב י\"א שהיא מדת הדין הקשה. והותר בזה ספק כ\"ב כ\"ג. הי\"ב. השורש המונח \nאצל בעלי העבודה שמעשה התחתונים הם גורמים לעליונים הן לטוב הן לרע, וכפי הנהגת \nוהמעשה הזה מהתחתונים כן יהיה בעליונים לטוב ולהפכו. וכן שורש מונח לבעלי העבודה כי \nסביב האילן הפנימי, ובפרט סביב העטרה, כל ערל וכל טמא לנפש כל מלשין ומקטרג תאבים \nלהיות נכנסים לפני ולפנים. ואין להם כח אלא בזמן שישראל סרים מעבודת הש\"י. וכשהם \nערש\"מ (עושים רצונו של מקום) תתעלה השכינה על כל שאר כוחות החיצונים. ושופ\"ר ולאהבת \nהש\"י על ישראל ובחמלתו נתן להם יום אחד בשנה לענות נפשם ולהקריב קרבנות מיוחדות \nליום הנבחר ההוא כדי שיתיחדו הכוחות האלוהים כולם עד שמלך במסבו לשפוט עמים מישור \nולאומים בארץ ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. וסמאל וסנהדריו קבלו משלחן המלך \nחלקם והאדון השמטה העוזר להם נקשר בעבותות אהבת האילן הפנימי כי יצאו והופיע פני \n"},{"index":13,"he":"הרחמים הגמורים וכבו אשו הגדולה וכל בלהות ספו תמו וחיות השדה התפוחים השלמה עם ה'. \nואז שב האדום ללובן ולשון של זהורית מאדון השמטה הלבינה כי נפשם של כל ישראל נקשרה \nברוח ה' ורוח בנשמת ה' שדי מקור מחצבתם והמקור נקשה בגחלת והיו לאחדים וכל הארץ \nשמחים וטובי לב. ברוך שככה לו בעולמו שבחר בזרע עבדיו והנחילם תורת אמת להנחיל יש \nבעולם הרוחני ואוצרותיהם למלאות בע\"ה אמן. שים נוכח פניך י\"ב הקדמות האלה ויותרו לך \nכל הספיקות שנסתפקו בם גם הבלענו בתוכם סוד עזאז\"ל. והמשכיל יבין וזה שרצינו בגלוי \nסודות יום הכפורים והוא למען שמו ימחול ויסלח לנו חטא עון ופשע: \n \n"},{"index":14,"he":"אות תקנו - כמה הקדמות לפני שמתרץ את הקושיות:\nסוד חג הסוכות: \nדבר אל בני ישראל לאמור בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכת שבעת ימים לה'. \nונאמר בסוכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכת למען ידעו דורתיכם כי \nבסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם. ואלה הספיקות \nאשר נפלו במצוה הזאת. הא'. למה תלה המצוה הזאת בחמשה עשר לתשרי והם לא יצאו אלא \nבחמשה עשר בניסן. הב' ולמה תלתה המצוה הזאת בט\"ו ולא בי\"ד ולמה תלה המצוה הזאת \nבחודש השביעי. הג' למה קראו חג הסוכות ומה סוכות עשה להם, לא מצינו ישיבתם אלא \nבאוהלים שנאמר מה טובו אוהליך יעקב וא\"ת הם ענני כבוד שהיו מחפים עליהם, והלא ענן \nאחד היה מלמעלה שנאמר וענן ה' עליהם א\"כ, לזכר זה בסוכה תשבו מבעי ליה ולא בסוכות. \nובדברי קבלה הוא אומר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. הד'. שבעת ימים, למה ליה שבעה ולא \nתשעה ששה ושמונה. הה' לה', למה לא נאמר אצל ר\"ה ויוה\"כ זכרון לה' ויום כפורים הוא \n"},{"index":15,"he":"לכם לה' כאשר אמר בחג המצות ובחג הסוכות שבעת ימים לה'. הו' במסכת סוכה ילפינן \nתניין שעצי סוכה אסורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות לה'. א\"כ כל המצות אסורין כל שבעה \nשהרי כתיב חג המצות לה' מה חגיגה לה' אף מצות לה'. מה תאמר דהא פרטיה קרא בתר הכא \nשבעת ימים מצות תאכלו, א\"כ היקש למאי אתי. הז'. בסוכות תשבו שבעת ימים. קשה, למאי \nאיצטרך האי קרא למימר ז' ימים הם, יאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' בסוכת תשבו. הח'. \nלמה מילת אשה פסולה, וסוכת אשה כשרה, וציצית הגוי פסולה, מטעם בני ישראל והכי נמי \nתהיה סוכת הגוי פסולה מטעם בני ישראל. הט'. כל