{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-5","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":5,"title":"הקדמה ח","hebrewTitle":"הקדמה ח","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה ח\nהקדמה קטנה בענין גלגול הנשמות, למה מתגלגלים. דע, כי הנשמות יתגלגלו לכמה סבות, \nהראשונה הוא, לפי שעבר על איזו עבירה מעבירות שבתורה, ובא לתקן. הב' הוא, לתקן איזו \nמצוה שחסר ממנו. השלישית היא, שבא לצורך אחרים, להדריכם ולתקנם. והנה הראשונה היא \nקרוב לחטא, כיון שבתחלה חטא. והב' הוא רחוק מלחטא. והשלישית ודאי שלא יחטא. עוד יש \nסבות אחרות, ואלו הם, כי לפעמים יתגלגל, ליקח את בת זוגו, כי לא זכה בראשונה לקחתה. \nופעמים שכבר לקח בת זוגו, אלא שחטא באיזו עבירה, והוצרך להתגלגל לתקן אותה כנז\"ל, \nואז אינו בא רק יחידי, כמ\"ש הסבא דמשפטים על פסוק אם בגפו יבא וכו'. ופעמים הוא שיש \nלו זכיות, ולכן אע\"פ שהיא אינה צריכה להתגלגל, מחזירים אשתו להתגלגל עמו, בסוד \nויצאה אשתו עמו. ופעמים הוא, שלא זכה בראשונה ליקח בת זוגו, אמנם נזדמנה לו אשה לפי \nמעשיו, ובכל נשמות הנשים שבעולם, אין מי שתהיה קרובה אליו כאשה זו, אעפ\"י שאינה בת \n"},{"index":2,"he":"זוגו ממש, וכאשר חטא ונתגלגל, מגלגלים עמו לאשה הזאת, אעפ\"י שהיא אינה צריכה \nלגלגול, ואעפ\"י שאינה בת זוגו ממש: \nעוד דע, כי יש כמה שרשים של נשמות, שנשרו בקליפות, הם ונשיהם בת זוגם, והזכרים \nיכולים לצאת עתה בעה\"ז מתוך הקליפות, אבל נקבותיהם אינם יכולים לצאת כלל עד ביאת \nהמשיח, והם עתה טבועות ומסורות בתוך הקליפות הנקבה, ושכחתי מה שמה, אם היא אגרת בת \nמחלת, או נעמה אמם של שדים. והנה כל השרש של חור בנה של מרים, לא יצאו נשמות הנקבות \nשלהם עד ביאת המשיח. ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה, כי גם אהרן הכהן לא נשא בת זוגו, \nכי הוא קרוב לשרש נשמת חור בנה של מרים אחותו כמבואר אצלינו: \n \n"},{"index":3,"he":"הקדמה ט\nוהיא אחת מת' שאלות, שהיה ששאל דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. דע, כי מדת הג,גול \nנוהגת באנשים הזכרים, ולא בנשים הנקבות. וז\"ס פסוק דור הולך ודור בא והארץ לעולם \nעומדת. ר\"ל, דור הולך ודור בא, והם האבשים המתגלגלים. אבל הארץ שהם הנשים הנקראות \nארץ כנודע, לעולם עומדת, ואינם חוזרות בגלגול. עוד יש טעם אחר, והוא, כי האנשים לפי \nשמקיימים מצות עסק התורה, אינם יכולים ליכנס בגיהנם, כי אין אור של גיהנם שולטת \nבהם. וכמ\"ש באלישע בן אבויה, לא מידן נדייניה, משום דעסק בתורה. ולא לעלמא דאתי \nנסקיה, כיון דחטא. ולכן מוכרחים הם להתגלגל, למרק עונותיהם תמורת גיהנם. אבל הנשים \nשאינם עוסקות בתורה, יכולים ליכנס בגיהנם למרק עונותיהם ואינם צריכים להתגלגל. \nהאמנם אע\"פ שאינם מתגלגלות, הנה הם באות לפעמים בסוד העבור, עם נצוצי נשמות חדשות \nנקבות כנשים. גם דע, כי אפשר שאחר שבאה בסוד העבור באיזו אשה, אם האשה ההיא תתעבר \n"},{"index":4,"he":"ותהר ותלד בת נקבה, אפשר שאותה שבאה בה בסוד העבור, תתגלגל עתה בבחי' גלגול גמור, \nבבתה הנולדת לה עתה: \nגם דע, כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה, לסבת איזה עון, כמו משכב זכור וכיוצא בו. \nוהנה הנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר, לפי שאין לה \nבחי' מיין נוקבין להעלות ולקבל טפת מיין דוכרין, והנה האשה הזאת צריכה זכות גדול \nלשתוכל להתעבר ולהוליד, ואין לה מציאות אחר, זולתי שתתעבר בה איזו נשמת אשה נקבה \nאחרת