{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-16","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"ונחזור לענין עקב ענוה יראת ה', והנה לכאורה היינו יכולים לבאר, כי עניינו הוא, \nשבמקום סיום רגלי לאה, שם התחלת כתר דרחל, וזהו עקב ענוה יראת ה'. האמנם יש עוד \nדברים בגו, והוא מש\"ל, כי העקבים דלאה מתפשטים ומתלבשים ממש תוך הכתר דרחל, עד \nמחציתו העליון, ונמצא, כי עקב לאה, הוא ממש עטרת רחל. וז\"ש, מה שעשתה ענוה עקב \nלסוליתא, שהוא שליש האמצעי דת\"ת דזעיר, הוא עצמו נעשה כתר ועטרה אל רחל, הנקראת \nיראה. וזהו מה שרצו רז\"ל לחדש ולדייק בפסוק הנזכר, שאין הבנתו כמו שביארנו לכאורה, \nואעפ\"י שהם ב' עקבים, נקראים עקב ענוה לשון יחיד, לפי שנכללים ביחד כשמתלבשים תוך \nכתר דרחל: \nונחזור לענין ראשון, ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, ובזה יתבאר ענין התלבשות \nעקבים דלאה תוך כתר דרחל מה ענינם. דע, כי ענין בית התרפים, מלשון התורף, ר\"ל בית \nהערוה. והענין הוא כמש\"ל, כי ערות היסוד דתבונה, מתלבש בז\"א, ונשלם במקום החזה \n"},{"index":2,"he":"דזעיר, ושם בשליש אמצעי, מתגלה פי היסוד ההוא, ויוצאים הארותיו לחוץ בגלוי ולכן \nהשליש האמצעי דת\"ת דזעיר, נקרא מקום התורף. ואותם תרין עקבים דרגלי לאה, אשר כנגד \nהשליש האמצעי כנז\"ל, הם נקראים תרפים, ע\"ש התורף. ולכן נקראים תרפים, מעוט רבים \nשנים: \nוהענין הוא, כי האורות היוצאים ממקום התורף והגלוי, להאיר אל כתר דרחל, הם מאירים \nומתגלים בתחלה בעקבים של לאה, ולכן נקראים תרפים לסיבה זו. והסיבה היא, כי הנה רחל \nעומדת אב\"א, בשליש האמצעי ההוא, והאורות יוצאים ממקום התורף, ובוקעים הכלי והגוף \nדת\"ת דזעיר, ויוצאים מאחריו, ונכנסים תוך הכלי דכתר דרחל מאחוריו. והנה שתי עקבי \nלאה מלובשים תוך הכתר הזה, והם מפסיקים בין צד אחורי הכתר, לצד פניו. ואז בתחלה \nעוברים האורות דרך העקבים הנז', ויוצאים מתוכם, ונכנסים בצד פני כתר דרחל, ולכן \nנקראים תרפים כנזכר. ונודע, כי לאה היא דינים גמורים, לפי שהנה שרשם נעשת מן המלכות \n"},{"index":3,"he":"דתבונה כנז\"ל, והנה אימא עילאה עצמה, נקראת גבורות, משום דדינים מתערין מינה, \nוהתבונה הוא נה\"י דאימא כנז\"ל. והנה כל בחי' נה\"י הם דינים, לשתי סיבת, כי הם לבר \nמגופא. ועוד, כי הם סופי הקצוות התחתונים, הנקראים רגלים. ולכן התבונה היא דינים \nיתירים, ובפרט המלכות שבתבונה, שהיא האחרונה שבה. ולא עוד, אלא שלאה נעשת מן \nהאחוריים של המלכות דתבונה. ולא עוד, אלא שעומדת אחורי זעיר בחוץ, כנגד האורות \nהמכוסים