{"id":"kabala-57d8083daf06-1-3","bookId":"kabala-57d8083daf06","part":1,"torah":3,"title":"קטע 3","hebrewTitle":"קטע 3","segments":[{"index":1,"he":"ההשגה של כל הנבראים שאינם משיגים השגתו, וכאשר ראו שעמקו לא השיגו ואמרו בודאי נעלם אבל זאת הוא האמת שגלוי הוא למעמיקים לידע זאת החכמה, וכאשר זהרו של המאור הזה נעשו בהרות בהרות במקומות רבות הוא על שחכמתו נתחלקה לצבא המרום לכל מחנה ומחנה כפי גבורתם ומפני זה נקרא בלשון משל חצרות ובדרך העיקר נקרא אדנ\"י הוא יד השמאלי, ומזה המקום מקבלים צבא המרום כל המחנות וצבאותיהם לפי כל הפועל והמשגיח (נ\"א והמשביע) לצבא המרום בשם הזה יתכוין אפי' שאינו מן הפעולה כי הוא העמוד הגדול הסומך כל הגלגלים ועל שמו נקראו אדונים (נ\"א האדונים אדונים) מפני שהם תחת ממשלתו עומדים ובו נמצאו אוצרות השלג והברד והרוח המסער ואוצרות הזוהר הטוב והוא שם נורא שניקודו כפי הלוכו כמו שאפרש בדרך השנית בסוד הניקוד (נ\"א בשורש הניקוד), וכאשר החכמה מגעת עד חצרות שם מתקבצים לב' דרכים ובאמצעות הדרכים נמצא חדר אחד שכל אלה הדרכים חופפים (נ\"א הופכים) עליה ונראית היא זכה וברה וטובה ונקרא שמו תבערה לשון טוב והפוכה לשון רע כי מכאן נאצלו ונגזרו ויוצאות נשמות הצדיקים ואנשי המעשה, וזאת יוצאת בה (נ\"א ברה) וזאת כמו כן כששתיהן שבות למקום הזה זאת שבה טובה וזאת שבה רעה זאת מזדווגת בה וזאת נשרפת בה ולפיכך קראוה תבערה ובדרך העיקרי נקרא צבאות וע\"ז אמרו שחנה נביאה היתה שאמרה בתחלה, ה' צבאות כאשר שאלה הבן (ש\"א א' י\"א) כי נתכוונה במקום שהנשמה משם יוצאת ומיד עולה בשאלתה. ושם צבאות אמיץ הוא מאד ופועל פעולות מאשר תראה בכח מקורו בניקודו הנעלם כמו שתראה, למה נקרא המקום הזה תבערה מפני שכל מאור ומאור שמגיע אליו מיד הוא נשרף וזה מפני רוב זכותו. ואמרו בסוד הנשמות שמאור אחד נמשך ויוצא מהקב\"ה וכאשר הזיווג נעשה מתנוצצים הנשמות ומזדווגים בזה המאור והמאור הזה נמשך עד מקום תבערה ששמו צבאות וע\"כ אמרתי שהנשמות בתבערה עומדים. והואיל ובאנו בחכמה המופלא הזאת יש לנו להבין מה שכתוב (דברים ט' כ\"ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וגו' ותמצא שם חכמה על דרך כלל אמר הקב\"ה בתורתו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מן המקום שהיה חפץ בו האדם ובתאוה להשיג זה להשיג השגה טובה וזה להשיג השגה רעה. ובראותם ישראל גדולת ג' המקומות (נ\"א המעלות) האלו היו משימים בהם כוונתם (נ\"א כחתם) לידע מי מנהיג אותם (נ\"א מה מציאותם) או מי משפיעם התחילו לומר מזה המקום יורד הטוב והרע וזהו מקום המעלות הגדולות ואין מושל בו כי מפני גאותו של הקב\"ה אינו משגיח כל כך בבריותיו והעמיד לאלו הג' במקומו שיפעלו כל מה שירצו לפיכך היו מנסין את הקב\"ה בכל דבריהם, ואמרו החכמים שלשה שרפים (נ\"א השרים) מקבלים מן הג' מקומות הללו אשר למעלתם אין סוף, ומן מקום תבערה יורד זיו החכמה אל מקום נחל ארנון ונקרא שמו העמוק אדירי\"רון מקום הרנה והמופת והחכמה והוא אבר מכלכל כל הגוף, וכאשר רואים צבא המרום שזיו החכמה הגיע אליהם התחילו לרנן כמה שאמר, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים (איוב ל\"ח ז'), כי הגיע אליהם החכמה והם מתנשאים ומקבלים משם חכמה