{"id":"kabala-4c0d190ef223-1-2","bookId":"kabala-4c0d190ef223","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"הנזכר בעצמו נאמר אמר ר' יונתן לעולם אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה ואפילו בשעת \nמיתה. שנאמר \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\" אפילו בשעת מיתה תורה. אמר ר' שמעון בן \nלקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנאמר \"זאת התורה אדם כי \nימות באהל\", אל תיקרי באהל אלא כי ימות בה:\n\n"},{"index":2,"he":"הנה שני הענינים שהבאתי ראיה מהם על כונתי בם, שהם מכלל דברי חכמינו ז\"ל בפירוש \nהכתובים הנזכרים מורים על ענינים שלמים מאד. במה שהאדם צריך לדעת אמתתם ברצותו \nלהיותו שלם השלמות האחרון אשר אין שלמות אחריו לאיש מאישי מין האדם. וזה שהם \nמודיעים לנו מהות הנבואה באמתתה ובסבת מציאותה שהיא הדבור המגיע מהשם לנביאים \nבאמצעות הלשון השלם הכולל תחתיו שבעים לשונות והוא לשון הקדש לבדו, הנכלל תחת כ\"ב \nאותיות הקדש במופתים (ברוב דברי המחבר פירוש המילה מופת-הוכחה) ברורים מושכלים לכל \nמקובל שלם שיודע הקדמותיהם ותולדותם. וזה שהודיעו לנו הכתוב האחד עם פירושיו ועם \nסתריהם, ואמנם הכתוב השני הודיענו סוד מהות הדבור הפנימי האנושי וכחותיו ופעולותיו \nבנפש המשכלת, שהוא סבת חייה וסבת מותה אחר הפרידה. וגלה לנו שהדבור הפנימי נחלק \nלשני חלקים שהם שתי מחשבות מתחלפות ומתחייבות משתי עצות הפכיות נבראות ומוטבעות על \n"},{"index":3,"he":"שני כלים תחתונים, ששכינתם ימין ושמאל והבליהם עולים למעלה עד התכלית ויורדים למטה \nעד התכלית. וכלי אחד עליון מקבל כחם ומוליד בנים הנקראים תלמידים. וכלי אחד תחתון \nמקבל כחם גם כן ומוליד בנים שומרין המין הגופני. והראשונים הנזכרים שומרין המין \nהרוחני ועליהן שומרין שני בתי דינין, בית דין של מעלה ובית דין של מטה. והדיין יושב \nעל שני כסאות הדין ודן בשתי מדות העליונים והתחתונים. ונקראים מדת הדין ומדת הרחמים \nושמם עוד יותר מבואר, כף זכות וכף חובה:\n\n"},{"index":4,"he":"והנה שני עצים עדים לפי התורה וסתר החכמה והעלם הנבואה על כל זה שהם מורים על ראש \nהתורה וסופה ועל ראשית המציאות וסופה ונקראים עץ החיים ועץ המות טוב ורע. והראשון \nעץ מגלה האמת והשקר ומודיע ההבדל שביניהם והוא שמגיד שכל מציאות קיימת היא אמת, \nושקר העדר המציאות. וזהו המביא לאכליו חיים נצחים שהם הקיום האמיתי, מפני שסבתו \nקיימת נצחית. וכמה הרפתקי בדרך זו עד שיצא ענין זו הידיעה מן הכח אל הפועל האמיתי \nהשלם הקיים. וכמה מתו בעולם שחשבו שחיו במותם מתוך השגתם. והסבה בזה היא רוחק העלמת \nאמתת ידיעת מהות עץ החיים ועץ הדעת שהם שניהם עיקר מציאות האדם בזה ובבא:\n\n"},{"index":5,"he":"והיודע סוד ענינם ומה בין האדם ובינם הוא האיש המיוחד ויודע מהם השם המיוחד. וכבר \nידוע שאי אפשר לדעתם כי אם בדרכי הקבלה. כי התורה כולה עם היותה כוללת כל הדרכים \nהדרך המעולה שבכל