{"id":"kabala-50586d1451fb-1-8","bookId":"kabala-50586d1451fb","part":1,"torah":8,"title":"פרק כט","hebrewTitle":"פרק כט","segments":[{"index":1,"he":"פרק כט\nלאלה התלת רישין דרך הקודש יקרא להם הראשון רישא דלאו רישא או רישא דלא ידע ולא \nאתידע לא בחכמה ולא בסכלתנו והשני רישא דאין והשלישי רישא דאריך והנה הראש העליון \nנעלה מאד וג' ראשונות שלו לא נתפשטו כלל אלא כלא רישא חדא והז' אחרונות שבתקוני \nההוא רישא מתלבשים בראשים הקרובים אליו כמו שיבא לפיכך נקראים עתיק יומין כי הם \nימים ראשונים באמת ולפעמים יאמר עליהם שנעשו עתיקא למוחא סתימא כי הם תקפו וגבורתו \nבהתלבשם תחילה ברישא דאין שהוא כתרא עלאה כדלקמן ומוחא סתימא חכמה דתקפא דידהו א\"ס \nכי הוא זה הראש העליון נבארהו בסמוך וכולם בעלי קומה שלימה אלא שהן מכוסות ונעלמות \nזו בזו ואין לדרוש כלום רק במלא קומתו של אריך בלבד ופירשו באידרא זוטא דף רפ\"ח ע\"ב \nכי אלה הראשים העליונים זימנין אינון תלת פירוש נדרשים כל א' לעצמו על הדרך שאנו \nעכשיו בבאורו אמנם זימנין אתכלילו בתרין כי שני התחתונים יבחנו כאחד כמו שהמוח נכלל \n"},{"index":2,"he":"בגלגלת וזימנין אתכלילו בחד סימנים אי\"ן ונקרא שלשתם יחד בשם עתיקא קדישא ולפי הדרך \nהראשון מצינו לפעמים אשר יאמר לראש התחתון מוחא סתימא ולאמצע כתרא עלאה וגם הוא \nעתיקא ולההוא מוחא בסוד סבה קרובה ולעליון א\"ס כדאמרן והוא שם בדף שזכרנו ע\"א וכל \nזה יצדק מאד בבחינת התלבש כמעט כל רישא דאין ברישא דאריך עד שיבחנו שניהם כא' והמוח \nהפנימי עיקר בהם שהוא בסוד חכמה נקודה (בהיכלו') [בהיכלי'] ומה שנשאר מגולה מרישא \nדאין הוא כתר תורה ודאי ועליו ההוא רישא דלאו רישא שהוא אצלם בסוד א\"ס לרוב העלמו \nעל הדרך שבארנו בזה בתחלת המאמר וכאן יקראוהו באמת רישא דלא ידע ולא אתידע כי הוא \nאינו יודע שרש עצמותו מאתר עלאה יתיר כשם שאין האדם יודע מהות נשמתו והוא אינו \nמתודע לזולתו כלל עוד כתר של נקודה בהתאריך רום קומתו מלא כל החלל שהיה מקום לי' \nנקודות כמו שבארנו בפ' כ\"ז הוא עלמא דדכורא ואין מלכות נכרת בו אלא בסוד עטרה נכללת \n"},{"index":3,"he":"ביסוד ופרצוף זה נתקן מז' אחרונות של מלכות זו על הדרך שנפרש לקמן בפרק ל\"ג לפיכך \nנקרא רישא דלאו רישא אלא מקום שרשו ויניקתו הוא ברגלי הקומה העליונה כטעם ומקום \nרגלי אכבד ולא אתידע לא בחכמה פי' אע\"פ שנתלבש ברישא דאין ולא בסוכלתנו אע\"פ שנתלבש \nברישא דאריך דהיינו בינה ואכתי מבעיא לן למידק בלשון האדרא זוטא דקאמר התם רישא דלא \nידע ולא אתידע מה דהוי ברישא הא דלא אתברר לא בחכמה ולא בסוכלתנו וע\"ד אקרי ברח לך \nאל מקומך והחיות רצוא ושוב ע\"כ שהרי מאי דקאמר לא אתידע מה דהוי ברישא דא משמע \nשהכוונה