{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-15","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":15,"title":"סימן ל':","hebrewTitle":"סימן ל':","segments":[{"index":1,"he":"סימן ל': \nוישכב עמה בלילה הוא: \nולכן נבאר עתה ענין יששכר וקשה דהיה לו לומר קרא וישכב עמה בלילה ההוא אבל הענין \nהוא, כמ\"ש ז\"ל במדרש הנעלם של רות דף כ\"ט ע\"ב, בענין ר' עקיבא שהוא יששכר. כי יששכר \nנתלבש ונתעבר בר' עקיבא עצמו, כנודע שעשרת השבטים כלם, נתעברו בעשרה הרוגי מלכות, \nלכפר עון מכירת יוסף עצמו. וז\"ש שם במאמר הנזכר, יש השתא, שכר לאחר זמן. פי', כי \nיששכר נתלבש לאחר זמן בר' עקיבא עצמו, ואז זכה לעלות בחכמה, הנקראת מחשבה, ונקראת \nיש, בסוד כך עלה במחשבה. ודע, כי כל נשמות של השבטים, הם ענפים של יעקב. משא\"כ \nביששכר, כי הוא הוא כמעט בחי' עצמותו של יעקב אביו, ואינו מן הענפים הנאחזים בו. \nולכן עקיבא ויעקב, אותיותיהם שוות, כי כמעט הוא הוא יעקב, ובו נתלבש ונתעבר. וז\"ס \nשאמר, וישכב עמה בלילה הוא, ולא אמר בלילה ההוא, לומר, כי מלת הוא, חוזר אל מלת \nוישכב, כי יעקב השוכב עמה, הוא הוא עצמו בחי' הולדותיו ההיא, ונתנו בה בבחי' שכיבה \n"},{"index":2,"he":"וזווג: \nוז\"ס ענין יששכר, שהיה עוסק בתורה יותר מכל השבטים, כי הוא בחי' יעקב עצמו, הנקרא \nתורה שבכתב, גופא דאמצעיתא, שממנו מתפשטים י\"ב אלכסונות כנודע. וכבר נתבאר במקומו, \nטעם היות ר' עקיבא עם הארץ מ' שנה, לפי שהיה בחי' טפת זרע של קרי, שיצאה מבין \nצפורניו של יוסף, כנזכר בתיקונין תיקון ע'. והיה אומר מי יתן לי ת\"ח ואנשכנו כחמור \nשהוא הפך שרשו שהוא מבחי' תורה שבכתב: \nוז\"ס יששכר חמור גרם, כי יששכר נתלבש ונתעבר בר' עקיבא, שהיה אומר ואנשכנו כחמור. \nוא\"ל תלמידיו אמור ככלב. א\"ל, חמור נושך ושובר העצם, וזהו גרם, לשון גרמא בלשון \nתרגום עצם. וטרם שנתלבש בר' עקיבא, נתלבש בר' יוחנן ן' זכאי, וגם היה עם הארץ \nארבעים שנה כנודע לפי שעסק בפרקמטיא ארבעים שנה: \nוהנה כמו שלידת יששכר היתה בסבת האשה שע\"י לאה אמו, כמש\"ה כי שכר שכרתיך בדודאי \nבני. גם כל עושר וטובת ר' עקיבא ע\"ה, באה לו ע\"י אשה, הלא היא אשת טורנסרופוס הרשע. \n"},{"index":3,"he":"והענין יובן, במה שהודעתיך בענין אדם הראשון, שהיה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם. \nוהיו לאדם שתי נשים, חוה א', שהיה לילית, וחוה ב', שעליה אמר זאת הפעם עצם מעצמי \nוגו'. גם יעקב היו לו לאה ורחל, ולאה כלה דינים, ומהסיגים