דרכיה ושהיא סגולה לכל החכמות היא הקבלה המושכלת, לא הקבלה \nהראשונה אבל מביאה לידיעת התכלית האחרונה הנעלמת מכל האומות ונגלית לישראל לבד, \nשהיא האומה המיוחדת ולשונה ומכתבה מיוחדים וסגולות בידיעות השם. והקבלה הזאת היא \nשנאמר עליה בפירוש בראש מסכת אבות, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו'. ולא נאמר \nעליה שמה שנודע מענין התורה (ש) הוא דבר מושכל שהשכילן משה ותלמידיו עם היותם \nשלימים בדעת המוטבעת באדם. ועל כן לא אמרו משה השכיל תורה מסיני, וגם אמרם מסיני \nולא אמרו בסיני הורונו בו אמתת הסוד והוא שרמזוהו באמרם סלם שראה יעקב אבינו זה \nסיני. וזה הסוד נגלה מדרך גימטריא והיא הדרך שרמזוהו לנו באמרם תקופות וגימטריאות \n"},{"index":6,"he":"פרפראות לחכמה:\n\nונודע לנו שסוד סיני הוא כפול והוא ק\"ל, ויוצא משני שמות הקדש אדנ\"י אדנ\"י. ויוצא \nמשמות חמשה מיוחדים שכל אחד סודו כב\"ד, ואחד חמש שבקל, וחמשת תנועותיו מורות על חמש \nהויות ראשונות דרך הימין וחמש דרך השמאל, הרי עשר ספירות בלימה. מספר עשר אצבעות \nחמש כנגד חמש, אשר על כן שם ה' מתחיל מן י' בכלל. וכל הו\"ה סודו ה', והו\"ו לקשור \nו\"ה שנית לחלוק ההויות בין שני ההין ה' כנגד ה'. והן הפועלות על דמות שעל פועל \nאצבעות שתי ידים. ידוע כי מדת הידים מורה על מהות מדת הדין וי' אצבעות הרגלים מורות \nעל מדת רחמים. והידים בעלי הפעולות והרגלים בעלי התנועות והלשון בעלת תולדות \nהתלמידים והמילה בעלת תולדת הבנים הרי כ\"ב והנה ד' סבות לכל פעל:\n\n"},{"index":7,"he":"ולולי חכמת הקבלה איך היה זה כולו נודע באמתתו. ודע כי שם אדנ\"י הוא חתום על כח \nהשמש והירח בעת התחברם מן תקל\"ב אל תקל\"ב על דרך חבור י\"ט שנה עם כ\"ח שנה. שאמר \nהנביא עליהם \"כ\"י ט\"ח מראות עיניהם מהשכיל לבתם\" (ישעיה מד' יח'), והם חותם העולם \nבסוד \"וירא אלקים כי טוב\". שנתן כחו של זה בזה וכחו של זה בזה וצרפן זה עם זה וקשר \nזה את זה. בזה נקשר גם כן כתר מיוחד על ראש כל אחד ואחד מהם, והוא סגולה לו מצד \nכתרו שנבדל בו מחבירו. וזו הסגולה היא האמיתית אצלו ולכל אחד מהם הבדיל מיחד מן \nהמיחד. והוא שבו מתעצם זולת מה שמתעצם בו חבירו. ואין השמש מין ולא איש ממין ולא \nהירח גם כן ואע\"פ כן יחידים הם ולהם התעצמות מיוחדת משאר התעצמויות של הכוכבים \nהנבוכים וכל שכן מן הקיימים. ורבותינו קראום שני מלכים כאמרם על ענין מלשינות הלבנה \nשהלשינה על החמה אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד:\n\n"},{"index":8,"he":"וזהו מכלל סוד העיבור שרמזוהו רז\"ל על פי ר' אליעזר ור' יהושע בתקופות שהתחלתן \nמניסן, ובמולדות שהתחלתן מתשרי. וזאת ההתחלה מיוחדת אל ראש טלה וזאת מיוחדת לראש \nמאזנים. ושם הקדש נחלק בכך בחתימתו לשנים. והרמז עליהם אני אעוררך עליו \"אפס קצהו \nתראה וכולו לא תראה\" (במדבר כג יג'). והוא כי חצי השם מוכה בצורת המספר המרובע על \nעצמו עולה רכ\"ה וחציו הנשאר מוכה על עצמו ג\"כ עולה קכ\"א, וזה סוד 'מזל מאזנים' וזה \nסוד 'מזל טלה':\n\n"},{"index":9,"he":"והם שני עדים שעל פי השם מתגלגלים שניהם על קו שוה תמיד. וגם שווי היום והלילה בזה \nושווי הלילה והיום בזה עדים נאמנים. והמזלות חלקי העולם והשמות חלקי הנפש והימים \nוהלילות חלקי השנה. הרי שלשה עדים נאמנים על מציאות השם ית' ועל השגחתו המיוחדת \nבשלשתם, והם עולם שנה ונפש הנזכרים בספר יצירה, הכולל חכמות מעשה בראשית לפי נגליו, \nוכולל חכמת מעשה מרכבה לפי נסתריו. והעד הוא הדבור הראשון שבו התחיל מחברו והוא אמר \n'בשלשים' שסודו בגימטריא 'מעש\"ה מרכב\"ה' וענינו אצלינו הרכבת 'שם בשם'. וכן יחזקאל \nהתחיל בו ברמז הזמן הנספר באמרו \"ויהי בשלשים שנה\", לפי הנסתר המקובל שבו:\n\n"},{"index":10,"he":"וידוע שכמו שאמ' שבשלש עשרה מדות התורה נדרשת וגימטריא ונוטריקן שקראוהו לשון \nנוטריקם הם מכללם. ודרשו בהם פלאי פלאות במקומות רבות ועניניהם מתחלפים בסוד ורמז \nובא מהם בגמרא בשבת פרק הבונה קצת הערה עליהם. והוא שנאמר שם אמר ר' יוחנן משום ר' \nיוסי בן זימרא מנין ללשון נוטריקם מן התורה שנא' \"כי אב המון גוים נתתיך\". אב נתתיך \nלאומות, בחור נתתיך באומות, חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך באומות, נאמן נתתיך \nבאומות. ר' יוחנן דידיה אמר אנכ\"י אנא נפשי כתבית יהבית. רבנן אמרי, אמירה נעימה \nכתיבא יהיבה איכא דאמרי יהיבא כתיבא נאמנין אמריה. דבי ר' נתן \"כי יר\"ט הדרך \nלנגדי\", יראתה ראתה נטתה. דבי ר' ישמעאל תנא כרמ\"ל כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר \n\"והוא קללני קללה נמרצת\", נואף הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא. רב נחמן \nבר יצחק אמר \"מה נדבר ומה נצטדק\", נבונים אנחנו צדיקים אנחנו טהורים אנחנו דכים \n"},{"index":11,"he":"אנחנו קדושים אנחנו:\n\nותחת אלה הדברים נפלאות תמים דעים, אין הכונה פה לגלות נסתריהם ולהודיע לכל, שכל מי \nשחושב שהחכם במה שנופל תחת אלה הדברים והדומים להם, אמתת מהותם ותכלית כונת רבותינו \nבם כפי מה שקבלום מפי הנביאים כולם ע\"ה. אבל הכונה בהם עתה להודיע שאלו כולם \nוהדומים להם שהם עניינים זרים אצל המתחכמים המתפלספים המתפארים בחבורי האומות. ואם \nהם מאומותינו הם תועים שוגגים או מזידים, בחשבם שמה שהשיגוהו חכמי האומות בכלל \nהחכמות נעלם מרבותינו החכמים ז\"ל ומנביאינו ע\"ה:\n\n"},{"index":12,"he":"ולו ידעו אלה התועים דבר מאמתת הקבלה האמיתית היו יודעים ההפרש הגדול שבין חכמינו \nובין חכמי שאר אומות, כל שכן בינם ובין נביאנו. שאני אומר שהפילוסוף הגדול שהיה מן \nהאומות בשם ראש הפילוסופים והוא אריסטוטלוס, היה חסר מאד ממה שהשתדל בו לדעתו אצל \nהקטן מחכמינו ז\"ל. ואמנם היה חכם גדול בערך אל שאר חכמי האומות וראוי לשבחו במה \nשחקרו. שהנה הנראה מתוך דבריו והוא שכוונתו בחקירת החכמות היתה לשם שמים. אבל שכלו \nהיה קצר להשיג, וכן שכל כל אדם קצר. ולפי' הקבלה מוציאה