{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-17","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":17,"title":"הקדמה לד","hebrewTitle":"הקדמה לד","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה לד\nוהיא מיוסדת בענין שרשי הנשמות של קין והבל. דע, כי הבל הוא הכתף הימני של אדה\"ר, \nוהוא בחי' עיטרא דחסד שנשארו בז\"א. ונמצא כי הוא מסוד הדעת, וכבר הודעתיך, כי הדעת \nהוא מכריע בן חו\"ב, ולכן צריך שהדעת עצמו יהיו בו שלשה בחינות, והם, חג\"ת. והנה משה \nתחלה היה הבל בן אדה\"ר, ואח\"כ נתגלגל בשת, ואח\"כ בנח, ואח\"כ בשם בן נח. וז\"ס ואתה \nאמרת ידעתיך בשם, רמז גלגולו בשם. וגם מצאת חן בעיני, רמז גלגולו בנת אביו. כי נח \nהם אותיות חן, בסוד ונח מצא חן. וכבר הודעתיך במקום אחר, כי ענייני הגלגולים האלה, \nהם בסוד נר\"ן, ולכן אל תתמה, איך נח ושם היו יחד בזמן א', עם היותם בחי' אחת. גם \nלכן נרמז שם, בשתי אותיות ראשונות של משה. ונמצא כי שם ונח ומשה, כלם הם שרש א', \nוהם מבחי' החסד, שהוא הבל בן אדם. וז\"ס הנאמר במשה, כי מן המים משיתיהו, הם מימי \nהחסד הנזכר. והנה כאשר משה קבל התורה מסיני, נכלל בכל שלשה בחינותיו הנז', ונתעלה \n"},{"index":2,"he":"בסוד הדעת המכריע, אשר משם הוא בחי' תורח שבכתב. גם ז\"ס מימינו אש דת למו, כי התורה \nנתנה מצד הגבורה, והוא מצד גבורה שבדעת כנזכר: \nוכבר הודעתיך, כי עד מראה הסנה, עדיין משה לא תקן מאותיות הבל ושת, אלא אות ש' משת, \nואות ה' מהבל, הנרמזים בשם משה. ושלשה אותיות הבל, לא נתקנו עדיין בו. וזהו הטעם \nשגרשום ומנשה בני משה, שהוליד קודם מראות הסנה, לא היו כ\"כ צדיקים, והיו בלתי \nהגונים. (הגהה - אמר שמואל, לא ידעתי, מאן דכר שמיה דמנשה כאן, כי משה לא היו לו \nבנים, זולתי גרשום ואליעזר הנזכרים בפרשת יתרו). גם טעם אחר, לפי שכל ישראל היו \nבניו ונצוצות נשמתו, כי ז\"ס מ\"ש מז\"ל שקול משה כנגד כל ישראל, כי היה כדוגמת אדה\"ר \nהכולל כל הנשמות, ולכן אין לחוש אם גרשום ומנשה לא היו ראוים, כי כבר היו כל ישראל \nבניו: \nונתזור לענין, כי בסנה נתקן משה גם באותיות הב\"ל, ולכן נאמר וירא מלאך ה' אליו \nבלב\"ת אש, לרמוז, כי תחלה אותיות לב\"ת, לא נתקנו, ולכן נקראת לב\"ת אש, מצד הדין, \n"},{"index":3,"he":"יען כי לא נתקנו. ועתה בסנה נתקנו. ולהורות על התקון הזה, נאמר בו משה משה שני \nפעמים, להורות כי בפעם הזאת היא משה מתוקן, משא\"כ במשה הא' שהוא קודם הסנה. \nולהורות, כי אף בתחלה לא היה הפגם כ\"כ, לכן לא פסיק טעמא בינייהו, כנזכר באדרת נשא \nלהורות, כי לא היה כל כך פגם גדול: \nוהנה אח\"כ, באו הלל ושמאי, ושניהם משרש הבל, אלא שהלל הוא מצד החסד של הבל, ושמאי \nהזקן מצד הגבורה של הבל. ולכן תמצא כי אמר השי\"ת למשה 'היה 'לך 'לעזרני, ונרמז בר\"ת \nהלל, ולכן משה והלל, שניהם היו ענותנים כנודע, כי הם מצד החסד שבהבל, ולכן שניהם \nנרמזים בשם בן ע\"ב, היוצא מפסוקים ויסע, וינזי, ויט. בשני שמות שבו, הסמוכים זה \nלזה, והם מה\"ש לל\"ה, שהם אותיות משה הלל: \nהאמנם שמאי, מצד הגבורה שבהבל