כנודע, ואינם מאירים בה כראוי. ולכל אלו הסיבות, נקראת לאה דינא קשיא: \nונמצא, כי אלו העקבים של לאה, יהיו תכלית הדינים הקשים, כי הנה היא לאה עצמה כלה \nדינים וחזקים, ובפרט הרגלים שבה, ובפרט בחי' העקבים, שהם תרין פירקין תתאין דרגלים \nדילה, אין ספק כי הם דינים גמורים קשים. והנה מוכרח הוא, כי כשאורות הפנימים דזעיר, \nבוקעים בשליש אמצעי דת\"ת דזעיר, לצאת להאיר בראש כתר דרחל, ועוברים דרך העקבים \n"},{"index":4,"he":"דלאה, טרם יאירו בצד פני כתר דרחל, מתמעט הארתם ונחשך מאד מאד, ועיקר האורות ניתנים \nבאותם העקבים דלאה: \nוכבר נתבאר אצלינו בפרשת בראשית, בענין עץ הדעת כי כל אחיזת החיצונים, הוא שם בשליש \nהאמצעי, שהאורות מתגלים שם. ואמנם עתה תבין אופן אחיזתם במקום הזה, כי הנה בצאת \nהאורות המגולים עד מקום העקבים דלאה כנזכר, והנה הם תכלית הדינים הקשים, ואז משמרי \nהיין והדינים החזקים אשר שם, מהם יוצא מזון אל הקליפות, ונאחזים שם: \nונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל, כי בזה יובן מאמר בספר הזוהר בפרשת תצוה, דדינין דנוקבא \nתקיפין ברישא, וכל מה דאזלת אתחלשת. והוא, כי העקבים הנזכר שהם דינין תקיפין, הם \nמלובשים תוך הכתר, הנקרא שירותא דילה. והנה נתבאר אצלינו בפרשת בלק באורך, בענין \nבלעם, שהוא מדעת דאבא, איך יוצא מאלו התרפים, שהם דאימא. וזה יובן בענין בלעם, שהיה \nהולך לעזה ועזאל, בהררי קדם, ללמוד מהם חכמת הקסם ונחש. כי עזה ועזאל, הם בחי' ב' \n"},{"index":5,"he":"אורות שיוצאים מן אותם תרין עקביים דלאה, ונתאחזו בהם החיצונים ולקחום, והם סוד ב' \nהמלאכים הקדושים הנז\"ל. ואח\"כ חטאו, ונפלו בעמקי הקליפות כנודע: \nוהנה כל חכמת בלעם ובעור אביו, ולבן אביו של בעור, היתה בבחי' אלו האורות היוצאים \nמעקבי לאה, שנתאחזו בהם כנזכר, כי כלם למדו חכמתם זה מזה: \nובפרט במה שביארנו שם, כי לבן נתגלגל בבלעם וכל הקסמים שלהם היו באופן אחד. ובפרט \nבמה שביארנו שם, כי בלעם שרשו הוא לבן, והוא נמשך מאלו האורות המובלעים באלו \nהעקבים, ולכן נקרא בלעם. ולכן היה שקול כמשה, שהוא הדעת דקדושה, ולכן נאמר בו, \n(במדבר כ\"ד ט\"ז) ויודע דעת עליון: \nונמצא, כי ענין לבן, כל חכמתו היתה ע\"י התרפים, שהם בחי' האורות היוצאים בגלוי, \nממקום התורף דיסוד דתבונה בחזה דז\"א, ויוצאים ונכנסים בעקבים דלאה, שהם דינים \nגמורים, ומשם נמשכים לו, ולכן נקראת חכמתו, חכמת התרפים: \nונלע\"ד חיים, כי לכן התרפים נעשים מאדם בכור, כנגד (שמות ד' כ\"ב) בני בכורי ישראל. \n"},{"index":6,"he":"ובסוד רחל, בת בתחלה, ומולקים את