{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-36","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":36,"title":"קטע 36","hebrewTitle":"קטע 36","segments":[{"index":1,"he":"ישראל אין עשיה שולטת רק היצירה והנה אז היו הו' אחרו' דיצירה במקום שהם עתה ששה \nראשונות של הבריא' ומאלו השש אחרונות דיצירה של אז היה גופו של אדם כי הגוף הוא סוד \nאות הוא\"ו וכן היצירה סוד אות הואו. והנה היצירה שולטת בארץ ישראל כנ\"ל ונמצא כי \nגופו של אדם היה מארץ ישראל שהוא מן (ע\"ב) היצירה אשר היא באמצע שתי עולמות בריאה \nועשיה וכן הגוף של האדם הוא אמצעי של כללות האדם. ואמנם הספירה האחרונה מו' ספירות \nדיצירה הנה היא נקראת מלכות דיצירה נוקבא דז\"א דיצירה אשר עתה היא הספירה הששית של \nעולם הבריאה והנה שם הוא סוד עבר הירדן מקום בני גד ובני ראובן והיא בחינת מלכות \nדיצירה של אז עם כל הג' ראשונות דעשיה של אז שהם עתה ד' ספירות תחתונות דבריאה וכל \nאלו הד' ספירות תחתונות דבריאה של עתה הם סוד עבר הירדן והם ת\"ת ונצח והוד ויסוד \nדבריאה של עתה אבל מלכות דבריאה של עתה שהיתה אז ספירה הרביעית דעשיה היא הנקרא \n"},{"index":2,"he":"סוריא ומעלתה גרועה מעבר הירדן. ונמצא כי המלכות דיצירה של אז היה עבר הירדן של אז \nומלכות דבריאה של עתה היתה אז בחינת סוריא והששה אחרונות של עשיה של אז שהם ששה \nראשונות דיצירה של עתה היו חוצה לארץ לפי שאלו היו אז בחינת עשיה ונודע כי בחוצה \nלארץ תלייא עשיה ושלטא תמן וכבר ביארנו כי (ד\"ש ע\"ג) רגליו של אדם הראשון היו מחוץ \nלארץ. ונודע כי כל רגל ורגל נחלק לשלשה פרקין. והנה שני הפרקים העליונים שבשני \nהרגלים שהם הנקראים עגבותיו היו מן בבל ומן אקרא דאגמא כנז' בגמרא ואל תתמה מזה כי \nקרובות הם לארץ ישראל מאד כמ\"ש במדרש ובירושלמי. מעשה בההוא גברא שהיה חורש עם פרתו \nוברחה מלפניו והוא אחריה עד שהגיעו לבבל קודם הלילה ואם כן אינו רחוק שיהיה גופו \nמארץ ישראל ועגבותיו מבבל שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף ושאר ארבעה פרקים \nתחתונים שבשתי רגליו היו מן שאר הארצות שבחוצה לארץ והרי עתה ביארנו איך אדם הראשון \n"},{"index":3,"he":"לוקח מכל העוה\"ז וגם היה גופו באורך התפשטות שלשה עולמו' בריאה יצירה עשיה גם כן \nוהכל אחד והנה נתבארה הבחינה הראשונה איך היו העולמות בעת שנברא אדם הראשון וביארנו \nאיך ראשו וגרונו היו תוך ג\"ע וגופו ורגליו בשאר העולם: \nועתה הבחינה השנית והיא אחר שנברא אדה\"ר והכניסו הקב\"ה בג\"ע כי אז היה מחצי יום ששי \nומעלה אשר אז בהכרח מתוספ' הקדו' בעולמו' כולם כמבואר אצלנו בענין ערב שבת כי משעה \nחמישי של עש\"ק מתחילים העולמות להעלות למעלה ממקומ' וקדושה נתוספת בהם כנז' אצלינו \nבסוד ה' יתיר' הנז' בפ' ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי לרמוז אל שע' ה' כנז' ולכן \nנבאר עתה מה שנתחד' אז באותו ערב שבת אחר חצות כשנברא לא היה בג\"ע רק ראשו וגרונו \nכנז' בלבד ושאר גופו היה בעה\"ז אבל עתה נכנס כולו בג\"ע והעולמו' נתעלו' באופן זה כי \nז\"א עולה במקום שהוא עתה מקום א\"א ונוקבא דז\"א עלתה במקום שהוא עתה מקום אבא \nוהבריאה עלתה במקום שהוא עתה מקום אימא והיצירה במקום ז\"א והעשי' במקום מלכות נוקבא \n"},{"index":4,"he":"דז\"א עלו ד' ראשונות דעשיה כי כך שיעור נוקבא דז\"א ד' ספי' בלבד ושאר ו' ספי' אחרות \nדעשיה במקום ו' ראשו' של הבריאה של עתה ואמנם גם או\"א דאצי' וכל אשר למעלה מהם גם \nכן הם עלו למעלה ממדריגת' כפי הס' הזה ואין להאריך בהם (ע\"ג) ודע כי עיקר מקום \nהעולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן כפי הסדר הזה וכך הם המקום הראוי להם להיות תמיד \nוהטעם הוא כי הנה ז\"א צריך להתגדל ולהיותו כמו אריך אפין ואם כן צריך לעלות עד שם \nומקום אריך אפין צריך שיהיה מקומו של ז\"א כי על ידי כן ז\"א נעשה אריך ונוקביה דז\"א \nבמקום אבא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא ובסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא כי \nשמור שהיא הנוקבא נעשית קדש שהוא אבא וזמ\"ש קדש היא כי היא הנקבה חזרה להיות קדש \nוהבריאה עלה באימא בסוד מה שידעת כי אימא מקננא בכרסיא ויצירה במקום ז\"א כי ז\"א \nמקנן במלאך ועשיה בנוקבא דז\"א כי מלכות מקננא באופן שהיא העשיה ונמצא שזהו המקום \n"},{"index":5,"he":"הראוי אל סדר מדרגת העולמות ונמצא עתה כי כל העולמות התחתונים של בריאה יצירה עשיה \nהיו במקום האצי' זולתו שש אחרונות דעשיה אשר היו אז בשש ראשונות של בריאה של עתה \nוזה היה בסוד עיבורה של עיר הנז' במסכת ערובין כי אלו הששה התחתונו' יוצאין ובולטין \nמחוץ לעולם האצילות כדמיון אשה עוברה שהעובר בולט ויוצא לחוץ מגופה ונמצאו עתה \nפנויים ארבעה תחתונות דבריאה וכל עולם היצירה ועשיה שהם מקום עשרים וארבע ספירות \nוכל המקום הזה היה אז פנוי ריק וחלל והיה בסוד תחום שבת שהוא אלפים אמה כנודע זולת \nהארבעה עשר ספי' התחתונות ששם היה מדור קבע אל הקליפות כנ\"ל והי' ספירו' אחרות \nהעליונות היו סוד חותם תחום שבת. והבחינה השלישית היתה אח\"כ אז בערב שבת ביום שנברא \nאדם הראשון בין הערבים שאז הוא זמן הנקרא תוספת שבת ועדין אינו שבת גמור. והענין \nהוא כי הנה אחר חצי היום של ערב שבת ההוא כבר נתבאר שהיצירה והעשיה עלו במקום ז\"א \n"},{"index":6,"he":"ונקביה דאצילות אמנם לא עלו רק ארבעה ראשונות בלבד דעשיה והו' תחתונות נשארו מחוץ \nלאצילות בעולם הבריאה ועדין אין זה קדש גמור ובהיותם כך נמצא שחזרו יצירה ועשיה \nלהיות כדוגמת ז\"א ונוקביה והיו עומדין בסוד אחור באחור ובהיותה הנקבה באחור הזכר \nאין לה רק קומת ארבעה ספירות בלבד כנ\"ל אבל כשחוזרין פנים בפנים יש בה קומת עשר \nספירות גמורות וכן היה עתה בעשיה והיצירה כי העשיה היתה בארבעה אחרונות דיצירה אחור \nבאחור ובהיות זמן בין (ד\"ש ע\"ד) הערבים אז כל העשר ספירות דעשיה עלו למעלה והפכה \nהעשיה פניה כנגד פני היצירה פנים