{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-9","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":9,"title":"קטע 9","hebrewTitle":"קטע 9","segments":[{"index":1,"he":"דכתיב כי צדיק ה' צדקות אהב שהיא הבינה הנרשמת בצדיק וזהו כי צדיק ה' צדקות אהב שהם \nנצח והוד הנקראים צדקות ה' ובינה נתפשטה עד הוד וזהו צדקות אהב כי אעפ\"י שבינה \nנרשמת בצדיק מכל מקום התפשטותה לא היתה רק עד הוד וזהו צדקות אהב וראוי שיברא העולם \nבמדת היסוד. אמר לה צד\"י צד\"י אנת וצדיק אנת אבל אנת צריך למהוי טמירא כו': \nדע כי יש אל הצד\"י שתי בחינות אם בחינת זווג העליון חכמה ובינה על ידי הדעת ואם \nבחינת זווג תחתון ת\"ת ומלכות על ידי יסוד כי כמו שזווג התחתון לא הוו אנפין באנפין \nעד דאתתקן לתתא כן הזווג העליון לא אהדרת אפין באפין עד דאתתקן עתיקא. ועוד נבאר זה \nבאדרא בע\"ה וכנגד שנים אלו אמר צד\"י אנת וצדיק אנת ולפיכך נכפלה הצד\"י כנגד שני \nזווגים אלו וצריכה למהוי טמירא מפני זווג העליון הסתום לית אנת צריכא לאתגלייא כל \nכך מפני זווג התחתון הנגלה ומכל מקום אין לגלותו כל כך כדי שלא יהיה פתחון פה לעולם \n"},{"index":2,"he":"לומר (ע\"ד) כי אעפ\"י שיחטאו אינם ראוים ליענש מפני שנשמתם נעשית בסוד אחור באחור \nדלא הוו אפין באפין עד דאתתקן לתתא וזהו סוד אמרתי עולם חסד יבנה נבנה לא כתיב אלא \nיבנה בתר הכי בחסד דהא בחסד תלי זווגא דלהון למהוי אפין באפין וכיון שנעשו כל \nהנשמות בסוד אחור באחור בלתי מתוקנין (ד\"ש ע\"ב) יש להם פתחון פה לומר שאינן ראויין \nליענש אם יחטאו. וזמ\"ש בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא. ואמר מ\"ט נ' איהי אתייא י' \nדשמא דברית קדישא ורכיב עלה ואתאחד בהדא כו': \nוהענין הוא כי הצד\"י היא יו\"ד ונו\"ן והנון היא בינה בסוד ן' שעריה ויו\"ד דשמא קדישא \nהוא חכמה בסוד הדעת המתאחד עמה והם אחור באחור כי היו\"ד שבה מחזרת פניה לאחור מן \nהנון ואינה מסתכלת בה וכן הנו\"ן עצמה אינה מסתכלת ביו\"ד אלא הופכת פניה למטה וזהו \nאסתכל לעילא כגונא דא י' אסתכלת לתתא כגונא דא נ' ואפשר עוד לפרש אסתכלת לתתא כנגד \nקוצא התחתון שלה שהוא מסתכל למטה מלבד קצה העליון שלה שאינו מסתכל ביו\"ד והופכת \n"},{"index":3,"he":"פניה מכנגדו וזה יורה על תחילת האצילות בין תחתון בין עליון דלא הוו אפין באפין: \nולפיכך היו בצד\"י שני היפוכים מלמטה ולמעלה להורות על היפוך שני הזווגים דלא הוו \nאפין באפין וכדי שלא יתגלה זה בעולם אין ראוי לבראת בו העולם ועוד שאין ראוי לברא \nהעולם בדבר שאינו עומד כי אח\"כ אנא זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין אבל לא יהיה \nזה בעולם העליון כי שם סתום מאד ואין מי שישיג אפין באפין לעליונים כי אף משה שזכה \nלבינה לא זכה לה אלא בסוד אחור ולא בסוד פנים וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו אבל \nבאתר אחרא תסתלק למטה בזווג התחתון תתגלה