ראשו, כנגד העקבים דלאה שבוקעים ראש רחל ונכנסי' \nבה ושם נאחזים ע\"י שם טומאה שנותנים במקום ההוא. ונודע, כי לבן הוא הקליפה, שכנגד \nלבנון העליון חכמה אבא, אשר לאה ורחל ב' בנותיו, וז\"א בנו, ובפרט במש\"ל כי לבן הוא \nבלעם והוא כנגד משה בקדושה, שהוא יסוד דאבא שבדעת עליון דז\"א כנודע: \nועתה נבאר ענין רחל, איך גנבה אותם התרפים. דע, כי הנה לפעמים לוקחת רחל כל השליש \nהאמצעי דת\"ת דז\"א, הנקרא בית התורף, ואין עקבים דלאה הנקראים תרפים, נכנסים בתוך \nכתר שלה, כמו שנבאר, ואז בחי' זו נקראת גניבה, כי הנה כל המקום הזה לאביה הוא, והוא \nאשר נתנו אל לאה בתו, שתתפשט עקביה בו, והיא גנבתו, ועי\"כ נסתלקו אותם האורות מעקבי \nלאה, והחיצונים והקליפות אשר נקראים תרפים, על היותם נאחזים באורות ההם, לא היו עתה \nיכולים להתאחז בהם, ונסתלקה חכמתם. ולבן אביה בקש את התרפים, הם אורות היוצאים \n"},{"index":7,"he":"מעקבי לאה אל החיצונים, ולא מצאם, ולא הגידו לו כי יעקב ברח, וגם כי רחל גנבתם: \nוהנה ענין זה, איך רחל לוקחת לכתר שלה כל השליש ההוא האמצעי לבדה, ואין לאה נכנסת \nבו כלל, נתבאר אצלינו, בענין דרוש שיש בשינוי והפרש, שבין כתר דז\"א, לכתר דנוקביה \nוע\"ש. והנה ז\"ס מה שנתבאר אצלינו בק\"ש דשחרית בפסוק (דברים ו' ח') ואהבת את ה' \nאלהיך, שצריך לכוין להמשיך ב' אורות ההם לרחל, כמנין ואהבת, ב\"פ או\"ר או\"ר, ורחל \nנקרא את, וזהו ואהבת את. ואפקיה בלשון אהבה, כדכתיב (בראשית כ\"ט י\"ח) ויאהב יעקב את \nרחל. ובכלל אהבתו אותה הוא, לתת לה ב' אורות אלו, והם בחי' שני שלישי האור של חסד, \nהמתפשט תוך הת\"ת דז\"א מן החזה ולמטה, ולא תקחם לאה בסוד שני העקבים כנז\"ל. ולהיותם \nבגלוי, נקראים או\"ר או\"ר. כי בהיותם סתומים למעלה מן החזה, אינם מאירים, ואינם \nנקראים אור: \nגם ז\"ס (ישעיה נ\"ד י\"ב) ושמתי כדכ\"ד שמשותיך, הנאמר על בית המקדש שהיא רחל, כי \n"},{"index":8,"he":"שמשותיך הם ב' האורות האלו, המאירים כשמש אליה, כי ז\"א נקרא שמש, והבטיחה, שלעתיד \nתקח רחל ב' שלישי אור החסד, שבשני שלישים התחתונים כלם, לה לבדה כנזכר. וקראם בלשון \nכדכ\"ד, לפי שהחסד המתפשט שם, הוא הוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן, כמנין חס\"ד כנודע, וכל שליש \nהוא כ\"ד, ושני השלישים הם כ\"ד כ\"ד: \nוז\"ס מ\"ש חז\"ל אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה\"ז, כמבואר אצלינו בשער המצות כי בזמן \nשבית המקדש קיים, יש לה ב' או\"ר או\"ר אלו, והם כמנין בי\"ת עם מספר שלש אותיותיו. \n(הגהה א\"ש, א' יתירה אין קפידא, כנגד כולל