{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-14","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":14,"title":"הקדמה ל","hebrewTitle":"הקדמה ל","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה ל\nבענין קיום המצות, וז\"ל, עוד צייך שתדע בענין הנזכר, של קיום המצות, הנה כל אבר \nמרמ\"ח איברים נשמת אדם הא', נכלל בו כל רמ\"ח איברים, ולכן תלוי בו כל שעור קומת \nאדה\"ר, מן הראש עד העקב. המשל בזה מי שהוא מאבר הכתף כנז\"ל, והנה יש בו כללות רמ\"ח \nמן הראש ועד העקב וכו', הנה מי ששורש נשמתו היא בפרטיות העקב של הכתף הזה, אינו \nצריך להשלים כל הכתף ולתקן כל הפגמים שבו, רק בחי' העקב לבדו. ואם איזה נצוץ נשמה \nשמבחי' העקב הזה, עשה איזה פגם, הנה כל הנצוצות של העקב הזה צריכים לתקן הפגם הזה \nבעדו, כי כל הנצוצות הנתלים בעקב הזה, כלם ערבים זה לזה, לתקן כל אחד מהם פגם של \nחבירו, וכשיושלם זה העקב להתקן, אין צורך לשום נצוץ שבו להתגלגל כלל, לתקן שום פגם \nשל שאר נצוצי הכתף: \nגם דע, כי כאשר איזה נצוץ מאלו הנצוצות של העקב הנזכר, עשה עבירה אחת, אשר לסבתה \nהוצרך להתגלגל לתקן הפגם ההוא, הנה הוא מתגלגל עם נצוץ אחר חבירו שבעקב הזה ונתקן \n"},{"index":2,"he":"עמו. אבל אם העבירה שעשה, היא מאותם שלסבתה גופו כלה, ואינו קם בתחית המתים כנזכר, \nהנה הנצוץ ההוא שחטא, הוא לבדו מתגלגל בלי שותף בגוף אחר, וגופו הא' נאבד וכלה. \nהאמנם אם אינו מתגלגל רק לסבת תשלום איזה מצוה שחסר ממנו, אז אינו צריך להתגלגל עם \nנצוץ אחר, רק הוא לבדו מתגלגל בגוף שני, וכן עד כמה גלגולים הולך ומתגלגל הוא לבדו, \nעד שישלים כל התרי\"ג מצות, ואז כל אותם הגופים שנתגלגל בהם, נוטל לזמן התחיה אותו \nהחלק הנשלם בו, וכלם קמים בתחיה. והרי נתבאר כאן עוד חלק אחד שיש בין המתגלגל \nלהשלים מצוה, למתגלגל לתקן פגם עבירה: \nגם דע, כי אם איזה נצוץ של זה העקב, ישלים לתקן נפשו, הנה כל הנצוצות של הע~ב ההוא \nאשר קדמו אליו, יתגלו עתה בו, ויאירו בו, ויהיו מאירים בתוך גופו יחד, ויעזרוהו בכל \nדרכיו לעבודת קונו. ואם יחטא, יחזרו להסתלק ממנו ח\"ו, וזה נקרא סוד העבור. והכל כפי \nמעשיו, כי כפי שעור או בחי' המצות שעושה, כך יתגלו בו הנצוצות הנז'. וכפי בחי' \n"},{"index":3,"he":"העבירות שעשה, או כשיעור מספרם, יסתלקו ממנו הנצוצות. ועד\"ז בחלק נצוצות הרוח, אם \nתקן נצוץ רוחו. וכן בנצוצות הנשמה, אם תקן נצוץ נשמתו: \nגם דע, כי כפי ערך מעשיו הטובים או הרעים, כך יהיה קרוב או רחוק הנצוצות ההם עמו, \nכי לפעמים יהיו איזה נצוצות מרוחקים ממנו הרבה, או קרובים אליו. ויש שיהיו מקיפין \nאותו מרחוק, ויש שיהיו מקיפין אותו בסמוך, וחופפים עליו: \nגם דע, כי אפילו אם הנצוצות שהם משרש העקב הנזכר, חסר מנצוץ אחד מהם איזו מצוה, \nוצריך שיתגלגל עם איזה נצוץ אחר משרשו, אינו