בפנים כדמיון ז\"א ונוקביה כנז'. ועתה נמצאו כל \nשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה כילם תוך האצילות לגמרי וכולם קדש גמור ונשארו שלש \nעולמות בריאה יצירה עשיה שהם שלשים ספירות פנויים ומקום חלל בסוד אלפים אמה תחום \nשבת. והששה עשר ספירות עליונות היו תחום שבת והי\"ד תחתונות היו מדור אל הקליפות \n"},{"index":7,"he":"כנ\"ל והם מחוץ לתחום והבן זה. והנה כל אלו השלשה בחינות נעשו אז מאליהם שלא על ידי \nמעשה התחתונים אדם וחוה והנה גם לענין אדם בעצמו הרויח בזה כי עתה גופו ורגליו כולן \nהיו בג\"ע שהיא נוקבא דאצילות מה שלא כן לגמרי אפילו בעת הבחינה השנית והנה אם אדם \nהראשון לא היה חוטא בעץ הדעת היה יכול להעלות ע\"י תפלותיו (ע\"ד) של יום השבת ההוא \nאת העולמות עליות אחרות יותר גבוהות במאוד מאוד עליה אחר עליה בכל תפלה ותפלה שהם \nתפי' ערבית ושחרית ומוסף ומנחה ואין אנו עתה מאריכין סדר עלייתם אבל נזכיר בקצרה \nהעליה אחרונה הגדולה שבכולן והיא במנחת שבת כי אז היו עולין תכלית העליה והוא כי \nעולם האצילות היה עולה כפי מקומו הראשון שהוא במקום אדם קדמון לכל קדומים הנז' \nאצלינו ביאורו באורך גדול והיה חוזר כל המציאות אל שרשו הראשון. עוד צריך שתדע כלל \nאחר כי הנה נודע אצלנו כי כל העולמות כולן יש בהם שתי בחינות והוא בחינת פנימיות \n"},{"index":8,"he":"העולמות ובחינת חיצונותם והנה אז עלו כל שתי הבחינות הפנימיות והחיצוניות: \nונבאר עתה איך ירדו העולמות ונפלו ממקי' קדושתן על ידי חטאו של אדם כי הנה ירדה \nהעשיה והיצירה והבריאה למטה במקום אותם השלשים ספירות שהיו בתחילה חלל וריקם בסוד \nתחום שבת ונמצא כי כל העשר ספירות דעשיה והארבע תחתונות דיצירה שהם נקראים רגלי \nהיצירה נטבעו בתוך מקום הקליפות כנ\"ל שמקומם היה אז שיעור ארבעה עשר ספירות כנז' \nאצלנו גם כן בסוד ודי זהב ובזה תבין למה בכל הזוהר והתיקונין קורא אל עולם העשיה \nמקום הקליפות והוא לסיבה הנ\"ל כי אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא אלא שירדה \nאל מקום הקליפות כי אין זה מקומה האמיתי הראוי אליה. אמנם בחינת הזכר שהוא עולם \nהיצירה לא נפל כולו רק רגליו בלבד כנז' וזהו סוד ויאסוף רגליו אל המטה שהעלם למעלה \nמתוך הקליפות. גם זהו סוד טעם איסור יציאת חוץ לתחום ברגליו אפילו שלא על ידי משא \n"},{"index":9,"he":"אלא האדם בעצמו ברגליו והיא כדי שלא יוציא רגליו שהם ארבעה אחרונות דיצירה עולם \nהזכר אל מקום הקליפות שהם עומדים מחוץ אל תחום שבת כנ\"ל כי ארבעה עשר ספירות הוא \nמקומם וכל שאר מקום העליון נקרא תחום שבת כנ\"ל באר היטב והבן זה ולכן כונתינו ביום \nשבת להעלות העולמות אל מקומם האמיתי כבראשונה ולא להורידם למטה חוץ לתחום שבת וזהו \nסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם ועל כן אין לצאת בשבת מחוץ לתחום כי הוא יוצא אל \nמקום הקליפות במקום ששם עומדת העשיה בימי החול עתה אחר חטאו של אדם וכמבואר אצלנו \nבמשנת הקיטע יוצא