{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-31","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":31,"title":"קטע 31","hebrewTitle":"קטע 31","segments":[{"index":1,"he":"והוציאה הארץ דשא כנ\"ל נמצא דבאמירה זו נתגלו ד\"ו פרצופים בתוך הבינה בסוד ה' ד\"ו \nוהם עץ פרי נקבה בתחילה ואח\"כ עץ עושה פרי דכר ולא היו שלמים כי היו כקרני חגבים \nואח\"כ נעקרו ויצאו חוץ ויצא הזכר תחי ולפיכך לא נזכר ביציאה אלא נקרא עושה פרי \nוממנו יצאה הנקבה. אדנ\"י אלהים אתה החילות כו' את גדלך יהו\"ה שלים בסטרוי כו' אפשר \nלפרש דשם ההוי\"ה בנקודת אלהים יורה שלם בנקבה עמו כי שם בן ארבע יורה לזכר וניקוד \nאלהים לנקבה שהיא בצידו שנקראת אלהים וכדין אוירא נפיק וניצוצא אזדמן פירוש ניצוצא \nבוצינא דקרדינותא טלא מלי עלה דתרי גווני פירוש חיוור וסומק עוד ירצה פי' שני כי \nהטל אשר בגו גלגלתא דעתיקא קדישא הוא חוור מצד תכלית לובן הרחמים שבו אבל הטל \nשבגלל' דז\"א הוא כלול מתרי גווני חיוור וסומק רחמים ודין כנז' באדרת נשא בדף קל\"ה \nע\"ב תלת חללין דאתוון כו' פירוש היינו יה\"ו חכמה ובינה ודעת אוכמין בערכאה כו' \n"},{"index":2,"he":"פירוש שחורות כעורב תלוין על הנקבים העקומים שבאוזן ומעכבים מלשמוע עוד פירוש שני \nוזהו סוד קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כי שערות רישא דז\"א הם שחורות ונמשכות \nותלוין על נוקבין דאודנין דיליה ועל זה הוצרך לומר הפסוק הטה אזנך ושמע לבערא שערא \nמעל אודנין ימינא (ד\"ש ע\"ב) ושמאלא הכח פירוש בז\"א יש ימינא ושמאלא ולא בעתיקא חד \nארחא לעילא דקיק פירוש פלגותא דשערי מצחא דלא נהיר פירוש מצח שבז\"א משם הדינין \nיוצאין והקטטות לבד כשמצח א\"א הנקרא רצון משגיח בו עיינין דתלת גווני למרתת קמייהו \nפירוש עינים שיש בהם שלשה גוונים אוכם ירוק וסומק וראוי לאדם להיות נרתת מהם והם \nרוחצות בחלב של חיוור א\"א כתיב עיניך תראנה ירושלים כו' פירוש דמשמע דירושלים נוה \nשאנן בלא דין וכתיב צדק ילין בה (דף כ' ע\"א) שהוא דין נוה שאנן עתיקא דסתים עיניך \nכתיב פירוש א\"א ואין שם אלא עין אחד רחמים חוטמא פרצופא דזעירא לאשתמודעא פירוש \n"},{"index":3,"he":"פרצוף ז\"א ניכר בחוטם תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי פירוש הם תננא ואשא וגחלי דנורא \nדרגא עקימא למשמע טב וביש פירוש האוזן שיש בה נקב עקום: \n \nפירוש ספרא דצניעותא פרק ג\nפרקא תליתאה דספרא דצניעותא שם דקע\"ח דינין דדכורא תקיפין ברישא בסופא נייחין \nדנוקבא באיפכא כו' וכן באדרת נשא בדף קמ\"ב ע\"ב וז\"ל ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין \nדמשתכחין מדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא וכל דינין דמשתכחין מנוקבא נייחין \nברישא ותקיפין בסופא כו' ובפ' תצוה בדף קפ\"ז ע\"א וז\"ל כתיב יהי שם ה' מבורך מאי \nמבורך כו' שירותא קשה וסופה רך מ\"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כו' נראה