{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-57","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":57,"title":"קטע 57","hebrewTitle":"קטע 57","segments":[{"index":1,"he":"ועתה אבאר דרוש אחר שאמר לי מורי ז\"ל בענין סיבת צריכות אלו שני העיבורים הנ\"ל \nשהוצרכו ז\"א ונוקביה להתעבר תוך אימא עלאה ואע\"פ שהקדמה הזאת נתבארה בכמה מקומות. \nוגם בזה נבאר הקדמה אחרת גדול' בענין פנימיות וחיצוניות העולמות. ונתחיל לבאר \nבתחילה הטעם הנז'. והוא כי הנה ביארנו בענין ואלה המלכים כי בתחילת האצילות לא היו \nהעשר ספירות אלא זו למטה מזו וזו מקבלת מזו. ולא היה פרצוף בשום אחת מהם רק בסוד \nכללות כי כל אחת היתה כלולה מכולן אבל הכללות ההוא היה מעורב ומעורבב בכל אחד מהם \nיהיה בלתי סדר ותיקון ולכן מתו אותם השבעה מלכים והיו כך עד שאח\"כ תיקן עתיקא קדישא \nאת עצמו ונעשית ספירת הכתר פרצוף אחד שלם אליו בעשר ספירות בסו' א\"א ואח\"כ נתקנו \nאבא ואימא וז\"א ונוקביה ע\"ד הנז'. והנה בבא זמן תיקון השבעה ספירות התחתונות אשר \nבתחילה היו נבדלות כל אחת מחבירתה הבדל גמור והיו נקראים רשות הרבים ועתה רצה \n"},{"index":2,"he":"המאציל העליון לחבר ולייחד כל השש קצוות בפרצו' אחד מיוחד ומחובר ויהיה עתה נקרא \nרשות היחיד כמבואר אצלנו במשנת הקיטע יוצא בקב שלו וגם השביעית שהיא ספירת המלכות \nתהיה מיוחדת וכלולה עמהם לצורך הייחוד הראוי שיהיה אליה עמו כנודע וכדי לחברם \nולייחדם כנז' הוצרך להכניסם בסוד העיבו' בבטן המלאה ושם יתייחדו ייחוד גמור ואז \nיצאו אח\"כ משם בעת הלידה בבחינת פרצו' אחד שלם מיוחד בכל פרטיו וגם המלכות כלוצה \nעמהם כנז' ולהבין ענין העיבור הזה צריך שנבאר בראשונה ההקדמה שזכרנו והיא זו ודע כי \nהנשמות של הצדיקים הם יותר פנימיי' מכל המלאכים כולם חוץ מן הנשמות שהם מבריאה \nיצירה ועשיה ואמנם אף הם יהיו כפי הערך עצמו של הבריאה והיצירה והעשיה כי נשמות \nהבריא' גדולים הם ממלאכי הבריאה ופחותות ממלאכי האצילות. וכן עד\"ז בשאר העולמות כמו \nשיתבאר במקומו. והנה גם באצילות עצמו בבחינת ז\"א ונוקביה עצמ' יש בהם שתי בחינות \n"},{"index":3,"he":"האחת היא בחינ' החיצוניות שבהם שהיא כדמיון גוף אל הנשמ' שלפנים ומן (דף נ\"ח ע\"א) \nהחיצוניות הזה נבראו כל העולמות כולם של בריאה ויצירה ועשיה כי כל הבריות שבעולם \nכולם הם בסוד פרצו' אדם כנז' בפ' תולדות וז\"ל בתחי' דכל שייפא ושייפא אתקרי אדם כו' \nואפילו כל המלאכים נבראו מן החיצוניות של ז\"א ונוקביה. והשנית היא בחינת הפנימיות \nשבז\"א ונוקביה ומשם נבראו כל נשמות הצדיקים הזכרים מן ז\"א והנקבות מן נוקביה. ובזה \nתבין מ\"ש רז\"ל על פסוק הן אראלם צעקו חוצה אפי' מלאכי השלום אינן יכולין ליכנס כו'. \nוקשה מה ענין אומרם ז\"ל דאפילו מלאכי שלום אינן נכנסין וכי מה נשתנו אלו משאר \nהמלאכים לשיצטרך לומר בהם שאינם נכנסין לפנים אבל הענין הוא כי כל