{"id":"kabala-4dff7e528cbd-1-4","bookId":"kabala-4dff7e528cbd","part":1,"torah":4,"title":"קטע 4","hebrewTitle":"קטע 4","segments":[{"index":1,"he":"רגליה והנה החצו' סמוכים שם ממש בסוד רגליה יורדות מות ונמצאו רגלי ז\"א עתה שהקלי' \nיונקים משם ואמנם מצינו כאשר נפטר יעקב אבינו נאמר בו ויאסוף רגליו אל המטה והענין \nהוא כי המטה היא בחי' המלכות והנה הצדיק בהיותו חי בעה\"ז היה בעלה דמטרוני' וע\"י \nהזווג העליון נעשה ועתה כשנפטר נשמתו עולה למעלה לעשות זווג בין אבא ואימא ולכן \nנלע\"ד לו' הוצרך לעלות ולאסוף רגליו למעלה מן המטה. (ע\"ג) ואח\"כ יורד כדי לעשות \nזווג התחתון בין ז\"א לנוקביה באופן יותר מעולה ובהארה נוספת ממה שהיה עושה בחייו \nואז הוא צריך להרכין ראשו למטה אליה בסוד החבוק והנשוק וז\"ס הכריעה בברכת אבות כי \nהוא פושט יד ימנית שלו הנק' ברכת אבות מגן אברהם למטה בנוקביה ע\"י זאת הכריעה ואח\"ך \nזוקף ראשו ומעלה אותה למעלה אצלו ועד\"ז בברכת הודאה כי הוא כורע בברוך לצורך זווג \nוזוקף בשם להעלותה עמו אצלו: \n(ד\"ש ע\"ב) מסכת סוכה מא' במ' סוכה פ\"ה דף נ\"ג ע\"א וז\"ל מיד פתח שלמה ואמר רגלוי דבר \n"},{"index":2,"he":"אינש אינון ערבים ליה כי וצריך להבין מה ענין זה שמצינו רבי רבבות אנשים נקברו \nבארצות אלו פה ואלו פה. והענין הוא במה שהודעתיך כי כל הנשמות כלולו' באדה\"ר קודם \nשחטא אח\"כ נשרו ממנו כשנתמעטה קומתו והנה כמו שנשרו נצוצי נשמתו כן נשרו נצוצי גופו \nונמצא כי כל הנשמות שבעלם תלויות באיברי אדה\"ר זה בראשו וזה בעיניו כמ\"ש רז\"ל \nבתנחומא פ' תשא על פסוק איפה היתה ביסדי ארץ והנה אדה\"ר היה בתחילה מוטל מסוף העולם \nועד סופו מן המזרח למערב ונודע כי אדה\"ר נצבר עפרו מד' רוחות העולם וכפי המקום אשר \nניטל ממנו עפר בבחי' אבר פרטיי שיש באדם כך הצדיק או האיש ההוא הנתלה באבר ההוא שם \nתהי קבורתו מן חלק האדמה אשר ממנו לוקח בראשונה באדה\"ר כי גם שנשרו איבריו של אדם \nנשר כל אבר מהם ממקום שממנו לוקח בראשונה וז\"ס כי עפר אתה ואל עפר תשוב ר\"ל אל עפרו \nהראשון וזה הטעם עצמו הוא בענין הנשמות שנשרו ממנו ועיין בפרקי רבי אליעזר: \n"},{"index":3,"he":" \nמסכת מגילה \nמא' בגמ' מס' מגילה פ\"א די\"ז ע\"א וז\"ל תניא היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן \nס\"ג שנה כבר נת' בענין ששה בני לאה הנזכרים ובת אחת נקבה איך אורות המוחין דז\"א \nבחי' סתומה עד מקום החזה שלו והם שש ספירות ושליש כל אחת כלולה מעשר הרי ס\"ג והם \nכחב\"ד ח\"ג ושליש ת\"ת ואח\"ך משם ואילך מתגלים אורות החסדיס ואז יעקב העומד בפני ז\"א \nמן החזה ולמטה נעשים לו המוחין שלו ומקבל הברכות האלו אבל להיות שעדין המוחין דמצד \nאבא הגנוזים תוך נה\"י דאבא אשר הם נמשכים אל יעקב כנודע עדיין הם נעלמים תוך היסוד \nדאבא וכנגד כסוי הזה הוצרך יעקב לשבת עוד נטמן בבית עבר י\"ד שנה שקבל הברכות כנז': \n \n"},{"index":4,"he":"מסכת יבמות \nמא' בגמ' מס' יבמות פ\"ו דנ\"ד