{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-35","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":35,"title":"קטע 35","hebrewTitle":"קטע 35","segments":[{"index":1,"he":"ההיהי\"ן אמנם הכונה היא שבעת שמתחיל לכתוב יכתבם ע\"ד הנז' ותכף אחר שכתב אות הי' \nבעוקץ הה' מאחריה יכתוב גג הה' ותכף יתחברנה עם הי' הנז' וכן יעשה באות ה' שניה \nועיין בדרפ\"ט ע\"ב באדרת האזינו: \nשם במאמר הנז' וז\"ל שתיתאה יהו\"ה רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא דמהימנותא אחיד \nלכל סטרין ודא ת\"ת ישראל כו'. צריך לדעת מה נשתנה ספי' הת\"ת משאר העשר ספירות להיות \nבה שם ההוי\"ה בשלימותא. הנה נודע כי יש הוי\"ה (ע\"ד) אחת כוללת כל הי\"ס וספירת הת\"ת \nנרמז באות ו' של ההוי\"ה ההיא כנודע והנה המלכות שהיא ה' אחרונה שבהוי\"ה הנז' היא \nדבוקה באחורי זו הו' הנקרא ת\"ת והרי איך הת\"ת כולל שתי אותיות ו\"ה של ההוי\"ה. גם \nנתבאר אצלינו כי ז\"א בהיותו בן ששה קצוות בלי מוחין וכאשר הגדיל עלו חג\"ת שבו ונעשו \nחכמה ובינה ודעת שבו והנה\"י שבו ענו במדרגת חג\"ת שבו אחר ההגדלה ואח\"כ נתוספו לו \nנה\"י מחדש בסוד כונן שמים בתבונה ונמצא כי בשליש העליון של הת\"ת דגדלות יש בו בחינת \n"},{"index":2,"he":"היסוד הראשון אשר בו מזדווג עם לאה בתפלת המנחה דחול כמבואר במקומו (אמר שמואל וגם \nנתב' בשער השמיני והוא שער הגלגול בדרוש קטן בענין הנשמות ושם נתבאר גם כן איך יש \nחמשה מיני זווגים והזיווג הרביעי הוא זווג ישראל עם לאה במנח' דימי החול והיא אינה \nמתפשט' רק כשיעור חציו העליון שהוא עד החזה שלו ואז הוא מזדווג עמה ביסוד שהיה לו \nבתחילה אל ז\"א בהיותו בבחינת שש קצוות בלבד כמבואר אצלנו בענין התפי' ואז שניהם יחד \nהיסו' ולאה הם בחינת שתי אותיות י\"ה כי לאה ה' עלאה והיסוד הוא אות יוד כנודע והרי \nאיך כל ארבע אותיות ההוי\"ה נמצאים יחד בספירות הת\"ת מש\"כ בשאר הספירות וצריך שתדע \nכי אין זה אלא שם ההוי\"ה בלי ניקוד כי היא לעולם בספירת הת\"ת בבחינת הכלי שבו אבל \nכשההוי\"ה היא מנוקדת אז היא בחינת הפנימיות של הספירות ואז כפי בחינת ניקוד שלה \nיהיה מקומה כנז' בס' התקונין תיקון ע' כי פנימיות ספירת הכתר היא הויה בנקודת קמץ \n"},{"index":3,"he":"כולה ופנימיות ספירת חכמה היא הויה בניקוד פתח כולה כו' כמבואר אצלנו בשער ההקדמית \nבדרוש בענין שמות הספירות כו' בדקמ\"א ע\"ב וקמ\"ב ע\"ב וע\"ש כי שם תמצא כתוב משם \nהתיקונין בתיקון ע' בדקכ\"ח ע\"א כי ההויה העשירית היא בנוקבא דז\"א ואין בה ניקוד כלל \nוהוא חולק עם מה שכתבתי כאן שהוא בספירת הת\"ת בבחינת הכלי שבו ואפשר לישב כי הכל \nהולך למקוס אחד שההויה בלתי ניקו' הוא בנוקבא דז\"א עצמו דפרטיות ולכן כתב כאן שהיא \nבספירת הת\"ת כו' כנלע\"ד שמואל): \nשם בר\"מ בדי\"ז ע\"א וז\"ל ואינון ח\"י אתוון דשית סטרין דכלילן בצדיק חי עלמין כו' \nשמעתי בשם מורי הרב (ד\"ש ע\"ג) זלה\"ה על ענין זה כי ששה צרופי שם יה\"ו אשר בשית \nסטרין