הנעלם מאותם הענינים מן הכח \nאל הפועל ומגלה הנסתרות שבם לכל מקובל ומקובל, גם כן לפי כחו ולפי קבלתו ולפי \nהשתדלותו להוציא מה שבכח אל מעשה. שאף על פי שהקבלה נמסרת לכל משכיל בכלל אין כל \nשומעה ומקבלה יכול עליה להוציאה לפועל. שהרי אין מוסרין ממנה כי אם ראשי פרקים ולמי \nשהוא חכם ומבין מדעתו. וכבר נאמר אין מוסרין סתרי תורה אלא לאב בית דין, והוא שליבו \n"},{"index":13,"he":"דואג בקרבו. וגם נאמר עוד אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש. \nכמו שרמז בעל \"מורה הנבוכים\" מורה צדק הוא הרב הקדוש איש האלקים משה עבד יי, בסבה \nהרביעית מן הסבות החמש בפרק ל\"ד אשר בחלק הראשון מהמורה. והן הסבות המונעות לפתוח \nהלימוד האלקיות:\n\n"},{"index":14,"he":"וכשתתעורר אל מה שנזכר בפרק \"הבונה\" במסכת הנזכרת מענין זה תפלא על המאמרים ההם \nכשתבינם כראוי. והוא אמרם ז\"ל, אמר רב חסדא מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואמר \nרב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ, נבוב בובנ בהר רהב סרו ורס. והמשיכו \nהענין ההוא הידוע על צורת אגדה בענין אלף בי\"ת, אלף בינה. ושם אמרו מאי דכתיב \"אם \nללצים הוא יליף ולענוים יתן חן\", בא ליטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו. שי\"ן \nשקר תי\"ו אמת:\n\n"},{"index":15,"he":"ראה איך לקחו ראשו של זה וסופו של זה והנשאר משניהם מקרא. ותבין זה ועיין מה שבא שם \nעוד בענין א\"ת ב\"ש ובענין אח\"ס בט\"ע ובענין א\"ל ב\"ם עד סוף המשלים ההם. והוא טר יש \nכת נטור, יש לי כתות כתות מזרעו של עשו שאני נותן לך. ואע\"פ שנראים דבריהם שאמרו \nדרדקי באמרם לפני זה אתי דרדקי האידנא. ואמור מילי דאפילו בשני יהושע בן נון לא \nאיתמר כותיהו. ועיין בסנהדרין וראה מה שרמזוהו בענין \"פס ידא די כתבא\", אשר בא בספר \nדניאל על צירוף \"מנא מנא תקל ופרסין\". על פי רב ושמואל ור' יוחנן שזה אמר 'אנם אנם \nלקת ניסרפו'. וזה אמר 'נמא נמא קתל פורסין'. וזה אמר 'ממתוס ננקפי אאלרן':\n\n"},{"index":16,"he":"והסוד הגדול שנא' על הכלל בגימטריא איכתיב להו יט\"ת יט\"ת אד\"כ פו\"ג חמ\"ט. וזה סוד \nמקובל מופלג, והמבואר ממנו שהוא בחלוף אותיות א\"ת ב\"ש והן י\"ה אותיות. ונאמר עליהן \n\"ולא כהלין כתבא למקרא\" (דניאל ה' ח'). וסימן מספר האותיות יד\"א, וסימן מספר אותיות \nהפירוש לפי שלשת הפסוקים לאחור כ\"ח כ\"ו כ\"ב. חבר שני המספרים של הפשט והפירוש \nותמצאם עולים מנ\"א. וסוד חברו הפוכים אמ\"ן אמ\"ן, כי הם סוף הפסוק כמו שרמז בו במלת \nפירוש \"מנא מנא אלהא מלכותך\" (שם כו'). ולא פירש מן השנים כי אם האחד, כי מנא הוא \nפירוש מנא האחד לבד, כאשר מלת תקילת פירוש כמו תקל וכמו שמילת פריסת פי' ופרסין והם \nענינים נגזרים ולשון נופל על לשון:\n\n"},{"index":17,"he":"ואמנם הורונו ולמדונו הכתובים ההם שהענין הנכתב צריך אל שני ענינים ראשונים בהכרח, \nואפילו לדעת ההמון. האחד מהם צורך