בסוד העבור, ובכן בכח שתופה עמה, תוכל לעלות מיין נוקבין, ולקבל הריון ותלד. \nאמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סבות, האחת היא, לפי שהכתוב אומר, אשה כי \nחזריע וילדה זכר, אבל כאן האשה היא זכר כבעלה, ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. \nהסבה הב' היא, לפי שכיון שאותה נשמה של הנקבה שנכנסה בה, לא נכנסה רק בסוד העבור \nלבד, כדי לסייעה שתתעבר ותלד, ולכן כיון שהאשה הזאת יולדת, אין הנשמה ההיא צריכה \n"},{"index":5,"he":"עוד להשאר שם בסוד העבור ללא צורך, ואז בעת שיולדת נכנס בה הנשמה ההיא של סוד \nהעבור, ואז הולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר, ואז היא שם בבחי' גלגול ממש, ולא עבור \nכבתחלה. ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנז\"ל, אי אפשר שתלד זכר אלא נקבה, ואותה \nהנקבה אשר תלד, היא היא אותה הנשמה של הנקבה שנכנסה בה בתחלה בסוד העיבור לסייעה \nכנזכר: \nואמנם לפעמים, ע\"י זכות גדול ונפלא, אפשר שבעת שנולד הולד ההוא, תסתלק משם אותה \nהנשמה הנקבה שהיתה שם בסוד העבור ותלך לה, ויכנס בולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר. \nוא\"כ אח\"כ אי אפשר לאשה הזאת לחזור ללדת פעם אחרת, זולתי אם תחזור אותה הנשמה הנקבה \nלהתעבר בה כבראשונה. ולכן אם הולד הא' היה נקבה, תצטרך למות עתה זו הבת הנקבה, \nואולי הנשמה תחזור להתעבר בה באשה הנז' כבראשונה, ותתעבר ותהר ותלד בת נקבה, שנשמתה \nהיא מזאת הנקבה המתעברת בה בסוד העבור הנזכר. ועד\"ז הולכת בעבור ובגלגול פעמים \n"},{"index":6,"he":"רבות, והיא היא, וכה משפטה תמיד. אמנם אם ילדה זכר, אז אין הולד הזה צריך למות, כי \nאותה הנשמה הנקבה שנתעברה בה בסוד העבור בתחלה והלכה לה בעת שילדה כנזכר, היא צריכה \nלחזור שנית להתעבר בה בסוד העבור, ותהר מן בת, ותלד נקבה. וגם לזה צריך זכות גדול: \nגם אפשר לפעמים, אע\"פ שילדה בתחלה נקבה, אינה צריכה הבת ההיא למות עתה, לפי שאפשר \nשתבא נשמת נקבה אחרת, ותתעבר באשה הנז' בסוד העבור, ותהר ותלד בת, והנשמה ההיא \nתתגלגל בה בגלגול ממש כנזכר. ועד\"ז בכל הריון והריון שתהר האשה הזאת, אפשר להתחלף \nבה כל הבחי' הנז' ואמנם לזאת המציאות האחרון, צריך זכות גדול ונס עצום, לפי שיש לנו \nהקדמה אחת בסוד העבור, כי אין שום נשמה נכנסת בגוף האיש או האשה בסוד העבור בחיים, \nאלא אם כן כי יש ביניהם קורבה גדולה זה לזה, ולכן האשה הזאת ששרשה נשמת זכר, הצריכה \nלעיבור נשמת הנקבה, הנה כדי שתמצא נשמת נקבה בכל תנאיה, שתצטרך להתעבר מפאת עצמה, \n"},{"index":7,"he":"וגם שתהיה קרובה אליה או דומה אליה, צריך זכות גדול, ומכ\"ש אם יצטרך הדבר לבא \nבעיבור פעם ופעמים כנז\"ל, ומכ\"ש למצא נשמות רבות של נקבות בתנאיה הנז', וגם שיבאו \nבה בסוד העיבור כל אחד ואחד בזמן אחד צריך זכיות גדולים ונסים רבים: \n \nהקדמה י\nבבחי' הבנים שאדם מוליד, וגם בענין התלמידים עם הרב שלהם. ועתה נדבר בבחי' הבנים \nשאדם מוליד, דע, כי בין אם האדם לוקח בת זוגו, בין אם לוקח אשה שאינה בת זוגו, אין \nחלוק ביניהם לענין זה, והוא כי יכול הוא להוליד בנים מן הנצוצות של הנשמות של שרשו \nעצמו, או להוליד מנשמות שרשים אחרים. עוד דע, כי האב הוא נותן חלק מנשמתו אל בניו, \nואותה החלק נעשה לבוש אל נשמת הבן, ומסייעו ומדריכו בדרך הטובה, ולסבה זו חייב הבן \nבכבוד אביו. ואמנם אם אין חלוק בין נשמת האב לנשמת הבן, רק פחות מת\"ק מדרגות, הנה \nאז נשאר חלק נשמת האב עם נשמת הבן אפילו לימות המשיח. אבל בתחית המתים