אם תחבר בכל הויה מהם אות ה' אחרונה יהיו ששה הויות שהם בגימטריא יוס\"ף שהוא \nביסוד חי עלמין: \n \n"},{"index":4,"he":"פרשת צו\nשם בדכ\"ו ע\"ב וז\"ל ר' אלעזר שאיל לר\"ש אבוי ואמר הא קשורא דכלא אתקשר בקדש הקדשים \nלאתנהרא כו' אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף כו' ענין זה בארתיו באורך בכונת התפילות \nבענין פרשת התמיד איך מתקשרים שלשה ספירות תחתונות בשלשה אמצעיות ושלשה אמצעיות \nבשלשה ראשונות כו' וכך עושים בכל ארבעה עולמות אבי\"ע עד שנמצא שמתקשרי' עד אין סוף \nוע\"ש כי שם נתבאר כל הצורך: \n \n"},{"index":5,"he":"פרשת תזריע\n(דף כ\"ו ע\"א) שם בדמ\"ג ע\"א וז\"ל ועל דא כולם בחכמה עשית בבינה כו' הנה החכמה הוא \nהאומר ובינה הוא העושה כנודע והענין הוא כי כבר ידעת כי יסוד דאבא נעלם ומתלבש תוך \nהיסוד של בינה. כמבואר אצלינו בדרוש המוחין של ז\"א ונמצא כי יסוד בינה הוא המתגלה \nוהוא העושה כל הדברים ואם כן מ\"ש כולם בחכמה עשית אין פירושו שהחכמה הוא העושה אלא \nשהחכמה בהיותה מתלבשת בבינה עושה הבינה כל המעשים וזמ\"ש כולם בחכמה עשית בבינה \nכלומר בהיותה מלובשת בתוך הבינה. א\"ש אפשר לומר שזהו מה שתיקנו לומר בברוך בברוך \nשאמר ברוך אומר ועושה בברוך אחד ולא אמרו ברוך אומר וברוך עושה לרמוז ברוך אחד שהוא \nהיסוד נשניהם יחד שהוא אומר ועושה יסוד של חכמה ויסוד של בינה, והם שביל ונתיב \nכנלע\"ד: \n \n"},{"index":6,"he":"פרשת אחרי מות\nשם בדס\"ה ע\"א וז\"ל והאי נהרא אתקרי אם לגנת' ועילא מגינתא בגין דעדן משתתף בהדא ולא \nפריש מינה ובגין כך כל מבועין כו' פירוש כי כבר ידעת מה שפירש רשב\"י בפ' תרומה בסוד \nס\"מ של אפרסמון בד' קכ\"ז ע\"א דבשעתא דהדרא ויתבא רביעה על בנין דלתתא לינקא לון היא \nעומדת בצורת ס' סתומה ומצד זה נקראת אם לגנתא כאם המניקה בניה ובשעתה דסתים ואתגניז \nבגויה גו נקודה עלאה לעילא כדין חיהי קיימא בדיוקנא דאת סמך סתים בגוויה ואתגניז \nביה לסלקא לעילא ומצד זה היא לעילא מן גנתא וזמ\"ש בגין דעדן אשתתף בהדא והא פריש \nמינה וזה נכון ולא כפירוש מורי הרמ\"ק ז\"ל. עי\"נ שלבינה יש שתי בחינות מתחילה היתה \nכלולה בחכמה ואח\"כ נתפשטה והולידה וכמו שנבאר ובערך ההתפשטות היא אם לגנתא ובערך \nקודם ההתפשטות שהיתה כלולה בתוכו נקראת עלאה מן גנתא ושני מציאיות אלו עדין הם בה \nוזמ\"ש בגין דעדן אשתתף בהא כו': \nשם בדס\"ח ע\"ב וז\"ל את נפשותיכם לאכללא כולא גופא ונפשא כו' הענין הוח כי הרגיש מילת \n"},{"index":7,"he":"את דהוי יתירא ואמר דאתא לאכללא כולא כו': \nשם בדע\"ט ע\"א וז\"ל אמר ליה ר\"ש עד לא יתבקע ביעא תסתלק מעלמא כו' עונש הזה שנענש ר' \nיסא הי' על שהיה מסתיר הדברים והשומעים אפשר שיטעו בדבריו ויחשבו דברים אשר לא כן \nח\"ו ויותר טוב הוא או לשתוק לגמרי או לדבר בביאור ולא יטעו. א\"ש עוד ביארתי זה \nהמאמר כיד ה' הטובה עלי ונאבד ממני וכעת בחדש מנחם התי\"ד מצאתיו והעתקתי אותו בסוף \nהספר הזה בדף ס\"ג וע\"ש: \nשם וז\"ל הכא אצטריכנא