ע\"א וז\"ל אלא בנתקע והאמר רבא נפל מן הגג ונתקע חייב \nבד' דברים וביבמתו לא קנה כו' הנה קרא אל הבעילה בשם תקיעה לפי שבתחלה נותן בה \nהחמשה גבורות מנצפ\"ך שהם כפולות בגי' תק\"ס ועם העשר עצמם הרי תק\"ע: \n \nמסכת כתובות \nמא' בגמ' מס' כתובות פ\"א דט\"ו ע\"א וז\"ל ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו \nבחזקת מעוברת כו' שמעתי ממורי זלה\"ה כי חכם אחד קדמון שהתוספות נסתפקו בתלמוד בג' \nמקומות ולא נתבאר להם פירושם והחכם ההוא ביאר שתיהם והשלישית לא ידע לפרשה ואלו הם \nהשתים שביאר האחד היא מ\"ש ר' יהושע לא מפיה אנו חיים דהול\"ל אינה נאמנת וביאר כי \nהנה העולם מתקיים על שלשה דברים על הדין ועל האמת ועל השלום שנא' אמת ומשפט שלום \nשפטו בשעריכם ולפי שהאשה הזאת משקרת בדבריה לא מפיה אנו חיין ומתקיים העולם הב' הוא \nמ\"ש בפ' שני דייני גזרות אדמון אומר הניח מעותיו על קרן הצבי וביאר כי קבלה בידו \n"},{"index":5,"he":"שטבע הצבי להחליף קרנותיו משבע שנים לשבע שנים כדוגמת הנחש המפשיט עורו אחד לשבע \nשנים וכשמחליף קרנות בסוף השנה השביעית טומנה בארץ באופן שאי אפשר לשום נברא בעולם \nלמצוא אותם ולכן נקט האי לישנא דהניח מעותיו על קרן הצבי. הג' היא מ\"ש במסכת ר\"ה \nפ\"ב א\"ר דוסא ן' הרכינס עדי שקר הם כו' ולמחר כריסה בין שיניה כו' וזה הביאור לא \nנודע אצלו זהו מה שביאר מורי זלה\"ה כי הנה נתבאר אצלינו בדרוש בינה ותבונה כי \nכשנכנס ז\"א בתוך אימא בסוד העיבור כללות בינה ותבונה ונעשות פרצוף אחד לבד ונמצא כי \nהמקום שהיה בתחילה בחי' הפה של התבונה שם הוא עתה בחי' הבטן (ד\"ש ע\"ג) של כללות \nהפרצוף הז\"א וזה הוא מ\"ש כריסה בין שיניה גם בזה תבין למה רז\"ל מכנים את הבעילה \nבלשון דבור כמ\"ש ראוה מדברת עם אחד בשוק וא\"ל מה טיבו של עובר זה כו' ובגמ' רב אמר \nמדברת ממש ר' אסי אמר נבעלת וכן כינו אותה בל' אכילה כמש\"ה אכלה מחתה פיה כי היסוד \n"},{"index":6,"he":"של הנקבה היא בחינת פ\"ה כנז': \nשם פ\"ד דמ\"ח ע\"א וז\"ל ת\"ק סבר כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת כו' פי' כי הנה בהיות \nזו\"ן בסוד העיבור באי' היה ז\"א בבחי' תכ\"ב והמלכות היתה תחתיו בחי' ד' וכאשר נולדו \nוינקו משדי אי' בשתי שנים דיניקה הגדילו וז\"א נתפשט ונתגלו שש קצוותיו שלימים ואז \nהמלכות לא נשארה תחת כל הו\"ק כבתחילה אמנם עלתה עמו כפי עליתו כי כיון שחג\"ת שלו \nנתפשטו ויצאו מתוך הנה\"י שהיו כלולים בתוכם נשארה הנקבה דבוקה בסוף הג' ספי' בספירת \nהת\"ת ועלתה עמו בעלייתו והיתה בסוד הת\"ת כנודע כי יש אל נוק' דז\"א בחי' אחרת למעלה \nאצל הת\"ת דז\"א עם היות עתה מציאותה למטה תחת היסוד ואח\"כ בזמן הגדלות שחזר ז\"א \nלהגדיל עוד ונתוספו בו המוחין שהם חב\"ד ונתבאר אצלנו כי החג\"ת שלו נתעלו ונתהוו \nבבחי' חב\"ד והנה\"י נעשו בחי' חג\"ת ואז עלתה גם היא מהת\"ת שנתעלה בסוד הדעת כנז' וגם \nהיא יש לה בחינה אחרת במקום הדעת והיא סוד ד' רבתי דאחד והיא