{"id":"kabala-50586d1451fb-1-3","bookId":"kabala-50586d1451fb","part":1,"torah":3,"title":"פרק ח","hebrewTitle":"פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"פרק ח\nדוגמא רבתי לסוד המקיף הזה עשה לנו האל ית' בהר סיני כי שם כפה עלינו ההר כגיגית \nגזם ופירש לנו ועינינו רואות שאם לא היו אבותינו מקבלים את התורה הנה אז בלי ספק \nהיה ראוי שיסתלק האור פנימי כלו ותחתית ההר מקום שם קבר והועיל הגזום הזה להפסיק \nזוהמתן כאלו מתו ונקברו מלבד מה שמפורש על אותו המעמד נפשי יצאה בדברו ובסוד המקיף \nהמוכן (לחולתינו) [לזולתינו] אמרו חכמים יכין רשע דא סמאל שאלמלא מרד ועצב רוח קדשו \nית' ראוי ליטול ואין לו שהוא הגורם לצבאו ופקודיו המנע מרשעים אורם לפיכך בחשך ידמו \nבעמקי הקליפות ומלת ידמו בא\"ת ב\"ש מקיף כי יסתלק עד (עתקן) [התקן] החלק הראוי אליהם \nשהוא מופלג ברבוי על הפנימי כטעם אתם המעט וכטעם העבדים רבים שהם עתידים להחזיק \nבכנף מקיימי מצות ציצית שהיא עצמה סוד מקיף והוא סוד מה שאמרו בגמרא וצריך לפרודי \nבצוציתא דארמאי וכן ויציצו כל פועלי און. שאלו חפצו בברכה בכח בחירתם היה מזומן להם \n"},{"index":2,"he":"להיות גם הוא פנימי מששת ימי בראשית כמו שיהיה לעתיד לבא בזכות היושב על כסא דוד \nדכתיב ביה לפניו יכרעו ציים מה כתיב בתריה ויציצו מעיר כעשב הארץ ועל סוד המקיף הזה \nיצדק מאוד לפרש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שחלקם \nבפנימי בלבד ובחצון הנלוה אליו ואל המקיף לא בא והדברים עתיקים. ודוק אומרם בעלי \nתשובה וצדיקים גמורים כלם בלשון רבים כי הכוונה על כללות העולם בסוד כי ימין ושמאל \nתפרוצי אלו פארן ושעיר והנלוים אליהם ויתר השרים שלמעלה שהם נעשים אגודות אגודות \nלכאן ולכאן שכלם עתידים לקבל תקון גמור באחרית הימים ולפי שלא נדחו אלא מאכילת עץ \nהדעת שפיר קרינן להו בכנופיא בעלי תשובה ואע\"פ שזה התאר לא יצדק ליחידים שבהם כלל \nכי ערבי מהול או גבעוני מהול והוא שמל וטבל לשם גר צדק כקטן שנולד דמי וקודם לכן \nראה ויתר אלא כדאמרינן כיוצא בדבר אתה אומר בנים אתם לי\"י ולא מצינו במקרא תאר זה \n"},{"index":3,"he":"ליחיד כלל זולתי ה' אמר אלי בני אתה ובארנוהו במקומו וכמוהו הודו לאלקי האלקים תאר \nלאלקותו על כל המלאכים אך לא יאמר לו אלקי מכל אלקי גבריאל כמו שיתבאר אצל אברהם \nיצחק ויעקב. וכן הודו לאדוני האדונים הורה ממשלתו על הכוכבים ולא יתואר שהוא אדון \nלחמה. או אדון ללבנה כי כל א' מהן כאין נגדו אך סדור מערכותיהן ברבויין שויין \nהתמדתן מורה על כח אהי\"ה המושל עליהם ומסדרם בלי ספק הצד השוה לצדיקים גמורים ובעלי \nתשובה איך שיובן שנוחלים שני עולמות המקיף והפנימי שגם החיצון נכלל בו ואינו נמנה \nלבדו כטעם ים ודרום ירשה ר\"ת יו\"י והוא סוד האלף בצורת חלקיה והנה ים זה אוקינוס \nהמקיף את העולם על הדרך שבארנוהו במאמר הנפש יעויין שם ככה ירמוז בזה לאור מקיף \nבסוד יריעות