מתגלגל אלא עם הנצוץ היותר דומה לו, \nשבכל נצוצי העקב הזה, אע\"פ שכלם הם משרש העקב הזה: \nגם דע, כי אם איזה אדם יגרום להחטיא את חבירו, אע\"פ שאין שניהם משרש אחד, צריכים \nשניהם להתגלגל, אותו שהחטיאו יתעבר בו, לסייעו לתקן מה שהחטיאו בתחלה: \nדע, כי אע\"פ שנתבאר למעלה, כי כל אבר שיש ברמ\"ח איברי נשמת אדה\"ר, הוא שורש אחד \n"},{"index":4,"he":"בפני עצמו, ובו נכללים נצוצות נשמות לאין קץ, עכ\"ז צריך שתדע, כי כאשר חטאו אדה\"ר \nוחוה אשתו, וקין והבל בניו, הנה אז נתערבו כל נצוצות הנשמות כלם יחד זה בזה, נצוצות \nשל אדם בקין והבל, ונצוצות קין באדם והבל, ונצוצות הבל באדם וקין, וכיוצא בזה. ולכן \nלפעמים תהיה נפש האדם מן קין, ותכנס בו רוח א' מן אדה\"ר, לפי שכשנתערבו יחד, \nונצוצות אדם עם נצוצות קין באו פעמים הרבה, שנתדבקו יחד רוח מבחי' אדם עם נפש מבחי' \nקין. וכן כיוצא בזה בענין הנשמה עם הרוח והנפש. ונמצא, כי אם האדם הזה השלים לתקן \nאת הנפש אשר בו, שהיא מבחי' קין, עד שתהיה דומה ממש במציאות השואה אחת עם הרוח ההוא \nשמבחי' אדה\"ר, הנה יכנס הרוח ההוא ויתלבש בנפש ההוא, אע\"פ שאין שניהם ממקור האחד \nומסוג אחד, כי זה מאדם וזה מן קין: \nואמנם ענין ערובים אלו, נמשכים עד ביאת המשיח ואליהו ז\"ל, אבל משם ואילך, כל דבר \nישוב לשרשו, כי הרוח שמבחי' קין, יתחבר יחד עם הנפש הדומה אליו, אשר מבחי' קין. \n"},{"index":5,"he":"והרוח שמבחי' אדה\"ר, יתחבר עם הנפש מבחי' אדם הראשון, אותה הדומה אליה בפרטות. וז\"ס \nפסוק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות \nעל בנים ולב בנים על אבות. פירוש, כי יחזיר וישיב כל אחד ואחד משרשו הראוי לו \nבפרטות. והבן זה. ואמנם טעם הדבר הזה נעשה ע\"י אליהו ז\"ל הוא, כי גם אליהו ז\"ל היה \nמעורב ע\"ד הנז\"ל, כי נפשו היתה מבחי' נדב ואביהוא, שהם מבחי' קין כמו שיתבאר לקמן, \nאבל רוחו היה מבחינה אחרת, ולא קבלתי פרטותיו בו ממורי ז\"ל, ואע\"פ שעוד יש טעמים \nאחרים בענין: \n \n"},{"index":6,"he":"הקדמה לא\nדע, כי כל הנשמות ורוחות ונפשות שבכל הנבראים בעה\"ז, כלם כלולים ונתלים באדה\"ר, כי \nהנה אדה\"ר היה כולל כל החמשה חלקים הנז\"ל הנקרא ממטה למעלה נרנח\"י הנמשכות מן חמשה \nפרצופין, י\"ס, הנקראים ממעלה למטה א\"א ואו\"א וזו\"ן. ונתחיל לבאר בחי' הנפש, וממנה \nתקיש אל הרוח ונשמה וכו'. דע, כי נפש אדה\"ר כלולה ברמ\"ח איברים ושס\"ה גידים, ומספר \nכלם הם תרי\"ג. ונמצא היות נפש האדם כלולה מתרי\"ג שרשים. ואמנם כל אבר ואבר מרמ\"ח \nאיבריו, וכל גיד וגיד משס\"ה גידיו, יש לו פרצוף אחד שלם, כולל כל התרי\"ג איברים \nוגידים שבו ממש. ולכן כל אבר או גיד מהם, נקרא שרש אחד גדול ושלם. אמנם לפעמים ע\"י \nהעבירות והפגמים, גורם שאלו התרי\"ג הגדולים יתחלקו ויתפרדו עד ס' רבוא שרשים קטנים, \nוגם הם