שלה יצאה חוה א' שהיא \nלילית. ולכן ארז\"ל על ועיני לאה רכות, שהיתה עתידה ליפול בגורלו של עשו, כי הוא \nסמא\"ל שרו של עשו בעלה דלילית, וע\"י דמעותיה נתקנה, ונתנה ליעקב, ועכ\"ז לא היה אוהב \nאותה כנז\"ל, ובאותם הסיגים היתה מעורבת נשמה קדושה, משרש לאה אשת יעקב, ולקחה \nטורנסרופוס הרשע, שהיה מזרעו של עשו הרשע, וצפה ר' עקיבא ברוח הקדש, שעתידה \nלהתגייר, וליקחנה הוא, כי כמו שר' עקיבא הוא יששכר, שהוא עצמותו של יעקב אביו. כך \nאשת טורנסרופוס הרשע, כשנתגיירה, נתלבש בה נשמת לאה אשת יעקב, אמו של יששכר, ועל \nידה זכה לכל הכבוד הזה כנז\"ל. נמצאו כי יעקב ולאה, נתלבשו בר' עקיבא ואשתו, שהיתה \n"},{"index":4,"he":"אשת טורנסרופוס הרשע: \nעוד היתה לו אשה אחרת, כנגד רחל אשת יעקב, והיא בת כלבא שבוע, וגם היא היתה נקראת \nרחל, כנזכר באבות דר' נתן. וגם בתה אשת בן עזאי, נקראת רחל, כמו אמה. וז\"ש רז\"ל, \nוהיינו דאמרי אינשי, רחילא בתר רחילא אזלה, והבן זה: \nוכבר הודעתיך, כי יששכר משרש נפש קין בנו של אדם הראשון. וזהו שרמזה חוה, באמרה \nקניתי איש את ה', כי התחלת תיקונו של קין בנה, בבחי' חלק הנפש שלו הטובה, היה \nביששכר, אשר קנאתו מרחל אחותה, ע\"י הדודאים. ונודע, כי חוה היא אימא עילאה. ולאה, \nהיא מלכות דאימא, וזהו קניתי איש את ה', קנין גמור, ע\"י הדודאים, כמש\"ה כי שכר \nשכרתיך בדודאי בני: \nוירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וגו': \n(מזולתו) טעם היות רחל עקרה, ולא שאר האמהות, לאה, ובלהה, וזלפה. יובן במה \nשהודעתיך, כי ג' מיני מלויים יש בשם אהי\"ה, אם ביודי\"ן, ואם באלפי\"ן, ואם בההי\"ן. \nוסדרם כך, כי שם אהי\"ה דיודי\"ן, בג\"ר של הנקבה. ושל אלפי\"ן, בג' אמצעיות. ושל \n"},{"index":5,"he":"ההי\"ן, בג' תחתונות. גם נתבאר אצלינו, כי לסיבת היות אהי\"ה דאלפי\"ן בג' אמצעיות, \nלכן נעשים שם הדדים של האשה במקום החזה. והטעם הוא, כי בעלות הדם שהוא במקור האשה \nבעת הלידה ביסוד שלה, כי שם מקום הדמים, ואז אהי\"ה דההי\"ן עולה למעלה במקום הדדים, \nושם חוזר ומתהפך ונעשה חלב. ולכן שתי שמות אהי\"ה דאלפי\"ן וההי\"ן, שהם בגימטריא ש\"ד, \nמהם נעשים הדדים והשדים: \nהגהה א\"ש, צ\"ע, כי אהי\"ה דאלפי\"ן הוא קמ\"ג, ואהי\"ה דההי\"ן הוא קנ\"א, ושניהם בגי' \nרצ\"ד, ולא ש\"ד. האמנם במקום אהי\"ה דההי\"ן, צ\"ל אהי\"ה דיודי\"ן, שהוא בגימטריא קס\"א, \nוקמ\"ג בגימטריא ש\"ד ואתי שפיר. האמנם עדיין צ\"ע, כי מהלשון של הרב ז\"ל נראה, שהוא \nמוכרח להיות אהי\"ה דההי\"ן, באומרו ואז אהי\"ה דההי\"ן, עולה למעלה וכו'. ואולי מפני \nהדוחק אכניס פילא בקופא דמחטא ולומר, אולי מונה גם כן עשר אותיות המלוי של אהי\"ה \nדההי\"ן, ואז יושלם למנין ש\"ד, כנלע\"ד: \n"},{"index":6,"he":"גם הודעתיך, כי ע\"ד ההתחלקות הנזכר, עוד חוזר ומתחלק בפרטות אחר, והוא, כי החכמה \nשבה, היא אהי\"ה דיודי\"ן. ובינה דאלפי\"ן. ובדעת דההי\"ן. וכעד\"ז מתחלקים בג' אמצעיות \nחג\"ת. וכן בג' אחרונות נה\"י. ונמצא, כי שם אהי\"ה דההי\"ן, הוא ביסוד הבינה שהיא \nהנקבה. ונמצא כי הג' אמהות, לאה בלהה זלפה, היה נשלם ונתקן היסוד שבהם ע\"י אהי\"ה \nדההי\"ן כנזכר: \nוז\"ס היות אות ה' נכתבת, בסוף כל שם מהם, להורות על היותם ראויות לילד, כי שם אהי\"ה \nדההי\"ן נגמר ביסוד שבהם, שהוא המדרגה התחתונה שבהם. ולכן גם אות ה' המורה עליו, נתן \nבסוף כל אותיות שמותיהם, וע\"כ לא היו עקרות. האמנם רחל, לא נזכרה אות ה' כלל בשמה, \nלא בתחלה, ולא בסוף, ולא באמצע. ולכן היתה עקרה, כי אות ה' מורה על הלידה בהיותה \nפתוחה מלמטה, המורה על היותה ראויה לקבל הזרע והעובר, וללדת אותו. וע\"כ אמרה, הנה \nאמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנכי ממנה, כי להיות שפחתי ואמתי, וכבר יש בה אות ה', \n"},{"index":7,"he":"המורה על היותה ראויה לבנים, אולי אבנה גם אנכי ממנה ומסבתה, להיות בה אות הה\"א: \nונלע\"ד חיים, ששמעתי ממורי ז\"ל, שלכך נכפלו ב' ההי\"ן בבלהה. משא\"כ בכל האמהות. \nלהורות, כי הה\"א שחסרה מן רחל גבירתה, נתנה בה. ונמצא היות בה חלקה, וחלק רחל. וזהו \nואבנה גם אנכי ממנה, כי בנין הבנים שלי ניתן בה, להיותה אמתי, וממנה אקח כח בנין \nהבנים הנתונים בה מחלקי. (ע\"כ מזולתו): \nותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן וגו': \nהוא בגימטריא גרון, כי הוא בסוד ג' המוחין דאלהי\"ם, שירדו עד הגרון, והם בגי' גרו\"ן \nג\"כ: \nותאמר לאה זבדני אלהים אותי זבד טוב וגו': \nענין בני לאה, שהיו ששה זכרים ואחת נקבה. כבר נתבאר לעיל בפסוק ויאהב יעקב את רחל. \nועוד נבארם בע\"ה, הנה הודעתיך, כי לאה עומדת באחורי ז\"א, ויוצאת מן הארת היסוד \nדאימא, המלובש תוך ז\"א, ומסתיים עד מקום החזה. ולכך גם לאה היוצאת מכח היסוד הנזכר, \nנגמר קומתה עד מקום החזה. ונמצא שיש לה שיעור קומה, בשש ספירות ושליש, שהם, כח\"ב, \n"},{"index":8,"he":"דעת, גדולה גבורה ושליש עליון דת\"ת דז\"א. וכל ספירה היא כלולה מי\"ס כנודע, הרי הם \nבגימטריא ס\"ג: \nובזה