ידיעת המכתב כלומר הקריאה הפשוטה ממנו. והשני \nצורך ידיעת הפירוש כי זה דומה לענין החלום בעצמו. כי החלום צריך אל הפתרון וכל חלום \nשלא נפתר דומה למשל ולחידה שנכתבו ולא נתפרשו. שאלה כולם הם נמצאים בעבור פתרוניהם \nופירושיהם. וכן השמות בעצמם, כל עת שהם נמצאים ובכל מקום שהם נכתבים אם לא יוודעו \nפירושיהם לדברים הנזכרים שהם נמצאים בכח ולא בפועל והכונה במציאותם הוא בעבור הפעל \nכי הכח הוא הכונה אחת לבד:\n\n"},{"index":18,"he":"כן נפש כל משכיל היא שכל בכח, שכבר יש בה כח מוכן להשכיל את המושכלות בפעל, וכשלא \nהשכילתם עודנה עם כחה, אלא שהיא מתפעלת עם רוב ההשתדלות ומתעלה עם רוב הלמוד מעת \nלעת ומחזקת עצמה ומתקרבת אל הפעל עד שמשגת הדיבור מהשכל הפועל בפעל. והוא שאמר רוח \nהקודש שורה עליו ומדבר ברוח הקודש:\n\n"},{"index":19,"he":"לפיכך כל משכיל חייב להשתדל בלמוד ולהרבות בעיון המושכל והמקובל התוריי הנעלם מהמון \nהעם, בעבור שתגיע לו הידיעה שבעדה לומד בפעל. ובא בדבריהם ז\"ל בגמרא שבת פרק כלל \nגדול. אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל היודע לחשוב \nבתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר \"ואת פועל יי לא הביטו ומעשה ידיו לא \nראו\" (ישעיה ה' יב'). ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מנין שמצוה לחשב בתקופות \nומזלות, שנא' \"ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים האלה ואמרו רק עם \nחכם ונבון הגוי הגדול הזה\" (דברים ד' ו'). אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים \nהוי אומ' זה חישוב תקופות ומזלות:\n\n"},{"index":20,"he":"ואחר שזכרתי אלה הענינים כולם אשוב לדבר במופתים ובראיות חזקות אשר עלו בידי, על \nהיות דרך גימטריא וכל מה שהוא ממינו עם צירוף האותיות וחילופיהן וחלופי חלופיהן דרך \nיותר חשובה ויותר מעולה מכל דרכי ההגיון, שאמרו עליו מנעו בניכם מן ההגיון (ברכות \nכח:). עם היות שם מי שפירש, לא אמרו מנעו עצמכם אלא מנעו בניכם מפני פחדם, על היות \nהבנים שהם התלמידים חלושי הדעת. ואפשר שיקשו בו עם כח המושכלות על המקובלות התוריות \nויבואו לידי הריסה. כי בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין. וכבר אמרו חז\"ל תלמידי \nחכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהן, שנאמר \"בישישים חכמה ואורך ימים תבונה\" \n(איוב יב' יב'). אבל עמי הארצות כל זמן שמזקינין טפשות מתוספת בהן, שנאמר \"מסיר שפה \nלנאמנים וטעם זקנים יקח\" (שם כ'). ואמר \"ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב\" \n(אבות א יג). ולא אמר מה ילמוד הלומד אלא סתם, שכל למוד מחדד השכל, והבטול מהלמוד \n"},{"index":21,"he":"נאמר עליו יום תעזבני ימים אעזבך (ירוש' ברכ' סח. ובפרש\"י דברים יא' יג'):\n\nואמנם באמת שהלמוד המסודר הוא הראוי לכל מבקש ההצלחה. וכבר אמר הרב ז\"ל בסוף הפרקים \nהארבעה הראשונים שבמדע, שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שמילא