{"id":"kabala-50586d1451fb-1-17","bookId":"kabala-50586d1451fb","part":1,"torah":17,"title":"פרק עא","hebrewTitle":"פרק עא","segments":[{"index":1,"he":"פרק עא\nכיון שירדו ב' חסדים וב' שלישים מגולים לתנה\"י כמו שקדם גברה הארתם כל כך עד \nשהמשיכו אחריהם את הה' גבורות שהיו בדעת ואת הב' חסדים ושליש אשר היו מכוסים \nבזרועות ובשליש העליון של ת\"ת וירדו ה' חסדים כלם והגבורות יחדיו עד היסוד והועילה \nלו הארתם להשלמת השליש אשר היה נגרע ממנו וגם להגדילו ולהחיותו. והנה החמש גבורות \nנשארו שם בפקדון לצורך המלכות ועליה כתיב והיה האוכל לפקדון לארץ וזאת ההארה עצמה \nהספיקה להשלמת הדעת בעברם דרך עליו אלא שלפי גדולתו הוצרכה הארת כלם למלא בו חצי \nשליש וכאן גבי יסוד השלימה בו שליש א' ועוד שהרי הגבורות משתהות אצלו בפקדון עד עת \nרצון לבניין נוקביה מלא קומתו מראשי כתפין ולמטה כי ראשם נבנה משירי החסדים אמנם \nהה' חסדים שהם נמשכים כלם ויורדים עד היסוד הנה הם חוזרים בכח ההארה הגדולה לעלות \nמגולים שהרי באו תחלה קצתם באור פנימי וקצתם באור חצון וכלם עתה חוזרים באור מקיף \n"},{"index":2,"he":"לגוף זעיר עד שיחלק אותם לראשו ולראש נוקביה ויש הבדל רב בין אור מקיף מעקרא לאור \nחוזר ונעשה מקיף כי הראשון לא הוגבל מעולם אבל השני ישוב ויכנס בתוך הכלי כפי צורך \nהשעה. והנה אור החסדים החוזר ומתעלה מיסוד ולמעלה הוא סוד חסד דנפיק מפום אמא האמור \nבזוהר ואע\"פ שעולה דרך פנימיות הגוף של זעיר נקרא מגולה שאין כח אבא והארתו מלובש \nביסוד אמא לפיכך עתה באור מקיף מכל א' מהחסדים יספיק לכל מדה של זעיר שליש וחצי כשם \nשהספיק בירידה שליש וחצי לנצח והוד ומן השלישים שהעדיפו מהם הנה השליש וחצי של נצח \nנבנית ממנו חכמה של נוקבא ומהשליש וחצי של הוד נבנית בינה שלה כי בהיות האור מגולה \nמספיק ממנו שליש וחצי למדה שלימה. ויש כאן סוד ותגל מרגלותיו ותשכב כי מגלוי רגלי \nזעיר נה\"י דיליה נעשים מוחין לנוקביה בשכיבתה ר\"ל ע\"י תרדמה נופלת עליה כדרך בני \nהנביאים בחול עליהם תוספת שפע עד בטול הרגשותיהם הרי משירי החסדים של נצח והוד נעשו \n"},{"index":3,"he":"המוחין של נוקביה הכלים בירידה והעצמות בחזרה שכח היסוד ורבוי ההארות אשר נולדו שם \nיחדיו מועילים בו ועוד בירידה הנה החסדים שאינם עדיין רק הארה בעלמא בהיותם מתרחקים \nהולכים ומתמעטים ובחזרה יחליפו כח בקרבתם אל המקור כי לא נתלבשו ולא הוגלמו ביסוד \nכלל אלא חזרו מאליהם בפשיטותם בטבע המקיף החוזר בחוזק ההארה לא זולת וכיון שחזרו \nהאורות לעלות בספירות זעיר בסוד מקיף נמצא שהחסדים שירדו בזרועותיו מכוסים עתה שבו \nבאור חוזר להיות מגולים כדי שיקבל ז\"א מן הארת אריך דרך פנים בפנים מבלי התלבשות \nבנה\"י דאמא שהוא כעין מסך בסוד יוצר אור ובורא חשך עכשיו בעליותם כלו אור ונדבר בזה \nלקמן בפ' ע\"ח והטעם כי אמא אחרי שע\"י הרכינה