נגלאה דהא לאתר דא אסתלק דתנינן בשעתא דחוייא תקיפא דלעילא \nאתער בגין חובי עלמא כו'. דרוש זה בענין הנחש העליון אתער אין להבינו כפשוטו ח\"ו \nשמתחבר (ע\"ב) עם הנוקבא הקדושה חלילה אבל ביאורו תבינהו ממה שביארתי באדרת נשא \nדקכ\"ח ע\"ב במ\"ש שם יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו'. אמר עוד ותאנא מאה \nועשרין וחמש זיני מסאבותא נחתו לעלמא כו' גם זה תבין ממה שביארתי בפ' עקב בפסוק עשו \n"},{"index":8,"he":"להם מסכה כו' (ד\"ש ע\"ד) וארז\"ל כי ק\"ך קנטרין כמנין מסכ\"ה היו בעגל ההוא והענין הוא \nכי זאת המסכ\"ה היא סוד הקליפ' אשר מכוונת כנגד לאה העומדת באחורי רישא דז\"א בסוד \nקשר של תפילין וע\"ש ותבינהו. אמר עוד דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין בישין כו' דע \nכי אלו הם בחינת הקליפות הנמשכו' מן החמש גבורו' של מנצפ\"ך הנודעות אצלנו ואלו \nהקלי' יצאו מן הסיגים של אלו הגבורות ולכן מספרם שג אנו הקליפות הם אצף וארבע מאות \nוחמשה כי הנה מנצפ\"ך הוא בגמטריא פ\"ר וכג גבורה מהם כלולה מכולם הרי הם חמשה פעמים \nפ\"ר שהם בגטטריא אלף וארבע מאות ועם השורש עצמו שהם חמשה הרי אלף ות\"ה וכמבואר אצלי \nבאדרת נשא דקל\"ח ע\"ב. בסוד אלף ות' גבוראן כו' וע\"ש: \n \n"},{"index":9,"he":"פרשת קדושים\nשם בד' פ' ע\"א וז\"ל אל תהיו כסוס כפרד דאינון מארי זנותא על כולא כו' נודע מ\"ש חז\"ל \nכי ששה דברים נאמרו בסוס והאחד מהם הוא שאוהב את הזנות. גם ר\"ת ב'מתג ו'רסן ע'דיו \nל'בלום הוא בוע\"ל להורות כי כונת הפסוק הזה הוא להזהיר את האדם שיקדש עצמו בשעת \nהבעילה ולא יהיו כסוס הבועל דרך זנות יותר משאר הבהמות: \nשם בדפ\"א ע\"א וז\"ל עד דהוו אזלי אשכחו חד ב\"נ בלקונטא דקוסטא רכיב על סוסייא כו' \nפירוש כי האיש הזה היה רכוב על הסוס ביום שבת ואז אשתמיט ידוי וקציץ חד ענפא דאילנא \nכדי להכות בה את הסוס ולהנהיגו שילך. וכבר ידעת מ\"ש ז\"ל שהטעם שאסרו רז\"ל לרכוב על \nהבהמה בשבת הוא גזרה שמא יחתוך זמורה וזה האיש שעבר על דברי רז\"ל ורכב על הסוס אירע \nלו שחתך זמורה ונתחייב סקילה ונמצא כי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה וזמ\"ש \nוהתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מנמטה כו': \nשם בדפ\"ג ע\"א וז\"ל. בס\"ת אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עבד שמושא \n"},{"index":10,"he":"בנוקביה ואתעבי' מההוא שמושא גופח חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן \nלעילא כו'. בראשונה אבאר ענין אחד ששמעתי ממורי ז\"ל בקיצור ואח\"כ ארחיב הביאור יותר \nכפי מה ששמעתי אח\"כ. הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק מן האי עלמא שהוא עולם העשיה \nכלל. אמנם גופו היה מעולם היצירה ונפשו מעולם הבריאה ורוחו מנוקבא דז\"א דאצילות \nונשמתו מן ז\"א דאצי' ונשמה לנשמה מן אבא ואימא דאצי' וטעם הדבר למה לא היה לו חלק \nבעולם העשיה הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו כי