{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-50","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":50,"title":"קטע 50","hebrewTitle":"קטע 50","segments":[{"index":1,"he":"מכוסים ומלובשים תוך דיקנא יקירא דיליה אמר וביה תליין. והרי נתבאר איך אבא ואימא \nמלובשין תחת דיקנא יקירא דאריך אפין הנמשכת ומתפשטת דרך פנים עד טיבורא דלבא וזהו \nהטעם למה אין דיקנא באבא כמו שיש לא\"א ולז\"א לפי שדיקנא דאריך חופה עליו וגם שערות \nהראש אין לו לפי שהנה הם לצורך יציאת האורות דרך אור חוזר כנודע כדי שיהיו בסוד אור \nמקיף וכבר יש לאבא בחי' אור מקיף מבחינת מזלא דדיקנא דא\"א דאתכליל ביה אבא כנז'. \nוהנה עוד יש בחינת אחרת והם אותם ארבע' חוורתי וארבעה נימין דרישא דגלגלתא דאריך \nאפין המתפשטין דרך אחוריו של א\"א וגם הם מתפשטים עד טיבורא דליביה ונמצאין אבא \nואימא מכוסין פנים ואחור בדיקנא ובהנהו נימין וחוורתא דאחור. ומכח שני ההארות האלו \nדפנים ואחור נאצלו שם או\"א כמו שנבאר בע\"ה: \nונתחיל לבאר ענין אבא ואימא הנה כבר ביארנו מקומם היכן הם והנה אף עפ\"י שאמרנו כי \nהתחלת הכתר שלהם הוא מן הבינה דא\"א אשר מקומה בגרון דאריך עכ\"ז דע כי גם מן הכתר \n"},{"index":2,"he":"והחכמה דאריך נמשך שפע וחיות אליהם מן הכתר אל אבא ומן החכמה אל אימא וכן מן החסד \nדעתיק הגנוז תוך כתר דאריך נמשך לאבא ומגבורה דעתיק הגנוזה במוחא סתימא דאריך נמשך \nלאימא. ואמנם מן הבינה עצמה דאריך שהיא בגרון שבו משם התחלת אבא ואימא ומן הבינה \nהזו נעשו שתי גלג' שהם שני כתרים דאבא ואימא חצי הימני לאבא וחציה השמאלי לאימא כי \nכבר הודעתי במקום אחר וגם יתבאר לקמן כי כל צד הימין דאריך הוא בחינת דכורא שבו וכל \nצד השמאלי הוא בחי' נוקבה שבו ולהיות כי שני הכתרים שלהם נעשו מספירה אחת בלבד שהיא \nהבינה דאריך לכן אמרו בר\"ץ ע\"ב דאבא ואימא כחדא נפקין כחדא שריין ומעלתן שוה אלא \nשזה דכורא להיותו מצד הימין דאריך שהוא דכורא וזו נקבה להיותה מצד השמאלי והנה גם \nהת\"ת דעתיק יומין הגנוז תוך בינה דאריך מתחלק לשנים (דף מ\"ח ע\"א) חציו הימין לאבא \nוחציו לאימא. ובזה תראה כי לעולם כל גלגלתי דעלמא נעשים מבחינת הת\"ת. הרי שהת\"ת \n"},{"index":3,"he":"נעשה כתר שהוא גלגלתא כי הרי מת\"ת דעתיק נעשו שני גלגלות שהם שני הכתרים דאבא \nואימא. וכן מת\"ת דז\"א נעשה כתר וגלגלת נוקב' דז\"א כמו שיתבאר בע\"ה. גם תראה איך \nבבחינת הת\"ת נמצא מ\"ש רז\"ל ענין שני המלכים המשתמשים בכתר אחד כי מת\"ת דעתיק נעשה \nשני כתרים דאבא ואימא כנז' וכן הת\"ת דא\"א חציו העליון לגופא דאבא ואימא וחציו \nהתחתון לכתר וגלגלת ז\"א ונמצאו אבא ואימא וז\"א שני מלכים משתמשים בכתר אחד וכן הת\"ת \nדז\"א נחלק לשתים כי חציו העליון הספיק להיעשות כל גופא (ד\"ש ע\"ב) דז\"א עצמו עד \nסיומו וחציו התחתון היה לכתר דנוקביה כמבוא' במקומו והרי כי ז\"א ונוק' הם שני מלכים \nהמשתמשים בכתר אחד ודי בזה. אבל החילוק שביניהם הוא כי הת\"ת דעתיק הגנוז בבינה דא\"א \nמתחלק לארכו חציו הימין לאבא וחציו השמאל לאימא אבל הת\"ת דא\"א נחלק לשנים לרחבו כי \nחציו העליון לאו\"א וחציו התחתון בז\"א וכן הת\"ת דז\"א נחלק לרחבו חציו העליון לגופו \n"},{"index":4,"he":"ולעצמו וחציו התחתון לכתר דנוק'. גם בזה תבין מ\"ש בתקונין דק\"ל וקצ\"ד ובמקומות \nאחרים כי כל כתר איהו מסטרא דאימא ומסטרא דשם אהי\"ה. ויובן עם הנז' כי זו הבינה \nדבגרון דא\"א נעשית כתר לאבא ואימא. והנה מן החסד והגבורה דאריך נעשו שני מוחין לאבא \nושנים לאימא באופן זה כי נודע כי בכל זרוע יש תלת פרקין וכנז' בפ' ויחי דרמ\"א ע\"א. \nבסוד חסד חסדים גבורה גבורות וסדר מעלתם הוא הפך מן הנראה והוא כי פרק היד והאצבעות \nהוא הפרק היותר מעולה ועליון והוא נקרא הפ' הראשון והזרוע עצמו הוא הפרק האמצעי \nוהפרק המחובר עם הכתפות הוא הפרק התחתון מכולם ויש בזה שלשה סיבות האחת היא לפי \nשפרק המחובר לכתף פונה אל האחור בצד ראשי הכתיפות אבל הפרקים האחרים הם פונים לצד \nפנים ועליהם נאמ' וכל אחוריהם ביתה יותר מן ראשי הכתיפות שאעפ\"י שהם ביתה קצת אבל \nאינו כמו אלו והשנית היא לפי שהידים יש כח באדם להגביהם ולהעלותם עד המו' משא\"כ \n"},{"index":5,"he":"בפרק הסמוך ומחובר בכתף שאינו זז ממקומו כלל וכמו שנתבאר אצלנו בסדר פרצוף לאה חיך \nנעשית על ידי ברכת כהנים בנשיאות כפים וגם זהו סוד ענין נשיאות כפים בעת נטילת ידים \nכי החסד והגבורה שג בחינת שני פרקי הידים ימין ושמאל נעשים מוחין והבן זה. והשלישית \nהיא לפי ששני הפרקים של שתי הזרועות המחוברי' בגוף הנה הם מחוברים ממש שם בגוף ומהם \nנעשים תרין עטרין בדעת של ז\"א אשר ראשו נאחז בגופא דא\"א כמו שנבאר בע\"ה ונמצא כי מן \nהחסד דא\"א אשר נחלק לתלת פרקין נעשה חכמה דאבא מפרק היד דחסד דאריך ומפרק הזרוע \nדחסד דא\"א נעשה בינה דאבא ומן הזרוע השמאלי גבורה דאריך מפרק היד נעשה חכמה דאימא \nומפרק הזרוע נעשה בינה דאמא ונשארו תרין פרקין תתאין שהם שני הפרקי' המחובר' (ע\"ב) \nבשתי הכתפות דאריך ומאלו נעשו תרין עטרין דדעת דז\"א כמו שנבאר בע\"ה. וזהו מ\"ש באדרת \nהאזינו דרצ\"ב ע\"ב בחללא דגלגלתא כו'. אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין גניזין דלהון \n"},{"index":6,"he":"דמעטרן כולהו ברישיה וכו' וכן בדרצ\"א ע\"א וז\"ל מאי ירותא דא תרין עטרין דהוו גניזין \nבגויהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד כו' והם סוד \nשתי הפרקים תתאין דחסד וגבור' דא\"א המחוברים בשתי כתפות והוו גניזין באו\"א והורישם \nלז\"א ודי בזה. וכבר אמרנו למעלה כי להיות שחסד וגבורה דעתיק יומין הגנוזים בכתר \nובחכמה דאריך מאירים באבא ואימא לכן מחסד וגבורה דא\"א נתהוו שני מוחין דחכמה ובינה \nדאבא ושני מוחין דחכמה ובינה דאימא חסד באבא וגבורה באימא. ואלו החסד והגבורה דא\"א \nהגנוזים