תבין, למה ההוי\"ה דס\"ג היא באימא, לפי שקומת ז\"א הוא מאה אמות, בסוד אדה\"ר \nשנתמעט עד מאה אמות, כמש\"ה ותשת עלי כפכה. והוא, כי הלא יש בו י\"ס, כל א' כלולה \nמעשר הרי מאה. אבל אימא עילאה, הנה\"י שבה בלבד, הם המתלבשות תוך ז\"א כנודע, ואלו \nהנה\"י גם הם מתפשטות בבחי' מאה כמוהו. וז\"ס הוי\"ה דס\"ג שבאימא, עם מלוי שלה בפני \nעצמו שהם ל\"ז, יהיה הכל מאה: \nוסוד הענין הוא, כי אימא נחלקת לב' בחי', האחת היא במקום הכסוי, שהוא מרישא דזעיר \nעד החזה, שבו נשלם היסוד שלה, המלביש את האורות בתוכו כנודע, ומקום זה הוא שעור ששה \nספירות ושליש, והוא בחי' ס\"ג דאימא כנזכר. השנית היא מן החזה ולמטה כי שם אורות \nאימא מתגלים, ושם הוא בחי' המלוי דס\"ג שהוא ל\"ז. לפי שלמעלה הוא בחי' אימא עצמה, \nאבל למטה מן החזה, אין אימא עצמה מתפשטת, אלא המלוי שבתוכה, שהם החסדים שהיו נעלמים \n"},{"index":9,"he":"תוך היסוד שבה, הממלאים חלל היסוד שבה, ואותו המלוי יצא לחוץ, בבחי' ההבל היוצא מפי \nהיסוד שלה לחוץ. ולכן תראה, כי מלבד שהוא בחי' מלוי, להורות כי אינו העצמות, אלא מה \nשהוא בתוכו. גם נתוסף, כי המלוי הזה הוא בגימטריא הבל, להורות על זה: \nעוד הוראה שלישית, כי גם מספר ל\"ז יורה על התפשטות המלוי הזה, בשני שלישי הת\"ת \nובנה\"י, כל אחד כלול מעשר, הם ל\"ז, ע\"ד מה שנתבאר בס\"ג. וכנגדם ילדה ששה בנים, שהם \nכנגד הששים. ובאחרונה ילדה בת, כנגד הג', שליש דת\"ת, כי שם מלובשת עטרת היסוד \nדאימא, שהיא נקבה: \nותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר: \nדע, כי יוסף הוא היסוד דז\"א, וכנגדו יש יסוד דנוקביה. ונקרא ציון, שהוא בגימטריא \nיוסף. ונמצא כי יוסף יסוד דדכורא, נכנס בציון, יסוד דנוקבא. וטעם היותו נקרא כן \nהוא, כי נודע במ\"ש אצלינו בסוד נפילת אפים דשחרית דחול, שיש ג\"פ ב\"ן, במזמור אליך \nה' נפשי אשא, שהם ג' הויו\"ת דב\"ן דההי\"ן, בסוד נר\"ן הניתנים מיסוד דדכורא, ליסוד \n"},{"index":10,"he":"דנוקבא בעת הזווג. ולכן יוסף בגימטריא ג\"פ ב\"ן. וכן ציו\"ן, בגימטריא ג\"פ ב\"ן: \nעוד ירצה דרך שני, כי הנה נודע ה' חסדים הנכללים ביסוד דז\"א, הנקראים מ\"ד, הנתנים \nביסוד הנקבה בעת הזווג. ונודע כי החסד נקרא א\"ל, בסוד חסד אל כל היום. והנה ה\"פ \nא\"ל, הם בגימטריא יוסף עם הכולל שלהם. ועד\"ז הם כמנין ציו\"ן, שמקבלת אותם: \nעוד ירצה דרך שלישי, כי היסוד בעצמו הוא הוי\"ה אחת, כי כל ספירה יש בה הוי\"ה א', \nוה' הויו\"ת דה' חסדים הנכללים בו, ויורדים