בחי' קשר של תפילין של \n"},{"index":7,"he":"ראש והרי איך לעולם היא עולה עמו ואינה יורדת כשהוא עולה: \n(דף ו' ע\"א) שם פי\"ג דקי\"א ע\"א וז\"ל א\"ר ירמיה בר אבא א\"ר יוחנן כל המהלך ד' אמות \nבא\"י מובטח לו שהוא בן עוה\"ב כו' יש במצוה זאת ב' כוונות האחת ברחל והב' לאה כי כל \nאחת משתיהם נק' א\"י כוונה האחת שהיא ברחל היא שתכוון כי רגלי ז\"א שהם נו\"ה שבו הם \nמהלכים ברחל וממשכים לה על ידי הליכה זו תרין מוחין שבה שהם חו\"ב הנמשכים מנו\"ה \nדז\"א כנודע כנודע והם נעשים לה מן המוחין דז\"א אשר מצד אי' מנו\"ה שבה שמתלבשים תוך \nנו\"ה דז\"א כנודע ותכוין כי ב' המוחין שבה הנעשים לה ע\"י נו\"ה דז\"א הם ב' שמות י\"ה \nבמלוי יודין כזה יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י והם בגימט' ע' כמנין הליכה. כוונה הב' שהיא בלאה \nבאופן אחר כי הנצח וההוד המהלכים בה הם תרין פירקין עילאין דנו\"ה שיש באימא שבתוך \nחו\"ב דז\"א משא\"כ ברחל שהכוונה היתה בנו\"ה עצמם דז\"א. עוד יש שנוי אחר כי שם היו שני \n"},{"index":8,"he":"מוחין בלבד דמצד אימא כנ\"ל ונרמזו במלת הליכה אבל בלאה הוא המשכת ד' מוחין וכלם מצד \nאבא כמו שנבאר האמנם לפי שאינם מאירים בה ד' מוחין אלא באמצעות אי' המלבשת אותו \nכנודע לכן צריך לכוין במלוי האחורים דהוי\"ה דס\"ג דאימא שהם בגי' קס\"ו וכשתסיר מהם \nרבוע האותיות הפשוטות שהם בגי' ע\"ב ישאר המלוי בגי' צ\"ו כמנין מהל\"ך נלע\"ד עם הכולל \nוזהו כל המהלך ד' אמות בא\"י מובטח לו שהוא בן העוה\"ב ואמנם היות שם א\"י שדברו בה \nרז\"ל בלאה הוא לפי שעיקר שם זה הוא בלאה לפי שז\"א נק' ישר' ולמעלה מן החזה יוצאת \nלאה לבדה מאחורוי ולכן נקראת על שמו א\"י אבל רחל יוצאת למטה מן החזה מאחורוי וגם \nיעקב יוצא שם לפניו דז\"א ולכן אין לה שם א\"י בפרטות כמו בלאה ונבאר עתה ענין ד' \nמוחין דאבא המאירים בה כנ\"ל אשר הם סוד הליכת ד' אמות בא\"י שארז\"ל וצריך תחילה \nשתעיין במה שביארנו בפ' שופטים במצות ולא ירבה לו נשים כי משתי המלכיות דאו\"א \n"},{"index":9,"he":"המתלבשות תוך רישא דז\"א נעשה ד' בחינות הנק' לאה אחת ביסוד דאבא ושנים ביסוד דאימא \nואחת באחורי הדעת דז\"א בסוד קשר תפילה של ראש והשתים הם ההארות של מלכות דאבא \nוהשתים מלכו' דאימא וזה סדרם אבא אי' אבא אי' וההארות ד' מוחין דז\"א הם מצד אבא \nנמשכות והנה בלאה ראשונ' הסמוכה עם יסוד דאבא שם מאירים כל ד' מוחין דאבא ובלאה הב' \nנסתלקה הארת חכמה דאבא ובלאה הג' נסתלקה הארת בינה דאבא. ובלאה הד' נסתלקו הארת \nעיטרא דחסד דאבא ואין שם רק הארת עיטרא דגבורה דאבא והנה כל אלו הד' הם מוחין דאבא \nואין לנו עתה עסק במוחין דאי' והנה אעפ\"י שהם ד' מוחין דאבא בבחי' ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן \nכנודע עכ\"ז נודע כי כללות כל אבא הוא הוי\"ה דע\"ב דיודין וכולם נק' בחינת הוי\"ה \nדיודין ונודע כי מלוי הויה דיודי\"ן הוא בג' מ\"ו כמנין אמ\"ה ואלו הם סוד ד' אמות \nהנז' שהם הארות ד' מוחין דאבא אשר דרך כללותם הם הוי\"ה דיודין כנז' והשורש שלהם \n"},{"index":10,"he":"נשאר בתוך מוחין דז\"א והארתם לבד ושהם המלויים שלהם הם היוצאים ומאירים בד' בחי' \nלאה הנז' לכן אין אנו רומזים אלא למלוייהם בלבד שהם ד' פעמים מ\"ו כמנין אמה. ועוד \nטעם (ד\"ש ע\"ד) אחר כי מלוי בגי' אלהים (ע\"ב) שהוא דין והנקבה גם היא דינין ולכן \nאינו יוצא אליהם רק המלוי לבדו שהוא דין. והנה נתבאר טעם למה נק' אמה שהוא ע\"ש \nההארה בעצמה היוצאת שהיא מלוי דע\"ב מ\"ו כמנין אמ\"ה. עוד טעם ב' בערך המקבל כי הנה \nהם ד' בחי' לאה נקבות וכל אחת נקראת אמה אימא ואל תקרי ד' אמות אלא ד' אימות. עוד \nטעם ג' בערך המקום שמשם יוצאים והוא כי אעפ\"י שכל ד' לאות האלה נעשים משתי מלכיות \nדאו\"א כנ\"ל עכ\"ז כלם נקראים ע\"ש אימא עלאה ולכן נקראים אמות לשון אימות והוא כי \nלולי שנכנס' מלכות דאבא תוך אימא לא היתה מצטיירת שם אותה ההארה הנק' לאה ולכן \nנקראים כלם על (שם אותה האר' הנקר' לאה) אימא אמנם נק' אמות ולא אימות לרמוז כי שם \n"},{"index":11,"he":"אהי\"ה הוא בבינה ויש בו מ\"א אותיות כמנין א\"ם בפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו והנה הם \nד' בחי' א\"ם ולכן נקראים ד' אמות: \n \nמסכת נדרים \nמא' בגמ' מס' נדרים פ\"ג דכ\"ב ע\"א וז\"ל אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפי' שכינה אינה \nחשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו כו' הנה תיבת \nשכינה מתחלקת לשנים ש\"ך ינ\"ה ש\"ך הם ניצוצי הדינים הנודעים והוא כי כשתסיר א' מן \nאדנ\"י ישאר די\"ן וה' פעמים די\"ן בגי' ש\"ך וכשיתחברו עמה ה' פעמים א' בה' פעמים דין \nויהיו ה' שמות אדנ\"י אז נקראת נער\"ה טובת מראה והנה כל הכועס מגביר הדינים וממשיך \nש\"ך ניצוצין של הדיני' ומסלק ינ\"ה שהוא אדנ\"י וזמ\"ש חין שכינה כנגדו שהוא שם אדנ\"י \nהנרמז בג' אותיות ינ\"ה שבמלת שכינה: \n \n"},{"index":12,"he":"מסכת סוטה \nמא' בגמ' מס' סוטה פ\"א ד\"ה ע\"א וז\"ל א\"ר אלכסנדרי כל אדם שיש בו גסות הרוח כו' וכמה \nא\"ר חייא בר אשי אמר רב ת\"ח צריך שיהיה בו אחד משמנה בשמינית כו' א\"ר רבא בשמתא \nדאית ביה ובשמתא דלית ביה כו' וצריך לדעת איך אמר תרתי דסתרן אהדדי וגם מה שייכות \nאל השעור שהזכיר ר' חייא אמר רב. והענין הוא כי הגאוה היא בהויה דס\"ג וכמו שהודעתיך \nכי הגאוה היא באו\"א כי כן גאו\"ה היא בגי' י\"ה וזמ\"ש במאמר התקונין בהקדמ' דכתיבת יד \nדבשם ס\"ג עתיד קב\"ה לנטלא נוקמיה מסמא\"ל גס רוחא ולכן בעל הגאוה נק' גס רוחא כי גס \nהוא אותיות ס\"ג והנה ח' פעמים ח' הם ס\"ד וכשתקח חלק אחד מהם שהוא שעור אחד משמנה \nבשמינית עדיין אינו בכלל ג\"ס הרוח כי לא נכנס בגבולו של ס\"ג אבל אם יהיה בו יותר \nמשעור הנז' אפילו כל שהוא יכנס בכלל ג\"ס הרוח ונק' בעל גאוה: \nשם פ\"א ד\"ד ע\"ב וז\"ל א\"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם כו' הטעם הוא \n"},{"index":13,"he":"כי עשר