המלאכי' הם מן \nהחיצוניות והנשמות הם מן הפנימיות. ואמנם יש מלאכים הנקראים מלאכי שלום על שם שהם \nמיוחדי' להקביל פני נשמת הצדיק בעת פטירתו ואומר לו יבא שלום כנז' ברז\"ל על פסוק \n"},{"index":4,"he":"יבא שלום ינוחו על משכבותם כו'. והיה מן הראוי שאלו המלאכים שיש להם קירוב זה עם \nנשמות הצדיקים יותר ממה שיש לשאר המלאכים ולכן היה ראוי שיכנסו בפנים ולכן השמיעונו \nשאפילו אלו מלאכי שלום אינן נכנסין להיותם גם הם מן החיצוניות כנז'. ודע כי כל בחי' \nמאלו השתים יש לה אור פנימי ואור מקי' כנז' בדרוש סדר תפנת. שחרית וע\"ש. ועתה שים \nלבך והבן בדברים דע כי שני עיבורים הם. אחד בראשונה בבחינת היות ז\"א בסוד תלת כלילן \nבתלת ואח\"ך נולד ועבר עליו זמן היניקה ונמשך זה עד תשעה שנים (ד\"ש ע\"ב) ויום אחד \nכנודע ואח\"ך חזר שנית בעיבור שני לקבל המוחין שלו כנ\"ל בדרושים שקדמו. והנה בתחילה \nנתעבר ז\"א ונוקביה בעיבור ראשון בבחינת החיצוניו' שבו בסוד תלת כלילן בתלת ואח\"כ \nהיה בו זמן היניק' ואח\"כ היה בו בחינת העיבור השני לצורך המוחין. וכל זה הוא לצורך \nבחינת החיצוניות דז\"א ונוקביה. ואח\"ך חזר כל הענין הזה להיות שנית אח\"ך כי בתחי' \n"},{"index":5,"he":"נכנס ז\"א ונוקביה בסוד עיבור ראשון בסוד תלת כלילן בתלת בבחינת הפנימיות שלהם ואח\"ך \nהיה בהם זמן היניקה. ואח\"ך היה בהם עיבור שני לצורך המוחין וכל זה לבחינת הפנימיות \nשלהם. ועתה נבאר סדרן ונבאר החילוק שביניהם. ונתחיל מן החיצוניות אשר הוא קדם אל \nהפנימיות כנ\"ל. ונאמר כי הנה מצינו בגמרא דילן שלשה מיני עיבורים עיבור של שבעה \nחדשים בלבד בענין עיבור יוכבד אמו של מרע\"ה ועיבור של תשעה חדשים כמנהג רוב העולם. \nועיבור של שנים עשר חדש כנז' בתלמוד בההוא עובד' דאשתהי תריסר ירחי ואכשר רבה \nתוספאה. והנה בבחינת החיצוניות שימשו שני העיבורים שהם של ט' חדשים ושל שנים עשר \nחדשים וכמו שנבאר הנה בגמ' אמרו ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים \nשל הב\"ה או של בשר ודם כו'. וכונתו היתה לשאול ממנו למה לא נברא האדם מהול על ידי \nמעשיו ית' ולא יצטרך להמול על ידי בשר ודם ואז הביא לו\nראיה מן הגלוסקאות שהקב\"ה בורא חטי' והאדם עושה מהם גלוסקאות הנאות. והרי כי יש \n"},{"index":6,"he":"דברים נתקנים על ידי בשר ודם ולא נתקנו על ידי הבורא יתברך. והנה גם בזה היה דומה \nלזה כי העיבור הראשון דתלת כלילן תלת היה מבחי' א\"א (ע\"ב) מנה\"י שלו ומהזווג אשר בו \nעצמו נעשו תלת כלילן בתלת אבל העיבור השני שלצורך המוחין היה מן או\"א עצמו ואין \nלתמוה אם השש קצוות תחתוני' היו מא\"א והמוחין עליונים היו מן או\"א כי הרי נתבאר בזה \nהמעשה של טורנוסרופוס כי יש דברים נתקנים על ידי התחתונים ואינם נתקנים על ידי \nעליונים. ונבאר ענין העיבור הראשון הזה הנה נתבאר כי אין בא\"א רק תשעה ספירות בלבד \nולא נזכר בו בחינת המלכות ואמנם היסוד שבו הוא כלול בסוד