שם, להנתן דרך בו ביסוד הנקבה, הרי הם \nששה הויו\"ת, כמנין יוסף: \nובכל דרך מאלו הדרכים, יתבאר לך מ\"ש בס\"ה בפרשת ויקהל, וז\"ל, כדין חד צדיק אלביש \nקנאה וכו'. והענין הוא, כי הנה יוסף בגימטריא קנאה, והוא הצדיק דאלביש קנאה, שהם \nההויו\"ת והשמות הנז\"ל, העולים בגימטרי' קנאה. וז\"ס מ\"ש רז\"ל אין אדם מקנא לאשתו \nאא\"כ נכנס בו רוח טהרה. כי אז הוא מסטרא דיוסף, צדיק עליון, שהוא בגימטריא קנאה \n"},{"index":11,"he":"כנז'. ובפסוק ויוסף הורד מצרימה, נתבאר באורך בחי' רבות, אשר לסבתם נקרא יוסף: \nולבן הלך לגזוז את צאנו ותגנוב רחל את התרפים וגו': \nכבר הודעתיך ענין לאה ורחל, שתי אחיות, איך שתיהם הם, זו למעלה מן החזה דז\"א, וזו \nלמטה מהחזה. גם הודעתיך בפרשת שופטים במצות ולא ירבה לו נשים, ענין לאה מה עניינה, \nואיך הם ד' בחי' של לאה. ושם נתבאר כי הנה בהיות אימא מתפשטת, מן חצי הת\"ת שלה \nולמטה בז\"א. והת\"ת שלה, היא בחי' הכתר של ז\"א, והנה\"י שלה, הם הכלים והלבושים של \nהאורות והמוחים דחב\"ד דז\"א, כנודע. ואמנם המלכות של אימא, אינה משמשת כלום לז\"א, \nוהנה היא בחי' העטרה של היסוד דאימא כנודע. ואמנם מה שהיא משמשת שם, היא לצורך לאה. \nכי הנה מקום התלבשות העטרה הזאת, היא בדעת דז\"א, ושם מקומה דבוקה עם היסוד שבאימא, \nומכח הארתה, יוצאה לאה מחוץ ז\"א, באחור הדעת שבו ממש, ושם מתחיל בנין קומת פרצופה, \nולא יותר למעלה. ושם נעשה הכתר שלה, ומתפשט שאר פרצופה, עד כנגד החזה דז\"א: \n"},{"index":12,"he":"וז\"ס מ\"ש חז\"ל ז' רקיעים הם וכו', וילון אינו משמש כלום, אלא מוציא ערבית ומכניס \nשחרית. רקיע שבו חמה ולבנה וכו'. באורו היא, בבחי' אימא עילאה, הנקראת תבונה, אשר \nרגליה מתלבשים בז\"א כנזכר. ואין לנו עסק עתה לברר כל הז' רקיעים, אבל נבאר שנים \nהאחרונים. והנה הרקיע הוא יסוד של התבונה, כי הרקיע הוא התפשטות אות ו' זעירא, שהוא \nביסוד, ולכן נקרא רקיע כנודע. ושם מתלבשים תרין עיטרין דחו\"ג, כנודע. והחסדים \nמתפשטים בז\"א, הנקרא חמה ומאירים בו. והגבורה בנקבה, הנקראת לבנה, ומאירים בה. \nונמצא כי החמה ולבנה שהם זו\"ן קבועים בו. כי מן החסדים והגבורות אשר בו, משם שניהם \nיונקים ומקבלים הארתם: \nגם הכוכבים והמזלות קבועים בו. פירוש, כי הנה נודע, איך כללות החסדים יורדים \nבמרוצה, ונופלים בכח ביסוד דז\"א, ובכח מרוצתם מתפזרים, ומתחלקים שם לניצוצות קטנות \nמאירים, והם הנקראים כוכבים. ז\"ס פסוק בדניאל, (י\"ב ד') ומצדיקי הרבים ככוכבים \n"},{"index":13,"he":"לעולם ועד. ירצה בזה, כי שרש נשמות של הצדיקים, הנמשכים מן היסוד הנקרא צדיק, \nנקראים גם הם מצדיקי הרבים, ולכן יהיו מאירים ככוכבים ההם אשר ביסוד, הנעשים מן \nהחסדים אשר שם, כנזכר: \nונלע\"ד חיים שמעתי ממורי ז\"ל, כי הכוכבים הם מבחי' החסדים שביסוד, שהם זכרים. \nוהמזלות, הם נוקבין, ונעשים מן הגבורות, היורדות גם הם ביסוד דז\"א, ע\"ד הנזכר \nבחסדים: \nוהנה מלכות דתבונה הנקרא וילון, אינו משמש כלום בז\"א. אמנם שמושו הוא, להוציא את \nלאה מאחורי הדעת דז\"א כנז\"ל. וז\"ש מוציא ערבית, כי הוא מוציא הארתו לחוץ, ושם נעשת \nבחי' פרצוף לאה: \nואמנם סיבת התפשטות פרצוף לאה עד החזה בלבד, הוא, לפי שהיסוד דאימא, גם הוא מבפנים \nאינו מתפשט בתוך ז\"א, רק עד החזה, ולכן כנגדה מבחוץ מתפשטת לאה עד החזה. ואז אחריה \nיוצאת פרצוף רחל אחותה, מאחור ז\"א מחוץ לו, כנגד החזה ולמטה, אשר שם מקום גלוי \nאורות החסדים של אימא כנודע. ומבחי' הת\"ת שבז\"א, שהוא מן החזה ולמטה, נעשה הכתר \n"},{"index":14,"he":"שבה. וכל שאר פרצופה, נעשה מהנה\"י דז\"א, כנודע. וכדוגמת ז\"א באימא, היא רחל בז\"א. \nונמצאו רגלי ז\"א ורגלי נוקביה, שוים עד סוף עולם האצילות, דורסים על מסך, שבין \nהאצילות אל הבריאה, כמבואר אצלינו במצות המעקה: \nוהנה כשנחלק הת\"ת דז\"א לבחי' שלישים, כנודע כי כל ספירה מי\"ס, נחלקת לג' שלישים, \nהנקראים תלת פירקין. נמצא כי מהתחלת הת\"ת עד החזה, הוא שליש אחד. ומן החזה ולמטה עד \nסיום התפארת, הם ב' שלישים. והנה כשנעריך המקום שבו מתפשטות לאה ורחל, שהוא מהדעת \nדז\"א ולמטה, הנה הם ז\"ס, דעת, חג\"ת, נה\"י. כי המלכות שבו, היא עצמה שרש רחל כנודע. \nומן הראוי היה, ששתי אחיות אלו לאה ורחל, שג\"כ הם בחי' ב' נשים דז\"א, יחלקו נכסי \nבעליהם שוה בשוה, ולא יוכל לבכר רחל האהובה על לאה השנואה, אמנם חלק כחלק יאכלו, \nוכפי זה היה מן הראוי, שיחלקו המקום הנזכר בין שתיהם, ולאה תתפשט בשיעור ג' ספירות, \nדעת, וחו\"ג, וחצי הת\"ת. ורחל תתחיל להתפשט, מחצי הת\"ת ולמטה, שהם שעור ג\"ס וחצי \n"},{"index":15,"he":"ג\"כ. והנה נתבאר, כי רחל יוצאת מן החזה שהוא שעור ב' שלישים תחתונים דת\"ת, ולאה לא \nלקחה רק שלישו העליון בלבד, והיה ראוי שתתפשט, עד שליש וחצי שהוא, מחצית הת\"ת, \nכנזכר. ורחל תתחיל מחצי הת\"ת, שהוא שליש וחצי אחרים: \nוהנה, יען שלא תפול קנאה בין שתי האחיות האלו, והנה הדבר היה מוכרח, מפני סיבות \nרבות נתבארו במקומם, בענין יציאת רחל מכנגד החזה. וסיבה האחת