{"id":"kabala-529e603bd511-1-1","bookId":"kabala-529e603bd511","part":1,"torah":1,"title":"קטע 1","hebrewTitle":"קטע 1","segments":[{"index":1,"he":"פירוש הרמב\"ן לספר יצירה\n \n(א) בל\"ב נתיבות וכו' - הן עשר ספירות וכ\"ב אותיות. ומנצפ\"ך צופים אמרום, על כן \nאינם בחשבון הל\"ב. ואף על פי שאמרנו שהעשר ספירות בכלל האותיות אינם האותיות, כי הם \nפנימיותם, והם דבר נעלם נכללות באותיות, ויוצאות עמהם בשביל אחד בהעלמה אחת ברוח \nבגוף. וכוונת החשבון הזה ללב, ולב הוא רצון, כענין שנאמר, \"היש לבבך ישר עם לבבי \nכאשר לבבי עם לבבך\", כי קיום כל דבר הוא בעוד הרצון בו ויהיה בל בהתהפך הרצון להשיב \nכל הדברים להוייתן כמושך את רוחו אליו. וכן התחלת התורה וסופה בי\"ת בראשית ולמ\"ד \nדישראל, כלומר שישוב הענין לאשר לו אחוזת הארץ היא האפיסה המוחלטת, פירוש המוחלטת \nתרגומו לצמיתות לחלוטין, על כן נרמז כי אין הדעת משיג אליו: \nנתיבות - הם שבילים דקים ואין אדם רואה בראש השביל המקום שהוא הולך, לכך לא אמר \nדרכים שהדרכים רחבים וניכרים, שאדם עומד על אם הדרך ורואה לכל מראה עיניו לאיזה \n"},{"index":2,"he":"מקום הוא הולך, מה שאין כן בשבילים מרוב דקותם. וכן בענין הכתוב, \"עמדו על דרכים \nוראו ושאלו לנתיבות עולם\", הזכיר לדרכים ראיה ולנתיבות שאלה: \nפליאות - כמו, \"כי יפלא\" ומתרגמינן יפריש, כלומר יוצאות מפורשות ומובדלות זו מזו, \nולפי עומק הדקות שם פלא נאות בהם לא שם הבדלה והפרשה: \nחכמה - היא סוף מה שאדם יכול להשכיל במחשבה. ומסורת הענין ברמז כי כתר עליון ית' \nמלא יותר ממה שהלב יוכל להרהר כבודו, צמצם עצם הכבוד כשעור פני הפרכת [נ\"א, הכפרת] \nוכבין שני הכרובים שהוא טפח, ונמצא חושך על פני הכל כי העדר האור הוא חשך. והמשיך \nממקור הכל האור הבהיר הנקרא חכמה. שלשים ושתים נתיבות כל נתיב ונתיב נוקב בחשך \nהאותיות בצורתם והספירות בשיעור שברצון הגוזר יתברך ויתעלה, ונעשו מובדלים זה מזה. \nונקיבת אור הנתיבות ויציאתם מפורשות זו מזו נקראת חקיקה. לכך אמר שבהם חקק יו\"ד ה\"א \nכלומר בנתיבות האור שהם ל\"ב מעת המשכתן מן הכתר העליון בהם חקק החוקק יתברך את החשך \n"},{"index":3,"he":"ועשה מהם עצם כבוד נרמז עליו בשם יו\"ד ה\"א. והכבוד הזה נקרא חכמ\"ה בשם הנתיבות \nעצמם, ולכך נקרא חכמה כי כתר עליון יתברך ויתעלה נרמז באל\"ף ה\"א של שם אהי\"ה בענין \nאחדות שלמה בכל צד ובכל מחשבה וענין, ולא יתכן להזכיר בה חקיקה. עוד נמשך המעיין \nופעל עצם כבוד נקרא יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א נקוד אלה\"ים והוא הבינ\"ה, והוסיף על השם \nהראשון וא\"ו ה\"א כלומר בכאן מוסד הבנין וא\"ו ה\"א. עוד נמשך המעין ויצר עצם כבוד \nנקרא צבאו\"ת לפי שהוא אות בצבא שלו שהם הגדולה והגבורה, ועד סוף הבנין כלו יתברך \nויתעלה נרמז בזה הפירוש ענין התיבה הזאת: \nויש נוסחאות שמוסיפות בגירסא, אלה\"י ישראל אלה\"ים חיים שד\"י רם ונשא שוכן עד וקדוש \nשמו - ולפי אותה הנוסחא פירוש צבאות הגדולה והגבורה, והוא לשון צבא. ונרמז בתיבה \nעצמה השם הגדול שהוא אות בצבא שלו, לפי שהכל אחד, והוא אלה\"י ישראל בהמשך המעיין \nעוד. ושוב נמשך מקור חיים ופעל כבוד נקרא אלה\"ים חיים והוא הנצח וההוד, ונמשכו \n"},{"index":4,"he":"נתיבות המעיין לשם הנקרא שד\"י והוא יסוד עולם. ועניינו