הנזכר, ולכן תמצא כי הלל בגימטריא אדנ\"י, שהיא בחי' \nפנים שבמלכות. אבל שמאי הם אחורים, כמבואר אצלינו ולכן שמאי הזקן היה קפדן גדול, \n"},{"index":4,"he":"לפי שהיה מן הגבורה. ולכן יש בשמאי שני אותיות ש\"ם מן משה, ומן שם בן נח. ושני \nאותיות א\"י, הם סוד א\"י הבל אתיך, כי להיות שמאי מצד הגבורה של הבל, לכן נרמז בו \nחטאו של הבל, שחטא בשתי אותיות א\"י מן אדנ\"י, הנרמזים בא\"י הבל אחיך, כנזכר בתקונין \nתקון ס\"ט: \nוהנה שמאי הזקן, חטא ע\"י קפדנותו, שבאו לידו כמה גרים ולא קבלם להתגייר, כמ\"ש ז\"ל \nולכן נתגלגל אח\"כ בשמעון בן עזאי, שלא נשא אשה, והיה בורא נפשות גרים, ע\"י עסקו \nבתורה, כמו שהיה אברהם איש החסד עושה, כנזכר בפרשת לך, בפסוק ואת הנפש אשר עשו \nבחרן. וכמו שנודע, כי כל אתערו דנפשין דגיורין, הם מצד החסד שהוא אברהם בעוד שהיה \nפרוש מן האשה, שהיתה עקרה. וכן במרע\"ה, שהיה בורא נפשות לגרים, כשפירש מן האשה, לפי \nשהיה בסוד החסד דהבל. והנה עי\"כ נתמתקה גבורת שמאי ונהפכה לחסד. ולכן נרמז בו ב' \nאותיות ש\"מ מן שמאי, ושלשה אותיות עו\"ן, לרמוז כי שמעון בן עזאי, תקן עון שמאי, \n"},{"index":5,"he":"שהיה דוחה את הגרים: \nואמנם ר' עקיבא, היה משרש קין כמבואר אצלינו, והוא מצד עיטרא דגבורה כנודע, והמתיק \nאת הגבורה, והפכה לחסד, והיה בורא נפשות לגרים, באותם כ\"ד שנים שפירש מאשתו בת כלבא \nשבוע, והלך ללמוד תורה, והביא עמו: \nוצ\"ע: \nכ\"ד אלף תלמידים כנודע. ואמנם ר' עקיבא עצמו שרש נפשו היתה מן פנימיות הקדושה, אלא \nשע\"י חטא קדמון יצאת אל הקליפות, ואח\"כ חזרה בקדושה. ואע\"פ שנקרא גר, אינו גר ממש. \nאבל שאר נפשות הגרים אינם כך, כי עיקר מציאותם והוייתם היא מן אותה הקליפה הנקראת \nקליפת נוגה, שפעמים היא מסאבא, ופעמים חוזרת אל הקדושה, כנזכר בפרשת ויקהל בספר \nהזוהר, וז\"ס מ\"ש רז\"ל קשים גרים לישראל כספחת וכו'. והענין הוא, כי האיש ההוא שהיה \nבתחלתו גוי, כאשר בא להתגייר, נכנס בו נפש אחת, מתולדות הנפשות של הצדיקים בהיותם \nבג\"ע הארץ, כנזכר בפרשת שלח לך. ואחר אשר נתגייר, זוכה ונכנסה בו נפש אחרת קדושה \n"},{"index":6,"he":"ממש, כשאר נפשות בני ישראל. ואז נקרא גר צדק, כי יש לו ממש נפש קדושה מן המלכות, \nהנקראת צדק כנודע. והנה אותה הנפש הנשארת עתה בו, והיא אותה שהיתה בו בהיותו גוי, \nהנקראת נפש הגר, והיא אשר החזירתו למוטב בהכרח הוא שתהיה לה איזו אחיזה אל הקליפה, \nולכן בהיותה עתה בגוף הגר הזה אחר שנתגייר, בהכרח היא מחטיאה קצת אל הנפש הקדושה \nהאחרת אשר בגר הזה. וז\"ס קשים גרים לישראל כספחת כי נפש הגר הראשונה, מחטיאה את נפש \nהשניה הנקראת ישראל. ובזה תבין סוד ר' עקיבא ע\"ה, שהיה בתחלתו עם הארץ, שונא ת\"ח מ' \nשנה, באמרו מי יתן לי ת\"ח ואנשכנו כחמור. ונמשך לו זה מצד אותה נפש הגר הראשונה. \nאבל נפשו האמיתית היתה קדושה לגמרי בתכלית, ודי בזה: \nונחזור לענין, כי בן עזאי ור' עקיבא היו בוראים נפשות הגרים, כשפירשו מן האשה, כי \nשניהם קדושים, להיותם, זה מצד הגבורה דהבל, וזה מצד הגבורה דקין. ומצד קורבא זו לקח \nבן עזאי בתו של