בק\"ב שלו וגם בתקונין לעיל דף ק\"ז ע\"א. והנה כל ירידת העולמות \nבמדרגה הזאת הוא בימי החול אבל בערב שבת מתחי' לעלות וכך הם הולכים ועולין מדרגה \nאחר מדרגה עד מנחת שבת כמבואר אצלנו במקומו ואמנם הדבר בקיצור הוא כך כי מסוף שעה \nחמישית של יום הששי מתחילין העולמות עליה אחר עליה עד שנמצא כי בחזרת תפלת מוסף \n"},{"index":10,"he":"דיום שבת העולמות הם במצב שהיו בעת שנברא אדם הראשון שהוא הבחינה הראשונה משלשה \nבחינות הנ\"ל אשר ששה תחתונות דעשיה הם במקום שהם ששה ראשונות דיצירה בימי החול. \nונמצאים ארבעה עשר ספירות אחרונות שהם ארבעה אחרונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה \nפנויים ורקנים ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלנו כי תפלת מוסף \nדשבת ותפלת מנחה דיום טוב (דף כ\"ח ע\"א) שוין הם בענין עלית העולמות ונמצא כי מה \nשהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת ולא עוד \nאלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם אבל אז היו עולים מאילהם \nאותה העליה כנ\"ל בלתי מעשה התחתונים כי הרי עדין לא (ד\"ש דל\"ז ע\"א) היה נברא אדם \nולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות פנימיות וחצוניות העולמות לגמרי אבל עתה \nבמוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר \n"},{"index":11,"he":"במקומו ואין לה עליה כלל אפי' בשבת כי אם גם החיצוניות היה עולה היינו רואים \nבעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול אבל עליית פנימיות העולמות אינו ניכר \nונראה לעין אעפ\"י שעולה וזכור זה ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפלת שחרית \nדימי החול כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו. ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום \nהששי כשנכנס לג\"ע נעשה עתה על ידי מעשה התחתונים בחזרת תפלת מנחה של שבת שהיא תכלית \nהעליה שאין כח עוד בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו הלא היא כי ז\"א עולה עד \nדיקנא דא\"א כמבואר במקומו וכן כיוצא בזה עד שנמצא כי ששה אחרונות דעו' עשיה הם \nבמקום ששה ראשונות דבריאה של עתה ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה \nבעולם האצילות בשום זמן כלל ועיקר ובשער המצות במצות שביעית נתבאר סיבת ירידת \nהעולמות שהיתה לברר הבירורין של המלכים שירדו שם וע\"ש: \nואם כן עתה תראה כמה גרם חטאו של אדם להוריד העולמות ירידה עמוקה כזו כי אי אפשר \n"},{"index":12,"he":"לנו עתה להעלות העולמות אפי' במנחה של שבת אלא כמו שהיו אז בתוספות שבת בין הערבים. \nובפרט בכל החילוקים הנז' שאז היה נעשה מעצמו. והיה עולה גם חיצוניות העולמות מש\"כ \nעתה כנז' והרי זה קלקול אחד גדול שגרם בכל ארבע עולמות אבי\"ע עוד גרס קלקול שני \nבבחינת עצמו כי בתחילה היתה מעלתו גדולה עד מאוד כי אפילו בשעה שנברא בלבד היתה \nמעלתו גדולה ממעלת מטטרו\"ן עתה כי הנה מטטרו\"ן הוא ביצירה