בהפך \nדדינין דנוקבא תקיפין ובלתר חלישין: \nאבל הענין הוא כי כאן בפ' תרומה בספרא דצניעותא איירי בענין תיקוני האצילות עצמו \nומהותם ולכן כל יותר שהדינין מתפשטי' הם יותר חזקים ובסוד סיגי הזהב ושמרי היין כי \nשם הם דינין יותר חזקים. אבל בפ' תצוה בפעולת הדינין בעצמן כי הנקבה להיותה משועבדת \n"},{"index":4,"he":"תחת בעלה. לכן כאשר תבא לפעול פעולות דינין יתגברו רחמי הזכר עליה ותחליש דינין \nשלה. אבל כאשר הזכר ירצה לפעול פעולות הדין בעולם אין מי שימחה בידו להחליש דיניו. \nואמנם ביאור הדברים הנז' הוא כי בערך הדינין בעצמותם ומהותם דינין דדכורא תקיפין \nברישא כו' כנז' כאן בפ' תרומה והטעם הוא כי הנה הדינין נתפשטו תחילה בז\"א בחמשה \nמקומות והם בחוטמא בפומא ובדרועין ואצבעין וגידין אבל אח\"כ ירדו מן הז\"א והלכו להם \nאל הנקבה כנז' באדרת נשא ואותם הדינין והגבורות שהם חמשה גבורות נשארו בסיומא דיליה \nשהוא היסוד שבו כדי לתתם משם אל נוקביה לתתא לתתם בחג\"ת שלה כנודע ולהיות כי שם \nביסוד שלו הוא מקום קבוץ החמשה חסדים לכן הגבורות נייחין תמן בסופא שהוא ביסוד שלו \nאבל דיני הנקבה הם להפך כי בהיותם עדין למעלה ברישא דילה הם נייחין לפי שהראש שלה \nמכוון כנגד היסוד שבזכר אשר שם החמש חסדים וממתקות הגבורות שלה. אמר שמואל לאו דוקא \n"},{"index":5,"he":"כנגד היסוד כי אם בשליש ת\"ת כנודע ואפשר שרמז לוא\"ו גדולה וא\"ו קטנה בסוד אלה \nתולדות יעקב יוסף וצריך עיון כנלע\"ד אבל כשיורדין הגבורות עד היסוד בה אשר אין \nכנגדם מקום חסדים בזכר ואין הגבורות ההם מתמתקות ונשארו תקיפין ולכן הם תקיפין \nבסופא וגם בפ' בא בס' הזוהר בד' ל\"ח ע\"ב במאמר אלא הכי תנינן כתיב כי יהיה נערה \nבתולה כו' ביארנו קרוב לענין זה ע\"ש: \nעוד נבאר פירוש שני והוא כי הנה הגבורות והדינין דז\"א הם נמשכים מראשו כנז' בפ' \nתזריע בדף מ\"ח ע\"ב שו' כ\"ב וז\"ל ות\"ח ברישא דהאי איש בוצינא דקרדינותא ובגין כך \nגולגלתא דרישא דהאי סומקא בלא בורדא כו'. אמנם סיום התפשטות גופו שהם בחינת נה\"י \nשבו אשר שם הוא מקום סיום (ע\"ב) קבוץ הגבורו' והדינין אשר בו כי לכן נקראים ערבו' \nכנז' בפ' צו בדף ל\"ב ע\"א שורה ג' וז\"ל וערבי נחל מסטרא דנחל נפקי גבוראן כו' עכ\"ל \nואלו הנצח הוד יסוד שבו נעשין מוחין אל הנקבה והרי איך מקום סיום הדינין של הזכר הם \n"},{"index":6,"he":"נייחין. לפי שהם בחי' מוחין פנימים ממש נעשים מהם אל הנקבה. אבל בערך הנקבה הם להפך \nכי הנה הדינין שהם הנצח הוד יסוד של ז\"א הם נייחין ברישא דיליה. כי נעשו אצלה \nבבחינת מוחין כנז' אבל בסופה מתפשטין ואינן נייחין לפי שהנצח הוד יסוד שלה. אינן \nנעשין מוחין בזולתה כדוגמת נה\"י דדכורא שנעשין מוחין בנוקבא: \nעוד עיין בפ' תצוה פירוש שלישי במאמר הזה של יהי שם (ד\"ש ע\"ג) ה' מבורך כו'. אמר \nשמואל עיין גם כן בשער הששי הנקרא שער הכונות בדרוש ראש השנה ומצאת שם גם כן ביאור \nלמ\"ש בספרא דצניעותא ובפ' תצוה כי הדינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא ודינין \nדנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא כו': \nפרקא רביעאה היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר כו' זה נתבאר לעיל בפרשת ויחי \nבמאמר הנהו תרין צפרין כו' בס' הזוהר בדף רי\"ז ע\"ב ונתבאר בשער הזה בדף מ\"ט ע\"א גם \nיתבאר בפ' אחרי מות בדף ס' ע\"ב בענין הנהו תרי בנין דתחות דגלהא: \n"},{"index":7,"he":"פרקא חמישאה ובגין כך כתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה כו' אלו הם סוד מאה ועשרים \nצרופים שיש בשם אלהים אשר מקומם הם מן ז\"א של הבריאה עד סיום כל פרצופי היצירה \nוהעשיה עשרה עשרה בכל פרצוף ככתוב אצלנו בדרוש שמות הספירות: \nאמר שמואל לא נמצא עוד אצלי ביאור בפני עצמו בספרא דצניעותא: \n \n"},{"index":8,"he":"פרשת תצוה\nבפרשת תצוה מאמר בס' הזוהר בד' קפ\"ד ע\"ב וז\"ל בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא \nדקדושא כו' אמר שמואל כבר נתבאר ביאור המאמר הזה למעלה בביאור מאמר ספרא דצניעותא \nבד' צ\"ז ע\"א ומצאת שמה כי תדרשנו ועוד יתבאר בשער הרביעי שהוא שער הפסוקים בפרשת \nשמות. בענין דור המדבר ויהושע וכלב הענין הזה וע\"ש כי תדרשנו. ופה נחזור להרחיב \nהביאור: \nהנה שלשה נקודות רוצה לומר פתחים נמצאו בז\"א שנים כנגד פניו והם פי הטיבור ופי \nהיסוד ואחת נקודת האחור שממנו יוצא מותר פסולת המאכל אל החיצונים ואמר כי בתרין \nנקודין אתפרשת מלכו דשמיא הוא ז\"א הנקרא שמים ותרין אילין הם כנגד הפנים אשר כולו \nסטרא דקדושא ואין שם אחיזת החיצונים כלל כנודע. וזמ\"ש סיטרא דקדושא רוצה לומר צד \nהפנים הקדושים ואלו תרין נקודין חד הוא נקודה סתימא העליונה מקום הטיבור שהוא סתום \nבסוד נסתם הפתוח שהוא הטיבור. וגם הוא עלאה לפי שיש נקודת היסוד שהיא תתאה וגם היא \n"},{"index":9,"he":"פתוחה והנה נקודה העליונה הסתומה היא גן עדן הארץ שהיא סתומה מעיני הבריות בסוד מה \nרב טובך אשר צפנת ליריאך וגם היא עלאה בסוד מי יעלה (ע\"ג) בהר ה' ונקודה תתאה היא \nירושלים כי הרי היא למטה בעה\"ז בארץ וגם אינה סתומה כי נגלית היא לכל העולם ונודע \nכי מציון מכלל יופי כו' כמפורש אצצנו בפסוק הזה כי מציון שהוא היסוד הז\"א הנקרא \nמכלל יופי בסוד ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה הנה אלהים שהיא מלכות שהיא ירושלים \nהופיע וקבל הארתו משם מן היסוד של ז\"א ולכן ירושלים שהיא נוקבא דז\"א רחל היא מכוונת \nכנגד פי נקוד' היסוד דז\"א הנקראת נקודה תתאה וכבר ביארנו במקומו כי החמשה גבורות \nיורדות אל היסוד דז\"א ונכללות שם ומשם ניתני' אל הדעת של הנקבה. ואפילו השני חסדים \nהניתנים אליה אינה לוקחתם עד שירדו תחי' עד היסוד וכאשר חוזרות ועולות אז ניתנים אל \nהנקבה באופן כי כל תיקונה הוא מן היסוד וזמ\"ש מציון מכלל יופי כו' והרי נתבארו שתי \n"},{"index":10,"he":"הנקודות