הנה מקום החורבה שבו הוא בחינת \nנגד הקלי' וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות (ע\"ג) כי ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה \nוארץ ישראל כולה כנגד היצירה וזמ\"ש בפ' ויקהל בדר\"ט ע\"א. רקיעין דעשיה קיימי על \nארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה ומקום קדש הקדשים הוא כנגד \nהיכל קדש הקדשים העליון של הבריא' ונמצא כי אדם הראשון לפי שממקום כפרתו נברא לכן \n"},{"index":11,"he":"היה אז העולם תמיד בסוד בריאה ואחר שחטא נתהווה ביומין דחול וכבר ביארנו בפ' פקודי \nבדרנ\"ד ע'ב כי אדם הראשון נברא על ידי זווג ז\"א ונוקביה שעלו נמעלה בהיכל אבא ואימא \nושם נזדווגו פנים בפנים והולידו לאדם וחוה ולכן היה אז הז\"א בסו' נשמה שהיא בינה \nונוקביה היתה בסוד רוח שהיא ז\"א ועל דבר זה נאמר שם בסבא דמשפטים בדצ\"ט ע\"ב בענין \nנר ה' נשמת אדם כי נשמה היא דכורא מאילנא רברבא עלאה ורוח נוק' מאילנא זעירא והענין \nהוא כי ז\"א שהוא דכורא אילנא רברבא עלאה משם היתה באה נשמת אדם הא' ונקראת נשמה על \nשם היות הז\"א למעלה במקום בינה ורוחו של אדם מנוקבא דז\"א אילנא זעירא נוקבא ונקראת \nרוח על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז\"א בעלה כמבואר שם במקומו בסבא דמשפטי' וע\"ש: \nואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו חלק \nבעשיה רק מן היצירה ולמעלה כנ\"ל וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה גרם פגם בכל \n"},{"index":12,"he":"העולמות וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה כי היצירה נתלבשה בעשיה ונמצא כי ארץ ישראל \nשהיתה כנגד (ד\"ש דל\"ו ע\"א) היצירה אינה מקבלת ממנה אלא ע\"י העשיה כיון שהיצירה \nמתלבשת בה וכן הבריאה מתלבשת ביצירה ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה וז\"א נתלבש \nבנוקביה וכן ע\"ד זה בכל העליונים ממנו כולם ירדו ממדרגתם ועתה נפשו של אדם היתה \nמנוקבא דז\"א שירדה במקום נפש בבריאה ורוחו היה מן ז\"א שירד במקום נוקביה ובזה יצדק \nהמאמר האומר כי נפש ורוח הם מלכות ות\"ת ולא יחלוק עם מאמר הסבא המדבר אחר חטאו של \nאדם. והנה עתה כמה מדרגות נפל אדם הראשון כי בתחילה היה גופו מן היצירה ועתה גופו \nמן הע\"ז ונפשו מן העשיה ורוחו מן היצירה ממקום שהיה שם גופו בתחילה. ואל תתמה אם \nבכמה מקומות בזוהר תמצא כי עץ הדעת ביצירה טוב מטטרו\"ן ורע סמא\"ל כי עץ הדעת איננו \nרק בעשיה אשר יש בה קליפות מעורבות בקדושה אבל אחר שירדה היצירה ונתלבשה בעשיה \n"},{"index":13,"he":"נקראת גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. והרי נתבאר היטב ציור עץ הדעת מה היה. \nוהנה בזה שביארנו יתישבו שני הפסוקי' אחד אומר ויברא אלהים את האדם ואחד אומר וייצר \nה' אלהים את האדם כי האמת הוא שגופו של אדם נוצר מן היצירה וז\"ש וייצר כו' ואחר \nשירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כי הרי הוא כאילו נברא מן הבריאה וזמ\"ש ויברא \nכו': \nועתה נבאר ענין הנז' באורך ואח\"כ נבאר שטחיות לשון המאמר הנז' ובתחילה נבאר ענין \nסדר מדרגת העילמית באיזה אופן היו עומדים בתחילה קודם שנברא אדם ואיך ירדו ממדרגתם \n(ע\"ד) אחר שחטא. דע כי בחינת מספר העולמות עצמן לא נשתנה כי תמיד הם בחינת ארבעה \nשהם אצילות בריאה יצירה עשיה אבל סדר מדרגתם היתה כך כי כל מקום עשר ספירות דעולם \nהעשיה של עכשיו וגם מקום ארבע ספירות תחתונות של היצירה דעכשיו היו אז טרם בריאת \nאדם פנויים ורקנים ושם במקום הזה היה מדור אל הקליפות וששה ספירות אחרונות שג העשיה \n"},{"index":14,"he":"היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה וארבע ראשונות דעשיה היו במקום שהם עתה \nארבעה אחרונות של בריאה וששה אחרונות של יצירה היו במקום שהם עתה שש ראשונות של \nבריאה וארבעה ראשונו' של יצירה היו ממקום שהיא עתה נוקבא דז\"א דאצילות אשר כבר ידעת \nכי אינה תופסת רק מקום ארבעה אחרונות דז\"א שהוא נצח הוד יסוד מלכות שבו והיא עומדת \nכנגדם מאחוריהם ולכן נקראת ד' לפי שאין מקומה רק בארבעה ספירות הנז' בלבד. ועשרה \nספירות הבריאה כולה היתה במקום שהיא עתה ז\"א דאצילות בעשר ספירותיו וז\"א ונוקביה \nדאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואימא דאצי' וע\"ד זה היו העולמות מאבא ואימא \nדאצי' ולמעלה עד רום המעלות עד אין סוף גבוהים ממדרגתם אשר הם עתה ואין להאריך בהם. \nואמנם יש בזה קושיא והוא כי כבר נתבאר אצלנו כי המדרגה התחתונה שבכל האצילות מעולה \nמכל מה שלמטה ממנו עד סוף העשיה וכן ע\"ד זה בכל המדרגות כי גם המדרגה תחתונה דבריאה \n"},{"index":15,"he":"גדולה בכל מה שלמטה ממנה שהם יצירה ועשיה ואם כן איך אמרנו לעיל כי עולם היצירה היו \nארבעה ראשונות שלה בלבד למעלה במקום שעומדת עתה ניקבא דאצילות ושאר ששה ספירות \nהתחתונות דיצירה נשארו למטה במקום שהוא עתה בריאה והרי במדרגה התחתונה דנוקבא דאצי' \nהיתה יכולה לעמוד כל העולמות אשר תחתיה. והתשובה לזה הוא כי מ\"ש במקום אחר שמדרגה \nהתחתונה מעולם העליון גדול בכל אשר למטה ממנו איננו בערך כמות ושיעור מקום מוגבל רק \nבבחי' איכות האור בעצמו שהוא יותר מעול' מכל מה שלמטה ממנו ובבחינת איכותו ומעלתו \nכולל כל מה שלמטה ממנו והמשל בזה שאנו רואים שהטיפה אחרונה אשר במוח האדם כוללת כל \nמה שיש למטה ממנה בכללות גוף האדם ואפילו הכי אנו רואים כי בבחינת שיעור המקום אינו \nכן אלא אדרבה אבר אחד של הגוף כמו השוק או הירך הוא גדול יותר מכל שיעור מקום כל \nהראש כלו גם נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל תשובה אחרת בזה והיא כי אין הדבר הזה אמור אלא \n"},{"index":16,"he":"בהיות כל מדרגה ומדרגה במקומה הראוי לה כי אז שיעור מדרגה התחתונה שבעולם העליון \nגדולה מכל אשר למטה ממנה אבל באשר עולם הבריאה עולה אל עולם האצי' אז חוזר הבריאה \nלהיות במדרגת האצילות עצמו. וצריך כל כך שיעור מקום כאלו הוא עצמו אצילות. וכן \nכיוצא בזה בשאר העולמות ולכן בעלות היצירה (ד\"ש ע\"ב) אל מקום