{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-18","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":18,"title":"קטע 18","hebrewTitle":"קטע 18","segments":[{"index":1,"he":"וכאשר תדקדק בענין שכתבנו תמצא שסעודה אחת לא השיגו הבנים הנעימים מאבא ואימא אלא \nבסוד ג' אחרונות שבהם וזהו סוד חקל תפוחין קדישין בסוד קדש קדשים לפני ולפנים. \nוסעודה שניה השיגו הבנים הנעימים מאבא ואימא בסוד ג' אבות שבהם ולפיכך תקרא סעודה \nזו סעודת' דע\"ק כי עד שם התפשטות הכתר בסוד ג' אחרונות שבו והדברים עתיקים. ולפיכך \nנקרא קידוש זה קדושא רבא בסוד צומא רבא. ואמנם סעודה ג' הוא סוד התעלות ז\"א כולו \nבתוך אבא ואימא עלאה ג' אחרונות שבו בג' אחרונות שבהם. וג' אבות שבו בג' אבות שבהם. \nוג' מוחות שבו בג' מוחות שבהם. וזו נקראת נחלה בלא מצרים כי אין קליפה שולטת שם \nכיון שכולו נכלל באו\"א עלאין ולא נשאר ממנו כלום למטה כסדר אצילותו הראשון. וכאשר \nיעלה למעלה ויהיה נכלל כולו באו\"א יהיה סמוך למצח העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא \nוזהו עת רצון. ואמנם עליה זו לא תשיגהו הכלה רק החתן לבד. ולפיכך נקראת סעודתא \n"},{"index":2,"he":"דזעיר אפין ואנו מתפללין שגם הכלה תשוב למדרגה זו. וזהו ואני תפילתי לך ה' עת רצון \nוכבר ידוע שהיא נקראת תפילה וע\"ת וסוד ואני לחבר אני עם ו'. ולפיכך אנו קורין במנחה \nבס\"ת בשבת להדביקה עם בעלה (ד\"ש ע\"ג) שהוא תורה שבכתב וקורין שלשה לבד כי זהו ההפרש \nשיש בינה לביני בשעה זו כי ישארו ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם העליון. ומפני היות \nז\"א נכלל כולו באבא ואימא הדיני' שבז\"א מתבטלין אע\"פ שהוא זמנם כי מסתכל בו המצח \nהעליון בעלותו שם סמוך לו. וכל העולמות בהשקט ושלוה כי המצח העליון יתיב על כורסייא \nדשביבין דנור לאכפייא לון והנה כאשר תפקח עיניך תראה כ\nי סעודה זו עם היותה של ז\"א היא גדולה מכולם. ולפיכך אין אומרים בה קידוש כלל כי \nנעלמה מאוד. כי שם מקום האכילה ולא השתיה וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכד\"א אכלו \nרעים לעילא. שתו ושכרו לתתא כנז' בס' הזוהר בפ' ויקרא בדף ד' ע\"ב שנקראים רעים משום \n"},{"index":3,"he":"דיתבי באחדותא ברעותא וחביבותא דלא מתפרשן לעלמין והיין אעפ\"י שהוא לפעמים משמח \nבסוד מיתו' הדינין הרי הדין ניכר בו עכ\"פ. ואמנם בשעת סעודה ג' זו אין הדינין \nניכרין כלל והכל רחמים גמורים. ולפיכך נסתלק משה בשעה זו ולא בבקר להראות שנתעלה \nבסוד הרחמים הפשוטים. ואמנם הוצרכו ג' מ'שה י'וסף ד'וד להסתסק בשבת לצורך ג' \nשבמלכו' (ד\"ב ע\"א) הנשארות להעלותם למעל' עם בעל' ודי בזה: \nשם דף צ\"ב ע\"ב וז\"ל ואינון תרין אתוון סלקין ונחתין ונהרין ומתעטרין כ\"ב אתוון כללא \nדאוריתא בטשי בתרי אתוון קדמאי וסלקי לחד כו'. ענין זה הוא בשבח שתקנו אנשי כנסת \nהגדולה לומר בתפילת שחרית דיום השבת אל אדון על כל