{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-13","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":13,"title":"הקדמה כז","hebrewTitle":"הקדמה כז","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה כז\nדע, כי אין לך אדם שאין לו נשמה, בבחי' אור מקיף ואור פנימי, דוגמת מה שנתבאר אצלנו \nבדרוש הצלם של המוחין דז\"א. והנה כאשר נולדו נדב ואביהוא ובאו לעולם, אז היתה יאשית \nוהתחלת תקון שרש קין, של בחינת הב' שורש מאדה\"ר שהיא היותר מעולה, ושם באו כלולים \nכל הנשמות שבשרש הנזכר, בצלם של נדב ואביהוא, בבחי' או\"מ עליהם. אבל עדיין לא נטהרו \nכל הנשמות ההם, זולתי שתי נצוצות נדב ואביהוא עצמם, וכל שאר הנשמות של השורש הנזכר, \nשבאו כלולות שם בצלם אור מקיף של נדב ואביהוא, כל נשמה ונשמה מהם היתה מעורבת בתוך \nקליפת הרע שלה. וכאשר נולדה נשמה אחרת, מאותם שהיו כלולות בו בצלם נדב ואביהוא, \nובאה בעה\"ז, אז אותה הנשמה היתה נקיה וטהורה מן קליפתה, וכל שאר הנשמות של השרש \nהזה, באו כלולות בצלם של זו הנשמה שנטהרה, ועדיין כלם נתונות תוך: \nקליפתם. ועד\"ז נמשך הדבר, כי היתה נשמה אחרת נטהרת ומתגלת שם מתוך קליפתה, ואז באה \n"},{"index":2,"he":"לעה\"ז, וכל השאר של השרש הזה שעדיין לא נטהרו, היו באות כלולות בצלם, בסוד או\"מ של \nהנשמה שכבר נטהרה ובאה בעה\"ז: \nוכבר הודעתיך, כי אין טהרת הנשמות וביאתם בעה\"ז, כפי סדר מעלתם ומדרגתם, רק כפי \nהמזדמן, כפי זכיות השעה ההיא של האדם התחתון, אשר המשיך הנשמה ההיא בטפת זרעו, \nכמבואר בדרושים הקודמים כי לפעמים הנשמות שהם יותר גבוהות ומעולות, עומדות בעמקי \nהקליפות, ואינם יכולים לצאת משם, עד זמן רב שיזדמן איזה זכות מתייחס אליהם להוציאם. \nונשמות הגרועות מהם, יוכלו לצאת משם ולבא בעה\"ז, קודם האחדות לסבב זכות הנעשה אז, \nהמייתחס אליהם. ולפעמים שאדם חוטא איזה חטא בעה\"ז, ורוצים הקליפות לאבדו ולהטעותו, \nואז ממשיכים לו נשמה אחת משרשו, שהיתה טבועה ביון מצולת הקליפות, ומעורבת עם כמה \nקליפות וחיצונים, ומוציאם אותם משם, וממשיכים אותה משם, בבחי' צלם על האדם ההוא \nשחטא, כדי להחטיאו יותר. ולפעמים יארע כי הנשמה הזאת שהמשיכוה עליו, היא נשמה \n"},{"index":3,"he":"גדולה, אלא שהיתה טבועה בעמקי הקליפות, והקליפות חשבו כי כבר היא אבודה ביניהם ולא \nתשוב לקדמותה, והקב\"ה עוזרה, ומתנערת מקליפתה, ומראה כחה וקדושתה, ואדרבה מסייעת את \nהאדם ההוא להיטיב. וז\"ס פסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, ר\"ל, עת אשר שלט האדם \nהבליעל של הקליפה, באדם שהיא הנשמה הקדושה, והוא טעה, כי חשב שהיתה לטובתו של \nהקליפה, ואדרבה הוא לרע לו, כנזכר בסבא דמשפטים. ואח\"כ הנשמה ההיא מזדככת ונטהרת, \nובאה גם היא אח\"כ בעה\"ז ע\"ד הנז\"ל: \nקצורו של דבר דע, כי הנשמות כלם ע\"י חטאו של אדה\"ר או של קין והבל וכיוצא, נתערבו \nטוב ברע, פירוש, כי ירדו בעמקי הקליפות, בתוך האדם הבליעל, ונתעלמו שם. וכאשר הגיע \nזמן איזה נשמה