נתנה החסדים והגבורות בדעת זעיר שהוא \nגמר התפשטות יסודה כטעם כורע בברוך והמלך שלמה ברוך נסתלקה למעלה בסוד ויעל אלקים \nדא אמא מעל אברהם דא זעיר בבחינת החסדים שהם עיקר בו ואור החסדים גם הוא בחזרתו \n"},{"index":4,"he":"למעלה בסוד מקיף לגופו של זעיר קרינן ביה זוקף בשם אב\"א זעיר כי שם ההויה בכל מקום \nאיננו מתגלה אלא מניה וביה ואב\"א לעשות מוחין לנוקביה דאתמר בה ויעש דוד שם והא והא \nאיתא שהרי בכל מדה של זרועות זעיר יש בה שליש וחצי מהחסד שחזר מיסוד אליהם שהם \nעודפים על כדי ספקה: \n \n"},{"index":5,"he":"פרק עב\nוזה לנו מקום עיון מה נעשה יקר וגדולה למלכות שמים מאור החסדים שהעדיף בזרועות זעיר \nדע כי שליש אחד עלה מגדולת זעיר לחכמה שבו ושליש אחד מגבורה לבינה והחצאים מכאן \nומכאן נצטרפו ועלה לדעת והספיק לכל א' מהמוחין שליש בלבד אע\"פ שהוצרך לזרועות \nולשוקים שליש וחצי כי שם בדעת זעיר נכלל מעיקרא תוספת החמשה חסדים וה' גבורות \nמלמעלה בסוד תרין עטרין ובארנוהו וברדתם לספירות זעיר הנה נשארה הארתם במקומה \nוהועילה ג\"כ לחכמה ובינה מצד קרבת הדעת שביניהם ועדיין צריך לפרש כתר של זעיר מהיכן \nנעשה כבר ידעת שהגיעו לת\"ת שלו בירידה ב' שלישי חסד מגולים וגם אמרנו כי שליש א' \nהספיק לעצמו והשליש האחר נעשה ממנו ראש נוקביה מכח הבליטה שבקע האור לאחוריו דע כי \nמזה השליש עצמו שבקע לאחוריו יוקח קצתו לכתר זעיר כי לא הוצרך כלו לראש נוקביה אלא \nמחציו נעשה לו כתר לא חציו ממש אלא פחות ממנו. הגע עצמך כי ו\"ה הוא חצי השם אבל \n"},{"index":6,"he":"איננו שוה במספרו ולא מקודש בהיותו לבדו כמו חציו הראשון שהוא משוייר לכתר זעיר \nבצרוף עם חצי שליש מהחסד שכבר ירד כלו בשליש מדת ת\"ת כשהיה האור מכוסה ועתה שב גם \nהוא מגולה וכיון שנכנסו נה\"י של אימא בתוך זעיר להגדילו הרי גם חציו התחתון של ת\"ת \nאמא יבא על ראש זעיר אלמא יפה כחה של כתר זעיר שהוא מתוקן מכל אלו הפרטים מזה החצי \nתחתון של ת\"ת אימא ומהחצי שליש המכוסה שנעשה מגולה ומרובו של אותו השליש המגולה אשר \nבקע ונעשה ממעוטו כתר נוקביה כדאמרן והנה כשם שאריך כ\"ג בעליונים כך כתר זעיר כ\"ג \nלפני אבא ואמא והוא מתפלל לאריך שלא תכנס לפניו תפלת עוברי דרכים אלה פי' השלישים \nהחוזרים ממטה למעלה ובפרט מנצח והוד שלא ימהרו לעלות אלא יתעכבו לצרכו להשלמת \nתקוניו ונוקביה בהדיה מאחוריו שהיא באה לכאן להגן מהקליפות שיש להם אחיזה במדת \nאחורים ולפיכך כתיב השיב אחור ימינו מפני אויב ר\"ת אימא והיא נוקביה של זעיר אמא \n"},{"index":7,"he":"תתאה דכתיב בה נצבה שגל לימינך ונקראת טובה ברכה ושמחה למי שיש לו אשה יראת ה' \nלפיכך הוצרך להשיבה אחור באצילותה מפני אויב להגן ממנו וא\"ת היה ראוי לזה הטעם שתצא \nמראש זעיר להרחיק הקליפות מראשו ג\"כ ולא מבין חדוהי בלבד דע כי בראש זעיר אין להם \nאחיזה כלל שהוא מושפע מלמעלה