המשכן שאין מקיף מהאופק ולמטה. ודרום זה אור פנימי דר רום דהא אתדר ליה \nבתוך הכלי והוא מושך לעצמו האור חצון בסוד ירושה הבאה לו ממקום אחר ע\"י משמרת וסיג \n"},{"index":4,"he":"לתורה. והרי זה משלים לפנימי וחוזר אליו לא יחשב עולם בפני עצמו. וזה כי הנובלות \nאינם אלא מן החלק המיועד לצדיקים והחטא הקדום גרם מעוות לכלם עד שכל נוצר מטפת אדם \nוחוה יחשב עכשיו בבחינה זו שהוא בעל תשובה וצריך דקדוקי מצות להחזיר עטרה ליושנה \nבסוד תחיית המתים שנזכה כלנו לכתנות אור כטעם יכין וצדיק ילבש אע\"פ שהיו בעולם בכל \nדור ודור שלמים וכן רבים צדיקים גמורים בבחינת עצמם וגם הם צריכים לתחיה: \n \n"},{"index":5,"he":"פרק ט\nהא למדנו מכללות הדרוש וממה שהקדים הכתוב בכל לבבך והדר ובכל נפשך כמו שבארנו למעלה \nבפ\"ז חכמה ומוסר לכל הבא למסור נפשו בתפלתו אם בק\"ש או בנפילת אפים או בכל כוונת \nהלב כיוצא בהן שלא יעשה כן בשום פנים עד שידע בעצמו היות באותה שעה לבבו שלם ונאמן \nאפי' הרע שבו כמו שהעיד הכתוב על אאע\"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך דאי בלאו הכי \nבדברים לא יוסר עבד והרי הוא מקריב בעל מום ח\"ו ויש לנו כוונה גדולה נקיה וקלה לכל \nזה בפסוק אליך ה' נפשי אשא. כי הנה נפשי בגימ' מ\"ת הוא סוד האמתי לנפילת אפים למסור \nעצמו למיתה ובהנשא נפשו למעלה הרי הגוף מת לרצונו ולא די זה אלא סמוך למיתה תשובה. \nלפיכך אשא בגי' ש\"ב הרי נפשי אשא בגי' מת שב והם ב' תנאים משלימי המכוון. וכי תימא \nמה זו תשובה מאוחרת למיתה עליך אמר קרא תשב אנוש עד דכא הרי תשובה מוקדמת כי מן \nהפעולות ידעו הכחות ומן המסירה הגמורה יודע שכבר שב אל ה' בכל לבבו עד דכדוכה של \n"},{"index":6,"he":"נפש החוטאת ובזה הוקבעה לו דירה נאה לשכינה בקרב לבו בסוד אלקי בקרבי כלים נאים \nבאבריו שיהיו מסולקים מכל דבר פשע אשה נאה בנשמתו המשכלת הוי עד דכא נוטריקון אליהם \nוהדר ותאמר שובו בני אדם להתחזק בה תמיד יום יום שלא יהא יצרו מקטרגו והוא מובטח \nבמאמר עליון לבטל המבטל ולהחזירו למוטב וכבר בארנו במקום אחר סוד מה שאמרו האחרונים \nשלא יפול האדם על פניו אלא במקום ס\"ת ואמרנו כי מחשבת האדם היודע ומכוין כהוגן שפיר \nמשויא ליה היכא דאיתיה מקום ס\"ת אך במקום רואים שאין שם ס\"ת ויש לחוש שמא ממנו \nילמדו שלא להקפיד בדבר אע\"פ שאינם מלומדים בכוונה הצריכה ואפשר ג\"כ לומר כי המחשבה \nהראויה לאדם מבין יודע הכוונה המעולה באמרו פסוק זה פוטרת מפעולת הנפילה על פניו \nובלבד שיכוין כאלו הפיל עצמו בפועל מושלם מאיגרא רם לבירא עמיקא על דבר כבוד שמים \nואולם ההמסר במעשה כשיבא לידו ויקיימנו מקרא מלא דבר הכתוב ובכל נפשך אפי' נוטל את \n"},{"index":7,"he":"נפשך ואין לך לבב שלם גדול מזה. ובלבד כר\"ע וכאאע\"ה באור כשדים אע\"פ שזה נצול וזה \nלא נצול לאפוקי מהרן אחי אברהם שהיה מוסר לכולם כי הושלך לכבשן האש בעת רצון ואברהם \nיוכיח אבל הרן גלי בהתתיה