נוקבא דאצילות חזר \nלהיות במעלתה וצריך ארבע ספירות ראשונות של היצירה כל כך שיעור מקום כמו הנקבה של \nהאצילות אשר שיעורה גם כן ארבע ספירות דאצילות כנ\"ל. ונחזור לענין ראשון כי אז קודם \nשנברא אדם היה סיום העשיה. (דף כ\"ז ע\"א) בסוף ספירה ששית של עולם היצירה של עתה \nוהיו פנויים כל ארבעה תחתונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה של עכשיו שהם י\"ד ספירות \nושם היה מדור אל כל הקלי' וזה המקום של אלו הי\"ד ספירות היה אז סוד תחום העולמות \nכדוגמת מה שאנו נותנין לכל עיר ועיר תחום שבת סביב לה וזהו סוד מ\"ש חז\"ל למה נקרא \n"},{"index":17,"he":"אל שדי לפי שאמר לעולמו די. פירוש כי כשהיו מתפשטין אלו הארבע עולמות אבי\"ע כאשר \nהגיעו אל מקום סיום ספירה הששית דיצירה של עכשיו אמר להם די ולא תתפשטו ולא תכנסו \nבתחום הי\"ד ספירות הנז' אלא ישארו חלל כנז' אל הקליפות: \nועתה נבאר ענין אדם הראשון איך נתפשט באלו העולמות והנה כבר הודעתיך במא' תאנא דבי \nאליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא בפר' בראשית בענין חטאו של אדה\"ר כי אדה\"ר היה כולל \nג' עולמות שהם בריאה יצירה ועשיה וע\"ש היטב באורך והנה זה סדר התפשטותו בהם כי ראשו \nשל אדה\"ר היה אז בעול' הבריאה אשר הוא עתה מקום ז\"א דאצילות כנז' וגרונו היה בד' \nראשונות דיצירה שהוא עתה מקום נוקבא דאצילות וכבר ידעת כי נוקבא דאצילות נקראת גן \nעדן ונמצא כי גרונו לבד היה נתון בג\"ע ומשם ולמטה כל שאר גופו היה מחוץ לג\"ע באופן \nזה כי כל גופו היה נתון בששה אחרונות של היצירה ובארבעע ראשונות של העשיה אשר הם \nעתה שיעור מקום כל עולם הבריאה. אמנם להיות כי גוף האדם נחלק לב' חלוקות כנודע כי \n"},{"index":18,"he":"עד החזה מתפשט' יסוד הבינה והאורות שבתוכו מכוסים ומן החזה ולמטה האורות הם מגולים \nכמבואר אצלנו בסוד החסדים המתפשטים בת\"ת דז\"א ולכן נתחלק גופו בשתי עולמות חציו \nהעליון המכוסה נתון בשש אחרונות של יצירה וחציו התחתון המגולה נתון בד' ראשונות \nדעשיה ונמצא כי עיקר גופו היא למעלה ביצירה כנודע כי הגוף רומז אל הואו של ההויה \nוגם היצירה נרמז' באות הואו עצמה ורגליו של אדם הראש' היו נתונים בששה תחתונו' של \nעשיה של אז שהם עתה ששה ראשונ' של יצירה של עתה. והרי ביארנו התפשטות אדם הראשון \nבשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה בעת שנברא: \nועתה נבאר ענין אדם הראשון בעת שנברא ע\"ד מ\"ש חז\"ל במדרש ובתלמוד איך נקשר עם זה \nשביארנו כי הנה רז\"ל אמרו כי אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל ומן \nאקרא דאגמא כו' וכדי לבאר זה צריך שנבאר ג\"כ מה שאמרו בס' התיקונין כי בארץ ישראל \nשלטה יצירה ובחוצה לארץ שלטה עשיה ולכן נבאר ענין חילוק ארץ ישראל וחוצה לארץ ועבר \n"},{"index":19,"he":"הירדן וסוריא כו' מה ענין כל אלו הבחינות. הנה ביארנו כי אז קודם שנברא אדם היו \nהעולמות גבוהין יותר במדרגתם גם ביארנו כי גופו היה מארץ ישראל וכבר ידעת כי בארץ \n"}]}