הרבה ואין שרש לחיצונים רק מהמנין תבירין כי מן האורות \nשלהן נתקנו אח\"כ אברי זעיר מחסד ולמטה ועוד הרי לאה מגן בעדו מן הראש עד החזה אע\"פ \nשאינו אלא הארה ושמירתה מועטת שכן ראשו של זעיר סגי ליה בהכי ויש בכל אלה שטות \nאחרות לדרוש ולקבל שכר בישובן והסכמתן עם מה שביארנו זהו יספיק לפי המכוון הנה: \n \n"},{"index":8,"he":"פרק עג\nהשבועות סודן ורמיזתן במלכות במלך עצמו כד\"א עצם מעצמי שכח זעיר בז' ספירותיו מתפשט \nבה והאדם נשבע (ונשפכת) [בכת\"י - ונתפס] להחמיר על עצמו בהם הרי זה מצד הדין וצריך \nשמור שלא יצא לקליפות ח\"ו והנדרים בבינה בחיי המלך שהנודר מתעלה אליה והרי ב' פעמים \nשם אהי\"ה שבבינה והויה אחת עולים חיים והם בסוד ארבע פרשיות דאינון ד' אותיות הויות \nוד' בתים הם ד' אותיות שם אה\"יה בסוד תבונה וכ\"א אזכרות הם מספר שם אהי\"ה הרומז \nלאמא עלאה כמו שנתבאר בסוד התפילין של עור וכתיב בהו אדני עליהם יחיו וכל המניח \nתפילין מאריך ימים שהם עצמם חיי המלך דא זעיר המניחן והוא מה שאנו בבאורו במוחין \nהיורדים אליו מבינה ולפי שמוחין של אבא מלובשים בשל אמא יש מפרשין דחיי המלך חכמה \nואז בינה עץ החיים שכן עץ והכולל בגי' קס\"א והיא נועצת המוחין שלה ושל אבא ג\"כ בראש \nזעיר ויש בעונת הנדרים והשבועות דין מופלא סמוך לאיש פירוש מופרש ומובדל משאר \n"},{"index":9,"he":"תנוקות וסומך עצמו למדרגת איש בהיותו יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש והוא מכלל \nתקוני זעיר והגדלתו ולפי זה צריך לדעת למה עונש הנשבע לשקר שפוגם למטה חמיר מהנודר \nהפוגם למעלה ועתה דע כי יש ג\"כ שבועה שאין ענשה מרובה מעונש הנדר וזו היא השבועה \nלהבא כמו הנדר שאין לו מציאות לשעבר כלל והרי אין הנדר ולא השבועה להבא יוצאים מפיו \nלשקר לעולם הן אמת שהיא יכול אח\"כ לפגום בשתיהן במעשהו אבל אין זה שקר אלא מעשה \nמגונה לפיכך אין בו כ\"כ מן הגנאי כמו אותה שבועה שהיא עצמה שקר בשעה שיוצאה מפיו \nוהטעם שהחמירה תורה בשבועה והזהירה עליה לשעבר ג\"כ יובן עם מה שאמרנו כי להיות \nהקליפות סביב למלכות שנאמר סביב רשעים יתהלכון הנה הנשבע לשקר נותן להם כח ואחיזה \nבמלכות עצמה שטהרתה קשה מאוד וסימן ממזרת שאין לה היתר לעולם ולא לבתה ולא לבת בתה \nעד סוף כל הבנות אבל ממזר יכול לטהר את בניו והא אוקמוה אמת כי לעתיד לבא כלם \n"},{"index":10,"he":"טהורין גם הנשים והראיה כי לא נאמר באסורן עד עולם כמה דכתיב גבי עמוני ומואבי \nאדרבה עתה ממש שבלבל סנחריב את העולם אין האסור נוהג בהם ולעתיד שכל המשפחות תשובנה \nלקדמותן אף הם ישובו לאסורן אסור עולם איך שיובן לא כן ממזרים א' זכרים וא' נקבות \nדהא גלי קרא כדאמרן טעמא דמילתא הוא שאין הקב\"ה בא בטרוניא על בריותיו וכיון שאין \nב\"ד של מטה מכירין הממזרים אלא ע\"פ עדים ואפשר שיהיה בהן ממזר ואין יודע עומד ומשמש \nעל גבי המזבח ורבים