על העצם המתלבש בו ואחרי שאמר ולא ידע שפירש בהכרח הוא אינו יודע מהות \nנשמתו כמו שבארנו בסמוך פשיטא שזה המהות אינו נודע לאחרי' כי עד עכשיו אמרנו שאפי' \nהכלי שלו בלתי מושג וזה איננו צודק באמרו לא אתידע מאי דהוי ברישא דא אלא איצטריך \nלמימר ולא אתידע ללמדנו שאין הדבר כן לחסרון ההוא רישא ח\"ו מקוצר המשיג אלא לשבח \n"},{"index":4,"he":"העצם הפשוט ועומק המושג שא\"א שיהיה נודע לזולתו כלל ויש מי שפי' לא אתידע כלל \nלאחרים ואיהו גופיה אינו עומד על בוריו של דבר לפיכך אמר לא ידע כיון שבהכרח אף הוא \nמשייר מקצת וסוכלתנו משמע שעל חכמה ובינה דאצילות למטה במקומן מיירי לא על תרין \nרישין דאתכלילו בעתיקא קדישא בהדי ההוא רישא אלא על אבא ואימא קאמר שעם היותם \nיונקים ומושפעים מלמעלה ע\"י המזל ואבא גופיה אתכליל גם הוא בא\"ס כמבואר במקומו מ\"מ \nלא אתדבק פירוש איננו מושג כלל אלא שפעו נמשך עליהם ע\"י תקוני הראש דאינון כתלג \nחיור כעמר נקי כי עם היות השערות חלולים והאור מגיע אליהם בתכלית הפשיטות לא אתדבק \nממש אלא ע\"י צנורות דקים מאד ואין זה מקום באורן ועל דא אקרי ברח לך אל מקומך פסוק \nזה אמרו בלק לבלעם אמנם כל התורה כלה שמותיו של הקב\"ה ולמדנו מה רב גובריה של בלעם \nהרשע בכתרין תתאין מסאבין שהיה סוכן אתונו כלעומת זעיר ונוקבא של קליפה הוא טעם \n"},{"index":5,"he":"פתיחת פי האתון שנברא בערב שבת בין השמשות כדי שיקטרגו זה על זה בסוד פזור לרשעים \nוהוצרך להכותה שלש רגלים כנגד ג' הכאות בקדושה א' בצור ברשות וב' בסלע שלא ברשות אך \nשם בשתיקה בסוד אני אסבול ואמלט לפיכך תבע הקב\"ה עלבונו בכאן בקנטורי' להפריד \nביניהן כי ההוא סבא דמשפטים שאמר עליהם שארי בחבורא וסיים בפרודא כי מתה האתון והוא \nלבדו נשאר בבושה וכלימה נקטינן כי הרשע ההוא בריח התיכון של קליפות היה משיג בשרש \nהנעלם אשר להן במקומן דכל חרשי עלמא לא יכלין לאתדבק ליה לפי' ר\"ת הפסוק הזה הם \nאותיות בלעם בחלוף עין באל\"ף כי שבעין כתרין מסאבין נכללו אצלו בשרש אחד הוא שאמר \nעל עצמו שומע אמרי אל דאתמר ביה כי לא תשתחוה לאל אחר ויודע דעת עליון הוא המקור \nהמתעלה על אותו אל שלו אבל בקדושה אין כל נביא וחוזה יודע דעת עליון כי נשגב שמו \nלבדו והחיות קטנות שבמרכבה עם גדולות שבאצילות כלן אצל השרש הזה הן ברצוא ושוב אף \n"},{"index":6,"he":"אנו נדרש הר\"ת \nבלשון בל בסוד הנתיבות א\"ס על אימא עלאה שידיעת ההוא רישא נשגבה לא יוכלו לה ומספר \nד' אותיות יחד בגימ' חכמה והרמז א' וכן ס\"ת בגימ' ג' הויות אשר בההוא רישא חיורא \nכמבואר במקומו והאותיות האמצעיות בגימ' רצו\"ן שהוא הכתר בכל מקום: \n \nפרק ל\nרישא דלאו רישא שאנו מיחסים אל הראש הראשון הטעם הוא כי איננו ראש באמת