לשון תוקף, וכן שמעתי פירוש \nלפניו ילך דבר. ורבותינו רמזו בו עוד שאמר לעולמו די, לפי שסוף המשך הנתיבות בסוד \nהפעולה הוא. ושמעתי שהיו האותיות פועלות כפי חשבון השם הזה במילואו וא\"ל די ולא \nפעלו אלא שמנה עשר אלף עולמות, ואין לי לפרש. ומשם נמשך המעיין וברא כבוד נקרא רם \nונשא, וכן כתוב, \"יושב על כסא רם ונשא ושוליו מליאים את ההיכל\", והוא שוכן עד וקדוש \nשמו יתברך ויתפאר ויתרומם על כל: \nבשלשה ספרים ספר וספר וסיפור - כלומר שהוא מתיחד באלו השלשה מקומות, בספר שהוא חכמה \nראשונה, ובספר שהוא בינה שאדם מונה בה, ובספור כלל שאר המתיחדים באחדותו: \n(ב) עשר ספירות בלימה - ענין זו הבבא לפרש את הראשונה. ואמר כי הל\"ב נתיבות שאמרנו \nהם עשר ספירות וכ\"ב אותיות, והזכיר הספירות בלשון בלימה שאתה חייב לבלום פיך מלדבר \nולבך מלהרהר שהם פנימיות לאותיות, ולא נכתבו בתורה כמו האותיות. ופירוש עשרים ושתים \n"},{"index":5,"he":"אותיות שהם יסוד, שלש אמות אמ\"ש יסודם, ושבע כפולות שהם בגדכפר\"ת שמקבלות דגשות \nורפיות, והם מדות כפולות כמו שאנו עתידים לפרש ושתים עשרה פשוטות שאינם משתנות: \n(ג) עשר ספירות בלימה מספר עשר אצבעות - פירוש כי העשר ספירות שהם נעלמות והם \nבלימה, מספרם וענינם נראה ביצירה התחתונה. שנבראו באדם עשר אצבעות ביד וברגל שהם \nבהתחלת האדם ובסופו, והם חמש כנגד חמש לפעול באלו צד ימין ורחמים ובאלו צד שמאל \nודין, וברית יחיד מכוונת באמצע במילה ובלשון ובפה, כלומר נתייחדו בשלשה מקומות יחוד \nשלם, במילה והיא בצורת יו\"ד לרמוז על ייחוד החכמה, ובלשון שהוא צורת וא\"ו לרמוז על \nהקו האמצעי בשם הגדול, ובפה הוא הנקב שהדיבור יוצא ממנו והוא בצורת ה\"א בהעלמה, \nורומז על ייחוד הבינה. ואלו הם האיברים המיוחדים באדם, לפי ששאר האיברים כפולים שתי \nעינים שתי אזנים ושתי לסתות, וכן כולם. והלב הוא מיוחד צריך עיון. ושיעור אלו \n"},{"index":6,"he":"האיברים טפח בכל אדם חוץ מבעלי מומין, והוא השיעור שבצמצום הראשון שזכרנו. והחסיד \nגורס במלת לשון ובמלת המעור והוא רמז לוא\"ו ה\"א, וצריך עיון: \n(ד) עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר - אלו הספירות הם פועל הספירות \nהנמשכות מן המקור שפעלו עשר דברות. ופירוש שהם עשר ולא תשע להביא במנין הכתר שממנו \nנמשכו, אף על פי שאין המחשבה משגת בו, אבל ממה שאדם רואה הנתיבות הנמשכות ממנו יודע \nשהוא מקור נובע. עשר ולא אחד עשר להוציא מן המניין הדבר הנעלם שבראש הכתר, שממה \nשאנו רואים לו סוף בראש הנתיבות יחשוב האדם שיש לכתר ראש ואם כן למעלה ממנו דבר \nנעלם נשגב מן המחשבה ומן הפה אינו נכנס במניין. ושמעתי בזה פירוש אחר וזה הוא \nהנכון: \nהבן בחכמה וחכם בבינה - ענין ההבנה הוא להבין דבר מתוך דבר, וכך אמר בחכמה אין לך \nבה אלא הבנה שהבנת אותה מתוך דבר אחר והיא הבינה שראית וחכמת בה: \nבחון בהם - בעצמם ענין הנתיבות שהם מפורשות זו מזו ופעלו עצם כבוד אחד: \n"},{"index":7,"he":"וחקור מהם - מה שלמעלה, כמו שאדם חוקר בלכתו בנתיב לאיזה מקום יוליך אותו: \nהעמד דבר על בוריו - הוא משענתו כפי תרגומו, כלומר חשוב שהדבר נשען על משענתו שלמטה \nממנו. והשיב היוצר על מכונו שלמעלה והוא כמו אל, אבל להתעלות היוצר למעלה אמר בלשון \nהזה, ופירש הענין ליחד הדבר מלמטה למעלה. והיוצר הוא אלה\"י ישראל