נקראים שרשים ממש, אלא שהם קטנים ולא כראשונים. אבל יותר מס' רבוא שרשים \nקטנים, אי אפשר להם להתחלק, כי אין גלגול יותר מס' רבוא. כנזכר בתקונין תקון ס\"ט. \n"},{"index":7,"he":"וכן עד\"ז כל אבר ואבר, וכל גיד וגיד שבאדה\"ר, הנקרא שרש אחד גדול כנזכר, הנה הוא \nנחלק לתרי\"ג נצוצות נשמות כנזכר, ונקראים נצוצות גדולים, וכלם שרש אחד. ולפעמים ע\"י \nהפגם יתחלקו גם הם לס' רבוא נצוצות קטנים, באופן כי הם תרי\"ג שרשים גדולים, ולא \nפחות מזה. אבל אפשר להתחלק עד שעור ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר. ועד\"ז בכל שרש \nמהתרי\"ג הגדולים יש בו נצוצות גדולים כמספר תרי\"ג, ולא פחות. אבל יותר אפשר להם \nלהתחלק עד ס' רבוא נצוצות קטנים, ולא יותר. האמנם יותר מתרי\"ג, ועד ס' רבוא, אפשר \nשיתחלקו, עד עשרה אלפים, וכיוצא בזה עד ס' רבוא ולא יותר. ודע כי, כל זה בחלק הנפש. \nוכן עד\"ז כי יש שיתפרד עד אלף, ויש עד אלפים, ויש ממש, הוא בחלק הרוח. וכן עד\"ז \nבחלק הנשמה: \nוסבת הפרש התחלקות הנזכר בין רב למעט הוא, כפי הפגם והעונות. ודע, כי קין והבל, הם \nב' כתפות אדה\"ר, קין בשמאל, והבל בימין. ובחי' הכתף הזה, הוא אותו הפרק והאבר המחבר \n"},{"index":8,"he":"את הזרוע עם הגוף, והוא דבוק ממש ומחובר בגוף, ונוטה מעט לצד אחורי הגוף מלמעלה. \nוכיון שהדבר כן, נמצא כי קין והבל כל אחד מהם, נתחלקו איבריו עד ס' רבוא נצוצות \nקטנים. וכל זה גרם להם חטאם הנודע, וז\"ס מ\"ש בתקונין תקון ס\"ט, כי מרע\"ה הוא \nבקדמיתא הבל, ואתפשטותיה עד שתין רבוא, ואתגלגלו נצוצותיו בכל דור ודור, בסוד דור \nהולך ודור בא, והבן זה: \nויש מעלה אחת לאלו השתי כתפות שבהם נתלים קין והבל, כי הנה מוח הנקרא דעת, הנמשך \nבגוף דרך חוט השדרה, בתחלה נמשך דרך ב' כתפות אלו, ומשם יורד עוד ונמשך עד היסוד, \nומשם יוצאת טפת הזרע. ובהגיע טפת הזרע מן הכתף היסוד נקרא היסוד כפת תמרים, והם \nאותיות כתף. גם בהתחבר יחד ב' הכתפות ביסוד, שיורדת הטפה משניהם עד היסוד, אז כתיב \nשתי כתפות חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחובר, כי אז מתחברים ביסוד. גם אז היסוד \nנאמר בו האלף לך שלמה, כי שלמה שהוא היסוד הנקרא את בריתי שלום, ואז עולה למנין \n"},{"index":9,"he":"אלף, שהם בגימטריא ב' פעמים כתף. האמנם כל כתף לבדו, הוא בגימטריא ת\"ק, כמנין \nאותיות הנעלמות במלוי שד\"י כנודע: \nונבאר עתה ענין הכתף השמאלי של אדם, הנקרא שרש קין. דע, כי הנה הכתף הזה נקרא אבר \nא' כנזכר, ונודע כי כל אבר כלול בשר וגידים ועצמות. ודע, כי אלו הגידים שבכל אבר \nואבר, אינם מכלל השס\"ה גידים הידועים שאינם מכלל הרמ\"ח איברים, אבל הם העורקים \nהקטנים שבפרטות כל אבר ואבר. והנה אבר הכתף הזה, בשלשה בחינותיו, שהם, בשר, וגידים, \nועצמות, מתחלק עד ס' רבוא נצוצות נשמות, הכלולות בפרצוף אחד