וגבורה גדולה עד מאד. ומנחל ארנון הגיע החכמה עד נחל העברים ומשם חוזרת חלילה ושבה למקומה. והל\"ב דרכים מתגברים לעלות ומכסים לכל הגלגלים ולכל המעלות והעולמות ולכל התהומות ונראה אלו אצל זיו החכמה כלא היו ועל כל זה נראו רחוקים כשש מאות אלף טחוי קשת גוונין (נ\"א במניין) ונראו כצל קערה אחת. והל\"ב דרכים מתגברים לעלות ולהתגבר ולכסות לכל הגלגלים ולכל מקומותיהם והחכמה אמרו זה אדם העליון הידוע בעציון גבר כמו שאמרתי למעלה בזה העניין. ונחל העברים שאמרנו הוא שם הנקרא משבצות הידוע בצירוף שם בן ד' אותיות כמו שאפרש בניקוד בעניין הזה. והעניין המפואר הזה שאמרנו מנחל העברים בו טעו כמה חכמים לאין סוף כגון אלישע אחר ושאר חכמי ישראל מן הגדולים ומן האדירים ראשי הדורות עומדים במקומות נכבדים להשיב אבידה ולהושיע לבני אדם. והנה לך ראשי דברים בחכמה המופלאה הגדולה הזאת וג' פעמים ביום החכמה מתגברת מעלה מעלה בשעה ראשונה ובשעה ששית ובשעה אחרונה באלו השעות מתגברים ל\"ב דרכים הללו כולם נשרשו באות ראשונה מן יהו\"ה בקוץ התחתון המביט למטה, ומפני שהוא מביט למטה החכמה (נ\"א כך החכמה) גדולה בגבורה וברחמים ואם החכמה היתה מבטת למעלה אפילו המלאכים ובני אדם לא ישיגו חכמה ויהיו כמו חיות השדה וע\"כ היא מבטת למטה ומקבלת חכמה לברואים, וכראות החכמה שהיא גבוה גדולה על כל המעלות ושמעלה אחרת אינה גבוה יותר ממנה נתנה פניה לג' מקומות לראשון לעבר צפון מקום הגבורה והשפילה גאוותה ועמדה מתחרדת לפני מגדילה ונקרא שם המקום הזה מקום היראה הוא תבערה הוא שם אגל\"א הכלול בתורה פועל פעולות בלי טהרה נמשכים (נ\"א למשכילים) בקו היראה והמקום הב' שנתנה פניה שם הוא מקום הענוה ונקרא שמו שם המנוחה והוא שם יחדריא\"ל אלהי ישראל. והמקום הג' הוא מקום השמחה ונקרא שמו מפריש\"מיה וג' מעלות הללו היראה והענוה והשמחה מי שירצה ללמוד חכמה יהיה דבוק בג' מעלות האלו שיהיה ירא חטא ושיהיה ענו ושיהיה שמח בחלקו וכאשר יגיע לתבונות ג' המעלות האלו ישיג החכמה ואלו הג' מקומות נקשרו אלו כאלו ואין זה נבדל מזה והכל אחד והמלאכים המקבלים מג' מקומות הללו הם הוריא\"ל (נ\"א יהויאל) גביא\"ל גבריא\"ל שמות בחונים לכל דבר לעשות ולהתקיים דבר קללה וברכה בלי טהרה ולשאול מעם האלהים ולעשות כל מה שירצה והם שמות טובים לאין חקר ואין תכליתו. ואלו הג' מקומות ששם הראשון יכאה הוא תבערה שכל המאורות כאשר עולים מתייראין לבל ישרפון בקדושתו הגדולה ומי שהוא דבוק במעלת היראה נוחל (נ\"א נמלט) מן התבערה והשני ענוה זו היא מסה (נ\"ל כי אותיות שניות של מסה הוא ענו) הוא מקום גדול מאד אין תכלית לקדושתו ולתעצומו שכל המאורות וכל צבא מרום כאשר עוברים בזה המקום נודע מי הם אם הולכים באמונה ואם לאו וע\"כ נקרא שמו מסה, והג' השמחה מקום קברות התאוה. מי שלא הגיע למנוחות מקום קברות התאוה לא ראה אור ולא השיג חכמה מקום אחד יש בשמי מעון לתבונתו אין סוף והוא מקום נעלם מלפני קטנות השכל כנזכר והמאורות הגדולים כאשר מתגברים לעלות ורואים הדגל עומד באמצע ההיכל אומרים בזה המקום עומד בה המנוחה ועומדים וצופים אם יראו הדרו וזיוו. כאשר מתגבר אור הנעלם הזה ומרוב השפעתו מתפשט ויוצא זיוו חוץ להיכל ואז מתאוים הם לראות יותר ועולים כאשר מגיעים למקום חשבון ומגיעים עד