זכר ונקבה כדמיון התמר \nהכולל זכר ונקבה וזהו סוד צדי' כתמר יפרח ובזה יובן גם כן סיבה שנית אל צורך העיבור \nהזה והוא כי הוצרך א\"א להעלות נה\"י שבו בחג\"ת שבו המלובשים תוך אבא ואימא כנ\"ל נצח \nבאבא והוד באימא והיסוד בדעת שהוא היסוד של או\"א חציו כאן וחציו כאן ואז על ידי \n"},{"index":7,"he":"התלבשות א\"א נה\"י שבו באבא ואימא אשר הם זכר ונקבה ממש אז היסוד דא\"א נזדווג מיניה \nוביה על ידי אבא ואימא ואז האציל את ז\"א בסוד תלת כלילן בתלת ונוקביה בסוד פסיעה \nלבר כנודע ונמצא כי עיקר העיבור הזה הוא בא\"א אלא שהיה על ידי התלבשו בא\"וא. והנה \nזה העיבור הראשון היה בהמשך שנים עשר חדש. וזהו סוד מ\"ש במאמר קו המדה של הזוהר \nמכתיבת יד. כי הנטיעות אשתהו תמן תריסר ירחי כו' וסוד הענין הוא כמה שביארנו לעיל \nכי זווג או\"א הוא על ידי המזל השמיני דדיקנא דא\"א כי ממנו נשפע אבא ומזל הי\"ג נשפע \nלאימא. וכבר ביארנו כי המזל השמיני הזה הוא סוד שלשה הווית במילוי יודין אשר יש בהם \nי\"ב יודין ולכן היו שם י\"ב חדש כדי לקבל מאלו הי\"ב יודין עוד טעם אחר לפי כי הנה \nהוא עתה שלשה בחי' ובאלו השלשה היו שלשה אחרי' כלולי' בהם והמלכות היתה רביעית \nכלולה בהם נמצא כי מקודם הם שלשה ואח\"כ השלשה האחרי' עם המלכות שהוא רביעית הרי הם \n"},{"index":8,"he":"ארבעה כלולים בשלשה וצרי' שבכל אחד מן השלשה הראשונים יהיה נכלל כל הד' האחרים. \nונמצא שהם שלשה פעמים ד' שהם י\"ב. ועוד בדרך אחרת כי צריך שהמלכות תהיה כלולה מכל \nהג' האחרות ושאח\"כ כל אחת מן הג' אחרות תהיה כלולה בשלשה ראשונות הרי הם י\"ב וכל זה \nהוא בערך ז\"א ונוקביה שהוא תלת כלילן בג' ונוקביה רביעית אליו אבל בבחינת א\"א עצמו \nהוא גם כן כך כי הנה נה\"י שלו הם תלתא ונכללו בחג\"ת שלו אשר באו\"א הרי הוא כללות \nאחד הכולל ששה. עוד כללות שני והוא כי גם החג\"ת שלו נכללו בנה\"י שלו הרי הוא כללות \nשני הכולל ששה והרי הם י\"ב כי כמו שצריכין הנה\"י ליכלל מן חג\"ת כן חג\"ת צריכין \nליכלל מן נה\"י וכנגדם נשתהא י\"ב חדש גם הטעם הזה עצמו הוא בז\"א כי כמו שכללו' נה\"י \nדא\"א בחג\"ת שבו וחג\"ת שבו בנה\"י שבו הם י\"ב וכנגדם נשתהה י\"ב חדש עוד נפרש טעם שני \nאל אשר (ד\"ש ע\"ג) הוצרך א\"א לכלול נה\"י שבו בחג\"ת שבו אשר באו\"א והטעם הוא במ\"ש \n"},{"index":9,"he":"לעיל כי בתחילה היו שש קצוות דז\"א בסוד רשות הרבים נפרדין זה מזה ועתה רצה לחברם \nולקשרם בבחינת פרצוף אחד מיוחד ולכן הוצרכו נה\"י דאריך להכלל בחג\"ת שלו עצמו ויהיו \nגם הם ששה כדי לכלול גם (ע\"ג) את שש קצוות דז\"א שיהיו גם הם בסוד תלת כלילן בתלת. \nואח\"כ נולדו ז\"א ונוקביה ויצאו לחוץ ואז היה זמן היניקה הבאה אחר עיבור ראשון הנז' \nואז ע\"י היניקה אותם השש קצוות שהיו כלולין תלת בג' בסוד העיבור נתפשטו עתה והיו \nבסוד שש קצוות ממש אלא שנתחברו והיו בבחינת פרצוף אחד מקושרי' כולם יחד ועם היות