שלם, מן הראש ועד \nהעקבים. והנה העקב השמאלי שבפרצוף ההוא, מתחלק ליותר מן תרי\"ג נצוצות נשמות, ומכללם \nהם, נשמת חזקיה מלך יהודה. ונשמת ר' עקיבא בן יוסף. ונשמת עקביא בן מהללאל. וכמו \nשיבאר פרטיהם לקמן. ושלשלת יחוס נשמת השרש הזה. ואמנם בחי' טפת הזרע, הנמשכת ממקום \nהעקב הזה עד היסוד, לפעמים נעשת יעקב, ולפעמים נעשת עקביא בן מהללאל, ולפעמים \n"},{"index":10,"he":"עקיבא, וכיוצא בזה: \nודע, כי כל בחינת העקב, היא המלכות שבאותו פרצוף, ולכן יש יכולת בכל הנשמות שבעקב \nהזה, לעלות למעלה עד סוד המחשבה, בסוד נקבה תסובב גבר. ולסבה זו זכה ר' עקיבא לעלות \nעד המחשבה, וכמו שרמזו רז\"ל באמרם עליו, שתוק, כך עלה במחשבה, והבן זה: \nודע ענין א' בשתי כתפות אלו, כי כאשר יש פגם מחמת איזה עון, בכתף אחד מהם, או אם \nהפגם הוא בכתף השמאלי, כמו אם נפגם בחטאו של קין שעומד שם, אז גם הכתף הימני נפגם, \nוכן כיוצא בזה. ולכן מי ששרשו מן הכתף השמאלי הנזכר, יהיו בו שערות ארוכות בכתפו \nהימין והשמאל, אלא ששערות השמאל יהיו מרובים על של ימין, לפי כי שם עיקרם. אבל כאשר \nנפגם כתף הימני בחטאו של שרש הבל הנאחז שם, אז אין הסימן הנזכר ניכר רק בכתף ימין \nלבד. ונמצא כי מי שהוא מאבר כתף השמאלי, יהיו בכתף השמאלי שערות ארוכים יותר משאר \nהשערות של הגוף, וזה להורות כי שם הוא מקום אחיזתו באדה\"ר. ובשער רוח הקדש בפרק \n"},{"index":11,"he":"הכרת הפרצוף נתבאר קצת מענין אותיות הנר\"ן וכו', ע\"ש: \nועתה אוסיף קצת ביאור בענין אלו השתי כתפות דאדה\"ר. כבר הודעתיך, איך נצח והוד \nדעתיק יומין, מתלבשים תוך חו\"ג, תרין דרועין דא\"א, ואח\"כ תרין דרועין דאריך, נתלבשו \nבתרין מוחין חו\"ב דאו\"א. ותרין כתפין דאריך, נתלבשו במוח דעת דז\"א, הנחלק לתרין \nעיטרין, הנקראים חו\"ג כנודע, ומהם נמשך אור המקיף אל נוקבא דז\"א. גם ידעת, כי עתיק \nיומין אין בו רק ט' ספירות, והם הנקראים בפרשת נח בזהר, בשם ט' היכלין, דלאו אינון \nהיכלין ולאו אינון נהורין וכו'. כמו שנתבאר אצלינו בבאור ריש אדרא זוטא וע\"ש. ולא \nהוזכרה בחי' מלכות בעתיק יומין כלל, ולכן שרש המלכות לא נרמזה אלא בספירת ההוד שבו, \nכנודע כי לעולם עומד הזכר בנצח, והנקבה בהוד. והנה ההוד של עתיק יומין, מתלבש \nבגבורה דא\"א, והיא הכתף השמאלי דא\"א, הנקרא עיטרא דגבורה, והבן זה השם של עיטרא מה \nעניינה, בסוד עטרת בעלה, כי שם נרמזת ונאחזת המלכות כנזכר. ונמצא כי מזה הכתף \n"},{"index":12,"he":"השמאלי, נמשך נצוץ אור אחד, להיותו בחי' אור מקיף אל נוקבא דז\"א, ולכן שרש קין אשר \nהוא מצד נוקבא דז\"א, נאחז בכתף שמאלי של אדה\"ר. ואמנם הכתף הימני הוא מן נצח דעתיק \nיומין, ובו סוד ז\"א דכורא, ולכן שרש הבל הוא בכתף ימני של אדם. וכבר נודע כי המלכות \nאפשר לה לעלות למעלה ממקום הזכר, בסוד עטרת בעלה, ובפרט בבחי' או\"מ כנזכר, ולכן תדע \nגודל מעלת הכתף השמאלי של אדם הראשון כמה הוא: \nעוד ביאר לי ענין התרי\"ג איברים באופן זה, דע, כי כל הנשמות כלולות באדם הראשון, \nובו נחלקים לשרשים רבים, וזה עניינם, בתחלה הם נחלקים לג' אבות, ואח\"כ לי\"ב שבטים, \nואח\"כ לע' נפש, ואח\"כ מתחלקים עוד, עד ששים רבוא שרשים קטנים, ומהם נכללת נשמת אדם \nהראשון. והנה הכתף הימני של אדה\"ר, מתחלקים פרטיו, ע\"ד פרטי הכלל הנזכר, כי תחלה \nנחלק לשלשה אבות, ואח\"כ לי\"ב שבטים, ואח\"כ לע' נפש. וכל אלו הם בחי' ע' שרשים קטנים \nשבו, וכלם אינם רק שרש אחד פרטי, משרשים גדולים של אדה\"ר. ואמנם אין בו רק ע' שרשים \n"},{"index":13,"he":"קטנים, וכלם יחד הם פרצוף אדם אחד, ואח\"כ אלו הע' שרשים מתמלקים עד ס' רבוא נצוצות \nנשמות. ואינם נקראים שרשים אלא נצוצות: \nוהנה כל שרש א', מאלו השבעים שרשים קטנים שבכתף הימני הנזכר, הנה יש לו פרצוף אחד \nשלם, וכל ס' רבוא נצוצות שבכתף הימני ההוא, הם נקראים שרש א' גדול שבאדה\"ר, והוא \nהנקרא בשם שרש הבל בנו של אדה\"ר. ועד\"ז הוא בכתף שמאלי של אדה\"ר, כי יש בו שלשה \nאבות, ונחלקים לי\"ב שבטים, ונחלקים לע' נפש, ואלו הע' נקראים ע' שרשים קטנים שבו, \nולא עוד. וכל הע' שרשים אלו, מתחלקים ג\"כ לס' רבוא נצוצות, ואינם נקראים שרשים. וכל \nשרש מאלו השבעים, יש לו פרצוף א' שלם, וכל אלו הע' שרשים, הם נקראים בשם שרש קין \nבנו של אדה\"ר: \nוהנה משרש א' של אלו ע' שרשים בו נאחזים ר' עקיבא, עקביא בן מהללאל, חזקיה המלך, \nכנז\"ל בדרוש שקדם. וזה השרש הנזכר, הנה הוא נחלק ליותר מתרי\"ג נצוצות, וכלם יחד הם \nפרצוף אחד שלם, ובפרצוף השרש הזה, שם נאחזים חזקיהו המלך, ור' עקיבא, ועקביא בן \n"},{"index":14,"he":"מהללאל. האמנם חזקיהו המלך הוא נאחז בראש הפרצוף הזה, אבל ר' עקיבא ועקביא בן \nמהללאל וזולתם הם נאחזים בעקב של הפרצוף הזה: \nונלע\"ד חיים, כי כפי מה שביארנו עתה, וממה שביארנו בדרוש שקדם, נמצא כי זה השרש \nהנזכר הוא בחי' העקב של כללות הכתף הזה, שהוא שרש א' מן חשבון הע' שרשים של קין, \nובראש עקב זה חזקיהו, ובסוף עקב זה שהוא פרטות העקב של העקב, שם הם ר' עקיבא ועקביא \nכנלע\"ד: \nואמנם בדרוש הקודם נתבאר, כי הנשמות הנכללות באדם, מתתלקים לתרי\"ג שרשים גדולים, \nואח\"כ נחלקים לס' רבוא שרשים קטנים, ופה ביארנו שמתחלקים באופן אחר, שהם שלשה אבות, \nוי\"ב שבטים, וע' נפש בלבד, ואחר כך נחלקים לס' רבוא שרשים קטנים. אמנם אם נדקדק, \nתראה כי הכל הולך אל מקום אחד, ותראה איך התרי\"ג נחלקים לס' רבוא, כי הנה אותיות \nת\"ר מן תרי\"ג, הם מתחלקות ת\"ר אלף, שהם ס' רבוא. ואות הג', היא בחי' שלשה אבות. \nואות י' היא בחי' ע' נפש, כי הנה שש קצוות הם כנגד ס' רבוא כנודע, ותוסיף י' על \n"},{"index":15,"he":"ששים, יהיו ע' נפש. גם ב' אותיות י\"ג, הם בחי' י\"ב