קצהו נשרפים מיד מרוב זכות האור הגדול הזה נשרפים כלם ועומדים בו ואינם יוצאים לעולם, לזה המקום קראו בלשון משל קברות התאוה לשון טוב שמרוב תאותם שרצו לדעת העיקר נתאכלו בקדושה ולא נראה מהם דבר. וכמה מאורות וכמה שרים גבורי כח נתאכלו בזה המקום ונקרא קברות התאוה בלשון עיקר יהו\"ה (נ\"א יה\"ו) ואומר לך המלאכים והמאורות שנתאכלו בזה המקום משעת היצירה כמה היו גדולים וגבורים ושלמים במעלתם מלאכים גדולים ואדירים נתאכלו בזה המאור הגדול מן מחנה השרפים ומן מחנה תרשישים שעלה במחשבתן לעלות ולהתגבר עד מקום הזה ושם נתאכלו ועליהם כתיב (במדבר י\"א ל\"ד) כי שם קברו את העם המתאוים. ואל יעלה במחשבתך מחשבה רעה לאמר כי דברי תורה הם רק כפשוטן לבד חלילה מלהאמין זה. וזה המקום שנקרא בשם קברות התאוה אשרי האדם המעמיק לדעת להשיג חכמתו כי כל צנורותיו נעלמות ונמצאות כמניין ל\"ב צנורות כולם נעלמות מן השמים העומדים בפרץ ול\"ב מעלות יוצאים כנגד הל\"ב דרכים וכולם מעלות ממלאות מקומות הפרץ. בראשונה מן הדרכים יוצא זיו דמותו כעין הזהב הצח והאדום ומאיר ונותן כח לגלגל העשירי ומרוב גבורות המאור הראשון מתגבר ויוצא בגבורה ומן זו (נ\"א ומזיו) הדרך נשרשו השרפים (נ\"א השרשים) בעלי היכולת וכאשר מתגבר שום שרף לעבור ולעלות ולאחוז בשורשו אם מן הניצוץ החלש מקבל נשרף מיד, הדא הוא דכתיב כי שם קברו את העם המתאוים. בשנייה יוצא זיו לבן וחמדה שמכלכל לל\"ב השרשים (נ\"א לשני השרשים) ונראה בה עיקר אחד השרפים, בשלישית יוצא הקדושה העצומה שמשם מקבלים התרשישים, וכן בכל דרך ודרך יוצא כל דבר ודבר מזון העליונים והתחתונים והאמצעים שבאלו הדרכים הוא בלי תערובת של דבר אחר שמה והיא זכאית וטובה נשרשת באה\"יה וממנה יוצאות הנשמות והיא נקראת תבערה והאחרונה מאלו הדרכים נקראת קברות התאוה, וכבר רמזתי לך לעיל סוד קברות התאוה. והשנייה נקראת מסה היא המצרפת והמלהטת לכל המאורות והיא נקראת כור הזהב שבה נשרפים ועומדים, ומזיו החכמה והדרתה מתפשטים כל תבונות המשמרות כל משמרה ומשמרה במקומה לפעול פעולותיה ולעבוד עבודתה. אלה הם המשמרות שבזיו החכמה תלויות. לצפון עומדת בראשונה מן הדרכים יוצא זיו דמותו משמרה אחת שומרת מבואות מלאכי משחית לבל יצאו ויתפשטו להשחית העולם, וזאת המשמרה תופשת ו' מאות פרסאות ובה עניינים מלאים זיו והדר ומלאכים הגדולים שומרים המבואות ובה שרים לאלפים ולרבבות כולם נראים אל זיו החכמה כלא היו. משמרה שנייה לעבר הדרום היא החשובה מכולן ובה מאורות חשובות לממשלתם אין תכלית. וכן כל הד' משמרות בזו החכמה נשרשו וממנה מתפשטים כל כלי חמדה והתאוה שמתאוים כל בעלי השכל להשיג, ומהם השיגו הדבר כמו שראוי להיות, ומהם יצאו מן הדרך כמו שאמרתי למעלה, כי בראותם גדולת צבא המרום לאין תכלית שמלאך אחד יש ושמו אוריאל תופס בפסיעה (נ\"א בפרסתו) אחת מן גלגל העשירי עד הארץ כמ\"ש (יהושע ה' י\"ד) אני שר צבא ה' עתה באתי ואם מלאך כזה שהט' גלגלים לא נחשבו אצלו כל כך על אחת כמה וכמה יהואל שהוא עליו שנראה אצלו אוריאל כנער, ויהואל נחשב אצל שמועאל כלא היה, וכל אלו ג' שרים אצל הדעת היוצא ומתפשט מן תולדות השכל נחשבו כלא היו מעולם, וכן השכל לבינה והבינה לחכמה, ולחכמה אמרו שהיא אם כל המאורות ושכל הגלגלים וצבאותם והמאורות