מהם לבא בגוף בעה\"ז, מחמת זכיות איזה האדם בעה\"ז כנזכר, אי אפשר לה \nלהתגלגל תכף בגוף בעה\"ז, בצאתה מעמקי הקליפות, אבל צריך שאחר שתצא מעמקי הקליפות, \nשתכלל בבחי' צלם ואור מקיף שלשה פעמים על ראש שלשה אנשים זה אחר זה, שיהיו מן השרש \n"},{"index":4,"he":"שלו, ואח\"כ תכנס בגוף הנולד אח\"כ, ותהיה בו בבחי' נשמה של אור פנימי גמור, ואז בפעם \nהזאת נקרא גלגול א' שלה, ומשם ואילך תתגלגל גלגולים אחרים כפי הצורך כנודע. ולפעמים \nיארע, שג' אנשים שקדמו לו שבא הוא כלול הוא בצלם אור מקיף שלהם, לא נתקנו בתחלה \nבזמנם ככל הצורך, ואז כאשר יתגלגל האדם הזה בגלגול הא', יתגלגלו גם הם יחד עמו \nלהשלים תקונם. האמנם אין הגוף הזה נקרא, אלא ע\"ש האדם הזה החדש שנתגלגל פעם א' זו, \nוהשלשה אחרים הם שם כאורחים אע\"פ שהם ממש מגולגלים שם עד יום המיתה: \nגם דע, כי האיש הזה מחדש שבא עתה בגלגול בפעם א', יש לו טורח גדול להכניע יצרו, \nאע\"פ שנשמתו תהיה גבוהה מאד, לפי שזה הוא התחלת הזדככו מן הקליפות, כי אפילו בהיותו \nבבחי' צלם, היה מעורב בקליפתו כנז'. גם לטעם הנזכר, מוכרח הוא שהאיש הזה יהיה עצב \nמאד כל ימיו, ודואג בקרבו תמיד ללא סבה, אבל הסבה האמיתית הוא, כי הקליפות מהם \n"},{"index":5,"he":"המשכת העצבון כנודע. וז\"ס טעם מספיק אל דוד המלך ע\"ה, ידידו יתברך ומצינו בו שהיה \nיצרו מתגבר עליו בבת שבע ובאביגיל, והוא פלא גדול, אלא הטעם מובן עם הנזכר, כי אז \nהיתה התחלת יציאתו מעמקי הקליפות. ובזה תבין כמה פסוקים שהיה אומר דוד המלך ע\"ה על \nעצמו, טבעתי ביון מצולה וכו', וכיוצא, ודע כי לטעם הנזכר, אין עונות האיש הזה החדש \nנחשבים לפניו יתברך כשאר בני אדם, לפי שעדיין הוא נתון בין הקליפות, וטרחו גדול \nלצאת מתוכם. וז\"ס ארז\"ל אלמלא אתה דוד והוא שאול, הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול, \nוהבן זה מאד: \nולפעמים יארע כי האיש הזה החדש, תהיה נשמתו מעולה וגבוה מאד, ואינו יכול להכניע \nיצרו, ואל\"כ בקלות גדול היה יכול להיות חסיד גדול. בזה יתבאר לך סוד נמרץ, כי \nלפעמים חטא קטן של אדם אחד, יענש עליו מאד. ועון גדול של אדם אחר, אינו נענש עליו. \nוז\"ס הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו', ודי בזה למשכילים. ולכן אין להרהר אחר \n"},{"index":6,"he":"מדותיו יתברך, אף לא אחר הצדיקים, אף אם יחטאו. גם צריך שתדע, כי מי שהוא מבחי' קין \nהשנית המעולה, הנה עם היותו מעורב טוב ברע, הנה הטוב שבו גדול מאד, אלא שהוא מעורב \nבקליפות רעות רבות ומזוהמות, והרע הוא מרובה בו על הטוב, והסבה היא לפי שכל שרש קין \nהוא מן הגבורה, שבהם נאחזים הקליפות והחיצונים: \n \n"},{"index":7,"he":"הקדמה כח\nדע, כי ז\"א יש לו שלשה מוחין, שהם חו\"ב, וביניהם המוח השלישי הנקרא דעת, הכלול \nמחו\"ג, תרין עיטרין. וכאשר חטא אדה\"ר, גרם שירד מוח הדעת למטה בין ב' הכתפות של \nז\"א, בשליש העליון של הת\"ת, שהוא עד מקום החזה, ושם נפרדו החסדים בכתף ימין, \nוהגבורות בכתף