שבטים, והאחד הוא כללותם, הרי \nאיך תרי\"ג הוא כללות כל החלוקים הנז': \nונחזור לענין קין והבל כי הנה תרין עיטרין, הם עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה, הגנוזים \nתוך או\"א, והנה אדם וחוה הם או\"א, והבל הוא עיטרא דחסד, וקין הוא עיטרא דגבורה: \nעוד סדר לי מורי ז\"ל ענין שרשי הנשמות באופן אחר, וזה עניינו, הנה נתבאר למעלה, כי \nיש באדם, נפש מעשיה, ורוח מיצירה, ונשמה מבריאה, ונפש מנוקבא דז\"א דאצילות, ורוח \nמז\"א דאצילות, ונשמה מבינה דאצילות, ונשמה לנשמה הנקראת חיה, מאבא דאצילות, ויחידה \nמכתר הנקרא א\"א דאצילות. והנה כל שרש ושרש משרשי הנשמות, יש לו חלק בכל אלו המדרגות \nהנז', האמנם זה סדר חלוק השרשים של הנשמות הנה ראשית חלוקם, הם נחלקים לחמשה שרשים, \nוהם, א\"א, ואו\"א, וזו\"ן. וכאשר נברא העולם, נתחלקו חמשה שרשים אלו באופן זה, זיהרא \nעילאה דאדם, אשר זכה בה אח\"כ חנוך, היא בחי' א\"א. ואדם לקח בחי' אבא, וחוה אימא, \n"},{"index":16,"he":"והבל ז\"א, וקין נוקבא דז\"א. ומן הראוי היה שיקדים הבל שהוא בז\"א של קין שהוא \nבנוקביה, אבל לפי שחטא אדם ועירב טוב ברע, גרם פגם זה שקין נולד בתחלה קודם הבל, \nכמבואר אצלנו בשער הפסוקים, בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו וע\"ש. והנה כל שאר הנשמות \nשבעולם, נולדים מה' שרשים אלו הנז', שהם בעולם האצילות. האמנם שאר הנשמות הנולדים \nמחמשה שרשים דבי\"ע, כנודע כי בכל עולם מהם יש חמשה שרשים אלה, הנה כלם טפילים \nונגררים לאלו החמשה שרשים דאצילות, ונכללים בהם, באופן שכל הנשמות שבעולם, מושרשים \nבחמשה שרשים הנז', וכל שרש מהם נחלק לי\"ס שבו, ונמצאו כלם חמשים שרשים בכל עולם, \nואלו חמשים דאצילות שרש לכלם, ונכללים בהם. עוד מתחלקים אלו החמשים שרשים לכמה \nמדרגות, כמו שיתבאר במקום אחר בע\"ה: \nוהנה כל שרש ושרש משרשי הנשמות, כולל פרצוף אחד שלם ברמ\"ח איברים ושס\"ה גידים, \nוכללותם תרי\"ג, והם יחד בנין פרצוף הנשמה בכללותה, הנקרא שרש אחד, אבל בפרטה הם \n"},{"index":17,"he":"תרי\"ג נצוצות, אשר כלם הם ת\"ח. ועוד יש בכל שרש מהם נצוצות הרבה, וכלם הם עמי הארץ, \nהעוסקים בישוב העולם, כי כל שרש מהם דומה לאילן אחד, שמוציא פירות, שהם הת\"ח, ועלים \nוענפים ועצים וקליפין וכו', והם עמי הארץ. והנה כאשר בא עת יציאת נצוצות נשמות אלו \nבעה\"ז, אפשר שימצאו יחד שנים או שלשה או עשרה נצוצות וכיוצא, וכלם בזמן אחד ובדור \nאחד, עם היותם כלם משרש אחד, והוא כי הנה אפשר שיבאו יחד בעה\"ז ב' נצוצות, אחת מעין \nימני, ואחת מעין שמאלי שבשרש ההוא, או שיבואו יחד חמשה נצוצות, שהם חמשה פרקים \nראשונים של חמשה אצבעות יד ימין. או שיבוא עשרה פרקין ראשונים של עשר אצבעות יד \nימין ויד שמאל, וכן כיוצא בזה, וכן עד\"ז ימצאו יחד בדור אחד כמה נצוצות שהם מבחי' \nהגידים, אלא