דאותבוהו בנורא ואיהו בדק נפשיה לא כן ר\"ע כי הוא לא היה \nבשעת הנס לפיכך אל תתמה על החפץ ודע כי ג' מיני מיין נוקבין אנו מעלים במסירת נפשנו \nעל קדושת שמו ית' ואלו הן הא' בק\"ש ובה אנחנו נמסרים על קיום העשין ובניין אב לכלם \nיחוד ה' ואהבתו, השני הוא בנפילת אפים ובה אנו מצדיקים המיתה על עצמנו בשביל בטול \nכל המצות והאזהרות שעברנו עליהן והכונה לכפר על הקדש העליון יום יום, והשלישי בשעת \nהמיתה ממש לקיים באותה שעה בפועל גמור וכונה שלימה מצות עשה כוללות כל המצות ותקון \nכל הלאוין שבתורה שכלן הן נתקים לעשה זה שעל הצדקות המיתה בשעתה על עצמנו כטעם \nופגריכם אתם יפלו במדבר הזה שהיא המיתה החצונית שיהא אדם חפץ ושמח בה להעביר מחשבת \n"},{"index":8,"he":"היצה\"ר אשר חשב להדיח נשמותינו מעבודת הקדש והאדם המקבל דין שמים בזה בעונתיה בשמחה \nאין חקר למתן שכרו וצדקתו עומדת לעד: \n \nפרק י\nהנקודה הראשונה שזכרנו בפרקים הקודמים דה\"ו לא על חנם נתגלגלו עליה הדרושים העמוקים \nאשר יחדו מתקנו סודם ביני ביני נתפשטה אח\"כ בעצמה אל עשר נקודות בעגול הכי קרא שמה \nכתר והיא אחת מהן וניחא לן למימר כי בראש אותו העגול כתר באמצע ותחתיו הדעת והחונים \nעליו חכמה מכאן ובינה מכאן ואצלן ת\"ת גדולה ונצח מימין. ומלכות גבורה והוד משמאל \nויסוד למטה באמצע תחת הכתר והדעת בכוון וזאת העגולה מקפת את כולן ברדתן בתוכה \nותבאנה אל קרבנה זו למטה מזו ואין ראשיהם מכוונים רק זה בצד זה בהיקף וזה תחת זה \nכסדר ירידתן אלמ' ברום העגול ההוא אין שם ספירות מוקפת לפי שאותו מקום משוייר לכתר \nלבדו אלא שיבחן בו הדעת ועיגול שלו אידי ואידי בהעדר לא בשלילה מוחלטת כי אם קרוב \nמאד אל המציאות ולמטה מאותו שיור הוא עגול חכמה בהיקף שלם שוה בעצמו וכל השאר בתוכו \n"},{"index":9,"he":"והיו מצמצם אורו של כתר בעצמו מרבוי הכלים שהיו שם בכח עד שיצאו כלם בצאת החכמה ובה \nג\"כ היו דוחקים שלא יגיה אורה עד שיצאו כלם למקומם ואז נתיישבו ג' ראשונות באור \nעצמן שהבהיק בכל א' מהן כראוי ואית דיימא שהיו הכלים התחתונים בטלים בעליון והיא \nהיא כי הדבר הבטל איננו אובד ומשולל המציאות לגמרי אלא שואב בעצמו כח המבטל ומתהפך \nלטבעו עד מקום ההוא מלא יותר מבראשונה עד צאת הדבר הנוסף וירוח לו. ולעולם כתר חכמה \nחסד ת\"ת נצח שבדעת הם חמשה חסדים ות\"ת מניע את כולם ובינה גבורה הוד יסוד מלכות \nשבדעת הן ה' גבורות ויסוד מניע את כולם ומתוק הגבורות ע\"י החסדים בשוין ידוע פי' \nבינה מחכמה גבורה מחסד. והוד מנצח אך מתוק היסוד הוא מכתר ומתוק המלכות מת\"ת והדעת \nבכל מקום הוא עצם החסדים והגבורות שתופם וקבוצם כפי הצורך כי הן הן עשר ספירותיו \nממש המושפעות אליו ימניות מחכמה שמאליות מבינה לפיכך אם אין דעת אין בינה שהרי \n"},{"index":10,"he":"הבינה נתלית בחכמה כקטן נתלה בגדול ואם אין כאן הכח המשותף שהוא הדעת לא תחול הבינה \nשהיא הצורה על החכמה שהוא החומר ואם אין בינה ר\"ל