מצד עצמו \nאלא שאנחנו לא נדע לכנותו דרך כבוד זולתי בשם רישא ועוד כי ג' ראשונות שבו מגולות \nשאין שאר הראשים מכסים אותם ואלה הג' הן סוד ראש בכל מקום והנה רישא דאין נקרא כן \nעל שם שהוא מלביש את שבע מדות תחתונות דרישא עילאה דאיהו עין ומשפיע ממדת טובו בלי \nטעם אלא ברצון מוחלט ואריך מלביש את רישא דאין כלו ולא נשאר מגולה ממנו רק הקרקפתא \nדהיינו כתר שבו הנקרא אין באמת ולא הקרקפתא כלה כ\"א השליש העליון למעלה מהמצח מקום \nתפלין בלבד וע\"ז נאמר והחכמה מאין תמצא ר\"ל הנמצא ממנו בגלוי הוא דבר מועט כאלו \n"},{"index":7,"he":"אינו מושג כלל ולפיכך פרצוף הבינה נקרא אריך שהוא מתארך למעלה במדותיו של רישא דאין \nיותר ממה שעלה רישא דאין אצל הראש העליון ועוד אריך מחזיק ברום קומתו כל אורך עולם \nהאצילות אלא שהוא בסוד התפשטות בלבד לצורך שאר הפרצופין התחתונים להחיותם ולתת להם \nהעמדה וקיום לפיכך גם הוא נקרא רישא לפי עיקר מציאותו ועוד שהוא ראש ואצילות באמת \nדתלת רישין אתכלילו ביה ועוד שכל ספירותיו הן בסוד ראש כי הנה כח\"ב שבו ראשית \nדעתיקא וחג\"ת ראשית דזעיר. נה\"י ראשית דנוקביה ואלו הן ספירות מקוריות דאתעבידו תשע \nהיכלין. להיכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין לאו אינון נשמתין ולא אית מאן \nדקיימא בהו כדאיתא בזוהר פ' נח דף ס\"ה א' ופ' פקודי דף רכ\"ו ב' והכוונה על ספירת \nאריך שהן היכלין לספירותיו של רישא דאין. והן עצמן רצוני הני דאין היכלין לז' \nתחתונות דעתיק יומין ועל הטעם דרישא דאין אמר שנה\"י שבו לאו אינון נהורין להאיר \n"},{"index":8,"he":"למלכות נוקבא דזעיר דלית לה עיינין וכן חג\"ת שבו לאו אינון רוחין להאיר לזעיר וכח\"ב \nשבו לאו אינון נשמתין לאבא ואימא הנכללים בעתיקא אלא הכל ע\"י ספירות אריך אלו ואלו \nנכללות בתש' כי מלכות דבוקה ביסוד ותו השתא מיהת דעסקינן בתחלת האצילות שעדיין לא \nנתקנו הפרצופין של מטה זוג זוג דאינון אבא ואימא זעיר ונוקביה שפיר קאמר דלאו אינון \nלא כך ולא כך עד התאצל המקבלים שפעם שעל העדרם אמר ולא אית מאן דקיימא בהו ומזה הצד \nיצדק לקרוא להם היכלין כי עדיין אין להם בחינה משתוה למטה אלא למעלה עם התקונים \nהמתפשטים בתוכם ועליהם נאמר באדרא זוטא דף רפ\"ח כד אתתן אפיק תשע נהורין דלהטין \nמיניה מתקוני וכל דבר שבקדושה שהוא בסוד ראש הוא עצמו כולל י' כי לעולם בתר רישא \nגופא אזיל בין שיהא זה הגוף נגלה או נעלם אבל מה שאינו בסוד ראש אינו נדרש בעשר אלא \nבשש או בארבע וכיוצא הכל לפי מקומו ושעתו ואל תתמה על מה שאמרנו היות אריך בסוד \n"},{"index":9,"he":"התפשטות כי אפילו אבא ואימא המלבישים אותו פרצופי הארה הם וא\"א לעולם שיהיה המתלבש \nמוגלם יותר מהלבוש ומכאן אתה דן