המעשים כו' והנה אמר כי שתי \nאותיו' האחרונו' מן האלפ\"א בית\"א שהם ש\"ת. אשר הם כללא דאורייתא רוצה לומר שכוללין \nכל האותיות לפי שהם סיום כל האלפא ביתא כאשר אלו שתי אותיות ש\"ת מבטשי בשתי אותיות \nהראשונו' שהם א\"ב אז יוצא מן אותיות ש\"ת שית שבטין ושית שבטין שהם כנגד י\"ב תיבות \n"},{"index":4,"he":"שיש בשבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת כו' עד וחיות הקדש ששה באות ש' וששה באות ת'. \nוכאשר הוא להפך שאותיו' א\"ב מבטשי בשית. אז יוצאין מן א\"ב ה' וה' אתוון שהם אל אדון \nכו' ברוך ומבורך כו' ואלו הם סוד המלכא קדישא. אבל בחינת הכרסייא קדישא דמלכא קדי' \nיתיב עלה הם י\"ח תיבו' אמצעיו' מן ג' ועד ר' ובכל אחד ואחד ד' תיבות הרי כולן ע\"ב \nתיבין. וכל זה תבין מן פ' תרומה בדף קל\"ב ע\"ב. ומ\"ש לעיל ועאל במרגלא תתאה ואתישב \nשמא אחרא תחותיה ואיהו י\"ה כו' זה תבין במה שביארנו בביאור מ\"ש ז\"ל פסיעה גסה נוטלת \nאחת מת\"ק ממאור עיניו של אדם וע\"ש. תם: \n \n"},{"index":5,"he":"פרשת משפטים\nדף צ\"ד ע\"ב וז\"ל. תא חזי בר נש כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעיראן מסטרא דדכיו כו' \nזכה יתיר כו'. כבר ידעת כי חסר הלשון הזה וכך צריך לומר ת\"ח בר נש כד אתייליד יהבין \nליה נפשא מסטרא דבעירן מסטרא דדכיו מסטרא דאילין דאיקרון אופני קדש. זכה יתיר יהבין \nליה רוחא מסטרא דחיוון דאינון חיות הקדש. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסיא \nכו'. ואמנם צריך שתדע כי אין זה אלא בנשמה חדשה שעדין לא נתגלגלה כלל. ולכן היא \nהולכת ונוספת בסדר המדרגות. נפש ואח\"כ רוח ואח\"ך נשמה. ואינו תלוי בענין השנים רק \nבזכיות בלבד. אמנם מי שהוא מגולגל מבחינת נפש אינו יכול ליקח עוד כל ימיו חלק הרוח \nוכשימות אחר שישלים הנפש יחזור ויתגלגל לתקן הרוח. וכן הענין בנשמה ובדרוש הגלגולים \nהארכנו בזה וע\"ש: \nשם דצ\"ה ע\"א וז\"ל מאן הוא נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא כו' זה יובן במ\"ש בפ' בלק \nבדף קצ\"ו אשר הלך חשכים אשר הלכו מבעי ליה. אמר ר' אלעזר בגין דאינון שריין בחיבורא \n"},{"index":6,"he":"ומיד אתפרשאן. הלך חיבורא. חשכים אתפרשאן כו' ושני מאמרים האלו יובנו בסוד העגלים \nשעשו בני ישראל בצאתם ממצרים ושעשה ירבעם. ולכן נבאר תחילה עניינם: \nכבר ידעת כי הקליפה אצל הקדושה כקוף בפני אדם. והנה בקדושה היא ז\"א ונוקביה מחוברים \nאחור באחור. ואח\"כ ננסרו ואח\"כ הוחזרו פנים בפנים. ונודע מה שביארנו בפ' תצוה. על \nאותן תרין נקודין שיש באדם האחת היא אות. יסוד ברית קדש ולמעלה ממנה יש נקודה אחרת \nוהיא נקודת הטיבור. ושתי נקודו' אלו התחתונה היא (ע\"ב) ביסוד. והעליונה היא בבינה \nכנז' אצלנו שם. ולכן הטיבור סתום בסוד בינה עלמא סתימא ואינו נפתח אלח בהיות התינוק \nבסוד עיבור בעלמא דאתי במעוי דאימא ואז התינוק יונק משם. ושתי נקודו' אלו הם מצד \nהפנים. אבל (ד\"ש