אלו ידומה שלא הוצרכנו לכך אין \nדעת וזה ברור וכבר הקדמנו בגרסת המשנה הכרח מציאות הדעת כפי מה שנמצא בקצת נוסחאות \nכי הוא מסייע גדול להוציא את הבינה מן הכח אל הפועל כטעם כי בי\"ה יי' צור עולמים \nולמאן דתני איפכא דיקא נמי דקתני המציאו' הפשוט ברישא שסמך לו ענין לחכמה אצל יראה \nואחריה בינה והדר נקט חלוקת הדעת וכלה שפיר אבל החכמה אינה צריכה אליהם מצד עצמה \nאלא לתועלת התחתונים ודע כי החסדים והגבורות שבדעת הם היולים כמוהו וכאשר המה \nמתפשטים אח\"כ לזעיר ונוקביה אלו ואלו יקראו ע\"ש מדותיהם של ד\"ו פרצופין הללו כי \nהחסד הראשון שבדעת והוא כתר שלו יקרא חסד במקום התפשטותו ע\"ש גדולת זעיר וניחא כי \nכתר עצמו הוא חסד עליון ע\"ש הגדולה דמלכות א\"ק המאירה בו והחסד הב' שהוא חכמה אצל \n"},{"index":11,"he":"הדעת הנה עם התפשטותו בזעיר נקרא גבורה שבחסדים ע\"ש גבורת זעיר וזה א' מן המקומות \nשחכמה משותפת לגבורה אך לא ידומה שנקודת חכמה מצד עצמה יהיו בה דינין כלל ונדבר עוד \nמזה לקמן וכן השלישי מהחסדים שבדעת והוא חסד שבו הנה בזעיר יקרא ת\"ת בסוד מוליך \nלימין משה הוא הדעת זרוע תפארתו והרביעי ת\"ת שבדעת הנה בזעיר יקרא נצח וזהו שתוף \nהמדות למרע\"ה והחמישי נצח שבדעת הנה בזעיר יקרא הוד והוא שתוף המדות לאהרן זה וזה \nיתבאר במקומו וגם הגבורות כן כי אנו נאמר לראשונה גבורה של חסד ע\"ש חסד זעיר וכן \nכולם ויש טעם אחר דומה לזה כי טפת החסדים בצאתה מכח אבא לרדת אל היסוד שלו וממנו \nלדעת זעיר עוברת בחמשה צנורות הן גגתנ\"ה דאבא ואע\"פ שגבורה והוד שמאליות אצלו נקרא \nכלם חסדים אחר העיקר שהוא אבא וכן טפת הגבורות בצאת ממוח אימא לרדת אל היסוד שלה \nעוברת בה' צינורות דידה גגתנ\"ה ואע\"פ שמקצתן ימניות אצלה נקרא כלן גבורות אחר העיקר \n"},{"index":12,"he":"שהן מאימא ויתבאר בסוד העומר כי אין הדעת מחלק לזעיר ונוקביה מן החסדים והגבורות \nשבו רק ז' כליליות אחרונות שבכל א' מהן בסוד שבעה ושבעה מוצקות ע\"ש אלמא ג' ראשונות \nשבכל א' מהחסדים והגבורות יתלכדו בדעת ולא יתפרדו כי הן עצמותו של דעת שהוא מוח \nהיולי ואף הם כמוהו מוחין היולים ובלתי מתפשטים להגלם למטה ונדבר בם לקמן בפרק ס\"ז: \n\n"},{"index":13,"he":" \nפרק יא\nאחרי כן נבקע כלי הכתר למטה ויצא כלי החכמה ובתוכו שאר הכלים הנגררים אחריו כלם זה \nבתוך זה וממה שהיה מזומן להם מן האור פנימי של כתר נעשה אור פנימי ומקיף לחכמה על \nהדרך שנתבאר למעלה ונבקעה החכמה ויצאתה הבינה והשאר בתוכה וכשתצייר הרבה עגולים כל \nא' בחבירו תדמה בדעתך כאלו העגול השחור הוא הספירה והשטח הלבן שבין זו לזו הוא \nהמקיף לעגול של מטה הרי נתבאר כי מהאור הגדול שהוכן בחסד מלמעלה לנקודת הכתר נעשה \nלו פנימי ועליון כי ע\"י שבשביל שלא ימצאו כל אנשי חיל ידיהם ליופי כחו שיסבול בעצמו \nכל האור נכנס קצתו בלבד ונעשה פנימי נשמה לו הנה השאר נעשה לו מקיף מלמעלה וכן ע\"ז \nהדרך יצא נצוץ מהאור פנימי