לשני האור ביחד). וגם הם בגימטריא שחוק. \nונמצא כי בזמן הבית קיים, שהיא רחל, יש שחוק ושמחה, על שתי אורות אלו. וכשנחרב \nהבית, גם השחוק ניטל ממנה: \nוז\"ס (תהלים ס' י\"ד) באלהים נעשה חיל, כי כאשר תקח רחל ב' אורות אלו, שהם כדכ\"ד, \nכמנין חי\"ל, לבחי' הכתר שבה, כי אז הוא כשיבנה ב\"ה, ולכן ואז נבוס צרינו, בחילינו \n"},{"index":9,"he":"ובכחנו זה, שיש לנו ב' אורות האלו, הנקראים חיל: \nגם אז תקרא רחל, (משלי י\"ב ד') אשת חיל עטרת בעלה, כי בהיותה לוקחת החיל הנזכר, אז \nכתר שלה הנקרא עטרה, הוא גדול מכתר שבז\"א, כמבואר אצלינו בדרוש שינוי שבין כתרו \nלכתרה, כי כתרו הוא חצי ת\"ת דתבונה. וכתרה, הוא שיעור ב' שלישים התחתונים דז\"א, \nונמצא כי גדול כתרה מכתרו. גם ז\"ס (במדבר כ\"ד י\"ח) וישראל עושה חיל, כי ז\"א הנקרא \nישראל, יהיה עושה חיל לעתיד, וימשיך בכתר דנוקביה ב' אורות הנזכר שהם בגימטריא חיל: \n\n"},{"index":10,"he":"ונחזור לענין התרפים הנז\"ל, כי הנה זהו ג\"כ חטאו של אדה\"ר, כמ\"ש חז\"ל כי חוה סחטה \nענבים ונתנה לו. והענין יובן, במש\"ל בפרשת תולדות, בפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי, \nכי עק\"ב בגימטריא ענבים, הנדרכות בעקב. ושם נתבאר בבחי' העקבים דנו\"ה דתבונה, \nשמתלבשות בעינים של ז\"א, וע\"ש, איך להיותם בחי' די\"ן, לכן עקב בגימטריא ב\"פ אלהי\"ם, \nבב' העקבים. ולהיותם מולבשים בכתר דרחל, מתחברים ונכללים ונעשים שניהם עקב א' \nיחידי, הכולל ב' שמות אלהים, כנז\"ל בפסוק עקב ענוה יראת ה' וגו': \nוהנה גם אלו השתי עקבים דלאה, שהיא אחור דמלכות דתבונה, נקראים בלשון ענבים. והכל \nהבנה אחת, כי כל בחי' עקבים, הם דינים, והם נקראים ענבים, שבתוכם היין, והדין גנוז \nבתוכם. ונודע כי להיותם דינים קשים כנז\"ל, יש בהם שמרים, שהם מזון החיצונים, והוא \nהיין העכור ופסולת שבו, והם מובלעים תוך העקבים של לאה כנז\"ל, שהוא בחי' היין שבתוך \n"},{"index":11,"he":"הענבים, והם ב' העקבים, וב' ענבים. ובהיות היין יוצא בנחת, הוא יוצא זך. אמנם חוה \nסחטה אותם הענבים, והוציאה משם שמרי היין, והשקתו לבעלה: \nוהענין הוא, כי הדין החזק והקשה, הקרוב להיות שמרים, הוא מה שיונקים החצונים מן \nהקדושה והוא מזונם, והבן זה היטב, ומהם השקתה חוה לאדה\"ר. והנה שמרים האלה, הם מזון \nהקליפות, הנקראים דרגא דמותא. ולכן כיון שלקחו חלקם, גרמו להם מותא: \nוהרי מובן ענין עץ הדעת מה עניינו, כי החסדים של הדעת, המגולים בשליש אמצעי, \nהיוצאים אל עקבים דלאה, שם אחיזת החצונים, ונקרא עץ הדעת טו\"ר, וכמ\"ש לעיל בפרשת \nבראשית, בענין