אפין באפין על ידי יסוד במלכות. ואפשר \nלפרש בהפך כי אנא זמין לנסרא לך בזווג התחתון אבל בזווג העליון תסתלק כמות שאת \nעומדת ולא בנסירה כי אלו היית אפין באפין בעולם העליון לא היה אפשר להשיג אורה. \nוהענין הוא כי עם היות חכמה בבינה מזדווגים אפין באפין ברעותא באחדותא בחדותא דלא \n"},{"index":4,"he":"מתפרשין מכל מקום אין אורם מתפשט למטה בבנין אלא בסוד אחור באחור ואינו מתגלה לשום \nבריה בעולם אלא בסוד אחור באחור כי אף משה לא זכה אלא בסוד האחוריים כדפרשית מה \nשאין כן בזווג התחתון שיכולין להשיג אורו פנים בפנים וכד\"א פנים בפנים דבר ה' עמכם: \n\nאמר שמואל עוד מצאתי בנ\"א השמטה אחת וז\"ל ובג\"כ אנפוהי דיו\"ד מהדר לאחורא כו': \nכבר הודעתיך כי טרם שנתקן עולם האצילות שאז היה ענין מיתת המלכים היו גם אבא ואימא \nאחור באחור ע\"ד שאף גם עתה אחר התקון יש פעמים שז\"א ונוקביה עומדים אחור באחור אבל \nאחר התיקון או\"א הם לעולם פנים בפנים והנה אות צ' רומזת אל זמן שהיו או\"א אחור \nבאחור ולכן צורתה היא שתי יודי\"ן ונו\"ן פשוטה תחת היו\"ד השנית ולא כמו שכותבין קצת \nסופרים צורת י' אחת ונו\"ן אחת גם לא כמו שכותבין צורת זיי\"ן ונו\"ן כזה זן אלא כזה \nזג (דף י\"ג ע\"א) ונמצא כי השתי היודי\"ן יהיו הופכות פניהן זו מזו צ' ויובן עם מה \n"},{"index":5,"he":"שהודעתיך כי בתחילה נאצל אבא שהיא היו\"ד הראשונה ואז היתה אימא כלולה בקוץ תחתון של \nהיו\"ד ובהיותם שם היו בבחינת שתי יודין הנז' הפוכות זו מזו ואז היתה היא בחינת נון \n(נ\"א נוק') שהיא דלת (נ\"א יו\"ד) הפוכה: \nעאלת את פ' אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא דהא פורקנא דאנת זמין \nלמעבד בעלמח בי רשים ודא הוא פדות ובי יאות למברי עלמא אמר לה יאות אנת כו' הכונה \nהיא כי יש הפרש בין גאולה לפדיון כי גאולה בעלמא דדכורא אם יגאלך טוב יגאל שהוא \nיסוד הנק' טוב ופדיון בעלמא דנוקבא ונתן פדיון נפשו נפש דדוד ונמשך פדיון זה מפה \nשבמלכות וזהו סוד פ' פ\"ה ופ' זו יש בה מסטרא אחרא כי אין פדיון אלא על ידי דבר אחר \nשיכנס במקומו לפייס סט\"א כד\"א פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר ואינו מתפייס סט\"א אא\"כ \nיהיה דומ' לו ושמו כשמו וזהו מ'רדת ש'חת מ'צאתי כ'ופר ר\"ת משמך וזהו כעין שעיר \nעזאזל שמתפייס בו סטרא אחרא ולפיכך אתרשים בה פשע בטמירו כגונא דחויא דמחי ואעיל \n"},{"index":6,"he":"רישיה בין ברכוי כן הפדות אינו לגמרי אלא שמתבטל רוב הגזרה. ועכ\"פ מושל סטרא אחרא \nבקצת מה אלא שמושל בהעל' ובטמירו כעבד שהוא נכנע ומושפל ואינו עושה רע כי אם בהעלם \nובהסתר גדול ליראתו מאדונו כן הוא ענין הפדות התגברות סטרא דקדושה והכנעת סטרא אחרא \nלבד ולפיכך רוב הפדות הנעשה בעולם הוא ע\"ד זה כי אין זכות כל כך לשלא יעשה סטרא \nאחרא שום פעולה לז\"א דהא פורקנא דאת זמין למעבד בי רשים ומ\"מ יש קצת נסים שנושעו \n(ד\"ש ד\"ג) ישראל ולא עשתה ס\"א