שמאל. ונודע, כי קין והבל נולדו אחר שחטא אדה\"ר, והנה קין הוא מן אלו \nהגבורות שבכתף השמאלי, אחר ירידתם שם, כי אז אין להם כ\"כ הארה כמו בהיותם למעלה \nבמוח עצמו, והרי זה גרעון אחר. עוד גרעון ב', כי אלו היה הדעת למעלה במקומו בראשו, \nהיה חיצוניות הנפש, מן העצם והבשר של הראש עצמו, כי נודע שאין נשמה שאין בה פנימיות \nוחיצוניות שהוא הלבוש שלה. ונמצא כי הפנימיות שהוא מן הגבורות של מוח הדעת, היה \nמתייחס עם החיצוניות שלה, שהיא עצם ובשר של הראש מצד שמאל. אבל כיון שירד מוח הדעת \nלמטה, נמצא כי פנימיות נשמת שרש של קין, הם ממוח הגבורות שבדעת, וחיצוניותם הוא \n"},{"index":8,"he":"מאבר כתף השמאלי, ואינם מתייחסים יחד, והרי יש להם גרעון אחר בבחי' פנימיותם, שאינם \nמאירים עתה, כמו אלו היו למעלה במקומם בראש. וגרעון שני בבחי' חיצוניותם, שהם ממקום \nתחתון, שהוא מן הכתף, ולא ממקום העליון הראוי להם שהוא מן הגלגלתא: \nודע, כי אעפ\"י שבעה\"ז אין כח ביד האדם לתקן גרעונות אלו, אפילו ע\"י מעשים טובים, \nעכ\"ז אם האדם יטיב מעשיו בעה\"ז, זוכה כי לעתיד לבא בימי המשיח בע\"ה, יתוקנו הפגמים \nהאלה, והדעת יעלה למעלה במקומו בראש, ואז יאירו פנימיות הנשמות הנז' כמתחלה בהיותם \nלמעלה בראש, וגם חיצוניותם יהיה אז ממקים עליון הראוי להם, שהוא מן הגלגלתא: \nודע, כי אני מסופק בענין החצוניות אשר להם עתה, שהוא מן הכתף השמאלי, אם אמר לי \nמורי ז\"ל, שישאר גם אז בימות המשיה, עם פנימיות הנשמות הנזכר, כיון שעתה בעולם הזה \nנתחבר יחד. או אם הוא הפך זה. גם דע, כי כמו שירד הדעת למטה בין הכתפים בהטאו של \n"},{"index":9,"he":"אדה\"ר, כן ירדה בחי' פרצוף לאה מאחורי הדעת של ז\"א, כי שם היתה מקומה תחלה. ועתה \nאחר חטאו של אדה\"ר, ירדה גם היא למטה, באחור הכתפים, כנודע כי לאה יוצאת מן המלכות \nשל אימא, שבמוח הדעת של ז\"א. המלובש תוך היסוד דאימא כנודע: \nודע, כי כל אלו הנשמות שהזכרנו בדרושים אלו, שהם כמו ר' עקיבא וזולתו, שהם אחד משרש \nקין, כלם הם מן גבורת ההוד שבדעת, שהיא הגבורה החמשית. וגם כל הנשמות היוצאות \nמגבורת ההוד אשר בדעת של לאה, כלם הם קרובים אל שרש של ר' עקיבא כנזכר, ונקראים שרש \nאחד. ועד\"ז תקיש בשרש הבל, שהוא מן החסדים שבדעת: \nענין שרש קין וממנו תקיש לשרש הבל. דע, כי כל אלו הנצוצות של נשמות התלויות בשרש \nקין, כלם היו תלויים בו בקין. וכאשר חטא, כל הנצוצות ההם נתערבו בקליפות וכל \nהנצוצות המעולות והחשובות, ירדו למטה יותר מכל השאר, כי אלו נפלו לעמקי הקליפות, \nלפי שעון קין היה פוגם במחשבה עליונה, כנזכר בספר התקונין, תקון ס\"ט. והנה ר' עקיבא \n"},{"index":10,"he":"בן יוסף, מקום אחיזת שורש נפשו, הוא בזרועות, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו, כמבואר \nבדרושים אלו, והנה היד לפעמים האדם משפיל אותה עד העקב, ולפעמים יכולה להעלותה עד \nהראש, משא\"כ בשאר איברים. ולכן אלו הזרועות יפלו לעמקי הקליפות עד העקב. וכאשר ר' \nעקיבא נהרג, נתעלה ועלה עד המחשבה