באו\"א בתוך מוחין שלהם הם נקראים אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא בכל ספר \nהזוהר לפי שהאויר והאור הם בסוד החסד והוא בחסד הראשון אשר בא\"א וכן הגבורה דאריך \nנק\nרא' בוצינא דקרדינותא רוצה לומר נר החזק והקשה והתקיף והיא השרש של כל הגבורו' \nוהדינין כולם אלא ששם בא\"א הם נכפין כנ\"ל וזמ\"ש באדר' האזינו דרצ\"ב ע\"ב מבוצינא \n"},{"index":7,"he":"דקרדינותא נפק כו' ומתערב באוירא דכייא כו' ובסור גלגלת דז\"א נבאר מאמר זה בע\"ה. \nואמנם גם למעלה בחסד וגבורה דעתיק הגנוזים בכתר וחכמה דאריך יצדק שם זה דאוירא \nדכייא ובוצינא דקרדינותא כי שם הוא שורש כל החסדים ושרש כל הגבורות ונמצא כי גבור' \nדעת\"י הנקראת בוצינא דקרדינותא גניז גו מוחא סתימאה דאריך ומשם נתפשטה עד אימא \nוגניזא במעוי דאימא בסוד גבורה דאריך הגנוזה גו אימא ובזה תבין כל מאמ' פקודי דרכ\"ד \nע\"ב ענין בטש בוצינ' דקרדינותא גו מחשבה כו' והנה גם הנצח והוד דעת\"י הגנוזים תוך \nחסד וגבורה דא\"א יש בהם שית פרקין וגם הם מתחלקים ע\"ד הנז' ונמצא כי שני פרקים \nהעליונים הם בחכמה וחכמה דאו\"א. ושני פרקי' אמצעיים הם בבינה ובינה דאבא ואימא ושני \nפרקין תתאין שהם פרקי הרגלים נשארים גנזין תוך תרין פרקין תתאין של חסד וגבורה דא\"א \nהמחוברים עם הכתפות כנ\"ל וכולם נשארו בסוד תרין עטרין דדעת דז\"א כמו שנבאר בע\"ה \n"},{"index":8,"he":"במקומו ומן חצי העליון של ת\"ת דא\"א [סדר החלוקה כך הוא. כי הת\"ת תחלק לחצאין הם ג' \nג'. וג' הם לאו\"א זה הוא החצי עליון ושנים מהם מתהווים ב' דעות לאו\"א. והחלק הג' \nמתהווים לב' גופין דאו\"א. ועל ידי זווג הפה נעשה נה\"י שלהם כדלקמן], נעשין שתי דעות \nדאבא ואימא וכל שאר תשלום (ד\"ש ע\"ג) גופם עד סיום רגליהם. והענין הוא כמה שנתבא' \nבתקונין בענין וקרא זה אל זה כי הת\"ת נקר' זה והוא כנגד י\"ב פרקין שיש בו כמנין זה \nוהוא כי הת\"ת נקר' ו\"ו והם תרין ווי\"ן ו' זעירא ו' גדולה והת\"ת הוא ו' גדולה בסוד \nשש קצוות שבו שהם כנגד שית פרקין דבתרין דרועין והיסוד הוא ו' זעיר בסו' שש קצוות \nשבו שהם כנגד שית פירקין דבתרין ירכין ובזה תבין מ\"ש בפ' בראשי' דמ\"ד ע\"ב בענין \nהיכל הרצון וז\"ל האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית כו' רוצה לומר כי שש היכלין \nכלולין בהיכל הזה שהוא סוד הת\"ת כי לעולם כך הוא שבת\"ת או ביסוד יש בחינת ו' בכל \n"},{"index":9,"he":"אחד מהם והנה אם תחלק זה הוא\"ו של הת\"ת חציה לאבא ואימא וחציה לז\"א נמצא כי חצי \nהוא\"ו הם שלשה חלקים הניתנים לאבא ואימא. (ע\"ג) והם חוזרין להיות וא\"ו אחת במילואה \nכזה וא\"ו וג' אותיות אלו הם ניתנים לאבא ואימא ומאלו השלשה חלקים עליונים דת\"ת \nנעשים כל פרצופי או\"א מן שתי הדיעות שלהם ועד סיום רגליהם. ואמנם סדרן שמעתי בשתי \nפנים ממורי ז\"ל ואיני זוכר איך מתישבים שניהם. האחד הוא כי מן החלקים הנקראים