ע\"ד) בצד האחורים של האדם אין נקודה באחור מכנגד נקודת הטיבור לפי \nשאין אחיזה אל החצונים במקום הבינה. אמנם יש נקודה אחת כנגד נקודת היסוד. והיא \n"},{"index":7,"he":"הנקראת נקוד' האחורי' כי שם יש מקום אחיזה אל החצונים. ולהיות כי אותו הדור שיצאו \nממצרים היו מבחינת הבינה עלמא דאתי כי הנה לסיבה זו לא נכנסו לארץ אבל מתו במדבר \nכמבואר במקומו ולכן רצו הערב רב אשר ביניהם לתת אחיזה אל הקליפות אף גם בנקודת \nהטיבור מכנגדה בצד האחורים ולהתאחז אף בבינה. ונודע כי מן הטיבור היא התחלת בנין \nהמלכות מצד האחור כנז' באדרא בטיבורא שארי ובטיבורא שלים. ולכן עשו העגל כלול מזכר \nונקבה מחוברים אחור באחור. וזמ\"ש קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו בלשון רבים. \nוהענין הוא כי בהיותם אחור באחור נמצא שיש אל העגל הזה פנים נראים משני צדדיו. \nואחורים מכוסים ומחוברים וזמ\"ש אשר ילכו לפנינו כלומר שבהיותם נעשים בסוד חיבור \nאחור באחור הנה ילכו לפנינו בבחינת פנים כי פנים שלהם ניכרין. ואחוריהם נכסין. \nומילת לפנינו הוא מלשון פנים וכבר ידעת מ\"ש בזוהר שיר השירים כי לא חזרו ז\"א \n"},{"index":8,"he":"ונוקביה דקדושה אפין באפין עד שלמה המלך ע\"ה כשבנה בית המקדש אבל בימי משה בדור \nהמדבר עדין היו אחור באחור לעולם. ולכן גם הערב רב עשו העגלים בסוד אחור באחור \nדוגמת הקדושה ומ\"ש עשה לנו אלהים הוא כי משם אלהים הוא אחיזת כל הקליפות כמבואר \nאצלנו בסוד תיקון הגאוה והליצנות וע\"ש. גם צריך שתדע כי סוד שם אלהים הוא ה' אותיות \nמנצפ\"ך שהם בחינת ה' הגבורות הנודעות. ושתי אותיות מ\"י הם בחינת הב\"ל בן אדם הראשון \nוהוא סוד מי אסף רוח בחפניו כי הוא סוד החוטם האוסף ומקבץ כל החמש גבורות למקומם \nושם מתבסמין ונמתקים לפי שכולם חוזרים ועולים בחוטם בסוד גבורה אחת בלבד בבינה. \nוזהו סוד פסוק וכבס האוסף את אפר הפרה כי היא הבינה האוספת אשר היא בסוד החוטם \nהאוספת את הרוח לתוכה ומה שהיו בתחילה ה' גבורות שהם סוד פרה שרוצה לומר פ\"ר ה' שהם \nה' אותיות מנצפ\"ך העולים פ\"ר חזרו עתה להתאחד ונעשו אחד וזהו לשון אפ\"ר רוצה לו' \n"},{"index":9,"he":"פ\"ר א'. לפי שכולן נכללו עתה כאחד בסוד החוטם ושם נתבסמו. וג' אותיות א'לה הם בחינת \nקין בן אדם הראשון וסודם א' הוא הזרוע אשר משם בחינת קי'ן כנודע אצלינו. ול' היא \nהיד וה' הם חמש אצבעות היד. ולפי שהערב רב מבחי' קין לכך אמרו אלה אלהיך ישראל \nלרמוז אל אותיות אל\"ה של שם אלהים ועכ\"ז היו רוצים להמשיך אליו גם בחינת הב\"ל. שהוא \nבחינת הבל היוצא מן החוטם והפה וזמש\"ה זובחי אדם עגלים ישקון כי סוד הנשיקה היא בפה \nוכן ר\"ת של י'דע ש'ור ק'ונהו ו'חמור הוא יש'קו וארז\"ל שהערב רב היו מנשקין את העגל. \nוענין נשיקה זו היתה כונתם להוריד אליו הבל הדינין והגבורות של הפה ושל החוטם כנז' \nאצלנו (ע\"ג) לקמן ד' בסוד קי\"ן והב\"ל איך מתחלקים בענין החמש' גבורות וזה לוקח \nשתיהם. וזה שלש הנשארים ואם היו ח\"ו יכולין להמשיכם היה העולם אבד לפי שהיו הדינין \nוהקליפות מגיעין עד הבינה אבל לא עלה בידם רק ג' גבורות אלה לבד. אלא שעכ\"ז בכח שתי \n"},{"index":10,"he":"גבורות הפה והחוטם הנרמזים במ\"י של אלהים מהם עשו את העגל. וזהו סוד שם הקדוש יל\"י \nשהוא בגמטריא מי ונרמז בר\"ת י'שראל ל'א י'דע וזהו מ\"ש רז\"ל כי היה שם הקדוש חקוק על \nטס של זהב שהעלה בו משה לארונו של יוסף. והשליכוהו לכור הזהב ויצא העגל הזה והוא \nסוד השם הנז'. וזכור ענין זה כי שם הזה של יל\"י הוא בחי' שתי הגבורות הנז' של החוטם \nושל הפה שהם ב' אותיות מי של אלהים. והרי נתבאר ענין העגל שעשו ישראל שהיה בבחינת \nאחור באחור בלבד כדמיון הקדושה כקוף בפני אדם וכאשר בא שלמה ובנה בית המקדש החזירם \nפנים בפנים לז\"א ונוקביה דקדושה וכשבא ירבעם אח\"ך רצה להחזיר גם הקלי' פנים בפנים \nולנסור את שני העגלים ועשאם שנים. ואת האחד נתן בבית אל והאחד נתן בדן. ואמנם לא \nעלה הדבר בידו להחזירם פנים בפנים בחבור ממש. אמנם אחר שנסרם לשנים נשארו בפירודא \nולא אתחברו אפין באפין וזהו סוד הנחשא דפרח באוירא היא סוד הקליפה אשר רוצה להתדמות \n"},{"index":11,"he":"אל הקדושה כקוף בפני אדם והתחילה להיותם שארי בחיבורא. רוצה לומר שאני רוצה לומר \nבחיבור אחד בסוד אחור באחור. אבל כאשר ננסרו ונפרדו לא עלה בידם להתחבר אפין באפין. \nאבל נשארו נפרדין לש\nנים ולא נתחברו עוד וזמ\"ש וסיים בפירודא. כי אם ח\"ו (ד\"ש די\"ט ע\"א) היו מתחברים \nאפין באפין היה העולם חרב. ועתה נבאר הדבר הזה גם בתחילת ברייתו של עולם כי הנה \nבתחיל' היו הקליפו' מחוברין אחור באחור דוגמת הקדוש' וכאשר בא ע\"ש אשר אז ננסרו דכר \nונוקבא של הקדוש' כדי שיוכלו להתחבר אח\"כ ביום שבת עצמו להזדווג אפין באפין ולא \nבחול. ננסרו גם זכר ונוקבא של הקליפות. ובבא יום שבת דמעשה בראשית חזרו ז\"א ונוקביה \nדקדושה אפין באפין ונזדווגו יחד אבל הקליפה שאין לה אחיזה ביום השבת לא יכלה לחזור \nפנים בפנים. ונשארו זעיר ונוקביה דקליפה ננסרין ונפרדים זה מזה ולא אתחברו פנים \nבפנים (א\"ש וזהו סוד מ\"ש הכתוב בפסוק מזמור שיר ליום השבת כו' יתפרדו כל פועלי און) \n"},{"index":12,"he":"נמצא כי הקדושה עם שבאמצע היה פירודה שהיא הנסירה. אמנם שארי בתחי' בחיבורא בהיותם \nאחור באחור וגם בסיום סיים בחיבורא והוחזרו אפין באפין בחיבור גמור. ונמצא כי \nהפירוד שבאמצע היה בתכלית החיבור האחרון המעולה. אבל הקלי' שארי בחיבורא בבחינת \nאחור באחור. ואח\"כ ננסרו ונשארה בסיומא בפירודא כי עוד לא הוחזרה אפין באפין: \nשם בדף צ\"ה ע\"ב ענין ההוא טיקלא דעשיקת נשמתין ביארתיו בביאור סוד הק\"ש שעל המיטה \nוע\"ש בדף ע\"ט ע\"ב: \nשם בדף צ\"ו ע\"א ענין שם אלהים שהוא מתפשט לתתא עד הקליפין נתבאר אצלי בתיקון הגאוה \nוהליצנות ובדרוש סוד אהבה והירא' (ע\"ד) גם נתבאר באורך באדרת נשא בדף קפ\"א ע\"ב במ\"ש \nיתיב על כרסייא דשביבין דנור