חטאו של אדה\"ר, וע\"ש היטב: \nוגם בזה יתבאר, שינוי וסתירת מאמרי ספר הזוהר, כנז\"ל, אם היה החטא בנקבה, או בדכורא \nוכו', כי הכל אמת. כי בערך היות האורות האלו שבשליש האמצעי דת\"ת דז\"א, נמצא שחטא \nבדכורא. ובערך יציאתם בעקבים דנוקבא, נמצא שחטא בנוקבא. גם בערך שהשמרים האלו \n"},{"index":12,"he":"החשיכו כתר דנוקבא רחל, כנז\"ל בסוד התרפים, לכן אמרו בספר התקונים, דשוי חשך בין \nכתר לעילת העילות, הוא הכתר דרחל. גם נתיישבו המאמרים החולקים בספר הזוהר, בענין עץ \nהדעת, היכן הוא. והנה כל הבחי' האלו, נקראים עץ הדעת. ועיין בסוד דרוש מצות המילה, \nבפרשת לך לך, איך יש גבורות וחסדים, יחד מתמתקים ומתמזגים, ולכן אל תתמה היכן הוא \nהיין הנזכר: \n \n"},{"index":13,"he":"פרשת ויצא (המשך)\nסימן ל\"ב: \nויקם בלילה הוא וגו' ויעבור את מעבר יבק: \nכבר הודעתיך, כי הגרו\"ן, נעשה מג' אלהי\"ם דמוחין דקטנות, כשירדו שם, כשנכנסו המוחין \nשל הויו\"ת דגדלות. ואח\"כ כשיורדים ג' הויו\"ת של ג' מוחין דגדלות, כשמתפשטים תוך \nז\"א, הם יורדים דרך הגרון ומתלבשים תוך ג' אלהים שבגרון. והנה כל הוי\"ה מן הג', \nבהתלבשה תוך אלהי\"ם, היא בגימטריא יב\"ק. נמצא, כי הגרו\"ן נקרא מעבר יב\"ק. וכבר ידעת \nכי יעקב הוא הארת היסוד דאבא, כשיוצא לחוץ בפני זעיר, ששם נעשה פרצוף יעקב. וכאשר \nיורד היסוד דאבא, דרך הגרון דזעיר, להתפשט דרך קו אמצעי, עליו נאמר ויעבר את מעבר \nיב\"ק: \nוירא כי לא יכול לו וגו': \n(מזולתו) כבר הודעתיך, כי ז\"א, נקרא ישראל. ועוד יש בחי' פרצוף אחר, העומד מכנגד \nהחזה דז\"א ולמטה, ונקרא יעקב. וזש\"ה, וירא כי לא יכול לו לישראל עצמו, שהוא זעיר, \nרק יעקב התחתון. ולכן מה עשה, ויגע בכף ירכו, הוא פרק התחתון של נצח דזעיר, אשר הוא \n"},{"index":14,"he":"בחי' חכמה, שהוא פרק העליון דנצח דיעקב. וגם הוא בבחי' פרק עליון דהוד דרחל, כי הנה \nיעקב ורחל עומדים אב\"א, ונמצא נצח דיעקב כנגד הוד דרחל, משא\"כ יעקב עם זעיר, שהם \nבבחי' פנים ואחור, ואז נצחיהם והודהם שוים, וז\"ס היות נוהג גיד הנשה, בימין ובשמאל. \n(ע\"כ מזולתו): \nויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל: \nכבר נתבאר ענין יעקב, בפרשת לך לך, ובפרשת תולדות, בפסוק ויבא לו יין וישת. ובפרשת \nויצא, בפסוק ויאהב יעקב את רחל. ושם נתבאר, כי אברהם ויצחק, הם החו\"ג שביסוד דאימא, \nאשר בדעת דז\"א. ואמנם יעקב יש לו ב' בחי', כי בתחלתו נקרא יעקב, והיא ההארה היוצאת \nמיסוד דאבא שבדעת דז\"א, המתפשט מן החזה ולמטה, וכנגדו מחוץ לזעיר דרך פניו, יוצא \nפרצוף