ר' עקיבא כנודע. ואע\"פ שלא בא עליה, וחזר ושלחה כנודע, עכ\"ז כבר \n"},{"index":7,"he":"נתבאר אצלינו במצות הקדושין, כי על ידי הקדושין נותן האיש באשה בחי' או\"מ מכח רוחו \nשל האיש, ובן עזאי כשקדש בת ר' עקיבא, יהיב בה ההוא רוחא בסוד או\"מ, ונשאר תמיד \nעמה, ומצד זה יש לבן עזאי קורבה עם ר' עקיבא תמיד, כנודע אצלינו. גם ז\"ס מ\"ש ז\"ל \nשהיה אומר בן עזאי על ר' עקיבא, כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מקרח זה, \nובלי ספק אין להאמין שיתגאה בן עזאי על כל חכמי ישראל בלשון הזה, וגם שאפילו לר' \nעקיבא יזכירנו לגנאי בשם קורח ח\"ו. אבל סוד הדברים, דע, כי כל החכמים או רובם הם \nבוראים נפשות לגרים, ע\"י עסקם בתורה. האמנם יש חלוק ביניהם, כי יש מי שאין בהם \nיכולת רק להביא נפשות אל הגרים, באותה הקליפה הנקראת נוגה כנזכר, אבל ר' עקיבא ובן \nעזאי, אחר שהיו מביאים אותם משם, היו מכניסים אותה במקום הקדושה ונתקנת שם, ואח\"כ \nהיו ממשיכים אותם משם, ונותנים אל הגרים. ובבחי' זו היו מעולים ר' עקיבא ובן עזאי \n"},{"index":8,"he":"על כל חכמי הדור, וז\"ש כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה. וסוד \nהדבר, במה שידעת כי באבר אות ברית קדש שבאדם יש שתי נקבים הימני מוציא טפת זרע \nקדוש, והשמאלי מוציא מי רגלים עכורים, מזון אל הקליפות. וביניהם קליפה דקה כקליפת \nהשום, וקליפה זו היא הנקראת אצלינו קליפת נוגה. והנה כל חכמי הדור ההוא, היו \nמוציאים נפשות הגרים מקליפת השום הנזכר בלבד. אבל הם, היו מכניסים אותם אל נקב \nהקדושה הימיני, ומחזירין אותה לקדושה ממש. ואח\"כ היו ממשיכים אותם משם לחוץ בגופות \nהגרים. ורצה לתת טעם, למה גם ר' עקיבא היה בו כח זה כמוהו, ולכן הזכירו בשם קרח, \nוהענין הוא במה שהודעתיך, כי קרח בן יצחק גם הוא נמשך משרש קין, והנה אמרו בזוהר כי \nלמה נקרא שמו קרח, לפי שהיה לוי, והלוי צריך שיגלח כל שערו ולהיות קרח, מפני חוזק \nהדין והגבורה שבו, והנה גם ר' עקיבא היה משרש קין שהוא עיטרא דגבורה, וע\"י חסידותו \n"},{"index":9,"he":"גלח כל שערות וכחות הדין והמתיקם, ולכן היה קרח, ועי\"כ היה בו כח להביא נפשות הגרים \nממקום הקדושה עצמה, כדוגמת בן עזאי מצד החסד, שמשם אתערו דנפשין דגיורי. וז\"ס מה \nשנקרא ר' עקיבא חסיד, עם היותו מעיטרא דגבורה. וכמ\"ש בגמרא שבקוהו ר' עקיבא \nלחסידותיה. וכן בספר הזוהר בפרשת פקודי, קראוהו סבא חסידא: \nוהנה גם אביי, החזיק כדרכו של בן עזאי, להמשיך נפשות אל הגרים כמוהו, ע\"י עסק \nהתורה, אע\"פ שלא פירש מן האשה, כמו שיתבאר טעמו של דבר. וז\"ס מ\"ש בפ\"ק דקדושין אמר \nאביי הריני כבן עזאי בשוקי דטבריא, ולא היה אומר כן אלא כשהיה שמח שמחה יתירה. \nוהענין הוא, כי הנה אביי גם הוא משרש קין, שהוא עיטרא דגבורה, וכאשר היה ממתק \nהגבורה, ומהפכה לחסד, שאז נקראת הגבורה שמחה, בסוד יין המשמח, אז היה כבן עזאי בורא \nנפשות הגרים מצד החסד, דמתמן אתערו גיורין כנזכר: \nונבאר טעם אל כל הנז\"ל, כי הנה נתבאר אצלינו, כי בכל אלו שזכרנו שהם משרש קין, אין \n"},{"index":10,"he":"בהם מי שיהיה