ק\"ו לראשית הקודמים לאריך לפיכך הוא לבדו ניתן \nלדרוש בו כמה גופי תורה שקצתם הם המתבארים בכלל המאמר הזה מה שאין כן ברישא דאין \nולא אתידע שאין לנו רשות לדרוש בהם רק מציאות הראשים בלבד והנה הכתר של רישא דאין \nמכוון לחסד וגבורה דרישא דל\"א שהם בסוד תקרובת דבוסמין ויבא מזה לפנינו בפרק הקרוב \nוהכתר של רישא דאריך מכוון לת\"ת דההוא רישא דלאו רישא ולחכמה ולבינה דאין והדבר \nברור כי ת\"ת דל\"א הוא יותר מוגלם מגדולה גבורה שבו. ועם זה הנה לפי הדרך הראשון דהא \nדקאמר לא אתידע פירושו שאפילו כליו הם בלתי מושגים ניחא למימר ולא בסוכלתנו אע\"פ \nשאמר לא בחכמה ולא תימא זו ואין צ\"ל זו. אצטריך סד\"א אפשר לרישא דאריך שתהיה לו \nידיעה והשגה באותו ת\"ת שהרי אין חכמה ובינה דרישא דאין מפסיקין שהמה מדובקין עם \n"},{"index":10,"he":"רישא דאריך דבוק עצמי והיו לבשר א'. קמ\"ל ולא בסוכלתנו פירוש בינה דהיינו רישא \nדאריך שאין לו ידיעה ברישא עלאה כלל אפילו באותו ת\"ת המכוון לכתר דידיה. ויש \nלמעמיקין בחכמה פרטי דקדוקיה בהאי רישא עילאה שאי אפשר בשום פנים לתרץ ספקותיהם כי \nרבו מה יפו ומה נעמו מה נמרצו אמרי יושר עד שאמרו כי אפילו ישעיהו הנביא נסתפק בהם \nבפסוק והשביע בצחצחות נפשך שדרשו בו צח חד צחות תרין. לפיכך פסיק ותני לא אתידע הא \nלמה זה דומה למה שלא יכלו חכמים להכריע באנדרוגינוס לא מחסרון ידיעה אלא לרוב חלוקי \nדיניו דהא והא אתנהו ביה כן הדבר הזה. ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה: \n \n"},{"index":11,"he":"פרק לא\nעולם האצילות בכלל על פי הדברים האלה יתכן לדרוש אותו באופן זה הנה הטהירו לפי \nהעלמו וגילויו על כל הנקודות ופרצופיהן ההוא יקרא א\"ס באמת על הדרך שהקדמנו בפתח \nדברינו ותלת רישין כתר חכמה בינה כמשפטן וזרועות עולם אבא ואימא. ודע כי שני \nפרצופין אלה נתקנו במקום רשימו דחכמה ובינה ושתי נקודותיהן נתלבשו תחלה למעלה חכמה \nתוך בינה ונחלקו אחר כך לתרין רישין לפיכך נצדק בדברינו כי אבא ואימא נעשו מנקודות \nבינה מהארתה שהרי אין רשומה של חכמה ניכר לחוץ בהיותה מלובשת תוך בינה. ועוד יתבאר \nלקמן בפ' מ\"ב בסוד מתקלא דהיינו זכר ונקבה. הנה נדרש תחלה במוחא סתימא שהוא מנקודת \nבינה אלמא מינה ובה ימשיך תקונם של אבא ואימא ופשוט הוא ומפני ששלשה ראשונות של \nבינה מלבישות שלשה ראשונות של חכמה ואחרונות לאחרונות בשווי גמור זולתי אותו דבר \nמועט דמבעי לארמא ימינא על שמאלא נזכה בשפטנו שיהא גרונו של אריך משליס כתריהם של \n"},{"index":12,"he":"אבא ואימא וכל דברי חכמים קיימים. ואולם ראש זעיר הוא תפארת של כללות הקומה בסוד \nנקודת חולם שהיא בתפארת מדברי התיקונים והמפרשים יחסוהו לכתר פירוש לדבריהם לכתר \nזעיר