ו\"ו, \nמן אות ו' הראשונה נעשה גופא דאבא. ומן ו' האחרונה של המילוי נעשה גופא דאימא. ומן \nא' של המילוי נעשו שתי היסודות [אפשר דצ\"ל דעות] דאו\"א. ופעם אחרת שמעתי באופן אחר \nכי מן שתי הווי\"ן נעשו שתי דיעות מן ו' ראשונה דעת לאבא ומן ו' אחרונ' דעת דאימא \nומן האלף שבאמצע נעשו כל שתי גופים דאבא ואימא באופן זה כי תחי' ממנו נעשה גוף אבא \nכולל חג\"ת שבו וגוף אימ' כולל חג\"ת שבה ואז נתרבה השפע ונעשו גם כן ג' אחרים שהם \n"},{"index":10,"he":"נה\"י דאבא ונה\"י אימא ואמנם ענין זה שאמרנו כי נתרבה השפע ונעשו גם כן נה\"י דאבא \nואימא צריך ביאור רחב ובו יתבאר הקדמה מוכרחת לדעת אותה בענין הנצח וההוד והיסוד \nבכל מקום שהם הם בסוד תוספת ואינם עיקרים קבועים תמיד וצריך לדעת מה זה היה ענין \nנצח והוד ויסוד שתמיד באים בסוד תוספת ואמרו בזוהר בפ' בראשית שהם לבר מגופא. וטעם \nהדבר הוא זה כי להיות שלעיל ביארנו שאי אפשר אל אריך אפין להלביש את עת\"י בתוכו אלא \nהשבעה תחתונות שבו בלבד. וכיון שמתחילת רום האצילות נהיה כן נמצא שאין קיום והארה \nאל א\"א אלא לשבע' ראשונות שבו ושלשה אחרונות שבו שהם נצח הוד ויסוד שבו אין להם \nהארה וקיום ולכן צריכין לבא בסוד תוספת ונמצא שמשם ואילך בכל שאר הפרצופין של \nהאצילות היה על הסדר הזה כיין שאין העליין מתלבש בתחתין אלא שבעה התחתונות שבו בלבד \nוכל הנה\"י של כל הפרצופין כולן באים בסוד תוספת וזכור ענין זה. ועתה צריך שנבאר איך \n"},{"index":11,"he":"היה ענין התוספת הזה ואיך נתוספו הנה\"י בא\"א ולבאר זה צריך שנבאר לך מאמר אחד בפ' \nתרומה דקס\"ו ע\"ב בדרוש בריה דרב ספרא וז\"ל שארי חייך האי רבייא וחדי כו' אדם קדמאה \nגליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא כו' אינון אתוון אגלימו גו משחתא כו'. דע \nכי לצורך תיקון פרצוף דז\"א ונוקבי' הוצרכו שני מיני זווגים אבל לצורך תיקון פרצוף \nאו\"א הספיק זווג אחד והטעם הוא כמ\"ש למעלה כי או\"א מכוסין ומכופין בשתי הארות \nגדולות שהם הארת הדיקנא דא\"א החופפת עליהם מצד פנים והארת אותם ארבע נימין דשערין \nוארבע חוורתי דריש' דא\"א דנחתי בשיקולא דרך אחורי כתפין דא\"א ונמצאין או\"א מלובשים \nתוך שתי ההארות הגדולות האלו ובהכרח הוא שימשך אור גדול מהם באמצע שניהם ועל ידי כן \nנעשו או\"א ולא הוצרכו\nלזווג עליון של א\"א לתקנם אבל עדין היה חסר מהם בחינת המוחין וגם בחי' נה\"י שלהם \nכנז' ולהשלים בהם החיסרון השני הוצרך א\"א להזדווג להשלים חסרונן כמו שנבאר. אבל ז\"א \n"},{"index":12,"he":"ונוקביה שאין בהם שום הארות מאלו הנז' לפי שהדיקנ' והנימין דשערי דא\"א מסיימין \nבטיבורא דלבא דא\"א אשר משם מתחיל פרצוף ז\"א ולכן הוצרכו שני מיני זווגים. האחד הוא \nלהאציל את עיקר מציאותם ממש. והשני הוא לתת להם מוחין ולהוסיף בהם (ע\"ד) נה\"י \nהחדשים כנז' וכמו שיתבאר במקומו בע\"ה. ובזה יובן מאמר הנ\"ל דפ' תרומה כי אדם קדמאה \nהוא או\"א כי זכר ונקבה שניהם נקראים אדם אחד ואלו לא הוצרכו לזווג עליון דא\"א כדי \nלהאציל מציאותם ועיקרם אבל נאצלו ונתקנו גו משחתא הם סוד התפשטות השערות דדיקנא \nונימין דשערי דא\"א אשר מכח הארתם נתהוו או\"א באמצעם מבלי צורך זווג (ד\"ש ע\"ד) זכר \nונקבה עליונים אבל אדם תניניא שהם כללו' ז\"א ונוק' אפילו לענין מציאותו עצמו הוצרך \nזווג עליון דא\"א ודאו\"א שלשתם ביחד כדי להאציל מציאותו מעיקר' כמו שיתבאר היטב \nבמקומו וע\"ש ואין המאמר מדבר על בחי' המוחין שלהם אלא על התחלת אצילות מציאותם \n"},{"index":13,"he":"הראשון המוכרח של או\"א ושל ז\"א יניק' ודי בזה: \nועתה נבאר ענין נתינת המוחין ותוספת נה\"י דאו\"א איך היה על ידי זווג דא\"א ותחילה \nצריך שתדע כי שני מיני זווגים יש בא\"א וכן בכל השאר זווג אחד הוא עליון מאד הנקרא \nבחינת נשיקין רוחא ברוחא מפומא לפומא. והשני הוא בבחינת היסודות של הזכר והנקבה אבל \nעדין צריך לדעת כי הרי א\"א הוא אחד ואין שני לו זכר בלתי נקבה כי הנקבה לא ניכרה \nבהפרש מן הדכורא אלא מאבא ואימא ואילך. אך הענין ביארנוהו בדרוש אחר כי גם בא\"א יש \nזכר ונקבה והוא כי כל צד הימין דא\"א הוא בחי' דכורא וכל צד שמאלו הוא בחינת נוקבא \nאבל מאו\"א ואילך נפרדו הזכר מן הנקבה ואין כאן מקום ביאור דבר זה ונמצא כי בין \nבזווג העליון דבגו פומא הוא כלול זכר ונקבה צד ימין שבו בצד שמאל שבו וגם הזווג \nהתחתון שביסוד שבו כלול מזכר ונקבה צד ימין בצד שמאל. ומעתה נבאר איך נזדווג א\"א \nזווג עליון דנשיקין לתת מוחין באו\"א ולהוסיף בהם בחי' נה\"י חדשים כי זווג התחתון של \n"},{"index":14,"he":"היסוד דא\"א לא הוצרך לצורך או\"א הנה לעיל ביארנו כי הבינה דא\"א לא עמדה בראשו אבל \nירדה למטה בגרון דא\"א ונודע כי בגרון יש בה אותיות אחה\"ע. והם סוד חמש גבורות שיש \nבבינה דא\"א העומדת שם בגרון והחיך דא\"א הוא סוד החכמה בסוד חכמה חיך מה ויש בו \nאותיות גיכ\"ק שהם חמש חסרים של הזכר ואז מזדווג החיך והגרון זכר ונקבה בסוד החסד \nוהגבורה ע\"י היסוד שבפה שהוא ברית העליון של הנשון המזווג שניהם. וזה הזווג נקרא \nזווג דנשיקין ונמצא זווג הזה בכל הפרצופין שבאצילות בא\"א ואו\"א וז\"א ונוק' וזה \nהזווג דנשיקין קודם תמיד אל הזווג התחתון של היסודות וזווג הזה נרמז באדרת האזינו \nדרצ\"ה ע\"ב חכו ממתקים וכלו מחמדים ושם נתבאר ענין אחה\"ע וגיכ\"ק וע\"ש ובזה תבין מ\"ש \nז\"ל כי מכל דבור שיוצא מפיו של הקב\"ה נברא מלאך אחד כמש\"ה וברוח פיו כל צבאם לפי \nשהוא זווג ממש גמור גם בזה תבין מה שביארתי לך בריש פ' בראשית ד\"א בענין ההוא זרעא \n"},{"index":15,"he":"דאזדרע במ\"ב זווגין ושם ביארנו שהם סוד אותיות אחה\"ע שהם בגימט' שני פעמים מ\"ב \nוזמ\"ש מ\"ב זווגין והם סוד הגבורות הנקראים מיין נוקבין. גם זהו הסוד שרמזו בתלמוד \nהיכי דמי לאלתר כגון בעוד שהרוק לתוך פיה פירוש כי הנה מבשרי אחזה אלוה וכמו (דף \nמ\"ט ע\"א) כשמזדוגים זכר ונקבה בהכרח מתמצה הרוק ומתהווה בתוך פיהם והוא סימן הזווג \nכך הוא למעלה בחינת הנשיקין עליונים. אמנם דע כי זווג הזה של הנשיקין עליון ורוחני \nהוא מאד וכבר הארכנו בדרוש זה במקום אחר בכל הצורך. אבל נבאר כאן קצת ממנו והוא כי \nאעפ\"י שאמרנו שזווג זה של הנשיקין נמצא בכל הפרצופין כולם הנה יש הפרש בזה והוא כי \nהנה בא\"א אשר אין לו נקבה נפרדת ממנו נמצא כי זווג הנשיקין שבו אינו רק בפה אחד \nבלבד, ולכן אינם נמצאים שם רק תרין רוחין והם אחה\"ע וגיכ\"ק נקבה וזכר אבל באבא \nואימא או בז\"א ונוקביה שיש לכל אחד מהם פה אחת בפני עצמו נמצא שהם כפולים ויש תרין \n"},{"index":16,"he":"רוחין זכר ונקבה בפה הזכר ותרין רוחין זכר ונקבה בפה הנקבה והם ארבע רוחין בזכר \nובנקב' והם סוד ארבע אותיות אהב\"ה הנרמזים בפ' תרומה דקמ\"ו ע\"ב וע\"ש היטב. ונחזור \nעתה לענינינו כי א\"א נזדווג מיניה וביה בבחינת זווג הנשיקין שבפיי לצורך או\"א. \nואמנם אבא ואימא תמיד הם נכללים במזלא כי שם הם עומדים בשני המזלות לבדם והם השמיני \nוהשלשה עשר דתליין בשיקולא עד טיבורא אבל יש הפרש אחד והוא כי לפעמים אין אבא ואימא \nחסרים רק מן נה\"י אעפ\"י שנכללו במזלא ואז צריך שא\"א יזדווג מיניה וביה בזה הזווג \nהעליון של פיו ואז נכללין אבא ואימא גם באותם הארבעה תיקונין שעומדין בין התיקון \nהשמיני אל תיקון השלש' עשר יחד וכולם מתחברין ואז נכללין או\"א בכולן והענין הוא לפי \nשהנה אבא ואימא בחינת גלגלתם הם בגרון דאריך אפין. והנה כאשר נביט באדם התחתון כאשר \nכופף ראשו למטה אז הגרון נחפה ונכסה בתוך סיום הלחיים ואינו נגלה וכאשר זוקף ראשו \n"},{"index":17,"he":"כלפי מעלה אז כל הגרון מתגלה ונראה ואינו נכלל (ד\"ש דנ\"ב ע\"א) בכלל סיום הלחיים. \nוהנה כאשר זה הזווג דנשיקין בפה דאריך נעשה אז כופף ראשו למטה ועל ידי כן נמצא כי \nהגרון דא\"א הוא כולל כל אבא ואימא מבחינת הראש שלהם עד בחינת נה\"י שלהם הנעשין \nמוחין ברישא דז\"א כנודע. ואז גם כל אלו התיקונין כולם שהם מן התיקון השמיני עד \nהשלשה עשר שהם ששה תיקוני דיקנא תתאין נכללו כולם יחד. ואעפ\"י שהארבעה התיקונין \nהאמצעיים אינם ארוכים כמו שני המזלות עכ\"ז על ידי כפיפת הראש יורדין למט' ואז \nנכללין אבא ואימא בכולם ונעשים בסוד המוחין שלהם ועל ידי כן מתרבה השפע ונעשים גם \nבחינת נה\"י שלהם כי בתחילה מן החלק השלישי של חצי הת\"ת העליון דא\"א נעשו שתי גופין \nלאבא ואימא בבחינת חג\"ת שלהם בלבד ועתה על ידי ריבוי השפע הזה מתיקוני דיקנא דאריך \nבמוחין שלהם נעשו מן החלק השלישי הנז' גם בחינת נה\"י דאבא ודאימא ונשלמו לגמרי. \n"},{"index":18,"he":"וזמ\"ש באדרת האזינו דרפ\"ט ע\"ב וכד הא\nי מזלא תלייא בשיקולא עד טיבורא כו'. כנראה דיש פעמים כך ויש זמן שאינו כך והוא \nהחילוק הנ\"ל שיש פעמים שכופף ראשו כו'. וכמו שנבאר בענין דרוש היסוד דז\"א איך נאצל \n"}]}