שהם סמוכים זה לזה. ולכן אל תתמה, אם ימצאו יחד ר' עקיבא ועקביא בן \nמהללאל, וכן אם ימצאו יחד בדור אחד של אמוראים, אביי, ורמי בר חמא, ורב דימי \n"},{"index":18,"he":"מנהרדעא, אע\"פ שכלם משרש קין, מאבר כתף שמאלי של אדם הראשון, כמו שיתבאר לקמן בע\"ה: \n\nעוד יש סבה אחרת אל הנזכר, והוא במד, שנתבאר אצלינו, כי כאשר גלתה השכינה בתוך \nהקליפות, גלו עמה כל הנשמות של הצדיקים, וכפי בחי' המצות שיעשה איזה צדיק מן השרש \nההוא, וכפי הזמן ההוא, כך יוכל להוציא נצוץ אחד או שנים וכו' מתוך הקליפות, ויעלה \nאותם משם, ויבאו בעה\"ז, ואע\"פ שלא יהיו הנצוצות סמוכים זה לזה בשרש ההוא, כי הכל \nתלוי כפי הזמן, וכפי המצות שיעשה הצדיק של שרש ההוא כנזכר: \nעוד ענין אחר קרוב אל הדרוש הנזכר, הנה אדה\"ר היו לו נפש מעשיה, ורוח מן יצירה, \nונשמה מן הבריאה, ועליהם נר\"ן דאצילות, מנוקבא דז\"א, ומז\"א, ומאימא. ואלו השלשה שהם \nמעולם האצילות, נקראים זיהרא עילאה דאדם, הנזכר בסתרי תורה בפרשת קדושים דף פ\"ג \nע\"א, וכבר נתבאר בזוהר, כי קודם שנולדו קין והבל, חטא אדה\"ר, ואז נסתלקה ממנו זיהרא \nעילאה, שהם שלשה חלקי האצילות הנז', ובזה נתקיים גזרתו יתברך, כי ביום אכלך ממנו \n"},{"index":19,"he":"מות תמות, כי נסתלקו ממנו שלשה חלקי האצילות כנזכר, ואין לך מיתה קשה מזו. והנה \nכשהוליד קין והבל, אז נתנה נפש דאצילות, שנסתלקה מאדם, ונתחלקה בשניהם בקין והבל, \nולקמן יתבאר בע\"ה ענין גלגול קין מבחי' נפש דאצילות שזכה בה, איך נתגלגלה ונתפשטה \nבקינן ומהללאל, עד שנתגלגלה בנדב ואביהוא בני אהרן, שהיו שניהם תרי פלגי גופא, \nכנזכר בזהר פרשת פינחס ובפרשת אחרי מות. וזש\"ה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם \nממש, הנדרש על נדב ואביהוא, כמ\"ש רז\"ל. והענין הוא, כי הם הם בחי' נפש דאצילות דאדם \nהראשון ואח\"כ לקחם פינחס במעשה זמרי, כנזכר בזהר. וכמו שיתבאר לקמן בע\"ה. גם יתבאר, \nאיך אע\"פ שקין והבל לקחו נפש דאצילות דאדם, כדי לתקנה, לפי שחטא אדם בעץ הדעת וערב \nטוב ברע כנודע: \nאמנם הרוח דאצילות של אדם הא', לקהו אליהו הנביא ז\"ל, ולכן עלה בשמים, ולא מת כשאר \nבני אדם, כי היה דומה למלאך ה' צבאות, ולא לבני אדם, ואח\"כ נעשה מלאך בשמים כנודע. \n"},{"index":20,"he":"וזהו טעם שלעולם לא הזכיר באליהו ז\"ל, אלא בחי' רוח, וכמש\"ה ויהי נא פי שנים ברוחך \nאלי, וכתיב נחה רוח אליהו על אלישע, וכתיב ורוח ה' ישאך. אמנם לא זכה אל הרוח הזה \nדאצילות, עד שהרגו לזמרי במעשה שטים, לפי שמוכרח הוא שאין הרוח שוכן באדם אלא עד \nהיות בו נפש ולכן כאשר פינחס הרג לזמרי, זכה ולקח נפש דאצילות, שהיתה בנדב ואביהוא. \nואחר שזכה לנפש דאצילות הזאת, אז זכה לחלק הרוח דאצילות, ועליו נתבשר הנני נותן לו \nאת בריתי שלום, כי הרוח הוא מן הת\"ת והיסוד כנודע, ושניהם