אחד, הנקרא יעקב, ונעשה מבחי' האחוריים דיסוד אבא, ע\"ד שביארנו בלאה, שהיא \nמאחורה דמלכות דאימא, ואז נקרא יעקב. ולכן הוא בחיר שבאבות, כי הוא מיסוד דאבא: \nגם נקרא כן, על בחינתו השנית, והוא, כי אח\"כ ע\"י מעשיו, נתעלה יותר, ונמשכה לו נשמה \n"},{"index":15,"he":"מז\"א, הנקרא ישראל, ואז נקרא גם הוא ישראל: \nוהנה ז\"א עצמו, יש בו ב' בחי' אלו, כי בהיותו קטן, שאין לו רק ו\"ק, נקרא יעקב, אם \nבערך גופו שהוא למטה בבחי' העקב אצל הראש. ואם בבחי' המוחין, שהם האורות שבו, שהם \nשמות של אלהים, ואז אין בו רק תרין מוחין חו\"ב, דדעת אין בו כנודע בסוד נשים וקטנים \nשאין בהם דעת. והנה הם ב' מוחין של אלהים, והם בגימטריא עק\"ב, ועם עשר אותיות שבשני \nהאלהים, הרי יעקב. ואח\"כ בגדלותו, נקרא ישראל, לשתי סיבות, אם לסיבת גופו, שכבר יש \nלו ראש, וזהו ישראל, אותיות לי רא\"ש. ואם לסיבת היות לו מוחין, הנקראים ראש. אבל \nמתחלה, אף ראשו היה מבחי' ו\"ק כנודע: \nוהנה גם יעקב, היו בו ב' בחי' אלו כנזכר, וז\"ס אומרו, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם \nישראל, כי שרית עם אלהים, פירוש, כי הנה נתבאר אצלינו, כי בבא המוחין דגדלות, הם \nדוחים את המוחין דקטנות, למטה בגרון דז\"א, או יותר למטה, כמבואר במקומו. ונמצא כי \n"},{"index":16,"he":"בהיותו נקרא ישראל, ע\"ש המוחין דגדלות, אז שרה עם אלהים, שהם מוחין דקטנות, ויכול \nלהם, להכניע הדינים ההם, ולדחותם למטה בגרון. וזש\"ה, כי שרית עם אלהים ועם אנשים \nותוכל: \nובזה תבין מאמר לרז\"ל, שאמרו תני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. שנאמר \nוהיה שמך אברהם. ר' אליעזר אומר, עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם. ואיתא \nבמ\"ר, ודכותה כל הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב, אלא כי אם \nישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר, ויעקב טפילה. והענין הוא, כי הה' שנתוספה באברהם, \nהיא הוראת ה' חסדים, שנתפשטו בז\"א. והנה אינם פרצוף בפני עצמם, אמנם הם בחי' חסדים \nשבדעת דז\"א, ולעולם אינם חסרים ואינם משתנים. אבל יעקב או ישראל, הם בחי' פרצופים \nמשונים זה מזה, כי לפעמים הז\"א יש לו פרצוף דקטנות, ונקרא יעקב. לפעמים יש לו \nדגדלות, ונקרא ישראל, והוא משתנה כפי הזמנים כנודע. ולכן יצדקו בו ב' השמות, יעקב, \n"},{"index":17,"he":"או ישראל, כל אחד כפי זמנו. ובזה נתבאר טעם, היותו נקרא בחיר שבאבות, כי אברהם \nויצחק, הם חלק פרטי מן הדעת דז\"א, או חסדים, או גבורות. אבל יעקב וישראל, הוא כללות \nפרצוף ז\"א