כן מבאי הקהל דין הוא שיהיו אלו ואלו טהורים לעתיד לבא וכשם \nשאין ממזר מחייבי לאוין כך לא יהא ממזר מאסורי קהל באותו הזמן אפי' מחייבי כריתות \nומיתות ב\"ד והתורה אשר לא תנוסח ולא תשתנה לעולם רומזת כן מדשני קרא בין עמוני \nלממזר כדאמרן ודמי לקדלי דחזירי שהותרו במלחמות ז' עממים וכן אשת יפת תואר וכן דם \nטהרה של יולדת שהוא מעין א' התורה טמאתו בימי לידה והתורה טהרתו בימי טוהר ולגבי \n"},{"index":11,"he":"עבודה לא יהא אלא חלל כבר נאמר ברך ה' חילו: \n \nפרק עד\nהעולה מזה כי הפוגם בשבועה בשעת שיוצאה מפיו ענשו גדול מאד שהיא עצמה שקר ולא שייך \nבה היתר כלל שאין לה תקנה אלא בתשובה ויסורים אבל הנודר אף כי הוא למעלה בבינה בחיי \nהמלך אין להם אחיזה שם כי אם ע\"י מעשה ואין הנדר גורם אלא המעשה גורם וה\"ה בשבועה \nלהבא כמו שבארנו כי העובר על שניהם לאחר זמן הרי הוא ככל שאר אסורים שבתורה לא אמרו \nשנזדעזע העולם על לא תשא אלא לשעבר ויש נדר בלשון שבועה בסוד חי יהו\"ה בגי' רבוע \nאהי\"ה הוא אמא חיי המלך ואמרו כי הנודר או נשבע ואינו מקיים גורם שהמלאך הממונה \nבמאמר פיו על אותה מצוה שנתחייב לעשותה נשאר גרוע ממנה עד אשר ישלים חיובו בפועל \nוכל שעה קאי עליה בבל תאחר ועד שלא יצא י\"ח הנה המלאך שהוא ראוי להיות טוב שהרי הוא \nשליח מצוה שב אצלו כמזיקין שנבראו בע\"ש בין השמשות ולא הושלמה יצירתם לטוב עד \nשיקויים היעוד שנאמר על אודתם רק בעיניך תביט ר\"ת רבת ושלמת רשעים תראה ר\"ת רות \n"},{"index":12,"he":"שהוא תכלית הגדלת שכינה באחרית הימים וצרוף שניהם ישיש כגבור לרוץ אורח בתורת האלף \nלאלף אלמא שבועות הללו שהן לאבא כמו הנדרים ונדרים עצמן כמותן תלויים עד גמר מצותן \nלפי' נקרא במשנה נדרים פורחים דהיינו תלויים כדאמרן וההיתר שלהם הוא באויר הקדש \nהעליון שהוא עלוי רב לאותן המלאכים להגנז במקום גבוה ע\"י יחיד מומחה מספרו ק\"ל עם \nהכולל הוא רבועו של שם מ\"ה סוד הקו האמצעי המעלה אורות הללו בסוד אחורים ממטה למעלה \nאו ע\"י ג' הדיוטות נה\"י דאינון שערי צדק ואומרים לנודר או לנשבע מותר לך פירוש \nלדידך דוקא מותר אבל הוא עצמו אינו מותר ונפרד מן הקדש העליון אלא קשור וגנוז שם \nבעבותות אהבה הואיל ואין להם לאורות הללו על מה שיסמוכו בעולם המעלה וסר הפגם הזה \nעל ידי היתר דקים ליה לאותו מלאך בדרבה מיניה כי ההתרה עצמה מצוה היא וגדולה מן \nהראשונה שכן אמרו חכמים הנודר בונה במה והמקיים מקריב עליה כי טוב לעשות המצוה לדעת \n"},{"index":13,"he":"בן חורין מנדבת לבו אלמא מצוה שניה כוללת הראשונה בעצמה ומי שמפרש שההיתר פורח \nשוייא לההוא תנא טועה בדקדוק ואין הדבר כן והנה הנדרים חלים על דבר מצוה והשבועות \nלא כן והטעם הוא כי הנדרים למעלה מהמצוה ולכן מתירין נדרים ושבועות ביום הכפורים כי \nאנו מכוונים אז בבינה במקומה ומושפעים ממנה ולכן אותו היום יש התרה לכל