המפרנסים לברואי רם ונשא וכל הגנזים לא נחשבו אצלה רק כלא היו כי היא שוכנת בחיק המלך וסוכנת למלך. ובראות החכמים המעמיקים בחכמה לידע שורש שטח כל המאורות והגלגלים וצבאותיהם והעולם וצבאותיו והתהומות דגי הים והמים אשר מעל השמים החכמה חופפת על כולם ולא נראה מהם דבר מראשם ועד רגליהם ונחשבו כל אלו אצל החכמה כקערה קטנה ומים אין בה. וכאשר העמיקו לדעת בחכמה אמרו ומהו ענייני נפלאות של רבון כל העולמים שמאור כזה מתפשט ממנו שכל מעשה ידיו וכל נפלאותיו וכל תקפו וכל גבורתו לא נחשבו אצל זאת רק כלא היו והוא מאור המושיע והעונה בצרה והוא הכל נעבוד לזה, ע\"כ אמרו כי החכמה היא סוד העולם העליון בעציון גבר וזה מקום קברות התאוה שכל נבראים מתאוים להשיג עמקו ותבונתו ויפיו וממשלתו, ואמרו שבעלי השכל כאשר הגיעו לתכונת המאור הזה מהם עמדו תמהים ומהם יצאו מן הדרך ומן האמונה והשיגו לחירוב העולם כמו שמצינו באנשים גדולים, ואמרו כך בעלי השכל כי החכמה אין דבר למעלה ולמטה שיעשה מבלעדה כי היא נותנת חכמה לעשות הדבר ההוא הואיל ואין דבר שיעשה מבלתי חכמת החכמה מי ברא אותה ומי הוציאה ממקומה. והיה מעיין כי זאת היא קושיא גדולה מן העמוקים, כי החכמה כיצד יוכל להיות שתהיה נבראת החכמה תוך הדברים שסובבים אותה הואיל ואינה תופסת מקום ואם החכמה קודם התפשטה מן מציאות הגדול מה היה עניינה. ואלו הקושיות אין סוף ואין תכלית ואין חכמה לפרשם מפני שהם לרוב עמוקות מאד עומק גדול. אמרו על סוד החכמה שהוא מאור שמתפשט מן המקור (נ\"א מהניקוד) הנעלם ונקרא מקורו מקור החכמה ואחר שנתפשטה הוציאה פעולותיה לאור וקודם ליצירה אלפים שנה היתה החכמה מראת כחה לפני מקורה כמ\"ש, ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח' ל'), ויומו של הקב\"ה אלף שנה כדכתיב, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וגו' (תהלים צ' ד'), ועל החכמה אמר אלהים (נ\"א אלפים שנה) כשראה תפארת (נ\"א תפארתה וחסידותה ושפלותה) ושהיא הולכת עם ישראל תדיר שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שיר ג' ו') רומז כך שכאשר היא מתפשטת בגבורה גדולה מתפשטת וע\"כ אמר כתמרות עשן, והיא נותנת חכמה לנדכאים (נ\"א כח לנבראים ולכל הנדכאים) עליה ואינה שורה כי אם על הנדכאים (נ\"א על הנביאים). והנה אמרתי אלה קצות דרכיה הנראים חוצה למקדש אשר נראו כמו חיצונית כי הפנימית אין שכל לפורשם, וע\"כ החכמה דומה למקום אחד שיש בו כמה פרסאות בחשבון וגבוליה (נ\"א וגדולה כחשבון) ונקראת החכמה חשבון, ואומרים ג' השרים זה לזה נעלה ונקבל ממקום החכמה ובאמרם זה מהללין אותה וזהו על כן יאמרו המושלים בואו חשבון וגו' (במדבר כ\"א כ\"ז). בכאן נשלמו דברי החכמה. והנני מפרש דרך שנייה בסוד הניקוד ולשם תראה לאין סוף, ושם תראה אהבת הקב\"ה עם ישראל ואת בריתו אשר כרת עמהם, כי בראותך המאורות הילוכם כיצד הם ושרשם וכיצד מתקבצים וכיצד באים אל מקום אחד, ובהילוכם תבין הניקוד כמו שאמרתי ובשרשם תראה האהבה הגדולה והרבה שהקב\"ה אוהב את ישראל ובריתו שכרת עם הראשונים אברהם יצחק ויעקב אבותינו אשר החזיקו בו: (לפי שדרך הזאת מדברת בניקוד והניקוד הוא המרכבה והצורה אשר ה מצטיירת התורה \nוהתורה נתנה הקב\"ה לישראל לכן נקראת דרך האהבה): \n \nהדרך השניה \n"}]}