והוא עצמו תפארת של כלל האצילות. ויש במספר חלם שלשה הויות שהן חד\"ר. והנה \nאריך כלל האצילות ואין בו דין אלא כלא ימינא. לפיכך לא יפרדו ענפי הנהגתיו כי אם \nמטבורו ולמטה לצורך העולם אבל זעיר שהוא ענף אחד ממנו הנה היותו כלול משלשתם כתר \nהוא לראשו והוא סוד כליל תפארת בראשו נתת דאתמר במשה דיוקנא דזעיר עוד חולם בוא\"ו \nבגימטריא חנוך בסוד ראש היצירה שהוא תפארת של כללות העולמות לאחד מן הדרכים הנאמרים \nבאמת. והנה זרועותיו של זעיר נצח והוד גופו יסוד של כללות הקומה. ונצח הוד יסוד \nמלכות שלו כלם יחד הם מלכות של כלל האצילות אבל נוקביה דזעיר בכל אלה פלג גופיה היא \nובלעדה לאו איהו גדול ולאו מהולל כדברי הזוהר פרשת ויקרא וגם כשהיא אחור באחור בסוד \n"},{"index":13,"he":"קטנות. הנה אז ירכין דיליה הן הן מוחין דידה וכשניחס בצדק תואר אין סוף לההוא רישא \nעילאה יהיה רישא דאין כתר ורישא דאריך עם כל השבח הגנוז בתוכו בסוד חכמה שכן מוחא \nסתימא באמת הוא תואר מיוחד אליה אלא שהוא מכוסה בתוך בינה כמו שהמוח סתום בגלגלת \nוהוא שבח המגיעה לכתפים דההוא רישא עילאה פירוש עד הגדולה והגבורה של תקוני הראש \nולא עד בכלל וידוע כי סתם גדולה וגבורה הם בסוד זרועות עולם בכל מקום והיינו ראשי \nכתפין אע\"פ שבכאן אינם אלא תקרובתא דבוסמין. ואז יחשוב גרון אריך שהוא מקום בינה \nדאיהי רחמי בסוד הגרגרת ודינין מתערין מינה בסוד הוושט. והאמת שהיא בינה שבבינה \nוממנה נתקנו הכתרים לאבא ואימא. אלמא לדרך זו לעילא בתלת רישין אין ראשה של בינה \nנמנה בשווי עם החכמה כמו שהוא באבא ואימא זעיר ונוקביה לפי שמרוב הזכוך אשר שם \nלמעלה לא יהיה לה קיום. ושמא תשבר חס ושלום לפיכך הרחיקה המאציל למטה בגרון שאין \n"},{"index":14,"he":"האור מתרבה בו יותר מדאי הואיל ונתרחק קצת. והאמת שאין דינין מתערין אלא משבעה \nאחרונות שבבינה. והשבע נחלקות לפרצוף שלם של עשר והוא המתחיל מן הגרון הנעשה כתר \nלראשו וכשנדרוש האצילות כלו בפרצופין הקרובים דרושים לכל חפציהם. נאמר כי תלת רישין \nדלעיל אתכלילו בתרין. הראשון הוא לא אתידע. והשני אין אריך כי הדדי ואז יחשבו אריך \nאבא ואימא שהן כתר חכמה בינה כי הראש העליון אין סוף לגבייהו. ותרין רישין כלילין \nכחדא בסוד עשרה הכף הוא הכתר ואבא ואימא חכמה ובינה. ואצל קומת זעיר יהיו תלת רישין \nאין סוף לגביה ומזלא כתר דידיה אבא ואימא חכמה ובינה. כל זה בסוד גדלות. אז יחשב \nראש זעיר אצלו בסוד בינה כעין קרומא דאוירא שאנו עתידין לדרוש בראשים העליונים ואבא \nואימא יחשבו לו במקום כתר וחכמה כמו שבארנו בתרין רישין על שני דרכים. ואז יהיו \nהקצוות נמנין בו אחד אחד ומלכות בסוד עטרה. ועוד הא בת זוגיה לקבליה ולפעמים נדרש \n"},{"index":15,"he":"בו