נקראים שלום, כנודע מפסוק \nשלום שלום לרחוק ולקרוב, ת\"ת ויסוד: \nוחלק הנשמה של אצילות, לקחה חנוך בן ירד, ולכן היה מלאך בשמים, הנקרא מטטרו\"ן \nכנודע. ולכן לא מת כבני אדם גם הוא. ודע, כי בחי' זו הנשמה דאצילות, היא הנקראת שרו \nשל עולם, להיותה נמשכת מעולם האצילות, והיא שולטת על העולמות כלם. ובזה יתורץ \nהקושיא הנודעת בענין חנו\"ך ומטטרו\"ן, דאם שניהם אחד, א\"כ בעולם היצירה, הנקראת עולם \n"},{"index":21,"he":"דמטטרון, מי היה אז שר העולם, בהיות חנוך עדיין למטה בארץ בעה\"ז. אבל הענין יובן, \nבמ\"ש בזהר ריש פרשת נח, בתוספתא על פסוק נח נח, כי כל צדיק יש לו תרין רוחין, חד \nבארעא לתתא, וחד בשמיא לעילא וכו', והבן זה. וז\"ס הנה בשמים עדי, זהו חנוך, שהוא \nבגימטריא עד\"י. וסהדי במרומים, זה אליהו ז\"ל, כי שניהם מלאכים בשמים כנזכר. וז\"ס \nעדות ביהוסף שמו, והענין הוא, כי יוסף הצדיק, זכה לנשמה זו של חנוך, הנקרא עדי \nכנזכר, ולכן ויהי יוסף יפה תואר, כי זכה ליפיו של אדה\"ר, הנמשכת לו מפאת אותה הנשמה \nעילאה דאצילות. ואמנם לא זכה אליה יוסף, עד אותה הלילה שהיתה מקץ שנתים ימים, \nשנגזרה עליו גזירה לצאת אז מן הסוהר, וביום ההוא עלה לגדולה, וזש\"ה בצאתו על ארץ \nמצרים: \nויובן זה, במה שנתבאר בדרושים הקודמים, כי כניסת הרוח או הנשמה באדם, היא בלילה \nבהקיצו משנתו. גם בזה יובן מ\"ש חז\"ל על סיום הפסוק שפת לא ידעתי אשמע, כי באותה \n"},{"index":22,"he":"הלילה בא גבריאל, ולמדו ע' לשון. והענין הוא, כי הנה חנו\"ך מטטרו\"ן, הוא מלך על ע' \nשרים של ע' אומות, ויודע ע' לשונותיהם. וכאשר נכנסה בו בלילה ההיא נשמת מטטרו\"ן \nכנזכר, לכן ברגע אחד למד כל ע' לשון. והנה גם נשמה זו דחנוך, נתגלגלה בר' ישמעאל בן \nאלישע כ\"ג, כמבואר אצלינו, כי הוא גלגולו של יוסף הצדיק, ולכן גם ר' ישמעאל הנזכר \nהיה יפה תאר מאד, כנודע למאמר רז\"ל וגם ז\"ס מה שנזכר בפרקי היכלות, כי כשהיה עולה \nר' ישמעאל הנזכר למרום, היה קורא אותו מטטרו\"ן הדר זיוי. האמנם צורך גלגול נשמה זו \nבר' ישמעאל הנזכר, הוא לשתי סבות, הראשונה היא, לפי שהקב\"ה אמר כי ביום אכלך ממנו \nמות תמות, והנה לא נמצאה נשמה זו באדה\"ר כשמת, ולא סבלה ממש עונש המיתה, אמנם \nנסתלקה ממנו כשחטא. ועוד הוסיף על זה סבת שנית, כי גם יוסף הצדיק חטא, על שגרם \nלאחיו שימכרוהו, וגירה והסית אותם עליו ע\"י חלומותיו, ובהביא דבתם רעה אל אביהם, \n"},{"index":23,"he":"ולכן הוצרכה נשמה זו להתגלגל בר' ישמעאל בן אלישע כ\"ג, כדי שתסבול עליו ממש עונש \nהמיתה. ודע, כי אדם הראשון זכה קודם שחטא, אל נרנ\"ח מן מלכות ות\"ת ובינה וחכמה \nדאצילות, מארבעתם יחד. ומרע\"ה זכה אל הדעת דאצילות. ושלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, \nזכו לחג\"ת דאצילות, זה בחסד, וזה בגבורה, וזה בת\"ת: \n \n"}]}