העליונה, וז\"ס מ\"ש הקב\"ה למרע\"ה על הריגת ר' \nעקיבא, שתוק, כך עלה במחשבה, כדי לתקן הפגם. ונמצא כי כל הנשמות שהם מבחי' אלו \nהזרועות יכולות ע\"י מעשיהם הטובים, לעלות במעלה רמה ונשאה לאין קץ, יותר מכמה אנשים \nשקדמו אליהם בזמנים הראשונים וזכור זה: \nגם דע, כי אע\"פ שאיזו נשמה משרש קין הנזכר, תבא לעה\"ז בפעם ראשונה, שאז נקראת חדשה, \nצריך להשלים נפשו רוחו ונשמתו ממה שנפגמו בהיותם כלולות בנפשו של קין כשחטא, וצריכה \nלתקן ולהשלים בחי' חלקה אשר בשרש הנזכר: \nהנה נתבאר למעלה בענין המ\"ע ומצות ל\"ת, איך הם תלויים ברמ\"ח איברי נשמת אדם הראשון, \n"},{"index":11,"he":"ואין לך אבר שאינו כלול מן בשר וגידים ועצמות. ודע, כי העצמות היא הבחי' היותר \nמעולה, בבחי' המוח שבתוכו בפנים, ולא בבחי' העצמות עצמם. ואחריו במעלה הם הגידים \nיען כי חיות האדם עובר בתוכם, שהוא הדם המתפשט בתוך העורקים של גוף האדם, וגם כי הם \nמקושרים כל האיברים כלם, ומעמידים אותם בבחי' קומה אחת. והגרוע שבשלשתם הוא הבשר. \nוהנה בכל בחי' מאלו השלשה, שהם, בשר, וגידים, ועצמות, יש בהם נשמות, הנקרא שרשי \nהבחינה ההיא, והם הת\"ח אשר שם, וסביבותיהם נמשכים הענפים שהם בעלי בתים, ובעלי \nמעשה, ועמי הארץ. וענין זה שייך בכל בחי' מאלו השלשה, שבכל אבר ואבר. ודע, כי יש \nאיברים ארוכים כמו הזרועות והשוקים, ואז יש הרחק גדול בין הנפשות אשר באבר ההוא בין \nזו לזו. אבל מי שהוא מן אבר הכתף וכיוצא בו, הנה כל הת\"ח אשר שם מחוברים יחד \nוקרובים זה לזה קורבה גדולה: \n \n"},{"index":12,"he":"הקדמה כט\nהקדמה כ\"ט בענין בריאת אדם הראשון ותולדותיו: \nדע, כי אם אדה\"ר כאשר נברא ביום ששי, היה מתעכב וממתין מלהזדווג עם חוה אשתו, עד \nליל שבת, היו כל העולמות נתקנים כמו שהודעתיך. ולפי שבו ביום שהיה חול עלה למטה \nוהוליד, לכן יצא קין מעורב טוב עם רע, כמו שיתבאר. גם אם קין לא היה חוטא, היה הוא \nהבכור, והיה הוא ותאומתו כדוגמת חכמה ובינה, והיו הבל ותאומתו כדוגמת ת\"ת ומלכות: \nוכן עד\"ז יצאו אח\"כ עשו ויעקב כדוגמת קין והבל. ואלו היה עשו ראוי וצדיק, היה לו \nיתרון עם יעקב, כי היה הבכור במקום חכמה, ויעקב במקום ת\"ת. וכיון שחטא עשו, נטלה \nממנו הבכורה, ונטל יעקב פי שנים, חלקו וחלק אחיו עשו, ולכן נקרא יעקב כנגד ת\"ת, \nוישראל כנגד חכמה. גם בזה תבין ענין, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו: \nונחזור לענין, כי כאשר חטא אדם בע\"ש, ועי\"כ היה כח בנחש להטיל זוהמא בחוה אשתו, ואז \nנולדו קין והבל מעורבים מטוב ורע, אך היה שנוי ביניהם, והוא, כי קין היה רובו רע \n"},{"index":13,"he":"ומעוטו טוב, והבל היה להפך. ואמנם זה הענין הוזכר אצלינו בהרבה מקומות, וצריך \nלהודיעך ביאורו, ומה ענין רובו או מיעוטו וזכרהו: \nדע, כי קין היה בו נר\"ן מבי\"ע דקדושה, ושלשה אלו נתערבו בקליפות דרע בנר\"ן, אמנם \nהבל היו בו נר\"ן קדושות כנזכר בקין, אמנם תערובת הרע של הקליפה, לא נתערבה רק בנפש \nורוח שבו, אבל