כריסו מלחם ובשר, ושמם \nמשל לידיעת האסור והמותר וכך הוא באמת שראוי להקדימם. וכשהתחזקו יעלה הלומד מהם אל \nמה שהוא יותר קרוב מהם אל ידיעת מהותם ומהות סבתם, ומשם יסעו ויחנו ויסעו ויחנו. עד \nהגיעם אל התכלית האחרונה המכוונת בבריאת האדם בצלם אלקים ובדמותו:\n\n"},{"index":22,"he":"והנה אברהם נביא בצלם אלקים כי בצלם אלקים עשה את האדם:\n\nואומר אחר זה ההגיון שחבר בו אריסטוטלוס הספרים השמונה שהם המאמרות והמליצה וההיקש \nוהמופת וההטעאה והדרש והניצוח והשיר. אשר כבר עברנו על כולם בעיון, הוא ענין \nהמלאכה. ואינה חכמה כמו שקורין אותה מלאכת ההגיון, ונאמר עליה שערכה אל השכל כערך \nמלאכת הדקדוק אל הלשון. קל וחומר שדרך ידיעת צירוף האותיות דרך מעולה הימנה, ואמתתה \nהתבארה מפירושי ספר יצירה הנודעים בקבלה לא זולת זה:\n\n"},{"index":23,"he":"ואני למדתי עליו יב' פירושין זה מעולה מזה, קצתם על דרך פילוסופית וקצתם דרך \nנבואות. וזה היה אחרי למדי מקצת ספרי אריסטו בטבעיות ובאלקיות. כי מן הלימודיות מעט \nלמדתי מפני שלא מצאתים מועתקים בלשוננו שהוא לשון קודש לבדה והן זולתה קודש כי אם \nחול. וברוך המבדיל בין קדש לחול. ואחרי למדי מורה הנבוכים פעמים רבות מאד עד שהבנתי \nממנו איך נקשר קצתו בקצתו. כי השבתי פרקיו זה על זה, והמופת על זאת חכמת הצירוף \nומלאכתו המחשבית מעולה ממלאכת ההגיון, הוא שהיא חכמת ההגיון הפנימיי העליון וזאת \nהיא להגיון והחיצוני והתחתון במעלה מן התיכון. וכמו שהאישיות (הפרטיות) והסתומות \nוהסתירות בשני מיניהם, וההפכיות ומה שתחת ההפכיות קצתם מחלקות האמת והשקר בכל \nהחמרים תמיד, קצתם כוזבות יחד וקצתם צודקות יחד וקצתם זאת צודקות וזאת כוזבות. ולהן \nארבעה מיני הדורשים שם מחייב כולל, ומחייב חלקיי, ושולל חלקיי, ולה כ\"ג תכניות. \n"},{"index":24,"he":"ההיקש י\"ד מינים שלימים להוליד תולדות אמיתיות והם ענינים נסדרים לחלוק ולישא וליתן \nבם, עד שיצא מהם מופת מושכל לפי מחשבת האנושית. כן ההקדמות המקובלות מסודרות \nבתמונות ידועות עד שעם המשא ומתן במחשבת הצירוף שהוא גלגול האותיות החוזר פנים \nואחור, מחלקי האמת והשקר הנמצאים בכח הנפש המחשבת בחשבונות תחילה, והמדמה הדמיונות \nוהמציירת הנמצא לנמצא והנעדר לנעדר הנמצא לנעדר והנעדרת לנמצא, עד שאם זכתה הנפש \nבחזק מחשבתה אחר קבלה דרך השמירה מן ההטעאות הדמיוניות, מתעדנת ומתענגת במה שמוציאה \nתחת קליפות. והדבור והמספר הנקראים בספר יצירה ספר וספר וסיפור מן הפירות המחיות \nהנשמות והזנות אותן עד שנהנין מזיו השכינה ונכתרין בכתר שמחת עולם שנאמר \"ושמחת \nעולם על ראשם\" (ישעיה נא' יא'):\n\n"},{"index":25,"he":"ואשרי עין ראתה כל אלה כי למשמע אוזן דאבה נפשינו. על כן אין ראוי להאשים שום אדם \nשאינו יודע דרך חברו על מה שעושה בדרכו, עד שינסה ויבחן הענינים. אי זה מהם באמת \nדרך טובה ונבחרת ואיזו הפכה. וכל ערום יעשה בדעת, שכן כתיב \"פתי יאמין לכל דבר \n"}]}