או לעולם \n"},{"index":8,"he":"הבא, כל דבר חוזר לשרשו, ונפרדים לגמרי. האמנם אם יש הפרש ביניהם שעור ת\"ק מדרגות, \nאו יותר מת\"ק, אז מתבטלת הגרועה בגדולה, ומתחברים חבור גמור לעולם, ועד לא יפרדו, \nושניהם הם בשרש אחד: \nוהנה זה הוא מבחי' האב עם הבן, אבל ענין הרב עם התלמיד, כבר נתבאר אצלינו לקמן, כי \nהרב נותן רוחא גו תלמידיה, ע\"ד האב לבנו, אלא שהוא חבור יותר נמרץ, כי לעולם ועד \nנשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו, בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן. וזהו \nטעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב. והנה אם הרב של התלמיד הוא בנו ממש, יש לו ב' \nדבוקים, אחד לפי שהוא רבו. ואחד לפי שהוא בנו. ולכן אם יש ביניהם יותר מת\"ק מדרגות, \nאז שניהם מתדבקים זה עם זה, האב עם בנו, לפי שהוא רבו. והבן עם אביו, לפי שהוא \nאביו. ושניהם מתדבקים יחד זה בזה וזה בזה מב' אלו הבחי' הנז': \nעוד נדבר בענין הבנים הנולדים מן האב, דע, כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד \n"},{"index":9,"he":"בנים, הנה מכח האב נמשך בחי' אור מקיף בבן, ומכח האם נמשך בבן ג\"כ בחי' אור פנימי. \nוהנה אפשר שבעת זווגם יתקדשו עצמם שניהם בכונות מצוה וקדושה. או יהיה כונת שניהם \nשלא לשם מצוה, אלא להנאת עצמם ולרעה. או יהיה כונת האב לטובה והאם לרעה, או להפך. \nואמנם אם שניהם נתכוונו לדבר מצוה, יהיה הולד ההוא צדיק גמור באור המקיף ובאור \nפנימי. ואם שניהם נתכוונו לרעה, יהיה הבן ההוא רשע גמור באור מקיף ובאור פנימי. ואם \nהאב נתכוון לטובה, ואמו לרעה, אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק. ואור הפנימי, רשע. \nובהמשך הזמן יכוף המקיף את הפנימי, ויהיה צדיק גמור, לפי שהמקיף כולל בתוכו את \nהפנימי, ומהפכו לזכות. ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה, אז המקיף רע והפנימי טוב, \nובהמשך הזמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב, ויהיה רשע גם הוא: \nוהנה אם תרצה לידע, מי גובר בו, כח האב או האם, תוכל להכיר זה כפי קלותו של הבן או \nכבדותו, לפי כי האור הפנימי מוגבל, ואינו יכול להתנועע. אבל האור המקיף מבחוץ, \n"},{"index":10,"he":"מתנועע, ומניע את האדם למקום שהוא חפץ. ונמצא כי אם תראה איזה אדם קל כנשר ורץ כצבי \nבכל מעשיו, ומהיר במלאכתו, נמצא שגבר עליו אור המקיף אשר מכח אביו. ואם הוא עצל \nוכבד התנועה, יורה תגבורת אור הפנימי בו מצד האם, והכל כפי מעשיהם. רוצה לומר, כי \nאם האב נתכוון לשם מצוה בעת התשמיש, הנה הבן הזה יהיה מהיר במלאכת שמים, וגדול מאד \nבתורה. ואם אביו נתכוון להנאת עצמו, יהיה הבן הזה מהיר במלאכת העה\"ז. וכן להפך אם \nיהיה כבד התנועה, אם אמו נתכוונה לשם מצוה, יהיה עצל במלאכת העה\"ז. ואם לא נתכוונה \nלשם מצוה, יהיה הבן עצל במלאכת שמים: \nובזה תבין טעם כי נמצאים לידים קטנים חריפים לא יוכלו השקט, ויש ילדים עצלים כבדי \nהתנועה מאד: \nוז\"ס עשאל אחי יואב שהיה קל ברגליו עד לאין תכלית, כנודע לרז\"ל (שמואל ב' ב') שהיה \nרץ על ראשי השבלים ולא היו נכפפים, ובודאי אין מדרש חז\"ל יוצא מידי פשוטו ממש, \nוהענין מובן עם הנזכר כי כל בחינתו היתה, מתגבורת כח האב, ולא היה בו כח האם כלל, \n"},{"index":11,"he":"וגדל בו אור המקיף לגמרי, והיה מעופפו באויר: \nאמר שמואל, עוד מצאתי דרוש אחר מחודש על הגלגול, וכמדומה לי שהוא קצור מכל האמור, \nואמרתי להעתיקו פה אחר הדרושים הנזכרים וכמעט שהוא סלת מכל האמור: \n \n"}]}