הנשמה היתה כלה טוב, בלי תערובת רע. וזה ענין אומרו רובו טוב ומעוטו \nרע, כי לא היה שוה בשוה בשלשה חלקיו. אמנם קין, היו שלשתם מעורבים טוב ברע: \nונניח עתה מלבאר גלגולי קין, ונבאר גלגול הבל אחיו, כבר נתבאר אצלינו, כי אין הרוח \nמתגלגל, עד אשר תתגלגל הנפש בתחלה ותושלם להתקן, ואח\"כ בא הרוח ומתגלגל להתקן, ואחר \nתקון הרוח, מתגלגלת הנשמה. והנה הבל היו בו נפש ורוח מקולקלים ומעורבים רע בטוב, \nאבל הנשמה היתה טובה לגמרי. והנה כאשר נתגלגלה כדי להתקן, הנה התחלה הנפש להתגלגל \nבסדר הנזכר, ונתנה לשת בנו של אדה\"ר, ואז נסתלק ממנה הרע שבה, ונתנה בבלעם הרשע. \n"},{"index":14,"he":"והנה ב' בחי' אלו הטוב והרע של הנפש, שהיו כלולים בהבל, נרמזו בשמו. כי הטוב שבה, \nהיא ה' של הבל, וזו נתנה לשת כנזכר, וז\"ס כל שת\"ה תחת רגליו, אותיות שת\"ה הם שת ה', \nוכבר ידעת כי מזמור זה נאמר על משה, שעליו נאמר ותחסרהו מעט מאלהים והנה הוא שת \nעצמו כמו שיתבאר. והרע שבנפש הבל, הם שתי אותיות ב\"ל, וז\"ס ומשפטים בל ידעום, כי \nשתי אותיות מורים על הקליפות, ואלו שתי אותיות נתנו אל בלעם, ב\"ל מן בלעם: \nוכבר הודעתיך, כי אפילו בחי' הרע, כאשר מצטרפת ונבררת מתוך הטוב, בהכרח הוא שיהיה \nבה קצת ערוב נצוצי קדושה, וז\"ס בלעם, שהיה נביא מכח הנצוצות האלו. גם ז\"ס שאמרו \nרז\"ל שהיה שקול כמשה, וזה להיותם מבחי' אחת, כי גם משה היה מן שת מהטוב שבו, כמו \nשיתבאר. ולכן נתגלגל הטוב המועט שהיה בבלעם, ונתן בנבל הכרמלי, ושם התחיל להתקן. \nולפי שבלעם אין כחו אלא בפיו בלשון הרע ובקללות, לכן כשהרגו פנחס, נתגלגל באבן \n"},{"index":15,"he":"דומם, לתקן לשון הרע שהיה בפיו, שהוא הפך הדומם. וכמו שנתבאר אצלינו גלגולי אדם \nבדצח\"ם. וכאשר נבל אחז דרכו, ופגם יותר בלשון הרע שאמר על דוד המלך ע\"ה, באומרו מי \nדוד ומי בן ישי וכו', ואדרבה חזר וקלקל את אשר עותו מתחלה, ולא די שלא תקן, אלא \nשקלקל, לכן כתיב בו ויהי לאבן, כי מזלייהו חזי, מה שנתגלגל תחלה והיה לאבן דומם \nכנזכר, וראה שקלקל יותר, ואז וימת לבו בקרבו: \nוהרי נתבאר, כי נפש הטוב דהבל, נתנה לשת ושם נתקנה לגמרי. ונפש הרע דהבל, אשר עדיין \nהיו בה קצת נצוצי קדושה, נתגלגלה בבלעם, ואח\"כ בנבל, ולכן יש בו בנבל אותיות ב\"ל \nמבלעם והבל: \nואחר שנתקנה הנפש לגמרי, אז כבר יכול הרוח להתקן, ואמנם נודע, כי הרוח בא משש \nקצוות, חג\"ת נה\"י, אבל כללותו הוא שלשה קוים, ימין, ושמאל, ואמצע. ואמנם הרוח הזה, \nנתגלגל בנח הצדיק, והוא בחי' התפשטות הו\"ק של הת\"ת. ואח\"כ כשהוליד שלשה בנים, אז \nהרוח הכולל שלשה קוים כנזכר, נתגלגל בשלשתם, והם, יפת, כנגד חסד. חם, כנגד גבורה. \n"},{"index":16,"he":"שם, כנגד ת\"ת. וזו הבחי' של הת\"ת שבשם, היא בחי' ספירת ת\"ת בעצמה, אשר גם יש בה \nכללות כל הו\"ק. ואמנם הרוח הזה לא נתקן, ולא הוברר הרע שבו לגמרי, כמו שנתקנה הנפש \nבשת כנזכר, ולכן כיון שעדיין נשאר מעורב מטוב ורע, לכן מן חם בן נח יצא טבי עבדו של \nר\"ג, ולכן נקרא