אצבעות יש בידים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וגם כנגד עשר אותיות \nההוי\"ה (ע\"ג) במלואה וכמו כן כ\"ח [פירקין] יש בעשר אצבעות הידים כנגד כ\"ח אותיות \nשבמלוי המלוי דהוי\"ה שבהם נברא העולם אשר על כן יש כ\"ח אותיות בפ' בראשית ולכן \nהמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם גם זה להר\"א הלוי ברוכים. ולעד\"ן שאינו ממורי \nזלה\"ה: \nשם דף מ\"ב ע\"א פ\"ז וז\"ל א\"ר ירמיה בר אבא ד' כיתות אין מקבלי' פני שכינ' כת לצים \nוכת חנפי' כת משקרי' וכת מספרי לשון הרע כו' דע כי בעולם האצי' יש ה' פרצופים והם \nא\"א ואו\"א וזו\"ן והנה כת לצים פוגם בא\"א וכת חנפים באבא וכת משקרים באי' וכת מספרי \nלשון הרע בזו\"ן ולכן כל כת מאלו ד' כתות הפוגמות בד' פרצופין הנז' אינו רואה פני \nשכינה שהיא הפרצוף הה' נוק' דז\"א כי הם ע\"י חטאם פגמו אלו הד' פרצופין עליונים ולא \nנמשך אליה שפע הצריך לה ודע כי עון הלצים קל מכלם ולכן אינו גורם רק סלוק הארת א\"א \n"},{"index":14,"he":"להאיר בתחתונים ועון החנופות חמור ממנו כי גורם לסלק גם הארת אבא שהיא יותר גרועה \nואינו מאיר בתחתונים ועון השקר גדול ממנו כי גורם לסלק מן התחתונים גם הארת אי'. \nועון מספרי לשון הרע חמור מכולם שגורם לסלק מן התחתונים (ד\"ש דף ה' ע\"א) אפילו \nההארה התחתונים של ז\"א והנה עון הלצים קל מכולם לפי שאינו עושה שום מעשה כלל רק \nדבור קל היוצא מפיו ובפרט במ\"ש רז\"ל כי היושב ובטל מלעסוק בתורה נקרא לץ כמ\"ש בפרקי \nאבות ר' שמעון אומר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה ה\"ז מושב לצים כו' נמצא \nשהוא קל מאד ולכן אינו מסלק רק הארת א\"א העליון מכלם אשר בדבר קל היא מסתלקת לרום \nמעלתה והנה מה שגורם הלץ הוא מבואר אצלינו בשער רוח הקודש בתקון עון הלץ וע\"ש איך \nבאחוריים של האצי' יש ק\"ך צירופים של אלהים כמנין ל\"ץ כי הליצנות גורם להגביר כח \nאלו הדינים של ק\"ך אלהים שבאחוריים מעלה אותם כנגד א\"א ואז מסלק הארתם מלהאיר למטה \n"},{"index":15,"he":"ואם אינו מתלוצץ מורידם למטה עד עולם הבריאה ועון החניפות חמור יותר לפי שהלצים \nדוברי אמת אלא שהוא בדרך ליצנות אבל החנפים אמרים שקרים להחניף לחבריהם ולכן גורמים \nכי גם אבא יסלק הארתו למעלה ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי חנפים בגי' קפ\"ח שהם \nאחוריים דאבא שהם אחוריים דהוי\"ה דיודי\"ן שהיא בגי' קפ\"ד ועם ד' אותיות הפשוטות של \nההוי\"ה עצמה הרי קפ\"ח ועון השקרים חמור ממנו כי אלו השקרים אינו מדבר מי שמשקר \nואינו מזיק בדבורו אמנם הוא בשקרים אשר על ידם נמשך היזק וחסרון ממון לזולתו ולכן \nגורם לסלק גם הארת אי' ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי שקרים בגי' תר\"ן שהם ב' פעמים \nשכ\"ה דינים שהם באימא ובמלכות ושתיהם כלולים למעלה באי' ולכן פוגם באימא כי גורם \nהתגברות כל אלו הדינים שבה. ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם וכמ\"ש ז\"ל שהוא חמור מן \nע\"ז וגלוי עריות וש\"ד לפי שגורם לשפוך דם חבירו ולכן פוגם אפילו בז\"א ומסלק הארתו \n"},{"index":16,"he":"מן התחתונים ונשארת השכינה בלי שום הארה כלל ולכן מספרי לשון הרע חמור מכלם ונודע \nכי ז\"א הוא אות ו' של ההוי\"ה והוא נק' לשון בסוד לשון למודים ולכן פוגם בז\"א ובסוד \nלשון המשקל האמצעי המכריע בין שתי הכתפות: \n \nמסכת בבא קמא \n(דף כ\"א) (ע\"ד) אמר שמואל ד' מאמרים אלו דמסכת בבא קמא הועתקו מכתיבת יד הרב הגדול \nזלה\"ה וז\"ל שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעא מיניה מרב הונא הדר בחצר חבירו \nשלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או לא. הכונה היא כי יש ב' מיני זווגים בחצר שהיא מדת \nהמלכות אם זווג בזמן שבית המקדש קיים וזה זווג גמור נעשה ע\"י ת\"ת ויסוד שהם ב' ווין \nחבירים זה עם זה או זווג בימי הגלות שנעשה ע\"י יסוד לבדו שלא מדעתו פי' שלא מדעת ו' \nשהוא הת\"ת כי זווג שבזמן הגלות הוא מזרע היסוד הנכנס במלכות שהוא חצר כדאמרן ומצמיח \nעץ כל פרי אשר זרעו בו והזרע עצמו חוזר ונופל לארץ העליו' חוזר וצומח מעצמו וזה \n"},{"index":17,"he":"נמשך מצד היסוד כד\"א אור זרוע לצדיק דייקא ומיבעיא ליה אם צריך להעלות לו שכר או לא \nפי' אם צריך התעוררות מהתחתונים ממעשה הצדיקים ונשמות הצדיקים דוגמת מ\"ן דסלקין \nלקבל מ\"ד בזווג הגמור שמדעת חבירו דהיינו ת\"ת ויסוד. או דילמא אין צריך התעוררות \nהתחתונים לזווג זה אלא נעשה מעצמו. ואפסיקו הלכתא דאין צריך להעלות לו שכר ומיהו \nהני מילי בחצר דלא קיימ' לאגרא דהיינו בזמן שאין בית המקדש קיים שאין נשמות הצדיקים \nמועילים לזווג גמור אבל בזמן שב\"ה קיים שקיימא לאגרא ע\"י שכר מצות הצדיקים וע\"י \nנשמות הצדיקים ואין ספק כי אז לא יבצר זווג זה כי אעפ\"י שבעל הגינה יכנס הוא בעצמו \nבגינתו לזרוע גינתו בידו מ\"מ לפעמים יפול הזרע מאליו בגינתו ותצמיח זרועיה וצריך \nהתעוררות של התחתו' אף לזווג זה והטעם הוא כי כאשר הגינה העליונה תמצא בעל הגינה \nזרוע לא תשים לב לזרעי' הנופלי' להצמיחם אם לא ע\"י התעוררות התחתונים משא\"כ בזמן \n"},{"index":18,"he":"שאין ב\"ה קיים כי אחר שאין בעל הגינה זורעה כראוי היא משתוקקת להצמיח זרעי' ומעוצם \nתשוקת' מצמחת הזרעים הנופלים מאליהם ואינה צריכה להתעוררות התחתונים ועוד כי בזמן \nשאין בעל הגינה זורע גינתו נמצא ז\"א שהוא יסוד נהנה שצומחי' זרעיו וז\"א שהוא הת\"ת \nאינו חסר אבל בחצר דקיימ' לאגר' שהוא בזמן שב\"ה קיים ובא לזרוע בעל הגינה בגינתו \nובמקום שזורע זרעיו המשובחים מוצא זרעי' (ד\"ש ע\"ב) אחרי' באותו מקום שנופלים שם \nמאליהם ואי אפשר לשני זרעונים לעלות ביחד אם לא ע\"י התעוררות רב התחתונים כי אם לא \nכן ימצא שזה נהנה יסוד וזה חסר ת\"ת שאינו מצמיח זרעיו לפי שיש אחרים שקדמו להם \nבמקומם והדברים עתיקים ודי בזה: \nשם והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון כו' והענין הוא כי ראובן הם נשמות הצדיקים \n"}]}