נפשו רוחו ונשמתו שלשתם משרש קין, אלא אביי, וזה הוא ענין גדול, שזכה \nשלא יהיה בו ערוב אחר, אלא כל חלקיו משרש אחד, ושלשתם משרש קין, אשר שם הוא סוד \nנפשות הגרים, ולכן היה בו כח ויכולת באביי לברא אותם, שלא ע\"י פרישתו מן האשה כלל. \nאבל ר' עקיבא, שלא היה לו משרש קין רק נפש בלבד, אבל רוחו היה משרש אחר, לכן הוצרך \nלפרוש מן האשה. אבל בן עזאי שהיה מן הגבורה של הבל, הוצרך ליותר מזה, והוא שלא נשא \nאשה כלל. ובזה תבין מ\"ש אביי, הריני כב\"ע בשוקי דטבריא, והיל\"ל כר' עקיבא, כיון \nששניהם משרש קין. אבל הטעם הוא, כי בענין בריאת נפשות הגרים, גדלה מעלת בן עזאי על \nר' עקיבא, לפי שבן עזאי לא נשא אשה כלל. ואמנם אביי, להיות נפשו ורוחו ונשמתו מן \nקין, לכן היה שקול כבן עזאי ממש, אע\"פ שלא פירש מן האשה, משא\"כ בר' עקיבא. ולפי \nשאביי כל חלקיו משרש קין, לא היתה הלכה כמותו לגבי רבא חבירו, שהיה מן הבל, כמו \n"},{"index":11,"he":"שנתבאר אצלינו. וזהו טעם למה אביי היה יתום, ולא ראה לא אביו ולא אמו, וכמו שנרמז \nשמו בפסוק \"אשר \"בך \"ירוחם \"יתום, ר\"ת אביי. והענין הוא, כי כיון שנפשו ורוחו \nונשמתו כלם הם משרש אחד של קין, וכבר הודעתיך בדרושים שקדמו, כי כל שרש קין, נקרא \nבחי' נפש בלבד, כי הוא מצד המלכות הנקראת נפש, בסוד נפש אדם. ולכן נקרא יתום כי \nכשהוא מבחי' נפש בלבד, נקרא יתום, כמ\"ש בספר התקונין תקון י\"א, שבסוף הספר, בענין \nנפרעין מנכסי יתומים, כי בהסתלקות הנשמה, אשתארו נפשא ורוחא יתמין וכו'. וכיון \nשאביי היה יתום, להיות כל חלקיו מן קין כנזכר, לכן היה בו כח אף בלי פרישתו מן \nהאשה, לברא נפשות הגרים, אשר גם הם יתומים בלי אב ואם, כנודע מפשט הענין. והענין \nהוא, כי סוד תערובת קין בכל נצוצות שאר הנשמות, הם שלא ע\"י אב ואם, וכלם נקראים \nיתומים. וכן הגרים הם יתומים, כי אין להם אב ואם מישראל, שיוליד נפשות שלהם: \n"},{"index":12,"he":"ואל תתמה, היאך בכל דורו של בן עזאי, לא נמצא מי שיברא נפשות הגרים, והרי ר' ישמעאל \nבן אלישע כ\"ג, שנתבאר אצלינו שהוא נצוץ נשמת יוסף הצדיק, ולמה לא היה בו כח זה \nכמוהו. אבל הענין הוא במה שנתבאר אצלינו, כי כל אותם עשרה הרוגי מלכות, הם עשר טפות \nזרע שיצאו מן יוסף, ולפי שיוסף הוא עצמו ר' ישמעאל, וחטא, כי פגם באותם הנצוצות \nשהוציאם לעמקי הקליפה, לכן לא היה בו כח לברא נפשות גרים. ולכן תמצא כי עונש ר' \nישמעאל קשה מכל עשרה הרוגי מלכות כי הוא גרם להם, ע\"י הוצאות טפת זרע הנזכר. \nוכדמיון מ\"ש ביוסף, ויפשיטו את יוסף את כתנתו, כן הפשיטו עור פניו של ר' ישמעאל. גם \nנדמה ר' ישמעאל ליוסף, בהיותו יפת תאר כמוהו, כנזכר בפרקי היכלות. וכמו שיוסף נשבה \nבין הגוים במצרים, כן נשבה ר' ישמעאל, כנזכר כששאלו ר\"י בן חנניא, וא\"ל מי נתן \nלמשסה יעקב, והשיב הלא ה' זו חטאנו לו, רמז לו, כי בעון נצוצות טיפי הזרע של יוסף \n"},{"index":13,"he":"שירדו בקליפות במקום הרגלים, אשר שם הוא סוד המשסה ברגלים, לכן נשבה בין הגוים, \nוזהו מי נתן למשסה יעקב, שהם אותם הטפות כנזכר, והשיב הלא ה' זו חטאנו לו: \n \n"}]}