להסיר חטאת \nהצבור בשביל הערבות שחל עליהם מנדרי היחיד וההתרה עצמה מצוה וקונה בה פרקליט א' \nשהוא כולל הראשון בעצמו נמצא תקונו של ראשון באחד מב' דרכים או בקיום הנדר או \nבהתרתו אך השבועה סודה ורמיזתה במקום המצוה ממש לפיכך א\"א לה שתחול על המצוה שקדמה \nלה: \n \n"},{"index":14,"he":"פרק עה\nברעיא מהימנא נדפס בפרשת משפטים דף קט\"ו פקודא לפדות עבד עברי תמצא שם לשון מתמיה \nבדרוש זה שהתחלנו והוא צריך פירוש ברור לא יסופק מאמתתו להניח דעת כל מעיין ישר \nהולך להבין אמרי בינה והוא זה שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש נדר חל אפי' על \nדבר שאין בו ממש והא אוקומוה במתניתין ואע\"פ שמשנתם האמורה כאן היא מכלל המשניות \nהעמוקות שהיו שונים בסתרי תורה מ\"מ היא גופא קשיא דהא איפכא תנן בפ\"ב דנדרים זה \nחומר בשבועות מנדרים וארישא קאי דקתני קונם שאני ישן הרי זה בלא יחל פי' מדרבנן \nואין זה נדר של תורה דשינה אין בה ממש שבועה שאיני ישן אסור פירוש מן התורה זהו \nתורף הדין בהפך לגמרי מן האמור שם והאמת כי כשנקח הדין לפי פשוטו הדבר ברור שהנודר \nאסר על עצמו ככר או חפץ שיש בו ממש והנשבע אוסר נפשיה אפילו לדבר שאין בו ממש כגון \nשלא אישן אבל (כשנבחין) [כשנבחון] הנדר והשבועה בעצמן רמיזתן בעליונים אין השבועה \n"},{"index":15,"he":"אלא בעולם הבניין דתמן אוירא דאתפס שיש בו ממש בערך לאמא עלאה אוירא דלא איתפס שאין \nבו ממש והנדר עולה אליה ומנוסח שלהן נלמד כי השבועה היא חלה על איש האוסר עצמו בדבר \nשיש בו ממש והוא דוגמא למלך המתגלה ומודיע דרכיו לחיילותיו וזה לשון השבועה אני \nנשבע שלא אוכל ואע\"פ שהככר יש בו ממש אין זה מגדרי השבועה אדרבה שלילת אכילתו היא \nשב ואל תעשה כאלו אין בו ממש וכ\"ש שלא אישן שהשינה עצמה אין בה ממש וכל זה הוא ממה \nשיקשה על המאמר והתרוץ הוא כי האדם עצמו נפעל ונתפס באותה שבועה כי הוא המושבע לא \nהחפץ וכל אני יש בו ממש וכ\"ש אם הוא נשבע שאוכל ושאזרוק שזה וזה דבר שיש בו ממש הוא \nהואיל וליתיה בשב ואל תעשה אמנם הנודר אינו אלא באומר ככר זה עלי עלי דווקא שהוא \nבלא תעשה לא בקום עשה ולא מבעיא שהוא חל על דבר שיש בו ממש הוא הככר בעין הותפס \nבאסור זה עד שאמרו קונמות קדושת הגוף נינהו אלא חל ג\"כ על האדם במה שאין בו ממש \n"},{"index":16,"he":"לענין זה כי אינו הוא הדבר הנדור ואע\"פ כן הנדר חל עליו ועוד אע\"פ שהככר בכאן יש בו \nממש וזה תנאי הכרחי בנדר הרי הוא מעלהו אל מקום האפיסה שאין בו ממש וגם במוחש \nלדידיה מיהת הוי כאלו אין בו ממש וגם הנודר בלתי נתפס כדאמרן והנדר חל על זה בסוד \nקדושת הגוף ועל זה בסוד הפרישות זהו דקדק לשונו של רעיא מהימנא דאמר נדר חל אפי' על \nדבר שאין בו ממש כי מלת אפי' מחייבת לפרש היותו חל על זה וזה והרבותא היא הצד שאין \nבו ממש. ויש דרך אחרת קלה וקצרה בפי' המאמר כי השבועה אינה חלה