כי \nענין היניקה היא אמצעית בין שתי העיבורים ואין בה בחינות עיבור עכ\"ז נרמז בה גם כן \nבחינת עיבור והוא באופן זה כי הנה היניק' הזו היא מן הדדים של אימא הנקראים שדים \nוסודם הם שם שדי וכבר ביארנו כי שם שדי הוא בחינת שם ההוי\"ה שהפשוט שלה הוא בגמטריא \nכ\"ו ועם הע\"ב שנעשה ממנו ועם הרי\"ו שנעשה ממנו הרי כ\"ו וע\"ב ורי\"ו הם בגמטריא שד\"י \n"},{"index":10,"he":"והם בסוד שלשה הקוים. כ\"ו בסוד הת\"ת שהיא ההוי\"ה עצמה וע\"ב בסוד החסד שעולה בגמטריא \nע\"ב ורי\"ו בסוד הגבורה שהו' בגמט' רי\"ו. ומבחינת אלו השדים הנקראים שד\"י ינקו אלו \nהשש קצוות דז\"א באופן זה כי חג\"ת שבו הם סוד שדי הנז' וכן הנה\"י שלו ינקו משם ונעשו \nבחינת כ\"ו וע\"ב ורי\"ו אחרים כנודע כי גם בנצח הוד יסוד יש סוד כ\"ו ע\"ב רי\"ו כמו שיש \nבחג\"ת אלא ההפרש הוא כי הנה תיבת שדי נזכרה בפסוק בשני פנים. האחת ברפה והוא בין \nשדי ילין. והשני בדגש והוא ואל שדי יתן לכם רחמים והנה בחג\"ת הוא שם שדי ברפה לשון \nשדיים כי שם מקום הדדים ועוד כי שם הוא רחמים אבל נה\"י הם דין ולכן שם הוא שם שדי \nבדגש המור' על דין והרי איך גם ביניקה יש בה סוד עיבור שהוא סוד ע'ב רי\"ו הנז' שהם \nאותיות עיבור וזמן היניקה הזה נמשך עד\nתשעה שנים ויום אחד כנ\"ל. ואח\"כ נכנסו בו ארבעה המוחין בארבעה שנים אחרי' ונשלמו בו \nי\"ג שנים ויום אחד ואז הוא איש גמור כנ\"ל. וטעם אלו הי\"ג הוא כי הנה הוא בן שש \n"},{"index":11,"he":"קצוות ואח\"ך נמשכו בו ארבע מוחין בסוד מקיפים קודם שיכנסו בחללי גלגלתא והיא הבחינה \nהרביעית משש בחינות שיש במוחין כנ\"ל. ואח\"ך נכנסו בו המוחין בסוד מוחין פנימיים \nונעשו שלשה מוחין בלבד שהם חכמה ובינה ודעת בתלת חללי גלגלתא נמצא כי המוחין הם \nארבעה מקיפין ושלשה פנימיים והשש קצוות הרי הם י\"ג כמנין הי\"ג שנים: \nונבאר עתה ענין העיבור השני אשר לצורך המוחין וזמנו הוא תשעה חדשים בלבד והוא מספר \nשש הקצוות ושלשה המוחין הפנימיים אשר הם תשעה בחינות שכולל ז\"א גם היא לסיבה אחרת \nוהוא כי העיבור הזה אינו כמו העיבור הראשון שהיה בזווג א\"א עצמו אבל עתה הוא זווג \nאו\"א עצמן לתת מוחין לז\"א ונוקביה ועיקרו הוא מן או\"א אלא שנעש' על ידי התלבשות א\"א \nבהם הפך מן העיבור הראשון שעיקרו היה מן א\"א. והנה זה נמשך לו מן המזל השמיני \nדדיקנא דא\"א שיש בו שלשה הווי\"ת כנ\"ל והי\"ב יודין שימשו בעיבור הראשון ועתה שימשו \n"},{"index":12,"he":"הט' ווי\"ן אשר בהם וכנגדם היו תשעה חדשי' אלו שבעיבור השני בזה. והרי נתבאר ענין \nבחינת החיצוניות דז\"א ונוקביה בסוד כל העולמות כולן. והעיבור הראשון שבו היה על ידי \nזווג א\"א עצמו שנזדווג מיניה וביה בסוד היסוד שבו הכולל זכר ונקבה ועל ידי זווג \n(ע\"ד) הזה עשה לבוש אליו מן השש קצוות של ז\"א ומנוק' וכל זה בבחינת החיצוניות. והנה \nאח\"ך היה כל ענין הנז' ממש פעם שנית בבחינת הפנימיות של הא\"א