לאכפייא לון כו' ע\"ש דרוש נפלא: \nשם דף צ\"ז ע\"ב וז\"ל אלא שארה כסו' ועונת' לא יגרע אלין אינון תלת שמהן עלאין כו'. \nהנה נתבאר אצלנו בדרוש שמות הספירות כי שם זה של אלוה הוא בחסד של ז\"א וע\"ש גם \n"},{"index":13,"he":"אומרו ועונתה דא משיכו דעלמא דאתי נתבאר אצלינו בפ' תרומה בדף מ\"ו ע\"ב בסוד שם \nאכתריאל יה ה' צבאות כו' וע\"ש. ומ\"ש ועונתה דא ה' צבאות כו' פירושו הוא. כי הנה\"י \nשל הבינה נקראים ה' צבאות. והם מתפשטין ונמשכין בתוך ז\"א. ולכן נקראים עונה טמירא \nכי אותו היסוד דבינה טמיר תמן וגם כל הג' הנז' שהם שארה כסותה ועונתה ביארתים בענין \nדרושי יום הכפורים שנאסרו בו בה' עינוים אכיל' ושתיה ורחיצה כו' ושם ביארנו שארה \nשהיא האכילה ועונתה שהיא תשמיש המטה. אבל כסותה לא ביארתי שם והנה ענינה הוא שם ס\"ג \nשבבינה שבו ג' יודין ואלף שהיא שם ייא\"י שהוא בגמטריא אל מן אלוה אשר באל זה מתכסין \nז\"א ונוקביה הנקראי' ו\"ה מן שם אהוה וזהו אלוה אל וה כנדרש בפ' לך לך וע\"ש: \nשם דף צ\"ז ע\"ב וז\"ל ואם לבנו יעדנה כו' אמרו ליה דידכר יומא דתלגא דאזדרעו פולין \nכו' כבר הודעתיך ענין ג' המוחין של ז\"א בזמן קטנותו אשר הם שמות של אלהים במילויים \n"},{"index":14,"he":"ויש בכל אחד מהם ב\"ן אותיות בסוד פשוטו ומילויו ומילוי מילויו וכאשר בא זמן הגדלות \nיורדין אותן המוחין דקטנות למטה בגרון ושם הם נעשים בחינת אותם הפולין. שיש בראש \nשני הסימנים אשר עליהם אמרו בגמרא שאם שחט במקום הפולין טרפה ולמטה מהם כשירה \nוכונתו לומר שאז ביום ההוא נתעסקו בדרוש ההוא ושם ביארנו פירוש הפסוק הזה: \nשם דף צ\"ח ע\"ב וז\"ל ופגע באינון נשמתין דגיורין כו' זה תבין במה שאמרנו בדרוש \nהגלגול וגם לעיל במאמר ס' הזוהר בד' צ\"ד ע\"ב וז\"ל ת\"ח בר נש כד אתייליד כו' וביארנו \nזה כי מי שהוא מגולגל מפעם אחרת פירוש שכאשר בא פעם ראשונה בעוה\"ז והיו בו נפש ורוח \nונשמה ופגם וחטא בשלשתם והוצרך לבא בגלגול לתקן פגם הנז'. ואף אם יתקן תכלית \nהתיקונים אי אפשר שיזכה אלא על הנפש לבדה. כי כיון שהרוח לא נתקן אי אפשר לו לבא \nלהתחבר בנפשו הנתקנת וכן הענין בנשמה. אמנם אותו הרוח מתגצגל בגוף אחר. וכיון שאי \n"},{"index":15,"he":"אפשר אל הרוח בלתי נפש כסא אליו לכן לוקח הרוח הזה נפש אחד של גר תמורת נפשו ורוכב \nעליה ומתלבשת בתוכה ומתקן מעשיו עד שיתוקן. ואח\"כ אות' הנפש שלו הנתקנת יכולה לבא \nולהתחבר עם הרוח הנז' אשר גם הוא נתקן: \nשם בדף צ\"ט ע\"ב וז\"ל ובג\"כ ההוא רוחא דשביק בההוא מנא תמן הוא כו'. ענין זה ביארתיו \nבדרוש אחד שביארתי בסוד אדם הראשון וחוה איך נוצרו על ידי זווג אחור באחור (ד\"ש \nע\"ב) גם תבין משם מה ענין ביאור שם של מיין נוקבין. וזה (דף ג' ע\"א) הדרוש ביארתיו \nבפרשת פקודי דף רנ\"ד סוף ע\"ב בדרוש ענין אותם השכ\"ה ניצוצין דאתברירו במחשבה דזריק \nנצוצין לש\"ך עיבר וע\"ש גם עיין באדרת נשא בדף קל\"ה ע\"ב. בענין אשא דכיא ואוירא דכיא \nכי שם נתבאר היטב: \nשם דף צ\"ט ע\"ב וזה קודם אל המאמר הקודם וז\"ל. ובחיבורא דתרויהו אקרי נר. נר ה' נשמת \nאדם מהו נ\"ר נ'שמה ר'וח ועל חיבור' דתרויהו כחדא אקרי נר נשמה ורוח דכר ונוקבא \n"},{"index":16,"he":"לאנהרא כחד' כו'. המאמר הזה קשה מאד להולמו כי הוא הפך מכל מה שנמצא בכל ספרי \nהזוהר. כי הרוח זכר. והנשמה נקבה. שהם ז\"א ואימא עלאה. אבל יתבאר במאמר ס' הזוהר \nבפ' קדושים בד' פ\"ג ע\"ב בסתרי תורה וז\"ל אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום כו' \nע\"ש והענין בקיצור כי שם נתבאר שאז היה מצב ומעמד העולמות באופן אחר ממה שהם עכשיו \nאחר שחטא אדם הראשון. כי בראשונה קודם שחטא היה הזווג דז\"א ונוקביה למעלה בחיק או\"א \nובהיכל שלהם. כי היה העולם בסוד קדושת שבת. ולכן אז נשמת אדם הראשון היתה לו מן \nהז\"א אשר היה אז בבחינ' בינה ומשם הנשמה והמלכו' היתה בסוד ז\"א ומשם היתה רוחו של \nאדם ואז הית' הנשמה דכר מז\"א ורוח נקבה ממלכות אבל אחר שחטא ירדו העולמות ממעלתן \nוהיו בבחינת ימי החול והמלכות ירדה למטה במקום הבריאה אשר משם היה אז נפשו של אדם \nועתה נפשו היא מן המלכות אשר ירדה עתה אל המקום שהיתה שם הבריאה אז ורוח היה לו מן \n"},{"index":17,"he":"הז\"א שירד למטה במקום המלכות שהיתה שם אז ונשמתו היתה לו מן הבינה שירדה במקום שהיה \nאז הז\"א שם ועתה נמצא כי נשמה מבינה. ורוח מז\"א ונפש ממלכות וכפי המצב הזה הוא מה \nשבכל העולמות הוזכר כי רוח מז\"א ונשמה מבינה אבל קודם שחטא שהיו העולמות מעולים \nיותר היתה לו נשמתו מז\"א שהיה אז במקום הבינה ורוחו מנוקביה שהיתה אז במקום ז\"א \nובזה לא יחלקו המאמרים יחד: \nשם ד' ק' ע\"ב וז\"ל בריה דיוחאי ידע לאסתמר' ארחוי כו' דע כי נשמות הצדיקים יש מהם \nשהם מבחינת אור המקיף ויש שהם מן האור הפנימי וכל אותם שהם מצד האור המקיף יש בהם \nכח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי \nלהבינם והנה רשב\"י ע\"ה היתה נשמתו מצד האור המקיף ולכן היתה בה כח להלביש הדברים \nולדורשן באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שראוי להבינם. ולכן ניתן לו \nרשו' לכתוב ספר הזוהר ולא ניתן רשות לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו לכתוב ספר \n"},{"index":18,"he":"בחכמה הזאת עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו אבל הטעם הוא שלא היה \nבהם כח להלביש הדברים כמוהו וזמ\"ש בריה דיוחאי ידע כו' ובזה תבין גודל העלם ספר \nהזוהר אשר כתב רשב\"י שאין כל מוחא ומוחא יכול להבין דבריו: \nשם דק\"ג ע\"א וז\"ל ואל אחר אסתרס ולית ליה תיאובתא לעלמין ולא אפיש ולא עביד פירין \nכו' ענין זה נתבאר לעיל בפרשת ויחי בדף רי\"ז ע\"ב במאמר אותן תרין צפרין כו' והענין \nהוא (ע\"ב) במה שנתבאר שם ההפרש שיש בין הקדושה אל הקלי' כי הזכר של הקדושה יש בו \nתלתא מוחין שהם חכמה ובינה ודעת ונודע הוא כי טיפת הזרע נמשכ' ממוח הדעת שהוא \n"}]}