בלבד ואדם הראשון היה אז \nראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז\"א דאצילות עתה וסיום פרקין תתאין דרגליו שהם בשש \nתחתונות דעשיה היו אז במקוס שש ראשינית דיצירה של עכשיו ומכש\"כ בשתי הבחינות האחרות \nשניה ושלישית אשר אז אפילו רגליו היו תוך עולם האצילות וגם היה עוד יכול לעלות \nעליות גדולות למאד על ידי תפלותיו ביום שבת אם לא היה חוטא כנ\"ל ונמצא כי אפילו \nבחינת גופו בלבד של אז היה תופס שלשה עולמות בי\"ע בהיותס באותה המדרגה העליונה מלבד \n"},{"index":13,"he":"בחינת הנשמה והרוח והנפש אשר לו כמו שנבאר בלשון המאמר בסוד זיהרא עלאה ובזה תבין \nמה שביארנו במאמר ז\"ל שאמרו שתא אלפי שני הוי עלמא כו' ששם ביארנו כי אורך שיעור \nקומתו של אדם בבחינת הגוף היה אוחז שלשה עולמות בי\"ע בהיותס במדרגה עליונה כנז' \nואחר שחטא בחינת גופו שהיתה תחילה משש אחרונו' דיצירה הנקראים גן עדן כנ\"ל היה אח\"כ \nמארץ ישראל התחתונה החומרית בזה העולם התחתון דעשיה ואעפ\"י שתמצא בדברי חז\"ל שאדם \nהראשון (ע\"ב) ממקום כפרתו נברא מעפר בית המקדש אין זה בית המקדש התחתון רק העליון \nשהוא בשש אחרונות דיצירה כנ\"ל וזמ\"ש במאמר הזה של הזוהר אלא מעפרא דבי מקדשא דלעילא \nכו' כמו שנבאר בע\"ה ואמנם מטטרו\"ן עתה הוא יותר גרוע במע' אדם הראשון הא' ולכן \nנודיע ענין מטטרו\"ן דע כי אעפ\"י שאמרו בתיקונין כי מטטרו\"ן הוא בעו' היצירה הענין \nהוא כי גופו שהם ו\"ק שלו הם בעולם היצירה ולכן מכנים אותו בשם יצירה אבל האמת הוא \n"},{"index":14,"he":"כי ראש מטטרו\"ן הוא בבריאה וגופו ביצירה ורגליו בעשיה ונמצא שיעור קומתו בג' עולמות \nבי\"ע אמנם הוא בהיותם עתה אחר נפילתם אבל גופו דאדם מראשו ועד רגליו היה אוחז שלשה \nהעולמות הנז' בהיותם למעלה כפי מעלתם כנז' ואין ספק כי הפרש גדול לאין קץ יש \nביניהם: \nונבאר עתה לשון המאמר הנז' וז\"ל אדם קדמאה אע\"ג דגופא דיליה הוה מעפרא לאו מעפרא \nדהכא הוה אלא מעפרא דבי מקדשא לעילא הרי בבירור מ\"ש לעיל כי מ\"ש ז\"ל כי ממקום כפרתו \nנברא אינו אלא מעפר בית המקדש העליון והוא מעולם היצירה אשר היה אז למעלה במקום \nשעתה הוא הבריאה ואם כן לא היה לו בעולם העשיה הזה של עכשיו כלל וזמ\"ש אדם קדמאה לא \nהוה ליה מהאי עלמא כלום. אמר עוד חד צדיק עבד שימושא בנוקביה ואתעביד מההוא שימושא \nגופא חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחון לעילא פירוש כי כיון שגופו היה \nמאותו עולם (ד\"ש ע\"ב) היצירה הראשון שהוא עתה מקום הבריאה אם כן מוכרח הוא שאורו \n"},{"index":15,"he":"יהיה גדול מאד מכל המלאכים שהם ביציר' של עתה הנקרא עולם המלאכים כנז' בתקונין בסוד \nכסא ומלאך ואופן שהם שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה. אמר עוד כיון דחטא אתחשך ואזעיר \nגרמיה כו' והוא מ\"ש לעיל כי בתחי' היתה קומתו מכל בי\"ע ועתה נעשה לו גוף אחר מזה \nהעול' התחתון שבעשיה אמר עוד עד דאתא חניך ינטל ליה קב\"ה מארעא ואבריר