עצמו ולא בהתלבשות כמו \nשהיה למעלה וממנו נעשה פנימיות אל ז\"א ונוקביה וממנו נמשכו כל נשמו' כולן כנ\"ל. \nוהנה השני עיבורים האלו של בחינת הפנימיות הראשון הוא מתשעה חדשים והשני משבע' \nחדשים והענין הוא כי בעיבור הראשון הזה לא די שנכללו נה\"י דא\"א בחג\"ת שלו אבל גם \nהחג\"ת שלו נכללו בחכמה בינה ודעת שלו עצמו ונמצא שהם שלש של שלש שלש והם כלולין מכל \nתשעה הספירות של א\"א עצמו והם סוד תשעה חדשי העיבור הזה ועל ידי כך נעשו ששה הקצוות \n"},{"index":13,"he":"דז\"א ונוקביה מבחינת פנימיות. אח\"כ היה עיבור שני לצורך המוחין בבחי' הפנימיות \nוהעיבור הזה הוא עליון מאוד בסוד שבע ספירות תחתונות דעת\"י המלובשות בא\"א בז' \nתיקוני גלגלתא דיליה כנ\"ל ולכן היה זה העיבור מן שבעה חדשים. ולהיות כי בחצי העליון \n(ד\"ש ע\"ד) של החסד דעת\"י אין יכולת להשיגו כי גבה ממנו מאד ואין בו שו' השגה כלל \nלכן היולדת לשבעה יולדת למקוטעין כמ\"ש ז\"ל ואינה לוקחת מהם כל השבעה חדשים שלימים. \nובזה תבין כי רוב הצדיקים הקדושים העליונים נולדו לז' חדשים כמו משה רע\"ה ושמואל \nהנביא ע\"ה ופרץ וזרח ודומיהם לפי שכולם נמשכין מן אותם שבעה דגלגלת' ודי בזה עד כאן \nשמעתי ממורי ז\"ל בהקדמ' ביאור אדרת האזינו. תם: \nוזה שמעתי ממנו מפוזר ומפורד באדרא זו דהאזינו: \nשם באדרת האזינו בדרפ\"ח ע\"א שו' י\"ט וז\"ל. ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע \nלון לא שכיח אלא בוצינא חדא בלחודוי כו' זה יובן במ\"ש לעיל בהקדמת ביאור אדרת \n"},{"index":14,"he":"האזינו כי א\"א הוא מתפשט עד סוף נוקבא דז\"א דאצילות ונמצא כי או\"א וז\"א ונוקביה כל \nנהורין אילין אינון תקונין ולבושין דיליה ואיהו אחיד ואתפשט גו כולהון: \nשם ע\"ב שורה י' וז\"ל האי עתיקא סבא דסבין כתר' עלא' כו' וכל שאר כתרין מתנהרן \nומתלהטן כו' גם זה יובן עם הנ\"ל כי א\"א הוא עתיקא סבא דסבין כתרא עלאה אשר מתפשט עד \nסוף כל האצילות כנשמה בתוך כוצם: \nשם בדרפ\"ט ע\"א שו' כ\"ז וז\"ל והכא כתיב ותהלתי אחטם לך כו' כבר נתבאר בהקדמת ביאור \nאדרת האזינו כי מלכות דעת\"י הנקרא' תהלה מתלבשת בחוטמא דא\"א וע\"ש: \nשם ע\"ב שו' י\"א וז\"ל האי עתיקא קדיש' סתימ' דכל סתימין לא אדכר ולא אשתכח כו' לא \nאדכר בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כו' גם זה נתבאר בהקדמת ביאור אדרת האזינו \nכי א\"א הוא פרצוף שלם אבל לא אדכר אלא רישא בלא גופא כי גופא אתלבש בכל פרצופי \nהאצילות בגין לקיימא יתהון וזמ\"ש בגין לקיימא כולא ולא נשאר בגילוי בלי התלבשות אלא \n"},{"index":15,"he":"ראשו לבד שהם שלשה ראשונות שבו וזמ\"ש לא אדכר ולא אמר לא הוי: \n(דף נ\"ט ע\"א) שם שו' י\"ז וז\"ל אתנהירו תלת רישין עלאין תרין רישין וחד דכליל לון \nובמזלא תליין ואתכלילין ביה כו'. ענין זה יובן במ\"ש לקמן דרצ\"א ע\"א בענין כי אל \nדעות ה' וביאור הענין הוא כי שני דעות הם הא' היא