שבהן אתפרשת מלכו דשמיא מצד פנים. אמנם סטרא אחרא דחורבה היא באחורים ואין \nלה רק נקודה אחת האמצעית החורבה והוא נקוד' האחור והרי נתבארו שלשה הנקודות האלה \nאבל צריכין אנו לבאר ענין אלו הנקודות כי נודע הוא שאין נזכר לשון נקודה בכל ספר \nהזוהר אלא לנקודת היסוד של זכר או של הנקבה כי הוא נקרא נקודה דאמצעיתא להיותו \nבאמצע הגוף ולכן צריך שנבאר איך שלשה נקודות אלו הם כולם בחינות יסודות וגם יתבאר \nלמה אלו השלשה נקודות היו בשלשה המקומות המיוחדים האלו: \nדע כי כל העולם כולו הוא בחינת ז\"א שהוא כולל אורך העולם מהלך ת\"ק שנה כנודע ואמנם \nצד הפנים שלו הוא קדושה וצד האחורים יש בו אחיזה אל הקליפות והנה צד הפנים שלו נחלק \nלשתי בחינות קדושות שהם חציו העליון מן החזה ולמעלה מה שהיא מקום האורות הסתומים \nכנודע כי מקום זה אינו של ישוב בני אדם ולכן שם היא בחינת ג\"ע הסתומה מעין הבריות \nוהיא מדור אל הנשמות הנעלמו' אבל מחצי ז\"א ולמטה ששם הוא מקום האורות המגולים ושם \n"},{"index":11,"he":"הוא שיעור קומת רחל שם הוא מקום ישוב הבריות. וזהו טעם למה רחל נקראת (ד\"ש ע\"ד) ארץ \nכי שם ישוב בני אדם. וזה המחצית התחתון נקרא סטרא דישובא שהיא ארץ ישראל הקדושה אלא \nשהוא ישוב אל בני אדם החומרים היושבים בה ולכן נקראת ישוב והנה כאשר נשער ונחלק \nאורך כל העולם כולו לארכו ולרחבו שהוא הז\"א כנז' נמצא שאמצעי' כל הנוף הוא נקודת \nהטיבור וזמ\"ש דאיהו קיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין דחריבו וישובא כו' וכאשר \nנשער מחצית התחתון הנקרא סטרא דישובא שהוא ממקום החזה עד סיום הרגלים יהיה נקודה \nהאמצעית בפי יסוד דז\"א ממש וזו היא נקודת ירושלים כנ\"ל. ואמנם בצד האחורים של ז\"א \nאין שם רק נקודה אחת לפי ששם מקום אחיזת הקליפות ולכן למעלה באחורים שהם כנגד \nהנקודה העליונה דצד פנים אין כנגדה נקודה באחורים לפי שאין שם אחיזה לחיצונים כנגד \nנקודת ג\"ע הארץ שהיא בינה שאין בה אחיזה לחיצונים כנודע. אבל כנגד נקודה התחתונה \n"},{"index":12,"he":"דצד פנים שהיא ירושלים יש כנגדה נקודת החרבה באחור כי שם נאחזין הקליפות לפי שהוא \n(ע\"ד) כנגד מקום הישוב התחתון בעה\"ז ולכן בצד פנים יש שתי נקודות ובאחור נקודה אחת \nבלבד. והרי כי נקודת החרבה מכוונת ממש כנגד נקודת הישוב אבל נקודה עלאה דצד פנים \nהיא אמצעית לכל אלו הנקודות לפי שאנו משערין אותה באמצע כל אורך העולם שהוא ז\"א \nכולו: \nועתה נבאר איך שלשתן הם בחינת יסודות והוא כי הנה נודע שהיסוד דאימא נגמר במקום \nהחזה של ז\"א ושם נגלה הארתו ובוקע דרך נקודת הטיבור ויוצא לחוץ ונמצא כי נקודת \nהטיבור היא ממש נקודת היסוד דאימא ולכן נקראת נקודה טמירא עלאה דעלמא דאתי וכבר \nהודעתיך כי עלמא דאתי היא התבונה הנכנסת תוך ז\"א ולכן כנגדה היא ג\"ע הארץ שהוא סתום \nכמוהו וגם שהיא נקודה אמצעיתא דכל עלמא כנז'. וזהו הטעם שאין התינוק יונק מן הטיבור \nאלא בהיותו סתום בסוד העיבור