בקטנותו או בגדלותו וכנזכר. ולכן נקרא בחיר שבאבות: \nסימן ל\"ג: \nגם ז\"ס פסוק, ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל, וארז\"ל כי הקב\"ה קראו ליעקב \nא\"ל. והענין הוא כי בהיותו נקרא יעקב, אז היה בבחי' אחוריים דיסוד דאבא, שהם \nאחוריים פשוטים של ההוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן, אשר גם היא בגימטריא ע\"ב כנודע. ועתה הגדיל \nיותר, ונתעלה באחוריים יותר פנימיים דיסוד דאבא, שהם בהיותם מליאים, שאז הם \nבגימטריא קפ\"ד כנודע, ועם כללותם הוא קפ\"ה, כמנין שם א\"ל במלואו, אל\"ף למ\"ד. וזהו \nקריאתו עתה שם א\"ל החדש. והנה עתה יש לו שתי אחוריים, שהם ע\"ב קפ\"ד, והם בגי' רנ\"ו, \nואז נאמר עליו, (ירמיה ל\"א ז') רנו ליעקב שמחה וכו'. ודע, כי לבחי' שם א\"ל הזה, \n"},{"index":18,"he":"היוצא מאחוריים דקפ\"ד דאבא, קראוהו בס\"ה פרשת אחרי מות, כי א\"ל דא נהירו דחכמתא \nוכו': \nסימן ל\"ד: \nותצא דינה בת לאה: \n(מזולתו) כבר ידעת מ\"ש חז\"ל, על פסוק ואחר ילדה בת, שהיה בן, וע\"י תפלת לאה, חזרה \nוהיתה בת. נמצא, כי לאה גרמה לדינה שתהיה בת, ולכן נקראת בת לאה, ולא בת יעקב. גם \nז\"ס, היות כתוב בדינה נער זכר, וקרינן נערה, כי תחלה היתה נער זכר, ואח\"כ נהיתה \nנערה נקבה. והנה דינה, רמז למלכות עליונה. ושכם בן חמור החוי, לשון חויא, הוא נחש \nהקדמוני, שהטיל ארס בחוה הראשונה, אשר כל חשקו ותאותו תמיד להדבק בבת יעקב העליונה. \n(ע\"כ מזולתו): \nוהארץ הנה רחבת ידים לפניכם: \nשמעתי ממורי ז\"ל כי ר\"ת רחב\"ת הוא, ר' חנינא בן תרדיון. ונלע\"ד חיים, שהכוונה היא, \nע\"ד מה שנתבאר אצלינו, בענין לוט, וכענין חטאו של אדה\"ר, כי כל הנשמות נתעשקו בסטרא \nאחרא, ונתערבו טוב ברע. ואפשר כי נשמת ר' חנינא בן תרדיון, היתה אז מעורבת בקליפות \n"},{"index":19,"he":"דשכם בן חמור החוי, ומכח זה לקח את דינה בתו של יעקב. ולכך נהרג, כדי להתלבן. ולכך \nגם נגזרה גזירה על אשתו, שתשב בקובה של זונות משום ותצא דינה בת לאה, כי ע\"י \nיציאתה, עינה אותה שכם, כנלע\"ד. ועיין בשער הגלגולים: \nויהי בצאת נפשה כי מתה וגו': \n(מזולתו) כבר הודעתיך, כי יש מ\"ד, והם ה' חסדים דאבא. ומ\"ן, והם ה' גבורות דאימא. \nוהנה בבנימין יש בו שני בחי' אלו, כי יש בו ה' גבורות שמאליות, הבאות מאימא. וכנגדם \nקראתו רחל, בן אוני, שהם צד הגבורות הקשות, והיותה נקבה קראתו על שמה, כי כאימא \nבתה, ולכן אוני בגימטריא בינה. אבל אביו יעקב, נגרר אחר אביו חכמה, וקראו בנימין, \nע\"ש הה\"ח ימניים, הבאים לו מאבא, וזהו בן ימין. (ע\"כ מזולתו): \n"}]}