מהם נתבארה לעיל, כי \nתכף בסיום יסוד דתבונה, נתגלו האורות, ושם יצאה רחל באחור של ז\"א. ועוד סיבה אחרת, \nכי אי אפשר שתתחלק התפארת דז\"א, אלא בבחי' פרקים ושלישים שלמים, ואי אפשר שהשליש \nהאמצעי שבו, יתחלק לשנים ללאה ולרחל, וא\"כ להתחלק אי אפשר, ואם השליש האמצעי יהיה \nכולו ללאה, או כלו לרחל, תהיה קנאה ביניהם. ולכן המאציל העליון יתברך, סדר הענין \nבאופן שיהיה שלום ביניהם, והוא, כי אותו השליש האמצעי, ישתמשו בו שתיהם יחד בכולו, \nכי להתחלק אי אפשר כנזכר. והנה כתר דרחל, מתחיל מתחלת השליש האמצעי הזה, עד סיום \n"},{"index":16,"he":"התפארת, באופן, ששעור כתר שלה הם ב' שלישים תחתונים דתפארת דזעיר, שהוא מהחזה \nולמטה. ותרין פירקין תתאין דנו\"ה דלאה, הנקראים עקבים שלה, הם נכנסים ומתפשטים \nומתלבשים תוך הכתר עצמה דרחל, עד חציו ממש, שהוא שיעור שליש אמצעי דת\"ת דזעיר. \nונמצא כתר רחל, מתחיל מראש שליש האמצעי. ועקבים דלאה, מתפשטים עד סוף שליש אמצעי \nדוקא, ועקביה מתלבשים תוך הכתר שלה ממש. והרי, איך שתיהם משתמשות בשליש ההוא אמצעי. \nואח\"כ נבאר טעם לזה: \nובזה יובן מאמר חז\"ל שאמרו על פסוק (משלי כ\"ב ד') עקב ענוה יראת ה', וז\"ל, מה שעשתה \nיראה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסוליתא וכו'. ירצה, כי הנה רחל נקראת יראה, ועליה \nנאמר, (תהלים קי\"א י') ראשית חכמה יראת ה'. כי היא התחתונה שבכל האצילות, ועומדת \nלמטה מן לאה. ולכן נקראת ראשית, כי היא ראשונה ממטה למעלה, בפתח שער עולם האצילות, \nוגם היא נקראת אשת חיל יראת ה', וכמ\"ש לקמן. ולאה העליונה, נקראת ענוה, כי מדת \n"},{"index":17,"he":"הענוה היא, בהיות האדם כופף את ראשו, כמו העני המתבייש להרים ראשו לפני העשירים, \nונכנע לפניו. והנה לאה היא כנגד ראשו דזעיר, ושם היא מדת הענוה. ובזה תבין פסוק \nבפרשת בהעלותך, (במדבר י\"ב ג') והאיש משה ענו מאד וגו'. כי הנה משה זכה למדת הענוה, \nולכן לקח את צפורה, שהיא אחת מד' בחי' של לאה, הנקראת ענוה, וכמו שנתבאר ענין \nצפורה, במצות ולא ירבה לו נשים וזהו גם כן סוד פסוק בפרשת עקב, (דברים י' י\"ב) ועתה \nישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו'. וארז\"ל יראה מלתא זוטרתי היא, \nלגבי משה וכו'. פי', כי יראה היא רחל הקטנה, ומשה זכה אל הענוה העליונה, שהיא \nצפורה, בחי' לאה. לפי שמשה הוא למעלה בבחי' הדעת דז\"א, כמבואר אצלינו ולכן לקח את \nצפורה העליונה, אשר שם במקום הדעת. אבל רחל הקטנה, זוטרתי היא לגבי משה: \n"}]}