טבי, ע\"ש שהוא מבחי' הטוב שהיתה עדיין מעורבת ברע, ועתה נתנה בטבי: \nאח\"כ נתגלגל הנשמה במרע\"ה, ולפי שמעולם לא נתערב בה שום קליפה דרע כנז\"ל, והיה טוב \nבלי רע, לכן נאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא, לאפוקי הנפש והרוח שהיו מעורבים מטוב \nורע כנזכר. ואמנם כבר הודעתיך, כי הגם שכל זמן שאין הנפש נתקנה לגמרי, אין הרוח בא \nעד שתתקן הנפש, וכן אין הנשמה באה עד שיתוקן הרוח, האמנם אחר שכבר נתקן הרוח, יכולה \nהנפש שכבר נתקנה בתחלה, לבא עתה להתחבר עם הרוח הנתקן. ולכן אחר שנתקנה הנשמה, \nיכולים הנפש והרוח שכבר נתקנו בתחלה, לבא עתה להתחבר עם הנשמה הנתקנת. והנה משה \n"},{"index":17,"he":"שהנשמה שלו היתה נתקנת, יכלו לבא בו גם הנפש והרוח שכבר נתקנו כנזכר, ולכן כל \nהבחינות של גלגולי הנפש והרוח נרמזו במשה באופן זה, כי הנה ש' של שת היא במשה, ושתי \nאותיות ש\"ם כלם במשה, וה' של הבל היא במשה: \nובזה תבין פסוק ראה אתה אומר ואתה אמרת ידעתיך בשם, ולא נמצאת אמירה זו נזכרת בשום \nפסוק, אבל ירמוז אל מה שכתוב, כי שם נתגלגל במשה. ועליו (גם נח) רמז ואתה אמרת \nידעתיך בשם. גם נח נתגלגל בו, ועליו רמז וגם מצאת ח\"ן בעיני, הם אותיות נ\"ח למפרע. \nויען היות שם נגלה באותיות משה, הזכיר בו ידיעה, כמש\"ה ידעתיך בשם, שהוא נודע \nונגלה. אבל בנח שלא נרמז שמו במשה, לא הזכיר בו ידיעה, אלא מציאה, וגם מצאת חן, כמי \nשמוצא מציאה טמונה ונסתרת, ולכן חזר ואמר ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא \nאת דרכיך, ולא אמר אם נא ידעתני בשם, ואם מצאתי חן, לפי שבחי' שם כבר היתה פשוטה \nלו, כיון שנרמזה ונגלתה בשמו. אבל בחי' נח איני יודע אם היא כלולה בי, כיון שלא \n"},{"index":18,"he":"נרמז בשמי, ולכן אם גם נח כלול בי, ועי\"כ מצאתי חן בעיניך, תמורת נח הודיעני נא את \nדרכיך ואדעך, למען אמצא חן בעיניך, כי גם בענין נח תהיה לי ידיעה מבוררת שמצאתי חן \nבעיניך להיות נכלל בי: \nאמר שמואל, עוד מצאתי לקוטים מפוזרים, נעים ונדים מהדרושים הנז' באדה\"ר, ואמרתי \nלהעתיקם פה, אע\"פ שאין להם שייכות כ\"כ פה, וז\"ל, דע, כי קודם שחטא אדה\"ר, היה בו \nכללות כל ד' עולמות אבי\"ע, בכל חמשה בחי' שבכל עולם מהם, שהוא, יחידה, חיה, נשמה, \nרוח, נפש. ואחר שחטא, נסתלקו ממנו קצתם, וחזרו למקומם בקדושה, וזו מדרגה אחת. וקצתם \nנשארו בו באדם, ולא שלטו בהם הקליפות וזו מדרגה שנית. וקצתם נשארו ממנו, ונפלו לתוך \nהקליפות, נשמות הזכרים שהיו באדם, נפלו בקליפה דכורא. ונשמות הנקבות שהיו בחוה נפלו \nבקליפה נוקבא, וזו מדרגה שלישית. ודע שהמדרגה השניה, נחלקת לשתים, הא' היא, הנשמות \nשנשארו באדם, לצורך גופו ועצמו. והשנית היא, הנשמות שנשארו בו, אמנם כשנולדו בניו \n"},{"index":19,"he":"קין והבל, הנחילם להם ונתנו בהם: \nונבאר עתה כללות כל השלשה מדרגות הנז\"ל בקצור, וקודם לכן צריך שנקדים כמה הקדמות. \nנודע, כי ד' עולמות אבי\"ע, הם נקראים או\"א וזו\"ן. ונודע, כי באבא אין שום קליפה \nנאחזת בו, ובאימא בג' ראשונות שבה, ובזו\"ן בכתרים שלהם. ובכל שאר בחינותיהם יש בהם \nאחיזת הקליפות כשבני אדם חוטאים: \nונבא אל הבאור, הנה כל הבחי' הנז', שאין הקליפה נאחזת בהם, נקראת זיהרא עילאה \nדאדה\"ר, זולתי בחי' הנפש שבהם. ונמצא, כי בחי' יחידה חיה נשמה רוח, דכל עולם \nהאצילות הנקרא אבא כנזכר, וכן בחי' או\"א של עולם הבריאה הנקרא אימא כנזכר וכן בחי' \nעשרים כתרים שבזו\"ן של עולם הבריאה, ושמנים כתרים שבאו\"א וזו\"ן דיצירה, ובאו\"א \nוזו\"ן דעשיה, סך כלם עשרה פרצופים, וכל פרצוף מהם כלול מי\"ס, וכל ספירה מהם כלולה \nמעשר, ויש בה בחי' כתר, נמצא שהם ק' כתרים בעשר פרצופים הנז', והנה גם כל כתר מהם \nכלול מי\"ס, וארבעה בחי' עליונות שבו, שהם, יחידה חיה נשמה רוח שבכל כתר מן ק' כתרים \n"},{"index":20,"he":"הנזכר, נקרא זיהרא עילאה, ובכל בחי' אלו נסתלקו לגמרי מן אדם, ועלו למקום קדושתם. \nבאופן שהם ב' בחי' דזיהרא, הא' היא זיהרא עילאה דאצילות, שהם יחידה חיה נשמה רוח \nשבעולם האצילות. והב' היא, זיהרא עילאה שבשלשה עולמות בי\"ע, והיא כוללות כל ב' \nפרצופים או\"א, שהם חיה ונשמה של עולם הבריאה, וכ\"ש א\"א הנקרא יחידה דבריאה. וכן ד' \nבחי' הנקראות יחידה, חיה, נשמה, רוח, שבכל כתר מק' כתרים שיש בעשרה פרצופים, שיש \nמזו\"ן דבריאה עד סוף נוקבא דעשיה, כל זה נקרא זיהרא עילאה של שלשה עולמות בי\"ע \nכנזכר. וב' מיני זיהרא אלו, נסתלקו לגמרי מן אדם, וזו נקראת מדרגה א': \nמדרגה ב', גם היא נקראת זיהרא עילאה, שאין קליפה נאחזת בה, אמנם להיות גרועה מעט \nמהמדרגה הראשונה, לא נסתלקה לחזור למקומה לגמרי, אמנם נשארה באדם, והיא בחי' נפש \nדעולם האצילות, וזו בחי' אחת דאצילות. הבחי' הב' היא, הנפש שבק' כתרים הנז' שבשלשה \n"},{"index":21,"he":"עולמות בי\"ע, ושתיהם נשארו באדם ממש כנזכר. ונקראים המדרגה השנית. המדרגה הג' היא, \nכל שאר הספירות, שיש בעשר פרצופין הנז', זולת המאה כתרים הנז', כי כ\"ם נשרו ממנו \nוירדו למקום הקליפות כנז\"ל: \nועתה אכתוב, מה שנסתפק לי, כי לא קבלתי ממורי ז\"ל, והוא זה, כי הנה שמעתי ממנו, כי \nהמדרגה הזו השניה, נחלקת לשתים, האחת העליונה היא, הנשמות שנשארו תמיד באדם עצמו \nבגופו. השנית הגרועה ממנה, היא הנשמות שהוריש לקין והבל כשנולדו, ואפשר כי אין עלוי \nוגרעון הנז', רק לאותה הבחי', אבל לבחינות אחרות אפשר שזאת הב' מעולה מן הראשונה. \nגם נסתפקתי, מה הם הנשמות שנשארו באדם, ומה הם הנשמות שהוריש קין להבל, ואיך נתחלקה \nמדרגה זו השנית לשתי חלוקות, וכיצד סדר חלוקתם. ואמנם ידעת מה שכתבתי, כי קין והבל \nהיו בהם ב' בחי', אחד נשמותיהם של קין והבל עצמם, שהם מג' עולמות בי\"ע לבד, כשאר \nנשמות בני אדם, שאינם מהמדרגה השנית הנזכר. והשנית היא, החלק הב' מן המדרגה הב' \n"},{"index":22,"he":"הנזכר שכתבנו, עוהורישה אדם אביהם להם, ויש בה כללות כל המשכת ד' עולמות אבי\"ע, מן \nסוף הנפש של עולם העשיה, ועד תחילת הנפש דעולם האצילות, וזו היא בחי' מעולה מאד \nמאד: \nגם כתבנו, כי שתי חלקי זו המדרגה הב' שוים, זולתי לענין בחי' א' לבדה הנזכר שם. גם \nכתבנו, כי קין והבל לקחו נפש דאצילות, נראה כי יותר גבוהה ומעולה חלק הב' ממדרגה \nהב', שהיא של קין והבל, יותר מנשמות שנשתיירו באדם לצורך עצמו. גם כתבנו, כי נפש \nדאצילות, לא נשארה באדם ממש, וגם לא נסתלקה לגמרי, אבל נשארה חופפת ומרחפת על ראש \nאדם, עד שנולדו קין והבל ולקחוה, ועוד בחי' חלקיהם אשר בשלשה עולמות בי\"ע. גם \nכתבנו, כי אחר שחטא אדה\"ר, לקח חנוך זיהרא דאריך, ואדם זיהרא דאבא, וחוה דאימא, \nוהבל דז\"א, וקין דנוקבא. ולא ידעתי אם כל זה הוא בחלקי האצילות, או בחלקי בי\"ע וכ\"ז \nצ\"ע: \nגם בענין שלשה ראשונות, שהם, אריך, ואו\"א דבריאה כנז\"ל, לא שמעתי ממורי ז\"ל, מי \n"},{"index":23,"he":"לקחם, אם אדם, אם קין והבל בניו, וכ\"ז צ\"ע. ובמקום אחר כתבתי, כי מרע\"ה שהיא גלגול \nהבל לקחם: \nעוד כתבתי, כי דעת דז\"א, הוא נעשה מתרין פרקין דשתי זרועות דא\"א, אותם המחוברים \nבתרין כתפין דאריך, ואלו נקראים ירושה, שהורישו או\"א לבניהם זו\"ן, ושאר ד' פירקין \nשבשתי זרועות, נשארו לעצמם, ונקראים אחסנתא דאו\"א. ונודע, כי קין והבל, מזה הדעת \nדז\"א יצאו, ונמצא כי אדם וחוה, שהם נקראים או\"א, לקחו לעצמם בחי' ד' פירקין הנז', \nשמהם נעשו חו\"ב כפולים לשניהם, ותרין פרקין שהורישו לבניהם, הם הנקראים דעת דז\"א \nכנזכר. וכן נראה בפירוש במקום אחר, כי שאר המוחין השאיר אדם לעצמו, והדעת לבדו הוא \nשהוריש לקין והבל בניו, נמצא שנוכל לומר, שכל חלקי הדעת הוריש לקין והבל, מן הדעת \nשבנפש דאצילות, עד הדעת דנוקבא דעשיה. ומה שנשאר באדם לעצמו, הם שאר חלקי המוחין \nחו\"ב שבו, המתפשטים בכל י\"ס גופו. כי כן גם החו\"ג של הדעת שהוריש לקין ולהבל, גם הם \n"},{"index":24,"he":"מתפשטים בכל גוף ז\"א בי\"ס שבו כנודע, וזה מוכרח. ובזה יובן גריעות נשמת קין והבל, \nמנשמות שנשתיירו באדם עצמו לפי שעיקר אחיזת הקליפות הוא בדעת, בסוד עץ הדעת טוב \nורע, כמבואר אצלינו. אבל בבחי' עצמם, יותר מאירות הנשמות הבאות מן הדעת, מהנשמות של \nתרין מוחין חו\"ב, כי יש להם כמה לבושים ומסכים, כנודע ממעלת נדב ואביהוא על אלעזר \nואיתמר, כמו שכתבנו במקום אחר, ושם נתבאר היטב, ענין קין והבל בכל אלו הספקות \nשנסתפקתי, וגם איך הגבורות שהם עיטרא דנוקבא יצא מהם קין ונצוצותיו זכרים וע\"ש \nהיטב: \nהקדמה קטנה בסוד היבם, וז\"ל, הנה האדם כאשר נתחייב לבא בגלגול ומת, ואח\"כ נולד לו \nבן, אחר מיתתו שהניח אשתו מעוברת, הנה האיש ההוא מתגלגל ובא בגוף הבן ההוא, וז\"ס \nהיבום. וז\"ס אביי האמורא, כי נולד אחר שמת אביו, ואז נתגלגל אביו ממש, ולכן נקרא \nאביי ע\"ש אביו שנתגלגל בו. ונלע\"ד שאין זה ממורי ז\"ל, אלא להר\"א הלוי ז\"ל: \n"},{"index":25,"he":"הקדמה קטנה, יש נפשות שאינם מבחי' שרש קדושת שבת עצמו, אלא מכללות תוספת השבת, ואין \nלהם רק אותה בחינה לבדה. גם אינה יכולה לעלות יותר מאותה בחינה, כיון שאין שרשה אלא \nמשם: \n \n"}]}