עשר ספירות ברום קומתו בלבד ויבא עוד מזה לפנינו בס\"ד: \n \nפרק לב\nאכן רוח היא באנוש להבין ממה שהקדמנו דרך המקובלים הראשונים שמקצתם מסדרים עשר \nספירות זו למעלה מזו יורה על תחילת אצילות הנקודות דלא הוי מתקלא כלל. ומקצתם ציירו \nשלשה ראשונות זו על זו והשאר בסוד קוים והוא האמת בספירות אריך. ומקצתם ציירו כל \nהספירות בסוד קוים רק הכתר על כלם באמצע והדעת מכריע בין חכמה ובינה והוא כן \nבספירות הפרצופים התחתונים דאינון אבא ואימא זעיר ונוקביה ובכל אלה בינת הבינה גרון \nממש הוא הכתר על גביהון בסוד אהיה הנדרש בבינה והוא הכתר ופשוט הוא. ועל זה התורה \nנדרשת בפנים הרבה ולכל פן ופן טעמים אין מספר והן נפלאות מתורתו יתברך נזכה ונחיה \nונראה, ודע כי כליהם של תקוני הראש לכתר חכמה בינה הם שנעשו מן הכתרים והחכמות \nוהבינות של שבעה נקודות שעלו בסליקו עילאה הוא הדבר שבארנו לעיל בפרק כ\"ח. אבל \nהעצמות והפנימיות לתיקונים העליונים ההם הושלם באופן זה. מנקודות הכתרים של שבעה \n"},{"index":16,"he":"מנין תבירין נעשו שבעה התחתונות לרישא דלאו רישא ולפי שכל אחד מהכתרים שזכרנו נדרש \nבעשרה כליליות אף אנו נאמר כי שמו בכליהם פרטות הכליליות ההן וקבוצן הוא הנדרש כאן \nבסוד עצמות שהוא כולל שבעים נפש לבית יעקב. פירוש שבעים תקוני הכלים שהן בית \nבהבנותו מכתרי שבעה נקודותיו של זעיר הנקרא יעקב. והם עכשיו נפש ופנימיות תוך הכלים \nאשר אמרנו שהם בית והיכל לזעיר שבכתר דהיינו שבעה התחתונות שלו הנקראות יעקב בכל \nמקום. ואל תתמה כי לפי גודל ערכן של תלת רישין אין בין הכלי והעצמות הבדל בשבעה \nהתחתונות שלהם רק הדבר הזה. וכן כיוצא בו בזוהר פרשת בראשית גבי חבקוק דאגליף עליו \nאלישע שם של ע\"ב בשני דרכים השמות מחוברים בתיבות שלימות ואהדרא רוחיה. ומאתן \nושיתסר אתוון דידהו כמניין חבקוק די בהון אתקיים גופיה על קיומיה. ואי אפשר לומר \nשיהא העצמות מהאור ממש והכלים מן הרשימו שהרי אנו צריכים לו לתקוני זעיר כדלקמן. \n"},{"index":17,"he":"ולפי האמת יש חלוק עצמי בין העצמות והכלים נוסף על מה שאמרנו כי בכלים לא נכנס בכתר \nהכתר רק שבעה חלקים משבעים ענפים של מנין תבורין וכן כלם אבל בעצמות הנה השבעה מנין \nתבירין כל אחד בכלילות עשר שבו תקן מדת עצמו בכתר העליון. ודע כי מנקודת הכתר עצמה \nנתקן העצמות לשלשה ראשונות של תקוני ההוא רישא דל\"א ומנקודות החכמה והבינה גם כן \nנתקן העצמות לשלשה ראשונות של רישא דאין ורישא דאריך וגדול כבודו של רישא עילאה שכח \nשבעה האחרונות דמלכות אדם קדמון מעורב בו כי גם מהן ומכלילות עשר שבהן נקח שבעים \nניצוצות ונחלק אותם שבעה שבעה להיות נשמתא לנשמתא אל העשר ספירות דרישא עילאה הוא \nהעתיק שבאצילות ובארנוהו: \n \n"}]}