בהם שום רושם ואילו היה העולם נברא במדה זו מוכרח לתת \nתמיד חלק לסטרא אחרא בכל הישועות ועוד שהיה גורם הכנה לפושעים בפשוע במטמוניות וזהו \nהכי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי וזהו צורת הפ' בעצמה. ועל דרך זה באות ע' עם \nהיותה גורמת ענוה יש בה עון כי עיני הכלה בהתגברות הדינין מוקדא עלמא בשלהובאה \nונמשכין ממנה הדינין והגורמין לחטא בני אדם. ולפיכך לא נברא העולם בשתי אותיות אלו. \n"},{"index":7,"he":"והנה ענוה נמשכת מאימא עלאה ולפיכך האיש משה עניו מאד כי זכה לבינה ומינה דינין \nמתערין כנודע: \nעאלת את ס' אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברא בי עלמא דאית בי סמיכ' לנפלין \nדכתיב סומך ה' לכל הנופלים כו'. הנה בינה יש לה שתי בחינות אם בחי' ם' סתומה והיא \nכד יתבא רביעה על בנין ואז מתפשט עד הוד ואם בחינת ס' בהעלותה בחכמה ונגנזת החכמה \nבתוכה ואז לא יתבא על בנין ובזמן הגלות מסתלקת האם מעל הבנים בעו\"ה והבנים נופלים \nובעלותה למעלה בחכמה בסוד ס' משם משפעת אור לבנים וסומכת אותם בגלות ואלו לא היה \nלבינה בחינה זו להתעלות להיות היכל לחכמה לא היה תקומה ח\"ו לבני' העליו' בנופלם \nבגלות ולא היה להם סמך והכונה היא כי אילו הי' אור ס' מתפשט בעולם שהם ששה קצוות \nהעליונים הנקראים עולם כאשר יחטאו התחתונים (ע\"ב) יגיע הפגם עד אותו אור ח\"ו ויפלו \nהבנים ולא יהיה להם עוד על מה לסמוך ח\"ו לכן גזרה חכמתו יתב' שלא יתגלה אור ס' \n"},{"index":8,"he":"בבנים כ\"א אור ם' סתומה שאף אם יחטאו התחתונים ויעשו פגם ח\"ו באור ההוא ח\"ו ויפלו \nהבנים עוד ישאר להם סמך באור ס' בעלותה למעלה בחכמה אשר אין מגיע שם פגם וממקומו \nיפן ברחמיו לסמוך הבנים הנופלים בזמן הגלות ולסעדם וזהו אי את נפיק מאתרך מה תהא \nעלייהו דאינון דנפלין הואיל ואינון סמיכין עלך. עאלת את נ' אמרה קמיה רבון עלמא \nניחא קמך למברא בי עלמא דבי כתיב נורא תהלות ותהלה דצדיקים נאוה תהלה כו' הכונה היא \nכי נון כפופה היא נוקבא והיא סוכת דוד הנופלת ונורא הוא ת\"ת המחבר שתי תהלו' יחד \nתהלה עליונה בינה ותהלה תתאה מלכות ולפיכך נקרא נורא תהלות כי כאשר יעלה למעלה בסו' \nהדע' בתהלה עליונה יקרא נורא ותהיה בינה ארון לו לקבל ממנו כי נורא בהפוך אתוון \nארון וכן למטה בסוד ת\"ת במלכות יקרא נורא ומלכות ארון לו כנודע ולא יקרא נורא אלא \nבהיות אחת משתי תהלות אלו ארון לו והוא בתוכם אם בתהלה עליונה בסוד הדעת ואם בתהלה \n"},{"index":9,"he":"תחתונה בסוד ת\"ת ושניהם נקראים נו\"ן והם סוד שני נו\"נים בינה ומלכות ועוד יש בנון \nקשוטי הצדיקים המקשטים ומיפים את הכלה התחתונה במעשיהם הנאים וזהו מ\"ש ותהלה \nדצדיקים לישרים נאוה תהלה וזהו סוד נו\"ן המחזרת פניה להביט בתחתונים להתקשט על \nידיהם. אמר לה נון תוב לאתרך דהא בגינך תבת סמך לאתרה והוי סמיך עלה כו'. אין ספק \nכי האותיות אורות מבהיקין מאירים ומזהירים וכונת כל אחת באומרה שיברא