במעי אמו עלמא דאתי עלמא סתימא והנה נקודה תתאה היא \n"},{"index":13,"he":"יסוד דז\"א כנז'. אלא שעדין אנו צריכים להבין כי בכל ס' הזוהר אינו קורא נקודה אלא \nליסוד הנקבה. אבל הענין הוא כי נודע שהיסוד של ז\"א שהוא דכורא הוא ארוך. ואינו כשל \nהנקבה ובמקום שמסתיים סיום פי היסוד של ז\"א מצד הפנים כנגדו ממש מכוון היסוד דרחל \nנוקביה כנודע כי סיום ת\"ת דרחל הוא בסיום יסוד ז\"א ולכן הארה היוצאת מפי יסוד דז\"א \nהיא מכוונת כנגד היסוד דרחל ממש והרי נתבאר כי גם זו הנקודה תתאה היא יסוד הנקבה \nרחל להיותה מכוונת כנגד פי היסוד דז\"א ואמנם היסוד העליון דאימא הוא סתום לפי שהוא \nנעלם תוך החזה דז\"א. ולכן כנגדו נקודת הטיבור סתום. וכנגדו ג\"ע הארץ הסתום אבל \nהיסוד דרחל איננו מתלבש תוך זולתה והוא נגלה ולכן כנגדו ירושלים דאתגליא אמצעיתא \nדכל ישובא כי כל הישוב הוא בחינת רחל כנ\"ל. וירושלים נקודת אמצע הישוב. והנה אעפ\"י \nשרחל מקומה באחורי ז\"א עכ\"ז איננה ח\"ו נקראת חורבה אלא ישובא לפי שהיא חוזרת פנים \n"},{"index":14,"he":"בפנים בעת הזווג. ועוד כי גם בהיותה באחור היסוד שלה מכוון כנגד פי היסוד שלו כנז'. \nועוד שבזמן שהיא עומדת באחור אין הסטרא אחרא הנקראת חרבה יונקת מנקודת האחור לפי \nשרחל עומדת שם ומפסקת בין נקודת האחור אליהם. ואמנם אחר שרחל חוזר' פנים בפנים אז \nסטרא אחרא דחורבא יונקת מההיא נקודה דאחור והרי נתבארו שתי נקודות דצד פנים שהם \nיסודות דנקבות. ואמנם גם בזו הנקודה דאחור נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי היסוד של \nהנקבה הטמאה הנקראת חורבה היא מכוונת כנגד נקודת אחור דז\"א והרי איך שלשה הנקודות \nהם בחי' יסודות של הנקבות: \nועתה נבאר מה ענין נקודת האחור שבז\"א. והנה שתי ההבלים היוצאים מפי נקודת הטיבור \nומפי נקודת היסוד מצד פנים כבר נתבאר אצלנו בענין דור המדבר בפרשת שמות כי אלו הם \nיהושע וכלב וע\"ש. אבל עתה נבאר ענין נקודת האחור מה ענינה. ואמנם הוא סוד גדול \nוראוי (דף כ\"א ע\"א) להעלימו הנה ידעת כי הקליפות נקראים צואה בלי מקום כי מזונם \n"},{"index":15,"he":"והשפעתם מן המותר היוצא דרך נקודת האחור ולכך הושם נקודה זו באחור לפי שאינם יכולים \nלקבל מצד הפנים כי אינם רואים פני שכינה ולא יתיצבו הוללים לנגד עיניך והנה זה הנקב \nשל האחור נקרא בתורה. בית פעור וזהו סוד ע\"ז של (ד\"ש דל\"ב ע\"א) פעור שעבודתה בכך \nלפעור עצמו על פניה כנודע כי זו היא קבלת השפע שלה והבן זה. וזהו סוד ויקבור אותו \nבגי מול בית פעור כי משה הוא מן היסוד דאבא שבתוך ז\"א כנודע והוא נמשך עד סיום פי \nהיסוד דז\"א וכנגדו ממש היא נקודת האחור שמשם אחיזת החיצונים הנקראים פעור והארת \nהיסוד הזה דאבא מונע את החיצונים שלא יתאחזו שם ויקטרגו על ישראל ח\"ו. ודע כי כמו \nשכאן למטה יש אחיזה אל החיצונים בסוד פעור כך יש אחיזה אל החיצונים מכוון כנגדו ממש \nבקו ישר במקום העורף של ז\"א וזהו סוד כי פנו אלי עורף