שבכתר ונעשה פנימי לחכמה ומה שלא יכלה לסבול ממנו נעשה \nמקיף לה הרי יש לחכמה שני מקיפים א' של כתר וא' שלה וכן מחכמה לבינה נעשה מהפנימיות \nשל חכמה פנימי ומקיף לבינה הרי יש לבינה ג' מקיפין וכבר נתבאר במקומו כי אריך דאתי \n"},{"index":14,"he":"מבינה הוא הראשון בעליונים הצריך שתהיינה בו ג' הארות נוספות על י' ספירות שבו לפי \nשאלה העשר אינן מושפעות רק מז' תחתונים שבעלה והג' הארות מועילות להתנוצץ בו ג\"כ \nאור הג' העליונות שבה והוא סוד י\"ג מדות הנדרשת באריך אבא ואימא זעיר ונוקביה היא \nא\"י שיש בה עשר קדושות דמתני' ותלת דברייתא על הסוד הגדול הזה ואכתי הנך דמתני' חד \nסרי הוויין דיהושפט אמרה לאמצעית שבהן כנגד הדעת המתמצע בין חמש כנגד חמש וסודו בפה \nכדלקמן אשר שם מלת הלשון ומתפשט עד מלת המעור. הדרן לשמעתין דע כי אלו הג' הארות \nנוספות בכל אחד מהפרצופין שזכרנו הנה אריך שהוא בבחינת בינה הן בו משלשת המקיפים \nשעל גביו בסוד הצחצחות אבל חכמה דתקפא דידה א\"ס די לה בשני מקיפין א' מן הסבה רחוקה \nוא' מן הקרובה וכתר די לו בא' אשר לו אלקים חיים ומלך עולם משפיע בו בלי אמצעי ודע \nכי מהבינה לשש קצוות נתפשט האור בחלון א' והטעם לזה כי הנה ג' ראשונות כל א' מהן \n"},{"index":15,"he":"פתחה חלון א' מיוחד למה שתחתיה בשביל מה שהן עתידות להתתקן א' א' להיות פרצופין \nבפני עצמן שהן אריך אבא ואימא או תלת רישין עילאין שאריך א' מהם ומאוח' לכל' אבל שש \nנקודות שמכללן נעשה אח\"כ פרצוף א' והוא זעיר יצאו במדריגה אחת בשווי מצד הבינה \nהפולטתן זה אחר זה ושומרת תמונת' מבלי שישתנה החלון כלל ואע\"פ שההנהגה התחתונה יש \nבה חסד לזה ודין לזה סד\"א יש בה חלוף קמ\"ל חלון א' בלבד והחלוף הוא מצד המקבלים \nוהוא סוד אין לידה לאברים כי כל א' משש נקודות הללו איננה רק אבר בעלמא בערך לכללות \nזעיר ולמאן דאמר יש לידה לאברים ניחא נמי בסוד וימלוך וימות כדלקמן שאין מלכות \nנוגעת בחברתה וכל חדא חשיבא לידה באנפי נפשה. ומכל מקום הוצרכנו להשואת החלון שלא \nישתנה בפחות ויתר כדי ליתן ריוח ליציאת הכלים כלם בסדר א' והאורות בחלוף כראוי להם \nוכפי מה שאנו עכשיו בבאורו וגם להעלות משם האורות שסופן לעלות מן הנקודות להמציא \n"},{"index":16,"he":"מהן תקונים לבינה עצמה ולמה שעליה להשלמת פרצופיהן והנה מצד הנקודות היורדות מתוכה \nהוצרכה קדימה קצת לזו על זו אלא שהכלים ירדו כמו ירידה חרגא דיומא למטה מהאופק הכלי \nהתחתון תחלה והשאר סמוך לו בהיות השמש שם מנסר ועולה כנודע מי יגלה עפר מעיניו \nבצאתו להאיר מרחוק ליושבי הארץ ההיא כאיש נדהם והוא נרדם בנפול תרדמה וחבלי שינה על \nעיניו וסתר פנים ישים על דרכים רבים בארנום במקום אחר יפה יפה והאור נתלבש בעליון \nתחלה והשאר סמוך לו כסדר ההוא חרגא מהאופק ולמעלה כי השמש אלינו מנסר ויורד והרקיע \nמתפורר (ועורר) [ומורה] הנסרות אע\"פ שגוף השמש עודנו מנסר הולך וקרב כדי שיוכל אורו \nלהתלבש בעובי