פסולת \nוקסטורא מכספא כו' זה יובן במ\"ש בתוספתא בס' ואתחנן בד' ר\"ע ע\"ב וז\"ל אפיקו חד רוחא \nטמירא ומליא לההוא גבילו דעפרא וקאים על רגלוי ואמלכיה על כל עלמא ושלטיה על כולא \nהה\"ד תמשילהו במעשה ידך כו': \nוהענין הוא כי אדם הראשון היה תופס מקו' שלשה עולמות בי\"ע וכיון שכן מוכרח הוא \nשנברא על ידי זווג ז\"א ונוקביה דאצילות כי מן זווג ז\"א ונוקבה דאצילות יצתה הבריאה \nומה שאחריה וזמ\"ש שם אילנא חד רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא דחזו \nחדוותא דכולא כד\"א יפה נוף משוש כל הארץ בה אזדווג והוא סוד ז\"א דאצילות הנקרא \n"},{"index":16,"he":"אילנא רברבא דאזדווג בה. רוצה לומר בההיא חיוות' ברא וקרנין עשר לה וארו עיינין \nכעייני אינשא לחיוותא ופום ממלל רברבן הנ\"ל שהיא נוקבא דז\"א ואמר כי זווגו בה היה \nעל ידי היסוד הנקרא ענפא שפירא דחיזו בסוד יפה נוף משוש כל הארץ שהוא היסוד ועל ידי \nזווג זה אפיקו חד רוחא טמירא ומלייא לההוא גבילו דעפרא דאדם הראשון שהיה כולל כל \nשלשה עולמות בי\"ע. וזמ\"ש ואמלכיה על כל עלמא כו': \n(ע\"ג) אמר עוד אתפקיד על ההוא אילנא ולא נטיר פקודא אתיב מלכא רוחיה לגביה מההיא \nחיוותא נטלא ליה כו' פי' כי כיון שחטא תכף נסתלקה ממנו אותה הנשמה הקדושה שנתנה בו \nונסתלקה ונטלה נוקבא דז\"א דאצילות וזמ\"ש וההיא חיוותא נטלה ליה אבל צריך שתדע כי זה \nהי' תכף אחר שחטא ולא הי' בעת שמת והענין הוא כי מלבד שהיה לאדם נפש ורוח ונשמה \nמעשיה יצירה בריאה גם היו לו נפש ורוח ונשמה עליונות מן האצילות שהם נוקבא וז\"א \nובינה דאצילות ואלו העליונים דאצילות נקראים זיהרא עלאה בספר הזוהר ובשיר השירים של \n"},{"index":17,"he":"הזוהר וכאשר חטא פרח ממנו אותה זיהרא עלאה שהיא בחינת האצילות כולה ונשאר בחלקי \nבי\"ע לבדם וזו הזיהרא עלאה היתה מוצנעת בההיא חיוותא דנטלא לה כנז' שהיא נוקבא דז\"א \nדאצילות עד שבא חנוך בן ירד והשלים מעשיו וזכה לקחת ההיא זיהרא עלאה ועל ידי כן זכה \nלהיות מלך המלאכים בעולם היצירה. והוא הנקרא מטטרו\"ן כנודע וזמ\"ש כדין זמינין מאנא \nאחרא פירוש שנולד חנוך וקאים בינייהו בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין וזמ\"ש ג\"כ \nבפ' קדושים דהא עד לא נפק לצורף אומנא עד דאתא חנוך ונטיל ליה קב\"ה מארעא כו' אבל \nעכ\"ז לא הגיע למדרגת אדם קודם שחטא כנ\"ל וזהו הטעם שתמצא בס' פסקי היכלות כי נהפך \nבשרו ללפידי אש כו' לפי שהיה בחינת אדם הראשון עצמו: \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת אמור\nשם בדק\"ג ע\"ב וז\"ל בסכת תשבו חסר ודא עננא דכולהו קשירין ביה דכתיב כי ענן ה' עליהם \nיומם וכתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניה' יומם דא הוא עננא דאהרן דאקרי יומם דכתיב \nיומם יצוה ה' חסדו עננא חד ונטיל עמי' חמש אחרנין ואינון שית ועננא אחרא דכתיב \nובעמוד אש ליל' דא נהרא להו לישרא' מנהירו דאינון שית עכ\"ל. דבר זה נתבא' בפ' יתרו \n"}]}