האזרח בישראל זה אזרח. האזרח, להוציא \nאת הנשים. שלא תלמד מט\"ו בניסן לחייבן בסוכה כמצה. תימה האיך תיסק אדעתיה למילף ג\"ש \nנגד שורש מונח שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ועוד קרא כתיב בני ולא בנות ואין \nג\"ש נגד קרא, וא\"כ האזרח למה לי ואין לומר ניליף מגיד הנשה ואע\"ג דכתיב בני אפילו \n"},{"index":16,"he":"כי נשים חייבות, להכא אצטריך האזרח. דשאני התם לפי שהוא לאו ולא תעשה נשים חייבות \nכאנשים. ועוד אפכא מסתברא, בשלמא שלא נקיש האזרח דסוכה לאזרח דיום הכפורים ויהיו \nחייבות אצטריך בני ישראל לפטור אמנם אם איצטרך האזרח לפטור דלא נילף ט\"ו ט\"ו א\"כ \nבני למה לי. יאמר כי בסוכות הושבתי את ישראל. וא\"ת איצטריך בני שלא ניליף בהקש \nונאמר כל מי שהיה בישיבת ענני הכבוד חייבות בישיבת סוכה, ונשי הואיל ואיתנהו בישיבת \nענני כבוד תהיינה חייבות, קמ\"ל והאזרח. איצטרך דלא ניליף ט\"ו ט\"ו דכל הקש דלא \nמתהפכא לאו היקש הוא. הכתוב אומר בסוכת תשבו וחזר ואמר הטעם כי בסוכות הושבתי מעתה \nאפשר לומר כל שישנו בסוכת הושבתי ישנו בסוכות תשבו ונשים הואיל והן בהושבתי ישנו \nבתשבו, נעשה ההקש בהפך ונאמר כל מי שישנו בתשבו דהיינו בני ישראל חייבין מצות עשה \nישנו בהושבתי אבל נשים דליתנהו בהושבתי וכבר הוכללו שהן בהושבתי. א\"כ ההיפוך שקר, \n"},{"index":17,"he":"א\"כ אחר שאין היקש בני למה לי: \n \nאות תקנז - סוד חג הסוכות:\nהקדמה כוללת לענייני מצות: \nאחרי כל הבא בספקות האלה נקדים הקדמה כוללת לעניני המצות והיא. דע כי האברים שבאדם \nהם גגד ענפים שבמרכבה העליונה. ודע כי מלבוש כנסת ישראל ברמ\"ח אצילות מלאכים, וכולם \nנקראים בשם רבם. וכן רמ\"ח אורות באדם העליון. וע\"כ אברהם נשלם ברמ\"ח אברים בתוספת \nהה'. ולזו הסבה באו לישראל מצד הימין רמ\"ח מצות עשה להיות כל אבר מצוי במצוותו שלא \nישלטו בו טומאת המות. וכן שס\"ה ימי שנה הם באים משס\"ה ענפים של דין שיש באילן \nהעליון וכנגדו באו שס\"ה מצות לא תעשה מצד שמאל. והם נגד שס\"ה גידין להיות כל גיד \nוגיד מצויין שלא יבטל לאו: \n \n"},{"index":18,"he":"אות תקנח - הקדמה כוללת לענייני מצות:\nעל גיד הנשה: \nוראה פלאות הש\"י בעניני הגידין וממנו תקח ראיה לשאר הגידין והאברים כשתתבונן במצות \nגיד הנשה שאסרה תורה. והנה בהתבוננך תמצאהו נחלק ה' ענפים מימין וה' ענפים משמאל \nוהגיד הזה מקומו סמוך לברית. והנה סוד עשרה גידים הללו באו ונראה באדם ובבהמה נגד \nעשרה כתות של טומאה הסובבים את המרכבה. והסוד סביב רשעים יתהלכון. ולכן האוכל אותו \nמושך עליו רוח הטמאה והסוד אמרם ז\"ל כי אבר מחזיק אבר. וכשמו כן הוא הנשה ומנשה, \nשמשרה על עבודת הש\"י. ודע כי השערות הסובבת ברית, ר\"ל הדוגמא הם נגד הכוחות הללו. \nוהפלא ע\"ד קבלת אבותינו הקדושים האמיתים שאמרו השערות הללו יש בם שני עניינים - א. \nשלא יגדלו ממה שהם לעולם כי בהגיע לגודל נושרים. ב. כי לא ילבינו לעולם כי הכושי לא \nיהפך עורו. ותרצה לראות פלאי יוצר בראשית שלא מצא שרו של עשו מקום בכל אברי הגוף \nלהאחז בו רק באותו מקום ר\"ל בגיד הנשה. ומצא מין את מינו וניעור. ופירוש הפסוק מדבר \n"},{"index":19,"he":"בעליונים, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. בני, ה' ספירות התחתונים ישראל \nסבא. את, נקבה תסובב גבר. גיד הנשה, עשר כתות הטומאה הסובבים את ברית העליון. וא\"כ \nלא תוכל לדרוש בני למעוטי הנשים, כי א\"ת ריבה אותם. וזה שרצינו להקדים: \n \n"}]}