בה העולם הוא \nהתפשטות אורה והתגלותה בתחתונים. ואלו היה אור נו\"ן מתפשט ויורד למטה בתחתונים היתה \nמתרחקת מאד מאור סמ\"ך ולהיות כי היא לית לה מגרמה כלום אלא מאי דנקטא מלעילא ברדתה \nלמטה לא תוכל לעמוד מפני ריחוקה מאור סמך הסומכת אותה ולכן אמר לה שתשוב למקומה \nויהיה לה מאור סמך סמך ועזר בימי נפלה בגלות וזמ\"ש דהא בגינך תבת סמך לאתרה. עאלת \nאת מ' אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמ' דבי אתקריאת מלך כו': \n"},{"index":10,"he":"(המשך במסמך הבא): \n \nמאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה\"ה - פרשת בראשית (המשך)\nהנה מ' פתוחה סוד מלכות בהתפשט אור בינה בתוכה ואז מולכת בתחתונים וזהו מ\"ש דבי \nאתקריאת מלך אמר לה הכי הוא ודאי אבל לא אברי בך עלמא בגין דעלמא אצטריך למלך. הנה \nגזרה חכמת המאציל העליון להיות עת וזמן להארת בינה במלכות בר\"ה וי\"ה ואז נקראת מלך \nכי מ' בסוד ארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות מאירות במלכות מצד בינה ול' הם סוד ג' \nספירות חג\"ת מאירות במלכות מצד בינה וך' הם סוד שתי ספירות חכמה ובינה שבבינה \nמאירות במלכות ובהצטרפות כולם להאיר במלכות תקרא מלך ואלו היה העולם נברא באותיות \nאלו שהם סוד התפשטות בינה במלכות יהיו כל הנבראים במדרגת מלכים אחר שנבראו באור פני \nמלך והעולם צריך למלך למען ייראו ממנו ושמרו דרך ה' ולפיכך גזרה חכמתו ית' שלא יברא \nהעולם באור רב כזה המתפשט מאותיות אלו. (ע\"ג) והחזירם (ד\"ש ע\"ד) למקומם להעלים האור \n"},{"index":11,"he":"הרב ההוא ולברא העולם באור מועט כדי שיהא מורא מלכות שמים עליהם ולא יתגלה אור זה \nכ\"א לעתים ידועים בר\"ה וי\"ה כדפרשית: \nבההיא שעתא נחתת מן קדמוהי את כ' מעל כרסי יקריה כו'. אחרי שלא גזרה חכמתו להבראת \nהעולם בשלשה אותיות אלו שבמלך שהם מ'ל'ך פשוטה מצד העלמם ירדה כ' כפופה מכסא הכבוד \nכי ך' פשוטה בעונם הזכר וכ' כפופה בעו' הנקבה וזו כסא לזו. ולזה הושמה בכס\"א הכ' \nכפופה כי עולם הזכר הוא המלך היושב על כסא דין שהיא עולם הנקבה שהוא עולם הבריאה \nוסוד כס\"א כ' שתי ספירות חכמה בינה ס' ו' קצוות הבנין מאירין בבריאה א' מלכות \nובהצטרפות כולם להאיר בבריאה תקרא הבריאה כסא לאצילות ורצת' שיברא העולם באור \nהבריאה בסוד חכמה ובינה שבבריאה שהיא סוד כ' כפופה שבכסא ואמר שכשירדה כ\"פ להתפשט \nלמטה לשיברא העולם בה אזדעזעו מאתן אלף עלמין הם סוד חכמה ובינה כלולה כל אחת מעשר \nועשר מעשר עד מאתים אלף ונזדעזעו מפני ירידתם למטה כי תתמעט הארתם ויתעבה וגם הכסא \n"},{"index":12,"he":"עצמו נזדעזע לסיבה זו כי ברדתו למטה יתמעט אורו ויתעבה וכולהו עלמין אזדעזעו למנפל \nהם שאר העולמות הנמשכין משש קצוות שבכסא ואלו אמר בהם למנפל כי יפלו בהתמעט אורם \nאחר שעקרן מועט משש קצוות בלבד ובירידתם יהיה אורם מועט מאד. אמר לה קב\"ה כ\"פ כ\"פ \nמה את עביד הכא כו' הנה הבריאה היא מצד השמאל מצד