אלא על דבר גשמי \nשהרי השינה אע\"פ שאין בה ממשות מוגלם ותפוס בידים מ\"מ הרי היא ממאורעות הגוף \nומשיגיו אבל הנדר לא מבעיא שהוא חל על הדברים הגשמיים הנתפסים ע\"י קונמות בקדושת \nהגוף אלא אף על הדברים הרוחניים שהם השבועה ומצוה שהרי כל אדם מושבע מהר סיני על \nקיום המצות הנה הנדר כפי דקות רמיזתו במקום שאין בו ממש חל על שתיהן לאסור על האדם \n"},{"index":17,"he":"שלא יניח תפילין ושלא יקיים שבועתו כגון הנשבע לשתות כוס יין ונדר בנזיר דתניא \nבספרא דבי רב מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ואין לנו יין מצוה מן התורה \nאלא כגון זו שמצוה לקיים שבועתו אבל אין נדר חל על השבועה והמצוה לכפול חיובן שאפי' \nיאסור האכילה עליו אם אינו עושה המצוה הנדר חל על האכילה לא על המצוה אבל השבועה \nאינה חלה על השבועה ועל המצוה לא לאסור ולא לכפול החיוב אלא בכולל או עד שיתיר את \nראשונה, אמור מעתה לפי הדרך הראשון כי מה ששנינו שם ברעיא מהימנא שבועה בדבר שיש בו \nממש פי' בנפש אדם שהוא דיוקנא דזעיר ולפי הדרך השני שבועה בגשמי נדר אף ברוחני נדר \nבדבר שאין בו ממש פירוש במדות המקיפות לזעיר שהן ז' תחתונות שבבינה ודע כי במשנה \nובגמרא לפי סדר הלמוד המכוון בהם הנושא הוא הככר והשינה שזה נאסר בין בנדר בין \nבשבועה לפי שיש בו ממש וזה אינו נאסר אלא בשבועה לפי שאין בו ממש ונפקא מינה שהשינה \n"},{"index":18,"he":"מותרת מדין תורה למי שנדר ממנה אם לא התפס הנדר בעין שיש בה ממש כי הנה האומר קונם \nעיני בשינה היום חל (על) [עליו] הנדר וזהו תכליתם וסדורם של שוני הלכות לדעת הדברים \nהאסורים והמותרין לפי הדין אבל הנושא האמיתי בספר הזה הוא נשמת אדם שהיא מתפעלת \nבדבורו ובמעשהו לטוב או למוטב ועלה אתמר ככל היוצא מפיו יעשה כי מיד בצאת הדבור \nמפיו עושה רושם וכבר זכרנו מזה למעלה והמדקדק בסוגיות הספר שם באורך ימצא בפשיטות \nשהמכוון בזה הוא מה שאמרנו וכל מי שיש לו לב יתמה על ההוא סתם תנא דנדרים כי על מה \nשאינו אסור אלא מדרבנן אמר הרי זה בלא יחל ועל מה שאסורו דבר תורה אמר אסור סתם \nואפכא הוה ליה למיתנא בזה ובזה ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי בעומק העיון רמזו לנו \nבהפוך זה כל מה שאמרנו והוא דק הנה האומר קונם שאיני ישן זה נדר בדבר שאין בו ממש \nואמרו חכמים ישנו בבל יחל לרמוז על כל הנדרים שהן עצמן אין בהן ממש והוא בל יחל \n"},{"index":19,"he":"שלהן עד צואר \nיגיע למעלה מן הקצוות כדאמרן שבועה שאיני ישן זהו בקצוות שהוא עצמו אסור פירוש \nמקושר ונתפס בשבועה כי הוא יש בו ממש ועם זה נתבאר לנו המאמר של רעיא מהימנא על \nבוריו ואמתתו גם הם בפרשת תצוה גבי שתי הלחם של עצרת אמרו ועל דא מקרבן חמץ לאתוקדה \nעל גבי מדבחא דזיל קרי בי רב הוא ואל המזבח לא יעלה לריח ניחוח. וכבר ביארנוהו יפה \nיפה בסוף קונטרס העומ' שלנו ידרוש משם: \n \n"}]}