יתברך בבינ\"ה שהוא \nמכונו ויתרומם בחכמ\"ה: \n(ה) עשר ספירות בלימה עשר שאין להם סוף עומק ראשית ועומק אחרית וכו' - איני מבין \nזאת הבבא וצריך עיון: \n(ו) עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק וכו' - כלומר מה שאדם מתחיל להיות צופה בהם \nהיא המראה העשירית שבמרכבה, והוא כמראה הבזק שהוא עשירי למראות בפרשת המרכבה \nשביחזקאל. והם, רוח סערה, ענן, אש מתלקחת, נוגה כעין החשמל, ומראה ארבע חיות, \nומראיהן כגחלי אש, ומראה הלפידים ברק כמראה הבזק. ממראה הבזק שהוא תחלת מה שאדם \nצופה במרכבה משם צופה ומביט למעלה בעשר הספירות. ותכליתן אין להם סוף כמו שפרשנו: \n"},{"index":8,"he":"דברו בהם ברצוא ושוב. הוא הרצון היוצא מאין סוף, ותכליתן ברצוא ושוב: \nולמאמרו כסופה ירדופו - העשר ספירות שבמרכבה. ולפני כסאו הם משתחוים - הוא כסא \nהכבוד ממש, כעין כסא שלמה ע\"ה שנאמר, \"וישב שלמה על כסא ה' למלך\": \n(ז) עשר ספירות וכו' נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן - ענין זאת הבבא להודיע היות \nמחשבתך מיוחדת יחוד גמור, שהאדון יחיד הוא הכתר עליון יתברך וממנו הדברים ובו \nמתייחדים בייחוד שלימה. ויש גורסין, שאדון יחיד והיוצר מיוחד ולפני אחד מה אתה סופר \n- , כי אין מחשבה ודיבור יכולים לספור לפני אחד ואין לפניו אלא אין גמור: \n(ח) עשר ספירות בלימה בלום פיך וכו' - חזר ופירש למה קרא הספירות בלימה, שאתה חייב \nלבלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר. ואם רץ לבך להסתכל במחשבה מה לפנים, שוב למקום הוא \nמקומו של עולם שהוא החכמה. שלכך נאמר רצוא ושוב כלומר שאם יעלה דעתך למעלה שוב למטה \nמיד שלא להתעכב באותו הסתכלות המחשבה המתעלה. ועל דבר זה נכרת ברית שנתן רשות להיות \n"},{"index":9,"he":"צופה ושב מיד למקום יתברך הנותן כבוד לאדם לכבוד שמו: \n(ט) עשר ספירות בלימה אחת רוח אלהי\"ם חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים - ענין שם \nהוא עצם דבר, והוא לשון דק ופנימי שאינו גוף. קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש, כלומר \nאין לך דבר שאין לו קול כמו הקול הנשמע בדפיקת האויר, ורוח יש בו שהוא הדופק והמגיע \nלאוזן השומע, ודבר שמצייר הענין. וכן יש שלשה דברים אלו בתכלית הדקות בספירה \nהראשונה, וזהו רוח הקדש, כלומר כמו רוח האדם שהיא נשמה בתוך הגוף כך הרוח בקדש. \nוהקדש היא חכמה, ומפני השתלשלות הדברים נקראת הנבואה רוח הקדש אף על פי שאין הנבואה \nמגעת עד שם: \n(י) שתים רוח מרוח - היא החכמה. חקק וחצב בה - כלומר רוח השני היוצא מן הרוח הוא \nחקיקת האותיות, וחצב עוד בהם האותיות ממש בהמשך הדברים עד למטה, והם האותיות \nהרשומות בכסא והכתובות בלוחות והם כ\"ב אותיות, שלשה מהם אמות ושבע כפולות ושנים עשר \n"},{"index":10,"he":"פשוטות, ומכולם נעשה רוח אחד וזהו החכמה: \n(יא) שלש מים מרוח - והוא הבינה, שהוא דקות דבר כמו המים שהוא דק שבבנין. ואתה רואה \nמן הרוח יוצא המים כמו רוח הפה. חקק - החקיקה שפעלה בנתיבות הבינה, וחצב - בהם \nבהשתלשלות עד מעשה בראשית תהו ובוהו ורפש וטיט. חקקן כמין ערוגה - כלומר כטבלא \nמרובעת. הציבן כמין חומה - שעשה להם דפנות. סככן כמין מעזיבה - מלמעלה כאוהל נטוי \nעליהם, וזהו מעשה בראשית שמים וארץ שיסודם בבינה: \nעד כאן נמצא וחבל על דאבדין: "}]}