הדעת שבא\"א שהוא למעלה מאבא \nואימא. והשנית הוא הדעת אשר למטה מאבא ואימא וכבר הודעתיך בביאור הקדמת אדרת האזינו \nכי אבא ואימא נעשו מן הבינה הראשונה השורשית והמקורית מעשר ספירות השרשיית ובא\"א לא \nיש בו רק ספירת הכתר והחכמה שהם גלגלתא ומוחא סתימאה די ביה ונמצא כי בין אותה \nהחכמה לזו הבינה צריך שיהיה ביניהם בחינת הדעת והנה הוא מזל הי\"ג דדיקנא דא\"א וזמ\"ש \nכאן שהם תלת רישין באופן זה תרין רישין שהם אבא ואימא וחד דכליל לון הוא זה המזל \nהי\"ג דדיקנא הנקר' דעת והוא עליהן וגבוה מהם. וזמ\"ש ובמזלא תליין ואתכלילן ביה כי \nלהיותו גבוה ועליון מהם לכן הם נכללים בו. וזהו הטעם שנמצא בספרי המקובלים שקוראים \n"},{"index":16,"he":"אל הדיקנא בינה והבן זה והוא לפי שאבא ואימא הם סוד הבינה השרשית כנז' והנה היא \nנכצלת במזלא כנז' ובביאור הקדמת אדרת האזינו נתבאר לשון זה היטב יע\"ש ושם תראה ג\"כ \nאיך אבא ואימא התחלתם הוא מן הגרון דא\"א עד טיבורא דלבא דא\"א והאי מזלא דדיקנא \nמתפשט ונמשך וחופה ומכסה עליהם ואורכו גם כן הוא בשיעור ארכה ממש: \nשם שו' כ\"ז וז\"ל אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא כו' מאמר \nזה נתבאר היטב בביאור הקדמת אדרת האזינו בענין נה\"י דאבא ואימא הנעשין בסוד תלת \nמוחין ברישא דז\"א וע\"ש היטב. ועוד נבאר לשון זה בענין מציאות או\"א עצמה אשר יש להם \nשלשה בחי' האחת היא בסוד אות היו\"ד של ההוי\"ה כי היו\"ד רומזת אל אבא ובקוץ התחתון \nשל היו\"ד שם היתה אימא נכללת בו ושתי אותיות ו\"ד שבמילוי יו\"ד הם ברא וברתא ז\"א \nונוקביה הרי כי כולם רמוזים באות היו\"ד במילואה והרי זו בחי' אחת אל או\"א באות \nהיו\"ד כי שם נכללו שניהם. הבחינה השנית היא באות הה\"א ראשונה של ההוי\"ה כי אז נאצלה \n"},{"index":17,"he":"אימא במקומה ואז נעשה בנין גופא משתי אותיות ו\"ד שבמילוי היו\"ד אשר נרמזו בהם ברא \nוברתא כנז' ונעשו שתיהן צורת ה' אחת הראשונה הכוללת שתי אותיות ו\"ד. ובזה תבין מ\"ש \nבפ' אחרי מות דס\"ה ע\"ב וז\"ל דבקדמיתא ינקא להו (ד\"ש דנ\"ט ע\"א) ולבתר אתעברת מינייהו \nוהוא דבר שלכאורה אין השכל סובלו והכי הול\"ל בקדמיתא אתעברת ולבתר ינקא להו. אבל \nסוד הענין הוא כי בהיות אימא בקוץ התחתון של היו\"ד כנז' אז הוה ינקא אימא להו לברא \nוברתא הרמוזים בשתי אותיות ו\"ד של המילוי כנז' ולבתר רוצה לומר כשנאצלה אימא \nונתישבה במקומה הראוי לה שהוא באות ה' ראשונה של הוי\"ה כנז' אז אתעברת מינייהו כי \nמאותם שתי אותיות ו\"ד דמילוי היו\"ד שהם ברא וברתא אתעברת מינייהו ממש ונעשית צורה \nה' כנז' ולכן נקרא' בינה ר\"ל בן י\"ה כי הבינה היא עצמה מציאות הבן האמנם להיותה \nבחי' נקבה לכן גבר בה כח הבת שהיא ד' ומה שהיה בתחי' ו\"ד נעשו עתה ד\"ו ד' על ו' כי \n"},{"index":18,"he":"הברתא שהיא ד' עלתה על הבן הנק' ו' ונעשית ד\"ו שהוא הה\"א (ע\"ב) עצמה שצורתה ד\"ו אבל \n"}]}