ולא פנים והנה עורף אותיות \nפעור. וכבר נתבאר אצלנו כי פרעה מלך מצרים היתה אחיזתו שם ולכן פרעה אותיות הערף \n"},{"index":16,"he":"וגם הוא בגימטריא עורף עם הכולל גם כל אנשי מצרים נאחזים שם ומשם יניקת ממשלתם וכבר \nנתבאר במקומו כי שם בגרון הוא המוחין דקטנות דאלהים והיו יונקים מצד אחורי הגרון \nמאותם האלהים במקום הנקרא עורף ועיין בביאור ברכת אשר יצר כו' ענין פעור הנזכר פה: \nשם בדקפ\"ז ע\"א וז\"ל כתיב יהי שם ה' מבורך מאי מבורך כו' שירותא קשה וסופיה רך כו' \nענין מאמר זה החולק עם פרשת תרומה בספרא דצניעותא (לעיל סוף פ' תרומה) ועיין שם \nהיטב בשני הפירושים שנתבאר שם. עוד אבאר עתה פירוש שלישי כי הנה נודע ענין התדבקות \nז\"א ונוקביה אחור באחור והוצרכה הנסירה להפרידם כדי שיחזרו אח\"כ פנים בפנים כמבו' \nבאורך בתפי' ר\"ה וע\"ש היטב ובעת הנסירה ננסרים הדינים והגבורות אשר באחורי הזכר \nוניתנין אל הנקבה והנה התחלת הנסירה הוא מעילא לתתא ובתחילה ננסר הראש ואח\"כ הגוף \nונודע כי שם של מ\"ב הוא בראש כנז' בתקונין בתקון שבעים ונמצא כי בהתחלת הנסירה ננסר \n"},{"index":17,"he":"ראש הזכר וניתנין אותם הדינין בראש הנקבה ולוקחת כל אותם הדינים שבראש הזכר וזמ\"ש \nמאי מבורך שירותא מ\"ב קשה וסופיה רך כי שירותא דנסירה היא בשם מ\"ב שהוא בראש כנז' \nוהנה הוא קשה אבל סופא דנסירה שהוא כאשר השלים ענין הנסירה ונשלמו בה כל הדינין \nשהיו בזכר אין עוד דינין בו לתת לה ולכן סופיה רך כי אז היא דומה אל הנקבה דחלש \nחילהא כי אין בה מעצמה רק מה שלוקחת ממנו והנה כבר נשלמו ואין עוד מה לקבל ולכן הם \nנייחין בסופה אבל הזכר כיון שאינו צריך אל זולתו אדרבה רישיה רך וכל מה דאזיל מתגבר \nוהולך ואמנם מה שאמרו בספרא דצניעותא בפ' תרומה בדקע\"ח ע\"א היה מדבר באיכות ובמהות \nהדינין בעצמן כי הדינין של הנקבה נייחין ברישא לפי ששם הנה\"י דדכורא שהם בחינת \nהדינין נעשין בה בחינת מוחין ובסופה הם תקיפין כי הנה\"י שלה אינן נעשין מוחין \nבזולתה אבל הזכר תקיפין ברישיה (ע\"ב) ונייחין בסופיה כי הם נעשין מוחין אל הנקבה \n"},{"index":18,"he":"כנז' אבל כאן בפ' תצוה איירי בבחינת מה שלוקחת ממנו אם הוא רב או מעט כנז': \nשם וז\"ל אבל דינא אחרא דלתתא שירותא קשה וכל מה דאזיל אתחלש כו'. עוד נמצא כתוב מיד \nידי הרב הגדול ז\"ל וז\"ל תימא דלעיל בדף קע\"ח ע\"א קתני איפכא דדינין דנוקבא נייחין \nברישא ותקיפין בסופא ויש לומר דהתם מיירי על ענין מציאות הדינין בעצמן התוכא דדהבא \nהיוצא ממנה והכא מיירי כשהיא דנה את העולם: \n \n"},{"index":19,"he":"פרשת נשא\nשם בדקפ\"ז ע\"ב וז\"ל אבנא למשקל בה דא יוד כו' ענין זה נתבאר בפ' תרומה בדקס\"ז ע\"א \nבענין דרוש אור מים רקיע וע\"ש: \n \nפרשת ויקהל\nשם בדקצ\"ה ע\"ב וז\"ל ת\"ח בארבע סטרין דעלמא בד' תקופין קלא אתער כו' זה תבין ממה \nשביארתי בדרוש תיקון עון הגאוה והליצנות בסוד שם חלהים המקיף וע\"ש. גם תעיין באדרת \n"}]}