החשך כד\"א ובורא חשך ושם מקום \nהכליה ולכל תכלית הוא חוקר וכמש\"ה כרסייה שביבין די נור כו' ולא היה לעולם תקומה בה \nולפיכך לא נברא העולם בה. עאלת את י' אמרה קמיה רבון עלמא כו': \nהנה חכמה שבז\"א שירותא ממאי דאתגלייא הוי ולפיכך נקראת שירותא והיא היו\"ד שבשם \nורצתה שיתגלה אורה בתחתונים ושיברא בה העולם והשיבה כי היא נעלמת מאד ואין ראוי \nשיתגלה אורה בתחתונים כי אף בשם בן ארבע לא היה ראוי שתתגלה בו לרוב העלמה ודי \nשנגלה בו לבד ואין ראוי לגלותה יותר כי אין העולם כדאי להשתמש באור הזה. ואמר ג' \nענינים דאנת חקיק בי ואנת רשים בי וכל רעותא דילי בך סליק לית אנת יאות לאתעקרא מן \n"},{"index":13,"he":"שמי. והענין הוא כי אומרו דאת חקיק בי יורה על חכמה דבז\"א יאנת רשים בי יותר דק \nכעין רשימא בעלמא יורה על מוחא דאבא יו\"ד דתלייא ממזלא קדישא וכל רעותא דילי בך \nסליק כנגד מוחא סתימא אשר שם הרצון העליון ואם תשאל אחר שלא רצה המאציל העליון \nשיברא העולם באותיות מלך שהוא כללות בינה המתפשטת במלכות כדפרשית איך עלה בדעת \nשיברא העולם בחכמה שהיא יותר נעלמת ואיך אמרה קמיה ניחא קמך למברי בי עלמא. תשובתך \nהיא יש בינה למעלה מחכמה ויש בינה למטה מחכמה כי אימא עלאה היא למעלה מחכמה דז\"א \nובינה שבז\"א היא למטה מחכמה דז\"א ומלך שאמרנו למעלה שמורה על כללות הבינה (ע\"ד) \nהמתפשטת במלכות היא בינה עליונה שהיא למעלה מחכמה זו ונעלמת ממנה והיא נקראת עלמא \nדאתי ונתבארו הדברים. עאלת את ט' אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא כו': \nהנה אות ט' ירמוז אל היסוד שהוא תשיעי מלמעלה למטה ונקרא טוב כד\"א אמרו צדיק כי טוב \n"},{"index":14,"he":"ואמרה שיברא העולם בה שהוא אור היסוד והשיבה כי זה נגנז לצדיקים לעתיד לבא ואין \nראוי שישתמש העולם באור זה וכמ\"ש שצפה הקב\"ה במעשיהן של רשעים וגנזו וענין גניזת \nאור זה פרשתיו למעלה ועוד אני אומר כי מתחילה היה הזווג תחתון תמידי כזווג העליון \nולא היה פוסק והיה אור יסוד נכנס בנקודת ציון תמיד כמו שזווג חכמה ובינה הוא תמידי \nדלא מתפרשאן באחדותא ובחדוותא כן היה זווג ת\"ת ומלכות על ידי אור יסוד ולא מתפרשאן \nוזהו ענין מ\"ש ז\"ל שאור שנברא ביום ראשון היה מאיר מסוף העולם ועד סופו כי סוף \nהעולם העליון הוא יסוד וסופו הוא מלכות בנקודת ציון שבה ואור זה שנברא ביום ראשון \nהוא חסד עלאה בסוד יהי אור ואתגלייא בפומא דאמה שהוא סוף העולם העליון ואור זה היה \nמאיר בתמידות לזווג החתן עם הכלה וכאשר צפה הקב\"ה במעשיהן של רשעים שיפגמוהו \nבמעשיהם וח\"ו יכניסו קדש בחול ויוציאו נשמות קדושות לחולין גנזו לצדיקים לעתיד לבא \n"},{"index":15,"he":"כי אז תהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה זווג התחתון כעליון תמידי לא יפסק באחדותא \nבחדוותא אבל עתה גנזו כדי (ד\"ש ד\"י ע\"א) שלא יאיר אלא בעתים מזומנו' בשבתות וי\"ט כי \nאז הוא הזווג בעה\"ז אבל בעה\"ב הוא