הגלגל ומלמעלה למטה מדי עברו להאיר לנו והוא כחתן ישיש כגבור יעויין \nמאמר הנפש אשר לנו ואע\"פ שיש חלוק בזה בין עולם העקודים לנקודים כמבואר יפה במקומו \nדי לנו לפי המכוון הנה לזכור ההבדל הזה דרך כלל שכן דרך הלמוד בחכמה הזאת למתני הקל \n"},{"index":17,"he":"הקל תחלה והדר מפרש הכל לפי טבע הדרוש וסדר הלמוד בהדרגה הראויה לאוזן שומעת: \n \nפרק יב\nויש כאן סוד בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין פירוש להלביש האור בתחתון \nתחלה כסדר ירידת הכלים כי כיון שמלכות ירדה בראשונה למה תהא אחרונה לקבל חלקה מהאור \nומה תהא עליה ביני ביני אך לפי האמת אין כאן קדימה זמנית אמנם כל היכא שהאור משלים \nחפצו ממטה למעלה הרי זו הנהגת דין ראה שאינו מתקיים אם תשבר מלכות ח\"ו בהיות האור \nמתרבה עליה כי צרה קרובה כי אין עוזר הקדים ושתף לה מדת רחמים כי גם קודם צאת הכלים \nממעי אימא הנה שם בחדרי בטנה נתלבש האור תחלה במדת החסד וימשך שפעו בכלם הן בהיותם \nשם בסוד עבור הן בצאתם לאויר העולם זה וזה באור ישר כי אע\"פ שנשברו הנקודות ההן מ\"מ \nיש להן תקנה לפי מקומן ושעתן כי מיתתם היא בית חייהם כמו שנפרש לקמן יפה יפה ודרך \nכל א' מהם האור הולך וקרב אל הנקודה התחתונה בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים פירוש חי \n"},{"index":18,"he":"מעיקרא שלא היתה נקודתה רגע א' משוללת חיות פנימי כדי ספקה באותו המציאות הנדרש \nכאן. וקיים כי גם אחרי כן נאמר עליה אחת מהנה לא נשברה. הצד השוה שבהם שא\"א לצמצם \nכאותה ששנינו במסכת בכורות שאין הרחם נפתח לשני ולדות כאחת והיה זה בכלים להקדים \nקליפה לפרי כדי שתמתק גם היא מכחו ויהא טעם עצו ופריו שוה. כמו שעלה במחשבה תחלה \nוידוע כי הכלים עצמן דא לבושא לדא ולעולם יבחן העליון כאלו הוא מת ופנימיות לתחתון \nוהועיל זה ג\"כ באור עצמו כדי שיקדם לעולם החסד אל הדין הקדום שכן הדין חפץ בכך והיא \nתהלתו וכי מה שהושפע בחסד בלי שום זכות נזכה אח\"כ ליטול אותו מן הדין בשכר מצות לא \nשאנו ראויים לקבל פרס כי מי הקדימם אלא שראויה מדת טובו ליתן שכר לעושי רצונו ואע\"פ \nשנאמר לקמן כי החסד נטל חלקו וחלק חבריו לא יחשב בשביל זה שיצא שני אורות כאחת שהרי \nעדיין לא נחלקו ולא יקרא עליהם שם לא גבורה ולא תפארת כלל לפיכך כשנשבר החסד חזרו \n"},{"index":19,"he":"שאר האורות לבינה וממנה ירד לגבורה באותו החלון עצמו כל מה ששייר החסד מחלק חביריו \nוכן כלם ואע\"פ כן סבר רבי יוסי הגלילי למימר במוחש אפשר לשני ראשין שיצאו כאחד כי \nאמנם להויות הזמניות כמו הבכור הפוטר את הרחם אין להם מבוא במה שהוא למעלה מסדר \nזמנים כמו אצילות שבע נקודות עצמן ועוד אם אנו מדמין לא נעשה מעשה להקל שהרי באם \nהעליונה אין המניעה מצד עצמה אלא לתקנת שבעה בניה אבל במבכרת דלא שייכי בוולדותיה \nהנהו תרי טעמ' מאן יימר שלא יהא אפשר לצמצם זו היא סברת ר' יוסי הגלילי אע\"פ שאין \nהלכה כדבריו: \n \n"}]}