תמידי ודע כי זווג העליון על יסוד זה הוא נעשה כי \nציס\"ע בין עולם זה התחתון בין עולם העליון בסוד הדעת וגנזו לצדיק וצדק שבעולם \nהעליון שהם בעלמא דאתי בזווג חכמה ובינה ומה שהיה מאיר מעולם התחתון ת\"ת ומלכות \nגנזו לצדיק וצדק שבעולם העליון עלמא דאתי כי שם הזווג תמידי ולא מתפרשן כנודע ואור \nיסוד זה הוא סתום בפנימיותו מלגאו בסוד נשמתו והוא המזווג למעלה לחכמה ובינה על ידי \nהדעת שהוא גם כן מלגאו וזהו דהא טובך גניז בגווך וסתים בגווך ונמצא כי ת\"ת מלבר על \nידי יסוד מלבר מזדווג במלכות ודעת מלגאו על ידי יסוד מלגאו מזווג חכמה ובינה ובו \nגניז אור זה כדפרשית. ודע כי נשמת ת\"ת היא הדעת שהוא ת\"ת שבבינה וזהו אם אין דעת \n"},{"index":16,"he":"אין בינה ונשמת יסוד הוא יסוד שבבינה ונשמת מלכות הוא מלכות שבבינה וגנז אור זה \nלצדיקים של עה\"ב שהם צדיק וצדק הפנימיים. נשמת צדיק וצדק החיצונים והדברים עתיקים: \nותו דעל דטובך גניז בגווך יטבעון תרעי דהיכלא הה\"ד טבעו בארץ שעריה. להיות כי לא \nהיה הזווג תמידי גברו האויבים ונטבעו שערי ההיכל העליון והם פתחי הרחם העליון אשר \nנטבעו בהמנע ממנה הזווג העליון וענין טביעה זו לפי הנרא' הוא הכנסם בעמקי הקליפות \nלסיבת ריחוק הזווג מהם ולא ששלטו בהם הקליפות ח\"ו כי השערים לא שלטו בהם האויבים \nאלא שנכנסו בעמקי הקליפות להכניעם בסוד ומלכותו בכל משלה כי כמו שהאור העליון נגנז \n(דף י\"ד ע\"א) לשלא יהנו בו הרשעים כן שערים אלו מקום כניסת אור העליון פתחי הרחם \nטבעו לשלא ישלטו בהם האויבים ובאמת כי אין דעתי נוחה לומר שטביעה זו היא בעמקי \nהקליפות שאין זה דומה לגניזת האור העליון ועוד שאין זה קרוי ארץ כניסתה בעמקי \n"},{"index":17,"he":"הקליפות והכתוב אומר טבעו בארץ לכן אני אומר שכשם שהאור העליון של יסוד נגנז \nבפנימיותו כן מקום כניסת האור שהוא פתחי הרחם נטבעו בפנימיות המלכות הנקראת ארץ \nכד\"א ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ דהיינו עלמא דאתי ואר\"ץ מלשון רעוא שהוא רצון \nוהוא פנימיות המלכות ויבא הכתוב כפשוטו טבעו בארץ גם מ\"ש דעל דטובך גניז בגווך \nיטבעו תרעי היכלא יבא כפשוטו והאמת יורה דרכו: \nותו דא' לקבלך וכד אתחברון כחדא הא חט ועל דא אתוון אילין לא רשימון בשבטין קדישין \nמיד נפקת מקמיה. דע כי האבר הקדוש העליון יש לו שתי צנורות בתחתון כי מבשרי אחזה \nאלוה והאחד מזריע זרע קודש והצינור השני דוחה המותרות ומותרות אלו הם שור' הדינים \nוכמ\"ש בס' הכונות בדרוש יפנה ויטול וגם שם נתבאר שכל זה הוא בז\"א דעשיה ומוציאן \nלחוץ ושתי הצנורו' האלו הם סמוכין זה לזה כי אין ביניהם אלא כקליפת השום וכנגדם ח' \nוט' זה קדש וזה חול וזמ\"ש דהא ח' לקבנך כי הם סמוכין זה לזה ובדבר מועט אפשר להתערב \n"},{"index":18,"he":"קדש בחול ח\"ו ולפיכך אין ראוי לברא העולם בבחי' זו: \nודע כי בני חת מבחינה זו יצאו מצנור החול והמותרות ולפיכך נקראים בני חת והצנור הזה \n"}]}
